יערות דבש – חלק ב – קטע 11

וזהו מאמר משלי הפוך רשעים ואינם כאשר יהפוך בם וחמור אשר שלטו בו כחות הגוף ישלטו כחות הנפש לא יכלו לסבול ואינם וכרגע יתמו ויספו אבל בית צדיקים שהוא גוף של צדיק שהיה מנוסה בזה אף בימי בחרות שהיה כחות הגוף על בורי' מבלי להרבות בתאוה ונתן רסן לכל כחות הגוף וכבש טבעו לציית כחות הנפש אף כי היה לכחות הגוף יד עליונה מ"מ היו נכנעים לכחות הנפש וא"כ בימי זקנה שסר כחות הגוף ובאו כחות הנפש בקל יכולים לסובלו כי מורגלים בכך מתמול שלשום והיא להם לנחת ועדן במיעוט כחות הגוף עד שא"צ עוד למלחמות יצה"ר ולהכניע כח התאוה וכדומה ולכך בית צדיקים שהוא הגוף לעולם יעמוד ועליהם נאמר וקוי ה' יחליפו כח וכו' בימי זקנותם כמבואר במשנה שילהי דקידושין ע"ש ולכך בימי בחרות שכחות הגופים מושלים ובטילים במעוטו כחות הנפש צר לו מאד למות כי כחות הגוף אינם מרגישים בנועם עליון ותענוג רוחני וכולי שכלי אבל כי יזקין וכחות הנפש מושלים הם היודעים ומבינים נועם עליון ומבחינים בין זה עולם של הבל ושוא ותמורה לעולם של קיום ואמת ונצחי ולכך נח הם למות ולהחליף העובר בקיום וזהו הבטחה לאברהם אבינו שימות בשיבה כאשר יהיה כל כחות נפשו מושלים בגופו ואז יחזיק בשכל עליון וישוב הוא והשכל עליון חד כנודע בחכמת אמת ופלסופים ולכן טוב לנו למעט כל כחות הגוף האפשרי בכל דברים כי מה בצע בו אם לא לחזק הגוף ובאמת לולי כי נחנו בעלי חשובה היה קשה לנו לסגף בשום דבר וזהו מאמר הקרא אין איש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והענין למה אבל כבר אמרו כי מי שציער עצמו מיין נקרא חוטא לנפש שאין לו לסגף עצמו ואמרו כל הרואה פרי ואינו נהנה ממנו עתיד ליתן הדין דכתיב כל פעל ה' למענהו הרי שצריך להברות גופו כדי שיהיה בריא אולם לעבודת ה' וכבר הזהירו אפי' לרחוץ הפנים ולקשטו כי בצלם אלהים עשה האדם והזהרו בדיוקנא דמלכא אמנם

בכל זה המותרות בכל אלה חטא ועון אם אוכל יותר מכדי שבעו הוא חוטא כי נוטה אחר התענוג ועדן גשמי וכך אמרו צדיק אוכל לשובע נפשו ואין לו לבקש מותרות כלל בשום דבר עיין ברמב"ן לתורה שפי' על מלת קדושים תהיו שהוא אזהרה מבלי לילך אחר המותרות אף שהוא מותר כאמרם קדש עצמך במותר לך שאל יאכל יותר מדאי ולא יבעול יותר מכפי הראוי למין לקיום באיש ולבל יחטא וכן בכל הדברים המרבה לסלסל בשערו וקישוט עובר משום לא ילבש גבר וחטא יוסף הצדיק היה בשביל סלסול בשערו אף כי בלי ספק היה כוונתו לש"ש להתנאות בצלם אלהים רק הואיל והרבה מכפי הראוי נענש וא"כ צריך לזה שמירה רבה מבלי להמעיט ולסגף כחות גופו מבלי להרבות בם כי אם במזג הראוי ובשיעור מצומצם לא להוסיף ולא לגרוע ומי הוא הגבר אשר יכול לצמצם כזה לבל יוסיף או יגרע והעושה אלה או המרבה או הממעיט נשא עונו וא"כ פשיטא שלא ימלט גבר מחטא וזהו מאמר שלמה במשלי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם וכונתו כמ"ש כי מי יאמר שחף מפשע וטהור מחטא הלא אין להוסיף ולא לגרוע והביא ע"ז משל אבן ואבן הרצון אחד שיש לו אבן משקל הקל ואחד שמחמיר ליקח אבן הכבד וכמו כן איפה במדה חסרה ואיפה במדה גדושה בשניהם איסור אף שמחמיר על עצמו ואף שמיקל על עצמו כאמרם שאין לשנות המשקולו' והמדות אפי' להחמיר על עצמו כי עשי' בעצמו מדה ומשקל שאין נכון הוא עול בעצמותו וכן הדבר בכל הדברים שאין להוסיף ולגרוע וכמאמר חז"ל אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה וזה קשה לאדם לכוון דרך האמצעי ולכך לא ימלט מחטא וזה אמר שלמה מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי:

ואך כל זה בצדיקים גמורים אבל בבעלי תשובה מותר לסגף ולענות נפשו כראוי לאיש אשר המרה פני עליון ולכך בעו"ה קלקלתנו תקנתנו שאין לנו עונש בזה כי רבו עוננו ולכך אמרו במקו' שב"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי ב"ת יכול לסגף עצמו למאוד והנה לכך בכל התורה לא מצינו סיגוף ועינוי נפש היות התורה ניתנה לצדיקים כשרי הדור אבל ביום הכפורים יום תשובה יום סליחה אז כולם בגדר ב"ת והותר לענות נפש ולסגף בחמשה ענויים כפי חק התורה ויראה:

וזהו כוונת המדרש הנ"ל ג"כ ויקרא ה' לאור יום זהו מעשה של צדיקים דהיינו לבל יחשכו פניהם בתענית וסגופים ולהיות מלוכלכים באפר ועפר תחת פאר כי אם יאירו כיו' ולחושך קרא לילה זהו מעשיהם של רשעים דהיינו כת אשר חושך יכסה פניהם בתענית אפר ושק יצע לרבים ומאור פניהם קדורני' בלחץ אויב השטן ויצ"הר ואיזה יום שהכל שוים הוי אומר זהו יה"כ שהוא יום אחד שהכל שוים בו לסגף ולהתענות לה' כי חטאנו ולכן בניי הכל צריכים לתורה כי ח"ו לכוף דבר מה שלא הוא כפי חוק התורה ורבים מהשוטים המסגפים עצמם ביה"כ בסיגוף שאינו בחק התורה לעמוד על גרעיני' של פירות הקורין אפרקס וכדומה וזהו מינות ח"ו לעשות סיגוף מה שכומרי או"ה עושים וח"ו להוסיף על ענויים מה שלא בא בתורה ובדברי חז"ל והעושה כן עונשו קשה וכן העושים ד' מיתו' ב"ד ונוטפים שעוה על גופם זהו עבירה גדולה ודרכי עכו"ם ועוברים על בל תוסיף וסיגוף מה שלא בא בזכרון רבותינו הקדמונים וחוששני להם מחטאים גדולים ועון ופשע ולכן העיקר בתורה הוא הדרבן המלמד לאדם דרך ישרה ובמה ילך ואנה יפנה ויחנה למסעיו והעיקר ללמוד התורה לשמה וידמה בלבו כאלו היום עומד על הר סיני וקיבל התורה כמאמר חז"ל בגמרא דברכות פ' הרואה וז"ל ועוד כי פתח ר' יהודא בכבוד התורה דרש ואמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו יום נתנה תורה והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה בהר סיני ומקשים מה זה הוא הלשון כשדרש ר"י בכבוד התורה וכו' אי' כבודו מוכח מזה הל"ל חביבות התורה ומה זה לשון הכבוד:

ואמרתי בדרך דרוש כך דר"י הליץ בעד המוני עם אשר טפשאי יתקרי דאמרו חז"ל בגמ' דמכות וז"ל הני טפשאי דקיימו קמי אורייתא ולא קיימו קמי גברא רבא ופירש"י המוני עם ולכאורה יש להבין איך שייך בזה לשון טפשאי הלא היה עוברים על מצוה דאורייתא שנאמר מפני שיבה תקום אך נאמר בש"ס ופוסקים החילוק במקום שאין צריך לעמוד בפני ת"ח כגון אומנים בשעת מלאכתן וי"ל המוני עם הנ"ל היה עומדים בפני אורייתא אף כשהיו עסוקי' במלאכתן ולא קמי גברא רבא ועל זה נאמר שפיר לישנא דטפשאי:

אמנם חז"ל אמרו במס' בכורים פ"ג במשנה לפני מביאי בכורים כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם וכתב הרב ר"ע מברטנורה אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתן כדי שלא יתבטלו כאן היה חייבין לעמוד בפני מביאי בכורים והטעם דחביב' מצוה בשעתה ע"ש:

וזו מאמר חז"ל כי פתח ר"י בכבוד התורה דהיינו לעמוד בפני אורייתא אפי' אומני' בשעת מלאכתן וכדעת המוני עם הנ"ל דרש הסכת ושמע וכו' ללמדך שחביבה תורה בכל יום ויום כאלו היום ניתנה וחביבה מצוה בשעתה וא"ש ולכך אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם במה שהוא איש ישראלי:

ובפרט בענין שבת קודש אשר הזהרתי ואמרתי כל פעם ופעם מי שלא למד הלכות שבת על בורי' פעמיים ושלש לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת הן דאורייתא והן דרבנן וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות עד שאמרתי טעם למה בדברות ראשונות נאמר טעם לשמירת שבת כי ששת ימים עשה ה' שמים וארץ וינח ביום השביעי ובדברות אחרונות נאמר כי עבד היית במצרים וכו':

אבל הענין כמ"ש חז"ל כי שבת לא הודיע ה' לאו"ה ומתנה טובה נתן ה' לנו כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם והענין כי ודאי יודעים משבת אבל כל מצות עושים או"ה ג"כ זו בכה וזו בכה אבל בכל העמים אין אחת שומר שבת ואפי' האנשים שהיו מתחלה שומרים שבת מסך ה' בקרבם רוח אחרת שיסדו להסיר יום שבת ולשבות ביום ראשון וכן ישמעאלי' חתרו למצוא טעם בהעמדת יום שמשי בימי יהושע בן נון ונתנו שביתה יום ששי תמור שבת על כל פנים לא ינוחו שום אומה ביום השבת כאשר יסדו בתפלה ולא נתתיו לגויי ארצות ולא הנחלתיו וכו' וזהו מתנה שנתן לנו ה' שלא ינוחו וישבתו בו שום אומה כי אם עם קדוש לה' ישראלי ועיקר המתנה כי שבת מגין לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות כאמרם כאשר לא שמרו ישראל כראוי שבת ויבא עמלק וכן תמיד בשמירת שבת יש לנו הגנ' מאו"ה ולולי כן ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ אבל זכות שבת מגין עלינו ולכך לא ניתן שינוחו בו או"ה כי א"כ לא הי' לנו הגנה כ"כ כי היה פתחון פה למדה"ד לקטרג אף אלו שומרים שבת ולמה יגן המצוה זו על ישראל אבל כאשר נשארה לבדה בישראל יש לנו הגנה בשבת ולכך אמרו במדרש כי שבת אמרה על ישראל מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ועיין בתוס' פ"ק דחגיג' ובפי' התפלה ומנחה דשבת משום דאין בכל עמים שומר שבת כישראל והם בחרו בימים אחרים וגעלו ביום קדוש כזה ומאת ה' היתה זאת למען תת לנו שארי' בארץ למגן וחסון:

והנה לפי טעם בדברות ראשונות משום כי ששת ימים עשה ה' וגו' אף אומות בכלל שמירה כי הכל נבראי' וכמ"ש הכוזרי לכך לא נאמר אנכי ה' וכו' אשר בראתיך כי היו כל או"ה בכלל השמירה הלבן והשחור אבל להטעם בדברות אחרונות כי עבד היית במצרים זה לא שייך רק בישראל שהיו עבדים במצרים ולכך בדברות ראשונות אלו לא חטאו ישראל היה חרות על לוחות חירות מהמלכיות ולא הי' שעבוד וגלות כלל א"כ אין קפידא אם ישמרו או"ה שבת כי אין צורך להגנ' מאו"ה ולכך נאמר הטעם כי ששת ימים וכו' אבל בדברות אחרונות שכבר חטאו ונשברו ונגזרו לגלו' בשביל חטאם א"כ ראה הקב"ה ליתן לישראל לבד השבת מבלי שבות בו זרים כדי שיהיה להם למגן ומחסה ולכך נאמר הטעם כי עבד היית במצרים וא"כ לא שייך זה באו"ה וא"ש ולכך הביטו וראו כמה גודל ענין השבת ולא לבד שמירתו לבל יחלל אותו ח"ו במלאכ' ושבות אף גם לשמח בו ככל הון וכאלו מלאכתו עשוי' בלי עוצב כלל:

ואמרו כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד עכו"ם כאנוש מוחלין לו ויש להבין מה אפילו אבל יובן במ"ש הרמב"ם בהל' מדע כי בימי אנוש החל הטעות כי חשבו כי ה' לרב מעלתו חלק יקר וכבוד והנהגת תחתונים לכוכבי שמי' וכסיליה' עד שמזה עשו טלמסאות וכוונים למלאכת שמים לצורת הכוכבים וכהנה מהקטר' ופשתה חלי המר הזה עד שלבסוף שכחו כל הס"ר ואמרו שעולם קדמון והעולם נתעולל ממנו בלי כוונה רק כצל מהנר ואינו מכוון כלל ואף כי ירבו לעבוד לו ולהתפלל אינו שומע כי אין לו רעיון וכוונה כלל ועיין בכוזרי בריש מאמר הפלוסיף ומזה פשתה העכו"ם בכל עולם והנה בשמירת שבת ודאי דמבטל דעת השני' הנפסדת כי זה מורה כי העולם מחודש נברא בכונ' מיוצר הכל ונח ביום שביעי וברא עולם בזמן מוגבל הנאות כפי חכמת רצונו ומלאכתו של יום זה לא היה כמלאכתו של יום השני והכל מורה על כוונה מוחלטת מיוחדת ורצון גמור והשביתה אות על הפעולה וא"כ השביתה ביום השבת מבטל עכו"ם כאלה ומהרס כל פינת שורשם. אבל בשביל זה אין כאן סתיר' לטעות שהיה באנוש כי הם הודו ואמרו אמת כי עולם מחודש וס"ר ברא העולם רק שחלק הנהגת עולם לכוכבי שמים וכסיליהם כמלך שמוסר הנהגת מדינ' לעבדיו עושי רצונו ואין משמירת שבת לסתירת דעתם אבל באמת מי שמשמר שבת כהלכתו דהיינו ששומח בו בלי עצב ודאגה כלל ומתעדן בו בכל עדוני' הכל לש"ש וכבר אמרו חכמי תולדות כי משפט יום השבת לפי הנהגת כוכב ומזל שבתאי להיות בו עוצב ותוגה ויגון וצער ומכאובו' וכאשר באמת נוצרים קדמונים שהיו בקיאי' בטוב גזירת כוכבים יסדו יום שבת ליום צום ועינוי ומוחי' מבלי לשמוח בו כלל:

ולכך אנחנו עם קדוש לה' השמחי' בגיל ושמחה של מצות בש"ק מזה מורים כי אין הממשלה למזלות ואין כחם לענוש בעוברים על מצות וגזירת כוכבים ומשפטם וחוקם כלל וכלל ולה' הממשלה ולו הארץ לתת שכר טוב לשומרים מצותיו ולא יקרם רעה כלל וכלל:

ולכן אמרו המשמר שבת כהלכתו דייקא לא מבעי ששארי ע"ז נמחלים ובטילים פשיטא אפי' עכו"ם כאנוש דהודו בחדוש העולם ומ"מ הואיל ושמרו כהלכתן נמחל לו כהנ"ל וא"ש: וצאו וראו כמה גדל' שמירת שבת בזה ואצ"ל כמה גודל העונש במחללו ח"ו אפי' בשבות דרבנן ומי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמיר' שבת אשר ענשה קשה למאוד ומאוד הפליגו בעונש זה עד שגיהנם שנכבה בשבת ולמחללי שבת לא יכבה האש הגדולה כלל וא"כ מהראוי לשמרו כראוי וללמוד הלכות שבת בתמידו' ואצל רב שיברר לו הכל ויחזו' עליו תמיד חזור חזור עד שיהי' שגור בפיו אשרי אנוש יעש' זאת ובן אדם יחזיק בו כי שכרו מרוב' ומגין כתריס בפני פורענות:

ואמרו בדוד שאמר הודיעני ה' מדת ימי ואדעה מה חדל אני שביקש מה' שיאמר לו אימת ימות ולא רצה וכן באיזה זמן משנ' וג"כ לא רצה ואח"כ ביקש שיאמר לו באיזה יום מימי שבוע ואמר לו בשבת ואמר אמות בע"ש אמר לו טוב יום שאתה עוסק בתורה וכו' א"ל אמות בא' בשבת א"ל כבר הגיע מלכות שלמה ואין מלכות נוגעת בחברתה וכו' ויש להבין מה היה חפץ לדוד בזה לדעת יום מיומי שבוע בשבת שימות בו ומה ביקש בזה שביקש למות בע"ש או בא' בשבת:

אבל הענין אמרו בגמ' דשבת מאן דנולד בשבת ימות בשבת משום דחללו עליו שבת ואמרו קדישא רבה יתקרי ופי' המהרש"א לאו בכל אדם הוא כי רבים הנולדים בשבת ומתו באמצע שבוע אבל מי שהוא קדוש ימות בשב' ותלה מהרש"א הטע' משום דהקב"ה ממלא שנותיו של צדיקים מיום ליום וטעם זה דחוק דמאי אריא בנולד בשבת בשאר ימי השבוע נמי אבל הענין כך כי הך דחללו עליו שבת באמת הוא רק פקפוק בעלמא כי התורה התירה לחלל שבת לצורך סכנה ומה יעשה הולד במעי אמו בכך ואין כאן רק פקפוק בעלמא אמנם למען שיהי' נשמתו זכה וברור' בשוב' אל בית אביה בנועם וצרור החיים ולא יהי' בה שום שמץ כתם ורשומו הניכר בשום דבר ימות בשבת שיהיה להתם החטא וללבן כתמה למען תשוב אל אלהים והיא מטוהרה זכה כשלג ברה כחמה:

אך זהו מי שחף מכל פשעיו ואין שום כתם ושמץ בגופו כלל אבל מי שבלא"ה יש לו כתמים רבים ויש בו פגמים מעצמותו ומה יעשה שמץ כתם הלזה שהוא רק פקפוק בעלמא הלא רבו כתמיו ופגמיו וזהו מ"ש אם קדישא רבה יתקרי שלא יהי' בו מחמתו שום כתם ושמץ דבר לכבס ראשם מפקפוק הלזה אבל אם בלא"ה אינו כ"כ קדוש אינו מת בשבת כי מה איכפת בכתם הלזה ואין זה אלא לבני עלי' היושבים בדרא ראשונה קמי קב"ה שצריך שלא יהיה בו שום לכלוך והנה עוד כתבו דזהו דוקא במת ליום המוגבל אבל אם מת ר"ל קודם זמנו אין זה חוק שימות ביום הולדו כמ"ש מהרש"א:

ואני מוסיף לומר סברא אחת די"ל הא דמת בשבת בשביל חילול שבת ביום הולדו שהי' אמו בחזקת חולי שיש בו סכנה ומחללי' שבת עלי' כנ"ל בגין דא ימות הוא ג"כ בשבת היינו אם לא יחלה חולי שימות בו אבל אם מת בחולי שיש בו סכנה באותו שבת וא"כ הדר יחללו שבת עבורו ואתא לתקוני ונוסף החילול שבת פעמיים יום המות כיום הולדו בזה לא אמרינן דמת בשב':

ובזה יובן הנ"ל כי ודאי במ"ש המהרש"א כי הקב"ה ממלא שנותן של צדיקים מיום ליום היינו גם ביום מימי שבוע שנולד בו ביום מת וא"כ דוד שמת בשבת ע"כ נולד בשבת ולכך דוד שהי' מתאו' לדעת אם נמחל לו אותו עון כמאמרו לולי האמנתי לראות בטוב כו' ולכך ביקש לומר לו באיזה יום שימות אם ימות זולת יום השב' זה לאות כי מלוכלך בכתמי עונות ואינו מקדישא רבה דאל"כ היה לו למות בשבת הואיל ונולד בשבת ואמר לו ה' שימות בשבת ועדיין הי' לו ספק אולי מת קודם זמנו וא"כ אין כאן ראיי' כמש"ל ולכך שאל אמות בא' בשבת וא"ל הקב"ה כבר הגיע מלכות שלמה וכו' ומזה אות וראייה כי זמנו מוגבל למות כי כבר הגיע זמן מלכות שלמה ואלו מת טרם זמנו לא הגיע מלכות שלמה ועדיין חשב בנפשו אולי ימות מתוך חולה וא"כ הדר אין כאן ראייה כנ"ל ולכך שאל אמות בע"ש שלא יצטרכו לחלל שבת בגיני והשיב לו השם טוב לי יום שאתה עוסק בתורה וכו' ומזה שפט שלא ימות מתוך חולי כי אם יהי' בריא אולם לתורת ה' והי' לו ראי' שקדישא רבה יתקרי ונמחל אותו עון ויצא נקי מכל פשעים ושבה נשמתו אל בית אביה זכה וטהורה ומת בנשיקה.

ובאותו ענין אמרתי במה שאמרו חז"ל כד נח נפשיה דדוד שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבי' רעבי' מה אעשה שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני כלבי' והנח עליו ככר וכו' ע"ש ולכאורה מאמר הזה משולל הבנה קצת השאלות והתשובה מה שייכי תרי שאלות אהדדי וכבר דרשתי בזה בכמה אופנים:

ועתה בדרך הלצה אמרתי כי אמרו בגמ' דע"ז טפה של מרה תלוי בחרבו של מלאך המות וממנו מסריח המת ע"ש אך זה הוא אם ימות ממה"מ אבל אם מת בנשיקה כאבות עולם ז"ל בזה אין שייך לומר שמסריח ח"ו סרחה כזו לא אמרינן וידוע מה שאמרו חז"ל כשמלאך המות בעיר כלבי' צועקים וכו':

א"כ זהו הדבר אשר י"ל כי שלמה היה מסופק אם דוד אביו מת בנשיקה או ע"י מה"מ מחמת שהכלבי' היו צועקים ומה"מ בעיר אך י"ל שצעקת הכלבי' היה מחמת שהיו רעבים ודוד לעולם בנשיקה מת וזהו הי' השאלה אבא מת ומוטל בחמה וכלבים צועקי' וכו' והשיבו חתוך נבלה ואם יצעקו אח"כ הנח ככר וכן הי' באמת כי מת שלא מתוך חולשה רק בהיסח דעת מתוך התורה כמבואר בגמ':

מזה נלמוד כמה יש לנו לשמור שמירת שבת עד שאפי' עובר במעי אמו ותינוק בן יומו יש בו מהפגם ושמץ חטא בחילול שבת על אמו שהי' בחזקת סכנה והתורה אמרה וחי בהן ומ"מ אמרו שצריך זכזוך וטהר' ומה יעשה אנוש אשר מחלל שבת בפועל הן תורה והן דרבנן וכמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתו כי בקל יכול לבוא לידי עונש והכל תלוי בשקידת התורה כי טועמי' חיים זכו וכל ההוגים בתורה לשמה זוכים לדברים רבים ונשמרי' מעצמן מחטא וה' רגלי חסדיו ישמור ואין חסיד אלא המתחסד עם קונו והוא למידת התורה כי אין להקב"ה בעולמו אלא מקום תורה ותורה מעוררת האדם לתשובה ובכל יום ויום מימי שבוע יתקן אדם עצמו כאמרם מחד לשבתא והיינו כי המהרש"א כתב לכך לא גילה הקב"ה לדוד זמן המיתה כדי שיהיה כל יומו בתשובה כאמרם שוב יום אחד לפני מיתתך: