יערות דבש – חלק ב – קטע 18

אבל לע"ל יהי' אור פני חמה פנינו ולא יהי' בנו רושם שיהי' צריך לרחוץ בדמע ולכך כתיב ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. ולכן מאוד מאוד צריכים אנו לעשות תשובה להאיר פנינו כמאמר שחורה אני ונאוה והוא ע"י קבלת יסורים מקב"ה ולכך אין לתמוה אם אנו בטוחים בה' שיוציא ליום הדין לצדק דיננו וראינו שנגזרה ח"ו גזרות רבות בקבלת יסורים וכדומה כי זהו הכל לטובה לכבס כתמי חטאינו ולהסיר פגם ואי אפשר כי אם בקבלת יסורין כי ה' שופט צדק אבל זהו מן רחמיו המרובים שנותן לנו עונש בעה"ז תמור שהי' מהראוי לענוש בעה"ב אשר כל צער עה"ז אין מגיע לצער רגע אחד בגיהנם ושאר עונשים ר"ל:

ובזה תבין למה הי' רצון הקב"ה שיקים שטן בר"ה וסייעתו כל בני אלהים לקטרג על ישראל ולמה לא יגער בהם ומה חפץ בהם אבל זהו לטובתנו כי שורת הדין לענוש אותנו לע"הב אבל שרי כל או"ה והשטן שרו של עשו בתוכם הם מבקשים טובת אומה שלהם ומגמתם להיותם מושלים בע"הז בקרב תבל וכל א' צעק בעד עם שלו ומזה תבין מה שאמר כי השטן אמר דילמא הקב"ה ח"ו מנשי' לזכותי' דאברהם ולכך אמר החנם ירא איוב והוא הטעם דאיוב אף למ"ד דאומ"ה הי' אינו אלא מזרעו של עשו וישמעאל שהם הכל אומה אחת ותחת השטן הם והם העיקר המושלים בישראל ולכך מדכר זכותו של אברהם אבינו ע"ה ובזו יש להם לעשו וישמעאל זכות להיות מושלים בעולם ולהיותם כל מגמתם שכל עמים ימשלו בקרב ארץ הם מקטריגים על ישראל וטענתם שבשביל עונות ישראל יהיה הקב"ה מייסר אותם בע"הז להיות לבוז ושפלות ולרמס לעכו"ם והקב"ה עושה כמאמרם ומקיי' כטענת מקטרג ובע"ד שכנגדו ונותן לנו עונש בע"הז ולכך הקטרוג לטובתינו כי עי"כ מגיע לנו עונש נקל:

ולכך אמר המשורר עבדו את ה' ביראה ביום הדין וגילו ברעדה כי אף שיבא לכם רעדה בפורענות אל תפחדו ואל תצערו כי אם גילו בו כי זהו לטובתכם והוו מקבלים באהבה. אבל אמת יש לשמח בר"ה אבל ברעדה ולא בעו"ה רוב המוני כאשר יבואו ר"ה לביתם יצחקו וישמחו ילכו לטייל עלי פלגי' ונהרים ולא יזכירו כי באש ה' נשפט ואם כי יש לבטוח בה' מ"מ יהיה הגיל הזה ברעד' וכאלו חרב על ירכו מפחד בלילו' חרב של מ"ה וליל הגיהנם:

ולכן בבקשה מכם לא יעבור רגע אחד ביום ההוא שלא יהיה לתועלת אם בתורה אם ביראה אם בהרהור תשובה וקבלת גדרים והרחקת עבירות וסדר למעשיו שלא יהיה בקרי ח"ו כי אם הכל לנחת ה' וברעדה זה יהיה הגיל שבחר בנו ה' ונתן לנו משפטים צדיקים לזכות ארחנו ולמצוא חן למעלה אשר כל מלאכים צועקים אשרי העם יודעי תרועה ואיך לא נגיל וה' אמר אלינו שהיום ילד אותנו כנ"ל ונחנו עמו ובניו ועלינו לקבל עול מלכותו ויחוד קדושת שמו יתברך בחדוה וגיל:

ואמר נשקו בר וכו' ויש בזה ב' פירושים כי כבר אמרנו כי לבבות ישראל הם טובים למאוד ועליו הורגנו כל היום אבל אברים החיצונים פנים וידי' ורגלים עינים ואזנים וכהנה המה בעו"ה מלאי מומי' עינים עורות בהסתכלם בנשים ובאדם רשע ובהסתכלם בעת תפלה וק"ש בדברים אשר לנגד עינים ומסיחים דעת עי"כ מתפלה והוגים ולבם בל עמם ועי"כ סר ראי' עינים אזנים חרשים בשמעם דברי נבלה ולצנות לה"ר שיחת ילדים שיחות נשים ובפרט שיחה בב"הכ בעת התפלה וקריאה בתורה ועי"כ האוזן חרש. ידי' גדמי' בעושי' רע ובפרט כותבי ח"כ ושטרות בריבית אוי לאותו ידים תקצץ יותר טוב משיכתוב נבלה כזה כנגד ה' ותורתו בזו והוא כמה פעמים בתורה לא תקח מאתו נשך:

וכבר מצאו חז"ל נוחי נפש תקנה בעשי' שטר עסק' אבל צריך להזהר בו ולעשות הכל כדינו כי רבו דיני' בזה ויקצר הזמן ויריעה לדורשו ברבים אבל מ"מ האיש החפץ חיים ולקום בתחיית המתים ישאל פי חכם בעשותו בהלואה כזו וימלט נפשו הרע הלא ראו כמה עשירים נגידים היו בזמנינו בקרב ישראל וכעת ממש בניהם בדלי דלות וידל ישראל והכל מחמת שלא היו נזהרים בסחורות הח"כ בריבית וקו ין וועקסל אשיא בחלוף אתוון אי אש תיקד עד שאול והלא יש צרי בישראל לעשות ע"פ התירי' כאשר ישאלו לחכמים ויגידו להם הדרך אשר ילכו:

וכבר אמרתי בדרך הלצה למה המלו' בריבית לא יקום בתחית המתים משום דמרגלא בפומי דאינשי על המלוה בריבי' זה האיש מצליח הוא ישן ומעות שלו נגדל ויוסיף יום ביומו וא"כ לע"ל כשיבקש לקום בתחיית מתים יאמרו לו למה לך תקום שכב כי מעותיך יוסיף ביומו זהו מהלצה:

אבל יובן ע"פ דרוש מדרש הנעלם בפ' חיי שרה כי עפרון הוא שר דומה שנפקדו בידו כל נפשות שוכני עפר המתי' ולכך נקרא עפרון והוא נותן משלו להם לקיים הבלי דגרמי שיהיה להם חיבור עם הנפש ורוח כי לולי זה לא היה תחיית המתים רק היה נקרא בריה חדש' אבל עי"כ יש בהם הרוח להחיותם ולהקימם וזהו השפע נותן להם שר דומה משלו מה שקיבל מה' להשפעתו ולע"ל יפרע לו הקב"ה שפעו וזהו וישקול אברהם לעפרון ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר שיקבל שפע אשר הלוה לגוית בהבלי דגרמי ע"ש:

א"כ זהו האיש שעבר על כסף תלוה ולא רצה להלות בחנם אף עפרון אינו מלוה לו שפע וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי ולא יהיה לו קימה בעת תחיה ולכך שוטים האומרים שעושים כדרך התגרים וסוחרי' ווי ווי שאל יהיה בכלל ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר לע"ל וכן רגלינו חגרי' בהולכים לדבר עביר' לחברת פרוצי' וחברת בתולו' ונשים לבית צחוק ומושב לצים שקורין קמאעדע אפרע אז רגלינו חגרים ופנינו כפני קוף בגלחינו זקנינו ומקשטים פנינו לדבר שטות ועבירה ולהיות נחמוד נשים ובתולות וכדומה ומכ"ש המתגאים בשערם ויופי פניהם אשר תיכף סר צלם אלהים ובאה דמות נחש אלהי נכר וע"ז נאמר ונסו הצללים צלם אלהים וא"כ מה יועיל אבר הפנימי אבר הלב אף שהוא אבר הנכבד אם כל אברים החיצונים כולם פגומים ועליהם רוח מסאבא ח"ו ולכך צועק נשקו בר שהוא אברים חיצונים יהיה ג"כ מנושקים ומזוינים במצות כי אין די שהלב טהור כי פן יאנף וכו'.

אבל יש עוד מ"ש במדר' נשקו בר במ"ט מצות ציצית וכדומה והוא כי אמרו בגמ' דחגיגה רבי יוסף כי מטי להאי קרא בכה ותסיתני בו לבלעו חנם וכו' ויש להבין למה בכה ר"י דוקא וגם באמת אין יתכן ח"ו שה' קיבל הסתה משטן ובפרט במה שנא' חנם השופט כל הארץ לא יעשה משפט וח"ו לבלעו חנם על לא פשע:

אבל בשנבין ג"כ ולמה לא קטרג השטן על איוב רק ויהי היום שהוא ר"ה כמבואר בזוהר ולמה לא בשאר ימים הלא תמיד משטין ומקטרג וזהו מעשהו כל הימים אבל באמת לא נמצא דבר פשע באיוב אבל הסכימו שהיה מישראל והיה יושב בארץ עוץ והוא בח"ל וא"כ הי' פטור מן המצות התלוי' בארץ מעשר תרומה וכדומ' והפקיע עצמו מידי מצות ואף כי מ"מ היה משמרו לאין ספק לרב צדקתו מ"מ היה אינו מצווה ועושה ואמרו בגמ' דמנחות אשר דרשתי בו כמה פעמים דלא מענש על עשה ד"מ אם אינו לובש בגד החייב בציצית ואין לו דירה החייב במזוזה וכדומה כי אם בעידן ריתחא וא"כ איוב שהיה פטור ממצות הנ"ל ולא הכניס עצמו לדור בארץ לקיים מצות הנ"ל היה א"א לו לענוש אותו רק בעידן ריתחא ולכך כל שנה מאן השטן לקטרג על איוב אבל אז שהיה עדן ריתחא כדכתיב ויבאו בני אלהים להתייצב בא השטן לקטרג ואמר משוט בארץ ומתהלך בה וסתם ארץ פי' א"י כמ"ש המפרשים ואמר שלא נמצא איוב דר בא"י ולכך אמר אברהם סבל גירות עד שאפילו מקום קבורה לא היה לו לאשתו כי היה בארץ ומ"מ לא עזב א"י ואיוב עזב א"י ומנע עצמו ממצות רבות ובאמת מצאו דבריו לחול וזהו מאמר ה' ותסיתני בו לבלעו חנם חנם פי' בכל מקום בלי מצות הרצון בשביל שנמנע מכמה מצות התלוים בא"י בשביל זה היה הסתה שבלעו והיה הכל במשפט וח"ו חנם רק חנם בלי מצו' שביטל כמה מצות עשה כנ"ל:

והנה ר' יהודה ס"ל סומא פטור ממצות רק ר' יוסף היה סגי נהור אף דהיה עושה הוי כאינו מצווה ועושה אך מהנזכר על איוב חנם בלי מצות ש"מ דאינו מצוה ועושה קרוי בלי מצות וא"כ לשיטת ר"י ר' יוסף שכרו מועט היותו פטור ולכך ר' יוסף כי מטי להאי קרא בכה:

ולכן אמר הפסוק נשקו בר במצות פי' שתכניסו עצמכ' לדברי מצו' אף שיש בידכ' להמלט ממנו חוב עליכם להיות מזוינים במצות ציצית ומזוזה וכדומה כנ"ל ואמר הטעם פן יאנף וכו' ותאבדו כי יבער כמעט אפו כי בעידן ריתחא הקב"ה מענש על ביטול מצות עשה כי חובה על אדם להכניס עצמו ולראות שיבא לכלל מצות והמרב' משובח ולא לבקש עילה להיות פטור והעושה זו מורה במצות ה' שהמה עליו לעול ולמשא ואינו מחבב אותם וכבר הארכנו בדרוש הקדום מרב המרי שיש בזה וע"ז בעו"ה אבדה ארץ ונשינו כל טובה והקב"ה רצה לזכות ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי בכל מצוה ומצוה יש בו די לשלימות נפשו ואיך ימאוס הוא במה שקב"ה רוצה לזכותו וליתן לו מתנה טובה ודרכים רבים בדרך החיים ודרך הקודש יקרא לו ואמת אמרו במדרש שאלו מ"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר אמר להן הקב"ה מצוה אח' צויתי לו ועבר עליו עכ"ל ולאין ספק שמ"ה ידעו כי עבר אדה"ר על מצות ה' רק שאלתם היה הלא ה' רחום וחנון איך לא נשא עון אדה"ר והקב"ה השיב אלו היה לו לשמור מצות רבות יש בו התנצלות בשגיא' ברב טורח שמירת כל המצות אבל ביש לו רק שמירת מצו' א' ולא שמרו אין לו התנצלות ולכך ראוי לעונש וכן הדבר אלו הי' הקב"ה מצוה אותנו מצות מעוטות לא הי' תירץ בעזיבת שמירתן אבל כאשר צונו במצות רבות ושמירת חוקים יש לנו אמתלא ותי' בהיותנו מתרשלים בשמירתם כי רבים הם וזהו כאשר רצה הקב"ה לזכות אותנו לבל יקטרג עלינו השטן בעזיבת שמירת המצות לכך הרבה לנו תורה ומצות כנ"ל ולכן ח"ו להמנע עצמו מקיום מצוה ומכל שכן אם חייב במצוה ומבטלו בפועל כאותן הלובשים בגדים שיש בהן הרוב פתוח ממול עורף והם ד' כנפים ואינם שמים בו ציצית שמבטלי' מצות ציצית בפועל כאשר דרשתי כמה פעמים מזה אוי מיום הדין כי מה יעשה ביום דין בקראנו מצות ציצית ומכסים עצמנו בתפלה בטלית של מצוה והשטן יצעק הם מבטלים ציצית ובעו"ה סניגור נעשה קטיגור ולכן הלא הוא דבר פשוט לתפור בתפיר' אחת ושתים שלא יהיה רוב פתוח ומה נאמר אם בדבר קל כזה נלך בקרי ובשאט נפש לעבור מצות ה' מכ"ש בדבר הכבד עלינו מנשוא מה נעשה ולכן ראו נא לבל תתנו מקום ח"ו לשטן לקטרג בו ואשרי החוסים בה' כי הוא רב חסד ואמת:

ואמרינן בגמרא כתיב רב חסד וכתיב אמת ומשני מתחלה אמת ואח"כ רב חסד ומקשינן א"כ למה נאמר בי"ג מדות להיפוך רב חסד ואמת ולא אמת ורב חסד ונראה כי מה שאנו אומרים שלש עשרה מדות והוא כאמר' בזמן שבני עושים כסדר הזה פי' כמ"ש של"ה שיעשו כמדותיו ואז ירבה לסלוח ולכך נאמר י"ג מדות ללמדם לבני ישראל שינהגו במדות הללו וידוע כי למעל' בהקב"ה מתחיל תיכף אמת שהוא שורת הדין כדאמרינן אורייתא דכתיב ביה אמת אינו עושה לפנים משה"ד ואצל הקב"ה הכל גלוי וידוע וא"כ תיכף אמת אבל אח"כ רב חסד שחפץ חסד ועומד מכסא הדין לרחמים ומבטל גז"ד אבל בדיין האנושי אינו כן כי עד שלא ידע היכן הדין נוטה מצוה לבצוע ולפשר בלפנים משה"ד אבל כשיודע תוכן הדין אסור לפשר וכן בד"נ כתיב ושפטו העדה והצילו העדה שמחויבי' להפך בזכותא בכל אופן ומרבים בחקירות עדים בכל אופן אולי לא יכוונו דבריהם ויצא זכאי וכהנה רבות מיגיעות שהיה להם להצדיק מבלי לשפוך דם אבל כאשר יצא הדין אין מרחמים בדין ובמקום דין אין צדקה כלל וא"כ א"ש למעלה אצל קב"ה יתחיל אמת ואח"כ רב חסד אבל הקב"ה אמר י"ג מדות אלו למשה שיעשו כסדר הזה וילכו ויאחזו מדותיו בב"ו המדה להיפוך מתחלה רב חסד ואח"כ אמת וכן כתוב בתורה אשר שם לבני ישראל להורותם דרכי ה' ובזו תבין כי חותמו של הקב"ה אמת וטבע החותם כאשר נחתם מה שהחטט בחותם פנים בא למטה אחור וע"ז נאמר תתהפך כחומר חותם ולכך בעצם חותמו של הקב"ה אמת קודם לרב חסד ולמטה כאשר נחתם בו חותמו של ה' בא להיפוך רב חסד קודם לאמת כטבע החותם וזהו ענין אמרו במדרש מחלוקת או ארץ או שמים נברא תחלה ואמרו כי במחשבה נברא ארץ תחלה ובפועל שמים תחלה וזהו ענין הנ"ל כי כבר אמרנו כי ארץ אמת ואמת מארץ תצמח ושמי' רב חסד דכתי' צדק משמים נשקף ובה' אמת קודם לרב חסד ולכך במחשבו של הבורא ארץ תחלה שהוא אמת אבל במעשה נתהפך כחומר חותם ולכך רב חסד קודם שמים תחלה וסוף מעשה במחשבה תחלה ולכן אם נתפס מדת אמת שהוא התורה לשמה ונמנע עצמנו מלשקור אשר ממש זהו קוטר כל שמירת התורה כי אנו קורים בכל יום ואהבת וכו' לבבך ובכל מאדך ואם לא נשקר נעבוד את ה' בלי פניה ה' יעשה לנו רב חסד למען שמו הגדול הנקרא עלינו באמת ואמת ה' לעולם אמן: ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל ז' אב בק"ק מיין תקט"ל ובו הספד על חכם אחד ז"ר:

הנביא ירמיה בקונן על אבדן תפארתינו אמר זכור ה' מה היה לנו ואמר במדרש זכור בע"פ הביטה וראה חרפתינו נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ואמר במדרש נהפכה כמהפכת סדום ירמיה אמר נחלתינו אבל אסף אמר באו גוים בנחלתך ולהבין מה ענין זכור בע"פ ומה שייכות לו הביטה וראה חרפתינו וגם מה זה שנהפכה לזרים למה זרים ונכרים ולא הכל חד או זרים או נכרים ומה ענין שאמר מהפכת סדום ולמה אסף אמר נחלתך וירמיה אמר נחלתינו:

אבל הענין כי ודאי אין שכחה ח"ו לפני המקום עד שיאמר זכור אבל אמרו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם והיה מקץ ע' אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם ובעו"ה נמשך זמן רב והענין איך תלוי זה בזה אבל הענין כבר אמרו חז"ל כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו נמחל לו וכבר אמר הנביא כי מאוד נתביישו ישראל מעונותיהם כדכתיב ויכלמו מעונותם וכבושת גנב כי ימצא וכו' והרבה מקראות אשר מורים כי נתביישו ישראל מעונותם וזה להם לישועה ולסליחת עון וזהו בהוודע חטאם לרבים וא"כ בהגיע להם עונם יתביישו אבל כאשר לא נודע במי הי' הרעה אף בושת לית כאן כיון שלא נודע המרי וזהו הנרצה ראשונים שנתגלה עונם אף סליחה היה להם ולכך מהר הגיע להם ישועה כי תמה עון בת ציון אבל אחרונים שלא נתגלה עונם אף כפרה לא היה בבושתם וכלימתם ולכך חטאם בעו"ה כתובה בעט ברזל ומי יודע מתי ישוב וירחם ולא נתגלה קצם:

ולכך ביקש הנביא זכור ה' בפה מה היה לנו בחטאנו ועל מה קרה לנו העונש והגלות ואיזה מהחטאי' והפשעים שגרם בזה כי הביטה וראה חרפתינו כי על ידי כן יגיע לנו הישועה בחרפ' אשר קרנו ונתביישו בו משא"כ באלו לא הודיע לנו חטאתינו לא יועיל לנו החרפה:

והנה באמת אין כעת הזמן גורם להרבות בדרשות וביאור דברי חז"ל ופסוקי קודש כי הגיע ימי אבל בית תפארתינו וגם הספד לת"ח גדול וותיק מובהק בחכמה וחסידות כמוהר"ר מיכל ניימארק זלה"ה אי חסיד ואי עניו מתלמידיו של הלל הזקן שהיה בו ממש כל מדות שמנו חכמים וגם נוסף דאבה על דאבה באלו הנהרגין נסקלין ונחנקין ונשרפין בעיר ברעסלא בעו"ה אשר רבו חללי בני עמי ופתאום כמו רגע לא חלו בה ידים ועל זה ירדו עינינו דמעה מאין הפוגת ותרב בבית יהודה תאני' ואניה אשר מקרוב שמענו מהעדר אור ישראל כבוד שארי הגאון מהר"י מק"ק המבורג ואמת לא אעסוק כעת בהספדו עד נהיה י"ח לירח הזה יום שכבה בו נר מערבי אבל מ"מ לבי חלל בקרבי הוה על הוה ולכן כמעט נסתמו מעיינות חכמה וכחי בפה סר מאתי וחובה עלינו לקשור הספד ולפשפש במעשנו ולהכלם מעון וחטאה אשר עוינו וחטאנו לה' כי זהו תכלית האבל והבכי והספד בחרטת חטא וקבלת תשובה ועסק התורה אשר היא סם חיים ואז יפה לנו הבכי והדמע באמרם דמעות של סם דהיינו סם חיים אבל אם אין אדם מטהר עצמו מחטא ופשע ובוכה בכי' זו בכיה של עשו הרשע ונותן כח לסטרא אחרא ח"ו:

וזהו אמרם כי דמעות של בית הכסא רע כי כל זמן שחטא פה הוא צואה בלי מקום ובפרט הנוגעים לעלבון התורה ומתכבדים בקלון ת"ח ומעלבון אשר דינם בצואה רותחת ודמעות אלו הם רעים ובשביל דמעות אלו נעשו שערים אשר שערי דמעה לא ננעלו אבל לא יקשה אם כן שערים למה כי לדמעות של בה"כ כאלה ננעלו ולא יבא אל הקודש ביתה לכלב תשליכון אותו בכלבים צועקים ולכן בניי ואחיי רחצו והזכו הסירו הרוע ואז נשוב ונבכה לפני ה' ושומע קול בכיות הוא וזהו תכלית האבל הספד תשובה וצער על סילוק השכינה מקרבנו וזהו תכלית התועלת שהיה לנו בקיום בהמ"ק ותכלית איבוד התועלת בחרבנו:

וזהו ענין מ"ש חז"ל ה' דברים חסרו בבית שני וקחשיב ארון בתוכם והקשה הריטב"א למה לא קחשיב נמי שמן המשחה ותי' דבימי יאשיה נגנז ולא קחשיב רק מה שהיה בבית ראשון ולא בבית שני והדבר תמוה דהא גניזת שמן המשחה ילפינן מארון שם שם מארון ויאשיה גנז לארון ואיך חשב לארון אף דהיה נגנז בימי יאשיה ולא חשב לשמן משחה אבל הענין עיקר החסרון הוא חסרון התועלת וידוע כי תועלת שמן המשחה למשוח בו שמן משחת קודש לכהנים גדולים ומלכים אשר בו חל הארת הקודש ולבשו רוח הקודש ובעת אשר נגנז ולא חלו בה ידים לא היה אפשר למשוח בו ותועלתו חסר אמנם תועלת הארון הוא כי שם חביון עוז השכינה ושם נגלה אלהי' ושוכן בין הכרובים כנודע ואם כן אף כי נגנז הלא קמי' שמיא גליא ואיץ תועלתו חסר כי בכל מקום שהוא השכינה שורה.

אך זהו אם הוא במקום הקודש כי המקום גורם כי צריך מקום מקודש אז השכינה שורה כדכתיב במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם אבל במקום שאין מקודש אין שכינה שורה וידוע כי במקומו בלשכת דיר עצים היה תחת קרקע וקיי"ל מחילות לא נתקדשו א"כ כשאין במקום מקודש לא חל השריית שכינה כראוי והרי בעו"ה חסרון גדול:

והנה הקשו איך אמרו מחילות לא נתקדשו הא שלמה קידש הרצפה עד תהום כדאמרי' בזבחים ותי' בבית ראשון כך היה אבל בבית שני שבטלה קדושה וחזר וקידשו בימי עזרא לא קידשו רק למעלה ולא מחילות וא"כ נכונים דברי ריטב"א דארון לא ניכר חסרונו רק בבית שני כי בית ראשון עמד תחת קרקע היה במקום מקודש ועדיין שרה שכינה כמקדם עד בית שני שעמד תחת קרקע ובטלה קדושה ולא היה במקום מקודש ולא שרה שכינה משא"כ שמן משחה תיכף מעת גניזה ניכר חסרונו והיה כבית ראשון וא"ש: