יערות דבש – חלק ב – קטע 15

והנה זה שתוספות היא ה' אחרונה חומשא מלגאו יובן ענין ש"י עולמות כי כל מה שאדם זוכה בעבודתו ה' מוסיף לו שכר בתוספת ברכה כי מדה טובה מרובה ואם בחטא חמישתו יוסף עליו מכ"ש בשכר שהקב"ה מוסיף חומש ולכך כתיב עשר אעשרנו בחומש כי כך ברכתו של השם בתוספות חומש והנה רמ"ח מצות עשה יש ובכל מצוה קונה עולם אחד כי כל מצוה עולם בפ"ע והנה אם תוסיף חומש לרמ"ח דהיינו חומש מלגאו שהוא חלק רביעית הימנו הוא ס"ב וצרף אותם לרמ"ח עולם ש"י וזהו ש"י עולמות שינחלו צדיקים שומרי מצות ה' והנה חמשה ספרים בתורה ותורה שבע"פ הוא בבחינת תוספת שהוא פלפול ולימודים נוספים על תורה שבכתב ותוספת חומש ולכך משנה ששה סדרים רק קשה אם תוספות מלגאו יהיה יותר מששה אמנם לע"ל יהיה השם שלם והיינו כמ"ש חצי אחרונה כמו ראשונה יהיה ואז יהיה תוספות מלבר כמ"ש:

וזהו אמרם אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום והיינו כשיהיה השם בשלימות כדכתיב יהיה השם אחד והיינו אחדות גמור חצי' שנים כבראשונה והמשניות הם מורי' על לע"ל ואז אין חומש אלא מלבד ועכשיו כ"ד ספרים הם עם תנ"ך וחומש מלגאו מן כ"ד הוא ששה והן ש"ס משנה אבל לע"ל לא יהיה רק ספר משה כמו שכתב הרמב"ם ויהיה משניות חומש מלבר וזהו אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום והיינו כשהשם בשלימות וזה יהיה לע"ל וע"ז נתקן משניות ולכך סליקא לך כל שתא סדרי משנה דאין לך יותר מהצורך דלע"ל יהיה חומשא מלבר.

וכן הפרקי אבות מיוסדים חמשה כנגד ה' ספרים בתורה אבל פרק שנו חכמים הוא תוספות בחומשא דלבר כמו משניות כנ"ל וזהו אמרם שנו חכמים בלשון משנה ודו"ק. ודע כי לכל מדרגות צריך עשרה כאמרם ונקדשתי בתוך עשרה כי כל ביה עשרה שכינת' שריא והוא כי בכל יש יו"ד מדרגות כמ"ש הרמב"ם במדע י' גלגולי' י' כתות מלאכים י' מאמרות י' דברות עשר קדושות וכן כולם כי הכל בעשר בחינות וכמ"ש כי העלולים כולם נעללו מיוצר אחד ואף שהם עלולים רבים מכל מקום מתדבקים ביוצר אחד ולכך הוא בבחינות אחד ממש אבל העלולים הם בבחינות אחד אבל ברבוי והוא עשרה כי עשרה גם כן אחד כנודע בחכמת ספרי"א רק אחד יחיד באחדות ועשר ברבוי והבן כי הם עשרה וסובבי' לאחד כי אחיזתם בא' יוצר הכל ברוך שמו ואמרי' בעירובין כי העולם כולו בזרת תכן והתורה גדולה מכל העולם שלשה אלפים ושני מאות עיין שם בפ"ב דעירובין דף כ"א ע"א וא"כ נכלל בתורה שלשה אלפים וב' מאות עולמות והם ל"ב נתיבות חכמה כי כל נתיב כלול ממאה כפל עשר פעמים עשר והם ל"ב נתיבות חכמה שהוא שלשה אלפים שני מאות שעורו והוא נתיבות חכמה אבל כבר אמרו חז"ל ותחסרהו מעט מאלהי' כי בנו"ן שערי בינה שער אחד לא תשיג שום ברי' וכן הדבר בל"ב נתיבות כי נתיב אחד לא ישיג שום בריה ועל זה נאמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין רואה ונשארו שלשה אלפים ומאה אם תחלק אותם ליו"ד צדיקים כי הם בבחינות מתחלקות ליו"ד יגיע לכל צדיק ש"י עולמות וזהו המכוון בגמרא בש"י עולמות לכל אחד חלק עשירית מבחינות התורה ונתיבות האמתי ה' ידריכנו בנתיב אמת ומעגלי צדק למען שמו וימלא ארץ דעה כמים לים מכסים ואם אמרינן שניתן לכל צדיק חלקו בפ"ע הוא שאין מדרגה של זה כזה ולמען לא יהיה חס ושלום קנאה ותחרות ולכך כל צדיק נפרד בעולמו ואמרו כל א' נכוה מחופתו של חבירו כי גבוה מעל גבוה שומר:

וזהו אמרם על מה שהקב"ה מנחיל לכל צדיק ביחוד עולמות ואין לשני צדיקים בעולם אחד משום דארשב"ח אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום ולכך אין מהראוי בעולם שכולו ברוך שיהי' ח"ו קנאה ותחרות ולכך כל א' במדור בפ"ע ויהיה שלום ה' יברך את עמו בשלום שאין בו עוצב ויחזיק ברכתו לעמו ישראל כאשר דיבר לנו ויאיר עינינו במאור תורתו ללמוד להבין ולהורות והיה ה' לאור לנו ויקרב משיחנו ובא לציון אמן: ת"מ מ"ש ברבים הגאון הנ"ל בחודש אלול תקה"ל בק"ק מיץ יע"א:

המלך דוד בהתפללו בשביל ישראל בהיותם בגולה וכמדבר בעדם החל לומר שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים וכו' ויש להבין בענין הזה דמה חיבור דברים יש בזה דלכך נשאתי עיני היושב בשמי' משום כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' אבל ידוע מ"ש חז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ויש להבין כוונת המאמר אם שיהי' לבבו לשמים גם עיניו יהיו פונים לשמים כמאמר עיני נשאתי לשמים ואם להשפיל עצמו ולזכור לאן אתה הולך אשר אדם יסודו מעפר וסופו לעפר גם לבבו יהי' חושב בזה ואדרבה במחשבת הלב תלוי לזכור כי אחריתו מקום קבר ד' אמות מקום ציה וצלמות ומה יתגאה שוכן עפ'. אבל נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף והענין כי בכל ד' יסודות אין אחד ששומר תמונתו ואיכותו לנצח כמו עפר כי מן מים יתהוה יסוד עפר כאשר יעכרו ויתקררו ויתהפכו לרוב אויר כאשר יהיו מקורבין אצל אש וכמו כן אש יהי' לאויר וכהנה התהפכו' היסודות אבל עפר אפי' בורי' ואלף התחכמו' לא יהי' מזוכזך אבל ישמור תבניתו לעפר כמו שהי' מקדם והוא מדת האמת שלא ישנה ולא יקבל שינוי ולא יהי' מדור המתהפכת ולכך אין מדות האמת ניכר רק בעפר כי הוא השומר אמת לעולם בלי שינוי ותמורה כלל ולכך אמרו הכל הי' מן העפר אפי' גלגל הרמה כי היותו אמת והקב"ה ברא עולם באמת לכך נברא הכל מעפר היותו אמת ולכן נאמר הכל הי' מהעפר והכל שב לעפר והוא אמת שהוא ענין סוף תוך ראש כי כך הוא בעפר שהיה הכל ברא ממנו ואחרון יהי' וכן אמר איוב ואחרון על עפר יקום ולכך בנחש ששיקרה בחיה וכל ענינה הי' בשקר ותרמית לבב הי' ענשה ועפר תאכל כל ימי חייך שהוא מדת אמת ולכך נאמר אמת מארץ תצמח כי שם מקום האמת הניכר ולכך אמר בתורה דכתיב בי' אמת ואין קב"ה עושה לפנים מש"הד ניתן התורה בארץ כמאמר הקב"ה בשאלת השטן תורה היכן היא אמר נתתי לארץ וכתיב ותשלך אמת ארצה כי התורה לעפר ולכך התורה מצוי במי שמשי' עצמו כעפר ובימי אברהם שהתחילו שני אלפים תורה כדכתיב אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא כמבואר בגמ' דע"ז אמר אני עפר ואפר ולכך בשוכני עפר אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד כי הוא מדת אמת ואין עושה לפנים מש"הד ולכך תקנו ומקיים אמונתו לישיני עפר ולכך תחית המתים בדין וקבעו ברכת תחית המתים באתה גבור שהכל בגין היותם שוכני עפר והכל באמת אבל בשמים הכל לפני' מש"ה ולכך נאמר בשמים חסדך והוא אמרם שהוא בלול מיסודות אש ומים והם משנים טבעם לכבות זה לזה וזה טבעי הפוכי ואינו בגדר האמת והוא לפני' מש"ה למעלה מהאמת ולכך אמרו עושה שלום במרומיו שנתן להם להפך איכותם וזהו מליצה הנמרצה מותר לשנות מפני דרכי שלום כי ע"י עושה שלום הם מהפכים טבעם ואינו אמת ולכך נא' צדק שהוא לפנים מש"ה כנודע בצדק תרדוף לעשות לפנים מש"ה משמים נשקף ששם מקורו של לפנים מש"ה:

והנה האיש ישראלי השלם בגשתו להתפלל לפני ה' צריך שני בחינות במה ישים כוונתו להתפלל כי רבים המתפללים כל קוטר תפלתם לעושר וכבוד וכדומה מהבלי עולם תאות המדומ' נקמה בשונאיו הצלחת קנינים אשר הכל ענינים שקרי' ולא יתכנו ואשר יחשב לטוב הוא רע ומתהפך בתחבולותיו כעץ הדעת טוב ורע שחשבה חוה לטוב ונחמד למאוד והוא רע למאוד ולכך אמרו כי עץ הדעת טוב ורע להט חרב המתהפכת רבים חמדו לעושר ועושר הי' להם לרוע אשר עי"כ סר מדרך ה' ובניו יהלכו בדרך רע כחשו בה' ובנים זרים יולדו להם ויגדל עליו הקנאה ביהודי' עד שכל ימיו שבע מכאובות גם בלילה לא שכב מפחד ובהלות ורבים שהפסידו חיים עי"כ רבים חמדו לשידוכי' גדולים בבנות ארץ יפו' או מכת עשירים והי' לסילון ממאיר אשר עי"כ מושלין בגופן וחיותם תלוי מנגד וכהנה צרות רבות ורעות ולכך כל חמדת ותאות איש למותרי עניני עה"ז הוא הכל שוא ושקר ואשר חשב לטובה רעה היא בעצמותו ואשר חשב לרעה בעוני וכהנה מיסורי' טובה היא בעצמותו ולכך כל אדם כוזב בזה ומה מאוד כעס הזוהר על אלה אנשים המתפללים בימים אלו ימים שיש בהן חפץ חפצי שמים ימים נוראים וממהרים בתפלתם מבלי שם על לב איכות התפלה כי רבה היא בכל הבקשות תן פחדך ותן כבוד ה' לעמך שהוא התפלה הנאותה לאדם לצעוק מאוד אל המלך כי עד מתי יהי' ציון נדחה אין לה דרישה אבל בהגיעם למקום כתבנו לפרנסה וכלכלה ולחיים טובים הם צועקים ולכך אמר הזוהר שהם ככלבא הב לן מזונא הב לן חיי: והעיקר

בתפלה צריך להיות להתפלל לשלימות האדם לזכות ולעשות נחת רוח ליוצרו ומלבד התפלה על גלות השכינה וגלות ישראל והעדר השלימות אף בהתפללו על קניני העה"ז יהי' כונתו לא לרבות המותרות בשביל חמדה ותאוה וכדומה רק שלא יהיה עי"כ העדר ועיכוב לעבודת ה' כי באמת בעו"ה מחמת העדר הקנינים והכנות הראוי אבדנו כל חכמה ושלימות כשרון המעשה ורבו בעלי זרוע ואנשי בליעל ואין ביד ישרים למחות וחכמת מסכן בזוי' ואין דבריו נשמעים ולכן יתפלל לה' שיהיה לו מזונות כדי שיוכל ללמוד מתוך הרוחה ולא יצטרך לחנוף לשום אדם ואם אינו בעל תורה יתפלל שלא יצטרך לגזל ולחמס ולעשות עושר שלא במשפט וכדומה מהשגת גבול רעהו וקנאה וריבה ועושק ושיהיה ביכלתו לחזק כושלים ולתמוך ידי דלים ולחזק ידי לומדי תורה אשר היא עיקר חיינו ושרש שלמותינו ושכר מכל הטוב אמיתי שהי' לנו ואבדנו וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו ואין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה כי היא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת אשר ע"י קטורת וקרבנות שכן ה' בין כרובים ובדי ארון וכעת ההוגים בתורה לשמה זוכים ששרי' שכינה שם וא"כ המחזיק לומדי תורה מקום עמוד התורה ובונה בה"מק אשרי איש המחזיק בעץ חיים זה וא"כ בהתפללו על עושר יהיה זה כוונתו ולבל יהיה שמור לרעתו כי מי הוא שאינו מתפלל לה' בזה וזוכה לעושר עושר שמור לרעתו כי מזיקים שולטים בממונו ואין לו רשות לשלוט בו וכמאמר קהלת שזה ענין וחולי רע וזהו מחמת שביקש עושר לתאותו ולא לעשות חיזוק לתורה ודלים והעונש שאין בידו לפעול טוב כי מזיקים מוחים בידו:

ולכך נאמר יברכך ה' בממון רק מה יועיל יהי' עושר לרעתו כי יהי' בא עי"כ לגיהנם ח"ו ולזה אמר וישמרך מן מזיקים שיהיה שליט בממונו לטוב כל הימים:

וכן כשאדם מתפלל על חיים ארוכים יהי' כוונתו כדי שיכול לזכות ארחו לה' וכמאמר חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בע"הז מכל חיי ע"הב ובפרט עכשיו בעו"ה אשר מכובד הגלות יאריך זמן קודם שיזכה אדם לחכמה ועמדו על אמת ויושר ואם יזכה לעת זקנתו ויגוע וימות בלא עתו הלא כלא הי' ונפל בל חזה שמש יחשב כי מה יתרון לו בעמלו ומה אסף בחפניו להביא מנחה לה' מעבודתו הלא לא מילא כפו קוצר כלל ומכ"ש בעו"ה אשר רוב בעלי תשובות מחטאת נעורים הלא אלף שנים יחי' אין די לו השב לה' מלתקן אשר קלקל והמר' פני מלך עליון באחד הימים שחטא ולכך ע"ז יהי' כוונתו בכל התפלה וזהו הכל לאמת ולא לשקר ושוא מעולם התמורה והיפוך מבלי שום מתכונתו נצחי וזהו בחינה אחת:

אבל עוד בחינה צריך שיתן אדם ללבו בעמדו לתפלה למחול לכל אדם שהרע לו ומבלי לילך עם שום אדם בדין כי אם לפני' מש"הד בחסד וצדק ואצ"ל להסיר השנאה וקנאה ותאוה וכבוד שאינו של יושר כי זהו פשיטא כי איך יבוא לפני המלך בלבוש צואה כי אין צואה מוסרחת יותר מזה במדות הפחותים ומגונים כאלה אף לשנוא למי שהרע לו ועשקו וכדומה הכל יסיר מלבו ולכך כתב האר"י ז"ל שיקבל על עצמו מצוה ואהבת לרעך כמוך והיינו שימחול לכל אדם וילך לפנים משורת הדין כי הכל אצל הקב"ה מדה כנגד מדה ואם הוא מעביר מלבו כעס ומדון לרעהו ואינו רוצה לילך לפנים משה"ד איך ילך הקב"ה לפנים משה"ד ואם הקב"ה רוצה לדקדק עמו כמו שהוא עושה תמיד אפילו מקצת דמקצת בדין הלא תפלתו תהי' לחטאה כי מי יזכה לפניו בדין הן שמים לא זכו בעיניו ולכך צריך ליתן בלבו מדת החסד וחמלה ואהבה ולאהוב שונאו ולדון לכל אדם לכף זכות והוא בכלל הצדק כאמרם וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות צדק צדק תרדוף ללמד על כל אדם זכות ואף ה' יפן לקולו:

וזהו אמרם המתפלל צריך שיתן עיניו למטה והיינו לתפוס מדת האמת שהי' למטה אמת מארץ תצמח ולהתפלל על דברים אמיתים ולא ליתן עינו להתפלל בדברים שקרים וכזבים הבל של שוא ולבו למעלה מבלי להעמיד על הדין והאמת כי אם לרדוף צדק שהוא החסד וזהו למעלה דכתיב צדק משמים נשקף ויהי' חפץ חסד לילך לפנים משורת הדין:

והנה אמרו בגמרא רשב"י אמר אם אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן מתקיימת ע"י אחרים ור"י אמר הנהג בו ד"א זורע בעת זריעה וקוצר בעת קצירה וכו' ואמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה. והוא כי ראיתי בני עלי' והם מעטים כי מי שהוא קרוב אל ה' וחיבתו רבה לפני המקום א"צ לשים עינו אל קניני עולם הזה כלל כי אך הבל ושקר נחלו רק יהי' שלימותו וכוונתו אל התורה והעבודה ומה' דרכו יכוננו והוא יתן לו בדרך השגחה פרט ונסיי פרנסתו כי הוא מכלכל ונותן לכל בשר ומדבר הי' לישראל לתת להם לחם משמים והשאיר צנצנת המן למשמרת להורות כי ישים בה' גבר מבטחו וכמבואר בירמיה שדורו אמרו שא"א להתמיד בתורה כי מאין יהיו פרנסתם והוציא להם צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו וכו' אך מי שאינו שלם ודבק כ"כ בה' וראוי לפלאי ונס מיוחד צריך להשגיח במזון כי לא יגיע לו מה' בד ך נסי וצריך לנהוג ד"א כפי הטבע וצריך להשגיח במזון ומחיה וקניני עה"ז אם כי המה שוא ושקר ואדם לעמל יולד והבל כל אדם נצב סלה. וב' אלו בחינות הם בחינות בנים ועבדים למקום כי מה שהוא בבחינ' הראשונה שכוון לו רשב"י והם בני עליה ומועטים הם הבני' למקום ודבקים בה' והם כבן שמתחטא לפני המקום ועושה רצונו לשדד הטבע וכל דבר נמוסי הבריאה אבל בבחינה שניה הם בבחינת עבדים למקום שעול הטבע כרוך בם ויגיע כפו יאכל כי צריך לעסוק בצרכי מחיה וכלכלה וליתן עינו בקניני עולם הזה שהם שוא ושקר:

וזהו הנרמז באמרם במדרש רבה פ' חיי שרה לית הימנותא בעבדי וכנען בידו מאזני מרמה כי בבחינות עבד הכל בבחינות שקר לבקש אל קניני העוה"ז וחוקי הטבע שהוא הכל מעולם התמורה ושוא ושקר נחלו ולכך מי שהוא בבחינות עבד הוא בעו"ה בבחינו' שקר ועץ הדעת טוב ורע מתהפך וכן היה עבד אברהם שהיה טוב ורע ועבד טוב מהפך מארור לברוך:

ועם כל זה שיתן עינו לקניני עוה"ז צריך רחמי ה' ולפנים משורת הדין כי בדין לא יזכה איש לקניני עה"ז כלל כי אם לפנים משורת הדין כנודע ולכך אמר המשורר אליך נשאתי עיני היושבי בשמים כי עינו למטה אינו למטה כאמת אשר בארץ לבקש עניני שלימות ענין אדם וקניני עה"ב שהוא אמת בעצמותו כ"א נשא עינו לבקש דבר קניני עה"ז שהוא אינו שומרים תמונתם ואיכותם לנצח ומתהפכי' כשמים אש ומים מפסידי' איכותם כהנ"ל ומבקש בחס' וצדק כשמים אשר משם נשקף ולכך אמר נשאתי עיני היושבי בשמים. וקאמר הטעם למה משום שאינו בבחינות בנים כי אם בבחינות עבדים והרבה עשו כרשב"י ולא הועילו הואיל ואינם בבחינות בנים כ"א עבדים וזהו אמרו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' ולהיותינו בבחינות עבדים צריך עין לשמים:

והנה עוד יש פי' אחר אבל כוונתנו בדרוש זה מבלי להרבות בפשטים ועניני למודי תורה כי הזמן ימים אלו אשר תוך ימים שלשה וארבעה יהיה ר"ה אי"ה יום הדין הגדול ונורא אשר מפחדו יחילו כל צבא מרום אף כי אנשי קרוצי חומר אשר בעונותינו הרבים אין רגע בלי פגע ועבירה ומה נאמר ומה נדבר נחפשה דרכנו ונשובה אל ה' לא עת תן זמן להרבות בדברי תורה כאיש שמתו מוטל לפניו והיינו מתו שגופו כפגר מת מלא עונות וסר צלו צל הקונה וחיוב עליו לראות בתקנתו ולקוברו בעפר היינו בלימוד תורה ואמת אשר מעפר יצמח ולעזוב השקר ושוא ועלינו לומר בדברים הנוגעים בקנין השלימות ובמה יזכה ארחו ואיך נבא אל המלך להתחנן על נפשנו ועמינו:

והנה זה החלתי לדבר כי עיקר והתחלה לכל הוא טהרת הלב ובאמת לבבות ישראל קדושים וכמאמר דוד אם שטחנו כפינו וכו' הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות הלב כי לבבות בני ישראל זכים וטהורים זכי חולקיהון קמי' מלכא קדיש' והיא באמת העיקר כי הלב היא חיות וקיום כל הגוף וממנו הולכים הדמים ורוח חיינו על העורקים ודופקים ולכן צריך לנקות הלב מכל מדות רעות משנאה וקנאה ותחרות ונקומה ונטירה ואיבה וחימוד ממון מכ"ש חימוד מותרות וזנות ואהבת נשים ח"ו ורדיפות ההבל בזו יהיה הלב פנוי ונקי וזך מזוכזך כי זהו נגד כל הגוף ורמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם כנגד תרי"ג פקודים אבל הלב הוא הכולל ומדת הלב הוא כמאמרי:

והנה ראש השנה הוא נגד הלב ובו ביום תלוי טהרת הלב אמר בספר יצירה לב בגוויה כמלך במדינה ולכך ר"ה שהוא המלך המשפט והוא כלב בגוף ואמרו אני ישנה ולבי ער זהו ר"ה שהוא ישנה מן מצות ה' חבל לבבי ער עד כי לבבות בני ישראל זכים ונקיים לה' ולכך תקעו בשופר בר"ה כי קול היוצא מדיבור הם במוצאו' הפה והם ע"י כלים שארי אברי הגוף אבל קול שופר הוא הקול היוצא ע"י נפיח' הרוח היוצא מלב בלי סיוע שום כלי ואבר הדיבור ולכך קול נבחר לה' מכל הקולות כי קול זה הוא מלב ולב תמים לה' ורחמנא לבא בעי והלב מישראל כשר וטהור ולכך השופר טוב מאד כי הוא היוצא מלב והנה זהו הטעם שתוקעין בקרן בהמה כי באמ' השטן מקטרג במה יועיל אם הלב כשר אם המעשים אינם כשרים וזכאים ומה יועיל הלב לבד אבל הקב"ה לרב צדקו מתנצל באמרו כי לפתח חטאת רובץ והיינו כי באדם ע"י חטאו גרם שיש בו נפש בהמה והיא המביא אדם לידי תאות ובקשת המותרות וכל מעשי' רעים וזהו מאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו כי ע"י חטא נתלבש בו ובכל אדם נפש בהמ' ולכך עלול למעשים מגונים ופחותים וזהו התנצלות שיש לאדם על מעשיו מעשה בהמה אבל נפש שכלי שמשכנו בלב כולו תמים לה' לאהוב ה' בכל לבב וזהו אדם ובהמה תושיע ה' כי ישועת ה' היא על ידי כן שאדם הוא מורכב מן אדם ובהמה ועלול למעשים מגונים וכעורים: