יערות דבש – חלק ב – קטע 9

וזהו מאמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. כי ע"י תוכחה אני מביא כמה אנשים לידי חטא כנ"ל ולכן טוב כי אשמור לפי מחסום עד שאשוב בתשובה שלימה ולא יהיה פתחון פה לנגדי והיינו כל זמן שלא שב בתשובה שלימה והסיר עונות וחטאים אשר נצבו קמו עליו וגער בשטן העומד על ימינו לשטנו ולהתעותו מדרך החיים:

ועי"ל דודאי אפשר כאשר מדת הדין מתוחה אין לעורר החטא ולהזכיר עונות כמאמר אשה צרפית כי באת עלי לפקוד עוני וכבר אמרו חז"ל אל יפתח אדם פה לשטן כי ישעיה בתוכחתו לישראל אמר שישראל אוחזים בידיהם מעשה סדום ותיכף השטן קטרג עד שנקראו מאת ה' קציני סדום וכהנה רבות דברים המורים לכאורה בעידן ריתחא אין לעורר החטא והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגים וכו' גלל כן בשנה זו אשר בעו"ה עידן רתחא ממש ומדת הדין מתוחה כי נעדרו כמה חכמי הדור וצדיקים כשירי ישראל וגלו ישראל וישראל היושבים בפיה"ם ומעהר"ן עליהם עבר כעס הרעב למאוד כי מטר לא נתך ארצה כלל וה הפגיע בם גלות ורעב השוד והחרב עד אשר ילכו האבות ויניחו הבנים כי נכמרו רחמים עליהם וקצרו ידם מלהושיע ויאמרו לא נראה באבוד הבנים שומו שמים על זאת ותרדנה עיני דמעה מאין הפוגות ואף פה בעונותינו הרבים נלקחו שני פרנסי דור צדיקים וישרים ת"ח אשר מעלתם נשגבה ה"ה המה המופלא מוה' אייזיק כהן ז"ל ואחרון הכביד הזקן ונשוא פנים היה מורה צדק לעדתו ימים רבים ומי יספר עוצם שבחו זקן ויושב בתענית כל ימיו ונדד שנתו מעיניו ולמד יום ולילה והיה שפל ברך למאוד ובין לילה היו ובין לילה אבדו פתאום ספו תמו ואין זה במקרה כ"א בעונש מוחלט ומאת ה' היתה זאת וא"כ חובה עלינו לפשפש במעשינו לראות על מה עשה ה' ככה לנו ולעמו אשר בחר ולכך תיכף מתחלה אמרתי מבלי להוכיח כמאמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני דהיינו להזכיר החטא ולומר כך וכך תחטאו ואל בניי כי לא טוב הדרך וכהנה דברי מוסר כי אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי והיינו כ"ז דשטנא נצח ויש לו מקום לקטרג והוא עידן ריתחא בעו"ה וכך עלה במחשבה לפני אחר פטירת הפרנס המופל' ר"א ז"ל אפשר עת לחשות ולכך עברו עדן ואיזה ירחי' שלא דרשתי מוסר וגם עלי הדבר סובב כי גם רשע לנגדי היותי בלתי בקו הבריאה והשטן על ימיני לשטני:

אמנם רואה אני החשתי מטוב מלעורר תוכחה וכאבי נעכר כי בעו"ה חטאים מתגברים ואם אמתין עד תיקון נפשי מי יודע מתי יהיה כי אין יום בלי פגע חטא וגם מדת הדין מתגבר ביותר כאשר כל יום הצרות מתגברי' וגם פה מת הזקן הנ"ל פאר הדור וחמדת ישראל ולזאת קמתי אני לעורר בתוכחה ושמעו אלי ותחי נפשכם כי באמת העיקר מקור ערעור וקפידה יש בתוכחה כי השומעים תוכחה אף שבפה יודו ויאמרו היטב אשר דבר ויתוודו על חטאם ויכה על החזה להכות באגרוף רשע באומרם הודוי אבל לבבם בל עמם כי חושבים מחשבות בקרבם וילך שובב וכל ענין התשובה הכל משפה ולחוץ כמו מ"ת שהקרא מעיד עליהם ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם בל נכון עמם אבל באמת כבר אמרתי כמה פעמים בתוכחה כי על זה אמר אמר הנביא הרם קולך כשופר והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הרצון כמו שופר מבהיל השטן כי חושב הגיע יום הדין הגדול כנודע כן השטן וכל מלאכים אינם בוחנים מחשבות ומה בלבו של אדם וא"כ השטן בשמעו ישראל בפה מזכירים עון ומתודים ומתחרטים וכהנה מקבלת מוסר ותוכחת יבהל כי יחשוב כפיו כן הלבבות ויחרד לנפשו למאוד ולכך אמר הרם קול כשופר דייקא והגד לעמי פשעם ובאמת בדברים יש מועיל ג"כ להסיר גאות אדם כאשר יתגאה אדם בנפשו לומר מי כמוני כי אדם צדיק בעיניו ואין רואה נגעי נפשו ובחבירו ישים תהלה ולא יבקר במומו בין טוב לרע אבל כאשר יגיד בפיו ענין החטאים והעונות והמרי נגד ה' שעבר ופעל הלא יכניע לבבו ויכבה אש הגאוה בשמעו אזניו מה שמוציא מפיו כי מכף ראש ועד רגל מלוכלך בעונות ובגד עידים כל צדקתו ותפארתו כציץ השדה אשר נובל במעט זמן:

וזה מאמר דוד חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש הרצון אש זרה אש יצ"הר ושטן תבער בקרבי להדיחני לילך סרה ועודנו חם לבבי לחמדת התאות והעבירות ונורא כי אש עד שאול תוקד ע"כ דברתי אני בלשוני ובזה יובהל השטן כשופר וירצ' אלהים מאמרי ודיבור פי וגם בזה יוכנע לבבי חם בקרבי לבעור כמו אש בגאוה ורמות לבב וזה בהגיגי תבער אש שהוא אש הגאוה אבל לזאת דברתי בלשוני הוידוי והזכרת חטא ובזו יוכנע הגאוה ורוממת שאין בו ממש ובאמת יש לאדם לטהר מחשבתו:

ואמרו במדרש כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד בבריאת עולם נמלך הקב"ה במלאכים אם לברוא אדם ושאלו אדם מה יהיה ממנו צדיקים או רשעים ואמר הקב"ה שיהיה צדיקים והעלים מהם שיקומו רשעים כי אלו אמר להם שיקומו רשעים לא הסכימו על בריאת אדם ולכך העלים מאת' רשעים וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד העלים מאתם עכ"ל המדרש וצריך ביאור דח"ו שיהיה הקב"ה משקר במלאכי מעלה ומאן מעכב על ידו אם רצונו לברוא יברא ומה זה דגילה במקצת והעלי' במקצת ואין זה בגדר עצה והמלכה שיגלה טפח ויכסה טפחיי' ובפרט כי אמרו הא דנמלך הקב"ה במ"ה על בריאת אדם לא לעצה הוא צריך רק ללמד ולהורות שלא יעשה גדול בלתי עצת קטן וא"כ ח"ו שילמדו הדורות להסתיר עצה ולשקר ולגלות המעלה ולהעלים החסרון פשיטא שעצה כזו לא יצליח אבל הענין כך במ"ש במדרש ויקרא אלהים לאור יום זהו מעשה של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשים של רשעים אימת שניהם שוים הוי אומר זה יה"כ ולכך כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הוא יה"כ עכ"ל ולהבין דברים אלו אשר הם לכאורה מחוסר הבנה תבין כי ודאי הכל נדון בתר רוב ומ"ה ששאלו אם בני אדם יהיו צדיקים או רשעים ודאי ידעו שלא ימלט שיהיו ביניהם צדיקים או רשעים רק שאלו אחרי הרוב אם הרוב מבני אדם יהיו צדיקים או רשעים והנה באמת נאמר כי רובן של ישראל צדיקים והוא כי יש ג' כתות כת אחת צדיקים גמורים בפה ולב ויש כת אחת שהם צדיקים במעשים ובפה הולכים תמיד לבה"כ ומתפללין וכדומה רבות ממעשים טובים אבל מחשבתם לרוע תמיד מהרהרים בעבירה ומזימתם רע בעו"ה ומי נמלט מהרהור עבירה וכדומה מרעיונות רעים וחטאים וכן יש כת שעושים מעשה לרוע ורשעים בפועל אבל לבבם טוב מחשבים תמיד לעשות טוב ותשובה רק מורגלים בעבירה והרגל נעשה טבע ומשוקעים בעונות בטבע הרגיל אמנם תמיד לבבם נוטה לטוב לשוב ולעזוב עון וזהו בעו"ה החלי הרגיל ברוב המוני עם שהם כבר מורגלים בעבירה עד שעושים בפועל הטבע מעצמו כי אע"פ שנותנים לבם להניח עון לה"ר הטבע מורגל ומדבר בעצמו ממש וכן שאר עבירות שאדם מורגל בהן לבבו שלם והמעשה נעשה וזהו מאמר דוד אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הרצון ע"י שכחה ה' והוטבע בין אומות רגילי' עושה לילך בדרכי עכו"ם ומסילתם אבל אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לבב וא"כ להיות כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה א"כ צא חשוב כת צדיקים וכת הרשעים במעשיהם וטובים בלבם וה' מצרפם למעשה וכת שטובים במעשים ורעים בלבבם שאין הקב"ה מצרף כלל וא"כ הרי הכל צדיקי' וע"ז נאמר ועמך כולם צדיקי' ולכך הסכימו מ"ה לברוא כי מ"ה אינם יודעים מה בלבו של אדם וקב"ה אמר להם מחשבות טובות והעלים מחשבות רעות כי כך המדה לפניו מבלי לצרף למעשה מחשבה רעה רק מחשבה טובה וכבר נודע מ"ש המפרשים על מה שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה דלכאורה קשה וכי מקדם היה ח"ו בחסרון ידיעה לפני ה' ופירשו דאצל השם נקרא ידיעה כשמודיע הדבר לאחרים ונעשה דבר גלוי ולכך בעקידה נתוודע לכל יראתו של אברהם ע"ה נאמר עתה ידעתי וזהו כוונת הפסוק כי יודע ה' דרך צדיקים ונקט דרך ולא מעשה ופעולה כי סובב על מחשבה ורעיון שנעלם מן כל בריה ומחשבת צדיקים ה' מודיע כי יש שכר להם בזה ודרך רשעים היינו מחשבת עמל ואון ה' מעלימו כי אינו מעניש ע"ז ולכך דרך רשעים תאבד כי מעלימו וזהו כונת המדרש שגילה מעשה צדיקי' והעלים מעשה רשעים וא"ש ולק"מ כי כך המדה למען דעת צדקות ה' כי רבו רחמיו יתברך:

אמנם תדע הא דאינו מעניש על מחשבה זהו כל השנה אבל בי"הכ אף על המחשבה מעניש כי יום ההוא צריך להיות תוכו כברו קדוש לה' ולכך הזהרו לבל יהיה בו קנאה ושנאה וכדומה כי יום ההוא צריך להיות המחשבה טהורה וזהו הנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו דייק לפני ה' הרצון על המחשבה אשר לא נודע בלתי לה' לבדו וזהו שצריך להיות טהור ואז יכופר שגיאתכם:

וזהו כוונת המדרש ויקרא אלהים לאור יום זהו מעשיהן של צדיקים הרצון מחשבתם לטוב הקב"ה מגלה ומפרסם לכל לתת שכרו כאור הבוקר יזרח שמש ולחושך קרא לילה זה מעשיהן של רשעים הרצון מחשבת עבירה הקב"ה מכסה כלילה וחשך אותו מלהודיע למ"ה לבל יענש ולכך קראו חושך לשון נמנע ולילה לבל יודע ואימת שניהם שקולים אשר מחשבת הכל אם טוב ואם רע יביא אלהים במשפט על דבר נעלם שהוא במחשבה הוי אומר זהו י"הכ שאז אף על מחשבה הרע נענש ולכך ויהי ערב ובוקר יום אחד זהו יה"כ וזהו כוונת המאמר:

ובאמת לאו יה"כ לבד שהוא תכלית השנה והכפרה אשר בו רק תמיד בעל תשובה המתודה לה' ומבקש סליחה ומחילה צריך לטהר עשתונותיו לבל יהיה בו עון והרהור עבירה כי אז שב ה' ממנו ונמסר למ"ה שאינם מכירים ברוע לבבו והם לא יקבלו תשובתו כי אין מ"ה מסכימים לקבל תשובת הרשעים כי אם הקב"ה חותר חתירה לפשוט ימינו ולקבלו מול רצון מלאכי שרת ולכן מאוד נחנו אשר כולנו בעלי תשובה והלואי שיספוק תשובתנו לגודל חטאנו אשר עוינו ופשענו לה' צריכין לטהר מחשבתנו מבלי עון וטהרת מחשבה אינו לבד בזה לבל יהרהר ח"ו בעבירה בזנות וכדומה רק להסיר קנאה ושנאה מחבירו ואהבת ממון יותר מכפי הראוי ומכ"ש ממון של חבירו ומתכבד ושמח בלבבו בקלון ותקלת חבירו ומתאוה למפלת ושפלת חבירו מחשבת שקרי' ופתוי לרמות הבריות ומחשבות עול איך בשקרים וכזב ינהג וכהנה יתר מחשבת והרהור הלב ברמות לבב להתגאה להנאות חבירו בדברי' כי באמת הקדימה לכל דרכי יראה ושערי טהרה הוא דברים שבין איש לחבירו שיהיה שלם עם חבירו בלב ובמעשה וזהו השער לה' צדיקים יבואו בו דעי"כ בא לידי כשרון המעשה והכשר הפעולה בטהרה ויראה בינו לבין ה' להיות דבק בכל מצותיו וקדוש בכל דרכיו:

וזהו אמרם האי צורבא מרבנן דמרחמי' ליה בני מתא הואיל דלאו מוכיח במילי דשמי' ולמאן דסני' ליה הואיל דמוכיח במילי דשמיא כמו שאמרו כל המפרשי' וא"כ הו' מהראוי למנוע להוכיח כי מה לי לשנאת הבריות וזהו כונת הפסוק שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק דכבר תמהו מה ביקש בזה כאשר צוה על מינוי שופטים דישפטו כי זהו אזהרה לשופטים ולא למונים אותו אבל כבר דקדקו במלת שוטרי' על מה מורה ומה ענין אבל כבר נודע כי שוטר מלשון הנהגה כאשר אמרו על כוכבי שמים משטרי שמים וכאשר ישים משטרו בארץ ואמר הכתוב שלא לבד עסק הדיינים לדון בדברי ריבות וקטטות בממון ותו לא ומשאר קלקול העם יעלימו עין כאשר בעו"ה כעת נוהג שדיינים אינם משגיחים רק לדון בזבל"א ושארי דברים בתיקון ישרות העם ידיהם מסולקת ואין להם עסק בו ונמסר הדבר למנהיגי הדור אשר בעוה"ר בקהלות רבות אנשים האלה בלי תורה ומדע ויתעם בתוהו לא דרך כי כל הנהגה שאינו ע"פ תורה והמדע הוא דרך מעוקל חושך ולא אור ובאמת לא כן הוא חובה על דייני עיר ושופטים להשגיח בכל דבר פשע והנהגו' עם בכל דבר להדריכ' ע"פ דרכי תורה ויראה כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים כי הוא מאוד חובה על דייני העיר לתקן המעוות וקלקול שבעם ולהוכיחם ולייסרם בפה ולכוף כאגמון רשע וכדומ' וזהו הפי' שופטים לדון בדברי ריבות ושוטרים בהנהגת העם בדרך סלולה וישר ע"פ התורה ויראה:

אך לפ"ז ירבו העם לשנוא לדיין כהנ"ל דבני מתא שונאי' לצורבא מרבנן הואיל דמוכיח להם במילי דשמיא וכמים פא"פ דאף הדיין לבבו בלתי נוטה לאהוב אותם וא"כ יש כאן פתחון פה לומר שח"ו יצא משפט מעוקל כי השונא פסול לדון דלא חזיא ליה זכותא וע"ז קאמר הכתוב כי שונא כזה אינו בגדר הזה כי הוא מחמת יראת ה' ותוכחתו ולכך התורה מבטיח שמ"מ ישפטו משפט צדק ולא יטו אשוריהם מן התורה וצדק ויושר בשביל כך ובאמת אם יקפיד המוכיח בשביל שנאת הבריות וכהנה פשיטא דישים מחסום לפיו ובעו"ה הא גרמא בנזיקין שרבים מחכמי דור מחשי' ותקנו עצמן ואינם חשים לתקנת זולתו ומעלימי' עין מכל דבר פשע למען לא יוסיפו שנוא אותו ועי"כ רבה הפרצה על עומד ופני הדור כפני כלב ואיש אשר יראת ה' בלבו לא יחוש לזה:

וזהו ששאלו לשלמה בן דוד איזהו בן ע"הב אמר שכל שכנגד זקיניו כבוד והשאלה תמוה דמה צורך לשלמה וחכמתו בזה השאלה תינוק בן יומו ממש יודע זה וכבר צווח דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים וכו' ומסיים עושה אלה לא ימוט וכהנה פסוקים רבים בתורה ונביאים אומרים איזהו דרך ישכון אור פני אלהים חיים ומלך עולם והתשובה יותר תמוה מה בכך שכנגד זקיניו כבוד בשביל זה יזכה לארחות חיים:

אבל הדבר כך כי הם שאלו בממ"נ כי ודאי האיש המעלים עין מבלי להוכיח ברבים ומייסר העם ולהזהיר אותם על מעשיהם ולקרוא בקול חדלו הרע וכדומה עונשו קשה ומר למאוד בעו"ה אך כבר אמרו במשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו אין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו וא"כ קשה בממ"נ איך יזכה אדם לע"הב אם לא יוכיח הרי עונשו קשה ואם יוכיח יוסיפו לשנוא אותו ואין רוח הבריות נוחה הימנו ואף רוח המקום אינו נוחה הימנו ואיך יזכה לע"הב ובממ"נ קשה איזהו בן ע"הב וע"ז השיב שלמה דודאי המוני עם שונאי' בשער המוכיח אבל חכמי הדור וזקני עדה ודאי שמוסיפין אהבה על כל דיבור ואמיר' אדרבא הם עוד מזרזי' אותו כה תדבר אל בית יעקב ומה שאמרו במשנה כל שרוח הבריות לא כוונו להמוני עם ואספסוף אשר בקרב המחנה כי אם לשרידי ואצילי עם זקני הדור הם הנקראים באמת בריות בריה דלא בטלה וברוח אנשים כאלה דברה המשנה ואם רוח אנשים כאלה נוח מן האיש זהו נחמד למעלה וימצא חן בעיני אלהים:

וזהו אמרו כל שכנגד זקניו כבוד זקניו דייקא כל שהוא מכובד בעיני חכמי הדור וזקנים שבעם כי בזה ימצא חן למטה וחן למעלה וא"ש:

אבל גם בזה צריך לומר ח"ו על ישראל עם קדוש ה' שיהיה אוחזים בידיהם כמדת דור המבול שנאמר עליהם באיוב שנאו בשער מוכיח שלא שמעו בקול נח שהוכיחן לא כן ישראל מקבלים באהבה תוכחת איש:

אבל כך הוא מדת מוכיחים שמרבים לדבר בדברי מוסר שבין אדם למקום בענין התפלה ותפילין וכדומה מיתר עניני שמים ואינם מוכיחים להבריות שדשים בעבירות שבין אדם לחבירו גזל ואונאה בדברים ומשא ומתן והסגת גבול ולשון הרע ריבית כינוי שם לחבירו ולכך הבריות שונאים למוכיח באמרם שהוא בודק במומי גבוהים ובסתרי מעלה ומומי' הנכרים מעלי' עין וחושדים שהוא כדי להחניף כי בעו"ה בעונות הללו רוב מנהיגי עם ופני הדור כשלו בו ובפרט במקום הטלת מס שהם מחניפים לקרובים וכדומה מעבירות שדשו בו רבים מפרנסי הדור ובזה המוכיח מעלים עין ויסתירם בסתר אהלו וזה שמוליד שנאת העם על מוכיח אבל אם המוכיח לא יחניף לשום איש וירים קולו כשופר לגלות מומים כאלה הכרוך בעקבות אנשים בעלי צורה כאלה ואדרבה ירבה לדבר בם ומזה לא זו שיוסיפו כל המוני בית ישראל לאהוב אותו למאוד אף גם יאותו לשמוע בקולו כי יאמרו הלא זה איש מרגיז נשיאי הדור ושומעים בקולו ולא יחת משום אדם ולמה לא אשמע בקולו הלא דבר ה' בפיו אמת:

וזהו משמעות חז"ל האי צורבא מרבנן דסני' ליה בני מתא משום דמוכיח במילי דשמי"א דיק' הרצון שאינו מוכיח במילי דבריות בענינים שבין אדם לחבירו כ"א במילי דשמיא וזה מוליד שנאה בעיני בריות ובאמת ראוי להוכיח בכל דברים מבלי כסות פשע אם קטן או גדול אבל מי גבר שיוכל לברר הכל ומי יודע בכל מומים וחסרון שיוכל להמנות:

ולכן כבר אמרתי פעמים רבות ועוד היום הזה זהו קוטב כל כוונתי בזה הדרוש להתרות בכם להתדבק בתורה כי היא הראשה המישר לאדם ובעו"ה אבדנו ת"ח רבים מורים הוראות בישראל וא"כ ראוי להוסיף אומץ לראות לגדל שאר צמחי' וענפי' קטנים אשר יגדלו ויהיה לאילן רב וחזק בתורה ועיקר להחזיק התורה בלימוד תורה לשמה בעדרים עדרים אוי לנו שאבדה קיבוץ ישיבה בעולם ומעט קהילות בישראל שמחזיקים ישיבה וגם בזה הלימוד שלא לשמה בפלפול של הבל ואין יראת חטא לשום דבר. ולא כן היו הראשונים כאשר התקבצו בקבוץ לתורה איש את רעהו יעזורו להוכיחו ולהוסיף בו מוסר ויראת חטא לסור מרע וזה לומד מזה מדה טובה כזו וזה לומד מחבירו מדה טובה כזו כי כבר אמרתי כי מה שאיש לחבירו שהוא דבוק עמו כריע כאח יוכיח ויאמר לו אל בני ואחי לא זו דרך ישרה שיבור לו אדם ומה בצע בהלוכך אחרי הבל וכדומה קום והתחזק בתורת ה' ויראתו זה יפעל יותר ויותר מכל תוכחת הרב ומוכיח כי אינו נכנס כ"כ ללבו כי יאמר מי יוכל לעמוד בכל הדברים והרב בנפשו משער לאו כל אדם מסוגל לכך וכהנה יותר אמתלות ודחיות של יצה"ר ופיתוי השטן אבל כאשר יאמר לו חבירו יכנוס בלבבו למאוד ולכך אמרו חז"ל חרב על הבדים שעוסקים בתורה לבד ומתטפשין והוא כי אין אדם מכיר בחסרונו ורואה נגעו וכאשר ילמד לבדו מי יגלה קלון עונו ותהי עונו על עצמו כי לא ידע מנבלותו ומדותיו הפחותיית ולכך ממש חייב חרב ויתטפש כי אין לך שטות וכסילות יותר מהעונות ומדת המגונות והשפלות וזהו גורם אח"כ העדר חכמה ויהיה נעור ממדע כי אין התורה נמצאת באיש חסר מדת הנאותים וכאשר גדרו הפיליסופים כי כאשר בנפש מדות השלמות משתוה הנפש בגוף וחל בגוף חיל שלם ואז שניהם נאותים להתדבק בשכליות עד שיחול עליהם חיל השכל פועל המוליד חכמה ומדע ולכן לא תמצא באנשים בעלי מדות מגונות חכמה משלימות ולכך בשאול כאשר לבש מדה מגונה לקנאות בדוד והרע לו כאשר התפארו ואמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו וזהו מדה של שטות כי מה יתן ומה יוסיף אם ירבו אנשים ובתולות בכבודו ותהלתו ושבחו או ימעטו הלא כל זה הבל בתכליתו למאוד וכאשר לבש מדה מגונה הזו אף חכמתו נתקלקל ובכל אשר יפנה הרשיע שאמרו שאין הלכה כמותו כי מדות מגונות הן גורמים לסכלות המדע והחכמה: