יערות דבש – חלק ב – קטע 5

ואמרו בגמרא דגיטין המוכר עבדו לנכרי בזמן שעשה לו נימוסו וכו' ואמרינן מה נימוסו נשקא פירש"י חותם שקושר אדון בעבדו לאות שהוא שלו וכן הוא נחנו עבדי ה' וחותם שקשר אדון כל הארץ בנו לאות כי נחנו עבדיו הוא תפילין וציצית הם החותם של מרן דבשמיא והם נימוסו שלנו שיש לנו מקב"ה ואין ראוי לילך בלתי חותם הלזה כי הם לאות כי נחנו עבדי דקב"ה ולכך יהודה לא מש מהם אף שהלך בדרך ויט הדרך אל הקדשה אשר בעיניו היה תמיד אתו תפילין וציצית וזהו מאמר תמר חותמך ופתילך תתן לי לערבון ודרשינן חותם זה תפילין ופתילך זהו ציצית כי זה יהיה לה לאות שלא נבעלה לנכרי ח"ו וגם היה מן השמים כי אלו הי' ח"ו בעילת איסור בקדשה לא היה נזדמן ליהודה בלבשו תפילין וציצית והיו מגינים עליו בשמירה שלא יבא לידי קלקול עבירה כלל וכן היה באמת כי מזה צץ ציץ פרח הקודש מלכות בית דוד אשר חותם ה' עליהם וכן בשושן כל העם ישראלים היו מתנכרים בשוק מבלי להכיר' בארמון המלך היותם בני גולים וישראלים ומכ"ש בלכתם לסעודה שתו פקו פלילה לא היו לובשים תפילין וטלית של ציצית לבל יכירו שהם יהודי' והיו מסתירים פאר ונזר קודש ה' עליהם המורים על יחוד ה' ובביתם בהצנע היו לובשי' אבל לא להלוך ברחובות קריה לעיני עמים ושרי' ונימוסו של אדון כל הארץ עלינו כי אנחנו עבדיו הסירו ולא כן מרדכי בחוץ וברחוב לעיני כל חותם ה' ונימוסו בתפילין וציצית היה על ראשו לקדש ש"ש ברבי' כמו יהודה ולהודיע יחודו הקדוש ולכך בכל שושן הבירה היה ניכר שהוא יהודי כי נימוסו של הקב"ה עליו:

וזהו מאמר חז"ל בלשון מבואר ומחוק מרדכי מוכתר בנימוסו כי היה מוכתר בתפילין וציצית שהם נימוסו של הקב"ה והלך בהם ברבים לשם ולתפארת בכתר מלכות מלכו של עולם בראשו ולכך נקרא איש יהודי היה בשושן הבירה כי ברבים היה ניכר שהוא יהודי ושמא דמרן עלמא עליו ולכך נקרא יהודי כי עשה מעשה יהודה לקדש ש"ש ברבים וגם יהודה היה לו תמיד חותמו ופתילו כנ"ל ולזה נתכוון המדרש וגמרא יחודו כי בזה שהי' מוכתר בנימוסו היה מעיד על יחודו של עולם כנודע כי תפילין וציצית הם המעידים ביחודו של עולם ולכך נקרא יהודי ויחודי ולא כן ישראל שבעו"ה סרו עדים מעל ראשם ולכך אח"כ כשחזרו בתשובה נאמר ליהודים היתה אורה ויקר ודרשינן זהו תפילין כי מתחלה לא היה להם היקר הזה כי ע"י תפילין באה יקר הזה להכריז הבו יקרא כנ"ל ולכך אח"כ בתשובה חזרו לתפילין וזהו מבואר וממנו ילמדו כולם לעשות כזה ואשרי שזוכה למצות הללו בשלימות כי רבה היא ועוד אמרו בגמרא על הך דקאמרי' אביו מבנימין ואמו מיהודה יש להבין למה לא מצינו כן בשום מקום שיהיה אחד מתייחס ג"כ למשפחת אם ומעולם לא מתייחס לשבטו של אם:

אבל יובן במה שאמרו ג"כ במדרש יתומים היינו ואין אב אמר הקב"ה הגואל שאני מעמיד לכם בגלות מדי יהיה יתומה מאב ואם וכמ"ש בזמן עיבורה מת אביה בעת לדתה מתה אמה ויש להבין למה דוקא היה הגואל באופן הלזה:

ונראה לפי מה דאמרינן ר"ע היה יושב ודורש היה הציבור מתנמנ' ביקש להתעוררם א"ל מה טעם מלכה אסתר על קכ"ז מדינות תבוא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות והדבר הוא תמוה מה ענין זה להתעורר' משינתם:

אבל הדבר הוא דאמרינן סור מרע יכול וילך אדם ויתגרה בשינה ת"ל ועשה טוב עד שיעשה טוב ומקשים הא אמרינן שילהי מכות ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כמו עשה מצוה:

אבל יש בו ב' בחינות לתרץ או דתלי' אם סיפק בידו לעשות עבירה ולא עשה יש לו שכר אבל אם אין סיפק בידו דיושב במאסר וכדומה אין לו שכר כי מה ה"ל לעשות או י"ל להיפוך דתלי' הכל בזה אם סיפק בידו לעשות מצוה ולא עשה אזי אין לו שכר דעליך לעשות טוב אבל אם אי אפשר לעשות טוב מה ה"ל לעשות וקב"ה חפץ חסד וקובע לו שכר כאלו עשה דלא היה המניעה מצדו וזה מוכח מהא דניתן שכר הואיל ששרה חיתה קכ"ז שנים ודאי דלא שייך שכר בשביל אריכות ימים כי אין זה בדידה וכל אדם חפץ רק השכר הוא כמ"ש המפרשים הואיל וחי קכ"ז שנים ולא עשתה בהם חטא רק קשה שנית קטנה מה שכר יש לה הא אינה ראוי' לחטוא אמנם אם אמרי' דתליא הכל בעשיית טוב ואלו היה שרה גדולה וראוי למצות לא היה נמנע רק המניעה היה מפאת קטנותה א"כ אף זו מצטרף לעשיית טוב דהוכיח סופה על תחלתה דלא עשתה מצוה מחמת קטנותה ולכך אמרו אשרי זקנותיה שלא בייש את ילדותיה כי מכח זקנה שהיו צדיקים הוכיח סופם על תחלתם שגם אלו ראוי' למצות ומקבלים שכר כעושה:

וזהו המובן כי הם חשבו שהכל תלוי בעבירות והם שהיה בידם לילך ולעבור עבירה ולעשות דבר תיעוב ח"ו וישינים נותנים להם כל שכר כעושה מצוה אבל ר"ע ביקש להראות להם שטעו כי הכל תלוי בעשיית מצוה והביא ראיה מהא דזכת' אסתר לקכ"ז מדינות בשביל שני חיי שרה אף דבקטנותה לא היה סיפק בידה לעשות רע אלא הכל תלוי אם סיפק בידו לעשות טוב ונמנע וא"כ אתם סיפק בידכם לשמוע תורת ה' ולעשות טוב ואם תמנעו העון בראשכם:

כללו של דבר הכל תלוי בעשיית המצות אם סיפק בידינו וזהו צרי ומזור לנו כי בעו"ה נחנו בגולה רובי מצות אין לנו לקיים ובמה יתכפר ויתרצה עבד אל אדוניו ואפי' מצות ציצית אין בידינו בשלימות בעו"ה כי אין לנו תכלת אבל זאת נחמתנו כי הואיל ואין סיפק בידינו לקיים המצות יש לנו שכר כעושה מצוה רק זהו למי שלבו דוי וכואב על מניעת המצוה אבל מי שאין משגיח בזה הלא כל לבבות דורש ה' ואיך יש לו שכר כעושה מצוה וקמי' שמיא גליא שאין מקפיד בזה ולכן חובה על כל איש בשומו ציצית בבגדו לזכור במצות תכלת ולהתאנח בשברון מתנים על אשר א"א לקיים המצוה בשלימות וכן הוא בקריאת פ' קרבנות תמידין כסדרן ומכ"ש בשבתות וחגי' קרבן פסח עומר וכדומה יתן אל לבו להתעצב ולדאוג לקונן כמה שלימות חסר לו מה שאין בידו לקיים מצות כאלה ואלו יחסר לאדם הון עתיק הלא תמיד בזכרו בו ישתנה פניו ובעצבון יאכל ומכ"ש באבוד מצות כאלה אשר יקרה מפז ומפנינים וביחוד קרבנות ה' שהם היו קשר אמיץ לקשר ישראל עם ה' בקשר ויחוד מוחלט הכי נקרא שמו קרבן שמקרב ישראל לאביהם בשמים וראוי לאדם שיאמרם במר לבב ועצבון רוח ושברון הגוף על העדר קנין שלימות הלזה אוי לנו אשר נאבד דבר כזה שיאמר הבורא עולם ומלואו שיש לו בו נחת וחפץ כדכתיב אשה ריח נחוח לה' מן אדם שפל ונבזה ואם יתן איש כל הון ביתו באהבה כזו לעשות נחת רוח ליוצרו הלא בוז יבוזו לו וראוי להצטער תמיד על אובדה החמדה גנוזה כזה אוי לנו איך אפשר לנו לשמוח בשום חג ומועד בזכרנו כי פסקה מוספין שהיו מוסיפים כח בפמליא של מעלה ומטה וקרבן תמיד כנגד תורה שבכתב שיש להם גבול ומדה אבל מוספין כנגד תורה שבע"פ שאין לה סוף ולכך אמרו תוספת של הקב"ה מרובה מעיקר ולכן תמידין כסדרן כי תורה שבע"פ אין לה סדר כאמרם אין סדר למשנה ומוספים כהלכתן הלכה זו תורה שבע"פ שאין לה סוף והוא התוספת מרובה על עיקר ואם יתן איש אל לבו תמיד לצער בזכרון הקרבנות ומצות ה' ולא לצפצף בדברים כפטפוטי עופות ולבו בל עמו ביגון ואנחה כראוי רק לבבו נאנח אזי מקובל ושכר לו כעושה מצוה בכל הדברים וזהו פרי תוחלתנו ותקות נפשנו וכן משה רבינו נתאוה לא"י בשביל קיום מצות ועלתה לו כאלו קיים אותם בכל אופן והנה בכבוד אב ואם אמרו חז"ל אשרי מי שלא חמאן והיינו כי כבר אמרו כי א"א לקיים מצות כבוד כראוי ולא יגיע אדם עד תכליתו בכל דקדוקי' אמנם אם אין לו אב ואם והוא מצער על זה שאין לו אב ואם כדי לקיים מצות כבוד א"כ יש לו שכר מה' כאלו קיימו בתכלית הקיום ותכליתו של מצות בלי חיסור כלל לכך אמרו אשרי מי שלא חמאן והנה כל כחו של עמלק מזרעו של עשו הוא זכות של כבוד אב ליצחק שמאוד נהג בו כבוד כנודע וא"כ מי יבא לבטל זכותו וכוחו צריך שיהיה לו ג"כ מצוה זו של כבוד בלי פקפוק ומי הוא זה גבר שיש בידו מצוה זו בשלימות ומי הוא שחף מפשע ולא יהיה פוגם בכבוד אביו בכל דהוא עד שבאתה הדסה אסתר שאין לה אב ואם כלל והיא היתה תמיד מצערה שלא היה סיפוק בידה לקיים מצות כבוד אם כן יחשב לה לצדקה כאלו קיים אותו בתכלית השלימות וא"כ יש בידה ג"כ מצות כבוד לקום נגד זרעו של עשו ולכך להכניע להמן בנו של עשו שזכות כבוד בידו הוצרך אסתר שהיתה יתומה מאב ואם וזהו שאמר הקב"ה אתם אמרתם יתומים היינו ואין אב ר"ל שתמה אבות הגואל שאני מקים יהיה אסתר שעי"כ שאין לה אב ואם תנצח להמן:

והנה זה תוכחת מגולה בעו"ה כפרוץ ישראל בכבוד אב ואם אוי לנו כי בע"ה עולם הפוך האבות מחנפים לבנים שלא יכעסו עליהם ובימי פורים אלו שראוי לנהוג בהם כבוד למאד כמ"ש כי זהו היה הצלה ע"י אסתר ונהפך אם לא ישלחו האבות לבנים מנות כפי הראוי או שירבה לאחד וימעט לאחד הלא יכעוס עם אביו ולא יבא אליו או יבא בפנים זועפת וכדומה אוי משבר בית ישראל הלא הוקש כבודם לכבוד המקום ואיך יפגעו בשביל העדר קצת ממון והנה אמרו אין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל והטעם כבר אמרנו פעמים רבות בכמה דרשות אשר עי"ז יבינו כמה דברי חז"ל והוא כי עשו יש לו שכר כבוד אבל איך יתכן כבוד ששלח אליפז אחרי יעקב להרגו והלא הי' צער גדול ויגון ליצחק במיתת בנו אשר ברכו טרם ששלחו וא"כ איך הי' לבבו לכבד אביו ולא חס על צערו ואבלו ויגונו לחשוב מחשבות להרוג אחיו וזהו שצווח הכתוב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה אבל בעו"ה גם שבטי יה לא עמדו בזה ומכרו יוסף ואמרו לאביהם טרף טורף יוסף ולא חסו על צערו ואבלו אך יוסף ובנימין לא היו ידיהם במעל הזה ולכך אין עשו נופל אלא ביד זרעו של רחל כי למולם אין לו זכות כבוד כמש"ל אמנם עוד זכות יש לעמלק כאשר גם כן פעמים רבים אמרתי בדרוש הקודמי' הוא מצד אמו כי אמרו כי תמנע היתה בת מלכים וביקשה להתגייר ולא קבלה יעקב ונעשה פלגש לעשו ומזה העון צץ עמלק סילון ממאיר לבית יעקב אך ידוע מ"ש במדרש על יהודה למוד אותו שבט לקבל גרים יהודה שוע ותמר ובועז רות ושלמה נעמה העמונית ומהם יצא כל זרע בית דוד וגואל האחרון אי"ה וא"כ יהודה תיקן חטא תמנע כי הוא מקבל גרים וקרבן לכנפי שכינה וא"כ נגד המן שבא מכח אב עשו זכות כבוד ומכח אם תמנע ולעומת זה במכוון בא מרדכי מצד אב בנימין שמכניע כבודו של אב כנ"ל ומחמת אמו אף אמו מיהודה שמקרבת גרים ולכך במכוון אמרו אמו מיהוד' ואביו מבנימין ולכך כפי מ"ש במדרש ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק ראוי היה שיהושע יכרית עמלק ולכך שים באזני יהושע אלא שגרם החטא אבל יהושע חשב שהוא יזכה להכרית זרעו של עמלק ולו יאתה היותו מזרעו של רחל ומשבט אפרים רק בשביל תמנע לכך תקן יהושע זה ולקח רחב הזונה דאגייר' ונסבה יהושע כנודע וכן היה מרדכי בשביל כך לא היה משלח אסתר למרחקים לבל תלקח לבית אחשורוש כמ"ש כל המפרשים בתימה על מרדכי ועיין מנות הלוי כי ידע כי יעקב נענש שלא השיא דינה לעשו והיתה מיישרו ותמורת' לקח תמנע ולכך נוצר עמלק שונא ישראל ולכך הניח לאסתר ליקח אותה כדי שתהי' מיישרו וכן הי' ולכך רבים מתייהדי' והם גרי מרדכי ואסתר כי בזה נתקן חטא תמנע ולכך הכניעו שרו של עמלק למאד מאד:

והנה עיקר ללמוד ממשה ומרדכי ואסתר הצדיקים מבלי להחניף לרשע כאשר מרדכי לא יכרע והוא המצרי שהרג משה והוא המן שהי' נעבד והי' ע"ז גמור וזהו אמרם המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ולכאורה אין לו מובן כלל אבל כפי מ"ש יוסף בן גריון לרומי' וכן ידידי' אלכסנדרי בספרו לרומי' קראהו פילגוש בספרו המתואר מעבודת נבטי' אשר שם המן הוא שם עכו"ם ולכך קראו המן על שם עכו"ם אחד מצורת כוכבי' כפי צורתם בעבודתם וזהו הצורה חקק בבגדיו ולכך מרדכי לא יכרע ואמרו נעבד כהמן והוא שם עכו"ם ולכך אין שם במגילה כלל הואיל שנזכר בתוכו פעמים הרבה המן ואין ראוי להזכיר בו שם הקודש:

ואמרינן בגמרא דאסור להזכיר שם עכו"ם חוץ שם ע"ז הכתוב בתורה יש להזכירו והטעם מבואר בזהר כי יש להם צד קדושה והם מסטרא דטוב ורע ועץ הדעת אשר מתהפך מרע לטוב ומטוב לרע והוא להט חרב המתהפכת משא"כ שאר שמות עכו"ם הם כולם רע אבות הטומאה ולכך מטמאים הפה והלשון:

וזהו כוונת הגמרא לעולם יקרא אדם שנים מקרא וא' תרגום ואפי' עטרות ודיבון פי' רש"י שאין להם תרגום והקשה תוס' למה נקט אלו שיש להם תרגום ירושלמי ולא נקט שאר מקומות שאין להם תרגום כלל ונראה דתרגום ירושלמי מפרש ית מלבשתא וית מכללתא ויש להבין מה טיבו של שמות הללו:

אבל הענין מובן כי פירש"י מוסב שם כי הגוים היו קורים לעריהם ע"ש עכו"ם וכשכבשום ישראל הסבו שמם לשמות אחרים וזהו היה ג"כ עטרות ודיבון כי מקדם הי' שמם מלבשתא ומכללת' והם שמות עכו"ם וכשנכבשה בידי ישראל הסבו שמם עטרות ודיבון וזהו כוונת הגמרא דס"ד דרך תרגום לא ליקרי דאך יהיה נקרא ויזכירו שם עכו"ם ולכך אמרו דמ"מ חייב לקרותו דכיון דנקבע בתרגום ש"מ דקבלה בידם דשמות הללו יש צד להזכירם ויש בהם חלק מה מקדושה וזהו אמת לאמיתו:

וזהו השאלה ג"כ המן מהתורה אנה נזכר שם זה עכו"ם בתורה עד שמותר להזכירו בשם וע"ז השיב המן העץ כי הוא נאחז בעץ הדעת טוב ורע וזה המן העץ וגו' ולכך היותו טוב ורע מותר לקרותו כנ"ל ובאמת בכל עמלק יש טוב ורע כמ"ש ע"ם ק"ל אותיות עמלק עם בקדושה והוא ראשית גוים אבל קל בטומאה והקל נשמע בית פרעה קלים היה רדפנו סמל הקנא' סמל גי' ק"ל ולכך אחריתו עדי אובד וכן המן אותיות מ"ה בקדושה אבל נו"ן פשוטה הוא נחש כרוך בעקבו נחש בריח ולכך אחריתו נתלה עלי העץ חמשים אמה ולכך מבני בניו של המן למדו תורה ברבים כי הי' כנ"ל טוב ורע והטוב נפרד ממנו נתגיירו ולהיות כי שרשי עץ הדעת גפן הי' ולכך כל ענינו היה להכשיל לישראל כמעשה נחש לחוה ואדם ביין ולכך עשה משתה לישראל להשקותם יין חמת תנינים ונלכדו עי"כ בזנות כאשר נעשה לחוה עם נחש וגם המלך והמן ישבו לשתות הכל ביין:

ולכן בניי ואחיי הזהרו מסתם יין ואל יהיה עון זה קל בעיניכ' כלומר סתם יין כי כל השותה סתם יין אין יוצא מעולם עד שיבעול ארמית כי ארסו ארס נחש וכל העולם כולו דומה למישור בפניו וטוב לאדם שישמור עצמו ויסבול צמא ביותר עד דכדוכי של נפש משישתה ח"ו סתם יין וכמה פעמים הזהרתי כאשר הארכתי בדרוש הקדום שלא לשתות יין אפי' חתום בחותם ישראל כי בעו"ה המומרי' יש להם חותם ישראל וכמה ישראל שאבדו חותמם ומצאו נכרים ולא ישתו רק כשישראל החותם יין כותב אני פלוני חתמתי יין ביום פלוני וכן יהי' תמיד וזה קל לעשות והעובר על זה הוא שותה סתם יין גמור בבירור ואין לך מעביר צלם אלהים מהשות' יין נכרים ולכך נאמר גבי דחמ"ו ששמו על לבם מבלי להתגאל בפת בג המלך ויין משתיהם נאמר ויהי מראיהם טוב כי לא סר צלם מעליהם כלל והיה צל אלהים על ראשם:

ואמרו בגמרא וישם דניאל על לבו לבלתי יתגאל בפת בג המלך וכו' רב אמר על לבו שם ולכל ישראל הורה ושמואל אמר על לבו שם ולא הורה ויש להבין במה פליגי ולמה אמר רב לכל ישראל הור' מנלן זה הא בפסוק לא נאמר רק דשם על לבו ולא יותר:

ונראה דידוע דגזרינן על פתן משום יינם ויינם משום בנותיה' ונאמר בש"ע אפי' גבי כומרים שאין להם נשים ובנות מ"מ לא פלוג בגזיר' חכמים והנה נאמר בקרא על דניאל חמ"ו ובניך יהי' סריסי' בהיכל המלך רב ושמואל פליגי במס' סנהדרין רב אמר סריסים ממש ושמואל אמר שנסתרסה עכו"ם בימיהם וא"כ א"ש דרב לטעמו דס"ל סריסים ממש א"כ ל"ל וישם דניאל על לבו מבלי לאכול פתן ושתיות יין דקשה למה ואי משום בנותיהם הלא סריסי' הי' ולכך עכצ"ל דלכל ישראל הורה משום בנותיהן ולכך א"א להפריש עצמו משום לא פלוג כנ"ל ואף על לבו שם אע"ג דלא שייך ביה האי טעמי ושמואל לשיטתו דס"ל לא סריסים ממש רק שנסתרסה עכו"ם בימיהם וא"כ שפיר י"ל על לבו לבד מבלי להיות נזהר מבלי יבא ח"ו לחשש בנותיהם וא"ש והלכה כרב:

לכן אל יאמר איש הן אני עץ יבש ולבו חלל בקרבו ולית בו חשש בנותיהם וא"כ מותר לשתות כמו שיצה"ר מלמד לאדם היתרי' גרועים כאלה ח"ו צא ולמד מאנשים סריסים כאלה קדושים טהורים איך פרשו עצמם מזה כמ"ש ומכ"ש נחנו והלא כל גזירת המן היה הכל משתיית יין נסכיהם כמבואר בכל דוכתי וכמה קלקולים עשה היין ובפרט יין במגע נכרי תיכף מעורר מגע נחש בעץ הדעת ועץ הדעת חטה וגפן הי' ולכך אסרו פתם ויינם וכבר אמרתי בפי' המדרש ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין המלך היה טוב אבל לישראל היושבים שם לא טוב לבם ביין ויש להבין למה אז לא טוב ולמה הלכו אלא הענין כך כי נודע מ"ש בס' מנות הלוי כי ק"פ ימים התחילו בימי קיץ מניסן ואילך והטעם שכתבתי כי אחשורוש עשה סעודה כי לפי חשבונו נמלא כבר ע' שנים לחרבן רק אף דלמלכי א"ה מונין מתשרי לחרבן ובנין הבית מונים מניסן ולכך עד שהגיע ניסן בשנה שלישי' למלכו עדיין לא נשלם החשבון למניינו ולכך לא התחיל הסעודה עד ניסן ומשם ואילך:

ובזה יובנו גם כן דברי מדרש רבה ימים רבים שמונים ומאת וכי ימים רבים היה אלא על שהיה של צער קרוי ימים רבים והקשה היפ"ע פשיטא דהי' ימים רבים ק"פ ימים רבים וגבי זבה דכתיב ימים רבים קשה דלא הי' רק ב' או ג' ימים אבל זהו שהי' ק"פ ימים פשיטא דהי' ימים רבים ונראה דכך הפי' דסעודתו התחיל בניסן ואלו כל ששה חדשים מניסן עד תשרי שלימים הי' נשלמים בתחלת תשרי אבל לפי קביעות וסדר המולדות שלשה חסירי' ושלשה מלאים ק"כ א"כ נשלמו בג' תשרי הוסיף עליהם ז' ימי משתה שאח"כ נשלם יום השביעי כטוב לבו ביין ביה"כ ואז היה ישראל מתענים ולכך לב המלך טוב ביין ולב ישראל לא טוב כי התענו ולכך לא ידע במה יפתם כי אלו הי' אוכלים ושותים הי' נפתים בזנות כמ"ש במדרש אבל ביום הצום הקדוש שפירשו מזה חשב מחשבות להביא ושתי ערומה ואלו היה ושתי באה ערומה עדיין היה אומרים השרים אנשי זימה אולי נשים אחרים גם כן יפות ערומה והיה נשים אחרים גם כן באים כמבואר במדרש ומזה היה ח"ו לבבם נפתה לתור אחר עיניהם ולזנות ביום הקדוש וזהו היה פרי מגמתו וה' ברב חסדו וטובו לבית ישראל הפר עצתם ולכך נקרא פורים וזהו יום כפורים כי זהו הנס פורים היה עיקר הנס שעשה לנו הקב"ה ביום הכפורים שלא נטמאו ישראל בזנות כי עצתו היה כעצת בלעם בעצת שיטים: