יערות דבש – חלק ב – קטע 16

וזהו עצה שיעצה רבקה שהיא כינוי לתורתינו הקדושה כאשר שלח יעקב אשר הקדו' ב"ה שומע קולו שהוא קול שופר כאמרו הקול קול יעקב כי הקול מלבב והוא קול נעים וערב כי הוא מקירת לבב וכל ישראל צועקים אל ה' בכל לבב זכי חולקכון כי המלך חפץ ביקרכם אבל והידים ידי עשו שהם פעולות של עשו ומעשיהם בעו"ה הם כעורים ולכך דואג יעקב אולי ימשני אבי והייתי כמתעתע ונתנה לי התורה עצה חלקת גדי עזים להלביש לומר התי' שהוא מעשה בהמה שיש בו נפש בהמה הגורמים קצת למעשה הבלתי נאים ולכך אמר על ידו ילבש גדי עזים ולכך תוקעים בקול שופר מבהמה כי בזה יתנצל על מעשה כעורים היות בו נפש בהמה הוא הגורם לידי חטא ופשע:

ואם כי יום ר"ה חובו' הזמן הוא לטהרת מחשבה ולב תמים כי בו ביום נברא עולם וכבר כתבו תוס' כי בתשרי עלה במחשבה לברוא העולם ובניסן נעשה בפועל ולכך צריך בר"ה לטהר מחשב' ולהיותו נקי ופנוי לעבודת ה' ולכך הוא קול שופר שהוא יוצא מידי מחשבה מחשבת הלב ואין בו כלי דיבור כי הדיבור הוא המעשה שהי' בניסן כי בדבר ה' שמים נעשו ולכך בניסן חובות המעשה בפסח ומרור וכדומה וכבר נודע כי התרגום על בראשית אמר במחשבת' או בחכמת' כי מחשבת הלב היא השכל מחשבה כאמרם חכמה בלב כי הוא החושב מחשבות ולכך אמרו תקיעות שופר חכמה ואינה מלאכ' ולטהר המחשבה אינו מועיל יותר כי אם התורה ושמחה של מצוה כי בעו"ה זה החלי אשר אף בעושה מצוה אינו שמח והכל בע"כ ככפאו שד ואלו יאמר לו פטור אתה אמנו היה שש ושמח ונהפך הוא שהי' לו לשמח צא ולמד כמה ישישו שרים נכבדים כאשר חלק להם מלך ב"ו כבוד לעשות פקודתו ואיך לא ישמח גבר נבזה חדל אישים תולעת נוצר מטפה סרוחה באומר לו מלך מלכי המלכים הקב"ה עשה זו ויהי' לנחת ולרצון לפני ה' תמיד הלא על זה מהראוי להרבות שמח' כשמחת כל הון ולומר אני עשיתי דבר קטן תקעתי בשופר ומה הוא תקעתי בקרן לא יש בו עינוי נפש ויגיעה וכדומה ומ"מ יש בו רצון ונחת לה' והיש חדוה ושמחה גדולה לפני מזה וכן יש כל המצו' כולם הם נחים לעשותו אין בו רב מיגיעה ועבודה כמו מצות אשר בדו העכו"ם מלבם לילך יחף בקרים ובשלגים וללבוש בגדים כבדים על הבשר ולהכות בשוטים עד אשר יזוב הדם ולשרוט שרט לנפש וכדומה לא כן רצון ה' כ"א הכל נאות לקיים ואין בו מהכובד כלל ואפילו בסוכה אמרי' המצטער פטור מסוכה כי לא נתן מצו' לעול רק לטובה ולנחת והנביא צועק עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי וא"כ יש לאדם לשמח מאוד מאוד אבל בעו"ה נהפך הוא אשר כל המצות עליהם לטורח ומשא וזהו בעו"ה חלי רע ותכלית הקוץ ממאיר בגלות אשר אין מקיים מצות ה' בשמחה הלא יש לנו לשמח על הנס הנפלא שאנו בין האומות וה' נתן לנו חן בעיניהם להניח אותנו שומרים המצות וכל אשר משמר מצותיו כראוי יהיה נחשב בעיניהם לאיש נכבד ויקר:

וא"כ יש לנו לשמח כי השאיר ה' לנו שריד להחיו' נשמתינו ולזכותינו בעוה"ב ואיש אשר מניח תפילין ולובש טלית של מצוה הלא ישמח כי זכה להיות בדיוקנא דמלכא קדישא והלא קול קורא לפניו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא ואיך לא ישמח איש בזה לעשות דבר קל כזה ולזכות בו לעוה"ב ולמצוא נחת וחן בעיני ה' וכתב האר"י ז"ל כי ממש רוב הגלות בזה שאין עושים המצות בשמחה כדכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב וכו':

ובאמת בעו"ה עבירה גוררת עבירה ע"י שאינם שמחים במצות כראוי אינם משגיחים ג"כ על המצות שיהי' כראוי תפילין מתקיים זוג תפילין לעשר שנים ואינו משגיח שיהיה כראוי בכל פרטי מצות מרובע וכדינו בכל הלכות תפילין הוי ווי חסרי לב אני רואה כל מלבושי' חדשים אתם לובשים ממש רגל ברגל לבוש קיץ וחורף לבוש חול ושבת וח"ו שיהי' בו כתם וטלאי ומכ"ש הכובע על ראשו צריך שיהיה נקי מאבק ואפילו בשבת מסירים האבק שיש בו חשש חילול שבת באב מלאכה ווי לאותו צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכו' כאשר דרשתי פעמים רבים ואם יעשה לו כובע בשנוי נימוס ומטבע המדינה אם ארוך או קצר הלא לא יקח אותו בראש הואיל הוא משונה מטבע נימוס הנהוג וכמו בנעלים יחליפו מרגל לרגל וצריכים להיות נכונים לרגלו לבל יוסיף או יגרע והרצועות והלולאות אשה אל אחותה כפי נימוס לא קצר ולא ארוך וח"ו לשנות ולעשות תפילין שהוא מתקיים ליו"ד שנים ויותר לא יקפיד אם יש בו שינוי מנימוס וטבע וחק הבורא ב"ה וב"ש כפי שקבלנו הל"מ ואפי' יש בו פסולים רבים לבנות קערורות וסגלגלות לא יקפיד וכהנה הפסולים ולא יהדר אחר סופר מובהק וירא שמים כי יתן בכיס עינו שיצטרך לשל' עבורו ממון רב ואלו על מנעלים לשלם לרצען מומחה ואומן טוב כפליים בשוי' לא יקפיד והוא הדבר בלוי מרגע לרגע חדשים לבקרים ואפילו יש תפילין כשירים אינו במקו' הראוי במקו' השער כ"א והי' על מצחו תמיד וע"ז נאמר בעזות מצח כי העיז פניו ברבים מבלי לקיים מצות תפילין ולהעיד עדות שקר והיו לטוטפות וכו' ולא תפילין לבד אלא כל מצות:

מצות ציצית היא מצוה קלה בפרוטה אינם משגיחי' לקנותן מיד מומחה רק קונים מיד מהדרים ואורחים המוכרי' בפרוטה א' ב' ג' ציצית ולא ידע ממי לקחם אי נעשה טויה לשמה כראוי כי הנשים הבאים בשכר' לעשות ציצית כאלה קלי דעת ובעבידתי' טרודים מבלי לומר בעשיה שעושין לשם מצות ציצית וא"כ כל הנושאן אינו יוצא י"ח כלל ומה יזיק לאדם אם יוסיף ליתן בעד כל ציצית ב' פרוטות יותר רק שידע שנעשתה כדינו וכהלכתה בכל פרטי הדברים וכמו כן בשארי מצית תקיעות שופר אינם מהדרי' אחרי שופר של איל שדעת הרמב"ם וכן התוספות שאפי' בדיעבד מעכב הוי שוטים אם יהיה רופאים לרפאות גופך ושניהם מהם יאמרו רפואה זו אינו מועיל כי אינו כ"כ טובה כמו שישנו רפואה זו במרחקים ורופאים אחרים אומרים שגם הרפואה השכיח אף שאינו כ"כ טובה כמו הרפואה ההוא במרחקים מ"מ יועיל וברור שתחוש לרופאים ההמה ותשלח שליח וציר מיוחד למרחוק להביא צרי ההיא שהוא רפואה מוחלט לכל דעת הרופאים וא"כ ברפואות הגוף שהוא רק רפואה שעה ואינו רפואה מוחלט בכל הסמים כי הכל תלוי ביד רופא כל בשר מה תעשה ברפואות הנפש ורפואות שבר כל עם ה' שהוא שופר אשר הוא ארוכה ומזור לכל תחלואי נפשות ישראל להפר שוטנים ורופאים מומחים כרמב"ם ותוספות אומרים שאינו יוצא רק בשופר של איל איך תסמוך על רופאים אחרים ואף הם מודים שהאיל משובח למצוה וכ"כ בתוקע אינו משגיח שיתקע שיוצא לכל הדעות ויאריך בתקיעה ותרועה כמו ט' וח"י כחות שהוא טרומיטין ואין כאן מקום להאריך בדיני שופר:

אבל על כל פנים אינם משגיחים בזה כלל והכל כמצות אנשים מלומדים מנהג ונימוס אבותם מבלי להבחין בין טוב לרע ואם יאמרו להם למה אתה עושה כך ישיב כך נהגו אבותינו ולא לנו לחדש דבר ואני השבתי להם כמה פעמים כאשר כתבתי כבר אי שוטים למה תרבו לשתות קאפע וטע ושאקלאדע שלא נהגו בו אבותיכם תמול שלשום אבותיכם לא הלכו במלבושים יקרים מלבושי משי משובצת זהב לבושכם והכל כפי נימוס ודרכי שרים וחורים ולא נהגו בחדרים בנוי לתלפיות ארמוני מלכים כלים מכלים שונים רצפת בהט ושש ואתם תוסיפו מדי יום ביומו ותצחקו עלי קדמונים בבנינם וכל מלבושם ואומרים כי לא היה להם דעת והיה הכל בשטות לא שערום ובכל יום מוסיפים חכמה ואם תבאו לקיום מצות תאמרו ימים ראשונים היו טובים ואין לשנות:

אמת ח"ו לשנות מנהג קדמונים אבל היינו מנהג שהוסד ע"פ חכמי הדור אבל מה שבאו פריצים וחללוהו או שנעשו מחמת שלא היו בעלי תורה כראוי או לכובד הגלות בעוה"ר לא היה אפשר לקיים המצוה כראוי ואין שעת הדחק ראי' מה"ת לא נלבש עוז לקיים מצוה כראוי הלא עינינו רואים כובד ואורך הגלות ואם לא נתאמץ בתורה ומצות כראוי איך יהיה עזר וצרי לכאבנו בעו"ה:

אבל זה בא הכל מענין קבלת המצות ועול וטורח מבלי שמחה וגיל אבל אלו היה בשמחה וחדוה וגיל כראוי מדקדקים היינו בעשותם בתכלית הדקדוק בכל פרטי דברים כראוי ובכל פרטי הדקדוק וזכזוך היינו מוסיפין שמח' כי הוא מעוררת הנפש וכמו בשמחה של שטות מעוררות הנפש בהמה כמ"ש בנגון מסודר ע"פ מוזגי בערכי נגונים כי חלקי תנועת הניגון ישמח נפש ויהי נרפא מחולה מרה שחורה כאשר היה בשאול שהיה נרפא ממרה שחורה כאשר נגן דוד כן בשמחה של מצוה תעורר נפש השכלי חלק אלוה ממעל ולעומת זה המתעצב במצו' מעורר רוח טומאה ולילי' שהיא יללה ועצבון נפש:

וזהו מה שנאמר בקרא והיה בשמעו דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' ולא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ודברים אלו א"צ לדקדק בהן כי הם מחוסרים הבנם מהכ"ת יאמר כן בשמעו דברי אלה הזאת ומה אמרו ורבצה בו כל האלה הלא כבר נאמר בכל תוכחות שאם לא ישמעו שיהיה בו כל אלות: אבל

יש להבין במ"ש קללות שבתורת כהנים הקב"ה אמרן ובמשנה תורה משה מפי גבורה ומה טעם ומה הבדל יש בעצם ביניהם אבל הוא הדברים כי עיקר קללות בת"כ לא בא על ביטול מצות ה' בפועל רק על כוונת הלב שימאסו בתורת ה' ולא ישמחו ויקוצו בו ויהיה להם לעול ולמשא ועומס וכן אמרו שעל מה אבדה ארץ על עזבם את תורת ה' ואר"י שלא ברכו בתורה והיינו שאף שלא עברו וקיימו הי' בעול ובטורח ולא ישמחו בו לברך עליה בשמחה והודי' שזכו לקיים המצות כראוי שיש לברך בשמחה על קיום המצות שקדשו ה' וזיכהו למצוה זו לעשות רצון קונו והם שלא עשו כן באו לגלות והגיעם רב מהרעות וע"ז בא תוכח' שבתורת כהנים ואם בחקותי תמאסו דייקא ובמשפטי תגעל נפשכם הרי שדייק הכל שיהיה בלב נמאס ויהיה מגיעם אצליכם בלי שמחה רק בעול וטורח וכן מסיים בתוכח' יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם והכל שבלב עוברים במצות ה' וזהו רב המרי יותר מכל כאשר כתבתי כי הלב נכבד באברים והחטא בו ג"כ רב מנשוא אבל קללות במ"ת לא נאמר רק על ביטול מצות ה' בפועל כדכתיב לשמור ולעשות כל מצותיו ובא הדבר בתוכו כמה פעמים לשמור מצותיו וכן אם לא תשמור לעשות כי הכל תלוי בשמור ולא בא שם מענין מיאוס וגיעול ולכך הקדוש ברוך הוא לבד בוחן לבבות אם לטוב אם לרע לכך קללות שבת"כ שבאו אל המחשבה מה' נאמר ובמשנה תורה שבא על מעשה גלוי לכל מפי משה בנבואה נאמרה:

וא"כ השומע קללות במ"ת שבאים רק על ביטול מצות במעשה ולא בא דבר מענין חובת הלב בשמחה של מצוה או מיאוס וגיעול יחשב ח"ו כי ניחם ה' ואין רוצה לענוש ישראל בדברים כאלה כאמר' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפ' וכו' ויחשוב כי הכל תלוי במעשה ולכך בשמעו דברי האלה הזאת דהיינו קללות שבמ"ת יתברך בלבבו דייקא לומר שלום יהיה כי אי נפקותא בכוונת הלב יהיה בו כונה בשירצה ובשרירות לב"י דייקא אלך ולכך אמר לא כן הוא לא ויתר הקב"ה על קללה שבת"כ ולכך אמר לא יאבה ה' סלוח וכו' ורבצה בו כל האלה דהיינו ת"כ כמאמר הכתוב בספר הזה אפי' קללות שבת"כ וא"ש:

לכן בניי ואחיי הנה ימים באים ימי נורא עת לכבס שמלתכם ולטהר בטהרת הקודש כי בעוד שלשה ימים יביא ה' במשפט על כל דבר נעלם ואיך נרים ראש הלא בושנו במעשינו והעיקר תלוי בתשובה והיינו לא בבכי לבד רק לעשות גדרים ומשמרת מבלי לחטוא עוד והוא לפשפש בכל עבירה ולעשות בו גדר ומשמרת אך לזה צריך התעוררת כי בלי תורה א"א בתשובה כי תורה היא המעורר לתשובה היא המלמד לאדם דעת ולא תורה של פלפול רק עיקר תורה ללמוד ש"ע לדעת דרכי ה' אוי לנו מי שאינו בקי בהל' שבת לדעת פרטי' איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה ובדרוש הקדום בררתי לכם כמה דברים שאדם דש בעקביו בעבירות מה שנעלמה מאתו הידיעה בחילול שבת אוי לי ווי לי בחילול שבת כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד כי הם בעלי דיעה ת"ל ולומדים פשטי' ופלפולים מצפצפים כעגור והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים ועוברים על כמה מצות ואומרים אין פשע וביחוד דיני מוקצה אם יאכל אדם אגוזים ושקדים וקלפים אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן אסור הנגיעה כי אם לנערם ע"י טבלא אבל הנגיעה וטלטול אסור כי הם מוקצה אפי' לר"ש הואיל ואינם ראוי למאכל בהמה וכהנה רבות האסורים בכל דיני מועד וח"ה וברכות ונט"י ברכת המזון ובעו"ה אין איש שם על לב ללמדם כראוי והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם חבל על דלית לי' מבוא לשער אשר לה' צד קים יבאו בו הוא אורח חיים:

והנה אחרי צרי ורפואה הזה לימוד התורה לשמה הוא שנית למעט תאות המותרת ובפרט מותרות קניני' כי אין זה ענין הנאות לישראל ורבים חללים הפיל בעו"ה רב עושר שהיה בישראל ובנים זרים יולדו עי"כ כי עי"כ נתערבו ברשעים וילמדו ממעשיהם וכהנה רבות וכבר גדר הפלסוף מה שלא הוחק בטבע לא יהי' בפועל קיים ואם יקום יהיה להפסד ואין מחוק טבע להיות לישראל קנינים בעוה"ז וכבר אמרו ראוי היו ישראל שיהיו כולם מוכרי רבב אלא שלא יתגאו עכו"ם ויאמרו שהם למעלה ממדרגות אנשים ויאמרו אנוש המה סלה כי באמת מה ליתן להם שכר בעה"ז הלא יפה רגע בעה"ב מכל חיי עה"ז וא"כ איך אפשר רק בשביל העכו"ם נעשה זאת וזהו מאמר הפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והיינו לעה"ב בעולם הטמור וצפון וקשה א"כ איך אפשר ליתן להם קצת טובה מהטובה בעה"ז הלא יופסד שכרם עי"כ בעה"ב ואין ערך לו לזה אמר פעלת לחוסים בך הוא נגד בני אדם בשביל הגוים שלא יאמרו ידינו רמה וא"כ שאינו בחק הטוב להשפיע רב קניני עה"ז אף הוא לא יצליח ולכן חדלו מזה אשרי האיש המסתפק במיעוט כדתו של תורה הלא צל ימינו עלי ארץ ואיך יעשו ב"א שימהרו וירוצו יומם ולילה לא ישבותו ויעסקו בקנינים המדומ':

והנה יתר הרפואות הוא כאשר אמרתי להיות אהבה ושלום בישראל ולאהוב איש את רעהו בנפשו ומאודו וכל אחד יהיה דבק לו במחשבתו כבן וכאח והעושה כן זוכה לדברים הרבה החזקת בני תורה כי ידעתי כי להחזיק בניו לתורה כל איש ישראל לא יחוס על הון ובוז יבוזו לו באהבתו שיזכה שיהיו בניו בעלי תורה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי חין אחד בישראל ממש שלא יעשה כל התאמצות ופעולות שיהיה זוכה לבנים בעלי תורה ומדע ויראה ואם יאהב כל ישראל כנפשו הרי הבנים בניו ולכל בני ישראל יהי' כאב וכאח אין הבדל בינותם אב אחד לכולנו ובנים נחנו בני איש אחד גוף אחד ונפש אחת וכן בכל מצות ובפרט בביטול הקנאה ותאוה וכבוד להיות אהבת כל איש חקוק בלבו במי יתקנא בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ובמי ישתרר וממי יחמוד כבוד ולכך באמת אהבת ישראל לתקוע בלבו הוא ממש כלל גדול שרוב שרשי המצות תלוי' בו וזה ממש יותר חיוב ממש מצרכי שעה לקנות מדה זו לעצמנו ביום הדין הזה ובכן נבוא אל המלך:

ובזה תבין המדרש וישכון ישראל בטח בדד כבדד של בלעם שנא' הנה עם לבדד ישכון וכו' והענין כי מה שאמרו כי ימים יו"ד ימי תשובה נבחרו מכל הימים ותדע כי ר"ה יום דין כי בו ביום נברא אדם וכל מלאכים נתקנאו בו וזהו מאמר ולאדם לא מצא עזר כנגדו ודרש הזוהר כי הפי' שלא היה עזר לאדם כי הכל כנגד לקטרג עליו כי קנאו בו מה אנוש כי תזכרנו וכו' והוחק ליום ההיא שכל מלאכים מקטריגים על ישראל שהם תכלית אדם וכביכול הוא להקב"ה אשר בצרתנו לו צר נראה כאלו מקטרגי' עליו כי הוא חפץ טובתינו ולכך כתיב ויהי היום ודרשינן ר"ה ויבואו בני אלהים להתייצב על ה' על ה' דייק' כי הקטרוג על ישראל ממש כביכול על ה' כי חפץ טובתינו ובצרתנו לו צר:

וזהו מאמר דוד בריש תהלים על יום זה למה רגשו גוים זהו על שרים למעלה ולאומים יהגו ריק יתייצבו מלכי ארץ כי השרים הם מלכים לאומות ארץ והם רוגזים שרזי עולם להם נגלה היותם שרים וסובבים לכסא ה' והם נוסדו יחד על ה' ועל משיחו היינו על ישראל שהם משוחים מה' בשמן משחת קודש ועל ה' כדכתיב להתייצב על ה' וכל מגמתם לקטרג שה' יפר בריתו ויבטל הקשר האמיץ אשר כרת אתנו למען אשר לא הלכנו בתורתו והפרנו בריתו וכהנה יתר קטרוגים ושנאה מעורר מדנים להפר הברית ולבטל ולנתק הקשר החזק ואמיץ בינינו לבין הקב"ה וזהו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה עבותימו היינו הברית והקשר שיש בין ישראל להקב"ה וזהו מחשבת כל השרים ומלאכי מעלה ולאדם לא מצא עזר ואם כי ביום ההוא לא נמצא עזר אף כי כאשר ביום ההוא הוסיף אדם לחטוא ואח"כ קין בהריגת הבל הוסיפו להגדיל חימה ושנאה אצל קב"ה עד שימים אלו כפי הראוי היה להיות ימי זעם וחימה וימים אלו חשב בלעם הרשע לקלל ישראל בהם כי חשב ימים אלו לזו עלולים מסוגלים ויחול ח"ו קללתו אמנם ה' הפיר עצתו שלא כעס כלל בימים אלו ולכך הושם לחוק כי בימים אלו אין הקב"ה כועס כאשר היה בימי בלעם ולכך הם ימי חפץ וימי רחמים כי אין בהם זעם כלל וחסד אל כל היום ובזה תבין מ"ש בע"ז לא לצלי אינש בר"ה בתלת שעה קמייתא דלמא מפקד עליו דינא וכו' ופריך והא אמרת שני' יושב ודן ומקשים מה בכך הא אמרינן בתלת שעה קמיית' רתח הקב"ה וא"כ איך יתפלל ואולי בעת ריתחא יהיה ח"ו נתפס וירמיה התפלל על שונאיו בעת אפך עשה בהם אבל לפמ"ש ניחא כי בימים אלו אין ריתחא כלל:

והנה שמעו נא זאת כל ישראל הנה עלינו מלחמה גדולה ביום ההוא כי כל צבא מרום למולנו ואין עוזר לנו ממש כל רעינו בגדו בנו לולי ה' צבאות ולכן גורו לכם מפני חרב כי יום ההוא יום נורא ויום דין גדול אשרי איש לבוא ובידו מעש לעמוד בפרץ ישען בה' כי מחסהו כי לה' הרחמים ואיך אפשר לנוח ולישן או לאכול והנה מלחמה גדולה לפנינו וכבר הכינו כסאות למשפט: