יערות דבש – חלק ב – קטע 21

ומבואר במדרש קהלת אנדרינוס קיסר לקח ספינות של זכוכית והוריד בתוכו אנשים לעמקי ים ועלו ואמרו הים אמר שירה אדיר במרום ה' ע"כ והדבר תמוה בעצמותו למאוד מה שירה יש בים הלא אינו אלא משל או שרו של ים אבל מה היו אנשים כאלה שומעים ועד כמה היה משקע אותם ויצחקו גוים על זה למאוד אבל הענין כך כי הנביא אומר האותי לא תיראו נאום ה' אשר שמתי גבול וחוק לים אשר לא יעברון וישובון לכסות ארץ וכו' ושאלו לפי מה שהתבאר במופת כי היבשה גובה מהים והים יורד והולך כי כאשר תלך בספינה מיבשה בים שעור מה ותביט מספינה ליבשה ולא תראהו וכשתעלה בראש תורן תראהו וידוע כי מהתורן ליבשה רחוק יותר מן הספינה כי בזהו אלכסנהו ביותר וקשת הראי' הוא תמי' יותר נראה בקרוב מברחוק וא"כ איך אפשר מספינה שלא יראהו ובתורן יראהו וע"כ כי ירד והלך וא"כ המי' מפסיקים בינו לבין יבשה כמו הר וא"א לראות ולכך בעלותך לראש תורן שהוא יותר גבוה מהפסקת המים תוכל לראות כיון שאין דבר מפסיק וזהו מופת חותך שיבשה גובה מהמים א"כ כיון הטבע מים לירד ולא לעלות מהו צורך לגבול וחוק שלא יעלו ויכסו ארץ היפך טבעם ויש לפרש קרא מוסב על מים עליונים שהוא ג"כ קרוי ים כי הוא מקוה מים והם עומדים למעלה במאמרו של קב"ה ולא ירדו למטה לכסות ארץ כדרכם וזהו גבול וחוק שאמר הקב"ה ועוד מתרצים שקאי על איי הים שהם עומדי' בתוך הים ואין המים מרקיבם עפר ההולך עד יסוד ארץ לעקרו משרשיו ולדחותו מקרב המים והם תקועים בתוך מים כיתד נאמן וע"ז נאמר שלא ישובו לכסות ארץ אך בזה באמת דעות הרבה כי הם רק צפים על פני המים ואינם מחוברים למטה בשורשן לארץ רק תחתם הולך המים והאיים צפים ע"פ המים כספינה ורבים שהעידו כי כמה איים שבלב ימי' נשתנו מצבם באורך ורוחב העול' וזהו לאות שהם צפים ושטים בים ולכך לא ישמרו קביעת ישיבתם:

ולפ"ז ל"ל פי' זה וצ"ל כפירוש ראשון וידוע כי שירת הברואים כינוי לדבר שיש בו תוקף פעולת ה' ומעשיו כי נורא הוא וניכר הוא לרבים הרי זה כאלו משוררים בפה וכדכתיב השמים מספרים וכו' אין אומר ואין דברים בכל הארץ יצא קום וכו' וכן הוא בשירת הים כי תוקפו שלא ישובו לכסות ארץ ומתחלה חשב כי תוקפו כמ"ש שלא יעקר איי היה ולבוא לתוכן דעת מחקרים אם איים שבים מחוברים או צפים על פני הים לכך הוריד באניות של זכוכית אנשים בעמקי הים ושם ראו אם האיים הם מחוברים לקרקעות הארץ או צפים וכאשר עלו הגידו כי המים עוברים תחתיהם והם רק צפים וא"כ אין זה מופת וע"כ התי' הראשון עיקר כי מים עליונים לא ירדו וזהו בגדר שירה לה' לכך הכירו כי השיר' הוא אדיר במרום ה' דייקא כי זהו תוקף נפלאתו במרום עליון שהמים הם בו גבהי מרומים ולא ירדו כדרכם לארץ לכסות פני ארץ ויושביה וזהו שצווח הקב"ה המים שומרים גבול וחוקם היפך טבעם ודרכם אפס לבל יעברו צווי הקב"ה וישראל שהם נקראים ראשית כדכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתה משנים טבעם הטוב אפס יעבורו צווי המקום ולכך צווח מי יתן ראשי הם ישראל שהם מים כימים שאינם עוברים והם עוברים וכן ראוי לנו להוריד כנחל דמעה על עברנו ברית וחוק ה' בכל דבר:

ואמרו במדרש שני בכיות בכו ישראל בכי' א' והנה העם בוכה למשפחותיו ובכי' שניה ויבכו בלילה ההוא וכנגדם קבע הקב"ה שני בכיות אחד על נהרות בבל וכו' ושני' חד אמר קול ברמה נשמע בכי תמרורים וכו' וחד אמר בכו תבכה בלילה וכו' ועל נהרות בבל ולהבין מה ענין מחלקותם או הוא בכו תבכה בלילה או קול ברמה נשמע וכו' ונראה דיש להבין במ"ש שהתרעמו העם על המן ואמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל וכו' בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד וכו' והנה בוכה למשפחותיו ופי' רש"י ומדרש להתיר להם עריות בפרהסיא ויש להבין מה ענין פריצות האיסור הזה לענין מן ומה טיבו של היתר עריות שבכו וקצו במן לחם אבירים ואולי י"ל דלא רצו להיתר פומבי כי כבר נאסרו עריות מפי גבורה וח"ו להתיר רק זנו אחרי יצרם להיות במחשך מעשיהם לזנות ולמעול מעל ולאכול ולמחות פיה' ולומר אין פשע לרשע ולכך בוכה למשפחותיו הצניע להו ושכיחי בהדדי ואין מרגיש ואין קיל רינון בם ולזה חמדה נפשם להעמיק עצה לסתור דבריהם אמנם כבר אמרו כי המן היה מגיד לישראל מה בחורי' ובסדקי' ואם אשתו סרחה למחר נמצא עומר המן בבית אביה וכו' ולפ"ז לא היה סיפוק בידם להסתיר חטאם ולזה כאשר גבר יצרם לזנות אשת עמיתו הקרובה לו לבל יהיה נגלה עון ע"י המן עילה מצאו להתרעם על המן ונפשם קצה בזה בלחם הקלוקל וחשבו כי עי"כ יקצוף ה' מבלי לתת להם עוד מן כי אם לחם לשבוע כי ידו לא קצרה להוציא לחם מארץ מדבר וכדומה ובזו לא יהיה מגיד זאת אשר חטאו וקלקלו ויהיו יכולים לזנות משפחות משפחות וזהו מה שי"ל בדרך פשוט אבל באמת יש דברים בגו כי כבר אמר הזוהר על המן כזרע גד דגד דנטל חולקא חוץ לא"י ויש להבין ולמה לא אמר כבכור ישראל כזרע ראובן דנטל ג"כ חולקא בעבר ירדן:

אבל הענין דע כי לחם מארץ הוא עץ הדעת דקי"ל חטה היה ויש בו קמח חלק טוב אם אין קמח אין תור' ומוץ ותבן חלק חמורים וסוסים חלק רע וגם קמח נתערב ויש בו חלק טוב וחלק רע ע"י חטא אד' ומזה בא אפי' לחם שאוכל אדם נתברר ע"י אכיל' ולעיסה וברכה וב"המ שחלק טוב נזכך ללב ועיקרי אדם לנפשו והוא הנותן חיות לאדם כי חלקו בחיים עץ החיים וחלק רע הוא קיא צואה בלי מקום הם מותרות ולית ביה חלק קדושה כלל אמנם המן בא לישראל קודם שיאכלו לחם הארץ ולזכזכ' והוא כי המן היה חלק חיצוני קצת מעץ הדעת אבל תוכו כולו מעץ חיים ועץ הדעת נחמד למראה אבל המן לא הי' נחמד למראה כלל ותוכו כולו חיים למוצאיהם ולכך זכו בו דור המדבר שזכו למעמד הנבחר ומ"ת ומראות אלהים וכן הי' חלקו של גד שהי' בח"ל ונראה כעץ הדעת חלק רע אבל בתוכו טמון עץ חיים כי שם נקבר ונטמן משה אשר הוא תכלית העץ חיים ולכך נאמר בגד כי שם חלקת מחוקק ספון וזהו עץ חיים והוא המבער הרע קש ותבן שהוא חלק רע וקיא צואה כי מול בית פעור ששם קיא צואה וחלק רעה מן המן ומשה היה עץ חיים ולכך נאמר על המן כזרע גד ולכך אכלו ישראל מן לתקן חטא עץ הדע' שהוא נחמד למראה אבל המן לית בו דבר וכמו שהעץ הדעת מתהפך לכמה גווני' מרע לטוב מטוב לרע כנודע בלהטי' מנחש למטה ממטה לנחש אף המן היה משתנה לכמה גוונים כנודע וכבר נודע כי מ"ש אשר ישא את אחותו חסד הוא כי מה שנשא קין אחותו הוא בשביל עולם חסד יבנה:

והדבר תמוה אם מפאת הראוי והנכון ויושר סדר ונימוס קישור שלשלת עולם לא הי' ראוי לישא אח את אחותו ותועבה היא רק לא היה אפשר היד ה' קצרה לברוא לקין אשה מצלעיו או מעפר אחר יצמיח ויהי' לו לאשה בלי צורך בריאות והשתלשלות הדורות מדבר נתעב ותשובת הדבר כי קודם חטא אד"הר לא היה ערוה בעולם כלל ולא היה הזווג מפאת וצ"ה כלל כי אם כשארי מצות שבתורה וכדכתיב ויהיו ערומים וכו' ואם כן לא הי' איסור בעריות וקרובות כלל אדרבה היה יותר מורה על קיום המין והתאחדות ודוגמת מרכבה של מעלה אשה אל אחותה ולכך תחלות בריאות היה קודם חטא ולכך נוצרו קין והבל להזווג לאחותם והי' לשרש אחד לעשות פרי קודש למטה ולמעלה אמנם כאשר קלקלו בחטא גבר כח יצה"ר והיה ערוה כדכתיב וידעו כי ערומים וכו' וגבר כח הנחש והי' אז נולד התועבה והאיסור לקיחת עריות וכבר נבראו רק קין ואחותו ולברוא אחר החטא בריאה חדשה לא הי' יתכן לשנות שוב סדרי בראשית בעבור קלקלם ואף גם אלו היה הבריאה חדשה לאחר חטא היה הבריאה בתכלית הרע כי אז גבר רע בעולם ומכ"ש בארץ אשר נתקללה וכל חלקי עולם עושים רובי רע וחרון ה' הי' ואם היה אז הבריאה היה בתכלית הדין והרע ולכך ה' החפץ חסד ראה כי חסד הוא להתיר לקין לזווג לאחותו שנבראת ונולדה קודם חטא והי' אז כל שרשה טוב ותכליתה טוב ונאות לזווג להעמיד תולדות לקיום עולם בחסד וא"ש:

והנה לפ"ז כשיתוקן חטא אד"הר היה ראוי לחזור הדבר למקדם שיהיה מותר בקרובותיו כברייתו של עולם וכבר אמרנו כי המן הי' לתיקון עץ הדעת ותוכו עץ חיים וא"כ א"ש שזהו מטענות ישראל נפשנו קצה בלחם הקלוקל וכו' ואם כי עי"כ נתקן חטא אדם הראשון א"כ אף עריות היה מותרים ולכך בכו למשפחותיו להתיר להם עריות בפרהסיא וזהו ברור:

אמנם רש"י מפרש דבכי' הי' על המן למשפחותיו פירוש בפומבי ולכך חרה אף כי נתחלל ש"ש בגלוי ובפרהסיא וכל מה שהוא בגלוי ובפרהסיא אין הקב"ה ממהר מחילה. והנה ידוע מ"ש כי רחל מבכה על בניה ולא לאה אע"ג דרוב שבטים מבני לאה הוא דבשביל דנשא יעקב ב' אחיות הי' קלקול וקטרוג בשבטים עד שנתגולל מכירת יוסף וירידת מצרים וזה החלי לכל הגלות ושעבודים ולכך רחל מבכה על בניה כי היא באחרונה ובאיסור ולכך עליה לבכות:

ובזה יובן מחלוקת הנ"ל במדרש דחד אמר דבכי' הוא למשפחותיו בשביל היתר עריות ואם כן הי' כנגדו בכי' של רחל מבכה על בניה דהוא ג"כ בשביל איסור לקיחת קרובים וחד אמר דהיה החטא בשביל בכי' פומבי ובפרהסיא ולכך חשב כנגדו בכו תבכה בלילה שהיא כמ"ש רש"י דלכך בלילה כי הבכי בלילה קול בכי נשמע למרחקים וזהו לתיקון מה שהתרעמו ובכו בפומבי:

וזהו ענין הנרצה בכל דברנו שיש לנו להרים קול על שבר בת עמי ואבדן ורוח הקודש צווח ראה כי הגדיל אויב כי על ידי התרשלותנו בתורה ובתשובה ירום קרן אויב ולכן טוב וראוי לכל אחד שיתאונן וידמה בעינו כאלו בימיו נחרב הבית כי בעו"ה הגלות הולך ומתגבר ואין סוף וקץ בעו"ה וכלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואז יסלח הקב"ה כדאמרינן בגמרא ואלה תשכחנה שהקב"ה ישכח אלה אלהיך ישראל שאמרו לעגל יכול ישכח אמירת אנכי ה' אלהיך ת"ל ואנכי לא אשכחך:

ויש להבין איך י"ל בשביל שישכח מעשה עגל ישכח מעשה הטוב אמירת וקבלת אנכי אבל הענין כי כבר אמרו שלא עבדו עגל רק ערב רב והקשו הא בקרא משמע דשבט לוי לא עבדו אבל זולתם עבדו ותירץ דאף דעבדו היה באונס כמו שהרגו לחור שמאן לשמוע בקולם אבל שבט לוי קדשו שם שמים ועמדו בנסיון וא"כ לפ"ז אם מעשה הנעשה באונס קרוי מעשה אף כל ישראל נדונים בעובדי עגל אבל אם לא מיקרי מעשה מנוקים הם מפשע הלזה. וידוע בקבלת התורה היו ישראל אנוסים בכפית הר כגיגית ואמרו ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם בל נכון עמם:

ובזה יובן דקאמר הקב"ה ישכח מעשה עגל וכלום משא פנים יש ח"ו וצ"ל דמעשה באונס לא שמיה מעשה וא"כ י"ל גם אנכי ישכח דהא היה באונס בכפית הר כגיגית וע"ז אמר דמ"מ לא ישכח מעשה הר סיני דמדה טובה מרובה ממדת פורענות ולטובה הולך אחר המעשה ולרעה להיפוך וכן ראוי לנו על כל פנים להשמיע קול בכי כי שומע קול בכיות ה' ואולי ישוב וניחם ולא ישמע עוד קול בכי ומחה ה' דמעה ויקרב גאולתינו במהרה אמן: הספד מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל להגאון אחד ז"ל בק"ק מיץ ח"י אב תקט"ל

הנביא מיכה צווח אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי ולהבין על כפל הדברים כאוספי קיץ ועללות בציר ומה שאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי והכל כפל ומלת שונות אמר אין אשכול לאכול ואח"כ שאין נתבכר אבל יש לאכול:

אבל הענין מוסב כמ"ש כל המפרשים על אבידת חכמים וגדולי ישראל ואמרו בגמרא וזרח השמש ובא השמש יום שמת ר"ע נולד רבי יום שמת רבי נולד רבא וכו' ואין דור יתום שתמיד עיני ה' בעמו לרב חמלתו להקים להם איש עומד בפרץ ואם כן אין כאן צורך הספד ואבל ובכי יצע לרבים על העדר צדיק ותלמיד חכם גאון לרבים כי ודאי קם אחר כמוהו לכלכל סיבתנו ולא יטוש ה' את עמו.

אמנם באמת יש להתאונן ולעורר אבל יחיד על שני העדרים שקרה באבדן איש כזה אשר רוח תורה וחכמה אלהים נוססה בקרבו כי אמרו משמת יוסי בן יועזר בטלו אשכולת ואמרינן מה אשכולת ומשני איש שהכל בו פי' כלול כל השלימות לא חסר בו דבר כי היה כולו מחמדים אין דבר אשר שגבה הימנו ולכך אמרו משמת יוסי ב"י רבו מחלוקת בישראל כי מי שהוא בכל חלקי מדע שלם ימעטו ספקותיו בכל דבר העמק או הגבה שאלה בכל דרכיו דיעה לבארו על בורי' בלי ספק וקושי' מפאת השכל והסברא וראי' נכונה ואין בו דמיון כוזב וטעות מתחלף ומופת מזויף אבל מי שאינו כ"כ שלם בכל חלקי חכמה והבינה הלא ירבו ספיקותיו ובכל דבר יפול הקושי' והסתיר' והקושיות מתחלפו' והדמיונות מוטעי' פעם כה פעם כה אם לסתור או לבנו' ולכן רבו המחלוקות והשינוי והתמור' מקצה לקצה ולכך במת יוסי ב"י שהיה שלם בכל רבו מחלוקות שלא נשאר איש שלם כמוהו לבאר כל תעלומות:

וכן הדבר אשר בכל דור ודור רבו הספיקות בתורה משלפני' ולא מפאת העדר הפלפול אדרבה הפלפול יותר עצום אבל השלימו' ויושר המדע מתמעט והוא כאשר יתרחק הענף מהשורש יתחלש כח יניקתו וכח גידל הפרי ויש מעט בכמותו ואיכותו וכן הדבר כי שרש האילן משה רע"ה שהיה מלא רוח דעת ה' ונחה עליו רוח חכמה רוח בינה וכל הבאים מעתיקי שמועה אחריו כולם נאצלים מדעתו כי השפיע על הזקנים וזקנים לנביאים וכן דור אחר דור ילכו יונקותיו כזית הודו וכל שיתרחק הדור יתמעט יניקה האמיתית ושפעת אלהים אשר הוא שלימה בלי ספק ופקפוק ועל כן יהיה המחלוקת ביותר וזה העדר האחד במיתת תלמיד חכם. והעדר השני הלהן תעגנה כי כשמת ר"ע נולד רבי ואם כן עד שיגדל ויהיה לאיש בין כך ארץ תוהו ובוהו וחושך יכסה ארץ ומה אנו באותן ימים שכולה וגלמודה:

והנה אמרו בגמ' בסוף קיץ הלכו נמושות מה נמושות סבי דאזלי אתיגרא ופירש"י זקנים מאחרים לבוא ותיגרא מקל אבל שאר מפרשים פי' תיגרא מחלוקת כמשמעו כי כאשר יאחרו נבוא ולא ימצאו רק דבר מועט והשדה הפקר ואין ב"ב שם לחלק ירבה מחלוקת זה אומר שלי אני ראיתי והגבהתי תחילה:

ובזה יובן כוונת הפסוק הנ"ל כי הנביא מקונן על העדר ת"ח כמבואר ואמר כי יש לקונן על שני העדרים ואמר אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ שהלכו נימושות והם סבת המחלוקת אף כאן משמת הת"ח רבו מחלוקת בתורה ובכל העדר ת"ח בכל דור ודור ירבו הספיקות והמחלוקת בתורה וגם העדר השני כעוללות בציר כי לכך לא הגיע לבציר שעדיין לא נגמרה והגפן עדיין לא נתן כח בעוללת ההוא להיות נגמר בתכלית הביכור ולכך נקרא עוללת כמו עולל ויונק תינוק שלא נגמר עדיין בגדלותו וכח איש גבורתו כן הפרי הזה ולכך לא יצליחו לבציר וכמו כן זה הצדיק שנולד למלאות מקומו עדיין לא הגיע לפלגות גדולי חקרי לב ובין כך העולם שמם:

וזהו שחזר ומפרש על אוספי קיץ אין אשכול לאכול ומזה דרשינן איש שהכל בו שהי' כל השלימות לא היה מחלוקות וכדאמרינן בגמ' בטלו אשכולת דכתיב אין אשכול לאכול ולכך רבו המחלוקות כמש"ל ולכך אמר כאוספי קיץ דאזלי אתיגרא ורב המחלוקות כי אין אשכול וכו' ועל עוללות בציר אמר בכורה אותה נפשי כי אני חומד לגפן שנגמר וכבר גדל ועשה פרי ולא להמתין על צדיק שעדיין לא נתבכר ולא הגיע ליתן יין שדעת זקנים חכמי הדור נוחים הימנו ומקונן הנביא על שני העדרים שקרה במות צדיק מאנה הנחם וכן יש לנו כאשר הערתי להתאבל בימי אבל בית תפארתינו ויעדתי יום זה מיוחד לאבל והספד שארי הגאון חמדת ישראל הזקן שבדור כמהור"ר יחזקאל זללה"ה אב"ד דק"ק המבורג וכל קהלות יעקב אשר שם להתאבל ולעורר הספד והנביא צווח מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי עמי. מי יתנני במדבר מלון אורחים:

והענין כי שלשה מיני נייחות יש למתאבלים אחד מיעוט השגה בהעדר הגדול שקרה לו במיתת הנספד כאשר תינוק קטן ונער לא יתאבל על אביו כמו גדול כי לא ישיג אבידתו מהעדר שקרה לו באבדן מולדתו וכן בכל הדברים ויותר שאדם גדול יותר מרגיש ומבין הנזק והחסרון שקרה ויותר נפשו דאבה וכואב ויתאבל עליו:

ונייחא שניה הוא בבכי כמ"ש הראב"ה והרמב"ע במורה כי לכך ביפ"ת כתיב ובכתה אביה ואמה כי יש למתאבלים ע"י בכיה נייחא וכמעט שקט צערם והנסיון מעיד ושלישית בהרחק מקומו ואין האבל וכן ההעדר נגד עינו לא יפעל בו המחוש כ"כ וכבר נודע בטבע כי מי שיש בטבעו יסוד ומזג מים גיבר יתמעט שכלו ומי שחום שכלו גובר יתרבה הדעת ולכן לעולם בני אדם העבים ושמנים וראשם גס ביותר שהוא לאות על התגברות כח המים מעוטים בחכמה ושכלם עכור:

לכן צווח הנביא שמבקש למצוא נייחא על צרות שקרה לנו בעו"ה מאנה הנחם גדול כים שברנו ואמר מי יתן ראשי מים שיהיה שרשו מים ואם כן יתמעט השכל ולא ישיג כ"כ גדולת השבר וחלי ומכה שקרה לנו וגם נייח' שני' ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה וכו' ובבכי ינוח כמעט כמש"ל:

וגם נייח' שלישי' מי יתנני במדבר מלון אורחים להרחיק מקומו ולא יראה כ"כ בצרות וקורו' אשר נמצא לנו ונייח' שלישי' לכאורה לנו כ"כ כי נחנו מרוחקים ממקום אשר יפול העץ שם חביון עוזו גנוז וספון אבל באמת ת"ח שמעתת' מבדרין בעלמא ובכל ארץ יצא קום וכבודם בכל מקים וזהו מאמר הגמר' אחי' הספידא דהתם קאימנא ואם כן אין כאן נייחא כלל וראוי לעורר אבל והספד ביותר:

ואמרינן במדרש איכה קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן ביהמ"ק שנאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי וגת דרך ה' לבתולת בת יהודה והדבר תמוה מאין נלמוד מזה קרא דקשה יותר ויפ"ע דחק לפרשו:

אבל הענין כך כי אמרינן בגמרא דתענית תלינן קלקלה במקולקל כי ט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ונחרב הבית דכתיב ויבכו בלילה ההוא אמר הקב"ה אתם בוכים בכיה של חנם ואני אקבע בכיה לדורות וכבר פי' המפרשים לכך אמרינן תלינן הקלקלה במקולקל ולא אמרינן דחטא גרם הואיל ובכו בכי' של חנם ואלו בכו בשאר ימים היה גם כן דאין החטא כ"כ גדול עד שלא יזכור ה' הדום רגלו מקום מקדשו ביום אפו והיד ה' תקצר לענשם בשאר פורענות ברחמיו המרובים רק הואיל היום ההוא וכן בלא"ה לפורעניות ויום קלקלה אין בו חנינה ולרך היום גורם שבאף וחימה עשה ה' שפטים וגזר עליהם חרבן וגלות וזהו מאמר תלינן קלקלה במקולקל שהיום גורם.