יערות דבש – חלק ב – קטע 2

ודעו כי יש שני מיני משחיתים אריה וכלב כמ"ש הושיעני מפי ארי' וכן מיד כלב יחידתי והשותה יין של עכו"ם נדון מפי ארי' כי הוא עז שבחיות ויין עז בצמחי' ולכך אמרו במדרש בנח ששתה יין שהכישו ארי' והשותה י"נ נדון בגיהנם של שלג כי יין מוליד חומו וכאשר אמרתי סופו לבעול בעילה אסורה ויוסף אלו שתה יין במצרים לא היה ניצול מפוטיפרע אבל אמרו נזיר אחיו שנדר נדר שלא לשתות יין זולת אחיו שאינו מטמאים במגע לכך ניצול מעון זו ולכך נאמר זכו נזיריה משלג כי ע"י נזירות מיין נצולים מגיהנם של שלג ולכך נאמר בבניהו שהיה צדיק הוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג כי שניהם משחיתים כאחד כמ"ש ולכך דניאל שגזר איסור שתי' כנ"ל נמלט מגוב אריות וביהודה נאמר גור ארי' הודה כי הוא אריה בקדושה נאמר עליו כבס ביין לבושו בדם ענבים סותו וא"כ אריה שאג מי לא יירא לעבור ויאכלנו אריה אבל מי שעובר על בעילת בת נכר נענש במשחית דומה לכלב כאמרם כלבא לאו בת משתא חמרא אבל אמרם מה שגל כלבתא כי הוא ממונה על תאות המשגל ואמרו דבוקה בה ככלב בעו"ה ולכך קראו לכלב שגל היותו ממונה על המשגל ובמצרים שהיו ישראל פרושים מן בנות מצרים ולכך כשיצאו לא יחרץ כלב לשונו אבל בבית שני בעו"ה שנתערבו בבנות ארץ הי' על מזבח ככלב ולכן מאוד צריך שמירה בזה ודי כי זהו ראשון שישמור אדם עצמו מבלי לטמא במאכלות אסורות כי זהו מטמא כל גוף וקשה אח"כ לפרוש:

ואמרו במדרש קהלת לע"ל יכריז הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר יבא ויטול שכרו והרבה אומות שלא אכלו חזיר יבואו ג"כ ואמר קב"ה אינו בדין אלו שאכלו עה"ז שיטלו שכרן וחזר ומכריז כל מי שלא אכל נבילות וטריפו' שקצים ורמשים יבואו ויטלו שכרן ואין לך מי שלא אכל משלו או משל חבירו ויצאו בפחי נפש ויש להבין מתחלה למה לא הכריז תיכף מי שלא אכל נבילות וכו' ולמה הכריז מתחילה על בשר חזיר וכי דינא הכי לשנות מכרוז לכרוז ולא איש אל ויכזב:

אבל יובן כי שני בחינות יש באסורי אכילות אחד האוכלו מטמא עצמו ונפרש מקדושה וטמא טמא יקרא לכלב תשליכון אותו ובחינה ב' שכדי שכר פרישה לכפר על הרבה עבירות כי רואה הקב"ה שמתרחק א"ע ממותרת וחימוד ורצון ה' יעשה וביחוד שמכפר על אבי אבות החטא אכילת עץ הדעת שלא עמד בדבר התאוה לעינים קט זמן והוא מעצים עצמו מטוב המדומה אבל זהו במה שאין טעם טבעי למניע' אכילתו אבל מה שיש בו טעם טבעי למניעת אכילתו ד"מ כי הוא מוליד חולש' ומזג רע וכדומה אין כ"כ שכר במניעת אכילתו וכל דבר שמזיק לאדם רוב בני אדם ונכרים שרים רבים נמנעים מלאכול אם יאמת אצלם ע"פ רופאים שהוא בלתי נאות לבריאות וכדומה וא"כ די שמשיג בחינה ראשונה שגופו נשאר טהור מבלי להטמא:

והנה הרמב"ם במורה נבוכים בנתנו טעם למניעה דברים אסורי' נתן בכולם טעם שהם מזיקים וקשים לגוף כחרבות ומולידי' מזג ותכונה רעה אבל בחזיר לא מצא דבר והודה שלא מצא בו שום טעם בעצמותו רק דחק להיות אכילתו בצואה ומתגולל בו אלו מותר אכילתו היה כל מקומות מלאים צואים וטנופת ולא היה קרבנו קדוש ואם כי זה טעם דחוק בעצמותו והוא רק מקרי ולא טעם בעצמותו אף גם שיכרסמנה חזיר מיער כי מה טעם יש בו הלא הוא מדברי כשאר החיות ואין בו טעם הנ"ל כלל ולכך כל חורי ארץ יאכלהו כללו של דבר על חזיר לא מצאנו טעם טבעי וא"כ הנמנע מלאכלו שכרו הרבה כמ"ש בבחינה השניה וזהו כוונת המדרש הקב"ה מכריז אין כונתו לתת שכר מצוה זו כי פשיטא דלא יקפח הקב"ה שכר כל מצוה ומצוה רק כונתו אפי' עברו עבירות כמה כי אין אדם וכו' רק נמנע מלאכול בשר חזיר מ"מ יבא על שכרן כי מצוה זו כדאי להגין ולכפר על כמה עבירות ולכך לא הכריז מי שלא אכל בשר נבילות ושקצים וכו' כי זהו די שלא יתגאל ויטמא גופו אבל אין שכרו כ"כ לכפר ולכך מכריז על חזיר לבד מי שלא אכל אפי' בשר חזיר אבל שאר נבילות ושקצים וכו' פשיטא דלא אכיל רק ע"ז אין כ"כ שכר כנ"ל ואומות עולם הבינו דהכל תלוי בחזיר לחוד ולכך הרבה שלא אכלו יבואו ליטול שכרן ואמר הקב"ה שאין הפי' כך דמי שאכל נבילות ושקצים וכו' פשיטא דגופו נטמא ומה בכך דלא אכל חזיר גרוע ממנו אכל אבל כונתו לא זו שלא אכל מאלו אף חזיר דליכא בו טעם טבעי מ"מ לא אכלו ולכך הרבה שכרו אבל האוכל הגרוע פשיטא דעונשו קשה ולכך יצאו בפחי נפש ולא שינה הקב"ה כלל דבריו רק הכונה באמרו אפי' בשר חזיר דזהו להגין על שאר עבירות וזהו פשוט ולכך מאוד יש ליזהר באסורי אכילות ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה ח"ו בשר נבילה כי בזה נטמא גופו ונפשו אליו יאסוף יפול לתוך הטומאה:

וכן אמרו בגמ' לע"ל יתן הקב"ה ס"ת לתוך חיקו ויאמר כל מי שעסק בזה יטול שכרו ויבואו עכו"ם ויטענו כלום כפית עלינו הר כגיגית ויאמר הקב"ה ראשוני' ישמיעו שבע מצות היאך קיימתם ויש להבין מה ביקש הקב"ה בכרוז זה פשיטא שלא ימנע ה' לשלם שכר לעוסקי תורתו וגם מה זה שהשיב שלא קיימו ז' מצות הא ידע זה תיכף ומ"מ היה מהדר ליתן להם התורה וזרח משעיר והופיע מפארן כו' וא"כ עדיין יש להם הטענה היה לכוף עליהם ג"כ הר כגיגית וגם י"ל איך מלאו או"ה לתבוע שכר מה שיודעים שמלאים עון בידיהם זימה וימינם מלאה שוחד ודמים מלאו אבל כבר ידוע כי התורה מגין ומכפר על הרבה עונות העוסקים בתורה לשמה מכפר על עונות רבות ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה לומדי תורה לגבי קב"ה רק המפרשים הקשו הא אם עובר עבירה מה יועיל תורה והקרא צווח ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו' וא"כ איך יתקיים מ"ש תורה מכבה עבירה וכבר הארכתי בזה בדרוש אחר בדבר של טעם לשבח אבל מה שנוגע לענינו הוא כך כי יש שני מיני עבירות כאשר דרשתי כמה פעמים סוג אחד מה שהטבע ושכל מחייבו מבלי לעשות כגון רציחה וגזל וחמדת אשת רעהו אשר עי"כ ימלא ארץ זימה וסוג שני שאין השכל אנושי מחייבו אבל מתת אלהים הוא לבחיריו וקדשנו במצותיו ברצונו כי הוא נגיד ומצוה והנה בעברו על סוג שני בזו התורה מכפר ומכבה עבירה כי גדול התורה לפני הקב"ה עד שאינו מקפיד כ"כ אם עבר על מצותיו ויועיל לכפר עם תשובה אבל בעברו על סוג ראשון דבר מה שהוא נגד השכל איך יכבהו התורה הבנוי על שכל אמיתי אם הוא נגד השכל וטבע המוטבע מיוצר הכל ועל זה נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

ובזה יובן הנ"ל כי הקב"ה שבא ליתן שכר לישראל ויודע כי המה מלוכלכים בעונות ובפרט בגלות המר ולכך נטל הקדוש ב"ה ס"ת להורות כי העוסקים בתורה התורה מכפר על הכל ונמחה כעב פשעו ויבא ויטול שכרו כי התורה מכפרת ולכך הכריז מי שעסק בתורה יטול שכרו וסר עונו וחטאתו תכופר וזהו שדרשו אנ"כי אנ"כי הוא מוחה פשעיך אם יתמידו בתורה שמתחלת אנכי וכו' וכאשר שמעו זאת עכו"ם א"כ לבשו טענה מה בכך שאנו מלאים עונות כרמון אלו נתן לנו התורה היה ג"כ מכפר ולא היה נ"מ בעונות ולכך טענו היה לך לכוף אותנו לתורה והיה מכפר על כל עונות ואמר להם הקב"ה שוטים טועים אתם כי עונות שלכם אין התורה מכפר כי הלא עברתם על ז' מצות בני נח שהם הכל ע"פ מה שהשכל והטבע מנגדים כמ"ש כל המחברים ואפי' או"ה יודו וקראו לו בחיבורם מצות טבעי' וא"כ אם עברתם על מצות כאלו שהם הכל נגד השכל וטבע לא יועיל לכם התורה כלל כי ע"ז אינה מכפר' ולא הי' מועיל לכם קבלת התורה כלל וא"ש:

ולכן בני הזהרו למאוד ממצות מה שהשכל וטבע נגדו ואמר לכך במערב' במה זהירי באחוורי אפא כי במערבא עסקו בתורה ותורה מכבה עבירה אבל אחוורי אפא שהוא כנגד רציחה זה לא מועיל תורה וקשה התשובה ולכך קאמר הנביא הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם כי בגלעד שכיחי רוצחים ולכך התורה שהוא צרי ורופא אין שם כי ע"ז אין התורה מכפר ולכן בעו"ה מכתנו אנושה כי אין אנו נזהרים מדברים כאלה מלבין חבירו ברבים מתכבד בקלון וכל אח עקב יעקב וריע רכיל יהלוך מכה רעהו בסתר וכדומה וכל המרבה בדברים כאלה ודבריו יכונו על קשת חיצים לירות במו אופל בדברו בבוטה כמדקרת חרב לבייש את חבירו בדברים ליתן דופי בו או באבותיו ומשפחתו הרי זה משובח ולחכם לבב ויתרון לבעל הלשון יחשב אוי לנו דברים כאלה המה בעוכרם אשר קשה התרופה כי דברים כאלו אין מעצר ברוחם אפילו ביום צום הנורא ואיך יועיל תורה ותפלה ומכ"ש מדת שקר שהוא נגד השכל עד שהעכו"ם אומרי' שיש לאדם להיות יהרג ואל יעבור שלא יאמר שקר ואם כי נח לו בזה שקר כאשר עמדתי עמהם בויכוח ואנשי' אלה בויכוחנו במה שנאמר אמרי נא אחותי את ועגלת בקר תקח בידך ונתנו דופי ואמרתי כי ענין שקר שהוא רע בעצמותו להיות רע בטבעו כי איך יאמר דבר הפוך אבל אם כונתו להציל נפשו אין זה רע בטבעו כי אין טבעו עלול לכך ואין כאן מקומו כי הארכתי בראי' תורנית לפילסופי' אבל עכ"פ הוא רע למאוד ודובר שקרים לא יכון לנגד ה' ואיך יועיל אמירת ק"ש שלו פעמים ביום להעיד על אמיתות אחדות ה' המוחלט באמרו שמע ישראל ועל אמיתות התורה בודברת בם וכן למען תזכרו מצות ה' וכו' הלא כל דרכו לשקר ולומר על חושך אור ואור חושך בן לא אמון בו ומה יועיל עדותו ולכן המשקר מפסיד טובות הרבה ודברים כאלו צריכים שמירה מאוד כי אף שהטבע מנגדתו באמת אבל מכל מקום בעו"ה כבר הורגלו בו ואמרו הרגל טבע שני:

ולכן עם ה' חזקו ועשו גדר ומשמרת הקודש לכם בימים אלו ימי חפץ וימי חשבון ובל יוסיפו לעשות דבר וביחוד מה שאין הטבע מסכים וכבר אמרו בגמרא דשבת לכו ונוכחה וכו' לע"ל יאמר הקב"ה לכו אצל אבות ויתפללו עליכם וישובו אצל מי נלך אצל אברהם אתה אמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ולא התפלל עלינו אצל יצחק הוא אמר לעשו והיה כאשר תריד וכו' אצל יעקב אמרת לו אני ארד עמך מצרימה וכו' ולא התפללו עלינו אין לנו אלא בך אמר הקב"ה הואיל ותליתם בי אם יהיה חטאיכם כשנים הללו המסודרי' מששת ימי בראשית כשלג ילבינו ע"ש. ולהבין הדברי' איך נתאכזרו באמת האבות ומה זה שתהיה תלויה בה' ומה זה שחטאים מסודרים כשנים מששת ימי בראשית ומי סדרן אבל הענין כי באמת טבע אדם לחמוד למותרות ועינא ולבא סרסורי עבירה לכל דבר פשע התלוים בחימוד בתענוג ועדן גשמי אף כי מר באחריתו בעו"ה וצריך תמיד מלחמת יצר לכובשו ועם כל זה קשה לעמוד וביחוד אם מזלות וכוכבי שמים הם בעוכרים במזג ההריון והלידה שיהיה טבעו נוטה לכך לכעסן או חמדן וזנאי וכדומה אף שיש כח ביד אדם אשר נשמת אלוה בקרבו לעשות נגד זה ולהתדבק בה' מ"מ קשה למאוד לגבר חיילים ולכך העיקר שבחרו ראשונים העוני ויסורים וגלות ושפלות ועבדות אשר זהו צרי הנבחר למעט התאוה ורדיפת המותרות ובקשת החמדה והכנעת יצה"ר ולכך נאמר בגלו' ורעות וצרות אשר מצאתנו כי אז יכנע לבבם הערל וזה תכלית הטוב כי מי שהוא בשפלות ובגלות נודד ללחם איה ובגדיו בלוים רגלו בצקה לא יבקש כ"כ מותרות ובטלה חמדה וירתק חבל הכוסף לשטות כאלה ולכך גדולי פלסופים הי' בורחים ליערות ומדברות בבגדי בלואים לבטל החמדה וזהו היה כוונת אבותינו כי ראו כי טבע רע ובפרט ישראל שהם בטבעם עזים כמבואר בגמרא ואם לא יהיה גלות ירום לבבם למאוד לילך אחר התאוה וחמדה ולתאוה יבקשו נפרד מה' ותורתו ולכך נחת ינחתו אם יגלו בראש גולים שמה יבואו ושמה יהיו כדי לשבר היצ"הר וינחלו עה"ב הוא הטוב הנרצה ארץ חיים אשר עיני ה' שם לא יחסרו כל טוב ולא רצו להתפלל לבטל להגלות כי חשבו לצרי ורפואה ויאה עניות לישראל וכו' עד שיצחק הוסיף ויקם להם שטן עשו לעמוד שתיכף כאשר יפרקו עול מלכות שמים לרב שלותם בארץ תיכף לא יתמהמה בצקם להחמיץ ולא יהי' שאור שבעיסה הולך וגדול תיכף יבא עשו להומם עודנו תאותם בתוך שיניהם למען לא ישרשו בחטא ח"ו ולכך אמר והיה כאשר תריד וכו' וכל זה היה הכל לתכלית הטוב כטבע אב לבנו להטיבו באחריתו ואלו לא עשו כן היה ח"ו בגדר חושך שבטו שונא בנו ואף ישראל יכירו וידעו כי אין להרהר אחריהם וכל כונתם לטוב האמיתי ולכך אמרו אין הדבר תלוי אלא בה' שהוא יכול להעביר היצה"ר ולסיוע שאף שיהיו מושפעים בטוב וברוממות הצלחה מ"מ לא יהיה כח ביד יצה"ר להסיתם ולהטותם לטבע החומרי כהבטחתו ואת הצפוני ארחיק ולכך אמרו אין הדבר תלוי אלא בך ואמר הקב"ה הואיל שכל עניניהם הוא שטבע ומזל נוטים לחטאים כנ"ל אם כדבריכ' כן הוא כל החטאים שבאים מפאת טבע ומזל אמחול לכם כי יש לכם תירוץ כמעט מוכרחי' נחנו ובתשובה קלה וחרטה גמורה ועזיבת חטא נמחל לכם אבל מה שאין נוגע לטבע ומזל בזו אין לכם התנצלות כלל ותשובה קשה וכבר ידוע כי בבריאות ששת ימי בראשית הוטבע טבע והמזל שהוא שורש הטבע ולכך נאמר ברא אלהים את שמים וארץ אלהים בגימ' הטבע וכן כל שנים הכל מסודר על פי מהלך המזל כי זולת מהלכם ונתיבותם ומסילתם אין כאן שנה ולא חשבון וזה שאמרו אם יהיה חטאיכם כשנים המסודרין מששת ימי בראשית והיינו ע"פ טבע ומזל שהוטבע מאז ולא ישנו מסילתם ולא יטו לארץ מנהלם והם הגורמים במערכתן הטבע ומזג להחטאים אז כשלג ילבינו כי יש לכם התנצלו' אבל אם לאו קשה תשובתכם למאוד וא"ש ולכך צריך מאד שמירות וזריזות ובפרט בחטאים שהם חוץ לטבע ושכל מנגדתם וכבר אמרנו כי ההוגים בתורה לשמה מנוצלים מעבירות הרבה אבל עם כל זה צריך תפלה ובקשה לה' שישמור אותו מכל חטא וע"ז ירבה אדם להתפלל בימי' אלו לה' ישפוך שיחו בדמע ולב נשבר שישמרו ה' מיצה"ר ומטבע החומרי כי צריך שמירה מה' כי הוא עומד לימין המחכי' לו וכמאמר דוד במזמור שהתחלנו מאין יבא עזרי כי קשה לעמוד נגד הטבע ויצה"ר ומזל מלחמת אחור ופנים לולי ה' עזרתה לנו ולכך אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והיינו כנ"ל כי הוטבע שמים וארץ בטבע ועשה שמים גלגלים ומזלות וכפי קוי נצוצם ומשטרם כמעט אדם נטוי לעשות וא"כ ממנו עזר כי הוא ירבה לסלוח ויפן לקול המתפללים להושיע ובעיקר התפלה הוידוי דהיינו לא בודוי הנהוג סדר א"ב כמצות אנשים מלומדים ויכו באגרוף רשע וחזנים ישוררו יעידו כי זהו ח"ו מעורר דין רק בלב קרוע ומורתח ודמעותיו על לחיו מאין הפוגות יאמר אשר חטא ומה טוב אם יאמרו בכל לשון שהוא מבין אם עברי אם אשכנזי כי מה נ"מ ויתחרט ובכל חטא שמתודה תיכף יתן ללבו כך וכך גדרים אעשה מבלי לעשות עוד וכך אעשה למולו דבר טוב ואז ודאי יפן ה' לדבריו:

ואמרו במדרש כשהיו ישראל צדיקי' היו מעידים בעצמם וכשחטאו שמים וארץ מעידים בם וזהו הכונה דודאי אם צדיקים מבלי חטא מה טובו של עדות אבל הרצון שחטאו והיו צדיקים כי מתחרטים היו מעצמם מעידים דהיינו שהיו מתוודי' והיו בעצמם עדות ולא הי' שוב פ"פ למשטין או לשו"א כי כשמתוודים ומתחרטים ירצה ה' את קולם אבל כשחטאו ולא הודו על חטא' וכמו שצעק הנביא יען אמרו לא חטאתי ולא גלו עונם שמים וארץ מעידים בם ועצר השמים וכו' בעו"ה:

ומזה תבין מ"ש במדרש בכסה ליום חגנו כי השטן אמר ישראל חטאו ומבקש להביא עדות הלבנה והנה הלבנ' מכוס' והקשו המפרשים תינח בר"ה בשאר ימי תשובה שאז כבר הלבנה מגולה והדין נחתם ביה"כ ובין כך יש לו עדות ועוד כ"ז שמביא ראיה סותר הדין ח"ו אבל יובן כי ודאי אם ישראל מתוודים תו אין מועיל עדות כמ"ש לעיל ובר"ה אסור להתוודות א"כ אז חושב השטן שמועיל עדות ולכך חושב להביא לבנה ולא נמצא כהנ"ל אבל כי פנה יום ר"ה תיכף ישראל מתוודים וצועקים בתשובה לה' על חטאם א"כ תו לא מועיל עדות לבנה כנ"ל כי הם מעידים בעצמם ולכן העיקר הודוי בכל לב ויועיל ביחוד לבטל מאדם הגאוה כי זהו שורש פורה ראש ולענה המביא לאדם לכל חטא ופשע והכל בעו"ה ע"י רמות רוח אוי לנו על שברנו מי גבר יוכל להתפאר שמנוקה מעון זה כל אחד יש לו גאוה מיוחד ויותר שחושב להיות עניו יותר יזיח דעתו בלבו לאמר חזו במה שוטה זה מתגאה ואני לא כן וזהו בכלל גאוה אם אדם דורש ואומר דבר טוב והבריו' ינחתו בו הלא יזוח דעתו בקרבו וזהו עון חמור כמבואר באבות דר"ן ואין לנו עצה רק בשומו תמיד עונו לנגד עיניו וחטאתו נגדו תמיד א"כ יתן ללבו חוטא בל יתנאה ובל יתגאה ומה זה שאני מתנשא בתורה הלא אני רשע ולרשע אמר אלהים וכו' ואלו ידעו הבריות מחטאי לא היו שומעין לי כלל ומה זה התפארת שאני מכובד ומרומם אצל הבריות הלא בין לילה היה ובין לילה אבד כי כצל ימינו עלי ארץ ויהיה בוקר יום פקודה והנה היא יללה הם יפרשו לגן עדן אלהים ואני ברב חטאי וכובד עוני אש מגיהנם תוקד בי והיה לצחוק ולחרפה בעיני כל הבריות אשר היו בארץ החיים בעה"ז ויאמרו הלא זה איש מרגיז ממלכות והיה לנו למורה ואמרנו בצלו נחי' והנה ירד ירכתי בור אשר שם אסירי המלך ותפארתו והודו נהפך לו למשחית אוי לאותו בושה אוי לאותו כלימה כאשר יתן כזאת אל לבו לא במהרה יתנשא בלבבו ויתגאה וזהו ג"כ טעם אחד מטעם השופר כי יזכור כי הוא רק נוד מלא רוח רוח הולך ולא ישוב כמו שופר וגם יתפלל בכובד ראש למאוד וכאשר אמרתי כי תפלתו יהיה לבקש עזר מקב"ה לשבר היצה"ר וגם להצליחו בתורה כי הוא סם חיים למאוד. והנה מאוד כעס בזוהר על המתפללים בר"ה וי"כ וימים אלו רק בעבור חיים זמן פרנסה וצרכי עה"ז כי קראן ככלבא בישא דמבקשי' טרפם רק באמת העיקר צריך לחיי נצחי ומה שיתפלל בחיי עה"ז הוא כדי שיוכל לקיים התורה ולתקן את אשר שיחת ואולי יש תקוה ויפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעה"ז מכל חיי עה"ב ולכך יתפלל בחיי זמני כדי שיוכל לתקן ולעשות נחת רוח ליוצרו וכן כל תפלתו בעניני הצלחת עה"ז יהיה הכל ע"ז אופן שיהי' יותר עלול לעבודת ה' בלי מטריד ומונע ולא יהיה לו דבר המעבירו מדעת קונו ולעומת זה פשיטא שיתפלל שאם ישפיע לו ה' עושר וכבוד שלא יהיה עושר שמור לבעליו לרעתו ח"ו ולא ישלטו מזיקים בממונו עד שלא יהיה לו רשות בממון ליתן לעניים ולעשות בו דבר טוב ומצוה וכך דרש זקיני הגאון בעל מ"ע ז"ל יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקים שלא יהיה הממון תחת יד ורשות המזיקים וזהו הכל ספל אבל עיקר תפלתו יהיה לחיי נצחי: