יערות דבש – חלק ב – פתיחה

ספר יערות דבש חלק שני תוכחת מוסר מה שדרש ברבים אדומ"ו הגאון אמיתי מהו' יהונתן ז"ל. בהיותו על מכון שבתו בק"ק מיץ יע"א בחודש אלול שנת תק"ז לפ"ק.

המלך דוד פתח שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ וכו' ודרש במדרש הרים הם גדולים נשיאי ישראל שאין לך חטא הדור שאינו מהם כדכתיב אשר נשיא יחטא וכו' וכן אמרו שמעו הרים את ריב ה' ולהבין זה נראה להבין ג"כ דברי ירושלמי בפ"ב דשבת דדרשינן מנין שאין השטן מקטרג אלא בעת הסכנה דכתיב בהשפטו יצא רשע יצא צדיק אין כתיב כאן אלא יצא רשע מכאן שאין שטן מקטרג וכו' והדבר תמוה אין לו מובן כלל דוד שקילל שונאיו יאמר בהשפטו יצא צדיק וכבר חתר היפ"ע לפרשו בדוחק אבל הדבר יובן במ"ש בגמרא דר"ה דף י"ו אמר בכל רגע שנאמר לרגעים תפקדנו ור"י דאדם נדון בכל יום וקאמר ר"ח הטעם דכתיב לעשות משפט עמו ומשפט עבדו דבר יום ביומו ואר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחלה מקמי דליפוש חרון אף ויש להבין מה שייכות יש להך מקדם דדריש מהא דאדם נדון בכל יום עד דאמר ואר"ח מלך וצבור וכו' בדרך פשוט י"ל כך דמהך קרא דבר יום ביומו אינו ממועט דאינו נדון בכל רגע פשיטא דיצדק מאמר הפסוק לעשות משפט עמו דבר יום ביומו ויש בכלל מאתים מנה ולכך הוסיף לומר ואר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחלה דלא ליפוש ריתחא וא"כ הדבר שנדון בכל רגע א"כ איך שייך תחלה אם הוא ברגע א' תחלה ברגע שניה בא אחרי הצבור ועדיין לא כלתה הרתחא דרגע באפו וע"כ דנדון בכל יום דוקא ושפיר קאמר ר"ח וא"ש זהו בדרך פשוט ונאמר בזה אי"ה ענין אחר:

אבל מזה נלמוד דיותר טוב שיהי' צדיק נדון תחלה ורשע אחריו משיהי' רשע נדון תחלה דאז הוא הקב"ה בכעס אך יש סברא להיפוך כמאמר האשה צרפית לאליהו כי באת אלי לפקוד עוני דזולת אליהו היתה נדונית כצדק' אבל בערך אליהו לא היתה צדקת ופקד ה' עינה וא"כ יותר שיהי' הרשע נדון דבערכו הוא צדיק ולא יהי' נתפס בעונו משא"כ כשיהי' צדיק נדון יהיה נפקד עונו בערכו אבל באמת מ"מ יותר טוב שיהיה הצדיק ראשון נדון מקמי' דליפוש ריתחא כי השטן מקטרג ביותר ויש לו פ"פ וזהו אמרם השטן מקטרג בעת סכנה כי הוא עידן ריתחא ולכך מלך נדון תחלה דלא ליפוש ריתחא כלל:

ובזה יובן דברי ירושלמי הנ"ל בהשפטו יצא צדיק אין כתיב הרצון דה"ל לדוד לקלל אויביו שקודם שיהיו אויביו נגשי' למשפט יצא צדיק א' תחלה וא"כ בערכו ודאי יפקוד עונם של האויבים בתכלית הדקדוק כמאמר האשה צרפית הנ"ל אבל הוא לא אמר כן רק בהשפטו יצא רשע תחלה טרם שיהיו הם נשפטי' ויהי' נפיש ריתחא עליהם והשטן מקטרג בשעת הסכנה ואם היה נשפט צדיק תחלה לא יהיה ריתחא עליהם כ"כ ומוכח שפיר שהשטן מקטרג בשעת סכנה וא"ש אבל יש מקום לפרש הא דאמרינן מקמי דניפוש ריתחא בפי' אחר והוא דלכך המלך נכנס תחלה דאם המלך יצא זכאי זכותו מגין על כל העם כדאמרינן בכל דוכתא ואם יצא חייב הרי דור מנוצל דלכך חטאו כי ראו מנהיגם חטא וכבר אמרו מושל מקשיב על דבר שקר וכו' וא"כ בממ"נ מנוצלים הדור מעונש גדול ולכך נכנס תחלה דלא ליפוש ריתחא כ"כ על שאר הצבור כי בממ"נ הם מנוצלים כנ"ל והנה סברא זו מבואר במדרש דלכך ברא ה' שמים קודם לארץ דכדי שיעמדו שמים תחלה בדין היותם ראשון ליצירה והן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה וא"כ יושבי ארץ מנוצלים כי אם הם משוללים מיצ"הר לא זכו מה יעשו אנשים אשר יצ"הר גובר עליהם והוא הדבר שאמר אשא עיני אל ההרים הם נשיאי ישראל מאין יבא עזרי כי איך יהיה זכותם מגין גם הם פקו פלילה וחטאו וע"ז אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ויהיה עזרם כנ"ל וא"ש והבן:

והנה עיקר זה הדרוש לא לדרשא ולומר פשטי ד"ת כי לאו הזמן גורם רק המשל עלינו ימשול הגיע יום הדין יום נורא במה נבטח מאין יבא עזרי ומה נענה ליום פקודה עזרנו מה' כי הוא יעשה לנו חסד חנם כי חפץ חסד הוא וכבר אמרו כי אברה' ויעקב יאמרו ימחו על קדוש השם אבל יצחק יאמר שנותיו של אדם הן ע' דל עשרים שאינו בן עונשים למעל' פשו להו חמשי' דל כ"ה דלילות פשו להו כ"ה פלגא עלי ופלגא עלך וא"ת כולי עלי הא קריבת קמך וכבר אמרתי בזה דברי' רבים בתוכחת מוסר ונאמרה עתה בשביל שנתחדש בו דבר כי יש להבין מאי פלגא עלי ופלגא על קב"ה ומי חלק בזה וחלוקה זו מה טיבו ומהכ"ת לומר כולו עליו ומה זה שאמר הא עקיד' קמך אם באנו לחשוב כזה כמה עקידות ארכו בגלות אשר בעו"ה רבו חללי חרב שנהרגו על ק"ה הגדול והקדוש והפיוטי' והסליחו' בימי' אלו ירבו לספר מגודל חוזק לבב שהי' לקדושי ישראל והכתוב צווח כי עליך נהרגו כל היום והעיקר מה שקש' למה אמר דל פלגא דלילות ואח"כ אמר פלגא עלי ולא תיכף בן חמישים שנה פלגא עלי ולמה פלגא מכ"ה שנים יכול לנשוא ולא פלגא מחמישים שנה אבל כבר נודע מה שאמרו במדרש כי הקב"ה נוטל כל עונות ישראל ומשימו בראשו של עשו וטען שר של עשו מה כחו לסבול כל החטאים וכו' ויש להבין וכי חלילה אל יעות משפט ליתן חטאי ישראל בראשו של עשו ומה זהו טענה שאין כחו לסבול כל חטאים הלא באמת רצון לפניו לכלותו ולהעבירו ומה כח צריך לזה:

אבל הענין כך וכבר אמרתי דבר זה בדרוש הקדום רק הואיל דצריך להאי ענינא עתה אשר יתחדש בו דבר כנ"ל נאמרה ונשנית והוא כי באמת יש לישראל התנצלות גדול בחטאים מחמת כובד הגלות א"א לקיים מצות כדקא יאות והרבה עבירות בעו"ה עי"כ אשר נחנו בגולה ויד גוים היו מושלים בנו וקשה עול מדהבה ואין לנו שדה נחלה וכרם ובנפשנו נביא לחמנו ולא אפשר בלי גזל ואבק גזל וריבית ועין הרע ושנאה ומסירה והשגת גבול וכהנה אבות הטומאה שהן תולדות עבירות רבות ובטולי מצות שמסתעפים עי"כ ביטול תורה וביטול תפלה והרמב"ם כ' בפי' המשנה לע"ז שנתקיים בנו בגולה בעו"ה ונדחתם בגוים וכו' וזהו כתריס בפני פורענות וכבר אמרו יכול אני לפטור העולם מהדין שנאמר שכורת וכו' אבל באמת לאו כל עבירות תלוים בגולה כי עבירה שיחולל במחול בחורים וגם בתולות ושעירים ירקדו כי יעברו על הרהור ועבירה גוררת עבירה בחבוק ונשוק ואצ"ל בתערובות אנשים ונשים וגם כי בלילה ישחקו נשים ואנשים וידברו ניבול פה וליצנות ורגלים לעבירה לקישוי לדעת והוצאת ז"ל מה יעשה בחטאים הללו מה גרם יש לזה הגלות אדרבה בכובד הגלות אשר בעו"ה אזלת יד ואפס עצור ועזוב ראוי לנו תמיד להתאונן אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ואיך יערב לנו קול וקול שיר בזכרנו כי עסק שירים ומזמרים לפניהם בחצרות אלהינו ישוררו בקול וערבה כל שמחה ואיך ישמחו בגוים ויהי' תערובות אנשים ונשים בראותו כי נשים בציון ענו והלא זו חטאנו לנו כי גבהו בנות ציון ואויבינו הרימו קרן ושפחה תירש גבירתה ואיך נעשה וכהנה אסורים רבים באנשים ונערים הלובשים בגדים נאים ומסלסלים בשערות ומכ"ש בפיאה נכרית ועומדים נגד המראה שיהי' נכון שלא יראה שער ראשם וכהנה דברים רבים המתכוני' לקישוט כל עושה אלה עובר על לאו דאורייתא לא ילבש גבר שמלת אשה ומה אמתלא יש בזה מחמת גלות אדרבה לא היה לנו להתקשט ולילך ולעשות בגדי אלמנות כאהלי קדר ציון תתכס שק ולבישת בגדים כאלה מביאים אותנו לשנאה וקנאה בעיני נכרים וכהנה רבות החטאים שיחה בבה"כ דברים בטילים ובפרט בעת התפלה לשמוע בקול מזמרים ונתנו עלי בקולה ע"כ שנאתיה נאמר וצוחקים בלומדי תורה מה גורם לזה הגלות אדרבה לפי כובד ורוב הענוה היה לנו להתפלל מרב שיח וכעס בשברון לבב ראשנו בין ברכנו ועפעפינו יזלו מים באין הפוגה כלל ולשמחה של שטות כזו מה עושה וברוב דברים לא יחדל חטא ופשע וכל אומות העולם ישחקו בנו והי' ללעג וקלס בעו"ה ביניהם ואיך יתיחס ענין רע כזה שיהי' מסיבת הגלות וכן עבירות רבות וזהו מאמר המדרש כי הקב"ה לרב רחמיו וחמלתו הגדול על ישראל עמו ממליץ בגינם כי הכל היה בסיבת הגלות ושעבוד והעול מהגוים בגולה ועיקר הגלות המר הזה מיוחס לעשו כי הוא החי' הרביעית דחילא ואימתנא שראה דניאל כנודע ולכך נוטל הקב"ה כל עונות ונותנם בראשו של עשו כי הוא הגורם לכל החטאים ופשעים והכל מחמתו ע"י הגלות והכל הולך אחר הגורם ועליו להשיא עון אשמה אמנם שרו של עשו טוען מה כחי לסבול כל החטאים אמת הרבה בסבתי אבל לא כולו וכי יש לי כח בגלות לגרום כל החטאים אדרבה הרבה חטאים שראוי היה ע"י גלות לעכבם ומבלי לעשותן כנ"ל ואם הם מ"מ העוו ופשעו אין אני הגורם ולא אני אשא אותם ואסבלם וזהו טענתו והבן ובאמת עיקר גרם של שליטת עשו היה יצחק שאהבו וע"י שכיבד אותו ויצחק קרבו וברכו והי' כאשר תריד וכו' מזה נסתבב גלות עשו כנודע וא"כ החטאים שהם בסיבת הגלות יצחק היה בגרמא בעלמא משא"כ שאר החטאים וזהו כוונת יצחק פלגא ר"ל חלק חטאים שהם באים ע"י גלות עלי כי אני הייתי בעוכרם בגלות עשו ופלגא עלך כי הם מפאת יצה"ר ואתה בראת יצה"ר וגרמת לקלקול הזה אבל כבר אמרנו ג"כ בדרוש הקודם כי העון כרוך בשורש הנולד הואיל ותחלת יצירתו היה ע"י יצה"ר כמאמר דוד הן בחטא יחמתני אמי וכו' ולכך אין צדיק בארץ כאשר האריך בזה בכתבי האריז"ל וכבר אמרתי ג"כ כי יצחק בשעה שהי' נעקד נעקר יצה"ר כלל ממנו והי' כמו לאחר תחית המתים אי"ה שלא יהי' עוד יצה"ר אצל בני אדם ולכך הוצרך להתפלל לזווג כדכתיב ויעתר יצחק וכו' כמבואר בזוהר וזה אמרו א"ת כולו עלי הטעם כי הכל היה מחמת הלידה וההריון דנתקע יצה"ר בטבע האיש וטען הא עקידת קמך א"כ לא היה יצה"ר בסיבתי כלל א"כ א"א לסבול כולם:

אך מה שראה למעט ולהקטין החשבון הוא כך דהא דלקח יצחק העונות על עצמו הוא מחמת שנותיו שחי ולא חטא בהם כלל הם המגינים עלינו ומכפרים וזכות אבות לבנים יזכור ומן עקידה ואילך שלא היה יצה"ר ליצחק כלל אין לו כ"כ זכות כי באפס יצ"ה אין עלול לחטוא כדאמרינן כלום יהבינה לן להרבות שכרו וא"כ העיקר זכות קודם ויצחק הי' בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ובעת עקידה נולדה רבקה והתוס' ביבמות דף ס"א ע"ב ד"ה וכן כו' הביאו מדרש מסכים לדברי הגמ' שם דרבקה היתה בת י"ד שני' כשנשא' יצחק וא"כ היה יצחק בעקידה בן כ"ו שנים וצא י"ג שנים שאינו חייב במצות א"כ פשו להו י"ג שנים שחייב במצות דאף דאין בן עונשים עד כ' מ"מ חייב במצות בן י"ג כנודע ועיין תשובות חות יאיר מ"ש וע"ז יקבל שכרו משלם וא"כ לא היה ליצחק שנים להגין על ישראל רק י"ג שנים ולכך הוצרך להקטין החשבון שיעלה רק כ"ו שנים ואז יעלה י"ג שנים על יצחק דלא חטא משא"כ אלו עלה החשבון ביותר לא היה אפשר ביצחק להגין וא"ש וזה ברור ונכון:

לכן נחנו שגם בלילה חוטאים בכמה דברים א"כ מאין יבא עזרנו זה צעקת דוד מאין יבא עזרי ואין לנו עזר רק מה' אשר לא ינום ולא יישן והוא יגן בחסדו כי באמת לולי חסדי ה' כמעט אבד תקותנו ח"ו והוא בעזרתנו ולכן עלינו להיות נעורים ולא להיות ישנים בשינת האולת בעו"ה כי אין עיקר הדבר במה שמשכימים להתפלל באשמור' הבוקר וכל היום לא יאכלו ולא ישתו כי באין תשובה שלמה שהוא עזיבת חטא ורוח נשברה בחרטה גמורה מוחלט על העונות העוברים וגדרי' גמורים לבל ישובו לכסלה טוב להם לישן כי שינת הרשעי' נאה וכו' וכן התעני' הוא לריב ומצה וכח לסט"א כדכתי' מדוע צמנו ולא ראית וע"ז יש לאדם העיקר בימי' האלו לא לשוב וכאשר יעברו ימים שיש בהן חפץ הללו ויגיע ימים מועדי' וימים אלו ימי בכורי ענבים אז אין זכר לכל המעשים אשר נעשו אשר היה מטפחים ומענות אשמנו וכו' ויצעקו אל ה' בחזקה וכבר דברתי זה בדרוש פעמי' רבות אשר טוב מזה מבלי לעשות דבר כי עי"כ ניתן ביותר כח לסט"א ופתחון פה לשטן לקטרג:

ולכן לו בניי שמעו אלי יראת ה' אלמדכ' בימי' אלו ימי חשבון יעשה כל אחד גדרי' וגדר של קיימא שלא יעבור כי הכל תלוי בגד' וראשון לכל הגדרים הוא לימוד תורה ובפרט שיעור שעה או חצי שעה ספרי מוסר בכל יום הוא סם חיים שנותנים הרופאים ליקח ממנו כל יום גרעין או חצי בבוקר וערב ואם יאמרו שהוא טוב לחיי זמן ידעתי כי אין אחד שנמנע מלוקחו אפי' במחיר אף כי מה שאני אומר הוא טוב לחיי ע"הז כי ימנע לאדם לרדוף אחר מותרות ולהתעדן ביותר וזהו ששומר לאדם בריאתו והעיקר חיי נצחי שמביא לאדם ולכן מאוד יזהר אדם בו וספרים כאלה מצוים רבו גם רבו ואח"כ בלימוד תורה כאשר אמרתי כי היא מבער יצה"ר ומגין ואח"כ גדרים מי שעושה וחטא בעסקו עם נשים יעשה גדר מבלי לילך בחברותם וכדומה בכל ענינים גדרים וביותר דבר מועיל אם יראה חבירו עוש' כן יוכיחו ויאמר אל אחי לא טוב הדבר נבול תבול ולא תקום למשפט לפני ה' וא"כ אח"כ יכנס בעצמו לומר לחבירי מחיתי ואיך אעשה אני הרעה כזה ויתנחם ויתעצב אל לבו ומבלי לעשותו ושב ורפא לו וכהנה רבים בגדרים כפי שנפרץ יצ"הר באדם כן צריך אדם ליותר גדרים וביותר מה שמורגל בעבירות שהם בגדר התאוה כי זהו טבעו ומזגו של אדם עלול לכך ונשקע תיכף בעו"ה מעת אכילת עץ הדעת באמר' תאוה לעינים נשקע תאות הגוף לרבוי המותרות באדם מיום הולדו עד יום מותו וזהו שמבי' אדם לכל דברים רעים ולכך בעשרת הדברות שנעוץ סופן בתחלתן כנודע היה סוף המאמר לא תחמוד ולא תתאוה והוא נגד דיבור הראשון אנכי וכו' כי כל הרודף אחר תאות וחמדת זמן של שוא סופו לשכח ה' מכל וכל ואין אלהים לנגד עיניו ויאמר עולם כמנהגו נוהג לית דין ודיין בעו"ה גם העיקר החמד' והתאוה יהיה שצריך לאדם להיות מתאוה וחומד לדעת את ה' ולהכיר עוצם יכלתו ומה רבו מעשיו בחכמה נפלא' אשר יסד בכל חלק וחלק מן היצורים וחומד להתדבק בה' וללכת בדרכיו זהו התאוה הנרצית:

ולכך יו"ד ימי תשובה הן כנגד י' דברות דבור אנכי יום ראשון דר"ה ולכך תוקעים בשופר להמליך מלך כמ"ש ר"ס גאון כי זהו מצות אנכי לקבל מלכות שמים ולהמליכו בכל עולם גדול וקטן ויום ב' דר"ה נגד לא יהי' לך כי בח"ל היושבים תחת השרים ומזלות יושבי ח"ל הם חוגגים יום השני והם אלילים אחרים כאמרם כל הדר בח"ל כאלו עובד עכו"ם כי הם אלהי ארץ ולכך נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים מבלי לעבוד לצורת עליונ' והואיל ואנכי ולא יהי' לך בדבור אחד נאמר לכך שני ימים של ר"ה כיומא אריכתא וקדוש' אחת הן כי הן כד"א והואיל דיבור אחרון ודיבור ראשון שייכי אהדדי כמ"ש לכך י"הכ ור"ה מישך שייכי ויום ג' דתשרי נגד לא תרצח ולכך בעו"ה כשגברו העונות וקלקול הרשעים נהרג בו גדליה ותמיד שבת בתוך ימים אלו היא לתקן קלקול שבת ובאמת צריך תשובה רבה לקלקול הלזה כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן ד"מ המנער אבק או כודר' מן הבגד שחור או כובע אם הוא בגד חדש לרש"י אב מלאכה ומי ישער עד זמן מה יקרא בגד חדש כי נוטים הדברים כל זמן שמקפיד שלא יהי' עליו אבק ובעו"ה רבים שמנערים בגדיהם וכובע שלהם ומכ"ש מן הגשם והטל והוא חלול גמור ובעו"ה רבים לובשים דוקא בשבת בגד שחור והוא בעו"ה מעשה שטן שעי"כ יבוא מהר לחלל שבת כדומה ההולכים לטיול חוץ לעי' מוקף חומה עוברים על הוצאת מר"הי לר"הר וטלטול ד' אמות בר"ה כי לא יתכן ולא סגי ששוכח דבר אחד על בגדיו או בכיסו מה שיש בו איסור הוצא' וטלטול ד"א בר"ה ולדעת מהרש"ל והרבה מחברים אף בזמנינו יש ר"ה כדומה דיני צידה הצדין תרנגולת לתוך הבית יש בו חשש לספק איסור צידה וכן חתול והרב' דינים בצידה ובעו"ה רבים נכשלים כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר כמו כן האוכלים בשבת בגינה א"א להזהר שלא ישפוך שם מים או שאר משקה המגדל זרעים ובאים לידי חילול שבת רבי' ששוחקים באגוזים בחצר שאינו מרוצף ועוברים על אשויי גומות בלי פקפוק הרוקק ברוח ורוח נושאו חייב חטאת דה"ל זורה הרוקק על קרקע שאינו מרוצף ומוחהו ברגל לממרחו שלא יהי' ניכר כדרך העול' חייב משום ממרח דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה רבו גם רבו המתפרצים וכל המקבלים כתבים בשבת על הפאסט ובתוכן ח"כ שהם מוקצ' מחמת חסרון כיס ומטלטלים אותם וקורים בו ומראים לחבירו ואיסור מוקצ' לית דחש בעו"ה ורבו כמו רבו אסורים בעו"ה בשבת ובפרט שוכני כפרי' בתחומי' כי מלבד כי ארוכ' מארץ מדת תחום אף כי דינים רבים בערובי תחומים לזכות לכל אחד וקיבל עליו מבע"י ואין מערבין אלא לדבר מצוה ואנשי עיר גדולה מהלכין קטנה ולא קטנה גדולה וכהנה רבו' וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות ועיקר להוג' בש"ע א"ח הלכות שבת ויזהר בו ושכרו הרבה מאוד עיה"כ הוא כנגד לא תגנוב כי זהו תכלית התשובה עבירות שבין אדם למקום ואמרינן בזמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים גנבי לכך יש לעורר עיה"כ לסלק אף וחמה לכן מסיימים בחתימ' תפלות יה"כ למען נחדל מעושק ידינו ולכך בעי"כ שוחטים תרנגולים לומר כי אם כלה ונחרצה לעשות דין בנהנים מגזל ישפוך חרונו על עופות שמתפטמי' מגזל משדות וכרמים וכהנה כי לכך זורקים בני מעיים שלהם כנודע בש"ע וכן שאר ימי תשובה העיקר לפשפש במעשיו ולעשות גדרים וגדרי גדרים לבל ישוב ויהי' חס ושלום ככלב השב על קיאו ובפרט בימי תענית צריך תיקון וגדרים להחוטאים במאכל ומשתה ולעשות גדר למעט התאוה ואין לך אדם שסובל יסורים וכאב וצער בעה"ז יותר ממי שנוטה אחרי התאות ושבע כל ימיו כעס ומכאוב:

והנה בעו"ה בענין שתיית סתם יין העולם פרוץ רבים מתפרצים לגמרי ורבים ישתו בבואם לבית אכסניא וחתם היין בחותם ישראל שותים ובעו"ה רבו מומרים המזייפים או לוקחים חותם מישראל עני המהדר בפתחים אם יתנו לו יותר ממחירו ימכרו לו חותמו ורבה המכשלה וכבר גדרתי לבל יסמוך בסביבות האלו על חותם לבד כי אם שיהיה מונח אצלו כתוב בכ"י מיהודי באיזה יום ובאיזה שעה ששתה מיין זה וחתם בחותמו המונח ע"ג כתב הלז' ג"כ וזה יהיה תמיד שכל היהודי הפותחו וחתמו יכתוב כן ויהיה סר המכשלה כי לולי כן הרי זה סתם יין ואל יהי' עון זה קל בעיניכם וכבר העידו שכל מי שפרוץ בשתית י"נ לבסוף נכשל בבעילת בת אלהי נכר וכבר אמרו על יינם משום בנותיהן וגזירה זו הוא גזירה קדומה ופסוק בדניאל אשר לא יתגאל ביין משתיהם ובזו השבתי לנכרים שאומרים שאנו מחזיקים אותם לטמאי' במניעת מגע ושתיית יינם ואמרתי הלא גם אצליכם מה שנאסר בקונסיליא א"א להתיר עד שיהיה קונסיליא אחרת ודבר זה נאסר בקונסיליא בדניאל הנביא בצירוף חנניא מישאל ועזריה ומי יבוא להתיר והלא הם היו נביאים וחכמי קדם ואסרוהו ומי יבוא להתירו ובעו"ה עתה רבי' פורצי' בזה בושנו מכם איך תאמרו בכל הסליחות מ"ש לדניאל וכו' מי שענה לחנניא מישאל ועזרי' וכן אומרים דניאל שוע לפניך וכו' והלא עוברים לגדרתם אשר קיימו וקבלו מבלי להתגאל ביין משתיהם: