יערות דבש – חלק ב – קטע 19

כללו של דבר כל חסרון הבית הוא חסרון השכינה וזהו מ"ש הרמב"ם דלכך לא בטל קדושת הבית דשכינה שורה אף בעת חרבן אבל למ"ד בטלה קדושה אף השכינה סלקה שרי' ולכך בטלה קדושה ומבואר במדרש דנחלה היא היכל ובית הוא העזרה והר הבית ובזמן שקדושת הבית במקומו אסורי' זרים לכנוס להיכל העזרה וסביבה מותרים זרים לכנוס אבל לא נכרים וזהו שמקונן הנביא על ביטול קדושת הבית וזהו לאות על סילוק שכינה וצווח נחלתנו נהפכה לזרים הרצון כי אפילו זרים מותרים לכנוס לשם וא"צ דוקא כהנים בתינו הוא העזרה וסביבה לנכרים שאפי' נכרים יכולים ורשאים לכנוס כי בטלה קדושה וזהו לראי' שסילקה השכינה עצמה וע"ז ידוו כל הדווים ולכך אמרו כמהפכת סדום כי הסתלקות השכינה בעו"ה היה מתחיל ממקום קדוש ביותר ראשון מק"ק ואחר כך מהיכל ואח"כ מעזרה וכן הכל ורש"י פירש בסדום נאמר ויהפוך כי ישבו בסלע והיה ההיפוך מלמעלה למטה וא"כ אף בזו היתה כך שהתחיל הפורענות מלמעלה למטה ולכך אמר כמו הפיכת סדום והנה כשבטלה קדושה נקרא הבית נחלתנו אבל כשלא בטלה קדושה נקרא נחלת ה' כי לא זז שכינתו וידוע כי קדושת שלמה בטלה אבל קדושת עזרא לא בטלה ולכן ירמיה מקונן על בית ראשון אמר נחלתנו אבל אסף שקונן על בית שני אמר נחלתך והבן:

והנה כמו שיש להתאונן על חרבן בהמ"ק בסילק שכינה כן יש להתאונן במיתת צדיקים כי בם בו בחר ה' אוה לשכון עליו כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה על אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה שהכונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה וכל אדם הוא ד' אמות והוא נקרא ד"א של הלכה ועליו שורה שכינה וזהו שיש לקב"ה בעולמו ואם כן בעו"ה באבוד הצדיק חרב בהמ"ק ועלינו להתאונן במיתתו למאוד ולשבור לבנו ולשוב לה' בכל נפשנו כי העיקר ההספד הוא התשובה והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו ועד אנה יהיה לבושנו צואים הלא אבדו מגינים בעדנו ובפרט בשומנו על לבנו אריכות הגלות עברו שנים רבות למאוד ואין קול ישועה:

ואמר במדרש קראתי למאהבי המה רמוני הם נביאים שתקנו תרומה וחלה וכי חייב חוץ לארץ בתרומה אלא שרמוני. והקשה היפ"ע ודאי שאמרו להם כי מהתורה פטור רק הם תקנהו כי ח"ו לומר להם דין שקר על דבר שמהתורה פטור ולהורות שלא כהלכה ועל כן תפוג תורה וכמה מכשולים יבאו על ידי כך ולאין ספק שאמרו להם שהוא רק חומרא וגזירה שלהם וא"כ מה רמוני ומה ערמה יש בזה:

אבל כבר נודע מ"ש בזהר למה קץ הגאולה נסתר וגם מה שרבים אמרו קצי' חכמים ראשונים ואחרונים וכי לא ידעו שהוא כמוס למאוד אבל הענין כי אלו ידעו ישראל ההולכים בגולה שיהיה קץ כ"כ ארוך וישבו זמן רב כזה בעו"ה בגולה היו מאבדים עצמם לדעת לרב השבר והיה נאבד שארית יעקב ובפרט בזמן השמדות בעו"ה לא היה אוזרי' חיל כ"כ לעמוד בנסיון ולכך התחכמו תמיד לקרב הקץ לומר חזו דאתא חזו דאתא ובזו חזקו ידי' רפות וברכים כושלות אמצו ותמיד בבוא עקא וגזירה לישראל תלו אותו בחבלי משיח לומר הנה מלכנו יבא ויושיענו ולכך רבי עקיבא תיכף אחר חרבן התחיל לומר על משיח בבן כוזיבא וכדומה כולם כדי לחזק ומבלי להכניע לבבות בני ישראל ולכך נסתם ונסתר הקץ שלא ידעו אריכות הגלות וע"ז צווח ירמיה במסתרים תבכה נפשי וכוונתו על קץ שהוא נסתר כ"כ עד שלבו לפומו לא גלי' ע"ז תבכה נפשי כי זהו לאות שיהיה לזמן ארוך למאוד מאד והנה לכך הנביאים וחכמי קדם התחכמו לתקוע בלבב ישראל כי קרוב ישועת ה' לבוא ובל יתייאשו מן רחמים ולכך תקנו תרומות ומעשרות בח"ל באמרם הטעם מחר ישובו לא"י ויאמרו כמו שאכלנו בח"ל בלי תרומה כן בא"י נאכל בלי תרומה ושם חיוב גמור ולכך תקנו אף בח"ל והרגל נעשה טבע וזהו אם הגאולה מהר מהר אבל אם הוא לזמנים ארוכים ויעברו קרוב לב' אלפים שנה מה צורך לתיקון הזה הלא דורי דורות לא יצטרכו לזה והנח לחכמים שיהיו בדור אחרון וא"כ ברואים ישראל שתקנו כך ישפטו לאות אמת כי יהיה מהר הגאולה וזה היה ערמת נביאים וחכמים:

וזהו אמרו קראתי למאהבי המה רמוני כי תקנו תרומות ומעשרות בח"ל שאחשוב שישועה יהיה מהר ובעו"ה עברו דורי דורות ואין קול ישועה: ולכן עלינו בדור אחרון להתעורר ביותר ועד מתי נייחל ואין הדבר תלוי אלא בתשובה להשליך עונות שנאת חנם וגסות רוח ולשון חכמי' ובעו"ה כל עסקנו הוא הכל בגאוה וחמדת יצ"הר ויש כח לנחש לדבוק בו וזהו מאמר ירמיה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי הכביד נחשתי:

והענין כי יש מתכות זהב כסף נחושת עופרת זהב מרמז על התורה הלא דברי כאש כסף על מ"ט והכל בסגל והייתם לי סגולה ואשרי איש המסגל במ"ט למאוד ועופרת הוא על תפלה כי הוא כבד למאוד כי יש בו עפר ולכך המתפלל יתפלל מתוך כובד ראש ועופרת הוא מורכב מעפר ואויר ולכך ניתך תיכף באש כי כאשר יפרד הימנו האויר בחומו תיכף ישוב לעפר ולכך אמרו בתפלה המתפלל צריך שיתן לבו למעלה באויר ועיניו למטה בעפר אמנם חלק והוא ס"א דומה לנחושת כי ס"א ביקש להדמות לקדושה כקוף לאדם וכן נחושת לזהב והוא שרש נחש שביקש לדמות לאדם ולכך נחשת שהוא שרש נחש ומשה כאשר ביקש לרפאות לישראל מנשיכת נחשים עשה נחש נחושת ותלה אותו על נס והוא כי כל חמדת אדם הוא מצד הנחש והם המביאים לאדם לכל חמדה ולכל עון וביחוד חמדת נשים הוא הכל מסטרא דנחש שנתאווה לחוה והוא כרוך בעקבו של אדם כדכתיב ואתה תשופנו עקב ולכך אמרו הטבעים כאשר ילך אדם יחף ויצן העקב לא יהיה לו כ"כ תאוה ומי שיצרו גבר ורוצה להסיח דעת ילך יחף על רצפה שיקרר רגליו למטה בעקב ויסיר ממנו ולכך הכהנים בבהמ"ק הלכו יחף לבטל כח הנחש והתאוה וכן במשה בנגשו לסנה אמר השם של נעליך לבטל כח התאוה ויהיה הרהורו קדוש לה' וזהו ענין חליצה שחלצה נעלו מעל רגלו להורות כי זה לא רצה לכנוס יבמתו בבעילת מצוה א"כ ראוי לו לבטל כח התאוה מכל וכל שאף לנשים אחרים לא יתן חילו ולכך וחלצה נעלו מעל רגלו וכמו שכל התאוה תלוי בעקב כן תלוי בשדר' של אדם ששם התאוה ולכך אם יתן איש אבר דק משוך על כל אורך השדרה ויקשר אותו משוך על השדרה ינצל מהרהור וקשוי אבר והוצאות ז"ל וכבר נודע עד היכן כח חוט השדרה עד בין הפרשות דהיינו בין פרשה ראשונה ובין שניה הכל דינו כחוט שדרה ומשם ואילך פסק כחו כמבואר בגמרא פ' אלו טריפות וא"כ כשתחשוב הרי הם ז' חוטים של שדרה לבנים והם ז' חוטים לבנים של ציצית הרומזים על חוט שדרה שהוא קיום הגוף יורדים ממוח ולכך ציצית מבטלים כח התאוה כדאמרינן בהך עובדא דזונה דבאו ציצית וטפחו על פניו וכל מגמת איש יהיה שיכניס כח התאוה מנחש לקדושה שיחמוד לדבר מצוה וכדומה וכן חמדת ממון שיש לו שיהיה לקדושה כדי שיהיה פנוי לתורה ויכול לכלכל בניו וכן חמדת אכילה ושתי' שיהיה בריא אולם לעבודת ה' וכן יהיה כל מעשיו מה שהוא מפאת הנחש יהיה סובב הכל לקדושה לעבודת ה' וזהו יש אוכל פטומים ומתענג בתענוגים ויורש ג"ע אם כל כוונתו לשם מצוה מרבה במשגל עם אשתו כוונתו יהיה לש"ש לפקוד עונתו ולא תחטא שבל תזנה אשתו עליו ובפרט בזה"ז ששכיח פריצי' וגם שהוא לא יהיה לו הרהור ח"ו באשה אחרת או שום הרהור וקישוי וכונה זרה בעמדו בתפלה ובעבודת ה' מסגל ממון יהיה כוונתו כמ"ש ושלא יצטרך לפשוט ידו במה שאינו שלו וגם שיניח ברכה לבניו שיהיה פנוי' לעבודת ה' ולא יהיה בגדר עניות המעביר לאדם על דעת קונו והרבה שיצאו בעונותינו הרבים לתרבות רעה מדלית איסר ומכ"ש האוכל למעדנים יהיה כל כוונתו לש"ש שיהיה לו אמיץ כח לעבודת ה' ושיהיה סיפוק בידו לתקן את אשר שיחת ולא יעכבהו חולשת גופו אם אדם עושה כן בכונה שלימה כי לה' נתכנו מחשבות ולפניו לא יבא חנף ועצת רמי' הרי מכניס כח הנחש לקדושה ועיקר הכל במחשבתו שהוא בראשו של אדם וזהו ואתה תשופנו עקב כי הנחש כרוך בעקבו של אדם להרבות תאוותו אבל הוא ישופך ראש כי אם יהרהר במחשבתו כנ"ל שיהיה כל התאוות סובבים לכונה רצוי' הרי אדרבה כל עניני נחש לטובה יחשב ונהפך הקללה לברכה:

וזהו שאמר שלמה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין בשאול חשבון ותמה הזוהר ח"ו שיתן שלמה ע"ה רשות לעשות מה שירצה כאלו ח"ו לית דין ולית דיין וכאלו עולם של הפקר ח"ו אבל הענין כך כי הזוהר תי' בנסתרות כדרכו:

אבל המובן ממנו בנגלה כך כמ"ש כי כבר נאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופי' התורה ועבודת ה' הוא בימין כדכתיב מימינו אש דת למו וכל עניני חמדת עה"ז הכל מצד שמאל ולכך בשמאלו עושר וכבוד וזהו אמרם הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין כי צפון שמאל לכך נאמר מצפון זהב יאתה והכונה הוא צד שמאל וזהו אמרם אורך ימים בימינו למיימינים בו הרצון שלומד לש"ש בשביל להכיר ולהחזיק התורה וכח ה' וכחו של תורה זוכה לתורה על בורי' שהוא אורך ימים ועץ חיים למחזיקים בו אבל המשמאילי' שלומד תורה בשביל חמדת ממון או שאר כבוד מדומה אף שכרו כך בעושר וכבד וזהו בעו"ה המחלה ועניו רע לבני אדם שכל מגמת רובי בני אדם בשביל חמדת הזמן וממון וכבוד וזהו הכל מצד שמאל אשר שם כח של הנחש כמ"ש כי הוא המעורר תאוה ולכך אמר הנביא מצפון תפתח הרעה כי זהו צפון גורם רעה שכל כוונתם שלא לש"ש בעו"ה:

וידוע מ"ש חז"ל ידך יד שמאל יד כהה כי כל הכח תלוי בימין כדכתיב ימינך וכו' נאדרי בכח ויעץ שלמה בחכמתו שיראה האיש שכל מה שהגיע לו מפאת יד שמאל הן עושר והן שארי חמדת הזמן שיהיה הכל נעשה בו לכונה ועזר יד ימין שהוא כוחו ואינו של אדם וע"ז נקרא אדם באמת אדמה לעליון וכמ"ש לעיל וזהו אמרו כל אשר תמצא ידך שהוא שמאל לעשות בכחך שהוא ימין שיהיה השמאל מסייע לימין וכל מה שיש מפאת שמאל יראה לחשוב להביאו לצד ימין כמ"ש וזהו העצה שיעשה כי אח"כ בקבר אין דעת וחשבון ולא יועיל שוב החרטה ולומר כך אני רוצה לעשות כי אז בטלה החמדה ויתחרט האדם אבל לא יועיל והיום ולא למחר לעשותם ולכך ראה וחכם לעשותו כל ימי חיי הבלך וייטב לך:

וידוע אמרם שצריך אדם לכרוע במודים עד שיתפקקו כל חולי' שבשדרה דהוא הכונה שכל חמדת אדם התלוי בשדרה יהי' לעבודת ה' להודות ולברך בשמו ולכך צריך כריעה והודאה בשדרה ולהודות כי מאתו הכל והוא הנותן כח וחיל לאדם וזולתו אין עוד ואף מהראוי שיהי' הכל נעשה לעבודת ה' וממקום שבא כן ילך ולכך אמרו שדרו של אדם נעשה נחש מאן דלא כרע במודי' דאיך נותן רשות וכח לס"א לילך בתר תאוה וחמדה ולא לש"ש זהו כחו של נחש אשר תשופנו עקב ולכך נעשה נחש וזהו כחו של עשו דכתיב וידו אוחזת בעקב עשו ופי' זוהר כי ידיו של עשו אוחזת בעקב יעקב לכך נאמר וידיו אוחזת בעקב ומי הוא האוחז עשו לכך אמר דוד עון עקבי יסובני היינו עון נחש המשיא דעתו ומפתהו לחמדת הזמן וביחוד חמדת נשים בעו"ה ותאוה ולכך אמרו חז"ל שראוי לאדם לבטל כל תאותיו ולהרבות בתפלה לה' ואמרו אפי' נחש כרוך בעקבו לא יפסיק שלא יפן לשום חמדה ותאוה אשר בשביל כך ימנע מן עבודת ה' אפי' רגע א':

וכן משה ביקש מישראל שלא יפתה אותם נחש רק יהיה כל החמדה לש"ש צורך גבוה כמש"ל ולכך תלה הנחש על הנס כלפי מעלה ואמרו כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מענה דיהיה כל חמדתם ותאותם לצורך עליון והם חיים והנה סטרא אחרא שהם נחשים אמרו חז"ל תניני' נבראו זכר ונקבה ואמרו הרג זכר וצנן נקבה ר"ל זכר יצ"הר דע"ז הוא נהרג וצנן נקבה היינו שלא יש כ"כ כח החמדה להסית לבני אדם מאוד ונקראו נחש בריח נחש עקלתון הוא שני יצר הרע הנ"ל ובריח הוא יצה"ר דע"ז דכופר מציאות העולם שהוא קב"ה והוא הבריח התיכון והוא הנוש' וסיבת העולם ונחש עקלתון הוא יצר הרע דעריות שבא בתחבולת להסית לאדם תחילה אמר מה נ"מ אם תראה האשה ומה יתרון והפסד בראות עינים וכי יקרא לך כל העם חסיד שוטה שמעלים עין מנשים וכאשר יראה יוסיף לומר דבר נא עם האשה עד שיסיתו לקריבה דג"ע ולבסוף לדבר עבירה ח"ו והיא (נחש עקלתון והוא) נחש עקלתון מרומז באות תי"ו מתנין שהוא ג"כ הולך בעקימות והוא המעקל התמימיות מתי"ו דהיא שרשו לתמים תהיה עם ה' אלהיך וזהו תי"ו תמות תי"ו תחיה כי תמימות תי"ו תחיה וזה נחש עקלתון תי"ו תמות ומתחילה כאשר אמרתי בא יצר הרע להסית לאדם קצת לש"ש וציד בפיו והוא עץ הדעת טוב ורע והוא שור תם משלם חצי נזק כי חציו טוב והן יפעל אל פעמי' ושלש אבל אחר כך אמרו חז"ל הותרה לו ונעשה מועד לאחר נגיחה השלישית ולכך הכל מרומז באות תי"ו אבל נחש בריח הוא נון פשוטה מתנין שהוא בריח פשוט והם החמישים שערי טומאה את זה לעומת זו ולכך לא נאמר נו"ן באשרי דכתיב בי' נפילה וכו' כי הוא נחש בריח גורם נפילה ולכך משה שביקש שיהיה הנחש עקלתון כוונתו לש"ש ותלה אותו על נס קראו נחשת שהוא נחשת וכן צריך לכלול אותו בקדושה דבזה א"א להעבירו כלל מעולם כנודע ולכן צריך לכלול בקדושה וזהו וכל יתדות המשכן נחושת שנכללים באהל משכן בקדושה וחיבור אהל כאחד אמנם ישראל בעו"ה הרעו ועבדו לנחש הזה לעבודה זרה ונתנו מקום לנחש בריח ונחש עקלתון שהם הנו"ן פשוטה ולכך כשעבדהו קראו נחשתן ע"ש:

והנה בגלות בעו"ה ובארץ טמאה גבר עלינו נחש עקלתון הנ"ל ברב תאות וחמדת זמן בהבלי עולם עד שאי אפשר ממש להנצל ממנו ומבלבל בזה כל כוונת לימוד ותפלה לשמה כי תיכף מערב בו דברי גאוה וחמדה וכעס והרהורים רעים ואין לך איזה דבר שיש בו מהשכל והבלי עולם ותחבולות הזמן שלא יבא לאדם ברעיונו בעסקו בקריאת שמע ותפלה ועבודת ה' וזהו הכל מתחבולות נחש עקלתון הנ"ל וזהו שקונן הנביא גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ולמה כי הכביד נחשתי והיינו נחש הנ"ל כבד וקשה מאוד לפרוד הימנו וכרוך בעקבו א"א לבטלו והיא המבלבלת ענין תפלה וכל עבודת ה' כל ענין אדם בעו"ה הכל לחמדה ותאות עבוד' זרה בנחש שכרוך על עקבו ולכך בעו"ה נסת' התפל':

וזהו שקונן דוד על אבנר שהיה צדיק ולא נטה אחרי נחש הכרוך בעקבו וזהו מאמרו רגליך לא נחושתים וגו' שלא נלכד בנחש ההוא מדוע כנפול בני עולה נפלת ולכך ויוסף העם לבכות עליו כי הרגישו שלא היה מת בחטאו רק בעון הדור ובשלהם הרע' וכן חובה עלינו להספיד וביחוד בצדיק וחסיד ר' מיכל הנ"ל שלא היה כל ימיו ממש פוסק לדבר בטל ושח שיחה בטילה וקולו לא ישמע כי אם בבואו אל הקודש ללמוד ולהתפלל ברור שיצא מהעולם כעמר נקי בלא חטא ופשע ואין זה אלא עונותינו גרמו להעדר הצדיק הלזה ועלינו לבכות ולשוב בתשובה שלימה לה' כי גדול כים שברנו בעו"ה והעיקר התשובה לבער הנחש ולבטל החמדה והבלי עושים עולם של שוא ושקר ואשרי אדם העובד לה' באהבה יתירה ואמרו גדר אהבה שיתן אל לבו אלו יצוייר אף שהוא שקר מ"מ אלו יצוייר שע"י עשיות מצוה סופו יורש גיהנם וע"י עבירה סופו יורש ג"ע מ"מ יניח עבירה ויעסוק במצוה כי כל מגמתו לעשות רצון הבורא ואין חפצו כלל במה שישגוהו מהצער והנזק או התענוג והעדן:

וזהו תכלית אהבת ה' אשר כל חפצו וישעו בטל לה' ואליו לבד עובד ולא זולתו בשום שכר ועונש וע"ז רמזו חז"ל אל תשמנו כעבד עצמך כעבדי' המשמשים לקבל פרס

ובזו תבין מ"ש במדרש רבי אבהו כד דמיך אחזי' לי' י"ג נהרי אפרסמונ' דכיא אמר למאן אלו א"ל לאבהו אמר ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' ולכאורה הדבר תמוה איך ס"ד לומר דחשב בלבו דכל עבודת ה' יהיה לריק וכאלו חס ושלום אין שכר ועונש בעולם אבל לפי הנ"ל יובן דר"א אמר הטעם דלמה זכה לכל כך יקר ומעלה הוא דלא עבד ה' בשביל קבלת שכר רק תקע בלבו אף דלריק יגע ואין לו כונה כלל לקבלת שכר מכל מקו' עבד ושירת ה' אלהים בכל לבבו ובכל נפשו ולכך זכה לשכר הזה ולכך היו לו י"ג כמנין אהב"ה להורות כי עבד ה' בכל לבב מאהבה שלימה וכן היו צדיקים הללו שמתו עובדי ה' מאהבה ואלינו ללמוד ממעשיהם בתשובה ואמת כי אהבת ה' תלוי באהבת ת"ח ומי שאין אוהב לת"ח בתכלית אהבה איך אפשר לאהוב הקב"ה כי העיקר וקוטר של ישרת הדרך להתדבק בת"ח ומבלי להרהר אחריו ולשמוע בקול דבריו: וזהו

החידה שאמר דוד במזמור מ"ט שהתפאר שם בחידה ואמר פי ידבר חכמות וכו' וכבר הארכנו בביאור המזמור הזה במקום אחר אבל כאן נאמר רק בקצרה מכוון החידה כי רוב עולם יאמינו שהכל תלוי בצדקה ושלימות העשיר שיחונן דלים ולחזק כושלים וזה קשה להרבה עשירים כי ממון חביב עליהם מגופם ולכך אמר דוד אני אומר אח לא פדה יפדה ולא יתן איש לאלהים כפרו ויקר בעיני פי' שיהיה בעיני דבר יקר ובלתי שכיח פדיון נפשו וחדל לעולם ומ"מ ויחי לנצח ולא יראה שחת וזהו החידה שלא יתן צדקה ומ"מ יהיה חי בחיי נצחי מבלי ראות גיהנם ואמר מהו המעשה אשר יעשה והוא כי יראה חכמי' ימותו מחמת גדול החרדה ואהבה ימות מקולו כי יהיה הדום רגליו ועזה כמות אהבה יהיה כלא היה נגד ת"ח וכסיל בער עצת רשעים יאבדו מתוך קהל וירדפם עד חרמה וירחיקום עד שעזבו לאחרים חילם ולא יהיה להם שום נגיעה ועסק עמם כלל כי אם ימותו באהבת ת"ח ובזו יזכו לחיי עה"ב וזהו האמת כי זהו ראשון לכל דרך ישרה להתדבק בת"ח ולאהבו כנפשו וזהו לאות על אהבת השם נורא ונכבד. כי זה בחוש וזה ברעיון לבב ויבא זה ויגיד על זה:

אך בעוה"ר העולם הולכים בת"ח איפכא כי לרוב ת"ח מדוכים ומעונים ודרך רשעים צלחה והם מתרחקי' מת"ח ואומר הלא כל הנוגע בו יקשה מזלו לרע כי בר קשי מזל וכוכבי שמים נלחמו אתו ולכך אל תגעו בו סורו ממנו פן גם בך יעבור קשי מזל אבל לרשע שמזלו בגר' המעלות יאהבו לקרבו והתחמם בצלו כי כל הנוגע בו יתברך ובא גד ובזה דרך עוזבי ה':