יערות דבש – חלק ב – קטע 8

אבל הענין מ"ש הרמב"ם במורה נבוכים הקושיא שהקשו לו בעץ הדעת שנפקחו עיניהם וידעו כי ערומים הם א"כ שכ"כ היה דעתם מקדם מטופש עד שלא ידעו להבחין אם הם מלובשים או ערומים וע"י עץ הדעת הבחינו הדבר א"כ אכילת עץ הדעת טובה גדולה להם שעלו ממדרגת נחש ובלתי בעל מדע למדרגת פקח ובעל הבחנה ע"ש באריכות אבל הענין תדע כי אין לך אדם שאין לו אור מקיף כמו לבוש והוא המשמר לאדם והן מלאכיו אשר יצוה לך לשמרך בדרכיך שהוא אור מקיף לאדם ואפי' לבהמ' יש קצת אור מקיף אך לא כ"כ כמו לאדם כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל אבל לנחש אין אור מקיף כלל כדכתי' והנחש היה ערום מכל החיות ערום ממש בלי אור מקיף כלל וקודם החטא היו הם מקיפי' באור מקיף גדול ולא היו ערומי' כלל ולא היו צריכים ללבוש כלל וכן בלהקת הנביאים ושאול בניות ברמה שהיו מתנבאים ומפשיטים בגדיהם והיו ערומים כל היום וכל הלילה חלילה מגנות הלזה אבל היה להם אור מקיף ויתיצב כמו לבוש ולכך היו מפשיטים בגדיהם ולכך כאשר אכלו עץ הדעת ונתדבקו בנחש אף הם נעשו ערומים ונסתלק אור מקיף והיו ערומים בתכלית וזהו ותפקחנה וידעו כי ערומים כי בחטא נסתלק אור מקיף והרגישו בחסרונם וזהו מאמר אדה"ר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי כי נסתלק אור מקיף ודע כי אדם הבועל לארמית נפשט כל אור מקיף שלו ממנו ולכך ביוסף אמר בו לעשות צרכיו נכנס נאמר וינח בגדו אצלו ולכך דוד שנשא ליפת תואר הי' מסופק אם הוא בכלל בועל ארמית כי לא דיברה התורה רק כנגד היצה"ר או לא כי התירה התורה ולכך כשנכנס לרחוץ עצמו מצואתו ועוונתו שחטא לנפש אמר אוי לי שאני ערום כי חשב שנלקח ממנו אור מקיף ע"י בעילת יפ"ת ארמי' וכאשר ראה במילתו ולא נמשך ערלתו הבחין כי לא בעל בת אלהי נכר ולכך אחשורוש וכולם שהיה בעצת נחש להסית לישראל בקשו שתבוא ושתי ערומה וכן רשעים נדונים בגיהנם ערומים בלי אור מקיף כלל ולכן אלו ישראל שהיו בועלים ארמית בעו"ה נעשו כעכו"ם ומכ"ש אלו שהשתחוו לנעבד כהמן ועובר על מצות קידוש השם בפרהסיא אשר נדונים כעכו"ם ולכך הי' ח"ו ראוי לכליון רק אף חובב עמים הוא שהגין בעד ישראל לחוננן דאפי' על עכו"ם הקב"ה חס ולכך המן חשב לעורר חימה על ישראל דחטאו עוו ופשעו ולכך התחיל באף אבל נלקה באף כי אף חובב עמים הגין בעד ישראל ולכך בפורים נתעורר דלת למעלה אף החובב עמים ולכך חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן וכו' כי אף חובב עמים אפילו לעכו"ם הקב"ה מתנהג בחסד ולכך נאמר בש"ע דיש ליתן אף לעני נכרי צדקה כי בפורים אף חובב אף גוים בכלל החסד והחמלה ובאמת הרשע אחשורוש חשב ג"כ בסעודתו לדמות לעליון להיות אף חובב עמים ולכך עשה משתה לעשות כרצון איש ואיש דהוא שוה לכל אבל נכזבה מחשבתו ובמדרש אמרינן אתה רוצה לעשות כרצון איש ואיש אינו יכול לעשות זה הולך לאנטוכי ומבקש רוח צפונית וזה רוח דרומית איך אפשר לעשות כרצון שניהם וכתיב רצון יראיו יעשה ולהבין הפשוט באמת אם א"א לעשות איך נאמר רצון יראיו יעשה אבל הענין כך כי יש לדקדק במה שנאמר יעשה ולא עושה אבל כך כוונת השם לעשות כרצון כל יראיו ואיך אפשר לעשות שני הפכי' בנושא אחד ולכך הקב"ה ישנה הרצון ונותן בלב הצדיקי' שיסכימו כולם לשפה ורצון אחד כדי שיוכל לעשות בהסכמת כל היראים וזהו רצון יראיו יעשה שיעשו רצונו והוא בעל כל הרצון וחפץ כי לעשות כרצון כולם א"א כנ"ל:

אמנם מה שביקש בזה אחשורוש לעשות כרצון כל איש מבלי אונס יש בזה שני טעמים אחד הוא ע"פ מ"ש בגמרא דע"ז פ' השוכר את הפועל רבא אמטי לי' קירבא לבר שישך ביום אידו אשכחת דיתי' עד צווארי' בוורדאי וקיימין זונות ערומות קמי' א"ל אית לכו כי האי גונא לעלמא דאתי א"ל דידן עדיפא טפי מהאי אתון אית עלייכו אימתא דמלכותא אנן לא הוי עלן אימתא דמלכותא ויש להבין מה זהו שטות כזה לומר אית לכו לימי משיח תענוג גשמית אשר חרפה לנו שטות כזה וחמדת יצה"ר ורועה זונות יאבד הון חלילה לנו לומר שיהי' זה בגדר הענין לומר שיכניס בעניני תענוג ומי שהוא שלם בגדר התכלית יתעב דבר זה בתכלית והיה לו לרבא לשתוק ולומר שתוק משטות כזה ומאן מעכב בגלות המר הזה לכנוס ח"ו בקובה של זונות וגם מה שהשיב רבא דלא הוי עלן אימת מלכות מה ענין זה לתאות הגשמי ותאות יצה"ר:

אמנם הענין כך כי ידוע מה שנחלקו חז"ל אם בימות המשיח יתחילו היעודים הנאמר בנביאים את רוח טומא' מעביר מהארץ ותכסה הלבנה וכו' וכהנה יעודים אשר יהי' ממש עולם חדש או לא רק כמאמר שמואל אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד ובאמת שניהם אמת כי תחלה לא יהיו אלא חירות משעבוד מלכות כמאמר שמואל ואח"כ יחכה על יעודיו הנ"ל לא יפול דבר מכל מה שנאמר בנביאים רק לזכות לדברי נחמדים ויקרים רבים כאלה צריכים שימור מצות בתכלית המעולה והיום לעשותן ולמחר לקבל שכר ואין הקב"ה וותרן והנה ידוע לכל שאדם יותר עלול לחטא כשהוא בן חורין ואין עליו שום שעבוד ושר ומושל משהוא מוכנע לאחד ויש עליו שר ומושל כי אדם עלול לחפשיות וכאשר הוא חפשי דעתו גבוה על עצמו ורוח גסה וכח התאוה גובר ולכן נאמר בימים ההם אין מלך ישראל איש הישר בעיניו יעשה ולא תמצא מקום דזנות שכיח ביותר וביותר רק במקום שהעיר ומחוז הוא חפשי ממלך כאשר העידו המחקרים אבל לא בגלות ואף שכר אין כ"כ משמירת מצות ועזיבת החטא כי עול גלות ושעבוד מבטל יתרון התאוה ואין שכר כ"כ ובפרט הרבה מצות שא"א לשומרן אמנם בביאת הגואל אי"ה אלו הי' תיכף נבע' רוח הטומאה מהארץ פשיטא דלא הי' להם כ"כ שכר בעזיבת הרע אם לבם חלל ואין כח יצה"ר שולט בהם אבל כשיהי' עדיין יצה"ר קיים ויהי' חפשי משעבוד מלכיות הרי כל הכוונת לעשות רע הם מוכנים ועומדים ומ"מ שמרו הטוב ויעבדו ה' כראוי ויעזבו הרע וההבל זהו תשוב' אמיתות למה שחטא מקדם כדאמרי' ה"ד בעל תשובה כו' ועי"כ יזכו אח"כ ליעודי' הנאמרי' לבער רוח הטומאה והי' ה' לאור עולם וכו' וזהו הענין בר שישך עם רבא כי ב"ש ידע דעיקר ביאת אדם תכליתו הוא בזה העולם ללחום מלחמת יצה"ר כי בזו יקנה שלימות ועושה נחת רוח ליוצרו וקונה לעצמו חיי עה"ב שיפה בו שעה אחת מכל חיי עה"ז וזו יותר טוב מכל תענוגי ומעדני העולם לכך כאשר יתבטל יצה"ר נאמר בקרא שיספדו עליו להיות עי"כ אין שכרם מרובה כי אין כאן יצה"ר וזהו הענין בר שישך חישב תיכף בביאת משיח יחולו יעודי נביאים שיתבטל היצה"ר ולא יהיה עוד לב אגמון ולכך שאל לרבא מה זה תכלית המקוו' הלא עי"כ תמעט שכרכם כי אין לכו לעלמא דאתי כי האי לעשות תענוג כזה בוורדן וזונות כי לא יהי' יצה"ר וא"כ יהי' אצליכם מצד הטבע דבר שטות ומתועב כמאמר חז"ל בוש אני מעצמי בדבר שאני נולד מתענוג וחמדה של חרפה וכבר קדמו דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ועתה יש בידכם להתענג בבית נשים וזונות ואתם נמנעים מזה וקדושים לה' אלהיכם שכרכם הרבה מאוד וא"כ יפה לכם עכשיו שלימתכם ונחת רוח ליוצרכם ומה זה שתקוו ותחכו לימות המשיח וזהו לשון שאלתו אית לכו כי האי גוונא בעלמא דאתי הלא אז תחזה בושה לפנות לזה השטות כנ"ל והשיב רבא כמאמר שמואל שלא נעקר יצה"ר תיכף ואדרבה מצד הטבע בעצם יהי' מקום ליצה"ר יותר מעכשיו וזהו אמרי לדידן עדיפא דלית לן שעבוד מלכות א"כ הרי כח יצה"ר בתוקפו וכחו גדול ביותר כנ"ל ומ"מ נחנו נהי' מופרשים ומובדלים ממנו מכל ותמים נהי' עם ה' בזו ירבה שכרינו וקנין שלימות נפשינו וא"ש:

כללו של דבר מי שחפשי משעבוד עלול לתאות יצה"ר למאוד ולכך אחשורוש שכל מגמתו הי' להחטיא ישראל עשה להם חפשי כדת אין אונס ולעשות כרצונו וכאלו אין מושל להם כלל וא"כ יהי' יותר עלול לחטא בכל אופן כנ"ל ולכך הי' חמתו של הקב"ה בוער בישראל כי באמת הוסיפו לחטוא ועל המן המסית הי' ביותר כי אין מרחמים על המסית לכך נאמר במד' וחמתו בערה בו עד אימת הי' חמתו בוער עד דכתיב וחמת המלך שככה ותמוה אבל פשט' של המד' הוא כך כי מבואר במדרש ותרגום שושתי נענה איך אבא ערומה לפני כל השרים באם יראו אותי ויגבר יצרם כי אין מעצור ברוחם כי הוא מגביה שפלים ומשפיל גאים המה לא יהדרו פני המלך ויחתרו בכל האפשרות לבוא עלי ולבעול אותי אם באונס ואם ברצון בתחבולת הפתי וזהו הוא דבר רע וזר עליך ועלי אמנם אחשורוש טיפש לא אומן לכל זה כי חשב בלבו מי הוא זה שיתן עין באשתי אשת המלך לכבש' או לחמדה וכולם יודעין שאין משתמשין בשרביטו ואין לאדם חמדה במה של מלך כמאמר הפליספו' אימת המלכות תקוע כ"כ בלב איש עד שנשתקע לטבע קיום באיש וכאשר יראה איש מלך מעצמו יחרד מבלי שם כלל על לבו פחד והדר מלכות כי כבר הוחק בטבעו וזהו היה ענינו שמאן לשמוע בקול ושתי והיטב חרה לו שלא שמעה בקולו וחמתו בערה בו למאוד אבל אז ביום ההוא שנתלה המן ראה כי נפל על המטה של אסתר והוא חשב כי בא לענות אותה עד שצעק הגם לכבוש וכו' ועתה חשב אחשורוש בדעתו השתא אסתר הי' במעמד המלך במלבושים וביקש המן לשגלנ' בתאות היצה"ר לכ"ש כשהי' ערומה ובמשתה היה התאוה וחימוד יותר ואז ראה כי הטיבה ושתי את אשר דיברה לכך נאמר אז וחמת המלך שככה וא"ש אבל יובן ג"כ על הקב"ה כי כל מלך האמורה במגילה הוא מובן על מלך מלכי המלכים הקב"ה כאשר דרשתי כמה פעמים בזה ולכך נאמר במד' רבה כשבתו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואתה אמרת כשבתו על כסא מלכותו אלא כאן קודם חרבן וכאן לאחר חרבן וכבר תמה היפ"ע בשאלה מה ענין מלכות דארעא למלכות דרקיע אבל יובן בכל מקום שהם ישראל שם כסא כבוד ולכך בבל היה המרכבה שם כמ"ש יחזקאל ובגלות מדי אשר היו יושבים בשושן מדינה בעילם כתיב ושמתי כסאי בעילם והנה ההפרש שבין מלך למושל כי מלך יכול לעשות לפנים משורת הדין ומלך פורץ גדר אבל מושל שהוא רק ממונה מהמלך אין בידו לעשות לפנים משורת הדין ולכך נגד ישראל הקב"ה כביכול תואר מלך ועושה לפמשה"ד אבל כנגד עכו"ם מתנהג כביכול בתואר מושל מבלי לוותר להם דבר וזהו המושל בגוים וזה כוונת המדרש כשבתו על כסא מלכותו אשר בשושן מובן ג"כ על הקב"ה דשם כסא בשושן כדכתיב ושמתי כסאי בעילם ולכך הקשו הא כנגד עכו"ם אינו מתנהג בתואר מלך רק בתואר מושל ומושל בגוים כתיב וע"ז תי' ההיא בזמן הבית אבל בחרבן בעו"ה שפחה תירש גבירתה ולהם מתנהג כמדת המלך ולנו כמדת המושל וא"ש ולכן אף בזו וחמתו בערה בו היינו חמת הקב"ה שהי' בוער על המן המסית עד אז שנתלה וחמת מלכו של עולם שככה כי נעשה בו דין מסית לא חמל וחס עליו היוצא לנו מזה כמה יש לנו לשמור בשמחה מתערובות אנשים ונשים הנחש מרקד שם וגם על הנשים חוב לשמור עצמם בצניעות בלי גילוי בשר כלל לכך כאשר שלח אחשורוש ליודעי עתים השיבו ואמרו שילך לעמון ומואב ורמזו לו שיזכו לצאת מאתם כל זרע מלכות בית דוד בשביל שהיו נשים צניעות ולא קדמו נשים לקראת אנשים מחמת כל כבודה בת מלך פנימה ואפי' בשיטי' לא הפקירו עצמן בנות מואב רק בנות מדין ולכך נאמר נקום נקמת מדין וכ' וזהו שנרמז בפסוק והקרוב אליו כרשנא וכו' היושבים ראשונה במלכות דהיינו עמון ומואב שהם היו יושבים ראשונה במלכות האמתית שהם היו ראשוני' שצץ חוטר גזע ישי המלכי' השלימי' אשר נזר ה' על ראשם ומשחם ה' למלך עד עולם וע"ז מרמז היושבים ראשונה במלכות דקאי על מלכות ישראל והם אשר באמת חל שם מלך ואין לך תערובות אנשים ונשים אפי' במקצת שלא יצא מהם שטנה וקלקול וסופו רע ומדון ולכך ושתי שעשתה משתה בית המלכות היינו לא בבית הנשים רק במקום דגברי' שכיחים והכל לזנות ראה מה קרה לה ואמרו שבא גבריאל ועשה לה זנב וכאשר דרשתי כבר בזה כי ודאי כשאמר להביא ושתי ערומה לא אמר דרך חוצפה כ"כ שתבא מלכה בעצמה ערומה רק כלומר להביא כאלו כפאו השרים הסריסים ומביאים אותה בעל כרחו וזהו להביא ושתי ועם כל זה לא רצתה ושתי וכונתה היה גם כן לזנות ולהחטיא לישראל כמאמר חז"ל רק חשבה דאם תבוא בית המלך ושרי' מה יועיל זה אם יזונו עיניהם מעבירה מכל מקום לא יהיה מצוי להם שם לחטוא בפועל רק בקשה שהמלך ושרים יבואו כולם שם בית נשים ושם תעמודנה היא וכל הנשים ערומות להבחין מי הוא היפה בנשים ושם יהיה שכיח הזנות ובלי ספק שלא ילכו משם בלי חטא ואש בנעורת ולא יבער ברוך שהפיר עצתם וזהו היה מחשבה באמת אף כי תפתה בפי' מדרך צניעות כמבואר בתרגום שלא נאות לבת ואשת מלך לילך כאחת נבלות וכבר נודע מ"ש בזוהר כי אין מ"ה יודעים מה שבלבבו של אדם אמנם במדרש מקץ מבואר כי גבריאל ממונה על החלומות ואין מראין לאדם אלא מהרהורי דלבא וא"כ ע"כ צריך גבריאל לידע מה בלבבו כדי להראות להחולם לפי דמיונו כאשר דרשתי זה כמה פעמים ואם כן שפיר בא גבריאל לעשות לה זנב כי הוא יודע מחשבות לבבה לרוע ולכן מאוד יש להזהר מרע אפילו מן מחשבה אלהים יחקור תעלומות לבב: הנה

כל מחשבות המן היה לרוע כמבואר במדרש ומ"מ התחכם באמרו לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי אם על כל השרים ויש להבין הלא אין זה מדרך ארץ לומר בשביל עוות המלך לבד אין כ"כ המרי כמו העוות לכל השרים הלא כולם בטילים וכל כבודם הוא שפלות נגד המלך ומה איכפת ליה למלך מה שעוותה לשרים הלא יותר יש לה לקנוס בפגוע בכבוד המלך אישה וקים ליה בדרבה מיניה:

אבל הענין כך לפי מה שכתוב בגמרא בני עיר שנגנבו להם ס"ת אין דנים בדייני אותו עיר דה"ל נוגעים וכתב רמ"א ועכשיו דהכל נוגעים יכולין לדון הבני עיר דמהיכן נקח דיינים כי כולם נוגעים והנה ודאי המלך מצי עביד דינא לנפשו רק אין זה מנימוס המלך לדון המורד בו דה"ל נוגע רק ידונו שריו היושבים ראשונה במלכות וזהו כי כן דבר המלך לפני יודעי דת ודין שהם ידונו דבר הנוגע לו רק המן הבין שאם ידונו הם עתה למחר יתחרט המלך וישפוך חמתו על הדיינים ולכך אמר אדוני מלך ראוי אתה לדון כי לא על המלך לבד עותה כי על השרים וא"כ כולם נוגעים וחזר הדבר לדינו כנ"ל דיש למלך לבד לדון ולכך אם על המלך טוב שידון הוא בעצמו וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן וזהו היה מחשבת המן ותפס המלך זה שמכאן והלאה מה שיהיה נוגע לכבודו וכבוד טוב המדינה הכל נוגעים בדבר ויש למלך לבד לדון וזהו שגר' סיבת מיתת המן כי המן פגע בכבוד המלך ומלכ' כאמרו הגם לכבוש המלכה עמי בבית ואלו היה כמקדם היה נדון משרי המלך והם היו אוהבים להמן אבל עכשיו שהמן בקש להרוג מרדכי אשר הציל נפש המלך ודבר זה נוגע לכל שרי המלך כי כלם חייבים בכבודו והוא מטיב ונימוס המדינה לגמול טובה להמציל המלך מסכנות המות וכל אחד מהמדינ' יחשוב מחר יתרחש לי כדבר הזה להציל נפש המלך א"כ דבר זה נוגע לכל שרי מלך וכלם נוגעים וחזר הדבר כנ"ל שהמלך בעצמו דנו וצוה לתלותו והרי עצתו עומדת לו לרעה ובעצמו כרה לו בור ולכד:

ונסיים במה שאמרו כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והקושיא מבוארת התם שאמרה כי מרדכי הצילו מנפשו פשיטא שהוא דבר גדול אבל יש להבין מה זה שאחשורוש צוה לכתוב בספר ולא לשלם תיכף לגומליו טובה והלהן יעגנו ויוחילו מתי יהי' התור לשלם אמנם נראה כי בלאו הכי הקשה במדרש למה גילה מרדכי עצת בגתן ותרש מה איכפת ליה להציל ממות איש אשר ביטל בנין בית המקדש ועיין במנות הלוי ונראה כי ידוע במדרש וכן בתרגום כי אמרו להרוג לאחשורוש ואסתר א"כ אמר לאסתר בשביל הצל' נפשה אך לא רצה בזה לקבל גמול מאחשורוש ולכך לא אמר למלך וצוה לאסתר שלא תגיד למלך בשמו כדי שלא יקבל שכר על כך ואסתר עברה פיו כי לא חפצה לעבור מבלי להגיד בלתי שם אומרו ואמרה למלך בשם מרדכי וכי צוה עליה אשר לא תגיד ולכך לא היה יכול המלך לגמול תיכף גמול טוב כי היה המורגש שאסתר אמרה למלך בשמו ולכך כתיב וימצא מה וימצא אלא באמת לא עלה ברוח מרדכי שיהיה כתוב כי הוא גילה סוד בגתן ותרש ולכך לבסוף נמצא וזהו האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם מוכח מאסתר כנ"ל והבן:

אבל יש בזה עוד טעם ופי' דכתיב ויכתב בספר ד"ה למלך וכל מקום שנאמר מלך פי' מלכו של עולם כנ"ל וקשה מה נכתב בספר למעלה שהציל אחשורוש ממיתה וכי זהו כדאי למעלה לשכך חמתו של ממ"ה וע"ז קאמר דזהו דנכתב דאמרה דבר בשם אומרו וזהו לבד כדאי להביא גאולה וישועה בעולם אמן: ת"מ מ"ש אדמ"ו הגאון הנ"ל ז"ל בק"ק מיץ תקו"ל והספד לתרי פרנסי הדור מק"ק הנ"ל:

דוד המלך פתח ואמר למנצח לידותון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכו' עד נצב סלה כו' להבין דברי המזמור הזה הוא הענין במוכיח העומד להוכיח לרבים ולייסרם להשיב מעון ופשע ולעוררם בתשובה ולהביאם לדרך אשר בחר ה' הוא הדרך החיים כי כבר אמרו תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ומי שמקבל תוכחה כי אומר לו טול קורה וקיסם מבין עיניך וזהו בעו"ה מר החולי אשר המוכיחים בעצמם מלוכלכים בעונות אוי לי על שברי כי גם אנכי יודע חליי אשר אני כלי מלא בושה מכף רגל ועד ראש אין בי מתום א"כ איך יעוז אנוש להוכיח לרבים וכבר אמרו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ואיך יוכיח והשטן עומד על ימינו כי הרשע ופשע שעשה דבוק בו כמאמר דוד וחטאתי נגדי תמיד וא"כ לא זו שאפשר שתוכחתו אינו נשמע עד כי גורם רעה ומביא רבים לידי חטא באמרם הנה הוא מוכיח יצא ויבדוק בתועבותיו וכהנ' מהתלונה ולה"ר ורכילות עד שרבים חללים יפיל ולכך אפשר ששתיקתו יפה מדיבורו: