יערות דבש – חלק ב – קטע 6

ולכן אמרו במדרש למה ערומה תלבש בגדי מלכות ותכנס לפי שאין הדיוט מתלבש בבגדי מלכות והדבר תמוה כאשר הקשה היפ"ע וביקש להגיה שם במדרש וכו' ע"ש:

אבל הדבר פשוט למאוד וא"צ להגיה כי כל מחשבתם היה לראות ושתי ערומה ואחר כך שאר נשים להבחין אחר כך מי היא היפה בנשים כמבואר במדרש ובמנות הלוי ואלו נכנסה בבגדי מלכות היו אומרים כי אין יופי מפאת עצמה רק מחמת תכשיטי ונוי בגדיה הם המעלים הוד וזוהר ומעלים חן ומסייעים לתואר יפיה רק קשה אף נשים אחרים ילבשו בבגדים אלה ואם מ"מ יהיה ושתי עולה ביופי יותר מהן עדיין הנסיון כי תואר עצמותה גורם הוד יופי כי הלא גם אלה לבשו בגדים כמותה וע"ז משני המדרש זהו לא אפשר שילבישו שארי נשים בגדים חשובים ותכשיטים הראוים למלכות כי אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות ותכשיטים ובגדים יקרים כאלה לא הורשה להדיוט מפאת דת מדי ופרס להלביש להדיוט ואם כן לא היה אפשר להכיר תואר ושתי רק בהיותה ערומה וזה פשוט וברור:

ראו שכל מחשבתם היה לבוא זא"ז כתות כתות נשים ערומים ובזו ח"ו היה נלכדו ישראל בפח ואשרי העם שה' אלהיו אשר הצילם ע"כ כמה גדרים יש לנו לעשות בימי פורים אלו ימי חדוה מבלי לתלות עין בבנות ארץ ולהסתכל ח"ו בנשים ומכ"ש בשום קריבה דג"ע ויד ליד לא ינקה רע כל הנוגע יטמא טמא טמא יקרא ועל זה מדת הדין תיכף צווח הלה' תגמלו זאת עם נבל ביום שעשה לכם כל הניסים כאלה הצילכם מפח יקוש ממיתה טבעית בזה העולם וממיתה נצחית בעה"ב ואתם אשר תשמחו אלי גיל ישישו כי תמצאו קבר כי בזה אופן לחטוא בהרהור עבירה והסתכלות בנשים טיב המות מחיים וטוב ממנו הנפל בל חזה שמש והרי זה גורם רעה לעצמו ולכל ישראל ולשמחה מה זו עושה העיקר שמחה צריך להיות שמחה של מצוה להודות לה' חסדו ולספר מעניני נס ולשמח נפשות עגומים אומללים ולכך הזהירה המגילה מתנות לאביונים כי אין שמחה בעולם לפני ה' בזמן שעניים שרויים בצער אבל השמחה היא שלימה לפני קב"ה בשמחות נפשות אומללים נפשות אלמנות ויתומים להרנין ולשמח במצותיו בשמחה שלימה זהו השמחה הנרצה לה':

ונשוב להנ"ל כי דקדקו המפורשים במ"ש ימים רבים שמונים ומאת יום תרתי ל"ל ימים ויום וגם מתחילה אמר ימים לשון רבים ולבסוף יום לשון יחיד כדרך המקרא אבל כבר נודע כי ימים פירשו במקרא שנים ימים תהיה גאולתו וכן דרשו חז"ל על תשב הנערה אתנו ימים וכך פי' כאן כי באו"ה מונין מתשרי ויום אחד בשנה חשוב שנה כנודע ולכך הסעודה שהתחילה בשנת שלש למלכו ונמשכה כמש"ל עד עשרה בתשרי שאחריו ובתחילת תשרי התחילה שנה אחרת א"כ הי' הסעודה שני שנים וזהו שאמר הפסוק ימים רבים שני שנים שמונים ומאת יום טבעי ואין כאן כפל ושפיר פריך המדרש וכי רבים הי' הלא רק שני שנים מקוטעים היו ואיך קראו רבים כמו ששאל גבי זבה וע"ז משני שהיו של צער לישראל השלימים כמרדכי וסייעתו וא"ש:

ולכך מאוד יש להזהר לא זו משתית יין של איסור אף גם משתית יין היתר המרבה ביין גורם רעה לעצמו ולא לחנם צוה יונדב בן רכב מבלי לשתות יין כלל כי הרבה רעות מביא ואף לאחשורוש כמה רעות גרם יין ובלשצר:

ואמרו במדרש והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי וכו' כדי בזיון שעשה בלשצר לכלי בית המקדש לקצף זה ע"ש במדרש רבה ויש להבין מה ענין זה לכאן ומה שייכות יש לזה הפסוק והיום הזה וכו' אנה רמוזי בזה הפסוק אבל גם יש להבין במ"ש ויאמר המלך ליודעי עתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ויש להבין מה ענין עיבור שנים וקביעות חדשים לדון דין מורד במלכות וכדומה מד"נ ומה זהו שאמר כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין מה כן דבר המלך בסודם אל יבואו נפשות יודעי דינם ומה טיב של אלו עם הבקיאים בקביעות השנה ומהלכי כוכבי שמים אבל כבר דרשתי בזה פעמים רבים אבל כעת נתחדש בו דבר וצריך לאותו ענין כי הענין הוא כך בכל דתי טרם ישפטו האיש על מעלו אשר מעל צריכים לדעת תחילה כמה שני חייו לדעת אם הגיע לבר עונשים ולכך כל חוקרי אנשי' העולים לגרדום לידון זה מחקירות ראשונות שישאלו אותו כמה ימי שני חייך וידוע במדרש כי בן נח אין בר עונשין פחות מכ' שנה כמו כן עונשי' למעלה ח"א בן ק' ח"א בן עשרים והנה ושתי מבואר בילקוט כשנהרג בלשצר אביה היתה נערה ונשאת לאחשורוש ואין נערה יותר מי"ב שנים וששה חדשים ומבואר שם בגמרא דמגילה בחשבון שטעה אחשורוש כי מן מות בלשצר עד שלש למלכות אחשורוש הי' שבע שנים א"כ בתחלת שנת שלש הי' ושתי בת י"ט שנים וחצי ודעת הרבה מפרשים כי תיכף בתחילת שנת שלש שהוא התחיל סעודתו ק"פ יום וא"כ הן ששה חדשים ובמלאותם כבר נעשה ושתי בת עשרים והרי היא בת עונשין אבל זהו אם לא נתעברה אז השנה אבל אם נתעברה א"כ כלו כל ימי משתה באדר שני ולענין שנים אין עיבור נחשב ועדיין לא נעשית בת עשרים עד הגיע ניסן ובצרי לי' שנת גדלות לעונשין וזהו ששאל ליודעי עתים אם נתעברה שנה או לא וזהו מאמר הפסוק כי כן דבר המלך לפני יודעי דת ודין לדעת אם הגיע לשנת עונשי' וגדלות או לא וא"ש:

והנה אם אמרי' כשיטה זו דתיכף בתחילת תשרי החל המשתה ל"ל ימים רבים כמש"ל דמור' על שני שנים וצ"ל דאתי לדרש המדרש הובא בס' מנות הלוי שקוד' ק"פ ימים עשה משתה חמשה ימים דכתיב ימים רבים ימים שנים רבים שלשה הרי חמשה ע"ש ולפ"ז כלו הק"פ ימים אם תמנה שלשה חדשים חסירים ושלשה מלאים כסדר קביעות השנה בח' בניסן ואח"כ שבעה ימי משתה א"כ כלה יום השביעי בט"ו בניסן: ובזה

יובנו דברי מדרש דדרש על והיום הזה תאמרנה כדי בזיון של בלטשצר לקצף הזה דקשי' לי' למדרש מה והיום הזה אלא דדריש לי' כי נודע כי הוא בלטשצר ששתה מכלי בהמ"ק ונהרג בט"ו בניסן כנודע בהגדה של פסח וזהו מאמרם והיום הזה מה שקרה בעצם היום הזה דהיינו בזיון של בלשצר כדי שיאמרו שרות פרס ומדי וכו' וא"ש וע"ז מורה היום הזה כי הכל בא בזמנו מכוון מיוצר עולם סיבת כל הסיבות ביום שביזה בלשצר כלי בהמ"ק שגם בתו היחידה תהי' ביום הזה נבזית ונקטלת כאחד הנבלות ויצא קצף וזהו כדי בזיון וקצף וזהו מרומז ביום הזה.

ברוך המקום כמה עמקו מחשבותיו איש בער לא ידע והנה יום זה אשר נלקח מאתנו מחמד כל ישראל משה רבינו עלינו לעשות גדרי' ולהתנהג בדרכיו והנה הוא אשר מסר נפשו על שבת קודש כדאמרינן ישמח משה במתנת חלקו ובאמת אשרי השומרי' שבת כראוי כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו ויום זה חמדת וסגולת הימים ואלו שמרו ישראל שבת כראוי היו נגאלי' ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד ואין איש שם על לב ללמוד הל' שבת שיהיה שגור בפיו ובעו"ה שגגת תלמוד עולה לזדון:

בבקשה מכם אחיי ובניי ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת וי"ט לשמור מועדי ה' כראוי כי הם מקראי קודש והם המגינים עלינו כאשר אמרתי כי ביום השביעי שאז נעשו אגרות ראשונות שהיה קיום לישראל ונהרגה ושתי או היה ביה"כ או בראשון של פסח כנ"ל וגם שהמן נהרג ובטלו מחשבותיו היה הכל בפסח כי ימים אלו מסוגלי' לתשועת ישראל:

ובזה תבין מ"ש בהמן כיון שנפל הגורל בירח אדר שמח שמחה גדולה אמר הוא ירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכבר דרשתי בזה בכמה אופנים כי יש להבין מה בכך שנולד בו הלא אחר אחרון אני בא והבית שהי' בט' באב בזמן בנינו לששון ולשמחה בחרבו נהפך בעו"ה וכל המתענים יום שמת אביו ואמו לרוע מזלו וכי יחדלו להתענות אם גם בו ביום הי' נולד הלא זה מהנמנע ואדרבה נהפך יום משוש לאבל:

אבל הענין כך כי לשמחה של המן מה זו עושה הלא ע"כ בירח אחד מירחי שנה הוצרך למות ולא סגי בלא"ה ואין לשפוט מזה כי חודש זה רוע מזל לישראל אבל בשנרא' בקרא כי הקב"ה אמר למשה דלכך ימות שלא יעבור הירדן ולא יזכה לבוא לארץ הקדושה ולא אמר שבלא"ה ימות כי הגיע זמנו למות ועכצ"ל דלא הי' זה קפידא ואלו לא עברו ישראל הירדן עוד שנים רבות לא הי' מת רק סיבת מיתתו הי' בשביל שלא הורשה לעבור הירדן כמשמעות כל המקראות וא"כ קשה הא לא עברו הירדן עד יום יו"ד ניסן ולמה הקדים למות בז' באדר די לצרה בשעתה שהיה מת בז' או בח' בניסן רצוף לעבירת הירדן ומזה שפט דע"כ מערכת מזל אדר רוע לישראל ולכך מת באדר כי רעה נגד פניהם במזל ירח ההוא ולכך הקדים למות באדר ומגלגלי' חובה ביום חוב ולכך שמח אבל האמת הטעם הי' כי משה הי' מוכרח למות באדר היותו נולד בו וכך טיב צדיקים שמתים ביום הולדם וכמו שאמרו באבות עולם בניסן נולדו בניסן מתו ובאמת אלו הי' ישראל עוד שנה א' בערבות מואב הי' חי עד אדר בשנה הבאה אבל הואיל וניסן שלאחריו עברו הירדן הוצרך למות בחודש אדר יום המות כיום הולדו וזהו מאמרם כי המן שפט הואיל ומת באדר ולא חי עד ניסן ש"מ שמערכת מזל אדר רעה וטעה כי הטעם הי' שנולד בו ולכך מת בו זהו מה שי"ל:

אבל יש עוד דרך אחר מה שאמרתי כבר בשנדייק נמי כפל הדברים והוא לא ידע שבז' באדר מת משה דהא באמת ידע זה רק הל"ל ולא ידע בז' באדר נולד משה:

אבל הענין כך כי כבר שאלו במ"ש במדרש בהפילו גורל על אב אמר הנה נחרב בו הבית ולא תקום צרה פעמיים א"כ גם באדר איך שמח שמת בו משה הלא לא תקום צרה פעמיי' ושקולה מיתת צדיקים וכו' ומכ"ש משה אדון נביאים ומבחר יצורים אבל ידוע בירושלמי מס' מגילה שאותו שנה שגזר בו המן ימ"ש להשמיד ולהרוג עם יהודי' הי' מעוברת והמן בדתו בי"ג בניסן מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר אם תמנה מחודש לחודש הרי הוא באדר ראשון וגזרתו הי' על אדר ראשון וידוע דמזל דגים משותף לשני אדרי' ולכך שמח כי מחמת לא תקום צרה פעמיים הא משה מת בירח אדר שני כמבואר בגמרא דקדושין בחשבון שלשים יום וכמ"ש במדרש כי מת באדר שני וא"כ הגזירה שהי' ר"ל באדר ראשון לא שייך לא תקום צרה וכו' ומ"מ ריע כי מזל אחד משותף לשני אדרי' ולכך שמח שמחה גדולה אבל באמת נכזבה תוחלתו כי ידוע בגמרא בסוטה דאמרינן ביום שהושלך משה ביאור הי' בכ"א ניסן ופריך הגמרא והא כתיב ותצפנהו ג' ירחים ובז' באדר נולד ומשני מעוברת היה ובאדר ראשון נולד ואם כן בממ"נ א"א להרוג לישראל באדר ראשון מגין לידת משה ואדר שני מת משה לא תקום צרה פעמיים וזהו כפל מאמר חז"ל ז' באדר מת משה היינו אדר שני וז' אדר נולד היינו אדר ראשון וא"ש והנה אף כי מחשבת המן הי' באדר ראשון אבל אחר כך כשביטל מרדכי דתו ונהפך להרוג יהודים בשונאיהם צוה מרדכי על אדר שני דדרשינן שנים אדר שני והי' טעמו להסמיך גאולה לגאולת ניסן כי הוא הדבר שכתבתי כי ימי מועדי' קדושים מגינים למאוד וזכות ניסן ומועדי ה' שהגינו ולכך הסמיך גאולה לגאולה ולכך פירש רש"י על כשנכנס אדר מרבין בשמחה ימי פורים ופסח ימי ניסן להורות נתן על אדר שני דהוא סמוך גאולה לגאולה ובזה החודש דברו חז"ל ולכן נתן ה' שהפיל פור על י"ג בניסן שעברו ימי אבל מיתת משה כי בימי אבלו אין שכינה שרויה על ישראל ובכל צרתם לו צר כביכול ואין כל כך מגין זכותו לישראל להגין להם בימי צר עד שיעברו ימי אבלו כי עוד היום לולא יעקב ומשה אמר אמרו חז"ל עליהם לא מתו והיינו שזכותם עומד עלינו כאלו הם חיים אתנו כבר ספו תמו בית יעקב:

ולכן אמרו במדרש ויבכו מצרים על יעקב ע' יום אלו ע' ימים שבין אגרת לאגרת ופירשו מפרשים מן אגרת המן לרעה שהי' בי"ג בניסן עד אגרת מרדכי לטובה שהי' בכ"ג בסיון הי' ע' ימים ולכאורה הדבר תמוה מה ענין זה בכי' מצרים על יעקב לע' ימים הללו להשיב דברי המן:

ולכך אמרתי כוונה אחרת במדרש כי בפרשת ויהי בשלח נאמר במדרש רבה ויהי בשלח מי צויח ווי פרעה צווח ווי משל למלך שהי' לו בן במד"ה והי' שולח לאכסני' אגרת שלח את בני וחזר וכתב לו אגרת עד שבא המלך בעצמו ונטל בנו התחיל בעל אכסני' לצעוק ווי עד עכשיו שדר לי המלך אגרת מכאן והלאה אין לי עוד אגרת מהמלך כך פרעה עד עכשיו בא משה ואמר כה אמר ה' שלח וחזר ובא וכו' עד עשר פעמים ועכשיו מי ישדר לי אגרת ע"ש הרי דמדמה הך דהתרו והכהו לפרעה לאגרת וידוע במדרש כי כל מכה הי' משמשת שלשה שבועות ושבוע אחת הי' להם רווחה וא"כ בעשר מכות הרי שבעים יום הרווחה וזהו ע' יום שבין אגרת לאגרת וזהו הי' למצרים שכר חלף ע' ימים שבכו על יעקב כי לולי כן לא הי' להם רווחה כלל והיו מכות באים רצופים מבלי פנות וא"ש אבל גם דברי מפרשים אמת כי זכות יעקב עומד לישראל בימי המן ובני יעקב לא כליתם ויעקב מת בפסח כמבואר בגמ' ואז הי' גזירת המן וע' ימים שהי' אבלו לא הי' זכותו מגין כ"כ כמש"ל גבי משה ולכך לא הי' יכולת בידם לבטל גזרת המן מכל וכל עד שיעברו ימי אבלו ואז נשלחו ספרים והן ע' ימים שבין אגרת לאגרת וא"ש:

ויפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וכו' כי באמת זכות משה ויעקב תמיד מגין בעדנו ולכן ראוי לנו להתעורר למאוד ביום מיתת אדון הנביאים ועולם חשך בעדנו ביום מיתתו והוא אשר הציל תמיד לישראל כמאמר חז"ל לרגליו בשבילי נצלתם כולכם כי אמרו מושיען של ישראל נלקה במים ולכך גזרו להשליך כל זכר ליאור וכשנפל משה במים תו לא חזי האי סימנא ובטלו לגזרתא ולכך אמר בשבילי נצלתם כולכם ויש להבין הא בשבילו הגיעו לידי סכנה זו להיות מושלכים ביאור כמאמר אצטגני' שיהי' נלקה במים וגם קשה למה לא חזו תו האי סימנא בנפול במים הא באמת לא הי' נלקה במים הלזה כי ניצול רק הי' מורה על מי מריבה וזהו עדיין לא היה ולא נתמלא א"כ ראוי הי' שיהי' עוד האי סימנא כמקדם עד מי מריבה אך באמת כפי פשוטה של מקר' התחכמו מצרים בישראל פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה וכו' רק כל מה שהי' להם באפשר להרגם וידם אל יהי' בפועל לשפוך דם התחכמו לעשות כפי אפשרי והנה אלו הי' ספק בלבם שאולי יהי' הצלה לישראל במים דרך ניסים לא היו משליכים ליאור רק שלחו בהם יד כמבואר בזוהר בראובן שיעץ להשליך יוסף לבור למען הציל אותו מידם והבור מלא נחשים ועקרבים הי' והקשה מה זו הצלה להשליך לבור נחשים ועקרבים ותי' כי בזה אפשר בקל להנצל דרך נס אבל הצילו מיד אדם המבקש לרצח נפש קשה ההצלה כי הבחירה ניתן לאדם ואלו יקרה כן יתבטל הבחירה כי לא יוכל לעשות רעה כמחשבתו הרעה והרי מוכרח לטוב ולכך יעץ ראובן להשליך לבור ע"ש וכן הדבר בישראל אלו שלחו מצרים בם יד להרגם בחרב מידם להציל הי' נס קשה ולכך שאלו בעצה אם לא יהיו נצולים מהמי' זהו יותר נח להם לבל ישפכו דם בפועל ואם לאו ישלחו בהם יד עכ"פ ואמרו האצטגני' כי אין כאן פחד שיצליחו במים כי המים הוא לרעה נגדם למאוד עד שאפי' המושיע יהיה נלקה במים ומכ"ש הם שלא ינצלו במים כי מזל המים הוא לנגדם לרעה למאוד עד שאפי' מושיעם לא יצליח ויהיה נלקה ולכך השליכו אותם ביאור וזהו היה הצלה לישראל כי עי"כ נצולו משא"כ אלו הרגם כנ"ל ולכך אמר משה בשבילי נצלתם כולכם ואמנם למה לא ראו עוד כוכב לרעה כשהושלך במים אף שהיה מרמז על מי מריבה כנ"ל נראה דבלא"ה יש להבין מה זו דראה לרעה במי מריבה הלא זו רק גרם דגרם כי הואיל ולא יצא מים מן הסלע והוא הכה נעשה גזר דין שלא יבא לארץ אבל הענין כך כי אמרינן כי ראוי הי' משה שלא יחטא כלל כי הי' כולו טוב ומטיב ובתכלית הטוב לא יצא רע רק מה שחטא קצת היה בשביל שנתגדל בבית פרעה ודריש בזוהר והנה ידו מצורעת כשלג משכא דחוי' מבית פרעה ומזה נתעולל קצת לרעה והן היו בעוכרו שעשה איזה חטא וא"כ עיקר החטא הי' ע"י שנתגדל בבית פרעה וזהו הי' ע"י השלכת ליאור והצלת בתי' וא"כ בו ביום שנשלך ליאור ובתי' הצילה אותו אז נולד לקי' שלו ולכך תו לא חזי סימנא כי מה שהיה נשלך במים זהו היה שנלקה במים וא"ש:

מכל הנ"ל נלמוד כמה גדלה רעות המן שהוא ידע שנקל להיות לישראל נס ולכך צוה להרוג בחרב ע"י אדם ובזו הנס קשה וראוי לנו לשבח להקב"ה מקירות הלב ועיקר בשמירת שבת כאשר הוחלתי לדבר באריכות כנ"ל כי הם אות ברית לישראל כמו ציצית ותפילין כנ"ל:

וזהו אמרם כטוב לב המלך ביין שבת הי' והיינו כי ידוע כי יין המטיב לבב הוא למי שלבו רע מדאגות וצער ועצבון אם ישתה יין ישכח צערו וכאמרם לא נברא יין אלא לנחם אבלים ותנו שכר לאובד ויין למרי נפש והם המטיבים אבל מי שלבבו בלא"ה טובה ואין לו שום צער ודאגה אין היין מטיב לבב אדרבה מוסיף חום ושמחה עד שידמה למבושם ושיכור קצת כי כל מה שיוצא מגדר הממוצע הוא בלתי נאות ולכך מי שטוב לבבו וישתה יין שמרבה שמחה הרי יוצא מגדר הממוצע והנה המלך אחשורוש הלא לא יבצר מאתו כל טוב עושר וכבוד וסגולות מלכים וכל די שאלו עיניו לא נאצל ממנו ברכה א"כ היה טוב לבב בלתי יין וא"כ קשה איך אמר כטוב לבו ביין דמשמע דהטבת לבב הי' ע"י יין הא הטבת לבבו היה זולת יין אמנם בשבת ידוע זולת עם ישראל דהם נשגבים למעלה מהמזל כל העכו"ם הם יושבים תחת מזל שבתאי שמורה על ביטול וחורבן ושממה ועצבות כנודע ולכך רוב עכו"ם ע"פ אדמה מתעצבי' ומקוננים ביום השבת כי המזל מוליד עצבון בטבע והירוס בכל ענינים ולכך נוסח התפלה ולא הנחלתו לגויי ארץ כי להם השבת לעצבון גדול ולכך ביום השביעי לא הי' למלך אחשורוש טוב לבב כי מזל משמים הסיב ללבו לעצבון כטוב משטרי שבתאי ולכך הוצרך להטיב לבבו ביין כי הי' מלא עצבות וזהו שאמרו עכו"ם אין להם טובה דכתיב כטוב לב ולא טוב ממש והיינו ביום השבת כי אז לא יועיל תחבולות אדם לבטל משטרי מזל רק במקצת כנודע אבל לא יצא לגמרי פעולת המזל ולכך א"א לעמים להיות להם בשבת טוב לב לגמרי רק כטוב לבב וא"ש: ובזה תבין מה שאמרו ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות ומכאן שהדיוט קופץ בראש והקשו הא בלא"ה מוכח יהי' מי שיהי' דעכ"פ הוא במנין אחרון ואמר דעתו ראשון ומוכח הדיוט קופץ בראש: