יערות דבש – חלק ב – קטע 7

ונראה בו שני אופנים אופן הא' במה שאמרו לולי אגרות הראשונו' לא נשתייר ח"ו שריד ופליט ויש להבין טעמו:

אבל יובן במה שאמרו בזכות שלשת דברים נגאלו ישראל שלא שינו שמם ולא לשונם ולא נתערבו בבנות ארץ וידוע דהכל נידון בתר רובו ואם ישראל שומרים שנים מהם יש להם מ"מ פתח תקוה אף שאינו כ"כ מעולה כמו ששומרי' כל שלשה אבל אם ח"ו עוברים ואינם שומרים רק אחד מהם מעמדם בעו"ה גרוע וקצף ה' שם והנה בגלות בבל לא שינו את שמם אבל נתערבו בבנות ארץ בעו"ה כמבואר בעזרא ונחמי' ותרגום מגילה שבעו"ה ע"י שתיית יין המרים הוא יין מגע עכו"ם השחיתו ברית קודש וזנו אחר בנות ארץ וא"כ בזה אם ישנו לשונם או לא ויהי' הרוב לרוע או לטובה וא"כ הם דבעו"ה נשאו נשים נכריות ולשונם לשון נכר אם ידי נשים על עליונה להיות הבעל מדבר כלשון אשתו א"כ אף לשונם ישנו וא"כ הרי שניהם לרוע ויהי' ח"ו מבלי שריד לבית יעקב ולכך באגרות ראשונות דנעשה פתגם המלך דאשה צריך לדבר בלשון בעלה א"כ אף דנשאו נשים נכרית הם צריכים לדבר לשון עברי וא"כ נעשה תקומה לישראל כי היו שומרים שנים שלא שינו שמם ולשונם ואלו היו שומרים כל שלשה היה גאולה שלימה כאומרו ראוי היה לעשות נס בימי עזרא כמו בימי יהושע אלא שגרם חטא והיינו דנשאו נשים נכריות הביטו נא וראו כמה גדלה מעלת לשון הקודש והיא המקרבת ישועה וגאולה בעו"ה היא לשון עברית ככלה בבית אביה עלובה ורטושה אין איש שם על לב לדבר בצחות הלשון בעברי אמתי וכל אחד חותר ללמד בנו לשון צרפת אלמנייא הוא לשון אשכנז וכדומה מהלשונות כל המרבה לדבר ה"ז משוב' ול' עברי אין משגיח בו מי יכול לדב' ל' עברי בלי תערובו' לשון כלדאי ארמאי וכהנה ועם כל זה בטעות רבות ומחמת זה אף תפלתם בלתי הגון בנגינה כראוי והטעמי' ונקודות מחזקי' הרפה ומרפים החזק מניחים הנע ומניעי' הנח וזהו מעכב בק"ש ובתפלה וכל דבר חפץ בושני מכם עם קדוש לה' איך נשכח מאתכם לשון הקודש כולו מחמדים ובכל דבור ואות צרופי שמות וסגולת אמת וע"ז נאמר החיים ביד הלשון והארכתי במקו' אחר סגולות רבות בסגולת הלשון ורב יקרתו ואחד ממנו כי שומרת משמרת הקודש ביחוד כי בכל לשונות אף שיש חילוק בין לשון זכר לנקבה אם ידברו לנוכח אין הבדל וא"כ יכול הזכר ונקבה להיות במחשך מעשיהם ולדברו והשומע בחוץ לא ירגיש ויחשוב כי שני זכרים מדברים זה עם זה אבל בלשון עברי אפי' לנוכח יש הבדל בין את לאתה לך ולכי וכהנה רבות שינוי' וא"כ השומע בחוץ יבדיל וירגיש תיכף אם מדבר ומתייחד עם אשה או איש ולכך נקרא לה"ק שמשמר את ישראל מדבר ערוה ח"ו וכדומה וזהו שלא שינו את לשונם ושמרו חוק הלשון שמשמר האדם מכל רע:

והנה במדרש איתא על ויאמר ממוכן לא שדיבר תחילה רק הואיל ודעתו שאמר עלתה במוסכם ולא כן דעתם ולכך לא נכתב בתורה רק דבריו ולא דבריהם שלא הי' בהם מועיל רק אם אמרינן דזהו המן וקיימ"ל מגלגלי' זכות ע"י זכאי וקשה הא ע"י הך אגרת נתגולל טובה לישראל כהנ"ל וא"כ איך נתגולל ע"י המן חייבא אבל זהו קושיא אם אמרינן דדעת אחרים לא היה כך רק הוא אמר כך וא"כ שפיר קשה אבל אי אמרינן באמת כך הי' דעת כולם לומר רק הוא קפץ בראש לומר ראש דעה לכולם וא"כ אף זולתו היה דיעה זו במוסכם א"כ לא נתגולל זכות כלל על ידו כי זולתו היה ג"כ זה בהסכמה וא"ש דבל"ז לא הי' יכול לומר הדיוט קופץ וכו' די"ל כנ"ל דדעתו הי' במוסכם אבל באמת אמר לבסוף אבל עכשיו אמר דהוא המן ואיך נתגולל ע"י דבר טוב ועכצ"ל דהי' קופץ בראש כדרך הדיוט ובאמת דעתם הי' לומר ג"כ זה לולי שקדם הוא להם וא"ש:

אמנם באופן השני כך דבמדרש אמרו פליגי תרי אמוראי אי גם בדיניהם דיני נפשות מתחילין מהצד או לא דמתחילין מהגדול ויש להבין במה נחלקו:

אבל כבר כתבתי בחדושי לח"מ בתוס' במ"ש דבד"מ אין מתחילין מהצד רק בד"נ דלמה לא שייך לא תענה על רב גם בד"מ אבל הטעם דדבר תורה אחד כשר לדון ד"מ כמ"ש הרמב"ם וא"כ יכול הגדול לומר דעתו בראשונה ואי דאחריני לא יחלקו עליו משום לא תענה על רב מה בכך לו יהי' דגדול דן הלא דינו דין וא"כ דל הנך אחריני וכלא יחשובו הלא אחד כשר לדון משא"כ בד"נ דבעינן מנין כ"ג וכד בצרי לי' אפי' חדא מעכב א"כ שייך לא תענה על רב דדעתם אין דיעה שלימה דנושאים פני הרב:

והנה בבני נח אמרינן דנדון בדיין א' אפי' בד"נ א"כ ס"ל דשוה ד"נ בב"נ כמו ד"מ לדידן ומתחילין מהגדול אבל אי אמרינן דגם בב"נ בד"נ לא יחיד דן א"כ אין להתחיל מגדול ויש להבין במ"ש ממוכן שמוכן לפורענות מה פי' ורש"י פי' שעומד לתלות וזה דוחק דא"כ אח"כ ג"כ ה"ל להזכירו ממוכן ולמה אח"כ כשנתגדל כסאו לא נקרא כן:

אבל הענין כך כי אמרו כי שבעה שרי פרס ומדי היו מחולקים לשבעה ימי השבוע ובכל יום הי' אחד דן וביום השביעי הי' יומו של ממוכן רק הואיל והי' דבר גדול דבר בין המלך ומלכה נתקבצו כולם יחד לדין וכבר אמרנו כי יום שבת מושל בו שבתאי וכל הדברים בו לא יצליחו והכל הריסה ושממה וחרבן ואבדן וא"כ מה שממוכן פועל בשבת הכל לא יצליח וכל עסקו ודינו היה לרוע ולכך אמרו מוכן לפורענות כי הי' מוכן שדינו יהי' לפורענות הואיל והי' בשבת אך לפי פי' זה מוכיח שבשאר דינים היה תמיד דן יחידי א"כ מתחיל מהגדול ושפיר מוכח דהדיוט קופץ בראש וא"ש ולכך כשעלה המן יותר לגדולה ולא היה ממונה לדון בשבת לא נקרא שוב ממוכן ודבר זה אמת:

ומה מאוד רב מצות שבת עד שושתי המלכה הרגיש' בו וידע' שאם יהיו ישראלים משמרים שבת שיהיה יום פקידה לכך הכריחה לבנות ישראל לעשות מלאכתן ביום השבת ואף אסתר המלכה הי' לה שבע נערות אמרו חז"ל שמנה בה' שבעה ימי שבוע ותמהו כל המפרשים אסתר הנביאה לא היתה יודעת איזה יום שבת עד שהצריכה לסימן הנערות ועיין מנות הלוי אבל הוא הטעם כי אסתר היה מסתרת עמה ומולדתה לבל ידעו שהיא יהודית ואמרו חז"ל בטלה בנשים מביא לידי זימה וא"כ בלי ספק שכל ימי המעש' הי' אסתר עוסקת במלאכה כאשה חכמת לבב ובשבת שמר' שבת ח"ו מחללו במלאכה וא"כ היו הנערות מרגישים שהיא שומרת שבת וידעו כי היא מבנות ישראל ולכך הערימה וחלקה הנערות כל א' ליום מיוחד בימי שבוע וא"כ הנערות המשרתים בחול הם לא היו אצלה בשבת וחשבו כמו שעוסקת כל ימי שבוע במלאכה כ"כ עוסקת בשבת ולהיפוך הנערה המשרתת בשבת ורואה שהיא אינה עוסקת במלאכה אף היא תחשוב שגם בימי חול אינה עוסקת וא"כ הי' זה שהיא יהודית נעלם מכל הנערות המשרתת את המלכה והנה משה רבינו ע"ה ראה מחשבת המן כמ"ש זקיני הגאון איש אלהים במ"ע באריכות והוא הגין בעד ישראל לבל יוכלו העמלקי' רשעים להרים קרן בישראל עד בא מרדכי הצדיק והענין כי אמרו מגלת אסתר ברה"ק נאמרה שנאמר קימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה והקשו הא אמרינן בשבת קיימו מה שקבלו כבר כי אמרי' מודעה רבה לאורייתא אבל בימי אחשורוש הדר קבלוהו:

ונראה דיש להבין מה שאמר ביומא למה נמשלה אסתר לאילת השחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הניסים ויש להבין א"כ הרי זה כשפנה היום והגיע לילה ולא להיפוך שפנה הלילה והגיע היום וה"ל להמשיל אסתר לכוכבי נשף אבל צריך עוד טעם למה לא הי' עוד נסים כי בזוהר כתב שיש בכל דור ניסים רק בלתי נגלים ונודעים וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו שהקב"ה מכיר בהן והענין כי ישראל היו במדבר הכל בדעת פלוסופי' קדמוני' שהקב"ה מסלק השגחה מתחחונים לרב גדולת רוממותו וזהו אומרם היש ה' בקרבנו אם אין ולא הי' לבבם שלם עם ה' כדכתיב ויפתוהו בפיהם ולבבם בל נכון עמו כי בלבם היה שאין הקב"ה משגיח כלל בתחתונים ולכך אמרו היש ה' בקרבנו אם יודע מה בלבנו כי חשבו כי אינו מכיר בפרטי' ואין ידיעתו מקיף כלל בשפלי' גשמים תחתונים ולהסר ספק זה מלבם באו נסים ונפלאות ומזה הכירו וידעו כי ה' בקרב ישראל בהשגחה פרטיות אבל לא התמיד וכאשר עבר הנס זמן מה חזרו לספק כדכתיב מהרו שכחו והאמינו שנמסר השגחה לכוכבי שמים ושרים עליונים וזהו הי' סיבת המרי במלכי ישראל ויהודה שקטרו לצבאות השמים ועשו טלמסאו' וכאשר רצה הקב"ה להחזירן למוטב חזר ועשה מופת בקרב ארץ וזהו התמיד כל ימי בית ראשון וגלות בבל עד שאחד שהי' משוקע בדעה נפסדה כזה מאן לקבל מופת מישעי' ולכך לא הי' תורתינו תקוע בלבב ישראל כמ"ש הנביא ויפתוהו בפיהם וכו' והי' זה חושך ואופל משקעים בדמיון נפסד כזה וזהו הי' יצה"ר דע"ז דהיה שכיח כי ראש המרי זה שקב"ה אינו משגיח ויודע כלל רק הכל תלוי בצבאות כוכבים וטלמסאות וכוונים שלהם:

אמנם בימי מרדכי ואסתר הם העמידו הדת על תלה כי ראו ישראל הנס הזה והשתלשלות הנסים מושתי והמן ואילך והם הקישו דלתי מעלה עד שהביאו רוח טהרה בקרב לבבות אנושי שנתקע אמונה שלימה מוחלט בקרב לבבות ישראל שהם האמינו בתכלית אמונה שה' משגיח בפרטיות ואין דבר נעדר מידיעתו בוחן משגיח עושה הכל ולא יתואר שום דבר בעשי' זולתו ולכן לא יאתה העבודה והתפלה כי אם בלתי לה' לבדו וזהו שהדר קבלהו בימי אחשורוש לקיים התורה בלב שלם ולא אחד בפה ואחד בלב וזהו הי' אז צורך ג"כ למפלת המן כאשר אמרתי כבר כמה פעמים כי המן בא בזכותו של עשו שהיו צד בפיו ולבו בל עמו וכל זמן שגם ישראל מקבלים התורה רק בפה ולא בלב א"כ זכותו של עשו במקומו ולכך כאשר אמרו היש ה' בקרבנו אם יודע מה מהרהרים בא עמלק וזכות עשו בידו ולכך לא הי' יהושע יכול לעקרו לגמרי רק ויחלש יהושע עמלק אמנם בימי מרדכי שקבלוהו התורה מלב תמים וכל לבבות דורש ה' א"כ בטל טענת עמלק בזכות עשו היותו רק צד בפיו ולבו מלא תוך ומרמה ולכך יכלו להם והחרימו אותו ועמו ומאז אשר קבלו האמונה אמיתית זה האיר להם הלילה וליהודים היתה אורה כתי' כי סר חשכ' השכל ואופל הטעו' מהם ויאירו עיניה' ולכך מאז חדלו הניסי' בפרהסי' לפי שאין צורך בהם ובפרט להעלותן על הספר כי בלא"ה הם שלימי' לה' ומה צורך לניסי' היו בלא"ה הם מאמיני' בני מאמיני' ובזכות אמונה שכרם יותר מרובה משיהי' ע"ז ניסי' ונפלאות שאין כ"כ שכר כמו למאמין בפשוט בלתי ראי' ניסי' ולכך שפיר מדמה הגמ' לסוף הליל' כן סוף כל הניסי' כי זהו הי' יום אמיתי שסר ספק והחושך הזה מקרב לבב ישראל והוא היצה"ר של ע"ז שנתבטל בימי עזרא וזהו החלו בימי אחשורוש ומאז פסק ונתבטל ולכך ראוי היה יהושע לבטלו כמאמר הגמ' דהתורה כעס עליו שלא בטלו וחסרו ה' משמו ולכך נאמר שים באזני יהושע כי מחה אמחה וכו' וכמש"ל בשם מדרש כי הי' הכוונה לעקור זרעו של עמלק זהו היה אלו בטל אז ליצה"ר דע"ז וקבלו התורה כמו בימי אחשורוש ולכך כחשר החליש יהושע את עמלק הי' מלחמה כביד' לרוע לבב מקצת ישראל כמ"ש לולי זכות משה שהרים ידו והיה זכות משה מגין נגד עמלק עד זמן מרדכי כמ"ש שהוא אילת השחר סוף הלילה ותחילת ביאת השמש על ארץ וזהו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש היינו זריחת שמש כמ"ש בריש ברכות דגם זה יש לפרש בבא השמש ע"ש והוא רמז עד מרדכי היה זכותו של משה מגין ואז נתבטל כחם וזהו קיימו מה שקבלו כבר רק מנא ידעו דלמא לבבם עדיין בלתי שלם ואי שאמרו קיימו גם בהר סיני אמרו נעשה ונשמע והכתוב מעיד ויפתוהו בפיהם כו' ולזה אמר קיימו למעלה מה שקבלו למטה הקב"ה הסכי' שקבלת התורה זו היא אמת ובלב שלם ידברו וא"כ זה וזה קיימו מה שקבלו כבר וקיימו למעלה מה שקבלו למטה הכל אחד ומוכח דברה"ק נאמרה דהסכים הקב"ה לקבלתן ושלבב' שלם עם ה' אלהיהם וא"ש ונכון:

ולכך אמרו כל מועדים בטילים וימי פורים לא יתבטלו כי הוא עיקר שורש תורתינו וקבלת התורה ואמונה מוחלטת בלב ולכך שקולה היא למאוד ונקרא פורים ולא פור כי פור המן הוא גורל אחד אבל כתיב ויחלש יהושע הוא לשון גורל כדאמרינן ומאז התחיל פורענות של עמלק ובזמן מרדכי ואסתר נגמר ולכך נקראת פורים וכן ה' תומך גורלנו כי אז נגמר הברית עם הקב"ה שהקב"ה נוטל אותנו לגורלנו כאשר קבלנו התורה בשלימות ולכך נקראת פורים לשון רבים גורל אחד לה' וגורל אחד לע"ז ולהיות כי קבלת התורה בימי מרדכי לא היה מיראת המן כלל פן יהיה כלה ונחרצה ח"ו דא"כ עדיין הדבר מחמת פחד כמו כפיית הר כגיגית ועדיין מודעא רבה לאורייתא רק היה בלתי אימה כלל רק מאהבה ברורה פשוטה ולכך ע"ז יש לשמוח בפורים:

וזהו אמרם חייב אינש לבסומי בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הרצון כמ"ש שלא יהיה לו בזה פניה בשביל הצלה מפח המן רק כאלו אין המן ומרדכי בעולם רק מעצמנו קבלנו התור' לרב אמיתיות שלימו' הדבר וכשרון המעשה:

אך יש עוד פי' בזה בחייב אינש לבסומי בפורים וכו' מה שאמרתי כבר וצריך כעת להאי ענין ונתחדש ביה דבר והוא בהא דאמרינן במדרש המן פתח באף ונלקה באף והיינו כי ידוע מ"ש בגמ' כי הקב"ה אמר למשה ארך אפים שאלו משה למי א"ל לרשעים ולצדיקים א"ל רשעים יאבדו א"ל הקב"ה חייך דתצטרך ליה במרגלים ביקש משה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת עכ"ל. ויש להבין למה לא נצרך משה לזה עד מרגלים הלא גם בעגל נצטרך לזה שאל יחרה אפו ברשעים וגם יש להבין למה ביקש משה שאל יאריך אף לרשעים הלא מגדר הטוב להטיב לזולתו והלא זו כל מגמתו בעד פושעים יפגיע ובכל עונותם הרבה להתפלל ושם נפשו בכפו כהנ"ל מחני נא ובמותו אמר הקב"ה מי יקום לי עם מרעים וכו' ואיך אמר שאל יאריך אף:

אבל הענין כל ישראל כולם צדיקים דכתיב ועמך כולם צדיקים אפילו רקנים שבהם מלאים מצות כרמון וכך הם ישראל כשהם באגודה תמימי דעים קטן וגדול שם הוא אין מכיר במומם והם כעדר רחלים שעלו מהרחצה שכולם מתאימות ושכולה אין בהם כי מי יבדוק אחרי כל מום אדם שקונה עדר רחלים גדול כאחד מי יחפש אחר נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים אבל כשהם נפרדים זה מזה ונצב כל אחד לבדו אז צריך בדיקה לכל דבר בניב שפתים אפי' קטן כגדול יחשב וזהו מאמר המן ימ"ש כי אמר לאחשורוש להשמיד לישראל ואחשורוש אמר כי ישראל כשרים הם ויתפללו לה' וישמע בזעקתם וע"ז השיב המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ואינם באגודה אחת ולכך יש תקוה שלא ישמע ה' לקול שועתם אמנם אסתר ומרדכי אמרו כנוס כל היהודים ויהיו לאחדים אמנם על מה שכנס כל יהודים פושעים ורשעים שהפרו ברית ונהנו מסעודתו ונבעלו לארמי' ולא דחה אותם ורדפם לחרמה זהו שאלת הגמ' מרדכי מהתורה מנין שעשה כן לחבר קשר פושעים וצדיקים יחד הלא נאמר בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך ע"ז בא התשובה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי' ונאמר שחלת וחלבנה כמ"ש חז"ל כי מזה למדו לקרב לאחדים אפי' פושעי ישראל ונרמז מרדכי בקטורת כי הוא מקשר ישראל לאביהם שבשמים ועיקר קטורת על תפלה כמ"ש שהקול יפה לבשמים וכן מרדכי בתפלתו עצר מחשבת המן כמו קטורת שמעציר המגפה ונקרא מר דרור כי תחלתו מר שעמד נגד המן ולא השתחוה לו וערער מדנים לישראל אבל סופו היה דרור וחירות וגם טהרה לכל ישראל בתשובה כי מה איכפת בחירות יאי גלות' לישראל רק העיקר בתשובה שעשו ישראל ולכך מתרגמינן מרי דכי' שנטהרו למקום ודבר גדול למדנו התרגום בזה כי אין לך בן חורין רק מי שהוא טהור וצדיק בכל הדברים הוא נקרא בן חורין ומה נ"מ בשעבוד עולם העובר כצל אבל מי שאינו טהור במעשיו אף שידומ' שהוא בן חורין אין לך עבד גדול מזה כעבד לעבדים וכל רוחות שפילות ימשלו בו והרי הוא משועבד למס עובד ולכך מתרגם על דרור דכי' דעיקר חירות תליא בטהרותו והטהרה היא החירות:

ואך יש ג"כ רמז כי נודע על פי החשבון בגמ' דמגילה כי שנה זו שנגזר גזירה היה שנת ס"ה לאחר חורבן ובגמרא דעירובין דרשינן מקרא כי ארבע עשרה שנה אחר שנה שנחרב הבית דהיינו בכלל ט"ו שנים היה יובל ולכך נאמר ביום כפור ראש השנה היינו ראש היובל וא"כ היה בשנת ס"ה לאחר חרבן ג"כ יובל והיה שנה זו שנת יובל והיה דרור לכל ארץ ולכך בזכות זה ניצלו ישראל ויצאו לחירות כי בגלות בבל היו מקדשים יובלות כדמשמע מקרא דירמי' וכמ"ש התוס' ובפרט אז כי כבר מימי כורש ראשון קרבו במקדש שמקריבין אע"פ שאין בית וכו' ולכך נקרא מור דרור דכתיב וקראתם דרור בארץ:

ונשוב להנ"ל כי ודאי כל ישראל בחזקת כשרים רק מאן נקרא רשע עכו"ם הם רשעים ממקום רשע באים ממרכבה טמאה ורשעים הם בעצמותם ולזאת משה ששונא לעכו"ם כמאמרו שלא תשרה שכינה על עכו"ם כאשר אמר ובמה נפלינו אני ועמך מכל העמים אשר ע"פ האדמה ולכך כשמעו מאריך אף לרשעים היינו עכו"ם חרה לו עכו"ם יאבדו ויכרתו חרה ה' ואמר לו הקב"ה חייך דתצטרך לו ובעגל לא היה צריך לאריכות אף על עכו"ם אבל במרגלים שהיו ראוים לבא תיכף לא"י לולי חטא מרגלים וא"כ ש"מ דנשלם עון הכנעני דכתיב בקרא ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עוד משמע בבואם לארץ נשלם עון האמורי לולי חטא המרגלים כנ"ל וא"כ אז שהיה ראוי לארץ נשלם עון האמורי ומשה ביקש על ישראל שימחול ויאריך להם לעונש יום לשנה שיהיו עוד מ' שנה במדבר וא"כ אף לכנעני שכבר נשלם סאתם הוצרך להמתין עוד ארבעים שנה וא"כ היה ארך אף לרשעים לכנענים הטמאים ארורים כאלה וזהו מאמר הקב"ה יהיה זמן דתצטרך ליה והיינו בזמן מרגלים ואריכת אף על הכנעני וכך היה ביקש ועתה יגדל כאשר דברת אפי' לעכו"ם להאריך אף וא"ש כללו של דבר ארך אפים אף אחד לישראל שהן בכלל צדיקים ואף א' לרשעים שהם עכו"ם וזהו הסוד אף חובב עמים כי אף אחד להאריך לגוים ולכן חובב עמים והנה אז בזמן מרדכי היו ישראל בעו"ה נדונים כעכו"ם כי השתחוו לצלם ועיקר כי נבעלו לארמית נמשכה ערלתו והרי הוא כגוי ודע והבן מ"ש במדרש בושתי שביקש לבוא לפניו ערומה כי רשעים נשפטים בגיהנם ערומים וכן אמרו בדוד שנכנס למרחץ ואמר אוי לי שאני ערום מהמצות כיון שנסתכל במילה נתיישב דעתו עכ"ל ומה זה שהיה מצער בזה והלא לא סגי בלא"ה לרחוץ במרחץ וגם הדבר בעצמו צריך ביאור: