יערות דבש – חלק ב – קטע 4

ומזה עם ה' שמעו והתבוננו היטב כמה יש לאדם ללמוד ביראה ופחד ולא בדרך עראי ושחוק כ"א באימה כעומד לפני שכינה ויהי' שפתותיו נוטפת מור ומכ"ש בר"ה בשחרית קודם התקיעות שאין לשמוע בקול שרים כי בעו"ה הר' מתחלף בד' והוא קול שדים כי שטנא נצח המנגנים בניגון של שטות ולמעלה תנוח התיבה הוא כסא כבוד ושרפים עומדים ואופנים תרפנה כנפיהם ויחתו מפחד ה' והדר גאונו וצאו וראו כמה קשה לפני המקו' לדון עד שעומד ומתיישב וינוח כסא כבודו מבלי תנועה כלל והמה מתנועעים כשכור שכורת ולא מיין:

ואמרינן בגמ' באבוד רשעים רנה זה אחאב בן עמרי שנא' ותעבור הרנה בקרב המחנה ופריך הגמ' ומי איכא שמחה והא כתיב בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ולא נאמר כי טוב שאינו משמח וכו' ע"ש ויש להבין למה לא הקשה זה על הפסוק דכתיב להדיא באבוד רשעים רנה מי חדי קב"ה ולמה המתין מלהקשות עד שאמר זה אחאב בן עמרי ואח"כ הקשה ומי חדי אבל יובן כי לכאורה אין מקום לקושיא הגמ' כלל כי ודאי שקב"ה לא חדי כי הוא הטוב האמיתי ורוצה בשלימות ברואיו ולא נח לו באבדן ברואיו ולכך נאמר בדור המבול ויתעצב ה' וכו' אך כבר אמרינן בסנהדרין נהרג מתוך רשעו כיון דאיקטל הוי לי' כפרה ולכן קראן אסף חסידי ואמר נבלת חסידך דכיון דנהרגו אף דלא חזרו בתשוב' ה"ל כפרה וא"כ ודאי ישראל רשע שנהרג חדי כי בחייו אפשר דהרשיע ביותר ועכשיו דנהרג ה"ל כפרה ונוחל עה"ב וזהו שלימתו ותכליתו שזכה לחיי עולם הבא אבל במות עכו"ם שהם עדי אובד נעשו מזיקים ושוכנים במדבר אשר שם הרגיעה לילית והיו דראון לכל בשר פשיטא דלא חדי הקב"ה הטוב האמיתי שיהיה ברואיו שברא לחיי עולם לדראון היפוך מחשבת אשר זמם ואפשר היה שבים לקבל האמת בעודם חיים כי הבחירה לאדם וא"כ פשיטא דלא חדי ואין מקום לקושי' הגמ' והשתא דקאמר הגמרא באבוד רשעים זה אחאב ואחאב היה מאותן דאין להם חלק לעה"ב דלגודל רשעתו דאפי' מה שנהרג לא נתכפר לו וא"כ שוה הוא לעכו"ם בזה דגם הוא אין לו חלק לעה"ב שפיר פריך מי חדי וכו' וא"ש ובזה יובן גם כן דברי גמ' דמגילה דאמרינן והיה כאשר שש ה' אתכם כן ישיש ה' להרע לכם ומי חדי קב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב בצאתו לפני חלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ולא כי טוב דלא חדי קב"ה וכתיב ולא קרב זא"ז כל הלילה מלמד שבקשו מ"ה לומר שירה ואמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים וכו' ויש להבין דה"ל להקשות ראשון מהך פסוק ולא קרב וכו' דנאמר בתורה מקודם לפסוק בצאתו לפני חלוץ דהוא פסוק בד"ה אבל יובן דמפרשי' הקשו מפני מה אמרו ישראל שירה בים ותירצו הואיל להצלה כי נפרקו מצריהם לא הקפיד קב"ה שיאמרו שירה על הנס ולפ"ז קשה יהושפט שאמר גם כן שירה על הצלתו מיד עמוני שהצירו לישראל ג"כ עדיין קשה הל"ל כי טוב כמו ישראל בים אבל התי' הוא דיהושפט אמר זה טרם נצחו רק בצאתו לפני חלוץ אמר תיכף זה כי בטח בנבואת הנביא שיצליחו נגד עמוני וזה היה לבבו בטוח אבל לא ידע אולי יש בתוך מחנהו איזה אנשים היראים רכי לבב מעבירות וימותו במלחמה כי הנביא לא הבטיח לו שלא יפקד מהם איש ובנפול ישראלים אין לישראל לשמח כלל ובזה לא שייך הצלה ולכך לא אמרו כי טוב לזה נכון אך מזה מוכח דאף בהריגת רשעי ישראל במלחמות ה' דה"ל כפרה מ"מ אין הקב"ה חדי כנ"ל ושפיר קשה כנ"ל בזה יובן דודאי על הך קרא כן ישיש להרע וכו' לא המ"ל מהך דלא קרב זא"ז וכו' דיש לחלק בין ישראלים דבזה איירי קרא כן ישיש דחדי קב"ה ובין גוים כמו בים דלא חדי כנ"ל ולכך פריך מיהושפט דלא אמר כי טוב דחשש אולי יפלו רשעי ישראל הרך לבב הירא מעבירות כנ"ל ש"מ דאף בהו לא חדי רק י"ל אולי לכך לא אמר כי טוב הואיל ויהרגו גוים עמונים הצרים אותם ולזה קאמר הגמ' מקרא ולא קרב וכו' שלא הניחו הקב"ה לומר שירה וקשה איך שוררו ישראל וצ"ל כנ"ל הואיל שהיה להם הצלה וקשה א"כ יהושפט נמי וצ"ל דלא אמר כי טוב בשביל רשעי ישראל ושפיר קשה כנ"ל וא"ש. ובזה יובן מאמר מ"ה מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים מונחים לפני והיינו כי כבר אמרנו לחיי נצחי כל ישראל נחקקים וחיי גשמי כל מה דעביד רחמנא לטובה כי ע"י כן זוכה לשלימות וא"כ למה אין אומרים שירה והשיב הקב"ה ספרי חיים הם ישראל ספרי מתים הם גוים ואיך ישוררו דבזה לית ליה הצלה ואף בהם אין חדים כלל וא"ש:

ומזה יתן החי אל לבו כמה קשה למקום אבדן רשעים ואין חפץ במיתתן רק בתשובתן ובני האדם בעצמן אין חפץ בתשובה וחפץ במיתת עצמו ואין משגיח בשלימתו כלל וגם ילמוד מקב"ה שמצער באבדן גוים אף כי מחרפים אותו בכל זה רחמיו מרובים וממנו יש ללמוד ללכת בדרכיו לחמול על כל ולצער בצער שונאו ויותר שהרע לו אם יקרה לו צער יצער עצמו כמאמר דוד ואני בחלותם לבושי שק כך מדתו של המקום ורחמיו על כל מעשיו ואם ירגיל אדם עצמו בזה ילמוד ביותר שיהיה חומל דלים וישתתף בצערם כי אין די מה שנותן צדקה לעני רק לשתף בצערו ולחזק כושלים כמאמר איוב אב הייתי ליתומים ולב אלמנה ארנין וישגיח בנכשלים ואומללים לנחם ולהיות להם לאב ופטרון ובכל צרתם יהיה לו צער וישקף ה' ויכתב בספר זכרון לרחם ולחמול עליו ולכתבו בספר חיים טובים ואתם הדבקים בה' אלהים חיים כולכם היום אמן: ת"מ מה שדרש אדמ"ו הגאון הנ"ל ז"ל בק"ק מיץ בז' אדר תקח"ל

אדון הנביאים בי"א מזמורים שאמר פתח פיו בתפלה למשה איש האלקים אדני מעון אתה היית לנו בדו' ודו' וכו' ודרש המדרש שנשמות צדיקים קדמו לבריאת עולם כמאמרו מעון היית לנו בטרם הרים יולדו וכו' ולהבין מה ביקש בזה אם קדמו או לא ולמה תארו עצמו איש אלהי' אבל הענין כי יום זה שאנו עומדים לדרוש לא יום גורם להרבות בדרוש חריפות ופלפול כרב שמת בה"מ בטילי' כי בעו"ה יום זה אשר נחשכו כוכבי נשפו והלבישו שמים קדרות כ אפס חסיד מבחר יצורים יום זה חושך ואופל לא סדרי' וכל בית ישראל יבכו ויעשו ביום זה אבל יחיד בכי תמרורי' למאוד כי בעו"ה כאשר נלקח ארון אלהים משה רבינו הי' סיבה לכל הגלות וחרבן שוממות ארצות ושפלות ישראל וכל אשר קרה לעם ה' היה הכל בסיבת מיתתו וכל מיתת צדיקי' הכל בסיבת מיתתו ולכן המעורר אבל על מיתתו מעורר על כל הצדיקים כי כולם ניצוץ נשמתו וכולם דבוקים בו כי הוא שורש ומקור לכולם ולכך אמרו וכל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים כי תלויה במיתת משה ומשה נענש למיתה דגזר על עצמו ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת והערה נפשו למות בשביל ישראל וזהו מכה אשר לא כתובה הרצון שנמחה מספר הנכתב וזהו מיתת צדיקים:

אמנם כבר מלתנו אמורה כפעם בפעם כי עיקר התעוררות ללמוד ממעשה צדיק ולהדמות למדותיו ולילך בדרכיו ואמת מי גבר ידמה למשה והתורה מעידה לא קם כמשה והוא שורש ועיקר לתורתינו ולכך אין להאמין שיבא שום נביא וחוזה משיח וגואל שיבטל ח"ו תורת משה כי אין יכול לבטל דברי שגדול הימנו ואם בא לבטל צריך שיהיה גדול ממשה והתורה העידה לא קם כמשה ומה שאמרו במדרש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא ירום ממשה היינו בממשלה וגדולה כי ישב על כסא ה' אבל לא במעלה והשגת נבואה לא יגיע שום אדם למשה אשר נחסר מעט מאלהים ולכך זהו שורש בתורתינו כי לא קם כמשה ומה שאמרו חז"ל בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם הדבר בעצמותו תמוה ח"ו לדמות איש אשר נשתקע באבי אבות הטומאה שרש ראש ולענה לאיש טהור קדש קדשים ומי ידמה חושך מצרים לאור בהיר בשחקים:

אבל הענין כי בלא"ה יש להבין הא התורה אמרה ולא קם עוד כמשה משמע דלאחר משה לא יקום ולא דיברה התורה ממה שהיה קודם משה רק מה שיהיה אחר משה וא"כ הלא בלעם ימ"ש נהרג קודם משה ואיך שייך בבלעם קם אבל הכונה כי ידוע במדרש כי אמר הקב"ה שלא יאמרו עכו"ם אלו היה לנו נביא גם אנו היה מקבלים התורה כמו ישראל לכך הקים להם הקב"ה בלעם שהיה אצלם כמדרגת משה אצלינו להבדיל בין טמא לטהור לסתו' פיהם והנה לע"ל בביאת משיח ויעורר גוג ומגוג והאומות למרוד במשיח כדכתיב למה רגשו גוים וכו' יעמיד להם הקב"ה שנית נביא כמו בלעם שיזהירם וינבא להם מאמיתות ביאת גואל האמיתי כמו שאמר להם בלעם מקבלת התורה כדאמרינן נתקבצו עכו"ם לבלעם וכו': וזהו כוונת מאמר חז"ל בישראל לא קם שלא ישלח לנו ה' עוד נביא כמשה כי תורתו נצחי וא"צ למשה אבל בעכו"ם יקום בלעם כמו שהיה בזמן משה כן יהיה שנית בזמן משיח אי"ה וזהו כוונתם באמת ולכן העיקר לדמות למשה א"א אבל עכ"פ מקצת מדותיו יש לנו לתפוס ונתפוס מדת ענוה אשר העידה התורה על רב ענותו ואם ישים איש כזה על לבו מבחר יצורי' לא גבה לבו ולא רמו עינו ואיך יתגאה שפל אנשים עטלפים שלא ראו אור ומושללים מכל חמדה ומכל מעלה אוי לנו כל שברנו וכל ענין הירוס התורה ומשיסת יעקב וישראל לבוז היה הכל ע"י גאוה וקבל די רוח יתירה באנשים כאלה המה עתקו גברו חיל:

והנה אמרו במדרש אתה החילות להראות את עבדך וכו' אתה באת אלי בתחילה בסנה אעברה נא וכו' ואמר לו הקב"ה כבר נשבעתי ולהבין מה ביקש בזה באמרו שבא אליו בתחילה בסנה והוא כך דידוע במדרש שאמר משה אתה אמרת המתחיל במצוה אומרים לו גמור ואני שהתחלתי במצוה להוציאם ממצרים אין מהדין שאגמרו להביאם להארץ. אך זהו תליא אם תכלית יציאת מצרים היה בשביל כניסת לארץ יפה טען אבל אם יציאת מצרים היו עיקרו להוציאם מעבדו' לחירות ולקבל התור' במדבר א"כ זהו כבר נגמר ונעשה ע"י משה ואיך שייכות עוד לי"מ הכנסת לארץ ואין טענה בזה למשה ובזהר הקשה איך דיבר ה' עם יחזקאל בח"ל ותי' דהיה על נהר כבר דהוא מים והוי כמו א"י או דכבר דיבר עמו בא"י א"כ יכול לדבר עמו אח"כ בח"ל ובכוזרי תי' הואיל ונבואתו לצורך א"י אף בח"ל יתכן וידוע במדרש דדיבר עמו בסנה מה סנה גדל בלי מים בארץ ציה כך היו ישראל אז בלי תורה ומע"ט ולפ"ז דסנה בלי מים כך היה טענת משה אתה באת אלי בתחילה ולא דברת עמי מקודם בא"י כי היה תחילת נבואתי וגם בסנה מקום שאין בו מים א"כ לא שייך כל הנך ב' תירוצים הנ"ל וצ"ל תי' הכוזרי דהיה לצורך א"י אף דהיה שם הנבואה רק על יציאת מצרים עכצ"ל דצורך יציאה היה בשביל הכנסת לא"י וא"כ חזר טענתו דהתחיל במצוה ועליו לגמור וא"ש:

אבל ביותר הוא מה שאמרו דהואיל דמשה היה עניו מאוד לא היה מוכשר לנהל העם כי היה צריך להנהג העם בחזקה וכמ"ש מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אמנם מבואר במדרש דלכך נראה הקב"ה למשה בסנה שהוא שפל שבגדולי ארץ להורות על מדת ענוה וזה אמרו אתה באת אלי בתחיל' בסנה והדריכני במדת ענוה כללו של דבר תחילת דבר ה' במשה היה להדריכו במדת ענוה כי אין לך מדה לקנין שלימות כמו ענוה וכן היה מרדכי הצדיק שהיה אומרים עליו במדרש שהיה כמשה קנה קנין ענוה למאוד ועמד בו מתחילתו שלא נטה אחר גדולה וכבוד מדומה וצוה על אסתר להסתי' מולדתה לבל יעלה לגדולה על ידה וחז"ל הזהירו להיות בורח מכבוד וכן עשה מרדכי ואם לבסוף עלה לגדולה נאמר עליו רצוי לרוב אחיו כי היה ענותו יתירה ומה שאמרו חז"ל שפירשו ממנו סנהדרין לא יודמה ח"ו שביטל מתור' לרב טרדתו בעסקי רשות ומלכות ח"ו לומר עליו כן וכבר אמרתי בדרוש הקודם כי ידוע מ"ש במדרש מגילה ומרדכי יצא שהיה מלך ויצא לו מנוטין מרדכי מצד אחד ואסתר מצד אחר וידוע דאין מושיבין מלך בסנהדרין ולכך פירשו ממנו סנהדרין ולא ח"ו דפירש עצמו מד"ת ובזה יובן דקאמרינן מגילת אסתר ברה"ק נאמרה מנלן דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר וכו' מנא ידע אלא ברה"ק וקשה וכי הספק אי מרדכי היה נביא או לא פשיטא דהיה נביא וכבר אמרו כי מן מ"ח נביאים הי' מרדכי ומז' נביאות היה אסתר רק כל ספק היה אי מגילה זו נכתבה ברה"ק או מעצמו כדרך ספורי מעשים וא"כ אף דהיה נביא בשביל זה אין מוכרח דהמגילה נכתב ברה"ק וקהלת יש מחלוקת אי נאמרה ברה"ק ולכ"ע היה שלמה נביא כדכתיב בחלום נגלה ה' אל שלמה ומשלי ושיר השירים נאמרו ברה"ק אבל הדבר מבואר לפי הנ"ל וכבר אמרתי דבר זה בדרוש הקודם רק הואיל דעסוקים באותו ענין ונתחדש בו דבר נאמרה ונשנית הואיל דצריכה להאי ענינא כי ידוע דלכך ויקרא א' זעירא כי משה לא רצה ליכתוב לגודל ענוה שהיה קרוי מה' כנודע ואף מרדכי היה כ"כ עניו כנ"ל וא"כ אלו היה המגילה מבלתי רה"ק רק מרדכי בעצמו היה כותבו קשה איך כתב ויודע הדבר למרדכי מי הגיד לו וע"כ ברה"ק א"כ איך כתב זה על עצמו לייחס עצמו לתפארת שהשיג ברה"ק והלא זה יוצא מגדר ענוה דבר שמוכח ממנו שהיה רה"ק עליו ועכצ"ל דנכתב ברה"ק וא"כ אשר ישים ה' בפיו אותו הוצרך לכתוב ולדבר כי לא עינה מלבו וא"כ לא קשה איך כתבו כי לא היה ברשותו לשנות דבר וא"ש:

וכן ילפי' הגמ' ג"כ שם מהא דכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה מנא ידע ש"מ ברה"ק ודחו דלמא שנדמה לכל אחד כאומתו ופירש"י שאמרו כן בפיהם ולכאורה הדבר תמוה בממ"נ אם אפשר שיהיה נשמע מכל אחד א"כ מה צורך לומר שלכל אחד נדמה כאומתו הלא יכול לומר בפשוט דשמע שאמרו שהיא יעלת חן ואם אי אפשר לשמוע מכל אחד ואחד א"כ עדיין אינו מיושב איך שמעו מכל אחד שהיא נדמת לו כאומתו עד שהעידו כן ועוד מנ"ל דנשאה חן בעיני ישראלים ואי דנדמה להם כאומתם הוא דידעו האמת דהיא מבנות ישראל כמו שאמרו אחות לנו בבית המלך אבל כך כי יש להבין במ"ש כ"א נדמה לו כאומתו מנלן זה וצ"ל דדייקי מהא דכתב רואיה רואי' מיותר דהל"ל רק בעיני כל אלא רואיה באותיות א' ה' ח' ע' א' וע' מתחלפים כנודע וא"כ צ"ל רועיה והיינו ריע כאח לה שהיא מבני אומתה לרעות' אמנם במדרש אמרינן דאסתר נשאה חן אפי' בעיני מלאכי מעלה וצ"ל ג"כ דדרשו ממילת רואיה דמיותר אלא להורות רואי י"ה דהיינו מלכים בעיניהם נשאה חן וזהו כוונת הגמ' דודאי זה לא קשה מנא ידעו דשמעו בפי כל הבריות ודיבר הכתוב בהווה אחרי הרוב ואם יהיה אחד מאלף שלא תמצא חן אין זה מעכב שלא נאמר בעיני כל כדרך המקראות לתפוש רוב המצוי במקום כללות וכמ"ש המפרשים רק לגמרא מיותר מלת רואי' וצ"ל כמ"ש המדרש דמצאה חן בעיני מלאכים רואי י"ה וקשה מנא ידעו דמצאה חן בעיני מלאכים ש"מ ברה"ק נאמר וחקר אלוה הוא וע"ז דחה הגמרא דלמא באמת אין כוונת הפסוק על המלאכים ורואי' היינו להורות כנ"ל דכל אחד נדמה לה כאומתה כנ"ל ולא על המלאכים קאתי וא"כ אין כאן ראיה כלל וא"ש אבל הענין דנדמה לכ"א כאומתה הוא מגודל ענוה שהיה לה לא נהגה גסות רוח נגד שום אדם והיה כאחותה לכל או"א וזהו הפי' שנדמה לה כאומת' שהיה מתנהגת עם כ"א כאלו נתגדל' עמו ובבטן א' היו שניהם וזהו גרם נשיאת בכל דבר למטה ולמעלה חן בעיני מלאכים כללו של דבר אין לך מדה טובה יותר מענוה והיא המונע מאדם כל דבר רע וניצול מהיזק רבות והנה ענין משה היה הכל בשביל ישראל לטובת' ולתקנם ולישרם וכן ראוי לאדם השלם לא לומר אם אני לי לקנין השלימות מה איכפת לי בשלימות אחרים ואין מקפיד אם אחרים עושים רע או טוב וזהו בעו"ה החלי בזמנינו כי רוב חכמים ופרנסי הדור אינם שמים על לב ליישר העם ולבער הרע מקרב ישראל ובאמת עיקר השלימות תלוי במה שחושב לתקן זולתו ולא יחוש לעצמו כי אם על חבירו ולכך אמרו איש יהודי היה בשושן הבירה וכו' וכבר תמהו הלא רבי' היו שם ולמה נאמר איש יהודי היה בשושן הבירה ואמת כי בשביל זה אמרו רבים ממפרשים כי הנשארים ברחו משם מחמת פחד המן אבל זה דוחק כי אח"כ כנוס כל היהודים וכו' מורה ההיפך.

אבל הענין בזה בשני פנים אחד כמ"ש כי ודאי בתוך ביתם היה רבים מיהודי' אבל שיהיה סובב בשוק להשיב רבים מעון ולתקן המעוות לא היה כ"א מרדכי כמבואר בתרגום למדרש כי לא היה איש דמוחה על ישראל מבלי לכנוס ולאכול בסעודה של אותו רשע חוץ מרדכי ולכך נאמר איש יהודי היה בשושן כי הוא שסבב בשושן בשוקים ורחובות כמ"ש וילך ברחוב עיר ויצעק וגו' ואף כי היו יהודים רבים וכולם היו בסכנה לא היה אחד הלך בתוך העיר לצעוק ברבים וזהו מגדר השלם להשיב רבים מעון ולעורר הישיני' בשינת אולת ופתאים:

אמנם חז"ל שאלו כתיב איש יהודי וכתיב איש ימיני ומשני מרדכי מוכתר בנימוסו היה והקשו תוס' דמה ענין זה התשובה להך קושיא וע"ש דדחקו דהיה לו שמות נאים וכל זה בתכלית הדוחק מה ענין זה לזה לייחסו בתר שני משפחות:

אמנם נראה כר כי במדרש דרשו יהודי יחודי כי ה' וח' מתחלפי' כנודע והיינו מרדכי כי הוא מפרס' יחודו של מקום והענין כי ה' נתן לנו אות תפילין וציצית והם לאות ברית על יחודו של מקום וקשר האחדות ואהבה בינינו ובין הקב"ה והם אות ברית ובזה נשתנו ישראל מהעמים והלובש תפילין כראוי וכן ציצית כל רואיו יאמ' כי הוא ישראלי והכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כי תפילין שבראש הם מעידים בעוצם יחוד הקב"ה וראוי להיות' גלוי לכל וכ"ש בציצית שהם לזכרון למצות ה' וראוי להיות בגלוי לכל ולא כן עושים עכשיו ישראלים בושים נגד העמים ללבוש שמלת גבר ישראלי ולובשים ארבע כנפות קטן מהכיל והוא מכוסה בבגדים רבים שלא ירגישו בו שום אדם שלובש ציצית וח"ו שיהיה ציצית שלו נראי' מבחוץ שיאמרו ראה שוטה זה לובש ציצית וכן תפילין הם קטנים מהכיל ויסתירם תחת פיאה נכרית שלו ותחת הכובע עד שלא יראה מהם יוצא דבר ומכ"ש שלא ללובשם בחוץ והעיקר הכל מבלי לילך בבגדים שהם תכשיטי ישראל ומורים על קשר אהבה ודיבוק נגד רבים ומכ"ש ברחוב ח"ו. וזהו בעו"ה הכל מעורר כח היצה"ר למזימה ומסירות כי אם תפילין וציצית לנגד עיניו הלא תמיד יזכור באות הברית אשר כרת ה' ולא יעלה בידו בקל דבר רע כי שמיה דמרא עליו ולא יתכן לעשות כמעשה עכו"ם או צוררים כאמר' מי שביקש לזנות ובא ציצית וטפחו על פניו ואיך אפשר לטפוח והם שגורים ומסוגרים כרוכים בתוך הבגדים וכל המלבושים עליו עד שאפי' חוט אחד מעכב חס ושלום לצאת חוצה ומכל שכן תפילין הם בראשו למשא ומסיח דעת ממנו ואין מניחן במקום הראוי להניח כ"א הם על מצחו תמיד קרוב לעינים ואין יוצא ידי הנחת תפילין כלל ובעו"ה רוב המוני עם מניחי' תפילין הכל על מצחם ולא למעלה במקום צמיחת שער ועוברים רוב ימיהם בלי קיום מצות תפילין ואם ישים אדם על לבו כמה יקר היה למרדכי כשהכריז המן לפניו ככה יעשה לאיש וכו' והכל כבוד מדומה כי מהו המן ומהו אחשורוש בני אדם חלפו כצל הם וכבוד' מהבל בא ולהבל ילכו ואיה כבוד' ונצחם והמניח כראוי תפילין כשרי' וכן הציצית אם מניחן בכוונה שלימה לרצון הבורא יתעלה הלא מכריזין לפניו משער המלך מלכו של עולם הבו יקרא לדיוקנא דמלכא והיש יקר וגדולה יותר מזה וכי אין זה יותר יקר ממה שהכריז זה הצורר המן ימ"ש ולכן ראוי להיות מאד זהיר במצות הנ"ל והם אות ברית אשר כרת ה' אתנו: