יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 46

ואמרו בגמ' וישב מרדכי אל שער המלך ששב לשקו ותעניתו וכבר דקדקו המפרשים מאין למד הגמ' זה אבל ידוע כי שער המלך היינו לדון דין כדכתיב ועלת' השער' וכהנה רבות במקרא וכן בגמ' יתיב אבבא ודן דיני' וזהו מרדכי יושב בשער כי ישב שם לשפוט בכל עבדי ומשרתי מלך וידוע בגמ' אין דנין בי"ט ומבואר בירושלמי כי מלבד גזירת חכמים שמא יכתוב היה איסור משום דאתי למנוע משמחת י"ט והנה הגמ' ס"ל כמבואר שם דהיה עוסק בהלכות עומר דהוה מעשה דהכרזה וכדומה הכל בי"ו ניסן ויו"ט שני של גליות וקשה איך שב לשער לדין בי"ט ואם כי עדיין לא נגזרה גזירה שמא יכתוב מ"מ הא איכא טעם מונע משמחת י"ט ולזה קאמר מידי טעמא משום מינוע משמחת י"ט הא הוא שב לשקו ותעניתו והתענה בי"ט ההוא וא"כ מה מונע שמחת י"ט שייך בזה ולכך ישב לשער לשפוט בסנהדרין וא"ש ואם כי זה יש לגדור גדר בהעדר חמדת יצורינו משה רבינו ע"ה גם זה עלינו ולא לתקן עצמינו בלבד כי אם לתקן זולתינו ולהשיב רבים מעון כאשר עשה משה בעד פושעי' הפגוע וכן עשו מרדכי ואסתר שכל מגמותם היה לישר הדור ולהשיבם מעון ולעורר בתשובה. והנה אמרו דלכך זימנה אסתר להמן שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויחזרו בתשובה שלימה וכן אמרו בנימין גרם לשבטים לקרוע דכתיב ויקרעו בגדיהם אף מרדכי קרע בגדיו דכתיב ויקרע מרדכי את בגדיו והקשו מה זו מדה כנגד מדה וגם בנימין מה עשה שהוש' באמתחתו גביע והוא לא ידע ואשם אבל הענין כך מ"ש חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע מה בין ארור המן לברוך מרדכי והדבר תמוה וכבר אמרתי עליו באופני' שונים אבל אופן אחר הצריך לענינו הוא דמבואר בירושלמי ומדרש רב כד מטי למגילה למרדכי ראשון הנזכר במגילה אמר ברוך מרדכי ע"ש זכר צדיק לברכה וכד מטי להמן הראשון הנזכר במגילה אמר ארור המן ע"ש שם רשעים ירקב והי' בין פסוק איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי לפסוק אחר הדברים גדל המלך את המן הענין כל הפרשה כי אסתר אין מגדת עמה ומולדת' ואחשורוש עשה פעולות רבות כמבואר בגמ' ומדרש שקיבץ בתולות רבות והנחה למדינות עשה וכהנה פעולות רבות ועם כל זה אין אסתר מגדת ובאמנה שמרה מאמר מרדכי לבלי הגיד ואמרו במדרש כי תפסה פלך שתיקה אין לך טוב יותר לגוף אלא שתיקה והחיים והמות ביד הלשון וברוב דבריו לא יחדל פשע וכבר אמרו כל פטפוטים אסורים בר מפטפוטי דאורייתא כי אין לך דבר מזיק לגוף ונפש רק הדיבור ולכך אמרו תפסה פלך שתיקה שהיא מזרעו של שאול שדבר מלוכה לא הגיד ומזרעה של רחל ששתקה ולא אמרה רמיות אבי' בלאה וידוע מ"ש נכנס יין יצא סוד כי ברב דברים לא יחדל פשע ולמי שיח ורבות דברים כי אם לאנשי' השותי' במזרקי יין וזהו מאמרם חייב איניש לבסומי וכו' עד דלא ידע להבין מה בין ארור המן לברוך שהוא הסיפור שביניהם שהוא מענין שתיקות אסתר בכל החקירות כי המבסם ומשכר אין מבין זה כי הוא מהמרבה דברים ואין מעצר ברוחו כלל ואם כי זה נכון אבל עיקר הטעם שצוה עלי' מרדכי אשר לא תגיד הוא כי ראה מרדכי כי מדת הדין מתוח בעו"ה על ישראל אם מפני שהשתחוו לצלם ואם מפני שאכלו מסעודות של אחשורוש ואין להם תקנה להכניע קשה ערפם אלא בגזירת מלכם כמ"ש גדול הסרת טבעת מכל נביאים והוא ידע מה שיהיה בגזירת המן כדכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ואמרו מלאך אמר לו וא"כ מסתמא הגיד לו הכל כמו שנאמר את כל אשר נעשה וידע והבין כי זהו יהי' לישראל לתרופה לעולם ובזה הגזירה יעוררו לבבם לתשובה ושבו ורפא להם וזה תכלית תועלתם ובאמת ע"י תשובה לא זו שכפו להמן אף גם לא האריך זמן איזה שנים ושבו לארצם פקד ה' עמו להושיב' לירושלי' כנודע וחשב מרדכי אולי תגיד אסתר לאחשורוש היותה ישראלית לא יעלה בלב המן להסית למלך עשות כליון באומה אהובתו שגלתו וגם המלך לא ישנא אותם ובפרט מטעם שנכתב בזה אי"ה ואם כן איפוא במה יכפר עון בית יעקב אשר חקוק בעט ברזל וצפורן שמיר ולכך צוה אשר לא תגיד ויגולגל גזירת המן וישובו ישראל בתשובה שלמה גם מרדכי נכנע אף כי ידע כל הנעשה כמ"ש אי בשביל לעורר ישראל בתשובה ואי שמא יגרום החטא וכמ"ש שם במדרש כי כבר למדו זו מיעקב אף שהיה לו הבטחה ירא שמא יגרום החטא אמנם דבר זה לא ענה מלבו רק למדו מבנימין ראש שבטו כי ידוע בספר הישר אשר מחובר על ספר בראשית כתב כי יוסף גלה לבנימין טרם שובו לבית אביו כי הוא אחיו באמת וצוה להסתיר מאחיו למען יראה אם ימסרו נפשם על בית רחל ובנימין ראה אחיו דואגים ומצערים וכואבים ממש עד למות בשביל עלילת מציאת הגביע ולא אמר להם דבר ותפס פלך שתיקה והוא ג"כ הטעם כדי שיקבלו עונש בצערם על מכרם בכסף צדיק וטוב להם לצער עד מאוד אפס יהיה להם כפרה ולכך שתק כי אך זה טוב לישראל וזה הוא מאמר חז"ל ברור ואמת בנימין גרם לאחיו לקרוע אף שידע האמת מ"מ שתק וגרם עי"כ הקריעה לאחיו וזהו היה לטובת' אף מרדכי שצוה שלא תגיד וגרם שהוצרך לקרוע בגדיו וזהו הי' בסבת שתיקתו כמו בנימין והיא ג"כ למזבח כפר' כמו בנימין לאחיו והכל בענין חד וטוב וישר וא"כ חזו וראו כמה יש לנו לשמור מרע כמה צרות ויגונות עברו ראש ועשה מרדכי הכל בשביל שיהיה לישראל כפרת עון אף אסתר הצדקת קצה בחייה בשביל ענין ישראל ומסרה נפשה למות ולכך הטוב אמרתי כמ"ש ללמוד ממשה וצדיקים כאלה לבל יחוס אדם על כבודו והונו רק בשביל תקוני ישראל ושלימתם ובעו"ה בדורות הללו כל אחד חושש לעצמו ואין חושש לזולתו ובפרט לתיקון התורה כי תכלית כל תקוני ישראל הוא תורה וזהו עיקר שלימתנו ובו תלוי חיינו ונשמתינו ואין לנו שיור בגולה רק התורה הזאת ובו יהי' מקוה ישראל מושיעו בעת צרה לגאול בו מיד צר וע"ז כל מגמתינו ובעו"ה עכשיו בטל התורה ואין איש שם על לב להרים דגל התורה וכל לומדי תורת ה' ילכו כצאן בלי רועה כי אין משגיח כלל בשל תורה ולא חסו על חייהם כלל כמשל שועל ודגים כי זהו הוא חיי כל ישראל בתורה אוי לנו איך נשמח בפורים וליהודים היתה אורה זו תורה ואין לנו תורה בעו"ה לא זו שנשכח מאתנו תורה בעו"ה יום ביומו והכל נסתעף ממיתת משה כאשר אמרנו בריש הדרוש אף גם שיור התורה אין מקיים ואין משגיח וכל אפין שוין המצפצף כעגור ידמה להמדבר מלב מלא תבונות:

ואמרו בגמרא ובמדרש כיון שהגיע אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה רה"ק ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון שמא בשביל שקראתיו כלב חזרה לקרותו ארי והדבר צריך ביאור כי באמת למה נסתלקה שכינה ואם כי שם מקום טומאה והוי כמו כהן בבה"ק אם כן מה זו שתמיה אסתר ואמר' שמא וכו' לא משם הזה רק המקום גורם מקום טומאה וגם י"ל מה שוגג כמזיד הלא אסתר לא היתה שוגגת כלל מעולם ואנה טעתה בדין וכדומה והי' מאתה דבר בהעלם מתחילה ועד סוף ואיך שייך שוגג וגם אונס כרצון כי עכשיו הלא נכנסה להבעל ברצון ואם כי מתחלה היתה אנוסה הלא קודם בית הצלמים שורה עליה רוח הקודש ואם הי' מקדם עולתה בו איך שורה עליה מתחלה וביחוד יש להבין במה שאמרה שמא על שקראתיו כלב וכי יחוס המקום על כבוד אותו רשע לסלק שכינתו הצדקת הלזו אמנם הענין ידוע מ"ש בגמ' כי עיקר חיוב כליון לישראל היה בשביל שהשתחוו לצלם של אותו רשע ואמרו שלא עשו אלא מחמת אונס כי יראו שישרפו באש כמו שקרה באמת לחמ"ו:

ואמרו בגמ' דסנהדרין פ' ארבע מיתות העובד עכו"ם מאהבה ויראה אביי אמר חייב ורבא אמר פטור ופריך הגמרא דתנן כהן משיח אינו חייב בקרבן עד שיהי' שגגת מעשה מה שגגת מעשה לאו דעבד עכו"ם מאהבה ויראה ש"מ דעובד עכו"ם מאהבה ומיראה חייב במזיד ומשני לא דאומר מותר וס"ל אומר מותר שוגג הוא אבל איכא למ"ד במכות ר"פ אלו הגולין דאומר מותר מזיד הוא ובזה יובן כי אסתר נכנסה לאחשורוש לבקש על הצלת עמה ולא על עצמה נכנסה כ"א בשביל ישראל וכאשר הגיעה לבית הצלמים ניעור האיסור וחומר העבירה שהשתחוו לצלם ונעשה קטיגור וערעור וקטרוג ושטנה בישראל כי היה למזכרת עון על דבר חטא ופשע שעשו ישראל ולכך נסתלקה רוח הקודש ואסתר הרגיש' ואמרה שמא אתה דן שוגג כמזיד ר"ל אומר מותר שדינו כמזיד וא"כ איך מצינו בהעלם דבר שגגת מעשה וא"כ העובד מאהבה ויראה חייב אף שהוא מאונס פן יהרג וזה מאמרם אונס כרצון אף שהוא מיראה שיהרג מ"מ חייב מיתה כי אין נ"מ באונס וא"כ יש להם משפט מיתה ח"ו כי לא היה לחוש להם לאונס וזהו לא ס"ל לאסתר דסברה דאין לחייב דאונס רחמנא פטרי' ולכך תמה אסתר וביקשה רחמים והוסיפה לומר שמא על שקראתיו כלב וכו' י"ל כך מה שכבר אמרתי ממש בסגנון זה בדרוש הקודם רק כעת הואיל דצריך להאי ענינא יבואר יותר כי נודע כי מרדכי כי ראה שהמן גובר ולא ראה לכבוש כי אם בתורה וכמ"ש בתרגום שני כי לקח תינוקות מבית רבן ולמד עמם ובכל מקום היה תורה וכן דרשינן ליהודים היתה אורה זו תורה כי התורה היא מגינה והיא כתריס בפני פורענות ולכך בכל צרתם לא זזו מכותלי בה"מ ואפילו בשעה שבא המן למרדכי וחשב מרדכי כי בנפשו הוא הי' לומד הלכות עומר ואמרינן במדרש יכרסמנה חזיר מיער ע' תלוי' בזמן שאין ישראל עוסקים בתורה הוא מיער אבל בזמן שעוסקים בתורה הוא א' במקום ע' והוא מיאור ותנינן כל החיות העולים מים ליבשה מיד מתים חוץ מהכלב דזה חי וזהו מאמר אסתר כי אמרה הלא ישראל עוסקים בתורה וזכותם ראוי להגן שלא ישלוט בהם ידי זר וחזרה ואמרה שמא הואיל שקראתיו כלב וא"כ כלב אף שעולה מים ליבשה חי וא"כ עדיין יש לו שליטה בישראל אף שעסקו בתורה ולכך חזרה לקרותו ארי וזה העול' מים ליבשה מת ואף הוא ימות בים של תורה ואתי שפיר והבן כללו של דבר כמה גדול כחה של תורה לשמה היא מבני פלטרין דמלכא והלא אמרו גדול ת"ת יותר מהצלת נפש כי מרדכי נאמר רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו שפירשו ממנו סנהדרין וכבר אמרנו טעם ח"ו שמרדכי פירש רגע אחד מהתורה אבל ידוע מ"ש במדרש ומרדכי יצא מלפני המלך שנעשה מלך ומטבע שלו מרדכי מצד אחד ואסתר מצד אחד וידוע דאין מושיבין מלך מסנהדרין ולכך פירשו ממנו סנהדרין אבל טעם הענין למה נעשה מרדכי מלך מה לו לכבוד המדומה הזה עד שפירשו ממנו סנהדרין הלא לבוז יחשב לו נגד כבוד התורה ודביקות בסנהדרין והי' לו ללמוד ממשה מחמד יצורים שלא נכתר בתואר מלוכה לרב ענותנותו והיא היתה לו ליקר אבל הענין ח"ו לומר שרדף אחר כבוד אבל יש להבין במה שכבר התחלנו למה גדל המלך את המן מה ביקש בזה באיש נכר הארץ ועד שאמרו שכל בניו היו מושלים דוכסים ואפרכים בכל מדינות המלך:

אבל בשנבין ג"כ במ"ש בגמר' עד חצי המלכות ולא דבר החוצץ בין המלכות וזהו בהמ"ק ויש להקשות איך ס"ד באחשורוש שלא ידע מלדת אסתר שתבקש בנין בהמ"ק וזה כמה שני' שלא בקשה ממנו ומה תראה על ככה עכשיו להכניס עצמה בסכנה ללכת לחצר המלכות אשר דתו להמית בשביל בנין בהמ"ק אבל מקדם נבין באמרם כי אחשורוש עשה סעודה בראותו כי הפקוד' המיועד לבנין בהמ"ק עבר בחשבונו המדומה ומה ביקש בזה מה איכפת לי' אם יהי' פקידה וכי יהיה זה חסרון במלכותו הלא מלך על קכ"ז מדינות והיה להם מלכים תחת ממשלתו וכן יהיה ביהודים וכמו שהיה באמת אחר כך אף שהיה פקידה כולם היו נכנעים ועבדים לממשלת פרס והיה דמות שושן בבית ה' וביותר יש לתמוה מלך רב כזה השליט בכיפה אין ספק שיש לו תואר ממשלה להכן בחסד ובמשפט כסאו לנהג עמים במישור ולבל יהיה שבט רשע כי זולת זה לא היה כ"כ מקובל בעיני הבריות ואם כן איך אמרו שאחשורוש והמן נמשלו לבעל תל וחריץ שהיה שונא לישראל יותר מהמן עד שאמר הכסף נתון לך ויש להבין מה ראה על ככה עם שלא פשע ועבדים נאמנים היו למלכי פרס ודניאל היה מתגדל בבית כורש ושאר סריסי מלך כולם שועי יהודה ולא נמצא בהם שום רמיה ומרידה לא נשמע בם דופי ויגידו בעמים תפארת חכמתם וכי ה' בקרבם כאשר נודע מדניאל חמ"ו וכורש אביו פקד מי בכל עמו ויעל ואיך יעות משפט ומפרשים רבים התחכמו בזה ולא מצאו חזון וגם יש להבין במה שהתאמץ אחשורוש בהון יקר למרדכי ליתן כתר מלכות בראשו וצוה להמן אל תפל דבר וכו' ואמרו שבאותו שעה היה לו תואר מלך וכל אשר היה מצוה היו מחויבי' לעשות מבלי המרות פיו כמ"ש המחברים ועיין מנות הלוי ומה ביקש בזה הלא הוא שונא לישראל וביחוד אחר כך כאשר אמרה לו אסתר שהיא בת יהודית איך פרחה שנאתו היהפוך כושי עורו וכי בשביל כך יגדל אהבתו לכל העם ומלכים רבים ושלמה לקח בת פרעה ובת מלך עמון וכי בשביל זה ח"ו שאוהב מצרים ועמון ומעשים בכל יום יוכיחו אבל הענין כך כי ידוע מ"ש בגמרא לכמה דיעות נכרי הבא על בת ישראל הולד ישראל אלא שנקרא ממזר ולמ"ד הולד כשר הולד נכרי אבל למ"ד הולד ממזר הרי הוא ישראל רק ממזר ואם כן דריוש היה בן אסתר היה ישראל רק היה ממזר אבל היה נקרא ישראל כי בזה הכל הולך אחר אם והנה כבר נודע כי מלכים קדמונים כך דרכם כסל למו להתחכם בקסמים ועצבים ותרפים לדעת מי ימשול אחריהם ועיין ביוסף בן גוריון ותראה כי רוב מלכות קדמונים עשו כן וכ"כ שארי כותבי זכרונות והנה אחשורוש התחכם לדעת מי ימלוך אחריו ראה בקסמי' והוברי שמים וכלדיים שיהודי ימלוך אחריו וימשול בממשלתו וישב על כסאו ולזה חרה לו עד למות כי לריק יגע ויבוזו אחרים ממשלתו וחשב מתחילה שהגיעה ימי פקידה והם יגרשוהו מכסא מלכותו וכאשר לדעתו הגיע קץ ויכזב שמח ועשה משתה ועם כל זה חשב מזימות כי לבו מלא תוגה שיהודים יירשו כבוד ממשלתו ולכך שנאתם כבוש בלבו וחשב מזימות לכלותם אפס בל יקימו לירש כבוד ממשלתו ולכך כאשר בא המן והלשין עליהם לכלותם נתמלא שמחה כי זה יום שקוה ויפה דימו חז"ל משל לבעל חריץ ותל ולכך אמר הכסף נתון לך וכלה ונחרצה והרצים יצאו דחופים וכבר נודע מפאת גזירת כוכבים אף שזכות וכדומה מעשה מבטל גזירתם מ"מ צריך לחול הדבר במקצת וצריך לחול הדבר בצד מה כמו בכלדיי מצרים שאמרו רעה נגד פניהם שכוכב מורה על הריגה ושפיכות דם והיה במקצת שמלו והטיפו דם ברית קודש כדכתיב היום גלותי וכו' וכן תמיד בגמרא שאמרו גנבא יהיה והיה שתלש פרי וכדומה כולם והיא כחלום כי אין ידיעתם גזירה מוחלטת ולכך כאשר בלילה נדדה שנת המלך וחשב כי הגיע קצו כמבואר במדרש ונתוודע לו שראוי לשלם גמול למרדכי היהודי התחכם ליתן קיום למזל והחזיון שיחול חול מה ולכך צוה ליתן כתר מלכות בראשו ולחלוק לו יקר וכבוד ולא יאצל ממנו דבר כאלו מלך לשעה בכל אופנים כי בזה יתקיים החזיון והקסם שיהודי יירש כתרו וכבודו כי זהו נטל כתרו ומלך בממשלתו ונטל יקרו אם כן יחול גזירת המזל וחזיון וזהו כל ענין אחשורוש וזהו הכל מתחילה אבל כאשר נתוודע לו אח"כ שאסתר יהודית הבין המראה והענין כי בנכרים הכל אחר משפחת אם ויש להם שאר אם והבין שבנו שיהיה לו ממנה יורש עצר הוא יהודי בתואר משפחת אמו והוא יירש אחריו כבודו וכסאו כאשר באמת היה שדריוש ירש כסאו וכתרו וממשלתו ואם כן נח דעתו ובאמנה הגידו לו ואין לו דבר המזיק לו ובזה שמח ונח דעתו למאוד ולכך נהפך לעם ישראל לאוהב כי ראה כי בחנם שנאם והיה רוצה לשפוך דם בחנם וחשב מחשבת תוהו ולכך נתחרט ואמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וזה נכון וברור ואחר. שהודיע ה' לנו כל זאת נשוב להנ"ל למה הגביה המן וזרעו ולמה אמר דבר שחוצץ והוא כי אמרו שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ וזהו סדרן ראשון להעמיד מלך ואחר כך להכרית זרעו של עמלק ואח"כ לבנות בית הבחירה והטעם כי אין כסא שלם עד שיעשה נקמה בעמלק ואם אין כסא שלם אי אפשר לבנות בהמ"ק כי הוא כסא כבוד ה' וזה שער שמים ולכך ראשון הכניע שאול עמלק ואח"כ בנו דוד ושלמה בית לה' וזה יסודות וזה ארמון על תלו וכן היה הדבר בבית שני ובפרט למ"ד קדושה ראשונה בטלה והיה קדושת עזרא קדושה חדשה ולכך היה צריך ראשון להכניע זרעו של עמלק ולקעקע ביצתם ואחר כך לבנות בהמ"ק כמו בראשונה ולכך בימי כורש לא היה נבנה אף שהיה פקידה כי עדיין לא נכרת זרעו של עמלק אבל בימי מרדכי ואסתר שנכרת זרעו של עמלק ונמח' כמעט שמם אז החל לציץ ציץ מטע ישע ולא איחר הדבר שנה שנתיים שנבנה הבית והיה זה סיבת הבית ובנינו ואחשורוש ידע זאת כי תלוי בנין בהמ"ק בהכניע זרעו של עמלק ולהיותו כל מגמתו שבל יעלה ישראל מעלה כאשר כתבתי טעמו כנ"ל ולכך הגביה המן ובניו וגדל ממשלתם כי בזה היה בטוח כ"ז שהם בתואר המעלה שא"א להיות נתרומ' קרן ישראל ובנין הבית כסא ה' ולהיות כי אחשורוש ידע שאסתר שנא' להמן ועמו עמלקים כי לא ימלט שנים רבות שהיתה לו לאשה ובחיקו תשכב שלא ירגיש בה מעניניה ודבריה ותנועתה את אשר לאהוב ואשר לשנוא ולכך כאשר באה אסתר והרגיש שבאה לשאול דבר ירא לנפשו אולי תבקש מפלת והכנעת עמלקים אמר עד חצי המלכות ולא דבר החוצץ היינו להכניע עמלקים כי הוא החוצץ כי בו תלוי בנין בהמ"ק כנ"ל וזהו עד חצי המלכות וכיון לעמלקים וא"ש ולהיות כי אין עמלק נופל אלא ביד מלך כי ראשית גוים עמלק כדרשינן כי תחלה צריך להעמיד מלך ואח"כ להכרית זרעו של עמלק ולכך מרדכי שביקש להכרית זרעו של עמלק יצא מלפני מלך וכו' ודרשינן שנעשה מלך ויצא לו מוניטין בעולם כנ"ל וא"כ לו הכח והרשו' להכרית זרעו של עמלק וכל ענינים הי' לש"ש ותפס מלוכה כדי להכניע זדים ואח"כ יהיה קיום לבנין בהמ"ק ואין כאן תמוה כנ"ל כי כונתו היה לש"ש ומזה יובן פי' הפסוק מ"ש והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת היינו פורים ומקרא מגילה כי מקדם כתיב תחת הנעצוץ כו' יעלה הדס ודרשו על מרדכי ואסתר והיה לה' לשם כי כל זמן שזרעו של עמלק קיים אין השם מלא ולכך כשנמחה בפורים העמלקים נשלם שמו זהו והיה לה' לשם כי נשלם שמו יתעלה לנצח: