יערות דבש – חלק ב – קטע 20

ובזה יובן המדרש חטא חטאה ירושלים וכי עכו"ם אינם חוטאי' אלא עכו"ם אין נענשים אבל ישראל כיון שחטאו לקו וגלו ולהבין הקושיא של מדרש והתי' צריך ביאור כי מובן מעצמו דאין לו ביאור לכאורה אבל בזה יובן כי מי שהוא רואה אדם רשע ראוי להתרחק ממנו בתכלית הריחוק סורו ממנו טמא טמא יקרא לו וכך המדה מדת ישרים ותמימים אבל מי שהוא חוטא כמוהו ובכל המעשה לא טוב גם הוא כמוהו לעשות ודאי דלא יתרחקו מחמת המעשה ההוא כי גם הוא רגיל בזה אמנם זהו כאשר אמרתי אף שהוא צדיק רק הוא נגוע ומוכה אלהים איש מכאובות יתרחקו ממנו בתכלית הריחוק כי יאמרו חצי המזל פגעו בו ואולי אף בנו יפגיעו והם מרחיקים ממנו כמטחוי קשת ובפסוק נאמר חטא חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה ומתרגם למרחקו שהרחיקו ממנה כל אומות ועל זה הקשה המדרש למה ואי בשביל שגעלו בהם הואיל והם חוטאים הא תינח אם הם אינם חוטאים והלא עכו"ם נמי חוטאים ואין לך תועבה שלא יעשו וא"כ מהכ"ת ימאסו בישראל בשביל החטא הלא אין זה חרפה כלל אצלם וא"כ מה זהו הריחוק וע"ז השיב המדרש הם אף שחטאו אינם לוקים אבל ישראל שחטאו לקו ופגע בם מדת הדין בכל חלי ומכה ולכך רחקו מעליהם לקשי מזלם לבל יקרה להם כ"כ קשי מזל ולכך היו ישראל לריחוק כי העכו"ם ינחשו מבלי לקרב לישראל היותם רואים כי המזל נצח למולם:

ובאמת המזל נוצח למול ישראל כאשר אמרתי מימים ימימה כי המזל היה שלא ילד אברהם ובן משק יורשו רק הקב"ה פעל חוץ למזל א"כ מצד המזל ראוי היה לישראל ח"ו להיות נאבד מעולם וחסד ה' עמנו מבלי למסור אותנו בהנהגת מזל כלל וזהו אם אין אנו תולים הדבר בקרי אבל כשאנו תולים הדבר בקרי ולומר זה מחמת זקנה מת ואלו הנהרגים בברעסל' היה בקרי מחמת שרפת אש פילוויר וכדומה. ובאמת כל א' מישראל הוא עולם מלא כי לכל א' יש שלשה מלאכים מימינו ומשמאלו ועל ראשו וכל מלאך שליש עולם א"כ הרי כל איש ישראל עולם מלא ואיך יאבד ה' עולמות במקרה בלי כונה רצויה ועיין בדברי רמב"ם במורה נבוכים דדעתו דעל אדם ה' משגיח בפרטות אבל על בהמות ועופות אין משגיח בפרטו' כי אם בכל המין והרמב"ן חולק:

וזהו מאמר חז"ל במדרש רבה רשב"י כד יצא ממערה חמא צייד הצד לצוד את עוף ונפק קלא לא יהיה ניצוד ונמלט באמת ועל צפור אחר יצא קול שיהיה ניצוד ובאמת ניצוד ואמר רשב"י חזינן צפור משמים לא נצוד ויש להבין מתחילה מה קסבר אלא שמתחילה חשב כדעת הרמב"ם במורה כי על צפורים פרטים אינו משגיח אבל אח"כ ראה כרמב"ן שאפי' על צפורים פרטים השגחתו מיוחד וראה כי צפור משמים לא נצוד. והנה בעו"ה בגלות הקב"ה מסתיר פניו מאתנו כדכתיב ואנכי אסתיר וכו' והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם שאין משגיח בפרטים וזהו מאמר דוד שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג והיינו כצפור לבד שאין בו השגחה פרטיות:

אמנם יש בפסוק הזה כונה אחרת כי ידוע מ"ש בגמרא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות ופי' הדברים כמ"ש בזהר כל האם הנשלחת מבניה אין לה נייחא בשביל צער פרידתה מבניה האפרוחים וכי היא נדית מגג לגג אולי תמצא בנים לרבוץ עליהם ולגון בכנפים ולוקח המלאך ומביא אותה לפני הקב"ה ואמר כך היא הצער מעוף ומה היא הצער מכ"י אשר היא גלה מעל בניה ולא מצאה מנוח והקב"ה נתמלא רחמים על ישראל וזהו מצות שלוח הקן:

וזהו מאמרם שאין לומר על קן צפור יגיעו רחמיך שאין זה מחמת רחמנות להאם אדרבה היא גזירה כהנ"ל רק לעורר רחמים על ישראל והנה אמרו בגמרא ומשנה דחולין היו גוזלות מפריחים שהם גדולים אין משלח האם והוא הטעם דכשהם גדולים שוב אין מכירים להאם ומורדים בה ולכך אין צערה כ"כ גדול להיותם בלתי בני חפץ ואמרינן בגמרא וישקוד עלינו רעה כי צדיק ה' צדקות עשה קב"ה שהקדים לגלות ישראל איזה שנים קודם זמן והטעם ג"כ כמ"ש כי כל זמן שהיו בישובם והוסיפו יום ביומו למעול מעל ולמרוד בה' וא"כ אז עדיין היו בגדר גוזלות קטנים והי' צער לכ"י עליהם כאב על הבנים רטושה וקול ברמה נשמע וכו' משא"כ אלו היו אז יושבים ומרדו בה' למאוד והיו מגיעים לגדר גוזלות מפריחים ולא היה השכינה כלל מצערת כצפור לילך מגג לגג: וזהו מאמר דוד שקדתי כי הגלות היה מהיר ונמהר כדאמרי' וישקוד ה' על הרעה והטעם היה ואהיה כצפור בודד על הגג משא"כ אלו היה בשלוה יותר היו כגוזלות מפריחים ולא היה הכ"י כצפור בודד על גג רק השכינה סילקה חיבתה מישראל ולא היה ח"ו תקומה וכן העיקר צרות אצלנו מחמת שאנו תולים הכל במקרה ואינם שמים על לב לשוב בתשובה ובעו"ה איך הגלות ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובפרט בענין הספד מיתת צדיקים שראוי לכל איש ישראלי להתעורר וליתן ללבו יום המיתה כמה חבלים ודינים המתעורר על אדם במותו ועיקר דלא רצו הצדיקים למות היא דחושבים שעדיין לא תקנו כל המצות וא"כ יצטרכו להתגלגל ולשוב שנית בעולם החושך הזה וזהו תכלית בצער וכאב לנשמה שכבר טירחה והגיע לעדן עליון לשוב לימי עלומיו חושך ולא אור ומי יודע אם יתקן או יקלקל ביותר וע"ז חרדו מאוד כל יראי ה':

וזהו הנאמר במדרש נשמת משה לא היה רוצה לצאת עד שאמר לה משה שובי נפשי למנוחיכי והענין כי משה לא קיים מצות הרבה התלוים בארץ וחשבה נשמתו שעוד תצטרך להתגלגל ולכך היה קשה לה לצאת כי מי יודע אם יזדמן עוד גוף קדוש וטהור כזה ולכך נתקשה לצאת עד שמשה שהיה לו מקב"ה בטחון שא"צ להתגלגל כי העלה לו הקב"ה כאלו קיימו וכך אמר לה שובי נפשי למנוחיכי שתהי' במנוחה עליונה ומנוחתו כבוד בלי גלגול כלל ושם ינוח ובצל עליון ישכון בנועם ה' וזהו אמרו משה לא מת היינו שא"צ להתגלגל שנית כל ג"ש הוא מיתה דנחית מדרגא לדרגא קריא מיתה ודאית:

וכל דברי איוב כמ"ש הרמב"ן סובבי' הכל על גלגול ובאמת הענין איוב הוא הכל ענין משיח וישראל שהם בגלות איך ספו תמו כל מחמדיה בגולה הוה אחר הוה בעו"ה וכל דברי צער ביסורים שלו הם דברי ישראל בגולה וכל רעי' לא גלו על עונה כראוי ולא מצא מנחם כקינת ירמיה עד לבסוף שבא אליהו בן ברכאל שהוא כינוי לאליהו הנביא הוא ינחם וישיב לב אבות על בנים ובזה ימצא איוב מרגוע ואח"כ ידבר ה' מן הסער' כדכתיב וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן ולכך אמר איוב שלא בדעת ידבר כדכתיב ואבד' חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ובעו"ה קשה זו יותר מחרבן בהמ"ק כדדרש במד' דכתי' ותרד פלאי' בחרבן בהמ"ק ואלו שם כתיב הנני יוסף ה' להפליא הפלא ופלא וכו' ורה"ק צווח ראה ה' כי הגדיל אויב ויש להבין מה ענין זה להך דקשה יותר מחרבן בהמ"ק ורוח הקודש צווח וכו':

אבל יובן ג"כ במדרש עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם וכו' וישמח עליך אויב ודרש במדרש בצע פשר דכתיב אף אני אלך עמם בקרי פשר. והענין להבין מה לפשר ומה זה שבחר בהך קרא ואף אני אלך עמם בקרי מכל המקראות שבתנ"ך אבל הענין כך כי ידוע כי המקרי בעלמא לא יפול במנין וסכום ידוע כי מה שבא במנין וסכום הוא מכוונת המונה ולכך צווח הנביא המוציא במספר צבאם להכחיש הפלסופים האומרים שכל צבא שמים נתהוו מבורא וסיבה ראשונה בלי כוונה רק כדרך הצל מנר וחום מאור אבל לא בכוונת מכוון ובורא לכוונה:

וזהו שצווח הנביא הלא מוציא במספר צבאם והמונה במספר לא יתכן בו מקרי כלל רק צריך כוונת המכוון ואם ידחוף אחד לחבירו שלא במתכוון לא יוכל לומר שיהי' דחפהו עשרה פעמים כי בדבר בלתי מתכוון לא יפול מנין אבל בדבר מתכוון יתכן המנין ומספר כחפץ. וא"כ קשה הקב"ה אמר אף אני אלך עמכם בקרי והיינו שיסלק השגחתו ויניחם למקרי הזמן וא"כ איך אמר לייסר אותם שבע על חטאתם הרי כאן מנין מכוון אבל הענין כך שאף הקב"ה הולך עמנו בקרי אין הכוונה שח"ו סר מאתנו השגחתו רק מניח אותנו תחת ממשלת הכוכבים כי מקדם הי' הנהגת ישראל למעלה מהמזל אבל כאשר הלך עמנו בקרי בעו"ה הגיענו לממשלת הכוכבים והמה נחרו בנו כאשר אמרתי כי המזלות שונאים לישראל ולכך חיצי הזמן פגעו בנו בעו"ה למאוד וזהו שבע על חטאתינו כי הוא שבעה כוכבי לכת שהם מנהיגים אותנו והם מייסרים אותנו וכל רעה ומר החלי מפאת משטרם ומערכתם הרעה למולנו. והנה י"ב מזלות שהם למעלה מעלה מז' כוכבי לכת בידם להרע ביותר וביותר מז' כוכבי לכת כי אורם גדול וכחם תקיף והם ג"כ אויבי ישראל וא"כ אלו מסר הקב"ה אותנו תחתם לא היה ח"ו תקומה לנו אבל חסד ה' שנתן אותנו תחת ממשלת הז' כוכבים ואין כ"כ בידם להרע וזהו מאמר המדרש עשה ה' אשר זמם ובצע אמרתו פשר באמר שילך עמנו בקרי מ"מ לא עזב אותנו תחת ממשלת י"ב מזלות רק יסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ולא י"ב פעמים על חטאתיכם כי לא היה ח"ו תקומה לנו בזה וזה אשר פשר ובצע אמרתו אשר פשר. וכן כל האומות שגלו היו מקטירים ועובדים לז' כוכבי לכת ולכך כאשר מסר אותנו תחת ממשלתם היה לאומות שמחה ולכך נאמר בצע אמרתו וכו' וישמח עליך אויב כי זה יש לאויבי' שמחה באמרם אלהיהם רמה ובזה שהיו עובדים לז' כוכבי לכת:

ויובן הענין בגמרא דגיטין בחנה וז' בניה כאשר אמר להם לפלוח לצלמא אמר כל אחד פסוק בפ"ע מהתורה עד שהשביעי לא אמר קרא רק דרש חז"ל וכן כתבו התו' ששה קראי מייתי ושביעי לא מייתי ויש להבין למה בחר כל אחד פסוק אחד ולא אמרו כולם פסוק הראשון שאמר התינוק הראשון ולמה השביעי לא מייתי קרא כלל:

אבל יובן כי כוכב הראשון הוא מזל שבתאי וכבר נודע בחכמת התולדות שזה הכוכב לא יצליח בו מעשה והוא מורה על שביתה ואבדון ושממון אבל מורה על רעיון ומחשבה ולכך בשבת הרהור בדברי חול אסור ג"כ כי שבתאי השולט ממונה על רעיון. וידוע כי מצות אנכי ה' אלהיך הוא מצות מחשבי ליתן בלבו ולתקוע בכוונתו יחוד ה' כי הוא בעל המציאות ולכך הרמב"ם ממנין מצות לא חשבו בכלל המצות להיות תלוי בלב לבד ולכך כדאמר לו הקיסר לפלוח לצלמא צלם הראשון שהוא שבתאי אמר כתיב אנכי ה' אלהיך שהוא מורה שכל מחשבתינו יהיה לה' לבדו ולקבוע דתו ואמונתו ויחודו ומלכותו בלבנו וכל מחשבתינו בלי פני' כלל ואופן:

וכאשר הרגו ואמר לשני לפלוח לא אמר לו לפלוח לצלם הראשון הואיל ובזהר הראשון רק אמר לו לכוכב השני יעבוד והוא כוכב צדק וכבר נודע שהוא מורה על רצון ושלום והשבית חימה וזהו ענינו ולכך אמר לו התינוק הלא אם יפלח לו לשוא יהיה פעולתו דכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לשון כעס כמ"ש הרמב"ן בפי' לתורה אין לך כעס וחימה בה' אלא כנגד עכו"ם ולכך נאמר על פני לשון כעס וחימה וא"כ אם ה' יכעיס ויבער כאש חמתו מה יעשה כוכב צדק וכי יכול הוא להשבית כעס וחרון של מעלה הלא אם יחרה אפו מי בידו מציל וכל המציאות כאין נגדו אף כי כוכב צדק:

וכאשר קטלוהו אמר לשלישי שיפלח לכוכב השלישי הוא כוכב חמה כפי דעת רוב תוכני' דחמה למעלה ממאדים וכאשר העידו במופת שראו הרבה פעמים מאדים קרוב לכדור ארץ יותר מחמה וכבר נודע עוצם מעלת החמה שהוא ממש מחלקת אור לכל צבא שמים וכל עניני כל כוכבי שמים הכל מפאת חמה וכל טיבו של עכו"ם הוא לכל כוכבים מפאת החמה והוא העכו"ם שנקרא בעל בפסוק ולכך סתם אל אחר הוא חמה וכבר נודע כי החמה זורחת במזרח ושוקעת במערב להשתחות לשכינה במערב:

וזהו מאמר התינוק לא תשתחוה לאל אחר היינו החמה וגם איך אשתחוה לה מה שהיא בעצמ' משתחוה לה' ולכך בחר בפסוק לא תשתחוה כי זהו בחמה לאות שאין בה אלהות שהיא בעצמה כל יום עולה ויורד ומשתחוה ואינו עומד ברום גבוה המעלות כדרך אלוה ולכך אמר לא תשתחוה ואח"כ כאשר קטלוהו אמר לרביעי לפלוח למאדים וכבר נודע טיב מאדים שבמערתו כל החרם והרציחה וטביחה ושפיכת דם ולכך אמרו חז"ל מאן דבמאדים או טבחא או אומנא או מוהלא ולכך באמרו לפלוח למאדים אמר כתיב זובח לאלהים יחרם וביה הזביחה והחרם והכל בצווי ה' יחרם וערו עד היסוד:

ולכן בחר בזה הפסוק וכאשר אמר לחמישי לפלוח לכוכב נוגה וכבר נודע מפעלות נוגה טוב ורע ולכך אמרו כי הוא מושל ביום הששי ולכך בו ביום נכשל אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע כי זהו מעין נוגה ולכך הי' הצווי מה' לשדד ומבלי תת יוצא לאור פעולותיו ואמר ביום אכלך ממנו להורות בו ביום לא יאכל הימנו לכך בשבת נחלף משטרו והוא כולו טוב ולכך משוררי' בשיר אל אדון וכו' מלאים זיו ומפיקים נוגה כי ביום שבת כולו טוב והוא המוציא אפקורסים לומר כי פועל טוב ופועל רע הם שני מינים:

ולכך בא התינוק ואמר שמע ישראל וכו' ד' אחד והכל אתו ואין נחלק בפועלים כלל והכל מאתו ולא יבצר ממנו דבר:

וכאשר אמר לששי לפלוח לכוכב וידוע פעולתו לתת לפתאים ערמה ומזימה וגם נקרא כוכב ארץ כי כל ממשלתו בארץ ולכך אמר התינוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' כי תמים תהי' עם ה' ואין לנו לעשות ערמה ומרמה ופתוי חלקלקות לבב כי צריך לקבוע בלבו כי ה' בשמים ומשגיח בארץ ויודע כל מחשבות בני אדם ולא לפניו חנף יבא ואין ערמה ומרמה לפניו וגם להיותו כוכב אחד אמר שיש לשים לב כי ה' בשמים ובארץ מושל שליט אין הבדל בין אלהי שמים לאלהי ארץ כאשר חשבוהו העכו"ם לחלק בין ממשלת שמים לארץ וכאשר קטלוהו ואמר לז' לפלוח ללבנה וזהו הכל יודעים ומושג בחוש כי אין ללבנה מגרמה רק מקבלת אור מחמה וכוכבים שעליה ולכך העובדים ללבנה הוא רק כמשרת לאדוני' והוא האמצעי בינותם ולכך לא הביא התינוק ראיה מפסוק מיוחד כי כבר נכלל כל הכוכבים בפסוקים הראשונים והיא אינה אלא הבאה בשליחותם ולית ליה מגרמי' כלום ולכך לא מייתי קרא רק להיות כי אנו נמשלים ללבנה ולבנה היא בחסרונה אמר נשבענו לה' אפי' בתכלית החסרו' בלי להמיר כבודו בתוהו וכ"כ לנו כי עתידים להתחדש כמותו ואור הלבנ' יהי' כאור החמ':

והנה עוד יש לפרש בקרא עשה ה' אשר זמם וכו' כי נאמר בקרא ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומזה פשטה בעו"ה בגלות דלא נאמר במצרים רק בארץ לא להם אבל בזה נאמר רק ד' מאות שנה בכלל ולמה זה כ"כ זמן ארוך בגלות ואמרו שהוא בחסד ה' עם ישראל כי נגזר שיהיה תוקף צרות ושמדות למאוד ואלו היה הגלות זמן קצר היה הצרות והשמדות כ"כ תכופות הוה על הוה צרה על צרה מבלי טרוף לבלוע רוק ולא היה אפשר לעמוד בו ולכך הפליא ה' חסדו להאריך הגלות ונחלקו הגזירות והשמדות לזמנים מתחלפים ולארצות מתחלפות בהצר לזה ינוח לזה עד שיש אפשרי לישראל לעמוד בצרה ההיא:

אך עדיין יש להבין הא בקרא לא נאמר רק ד' מאות שנה ואיך אפשר לשנות המקרא אבל כבר נודע כל מקום שנאמר וגם לרבות וא"כ כך המשך המקרא ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם הרצון כאלו אמר ד' מאות שנה ועוד יותר כי גם לרבות את הגוי אשר יעבודו מוסב למטה ומלת וגם מוסב למעלה בהפסק מאמר וא"ש ומה שלא בא בפי' בתורה כי הקב"ה ביקש להסתיר גלות האחרון כמאמר משה לקב"ה די לצרה בשעתה ורש"י בחומש פי' וגם לרבות שלא זו של מצרים ידין אף גם לכל האומות שישתעבדו בישראל יהיה אחריתם מרה. ולפי מ"ש דמלת גם מוסב למעלה אין כאן מקום מורה שגם שארי אומות ישתו כוס תרעלה במצרים:

וזהו המכוון בפסוק עשה ה' אשר זמם דהיה במחשבתו מבלי לאומרו לצער ישראל שלא בשעתי' אשר צוה מימי קדם דהיינו לאברהם בברית בין בתרים ומה עשה בצע אמרתו הרצון כי חלק דבריו שלא יהיה גם סובב למטה כי אם למעלה ארבע מאות שנה וגם לרבות שעוד יותר יהיו בגול' וזהו לשון בצע חלק ואמר מדרש פשר כי זהו לטובת ישראל ופשרה טובה שיהיו יכולים לסבול עול הקושי שעבוד ושמדות וישמח עליך אויב פי' כיון שגם מוסב למעלה אין כאן מורה שגם הם יהיו נדונים כמצרים ושייך שפיר בצע אמרתו והנה מה שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו הוא הטעם מה שאמר דוד ואני נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו והטעם כאמרם ראוי' היה ישראל למכור רבב אלא שהתפלל דוד ידעו גוים אנוש המה סלה כי כשישראל בתכלית הצער והם בתכלית הרוממות תיכף פוקרים בה' ואמרו אי אלהימו צור חסיו בו וכך צווחו הנביאים מה תעשה לשמך הגדול לכך חושב ה' להטיב לישראל ג"כ או להרע להם ג"כ ולכך בראות' כי דגנם ותירושם רבו לא ימלט שגם לישראל יהיה טובה והרווחה שלא יאמרו ידינו רמה ואין אלהים בישראל והנה בחרבן בהמ"ק נאמר אמלאה זו חרבה זו ובחרבן בית תפארתנו בעו"ה נגדלה קרן עכו"ם וקרני רשעים בעו"ה גדלה והצליחה והקב"ה חס לשמו הגדול ולא ינוח עד ירומם קרן ישראל ג"כ:

וזהו הצווחה מר"הק ראה ה' כי הגדיל אויב ויאמרו ידינו רמה והנה באבידת חכמים אמרו בגמרא אבדה עצה מבנים אף בהם נסרחה חכמתם כמבואר בריש חגיגה גבי ריב"ח מה תהיה עלי' ממיני' ע"ש א"כ אין כאן מקום לר"הק לטעון כי יהיו עכו"ם מרימים קרן ואין כאן פתח תקוה בעו"ה וזהו מאמר וכוונת המדרש קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וכו' וקאמר הטעם למה וקאמר ורה"ק צווח ראה ה' כי הגדיל אויב ומתחנן ה' לבל יאמרו ידינו רמה וזהו בחרבן בהמ"ק אבל באבדון חכמים אין מקום לרה"ק לצווח כזה כלל כי בהעדרם מישראל אף מעכו"ם יהי' נעדרים וא"כ ממש לית סבר ולכך קשה למאוד:

ובאמת בימים אלו ימי אבל גדול לישראל כאשר אמרתי כי כל דברי איוב הם מרמז הכל על גלות וכמו שבניו נאבדו כן בעו"ה נאבדו כל חכמי ישראל ומעט מזעיר אשר בעו"ה ועכשיו בגולה מקבלים אנו כל השפע מהקב"ה על ידי צדיקים כי הם אמצעים בינינו לבין אבינו שבשמים ועליהם נאמר המשרה את אשתו ע"י שליש והם צדיקים שהם במדרגות מלאכים שהם שליש עולם ולכך: נקרא שליש והם המקבלים ונותנים לישראל ולכך נאמר אמותינו כאלמנות הלא אין אלמן ישראל מאלהיו רק צדיקי' שהם היו כשלישים בינינו לבין קב"ה הם מתו ולכך נאמר כאלמנות ולא אלמנות ממש ח"ו רק השלישים הם נעדרו וראוי להתאונן כמו שקנן איוב ולכך אמר איוב יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר כי איוב נשמת משיח כנודע ומשיח נולד בט"ב כמבואר במדרש והריון שלו ז' חדשים א"כ נתעבר בליל יו"ד טבת וזהו ג"כ תחלת הצרה ויגון עד שמבואר בב"י בשם אבודרהם אלו אקלע בשבת מה שא"א לזמן הזה לקלוע היה דוחה שבת וקלל שניהם היה סיבת לכל הצרות ותוגת ישראל וכביכול קב"ה מתחרט על בריאות עולם כדדריש במדרש מי יתן ראשי מים ר"ל שתהי' כמו מתחלה שהיה הכל מים ורוח של משיח הכולל כלל כל ישראל מרחפת על פני מים: