יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 44

ובזה יובן הגמ' הנ"ל כי חכמי הדור היו מכירין ערך גדולת רבי שכל מגמתו הוא ליישר הדור וללמדם תורת ה' וכאשר חיבר משניות כללי תורה שבע"פ וא"כ כמה גדול העדרו לישראל באורו היה אור ובמותו יחשכו כוכבי נשפו וא"כ היה בדעת הדור שלא יסכים רבי על המיתה עדיין כי עדיין לא השלים ליישר להתלמידים בתכלית השלימות כאשר באמת הגיע במותו מחלוקת גדול בפירוש המשנה זה אומר בכה וכו' ואם לא יסכים הוא לא ימות ולכך אמרו מי שיאמר נח נפשי' דרבי ידקר בחרב וכן אף אמתא דבי רבי דא היא הנפש כנ"ל הסכימה מבלי למות ואמר' יה"ר שיכבשו התחתונים לעליונים אבל כאשר ראתה הצער הגוף וכאב חולי המעיי' הסכימה למות ואמרה יה"ר שיכבשו העליונים לתחתונים ומיד בהסכמה למיתה נח נפשיה דרבי ולרצות המליצ' אמרו שם דשקלי' כוזא ושדי מאיגרא לארעא להשתיק לרבנן היינו כי לישוב הדעת חכמים הראה כי האדם כחרס הנשבר ועלול ומעותד למות מפאת גופו וסופו למות וא"כ מה לכם להרבות בתפלה אם יחיה מאה או אלף הלא סופו למות והוא כחרס הנשבר וזה מובן ונכון וברור בכוונת הגמרא דאמתא דבי רבי וכבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים בכוונת חז"ל ליפות המליצה הוסיפו דבריהם בענין ליפות המשל וכן מצינו בדברי הנביאים וזה ברור ומעתה ראוי לנו לבכות את הצדיק הזה שכל מגמתו היה ליישר הדור ועתה הסכים למיתה אין זה אלא מפאת חטאים ועונות הדור אשר קצה נפשו לקבוע אוהל קדשו וע"ז ידוו כל הדווים ומה שאמרו יום שמת רבי וכן אמרו המתים בע"ש סימן יפה להם יובן ג"כ במ"ש דוד הודיעני ה' קצי שאמר לו הקב"ה שימות בשבת אמר אמות בע"ש א"ל הקב"ה כי טוב וכו' שוב יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שיקרב שלמה בנך אמר אמות באחד בשבת א"ל הקב"ה כבר הגיע מלכות שלמה בנך ויש להבין על הקדימ' ואיחור של דוד ולמה לא אמר ג"כ בה' בשבת או בב' בשבת דוקא בע"ש ובא' בשבת ומה שהשיב לו ה' שחביב לו מאלף עולות ה"ל לסתם שחביב עלי תורתך ומנינא ל"ל גם הטעם שהשיב לו על א' בשבת הוא בלתי מובן אם כבר כלה קיצו בשבת הל"ל הגיע עת האסף אל עמך מה אמר שהגיע מלכות שלמה כי בודאי ימחול שלמה נגד דוד אביו אבל יובן במה שאמרו במדרש הן קרבו ימיך למות אמר משה למה אמות ומה עשיתי א"ל הקב"ה בעון אדה"ר דכתיב הן האדם היה כא' ממנו ויש להבין במה שאמר מה עשיתי הלא כבר נאמר יען אשר לא האמנתם להקדישני ועל מי מריבה נחתם גזר דין וגם למה בחר הקב"ה בזה הקרא דלא א"ל מקרא ביום אכלך אבל להבין ענין חטא משה הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע והוא הכה צור ויזובו מים גם מה זו עונש מדה כנגד מדה שבשביל זה ימות ולא יכנוס לא"י הגם כי גבהו דרכיו מדרכינו ולא מחשבותיו מחשבותינו מ"מ ליישב הדעת מת זה עונש לזה החטא אשר חטא אבל באמת זהו מתכלית הניסים והנפלאות להוצי' מים מצור החלמיש כי ודאי יותר קורבא יש לדעת לעשות נס בשמים ממעל אשר הוא גרמי' רוחני' ונעדרי' מגשמי' מלשנות הטבע החומרי וזהו קשה בתכלית ובזה הסלע הפליא הקב"ה הנס למאוד. וזהו ג"כ מאמר הפסוק מה לך הים כי תנוס וכו' ההופכי הצור אגם מים חלמיש הפי' הוא כך שהפסוק מתמי' הנה אני רואה שינוי טבע ודברים הפוכי' מסדר כי מה לך הים שהוא קשה הבקיעה למאוד ולא יצויר בו ממש אפשריות כי תנוס נס לגמרי ונעשה חרבה כי ניסה מורה על קלות התנועה בקלילות והירדן שהוא נהר קטן לפי ערך הים לא נסוג לגמרי כים רק תסוב לאחור וזהו הפוך סדר הטבע וכמו כן הרים שאין כ"כ גבוהים ירקדו רק כאלים והגבעות שהם הרים גדולים כבני צאן ירקדון שהם קלים ומתנשאים במהירות יותר מאילי' והכל בהיפוך הענין וע"ז משיב מפני אדון חולי ארץ שרוב ניסיו הוא בשינוי הסדר להודיע לבני אדם גבורותיו וכחפצו עושה הוא מהפך הצור שאין כ"כ קשה ויוצא ממנו רק נהר קטן וזהו אגם מים וחלמיש שהוא סלע קשה יצא ממנו מעיין וזהו חלמיש למעינו מים שהוא מעין גדול וכן מצינו בתורה בהכא' צור בפ' בשלח נאמר רק ויצאו ממנו מים ובהכאת סלע שהוא החלמיש וסלע קשה כתיב בפ' חקת ויצאו מים רבים וכך הוא דרכו ודבר נכון ועכ"פ למדנו שהוא נס גדול עד שגם המשורר לא הזכיר שום נס כ"א שהוציא אגם מים וכו' כנ"ל וידוע כי נס גדול צריך זכות רב מישראל ובמעט חטא לא יתרחיש ניסא ולכן כל הצדיקים פחדו אף שהובטחו מפי עליון שמא יגרום חטא וכמו שפחד יעקב וכן שמואל אמר איך אלך וכיוצא בזה כי חשבו שמא יגרום חטא ח"ו וי"ל דחשב משה אם אומר לסלע שיתן מים צריך לומר כה אמר ה' תנה מים ופן ואולי יגרם החטא ולא יתעבד ניסא א"כ ח"ו יהיה חילול השם ויפקרו ישראל ומכש"כ הערב רב ויכחישו נבואות משה ולכן התחכם משה מבלי דבר דיבור וא"כ אם שלא הי' מים זבים היה משה אמר שלא נעשה במצות ה' ונבואתו רק מעצמו הכה לנסות אם יזובו מים כאשר עשה בהכאת צור קודם מלחמות עמלק כנאמר בפ' בשלח ואם כן לא יחלל ש"ש ולא יהיה לישראל ח"ו ספק בנבואתו אמנם י"ל שזהו שגרמ' מיתת משה ולא נכנס לא"י בעבור שלא הזכיר שם ה' ואלו היה נכנס לא"י היה חי לעולם כמ"ש רש"י וכל המפרשים ויטעו אחריו לומר כי זה הוא אלהים בעשותו נוראות נפלא כזה להוציא מים מסלע ויהיה מיחסי' הפעולה לו לבד ולא ה' פעל כל זאת ולכך הוזקק למות להורות כי הוא איש ולא אלהים והמות הפרידו וכך אומרו שאפי' קברו לא ידעו שלא יעשו אותו עכו"ם מכ"ש אלו היה חי לעולם וזהו חשש טעות שיטעו ח"ו הוא הואיל והכה ואלו היה דיבר כה אמר ה' וכו' לא היה טעות עליו כי לא היה תלי' בכוחו של משה וזהו מאמר הפסוק יען לא האמנתם בי כי אלו האמינו שיהיה ודאי ודבר ה' יקום לא היו נמנעים מלדבר אבל עכשיו שלא האמינו וחשבו שיגרם חטא לכך ראוי העונש מיתה כנ"ל והנה עיקר סיבת האפיקורסים שפקרו המינים לייחס לאדם תואר אלהים הוא מחמת חטא אד"הר שנחש הטיל בה זוהמ' לאמר והייתם כאלהים וזהו ארסו של נחש ומזה נולדה בעו"ה המינות והכפיר' וזהו כוונת הפסוק הן היה האדם כאחד ממנו פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים וחי לעולם ולפי פשוטו אין לו שחר כי הלא חנון ורחום הוא ה' ולא יחפוץ במות המת רק זהו אם יאכל חי לעולם וא"כ יהיה תואר אלוה וזהו הן האדם היה כאחד ממנו ודרשינן במדרש כיחודו של עולם והוא הדבר שיהיו מיחסים לתואר אלהים לכך אמר הקב"ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות כי ידע כי בעו"ה יתנוצץ מינות בעולם ע"י עץ הדעת כי הוא טוב ורע:

וזהו מאמר המדרש כי משה שאל מה עשיתם הרצון אף שחטאתי במי מריבה והכאות הסלע אין זה מדה כ"מ למות והשיב לו הקב"ה אדה"ר גרם לכך כי מאז פרחה צרעת המינות בב"א לתאר לילוד אשה שם אלוה ואם אתה תחיה לעולם פן תהיה לפוק' ולמכשול כנ"ל שיטעו אחריך ב"א וזהו שמביא הפסוק הן האדם היה כאחד וכו' כנ"ל וזהו חשש יעבור עליך גם כן ח"ו ובע"כ אתה תמות ובזה תבין מ"ש כל הצדיקים מתו בעטיו של נחש הוא הדבר הנ"ל שלא יטעו בתרייהו ח"ו כנ"ל וקלקולו היה בע"ש והצדיקים נתפסים בעונו ע"כ ראוי שימותו בע"ש ביום הקלקול ואפשר שזהו כוונת הפסוק ביום אכלך ממנו מות תמות כי יבא מיתה ויכפר עון אכילה ולכך הצדיקים שמתים בעטיו של נחש מתים בע"ש וסימן יפה לו להורות שמתו בעטיו של נחש וידוע מ"ש במדרש שלכך הקריב שלמה אלף עולות משום דקב"ה אמר לאדם ביום אכלך מות תמות והמתין לו הקב"ה יומו שהוא אלף שנים כנגד זה הקריב אלף וזהו הכונה כי דוד חשב שמת בעטיו של נחש בעבור היותו גלגול אדה"ר כנודע וידוע כי בת שבע הית' גלגול חוה ולכך ביקש מתחלה למו' בע"ש לתקן חטא אדם הראשון ואמר ה' שמה שהוא עוסק בתורה הוא תיקון לחטא אדה"ר ולכך אמר חביב לי תורתך שאתה עוסק יום אחד כי מה שהאד' עוסק יום א' בתורה הקב"ה יחשבהו ליומו כי ידוע ברכתו של הקב"ה הוא אלף כדכתיב יוסף ה' לכם אלף פעמי' ולכך במדה רעה יחשב יום לשנה ובמדה טובה כברכתו של הקב"ה יום לאלף כיומו של הקב"ה כמבואר במדרש וזוהר ולכך אמר הקב"ה שחביב יומו שעוסק בתור' יותר מאלף עולות שיקריב שלמה שהוא כנגד הנ"ל והנה חשב דוד אולי מת בחטא בת שבע וידוע במדרש כי ב"ש נלקחה לבית המלך באחד בשבת דכתיב לעת ערב ביום שנאמר בו ערב ולזאת אמר דוד אמות באחד בשבת לתקן הקלקול באותו זמן אמנם ידוע מאמר ב"ש כי אם ימלוך אדוניה ואני ובני שלמה חטאים כי סי' זה היה בידם שאם ימלוך שלמה אזי נמחל החטא וראוי' הית' ב"ש לדוד אבל אם לא ימלוך ודאי מאת ה' היתה הסיבה זאת שאינו ראוי למלוכה וזהו שאמרה שאם ימלוך אדוני' והי' אני ובני חטאים לה' וזהו שהשיב לו הקב"ה על שאלתו שימות באחד בשבת לתקן החטא ב"ש וא"ל הקב"ה א"צ לזה שכבר הגיע מלכות שלמה בנך שימלוך וזה לך לאות כי סר עונך וחטאתך יכופר וא"ש וכן היה הדבר ממש במיתת חמי הגאון ז"ל שמת במיתת נשיקה בע"ש להורות מיתת צדיקים המתים בעטיו של נחש וכמ"ש ולכן עלינו ביותר להספיד באבוד הצדיק ולהתבונן במעשיו ולבכות עליו וליתן לב לשוב ולעשות מעשי' טובים ולומר אולי אזכה גם אני לעשות כמוהו באיזה מצוה מן המצות או איזה הנהג' טוב' ובאמת העוש' מצוה מה שהצדיק היה רגיל בו לעשות הצדיק מתדבק בו ובפרט אם הצדיק התעצל באיזה מצוה וזה עושה בזריזות נמהר ולא כמתנמנם אזי נשמת הצדיק מתדבק בו כאיש החסר איזה דבר ואחר יש לו מתדבק עמו להיות ג"כ נהנ' מטיבו כאשר אמרו בנדב ואביהוא אף שהיו ראשונים במעלה ולא קנאו קנאת ה' צבאות נקנס עליהם מיתה כדדרשינן וגם באהרן התאנף ה' זהו כילוי בנים רק בזמן שאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא יומתו אבות על בנים ולכך הואיל ואהרן מאן למחות וגם הם כבשו פניהם בקרקע נענשו ולזה כאשר קנא פנחס קנאת ה' נכנס בו נשמת נ"ו וכן אלי' שהוא פנחס שקנא לאלהים כאמרו קנא קנאתי וכו' והרג עובדי הבעל והי' גם כן נשמת נ"ו אצלו וכ"ז היותו בעולם השפל לא היה משפיע שפע נבואתו לאלישע תלמידו רק מצד נשמת פנחס גרידא ולא מנשמת נ"ו וכשהגיע עת שלקח אלי' לשמים ביקש אלישע מאלי' שגם מנשמת נ"ו יאצל עליו וזהו מאמרו ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי דהיינו הנשמות נ"ו שיש ברוחך יהיו גם כן עלי ואמר לו אלי' הקשית לשאול כי לא ידע אם בעלותו לשמים יהיו נשמות הנ"ל מ"מ אתו עמו כמקדם או בעלותו יסלקו מאתו ויעלו שמי שמים מקום נורא ולכך מסר לו סימן כי ידוע מ"ש במשה ולא ידע איש קבורתו כי לרב גדולת משה לא היה אפשר להשיג מקום הסתלקו וקבורתו בלתי ה' לבדו וידוע כי נשמות נ"ו היו יותר במעלה ממשה כדאמרינן שאמר משה סבור הייתי בי או בך וכו' וא"כ אף הסתלקות צריך להיות טמיר ונעלם כמו במשה ולכך אמר אם תראה אותי לוקח הראי' שלא יסתלקו בעלות נשמות נ"ו כי אלו היו מסתלקים ועלו מעלה היה טמיר ונעלם משא"כ אם לא תראה הראי' שהם מסתלקים מש"ה לא נראה כנ"ל ואם כן א"א להשפיע לך מנשמות נ"ו ולכך בראותו אלישע צעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו דאלי' זהו פנחס הוא בגדר רכב כדדרשי' ואופן אחד בארץ הוא פנחס שהוא בעולם אופנים והוא רכב אבל נ"ו הם פרשיו חשובים מרכב וכן בא לאליהו רכב וסוסי אש שהם כנגד פנחס ונשמות נ"ו וק"ל והנה עיקר חיוב ההספד לשתתף עצמו בצרה ולומר אף גם בשלי נהית' הצר' הזאת כי כל ישראל נפש אחד ובפרט באבדון ת"ח ולכך אמרו שבטים שמצאו מציאה ויחרדו אנו שאבדנו עאכ"ו והענין הוא כי זה החלי בעו"ה אם יקר' לאחד שבר יאמרו אחרים מה לנו לצרה ואינם יודעין שכל ישראל נפש אחד וגם לפעמים יתלה הדבר במקרה שקרה זו מחמת צער וזקנה וכדומה ואינם שמים על לב לומר מאתו יתעלה הוא והכל בהשגח' פרטיות לשלם לאיש כדרכיו וזהו אמרו שבטי' שמצאו מציאה והוא שאחד פתח שקו ומצא בו כספו וזה מקרה דשכיח ברב טרדת המוכר תבואה בארץ מצרים כל הארץ בא לשבור אוכל זה יוצא וזה נכנס אם כן בקל יפול הטעות שיתן הכסף באמתחתו תמור תבואה מ"מ תלו בעונש ואצבע אלהים זה ואמרו מה זה עשה אלהים לנו מכ"ש שיש לתלות באבדן ת"ח בהשגחת השם לעונש ולא במקרה ולכך אמר אנו שאבדנו עאכ"ו וכמו כן שבטים אחד היה מריק שקו ומצאו אבל שאר אחים בני יעקב לא הריקו אז כמ"ש בקרא שהביאם לבית אביהם ויראו את צרורות כספיהם ולא קודם לכן ומ"מ חרדו כולם ואמרו מה זאת עשה לנו וכו' ולא התברכו בלבבם לומר שלום יהי' לנו והוא לבדו ילכד מכ"ש שאין לפרוש מאבידת ת"ח ולומר שלום יהי' לנו כי זה הוא נוגע לכל אדם וכל בית ישראל יבכו את השריפ' ושבר זה קרה לכל אם לזה ביותר בהרגש' אבל חכם שמת הכל קרובים והכל חייבים באבלו ובהספדו והנה באמת כל ישראל מטוב ועד רע הם נפש אחד וכמו שבגוף הוא אברים חשובים הראש ומוח ולב וכדומה ולעומת זה אברים פחותי' חלחולת סניא דיבא וכדומה ומ"מ הם צריכים לגוף כמו אלו אברים חשובים כן הוא בישראל החשובים והפחותים הכל צריכים לאיש ישראלי היותם אדם אחד:

ואמרו בגמרא דב"מ אשכחיה רבה ב"א לאליהו דקאי בבית הקברו' של עכו"ם אמר לי' מהו שיסדר בב"ח א"ל גמר מיכה מיכה מערכין מנין לערום שלא יתרום שנאמר ולא יראה וכו' א"ל ולאו מר כהן הוא א"ל קברי עכו"ם אינם מטמאי' עכ"ל ויש להבין מה ענין הך שאלות להא דמצא אלי' בבה"ק ולא שאל דברים אחרים או בפעם אחר אבל הענין כך כי כבר נתן הזוהר הטעם לזה דקברי עכו"ם אינם מטמאים משום דבישראל נשאר ניצוצי' ורשימה קדושה ובמקום קדושה שמה יחנו כת הטומאה סביב רשעים יתהלכון לינק כמו שינק הפרעוש מבשר אדם ולכך מטמאין כי הם מתדבקים בהילוך לשם אבל עכו"ם במיתתם רוחם נסע יתרם בם אין בהם שורש קדושה כלל והם פגרים מתים כבהמה ולכך אין בהם טומאה כלל אך הא תינח בכשירי ישראל אבל פושעים ורשעים וכיוצא למה יטמאו אך כבר אמרו והבטיחו כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא איש לא נעדר והטעם הוא דאיתא משנה שלימה באבות הפנקס פתוחה וכל הרוצה ללות יבא וילוה ופירשו המפרשי' כל החטאי' שאדם עושה הוא חובות והלואות והתשלומין הוא הצדקה ומ"ט תשובה ואיש רשע אינו פורע ולז' אמר לוה רשע ולא ישלם ומאבד רשע עולמו והצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו הרשע כי להיות כל חי המה בערבון אם כן הצדיק בן גילו ושהוא אתו במזלא חדא נשמת שניהם ממחצב אחד עושה מ"ט ופורע חובתו כאיש ערב ואף הוא נוטל חלקו במצות אשר עשה טוב בעמיו ולכך אמרו כי הצדיק נוטל חלקו וגם חלק חבירו שהוא רשע שהוא פרע בעדו וזהו מאמר הפסוק לוה רשע ולא ישלם והצדיק חונן ונותן כי הצדיק בעבור שנתן בעד רשע בדין הוא שיטול שכרו והנה אף שהוא רשע גמור והרבה ללות ולא פרע ויבא האיש הצדיק הנושה בא לקחת חלקו כנ"ל הא קיימ"ל מסדרי' לב"ח ומניח לו כלי אוכל נפש ומחיותו לבל יהי' נאבד לגמרי כדין סידור וכן הדבר אף שהצדיק נוטל כל שכרו וחלקו כראוי לו מ"מ מוכרח להניח לו איזה שכר ושרשי קדושה לבל יכרת הנפש וכלי אוכל נפש חייב להניח לו לבל יחבול נפש וברוך שמו כי הוא רחום וחנון לבל ידח ממנו נדח ולכך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי אף שרבו חובות שלו מ"מ הוא בכלל סידור כפי צרכו בצמצום והדבר מבואר ונכון ומזהו הטעם כל ישראל מטמאים באוהל כי נשאר להם שורש קדושה כי יש להם חלק לע"הב:

וזהו הדבר כי רבה ראה את אליהו נכנס במקום טומאה לקברי עכו"ם להיות שאין מטמאין וקברי ישראל אפי' רשעי' גמורים מטמאין והטעם שנשאר להם שורש קדושה והבלא דגרמא מטעם סידור לב"ח כנ"ל ולז' שאל מניין שמסדרין לב"ח אולי אין דין סידור נוהג ואף לרשע ישראל לא נשאר כלום כי בא רעהו הטוב ממנו הצדיק ויבוז כל אשר לו וע"ז השיב דלמדין מיכה מיכה מערכין וערכין אינו נוהג רק בישראל ולא בשל נכרי כלל וחזר לשאול מנין לערום שלא יתרום והוא בשנבין מה שאמרו בדוד כשנכנס לבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כשהביט בברית מילה שמח ואמר למנצח על השמינית ויש להבין מה זה שאמר אוי לי שאני ערום וא"כ לא ירחץ מטומאתו וטבילת קרי גם מה הוא בלילה וכדומה ומה שנסתכל במילה וכבר אמרתי כי תדע כי מי שהוא ערום בלי לבוש אין השריות קדוש' כלל עליו דכתיב והנחש הי' ערום מכל חי' כי הנחש אין לה לבוש ומכסה ונאמר לא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ולכך מי שהוא בשורש נחש אין לה לבוש כלל ואין לה שורש בקדושה כי שב מאחריו בראותו בו ערו' וישראל קדושים לבושים בבגדי ישע כי הם רחוקי' מסטרא דנחש ועשו מתחילה כשנולד לא הי' ערום כ"כ כי הוא כולו מכוסה בשער כאדרת שער אמנם אח"כ כשחטא הורד מעליו ונחנ' לאלי' ולכך נאמר ואדרת שער הוא לבוש ובעשו נאמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו ואמר לשון גילוי שהוא נעשה ערום ונעדרת ממנו כל שארית קדושה כי ה' שב מאחריו כי ראה בו ערות דבר ודע הבועל ארמית נעשה ערום ולבוש קדושה שעליו נפשט ממנו והרי הוא ערום ולכך ביוסף שאמרו לעשות צרכיו נכנס כתיב וינח בגדו אצלה כי נסתלק ממנו שארית קדושה ולכך בועל ארמית קנאים פוגעים בו ולא היה מיתתו מסור' לב"ד כי סנהדרין לישראל הם דנים למי שיש בו שורש קדושה אבל איש כזה מנוער וריק מכל ואינו כדאי שיד ב"ד שלוחה בו שהם כמו בית דין של מעלה לשלוט בו כמו הפקר כל מוצאו יהרגנו כי ה' סר מעליו כמו קין מתחילה אחר החטא רק ה' נתן לו אות קודש אבל הבליעל הזה הוא נגרע מערכו כי אין לו אפי' אות אחת של קודש והנה ביפ"ת שהרשה הכתוב לקיחתה יש מרבותינו אומרים שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר להשקיט יצר אבל מ"מ באסורא קיימא כבועל בת נכר וי"א כיון שהותר' הותר לגמרי ולכך כשנכנס דוד לבית המרחץ הרצון בזה לבדוק חטאיו ולטהר נפשו כדכתיב אם רחץ ה' צואת בנות ציון ופשפש במעשיו ואמר ווי לי שאני ערום מן המצות כי בעלתי ארמית יפ"ת ולבוש קודש סר מעלי והריני בלי השרית קדושה כלל וכל המצות בעו"ה הכל לס"א כי אולי חטאתי ביפ"ת ובזה הדאג' היה שרוי אמנם כאשר נסתכל בברית מילה שלו אם כן הרגיש שלא חטא ביפ"ת כי הבועל ארמית נמשכה ערלתו ולא היה ברית קודש כמקדם וזהו האות שלא פעל רע ביפ"ת ושש בזה למאוד וא"ש ובזה יש להבין דידוע מ"ש בזהר כי לפעמים על ידי חטא הדור נשמת קדושים באים בתוך עכו"ם ואם זכות הדור גורם אף הם נעשו גרים גמורים ואם לאו הם מתים עכו"ם ומזה באו חסידי וחכמי עכו"ם ופילסופים כי גנוב נגנבו מארץ עברים ונשמותיהם הם נשמת ישראל ואם כן תקשה למה יגרעו שלא יטמאו במותם באהל כיון שיש להם שארית נפש קדושה וממקום קדוש יהלכון ושרש' בארץ חיים אבל התשוב' מבוארת במה שדרש הזוהר על פסיק ובת איש כהן כי תהי' לאיש זר ופי' הנשמה של ישראל שהיא בת איש כהן אם הית' לאיש זר היינו שהית' בתוך עכו"ם אין לה חלק בקדשי השמים שהוא תרומת קדשים ומלחם אבי' לא תאכל כל זמן שהיא באיש זר ולכך אין לה חלק כלל מהשפעת אלהים ממעל וכ"ז היות' בגוף זר אין לה חלק ונחלה ובמות הגוף הנשמ' תשוב לשמים ואין רושם בגוף כלל מנשמה כדכתיב ושבה אל בית וכו' ואז מלחם אביה תאכל אבל כל זמן היותה בגוף אין כאן שורש קדושה כלל ואף טומאה אין כאן והטעם למה מתרומת קדשים לא תאכל בהיותה בגוף איש זר משום דהוא ערום כמ"ש כל העכו"ם ערומים הם מסטרא דנחש והנחש היה ערום וערום אין לו בתרומה ולזה שאל מנין לערום שלא יתרום עד שאתה מחליט שאין לו חלק כ"כ בקדשי שמים והשיב דכתיב לא יראה בך ערות דבר וכאן הם ערות דבר ואין כאן השרית קדושה דשב מאחריך וא"ש ודוק הבט נא וראה כמה עמקו דברי חז"ל ודבריהם עמוקים בחידותם ברוך שבחר בהם ובמשנתם: