יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 47

ובזה יובן מה שקשה למאד כי אחרי מפלת המן לא נזכר בדברי אחשורוש עד חצי המלכות וקשה בממ"נ אם גם אז הקפיד על בנין בהמ"ק למה לא אמר עד חצי המלכות ואי לא הקפיד למה לא ביקשה אסתר על בנין בהמ"ק שהוא שלימות כל אומתינו וראו מה עשה נחמי' בן חכלי' אבל לפי הנ"ל ניחא כי כל כונתו מבלי להכרית עמלקים ובאשר שכבר נפל שדוד ונכרתו תו לא אמר עד חצי המלכות ואסתר ג"כ לא נצטרכה לבקש ע"ז כי הבינו בעצמם שיהי' ובגין דא לא אמר יתר עד חצי וכו' וא"ש ודו"ק:

והנה ברבה למגילה דרשו על הפסוק הנאמר והי' לה' לשם לאות עולם זה הנס שלא נעשה בעולם כמותו ויש לך נס כזה שעשה וכו' והדבר תמוה איך רמוז זה בקרא והי' לה' לשם אם נעשה כמוהו או לא והעיקר תמוה וכי לא היה קריעת ים סוף וכיבוש ל"א מלכים והכנעת סנחריב נס מפורסם יותר אדרבה בזה הרבה טענו כמ"ש היפ"ע שאין בו חוץ לטבע כלל כי כך טבע שאין חזק בכל ארץ כאשה ואסתר בחכמתה הטהו ברב לקחה אבל הענין כך כי כ"ז שה' בקרבנו אין מעצר לנו ניסים ונפלאות כי ה' משדד מערכות משפיל גאים עוקר הרים בגאותו ואין פלא אם יפוצו אויביו וינוסו משנאיו כעשן תכלה ועם ה' יכרתו הלא ה' בקרבנו אמנם אם אין ה' בקרבנו בזו נפלנו ונמסרנו לטבע ומשטרי השמים והרי אנו למקרי הזמן להיותם עתידים לפגעים וצרות רבות ורעות כי כוכבי שמים לוחמים בנו כנודע כמ"ש כמה פעמים כי כל המזלות מנגדים אותנו וזהו אמרם אין מזל לישראל כי מזלות הם מנגדים בנו ולכך מעת אשר הודחנו ונמסרנו תחת משטרי השמי' וכוכביהם דלנו עד מאוד רק הבטחת ה' אף גם זאת וכו' ברב רחמיו משגיח מחרכים לבלי תת אותנו לכלות מע"פ אדמה אך זה לכלות אותנו אבל להרוג את שונאינו וה' אין אתנו זהו פלאי זמן ודי להפקיע עצמינו אבל מאין יבאו שנהי' אנחנו הורגים באויבינו וה' סר מאתנו ואין ה' בקרבנו ולכך אמר הנביא ה' בחשך אור לי היינו כשאין משרה בנו שכינתו ומ"מ ליהודים היתה אורה לעשות נקמה בגוים זהו נפלא שבניסים וכך אמר שבשפלנו זכר לנו כל"ח וזהו מרב חסדיו וטובו לבית ישראל ובזה יובנו דברי מדרש הנ"ל שהפליג בנס זה יותר מכל ניסים כי כל ניסים נעשו ברוממות ישראל וה' בקרבם כמו קי"ס וכדומה וזהו אין לתמוה כ"כ היפלא מה' השוכן בקרב העם דבר אבל נס אסתר הי' כשהיו ישראל בגולה וה' אין בם כדכתיב ושמתי כסאי בעילם כי השכינה גלה כביכול ומשפיע רק לשר ומ"מ יעשה נס כזה לא לקיים אומתינו כי כך הבטח' אבל לנקום בשונאי ה' וכביכול הוא אסור בזיקים כדדרשינן זהו מפלאי פלאות ולכך אמר שלא נעשה נס כזה ולכך חנוכה היה ג"כ כשבהמ"ק בנוי וישראלים כהני ה' שוכנים בקרבם ובזו יש להבין כי אסתר שם העצם הי' הדס' ואסתר רק שם תואר כמבואר בגמרא וא"כ קשה למה נקראת המגילה ע"ש אסתר ולא על שם הדס' שהוא שם ישראלית ושם עצם אבל לפי הנ"ל ניחא דזה מורה על תוקף הנס דידוע מ"ש אסתר מלשון ואנכי הסתר אסתיר והיינו שהיה השכינה בהסתרת פנים מאתנו היינו בגולה במלכות פרס החי' השני' שראה דניאל ולכך נאמר אסתר שמורה שהי' בהסתרת פנים ולא האיר ה' פניו אלינו כאשר האריך בזה האר"י ז"ל ומ"מ נעשה לנו נס כזה וזהו מתוקף הנס ומלת שם אסתר מגדיל הנס וזהו כוונת המדרש שם עולם אתן להם ודרשינן שנקרא מגילת אסתר וקשה למה אסתר ולא הדס' ולזה אמר לאות עולם לא יכרת שלא נעשה נס כמוהו והיינו הואיל שהשכינה היה בהסתר פנים וזה נלמוד משם אסתר ושם מורה על עוצם הנס ולכך שם עולם אתן להקרא אסתר כי מורה על עוצם הנס והבן ודוק ולכן אחיי ובני כל הענין תלוי אם ה' בקרבנו לא נירא ולא נפחד מאויב פנימי וחיצון ואם ה' סר מקרבנו אז רבים אויבים קמים עלינו ככסלא לאוגי' בעו"ה וליתן מקום שישכון ה' בקרבנו הוא ראשון בהחזקת התור' כאמרם אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' וגם להסיר אלהי נכר מקרבנו הוא גאוה וכעס ועבירות שזהו הכל אלהי נכר ומרחיק שכינת ה' מקרבנו ושבין מה שאסתר לא בקש' מאחשורוש תיכף שאלתה עד שאמר' יבוא המלך אל המשת' בראותה כי נשא' חן בעיניו:

וגם י"ל במ"ש ויבהילו להביא את המן ודרשינן שהביאו בבהלה ופי' שלא הי' לו זמן להסיר הבגדים הצואים מהליכתו לפני מרדכי כנודע ומה נ"מ בזה אה ילבש בגדים אחרים או לא ומה טיבו של זה להנס אבל יובן במ"ש כי יותר שהארת שכינ' יש וה' בקרבנו יותר נקל להנס כי הוא המפליא לעשות ויותר מיעוט השכינ' יותר יתמעט וקשה מציאות הנס וכבר אמרו כיון שהגיע לבית הצלמים נסתלק' שכינ' כי בית אחשורוש הי' מלא צלמי אנדרטי ע"ז וסר צלם ה' מזה כאשר מצינו במשה כצאתי העיר אפרוש כפי כי לא רצה להתפלל לה' בעיר אשר מלאה גילולים אמנם אסתר להיות כי צריכ' לכנוס לבית אחשורוש התפלל' אלי אלי וכו' למה עזבתני וכביכול ה' שוכן בתוך טומאתה להצלת אסתר ולכך חשבה אסתר איך אבקש שם מן אחשורוש על הצלת ישראל שהוא נס גדול ולזה צריך הארת שכינ' ורה"ק ואיך יהי' זה במקום צלמים ע"ז ולא סמכ' ע"ז שבמקום טומא' כזה ישכון אור ה' לעשות נס ולכך התחכמ' שיבוא המלך לביתה אשר פנוי מעכו"ם ואיך יבוא המלך לביתה ולכך אמרה שיבוא אל המשתה ויבא בחדרה ושם אין מה מעכו"ם הללו ויחול כבוד ה' שם ונקל ביותר לעשות נס והי' מחניך קדוש כתיב אמנם בסעודה ראשונה תוחלתה נכזבה כי ידוע כי לכך לא כרע מרדכי להמן כי הי' לובש מעכו"ם על בגדיו נגד לבו וא"כ עדיין תועבה בביתה ולכך באותו פעם לא אמרה שאלתה ובפעם שנית שהלך המן לקרוא לפני מרדכי ככה יעשה לאיש וכו' ודאי לא היה לבוש עכו"ם על לבו כי איך ילך כעבד לפני יהודי וע"ז יהי' על לבו ומסתמא לא הי' אז העכו"ם על בגדיו והם הבהילו להביאו טרם יחלף שמלותיו וזהו שאמרו שהיו מביאים בבהל' מבלי תת זמן להחליף בגדיו ואז הי' ביתה נקי מעכו"ם ואז סמכה כי ה' בקרבה ולכך סמכה בה' ובקשה מאחשורוש על עמה כראוי. כללו של דבר כמה עלינו לשמור מטינופות של עבירה והכל בגדר עכו"ם כי כל העושה עבירה עובד לס"א זה מקצת וזה הרבה ותיכף סר צלם אלהים מעליו ובכל עבירה נעשה רושם ולעומת זה בכל מצוה ומד' טוב' תיכף שרי' שכינ' אצלינו ואם כי אינו מורגש הלא אמר החכם הפעולות מורים על ההרגש ובמה יובחן שיש לאדם נפש שכלית מפאת פעולות שאנו רואים אדם חושב וממציא תחבולות לחדש חדושים לבקרים פעולות נוראות וזה לאות כי יש בקרבו נפש כל חמדה ושכליות וכן הדבר אף כי אין מורגש כי שכינת ה' בקרבנו אבל מושג מפעולת כי נחנו בגולה כשה בין זאבים לא נשאר לנו כמעט רשומי חכמה וכל אחד בלבו ישים ארבו לחבירו ובכל זה ת"ל לא עלתה בידם להפר תורת ה' ואדרבה בכל יום מוסיפין אומץ בתורת ה' ובני נכר בכל יום מהללי' תורת ישראל והלא זה מפעלות אלהים ואמרו לאלהים מה נורא מעשיך ברב עוזך יכחשו לך אויביך ולכן ראו נא להתחכם בעשיות מצות ה' ותורה אשר הנחיל לנו משה עבדו ועיקר בק"ש ותפלה ומבואר במדרש הובא במנות הלוי ובבקר אמור למלך תלהו עליו בבקר בזמן ק"ש של שחרית והיינו בית עשו לקש כשישראל קורין ק"ש בכוונה עשו נעש' לקש ולכך אמר שיבטלו מק"ש וגם אם יקרא ק"ש בעונתו ויסמוך גאולה לתפלה כראוי כוותיקין אינו ניזוק כל היום ויהי' תוחלתו לשוא ולכך אמר שיתלהו בעת ק"ש לבטלו שלא יבא לסמיכת גאולה לתפלה ולכך השכים המן לבא בלילה לחצר המלך כדי שיהי' נתלה עם דמדומי חמה ובאמת מה רב טוב הקורא ק"ש ותפלה ותפילין בכוונה וביחוד שלובש תפילין כראוי עשויים כראוי ולובשים כראוי ושם ה' נקרא עליך וכ"י צווחת שימני כחותם על לבך וכחותם על זרועך והם תפילין של יד וראש כי של יד מורי' על כל מעשה שיהיו המעשים נרצים לה' עשה טוב וסור מרע וזהו כחותם על זרועך אבל תפילין של ראש מורה על כלי מחשבה שיהי' מחשבותינו שלם עם ה' ולא יבוא ח"ו מחשבה זרה ולב חורש בקרבנו והוא מיוחס ללב המור' על נפש שכלי ומקור המחשבה ורעיון וזהו חותם על לבנו הוא תפילין בראש וכאשר דברי' אלה אצלינו כחותם לאות ולטוטפות ולזכרון לעבוד ה' במעשה ובמחשבה כן נחנו קשורים ודבקים בה' לעומת קשורים ודבקים בפעולתו ומחשבתו כבקשת הכ"י לקב"ה שימני כחותם על לבך וחותם על זרועך וזה הוא מאמר' ז"ל הקב"ה מניח תפילין ובנוי על פסוק זה כחותם על לב וזרוע ונאמר בם אהבת ישראל להקב"ה וקב"ה להם ויפו רז"ל המליצה והיא אמורה בשיר השירים ולחנם יצחקו עלינו העכו"ם יסכר פי דובר נבלה אשרי העם שככה לו והנה כללו כי יש כאן שני חותמות חותם זרוע חותם מעשה וכל זה בפועל ולא רק בגשם והכל חומרי כי הכל הי' מעפר וחומר ולכך נקרא זה חותם טיט אבל חותם שבלב הוא מחשבה והוא בנפש הלב והוא דם כי דם משכן הנפש וקיבוץ הדם בלב ולכך בלב משכן נפש ולכך אמרו כחותם על לבך וזהו הוא חותם של דם ובזו יבין מ"ש במדרש ובפיוט סדר סליחות כי כאשר אמר אליהו ז"ל שנגזרה גזירה על ישראל בימי המן שאלהו אם בחותם טיט או דם וכוונו לזה כי ישראל מעלו באכילת סעודתו של אחשורוש וגם השתחוו לצלם והכל היה בפועל בגשם וחומר אבל זה הי' ספק אם חס ושלום עבדו בלבם עכו"ם ותפוש ישראל בלבם היה עונשם חמור אבל אם לא היה בלב רק לפנים אף הגזירה יהי' לפנים כמאמר רשב"י הם עשו לפנים וכו' וזהו הוא השאלה אם החות' הוא מחות' זרוע שהוא בטיט או שפשעו בלב וכפרו בה' וא"כ חותם מלב והוא חותם דם וזהו ברור והבטיח אליהו שהוא רק בטיט כי לבבם הי' שלם עם ה' ולכך הי' תקוה לאחריתם:

וזה שאמרו גדול הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאי' ואמרו הסרת טבעת ולא אמרו גזירת מלך ובחרו דוקא בטבעת ובאמת כפשוטה יובן במה שאמרו במדרש ויסר המלך את טבעתו וכו' אחשורוש שונא לישראל יותר מהמן הנהוג שבעולם הלוקח נותן ערבון למוכר וכאן המוכר נותן ערבון ללוקח ולהבין הדברים הוא כך דכפל הדברים ויסר המלך אח טבעתו ויתנה להמן הל"ל בקיצור ויתן המלך טבעתו להמן אבל הענין כך כי ידע המן כי אחשורוש הפכפך ומחר ישנה מלתו ויתן דת אחר וידוע כי דת המלך שלא נחתם בטבעת המלך אין לו תוקף כלל כמבואר במגילה ולכך למען יהי' המן בטוח שלא ישנה דתו נתן בידו הטבעת שיחזיקו בידו ולא שיחתום בו רק זה הדת לבד כ"א יחזיקו בידו להלן וא"כ א"א לשנות שום דת כי אין כאן טבעת וזהו ויסר המלך טבעתו כי סרה מעליו וזהו כוונת המדרש שנתן לו ערבון שלא יוכל לשנות ודברי מדרש מתוקים ולכך במפלת המן כתיב טבעת אשר העביר מהמן נתן למרדכי הרי שהי' טבעת בידו עד שנפלו בני עולה וזהו החרד' שחרד לבם של ישראל כי מתחלה חשבו מלך ישנה דתו ויכמרו רחמיו אבל בשמעם כי מסר טבעת להמן וא"א לשנות בלתי הסכמתו חרדו ועשו תשובה וא"ש דברים הנ"ל גדול הסרת טבעת וכו' וזהו פשוט אבל יובן ג"כ כי ידוע מ"ש במדרש כל המלך סתם הנאמר במגילה מרמז על הקב"ה ואנו היו קשורים חותם על זרועו וחותם על לבו כנ"ל ואז לרב חטאינו הסיר הקב"ה חותם על זרועו כנ"ל ומסרו למקטריגים ואין לנו שיור רק חותם על לבו וזהו ויסר המלך את טבעתו היינו חותם על זרועו וכדכתיב על כפים חקותיך וזהו היה צרה גדולה לישראל וזהו שהיה מעורר בתשובה שלימה אבל חותם על לב שהוא תפילין בראש נשאר ולכך נאמר ליהודים היתה אורה ויקר זו תפילין ולכן מאוד חיוב עלינו להשגיח בתפילין ולכוין לבבינו שלם לה' בכל יכלתינו והעיקר כי לבבינו ההוטבע לתאות וחמדת הבלי עולם להכניע לעבודת ה' כי בעו"ה לחמדת הבלי עולם הלב נוטה וכמאמר המד' הרשעים ברשות לבם כדכתיב ויאמר המן בלבו היינו שנטה אחר תאות לבו אבל הצדיקים לבם ברשותם שכובשים לתאות יצר אבל העיקר מה ששומע לתאות הלב הוא שמירת שני בריתות שהם כנגד שני חותמות הנ"ל ולכך אחז"ל יין צריך שני חותמות דהיינו ברית לשון ובו נכלל איסור אכילות וברית המעור ובו נכלל ברית קודש לבל יטמא ח"ו בבת נכר כי אז נמשך ערלתו ותו אינו בגדר ישראל ח"ו והם שני חותמות הנ"ל ג"כ כי חותם הלב הוא כנגד ברית המעור כדכתי' ומלתם את ערלת לבבכם וחותם הפה הוא הזרוע ויין הוא כי הוא חותם לפה לאכילות אסורות וגם לברית המעור כמ"ש גזרו על יינם משום בנותיהם ולכך צריך שני חותמות להבחין ולהבדיל לבל ישקץ ח"ו נפשו בהם והנה ביותר צריך שמירת ברית קודש כי אות היא בין ישראל לאבינו שבשמים והוא הגורם שהקב"ה חושב מחשבות לבל ידח כל נדח למען בריתו אשר חתם בבשרינו וזהו היה תפלת משה רבינו ע"ה אשר נאמר ויחל משה וכו' למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וי"ל מה זה המליצה בשביל ישראל שהוציאם ד' בכח גדול ואדרבה הי' להם לשום על לב טובת הבורא ביותר ומבלי למרוד בו אבל הענין הוא כך במ"ש משה להקב"ה והן לא יאמינו לי ויאמר ה' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש ויאמר אחוז בזנבו ויהי למטה בכפו ולהבין ענין מה שנוגעת לתוכחת מוסר כי בעצם הדברים עמוקים למאוד הם כך כי באמת ישראל במצרים נטו אחרי דעות כוזבות דעת הקסמי' וחרטומי' ודעת פלסופים המכחישי' נבואה והשגחת השם כמאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו כי חשבו הכל תחת המזל וה' לרב נשגב מעלתו אינו משגיח רק מסר העולם כפי מהלכי כוכבים ובזו נטו אחרי הקוסמים ומעונני' אשר יקטירו למלאכת השמים עושים טלמסאות להוריד השפע כנודע בכל חכמי נגירמאניות טובם ומעשיהם ובזו נטו רובי ישראל ולכך אמרו ולא יכלו לענות למשה מפני קוצר רוח שהיו אדוקי' בעכו"ם והיינו קוצר רוח הקודש כאשר האריכו בזה כל המחברים ולכך צעק משה כי לא יאמינו כי ידע טבעם ואם כי נאמר כי קב"ה ישנה דעתם זה לא עלה ברוח משה שהקב"ה ישנה הבחירה כי זה הוחק בטבע הבריאה מבלי לשנות הבחירה כי זולת זה אף תפר משפט ויראה ויהיה כצדיק כרשע אבל הקב"ה לרב טובו וחסדו לבית ישראל הודיע דרכיו למשה כי היו בישראל שני מעלות והוא כי לא משורש צפע נחש שרשם אשר נאמר עליהם שהם עלולים לרע ומוכשרים לקבל טומאה ח"ו וא"כ טבע מזגם ואיכות גופם מוליד רע א"כ אם ישנה הקב"ה לטוב צריך ממש בריאה חדשה ושינוי טבע למאוד זהו אין עושה הקב"ה לשדד הבחירה אבל הם בתכלית ושרשם ממקום קדוש אבותינו הקדושים וטבעם ומזגם מרחם תמים קודש לה' רק אח"כ נשתקעו בכור הטומאה בזה ימינו פתוחה לשבים לשנות הבחירה וליתן להם לב טהור שיאמינו בה' בע"כ נגד בחירתם זה הוא מעלה אחד ושני' שעדיין חותמא דמלכא קדישא עליהם כי הם נימולים ועדיין לא עברו להסיר בשר קודש וא"כ עדיין עלולים לטוב וראוים לנס וה' חפץ ביקרם לשנות טבעם לשוב בדרך ניסים ומופת ה' וזהו שאמר הקב"ה למשה שישליך מטהו ארצה ויהי' לנחש רמזו על ישראל שהוא חוטר אמונה ומטה קודש זרע אברהם יצחק יעקב ולא נולדו מבטן לצפע נחש רק הי' מטה ושבטי ישורון שבטי יה רק אח"כ נעשו נחש במצרים וחמת תניני' וילכו אחר נחשים וקוסמים ויירא משה ואמר אם כן הם בעו"ה נשקעות בטומאה ומי ירפא להם כמ"ש כי חשב הקב"ה לא ישנה הבחירה והשיב לו השם שיאחז בזנבו הורה כי בשוליהם הם חתומים באות ברית קודש ולכך יש תקוה אשר ישובו ויהיו למטה קודש ויהי' למטה בכפו וכן היה שרחם ה' והפך הבחירה ששבו לשמוע בקול משה ובזה תבין מ"ש כי בחוזק יד ובכח גדול וכו' דלכאורה קשה מה חוזק יד וכח גדול צריך לאדון כל ארץ המחדש בכל יום מעשה בראשית וכי ח"ו יכבד עליו דבר לעשותו או ילאה בשום דבר אבל כל מה שהקב"ה עושה חוץ לגדר ונימוס שקבע בבריא' קשה עליו למאוד כי ברוך שמו אל משפט ושומר צדק ואמת וא"כ כך הוטבע וכך שורת הדין מבלי לשנות הבחירה וע"ז יצר האדם בחכמה להיות לפני אדם שני דרכים ולא יכריחנו לשום דרך מרע ועד טוב ועל זה נכרת ברית שכר ועונש ובזה למען חסדו שינה הבחירה כנ"ל וזהו יד חזקה וכח גדול אצל הקב"ה ששינה מדתו והשתיק פמליא של מעלה כמבואר במדרש שקטרגו בים ואמרו אלו עובדי עכו"ם ואלו עובדי עכו"ם והשיב להם הקב"ה שהם בני אבות כמ"ש כי שרשם מטה קודש ונהפכו לנחש כנ"ל והנה כבר כתב הרמב"ם במאמר תחיית המתים ושאר מחברים כי הנס לא יתמיד ולא יתקיים לנצח כי אלו קיים לנצח לא היה בגדר הנס רק בגדר בריאת עולם חדש וא"כ זה ששינה הקב"ה בחירה של ישראל היה בדרך ניסי וזה הוא לא יתמיד ואחר כך ישובו למנהגם מה שהורגלו במצרים תמיד בעו"ה לילך אחר הבל ותשוב המטה להיות נחש כבראשונה וזהו טענת משה כי הקב"ה מאוד חרה לו על ישראל בעשיי' העגל ויאמר סרו מהר מן הדרך כו' וטען משה למה יחרה אפך בם הלא הוצאתם ממצרים בכח גדול וביד חזקה והיינו כמ"ש שעשית להם נס לשנות הבחירה וזהו כח גדול והנס לא יתמיד ופשיט' דישובו למנהגם ודרכם כסל למו מה שהוטבע בם זה כמה מאות שנה ויהיה לנחש וא"כ אין כ"כ חימה עליהם ולכך שוב מחרון אפך וכו' ומה נעמו ומתקו דברי מליץ יושר כזה מי יעמוד לנו בפרץ כמשה עלינו ראוי לבכות על העדרו ובכל יום מורגש העדרו וחסרונו והנה העיקר אשר אמרנו כי שרשנו טוב רק אשר מורגלי' מעמי' ע"פ אדמה לילך אחרי הבל אבל בעוד בנו חותם ברית קודש בקל להושיע כי ה' ימינו פשוטה לסייע בתשובה וכן היה בימי המן אף שפקו פליליה וסרו מאחרי ה' מ"מ ריחם ה' והושיעם בתשובה והנה אמרו ויגידו למרדכי דברי אסתר והתך להיכן הלך מכאן שאין משיבין על הקלקלה והקשה המהרש"א איך אמרו שלוחים אחרי' וגם מתחלה היה אחד התך ולמה שלח' אח"כ שני שלוחים דכתיב ויגידו והניחו בקושיא אבל נרא' כי התו' בסנהדרין דף ע"ד ע"ב ד"ה והא אסתר וכו' הקשו בסוף למה אמרה אסתר כאשר אבדתי וכו' שתהא אסורה עוד למרדכי למה לא גירשה מרדכי לאסתר ותהי' מותרת לחזור לו ותירצו דחשש אולי יתוודע למלך והקשה מהרש"א דלמה לא הקשה ביותר דה"ל לגרשה כדי להמלט מאיסור כי עכשיו נבעל' ברצון ויש איסור א"א ונראה ליישבו דבלאו הכי קשה מה ירא הלא הן שני שלוחים שאמרו למרדכי כל דברי אסתר והם באים בסודם הם יכולים לחתום הגט ואין קיום הגט אלא בחותמיו ומה צריך עוד אבל כבר נודע הכלל הואיל ונאמר במגילה מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש והוצרך לומר ימיני ש"מ שהיו בשושן עוד אנשים אחרים ששמם כך והוצרך הכתוב ליתן סימן יהודי וימיני כמאמרם אמו מיהודה כי זולת זה לא הי' מספיק שהיו אחרים ג"כ ששמותם כך כאשר הבאתי כמה פעמים בדרשות הקודמי' ואנן קיי"ל שני יב"ש הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה וא"כ אלו מרדכי היה רוצה לגרשה היה צריך לכנוס ולאסוף כל אנשים הנמצאים בשושן ששמם כשם מרדכי כי זהו שאמו מיהודה אין סימן בגט כנודע וא"כ שפיר י"ל שיתוודע הדבר כמ"ש התוס' כי הוא פומבי ביותר ואך זהו מדרבנן אבל מה"ת ודאי דהוי גט ולכך איסור א"א לא עבדה אסתר כי י"ל דגירשה באמת ע"י שלוחים ההמה הן הן שלוחין והן הן עדיו רק מ"מ למרדכי היה אסור כיון דמדרבנן ליכא גט כמ"ש תו לא נשאה ולכך אמרה אבדתי ממך ולכך הקשה תוס' דה"ל לגרשה באמת המועיל אף מדרבנן ולקבץ כל יב"ש ולזה תירץ שמא יוודע למלך ובזה יובנו דשלחה שני שלוחים כי היא בקשה לשלח לה גט ע"י כדי שאם תכנס אחר כך שלא יהי' איסור א"א ולכך שלחה שני שלוחים כי שליח להולכה צריך להוחזק בעדים וגם צריך ע"ח והרי הן שלוחים ועדים ובזה אפשר לומר כי לכך לא ה' התך בכלל השלוחים כי התך דימה בנפשו שהוא קלקלה שאם יסכים שלא תלך אסתר לאחשורוש איה איפוא הצלת ישראל ולהיפך אם יסכים איסור א"א קשה עליו להתיר אולי ריוח והצל' יעמוד ממקום אחר רק כל התרופ' הי' בגט כמ"ש והנה ר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ מבואר בגמ' בפרק הערל ולמ"ד קהל גרים איקרי קהל אין הסריס בגדר בתורת גיטין וקדושין כי אסור באיסור לאו ליקח ולקדש אשה ישראלית וה"ל כחייבי כריתות וידוע כי רב ס"ל והי' בניך סריסים בהיכל מלך שהוא דניאל חמ"ו סריסי' ממש כי נ"נ הניח לסרסם כדי שיהי' להם כח בהיכל המלך לשרת באמונה כנודע וכתיב גלל כן התך שהוא דניאל אחד מסריסי המלך וא"כ לא הי' יכול להיות לשליחות ולחתימת הגט דבעינן כמ"ש התו' והוא לאו בר שליחות בזה דאין בתורת גיטין וקדושין ולכך לא הלך התך כי אם שנים אחרים כמה גדולים מעשה צדיקים ומה עמקו מחשבתם ברוך שבחר בם ויובן ג"כ מ"ש במדרש כי כאשר קרב למרדכי להרכיב אותו בסוס המלך הוי מרדכי עוסק בפ' עומר א"ל מאין בא זה א"ל לא מחיטים רק משעורים א"ל אתי הך ודחי' עשרת אלפים ככרי כסף דידי וי"ל למה עסק אז במנחת עומר ואם כי הי' ט"ז בניסן מקמ"ל המדרש בזה ומה נ"מ אי מחיטים או משעורים ומנא ידע להמן שזה דחה עשרת אלפי' דלמא דברים אחרים אבל יובן כי באמת צריך טעם למה נעשה נס כזה ע"י אשה ואין זה כבודם של ישראל והא דבורה אמרה כי ביד אשה ימכור ה' סיסרא ומאנה להלוך עם ברק אבל כבר אמרנו כי בעו"ה ישראלים היו נשואים בנות עמים אבל אמרו במצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו כי הי' מעיין חתום גן נעול אחותי כלה ומצרים חשבו שכולם זנו אחרי בעליהן כאמרם אם בגופן שלטו מכ"ש בנשותיהם ומצרים שטופים בזימה וחביבה עליהם בהמתן של ישראל ומכ"ש נשותיהן ומ"מ שמרו הנשים את משמרת ה' והקב"ה מעיד עליהם זכו חולקם ולכך הם שסייעו לגאול והן בימי המן בגלות שהיו ישראלים בתכלית הבוז ופירוד נתונים בגוים לשבי ולבזה והיו ארצות ההמה שטופים בזימה למאוד כנודע מ"מ הנשים היו צדקניות ולא הי' בהם שכולה ולא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיים והיו מיוחסי' זרע אמת ולכך נעשה הנס ע"י אשה כי בזכותם נעשה כזה כי הם לא זנו אחרי אחרים אבל המן וצרי ישראל לא חשבו כזאת כי חשבו כמו מצרים אם בגופם שלטו ועם מפוזר ומפורד איך ימלטו מזנות וידע אלהים של אלו שונא זימה ולכך חשב כי יהיו ידיו גוברות כי ראה ה' בם ערות דבר ושב מאחריהם וזהו מאמרו עם מפוזר בין העמים והם מעורבים בין עמים ואינם יושבים לבדם וא"כ א"א לשמור מינם אלהיהם סר ממנם כמבואר במדרש שאמר לאחשורוש כי אין ה' עוד בקרבם וצורם מכרם וה' הסגירם וכבר כתבו המחברים כי המן ידע כי אסתר נבעלת למרדכי רק לא רצה לאמרו למלך כי חשב המלך יאמר שתמיד מערער על נשיו כמו שעשה לושתי ויעורר שנאה ישנה אבל בלבו הי' זה לזנות שמנאף עם אשת מלך כי לא ידע שהיה אשתו באמת והוא רק אנוסת המלך והנה ידוע הטעם למה מקריבין למחרת הפסח מנחת עומר הוא מהך טעמא כי בצאת ישראל ממצרים נחשדו כל הנשים לזונות עם מצרים כהנ"ל אם בגופם שלטו ולכך הקריבו מנחת סוטה מנחת קנאות הבא מן שעורים ובצאתם ממצרים הוסיפו לשתות מי מרה הם מים מאררים ולכך ויורהו ה' עץ וישלך לתוך המים דדרשינן שכתב עליו השם והוא שם שנמחק בתוך המים וימתקו המים והי' לתרופה ונקתה ונזרע זרע כי היו קדושים וטהורים ושמרו ברית ה' ולכך בפסח מנחת עומר מנחת קנאות כסוטה שלא חטאו ואם יחטאו והיו לאלה בקרב הארץ ח"ו ולכן המן שהי' כל מגמתו שנשים מלאה זימה ועי"כ חשב שה' סר מאתם כי הוא שונא זימה ולולי כן ידע שה' ילחם להם וכבא אל מרדכי אמר לו מנחת עומר א"ל משעורי' שהוא מנחת סוטה מנחת קנאות כאמרם שלכך שעורים היא עשתה מעשה בהמה אף מנחתה מעשה בהמה וכשמעו המן אמר זה דחה עשרת אלפים ככר כסף דידי לשוא שמרתי אמרתי בידיה' זימה ועכשיו אני רואה כי בעומר נבדקו הנשים ואף בימי מרדכי ואסתר קרבו בבהמ"ק כי מזמן כורש הראשון כבר קרבו כמ"ש מקריבין אע"פ שאין בית כי מימי כורש הראשון התחילו להקריב אף שלא נגמר בנינו וטעו האומרים שלא היו מקריבין אז כי בבית היו קרבנות קריבין כמבואר במשנה ועיין עזרא א"כ לשוא שמרתי ותוחלתי נכזבה אך הוסיף ביותר כי מבואר במדרש לפי גירסא ישנה דאמר המן שרצונו ליתן בעד כל איש ישראל מאה שקלים ועכשיו הגיעו ק' זוז אבל הגי' ישינ' ק' שקלים כמ"ש מפרשי' כי ערך ישראל חמשי' שקל בשקל הקודש ושקל הקודש כפול משקלים סתם ולכך נתן ק' שקלים ועיין מ"ש כי ככרות המן משל פרס הי' כבדים ביותר מככרות האמורים במשכן כי בפרס היו ככרות משקל' יותר ולכך נתן בעד כל אחד מאה שקלים והנ' המן הוציא שם רע על בנות ישראל לזנות תחת בעליהן ושקר ענה בם כאשר מנחת עומר מנחת קנאות מעיד והמוציא שם רע ענשו מאה שקלים וא"כ חזר המנין ליו"ד אלפים ככרי כסף ולכך אמר אתי עומר ודחי יו"ד אלפים ככרי כסף דידי והבן כי אתי שפיר ומדויק היטב ובאמת עיקר שמירה בצניעות הנשים וכל כבודה בת מלך פנימה ומאד מאד הזהרתי על צנוע' הנשים לבל ילכו בלבוש אשר נעשה כמנהג הגוים בשרם מגולה והיא בעו"ה למזכרת עון ומכשול ובפרט מבלי להרים קול או להתערב עם אנשים כי אין לך דבר הגורם רעה לנפשו וגופו יותר מתערובות אנשים ונשים ואשריכם ישראל אשר הבדיל ה' אתכם לו לעם ובפרט בימי שמחה וימי פורים השותים במזרקי יין צריך שמירה ביותר כי הרבה קלות ראש גורם היין והשמחה והוללת ובמדרש נאמר אמר הקב"ה בית המקדש חרב ורשע זה אחשורוש עושה מרזיחים וגם ושתי עשתה משתה חייך שאני נוטל נקמתי מושתי וכו' ולהבין זה נראה די"ל במ"ש פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים וימהר משה ויקוד ארצה כי נתיירא שלא יאמר על חמשה והקשו מה יראה יש כאן הלא זו מחסד ה' כמ"ש כי המשא הכבד לאחד יותר קל לשנים ולרב טובו מחלקו לחלקים ארבע ואם יחלקו לחלקים חמשה יותר נקל לנשוא אותו ויהי' טובו יותר גדול ומה זה שמיהר להשתחוות וכבר ישבתי זה באופנים רבים ואופן אחד הנאות לענינינו הוא דידוע מ"ש בגמרא ויפקוד ה' עלינו הרעה כי צדיק הוא צדקה עשה הקב"ה שהקדים לגלות שתי שנים קודם ונושנתם דאז היו ח"ו משוקעים בטומאה ולא הי' ח"ו תקוה להם כלל והנה כל חרבן בית המקדש נאמר במלכים וד"ה בשביל חטאת מנשה ופוקד עון אבות על רבעים לכך האריך הקב"ה זה אחר זה והיה אמון יאשיהו צדקיהו ואחיו יהויכין והי' גלות ישראל כי אין מאריך יותר מארבע דורות אבל אלו מדותיו של הקב"ה להאריך אפו על חמשה דורות אם כן הי' הגלות מתאחר עד בנו של יהויכין או צדקיהו א"כ הי' הבית עומד יותר והי' ח"ו כמנין ונושנתם ומרה ח"ו הי' באחריתו ולכך מיהר משה והשתחו' כי ראה גם ראה חרבן הבית וסיבתו וענינו כמאמרו ונושנתם ומאז בעון עגל נולד סיבה לחרבן בית ואתי שפיר. והנה כבר מבואר כי בלשאצר ואחשורוש כל ענינם הי' שחשבו כי מגלות יהויקים התחיל החרבן ומאז יש למנות השבעים שנים ונראה כי הם חשבו כי מה שנאמר על רבעים היינו נפש החוטאת בכלל מנין וא"כ כשתחשוב מנשה אמון יאשיהו יהויקים נשלמו ד' דורות וא"כ חשבו הקב"ה אין מאריך אף יותר מבלי ספק שאז מתחיל החרבן והגלות ואם כן אף מנין שבעים יתחיל ממנו ולכך כשראה שעברו עשה משתה והנ' לפי זה דהחוטא בכלל חשיב נ"נ אויל מרודך בלשאצר ושתי הרי כאן ארבעה דורות וראוי להעביר עליה כוס פורענות וזה מאמר המדרש בית המקדש חרב ואתה עושה מרזיחין וגם ושתי מלכה והיינו משום דתשמח שעברו שבעים שנה וא"כ ע"כ דהחוטא בכלל א"כ אף ושתי בכלל עונש ולכך יצא הקצף והדין על ושתי כי מדה זו שלשים ורבעים נוהג אף בגוים כי ארך אפים לצדיקים ולרשעים כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון אמורי וא"ש ומזה נלמוד כמה עלינו למעט בשמחה בזכרנו בחרבן בית המקדש וגלות ישראל כעדר הנפוץ ואילים לא מצאו מרעה ואין לנו כהן מורה לא אפוד ותומים וארון ה' במה נשמח וכבר אמר המקונן לא אשמח עוד בפור עד יבואו ימי פורייך וכל השמחה שיהי' לנו הכל לשמח' מצות וחדוה בהנס כי לא עזב ה' עמו ונחלתו לא יעזוב ועיקר כי הוא היום קבלת התורה כי קיימו וקבלו התורה ברצון מה שהי' מקדם באונס וזה הוא שהקב"ה עושה הכל מדה כנגד מדה דכתיב במגיל' ויהיו נקראים מלמד שנקראים מעצמן ופי' המפרשים דזהו קודם וימצא כתוב כי מתחלה לא היה נכתב כלל ונקראים מעצמן שלא מתוך הכתב ואח"כ בא גבריאל וכתבו ולכך כתב ראשון ויהיו נקראים קודם וימצא כתוב דאל"כ הל"ל להיפוך ונראה כי התוס' כתבו הא דמודעא רבה לאורייתא הכל בתורה שבע"פ כי תורה שבכתב קבלו ברצון ואמרו נעשה ונשמע ולפי זה מה דהוצרכו לקבל בימי אחשורוש היה לתורה שבע"פ וא"כ שילם הקב"ה מדה כנגד מדה כי הם קבלו התורה שבע"פ מה שלא ניתן ליכתוב אף מתוך ספר זכרונות היו נקראים מה שלא בא בכתב כלל וכלל ונקרא בע"פ והיא מדה כנגד מדה וישרים דרכי ה' אך זולת פירוש מפרשים נראה דלכך היו נקראים כי מה שגבריאל כתבו ולא אחר הוא דהא אמרינן אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמאי זולת גבריאל שמבין בשבעים לשון ואם כן כאן היה צריך לכתוב לשון פרסי שיבינו אחשורוש ולכך לא היה יכול לכתוב אותו זולת גבריאל. והנה בהא דכתב בלשאצר דלא כהלין כתבא למקרי ויש שני דעות בגמרא דסנהדרין דף כ"ב י"א דהי' כתוב בלשון נוטריקין או א"ת ב"ש וי"א דהי' כתוב בלשון ארמאי מנא מנא תקל ופרסין רק שהי' כתוב בכתב אשורית ולא היה נהוג אז ולכך לא היה יכול לקרותו רק דניאל והקשו המפרשים למה באמת נכתב בכתב אשורית ולשון ארמאי ולא נכתב גם כן בכתב ארמית ואי להגדיל דניאל הא בלא"ה הי' חשוב ותירצו דאין מלאכים אפילו גבריאל אף שמדבר בכל לשון אבל הכתב אין כותבין רק אשורית שיש בו קדושה כי כל אות מרומז בתגין וקוים על שם הוי"ה ברוך הוא ולפי זה אף שבא גבריאל וכתבו ענין מרדכי בלשון ארמאי או פרס מכל מקום הכתב אי אפשר לכתוב רק אשורית ואיך היה אפשר לעבדי המלך אחשורוש לקרות אשר לא מבני ישראל המה ולכך קאמר הגמרא שהיו נקראים מעצמן ובאמת לא קראוהו כלל להיותם בלתי מכיר הכתב ומזה דייק הגמרא שגבריאל כתבו כי אלו היה נכתב מבני אדם היה נכתב בלשון וכתב הניתן לקרות למשרתי מלך א"כ לא היה הנס לקרות מעצמו וכל המעוטי בניסא ממעטינן ואתי שפיר חזו וראו כמה יקר ושבח לאדם העושה זכות עד שאינו נמחק מעלה ומטה וכמה נפישי זכותי' דמשה רבינו ע"ה אשר צדקתו עם ישראל אף לע"ל אמרינן כשיבא אהרן יבא משה עמם ללמדם תורה כי כל גלות תלוי בשכחת התורה וכל זמן שאין התורה נזכרת על בורי' א"א להיות גאולה שלמה ולכך לע"ל שיהיו נזכרים הנשכחות יהי' גאולה שלמה ואז ימחה שמו של עמלק וזה הוא רמז זכרון בספר כי מחה אמחה זכר עמלק והיינו כשיהי' זכרון בספר שלא יהי' נשכח ממה שנאמר בספר ואז יהי' נמחה זכר עמלק אך איך אפשר לדעת הנשכחות הא לאמרו בשמים א"א דכתיב אלה המצות ולכן לע"ל יבא משה והוא יגיד כל הנשכחות ואז יהי' גאולה שלימה והנה ידוע כי המן היה לו יו"ד פעמים יו"ד בנים כנגד יו"ד כחות הטומאה וכל י' בנים מורים על אחד מכחות הטומאה וידוע י' כחות הטומאה כנגד י' קדושות כמו ששנינו בריש כלים י' קדושות מה הם ואם כן שי' בני המן נהרגו וי' נתלו לא בטלו כי אם שני כחות הטומאה ולעומת זה לא זכו רק לשני קדושות מי' קדושות אבל באמת לא היו צריכים כי י' קדושות הם קדושה ראשונה קדושת א"י וקדושה שניה קדושת כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וח' קדושות הנשארים הם קדושת ירושלים והר בית וחיל ועזרה והיכל וקדשי קדשים ע"ש וידוע מ"ש הרמב"ם כי כל אלו קדושות לא בטלו בגלות ראשון ולא היו צריכין לקדש חוץ קדושת ארץ ישראל וקדושת כרכים הנ"ל בטלו והוצרכו עזרא לקדש שני' ואם כן אף שני כחות הטומא' בטלו ויותר כבר היה קדושתן מימי בית ראשון והנה ביום י"ג נהרגו י' בנים ותיכף זכו לקדושה ראשונה ביום שלאחריו ולכך הפרזים עושים י"ד אבל קדושת כרכים לא זכו בו ביום אמנם ביום י"ד שנתלו שארי י' בנים א"כ אף לקדושת שני' שהיא קדוש' כרכין לכך זכו בט"ו לקדושה ההוא ולכך קורין הם בט"ו ומזה תבין למה דוקא כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ועיקר היה בשביל א"י כמ"ש הירושלמי לחלוק כבוד לא"י כי בהכרת רשעים זכו לקדושת א"י ולכך קורין מוקפין מיב"ן שלהם קדושה יתירה וקדושה שני' כמ"ש ולא זכו אליה רק לאחר שנתלו בי"ד והבן כמה עמקו ענינים הללו: