יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 40

ואמרו במדרש כששאל לדואג בן מי זה העלם א"ל זהו בן ממי שמכריע העולם בצדקתו ויש להבין דואג שאויב לדוד עד מאוד מה ביקש בזה ששבח אותו ישי אבי דוד לשאול אבל יובן בשנבין דברי גמרא דפריך על הא דשאל בן מי זה העלם ולא הוי ידע לי' והכתיב ויהי אצלו לנושא כליו אלא מאביהו קשאיל והא כתיב והאיש בימי שאול וכו' זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלסין ויצא באוכלסין וכו' ויש להבין בממ"נ מה קושיא יש כאן אמת דידע לישי וידע לדוד אבל לא ידע שדוד הוא בנו של ישי ואם אמרי' דקושית הגמרא דכתיב והנה ראיתי בן לישי בית הלחמי וכו' הרי דידע דדוד בן ישי א"כ בקיצור הל"ל מהך קרא דידע לאביו של דוד דכתיב ראיתי בן ליש ול"ל דרש הנ"ל דיצא ונכנס באוכלסין אמנם נראה לפי מה דאמרינן בקדושין פ' יו"ד יוחסין דהנושא אשה כהנת צריך לבדוק וכו' ואין בודקין ממי שהוא נכתב באסטרטי' של מלך כי היו הכל מיוחסים כדי שיהי' זכות אבותם מסייעתם וא"כ קושיא הגמ' כך דזה ודאי דס"ל להגמ' הא דאמרי' אאבוהו קשאיל אין הכוונה מי הוא אביו דזה פשוט ידע דהא כתיב ראיתי בן לישי וכו' כנ"ל רק קושי' הגמ' דלמא אאבוהו קשאל לידע אם הוא מן משפחה מיוחסת או לא וע"ז פריך הגמ' הא נמי ידע לי' דהוא מן המיוחסי' שבישראל דאמר מר וכו' זה ישי שנכנס באוכלסין וע"כ הי' מיוחס דאל"כ איך אפשר לכנוס הא אין יוצאין למלחמה רק מיוחסים שבדור ולכך משני הגמרא דשאל אי מפרץ קאתי וכו' וא"ש ובזה יובן המדרש הנ"ל דדואג ביקש להעמיד דעתו דדוד מפסול קהל ממואב כמבואר בגמרא ודאי יקשה א"כ איך ישי נכנס ויצא באוכלסין קאמר דבריו הנ"ל דהנה כל טעם דבעי מיוחס כדי שזכות אבותיו יסייעהו וזהו באדם בינוני אבל בצדיק מופלג אשר כמוהו לא הי' ממש כמו ישי שמת בעטיו של נחש ודאי שא"צ לזכות אבותיו וזכותו מכריע יותר מכולם וכבר פירשו המפרשים דהא דאמרי' בגמרא דרבי עקיבא התפלל ונענה ור"א התפלל ולא נענה ויצא ב"ק לא שזה גדול מזה רק זה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ופירשו המפרשים חס ושלום שר"א לא הי' מעביר על מדותיו אבל הכוונה שר"ע הי' בן גרים והי' ראוי לו טבע אבותיו במדות מגונות והוא לא עשה כן והיה צדיק גדול וזהו מעביר על מדותיו ולכך נענה אבל ר"א כך הראוי כי היה בן צדיק גזע משה רבינו ומה יש להתפלא אם מדותיו מובחרים וטובים הרי דמי שהוא בן מקופה של שרצים והוא צדיק יותר אהוב וחביב לפני מקום מבן של קדושים וא"כ ישי שהוא כ"כ צדיק א"צ לזכות אבותיו וראוי לו לילך למלחמה כי ודאי שחפץ ה' בידו יצליח על אויביו יתגבר אף יצריח וזהו מאמרו של דואג כי ישי הוא צדיק גמור מופלא בצדיקים וא"כ אף שאינו מיוחס כדאי לילך למלחמה כנ"ל ומ"מ אין כאן ראי' על זרע בועז מרות שהם כשרים לקהל ה' ובזו יובנו דברי רש"י בחומש פ' מטות אותם ואת פנחס מלמד שפנחס שקול כנגד י"ב אלפים איש ולמה שלח פנחס עמהם וכו' ויש להבין למה לא אמר שאלה זו מקדם טרם שאמר פנחס שקול כנגד כולם ולפי הנ"ל ניחא די"ל דלכך שלח פנחס דידוע דשבטים היו מבזים אותו בן פוטי זה כו' ולכך יחסו הכתוב כנודע ולכך להראות לכל שהוא מיוחס שלחו המקום לראש צבא לצבוא על מדין וא"כ ע"כ מיוחס דלולי זאת לא היה יוצא למלחמה ולק"מ אבל עכשיו דאמרי' דפנחס היה שקול כנגד כולם א"כ דכ"כ רב דכוותי' אין כאן ראי' על יחוסו רק לרב זכות עצמו ראוי לילך למלחמה כנ"ל בישי א"כ שפיר שאל רש"י למה שלח פנחס עמהם וא"ש צאו ולמדו כמה יש לאדם מבלי להתגאות ביחוסי אבותיו ועיקר לראות ביחוס עצמו להיות שפל ברך לרואה לזכות נשמתו ולתת נ"ר ליוצרו כי במה יתגאה אדם ויותר שאדם שפל אנשי' ונכנע עד מאוד עד העפר יותר הקב"ה חפץ בטובתו וירוממהו בקהל עם ובין נגידים ישים כסאו והקב"ה סר לתפלתו ואין גבהות ושפלות לפני המקום:

וזהו אמר דוד במזמור מה רבו צרי הנ"ל כי לדוד היו שני מיני אויבים מתחלה דואג וסייעתו הם היו קודם שחטא בבת שבע ודברו עליו שאין ראוי לבוא בקהל אף כי למלך בישראל ואח"כ אחיתופל וסייעתו שכבר נגמר המלוכה שמותר לבא בקהל אומרים עליו שבא על ב"ש א"א ואין לו חלק לעה"ב ואיך ימלוך בקרב ישראל ועל שני מיני אויבים אמר דוד מה רבו צרי פי' שיש לו שני מיני אויבים ובענינים מתחלפי' כי רבים קמו עלי שהם אומרים שגבוהים ממני והם ממשפחה מיוחסת עד שנאה להם המלוכה ולא כן דוד שהוא ממשפחת בלתי ראוי לקהל ה' ואיך ימלוך עליהם איש נכרי וזהו קמים עלי שהם בעיניהם גבוהים יותר מדוד ומין השני שהוא אחיתופל וסייעתו שאומרים שאין לו חלק לעה"ב וזהו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה אמנם דוד השיב על שניהם ואמר ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי להראות שאני נאה למלך ולי יאתה משפט המלוכה ואמר על כת ראשון בטענתה היותי ממשפחה בזוי' ע"ז אמר אדרבה זהו מעלה היותי מעביר על מדותי כמו ר"ע הנ"ל ובזה הקב"ה ישמע תפלתי ביותר להיות שאיני הולך בעקבות משפחת בית אמי אומות המואביות כמו הנ"ל בר"ע שהתפלל ונענה וזהו אמרו קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה והיינו שתיכף נענה בתפלתו והוא כמו ר"ע וזהו כבודי שע"י שהוא מזרע מואב ומ"מ לבבו שלם עם ה' ה' ישמע בקולי וה' כבודי ומרים ראשי ועל טענה שניה שאין לו חלק לעה"ב כבר אמרו חז"ל וה' עמו אפשר חטא בא בידו וה' עמו ובאמת זה גופא צריך ראי' שהשכינה היה עמו יען זה היה נס מפורס' שנעשה לאות וראי' מוחלט שחפץ ה' בו וכי הוא חביב פני מקום והוא כל חצות לילה היה רוח צפונית מנשב בעצמו להקיץ לדוד לעבוד מלאכתו מלאכת השמים וש"מ כי נרצה פעלו מאוד לפני המקום וזהו אמרו של דוד אני שכבתי ואישנה הקיצותי מעצמי כי הכנור מעיר אותי עד שאני ניעור ולכך קאמר הקיצותי סתם כי מעצמי נקוץ וזהו לראי' כי ה' יסמכני וה' נצב לימיני ולכך היה הקצת דוד ע"י כינור כבודו של דוד כנ"ל ולכך קאמר עורה כבודי עורה הנבל וכינור כי זהו כבודו התעוררת ע"י נבל וכינור ולכך לא אירא מרבבות עם אשר שתו עלי כי השם יסמכני וה' לי לא אירא אמנם להבין מה ענין כנור שרוח צפונית מנשבת ונוגעת הכנור הוא בשנבין מ"ש למה אמר משה כחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא ויש להבין מה"ת יטעו ומה טעות' בזה הלא כל איש נבוב ילבב לדעת רגע חצות הלילה מענין חצות יום ע"י כלי שעות וכלי מים וכדומה ומה יועיל באמרו כחצות אולי יטע' כשיעור מרובה אבל הענין כבר אמרו אין לך חצות לילה שאין רוח צפונית מנשבת בו בעת רצון מה' היא שנא' ויהי בחצות הלילה וה' הכה כל בכור הרי בחצות הוא עת רצון לה' ולכך באותו עת ורגע פקד עמו לגאל' ולייסר למצרים והנה לפ"ז דעת רצון הוא למעלה וכמ"ש בזוהר ג"כ דחצות לילה אתעורר רעותא למעלה ויש לדקדק כי חצות לילה בכדור ארצי סובב בסבוב הכדור באופן שאין לך מדינה ומדינה שלא ישתנה בו עת חצות ומה שהוא חצות בצרפת אינו חצות בספרד וא"כ למעלה דעת רצון הוא לגבי קב"ה וכדאמרי' הקב"ה נחית לשעשע עם צדיקים שבג"ע אין ספק שאין כל חצות לכל מדינות דא"כ כל מע"ל זימנא הוא למעלה שיהיה עת רצון וברור ופשוט שרגע א' מן כ"ד שעות הוא לבדו עת רצון למעלה וע"כ דחצות שהוא בא"י הוא עת רצון למעלה כי למעלה הכל נדון לפי א"י היא הארץ אשר תמיד השגחת ה' בה ועץ חיים למעלה וזה השער לה' להשפיע בה כלל האמצעי והכל נדון לפי א"י וכל התורה ומצות הכל בא"י הם עיקר ושם ה' יקרא על א"י וא"כ ה' שאמר בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כי אז עת רצון מילתא כוון על רגע חצות של א"י אבל אם יאמר סתם בחצות יטעו אצטגניני פרעה ויחשבו דמחצות של ארץ מצרים דבר ובאמת במצרים לא הי' אז חצו' כי יש הבדל בין מצרי' לא"י ברוחב מעלה כנודע למפו' הארץ וא"כ יאמרו משה בדאי ולכך אמר כחצות שבמצרים אינו חצות ממש רק רגע סמוך לחצות אמנם מלבד זה היה טעות לאצטגניני פרעה כי הם כל מגמותם לצפון וזהו היה כל כשופם כנודע כי מצפון תפתח הרעה וכל סטרא בישא שוכן בצפון כנודע וגם עבודתם היה לטלה שהוא ראש למזל הצפוניי' ולכך עבדו לטל' כנ"ל ולכך מצפון תפתח הרעה ויש להבין בחצות לילה שמנשב רוח צפונית איך יתכן שיהיה הוא לעת רצון ולעשות ישועה בקרב ארץ ובישא לא הוי טבא ובכתבי האר"י ז"ל האריך בזה ג"כ והארכתי בזה במקום אחר ואין כאן מקומו אבל באמת י"ל כן כי כך מדותיו להוציא יקר מזולל דהיינו לערב דין ברחמים כי ברחמים א"א לנקום ברשעים כי רחמיו על כל מעשיו כתיב ולכך מערב דין ברחמים ורשעים נדונים וצדיקים מתרפאים לכך בחצות לילה שרוח צפונית מנשבת היה דין במצרים וה' הכה כל בכור ורחמים לישראל וזהו עת רצון מילתא שנושב רוח צפונית לייסר רשעים ולהטיב לצדיקים וכן בצדיקים דוקא ע"י יסורים זוכים לשלימות כנ"ל באיוב והן יסורים של אהבה וזהו מרוח צפונית שיש בו מהדין לייסר לצדיקים אבל אחריתן טובה ועת רצון להטיב באחריתם ואולי לכך נקרא צפונית כי כבר כתבנו לעיל דעת צופר הנעמתי ואלי' בן ברכאל כי זה שלפעמים צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו היא מסודות ה' וכבשי דרחמנא ולכך נקרא צפון טמון לא ישיגו כל שכל על בורי' כי מי ימצא חקר אלוה וזה הטעות של אצטגניני פרעה כי יודעים כי בחצות לילה רוח צפוני וזהו עיקר עבודתם לטלה שהוא ראש לצפון וע"ז היה סובב כל אמונתם ולכך ראש לצלמי משכיתם נקרא בעל צפון כי הוא ראש לצפון ויטעה לומר במשה בדאי הוא כי צפון הוא מאלהיהם ולכך לא פעל ה' כי אם ע"ז שלהם ולכך אמר כחצות שאין כאן רוח צפונית והבן ודע כי במ"ש רוח צפוני מריע בתחלה ומטיב לבסוף וכן היה בדוד שהיה סובל יסורים אבל אחריתו וכסאו כשמש נגד ה' וכבר אמרתי מ"ש דוד בכינור חידתי כי החיד' הוא הכינור כי נודע בכינור כאשר ידחק בנימא ישמע קול ויותר אשר דופק באצבעו בנימא ודחקו יותר משמיע קול וכן הדבר בבן אדם יותר מסובל דוחק וצער ויגון יותר ריחו נודף ומאיר נשמתו ככנור המשמיע קול ערב ונגוני ביותר דוחקו ודופקו ולכך אמר בכנור חידתי וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד כי כך רוח צפונית ג"כ מוחץ ומרפא וזהו הי' כבודו של דוד שסבל מרעין וקבלן מאהבה ורבים צחקו עליו ולכך אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלימה ולכך אמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר שמעו וראו כי זהו הכבוד לאדם שמקבל יסורים מאהבה ונכנע לפגיעת הזמן ובזו יתפאר האדם שהוא לתפארת לעושיה אבל לא יתגאה האדם ברב הונו ועוצם הצלחתו בעולם ומה יתגאה איש בדבר שאינו שלו ותכלית הסכנה לירד כל יום לבאר שחת ח"ו ומה יתגאה איש בהולך על פחים ויוקשים אשר כל שעה מוכן לנפול לבאר עמוק ח"ו וכן הדבר באיש המצליח בעסקי העולם הרי מוכן לו פח אשרי האיש הנמלט מפח ההוא ובורר לו דרך ישרה וכונו רגלו מבלי ימוט וא"כ מה זו גיאות רוח זימה מה שירים ראש על איש עני ואביון נגוע ומוכ' מאלהים ויסך אלוה בעדו וזה האיש יושב בטח לא יירא מפח יקוש ומשוט רשע כמעט בטוח לו שלא יראה שחת היותו מיני גיהנם שולט בחייו וא"כ לו התפארת והצלחה נצחים ולא לאיש המצליח בקנינים ודרכו נסתרה מה' וכבר אמרו כי אם רשע רודף אדם מחמת רשעתו ולא ברצון ה' ודאי שסופו לקבל כהנ"ל ואם הנרדף רואה במפלת רודף זהו סימן ישועה כי חפץ ה' להטיב לו אבל אם הקב"ה מעניש לרשע הרודף מחמת רשעו אבל רצון ה' הוא לרדוף להנרדף הלזו אזי און הנרדף רואה במפלת הרודף לבל יאמר כי לכך נענש הואיל שרדפו כי בחמת גוף הרדיפ' היה בדין רק נענש על רוע לבבו כנ"ל בנ"נ וכאשר הארכתי לעיל בזה אך קשה הא אמרי' אל תתגרה ברשע ששעה משחקת לו שרואה בשונאיו שנא' כל צורריו יפיח אבל הענין זהו דוקא אם הרשע בעצמו רודפו אזי יכול לו להתגבר על שונאיו אבל שיהיו שונאיו נכנעים מעם ה' זה לא יזכה לראות בחייו במפלת שונאיו וזהו מאמר דוד קומה ה' והושיעני למה כי הכית את כל אויבי לחי והיינו מכות גלוי' שאראה במפלת שונאי וזהו לי לסימן ישועה כדכתיב ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי רק שמא היא סי' לרשע שרואה בשונאיו וע"ז אמר שיני רשעים שברת אתה הכית ושברת תוקפן ולא אני עשיתי כן א"כ זהו לי לישועה וכבר נודע מ"ש במד' דדוד על אשר שר על מפלת שאול דאמר לו הקב"ה ע"י נטרד ונענש ואתה אומר שירה וא"כ אלו היה אבשלום נענש באמת לא היו ישראל יכולים לומר שירה על הצלחה ונצחן נגדו אבל עכשיו דאינו נענש כמ"ש לעיל א"כ בישועה ונצחון יכולים ישראל לומר שירה וזהו אמרו לה' הישועה על עמך ברכתיך סלה שתמיד יכולי' לומר ברכה ותהלה לה' על הטוב ומטיב והנה אמרו מדת החנופה וגאוה הוא כת מספרי לה"ר וא"צ להאריך בו כי כבר נודע ברבים גדול עונו אשר המה מכת נחש ויותר גרוע כי אמרו כי נחש ממית בשליחות של מקום כדמפרשי' הישוך נחש בלי לחש מן המקום וממית בלי הנאה שלה רק לשליחות של מקום ולכך אמרו כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח כי ת"ח ראוי לנקום ולנטור מה שהוא לכבוד המקום ותורתו לנקום בעושי רעה ולחוי' בחווי' דרבנן דלית ביה אסותא אבל באופן שלא יהיה לו משום כך שום דבר נגיעה לכבודו בשום אופן כנחש שנושך מבלי הנא' כלל כאמרם כלום הנא' יש לך אבל אם נוקם ונוטר בשביל כבודו והנאתו אין זה ת"ח ולכך אמרו שצריך לנקום ולנטור כנחש ובעו"ה נהפך הוא כל ענין קנאתן ושנאתן לכבודם ולהנאתן וכבוד שמים במקומו עומד ח"ו אם יעמוד א' ויתרוז נגד רב ופרנסי קהל ויזלזל בכבודם או יעבור על תקנת קהל בעניני מסים שיקח ערך מזויף וכדומה ירדפו עד חרמה ואם יפגם בכבוד התורה והרמת יד בתורת משה ישימו יד לפה ואפילו הטובים יאמרו ימח שמו רשע הוא וכדומה אבל בשביל כך לא יאמרו לרדוף אותו וליקח ממנו העירנות וכדומה ביושים ובזיונות לאדם כזה וזהו אורך גלות שלנו שאינן מקנאים קנאת ה' צבאות ובעו"ה אם בימי חכמי תלמוד אמרו רובן באבק לשון הרע אנן מה נענין אבתרי' מאותו אבק נעשה אבן גדול אבן נגף ובאמת אמרו בגמ' כשירד מפיבושת לקראת דוד ואמר לו אתה וציבא תחלקו השדה אמר לו לא עליך אני כועס שבאת בשלום אלא על מי שהביאך בשלום ודברים תמוהים אבל יובן וכמדומה שראיתי כן בס' תולדות יצחק כי אמרו בדורו של שאול היו צדיקים אלא שהי' בעלי לה"ר ולא הצליחו במלחמה אבל בדורו של אחאב היו בעלי עבירה וע"ז רק לא היו בעלי לה"ר ולכך הלכו במלחמה ונצחו וא"כ א"ש דאמר לו מפיבושת לא עליך אני כועס כי אתה באת בשלום וא"כ הוכחת דע"כ לא קבלת לה"ר דאל"כ לא הי' מצליח במלחמה דזהו עונש לה"ר להיות נופל בחרב מלחמה אמנם על מי אני כועס על מי שהביאך בשלום דהוא יודע כי באמת קבלת לה"ר וא"כ לא היה לו להצליח בעונש בעל לה"ר ראו כמה גדול עון לה"ר אפי' בכל עבירות כדורו של אחאב לא היה דבר שהי' להרשיע המלחמה כ"א לה"ר והטעם כי בהסתת הנחש היה נעשה להט חרב המתהפכת לרוע ולטוב ולכך בשמרם עקב רב מבלי לעשות ואינם בעלי לה"ר ואז חרב מהופך עליהם לטובה לעשות באויביהם נקמה ואם תפשו מעשה נחש אזי החרב נהפך לרעה לעשות בהם כליי' ולכך נצחון המלחמה תלוי' בלה"ר וכל השומר פיו מלה"ר כובש החרב המתהפכת ולכך נאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה כו' וכבר אמרו כל דיבור שיצא מפי אדם עושה רושם ובעו"ה אדם מפטפט כל היום בדברים ואינו מרגיש שבכל דבר עושה רושם עד שאמרו חז"ל ברית כרותה לשפתים ואיך לא ישמור אדם מבטא שפתיו על כל דבר פשע אמרו במדרש בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו שמם ולשונם ושלא נתערבו בבנות ארץ ולא היו בעלי דלטורין להבין ד' דברים הללו יובן במ"ש ביוסף שהביא דבתם רעה שנושאים עיניהם בבנות הארץ וקוראים לבני אמהות עבדים ואוכלים אמ"ה ותמוה דבשלמא שנותנים עין בבנות הארץ הוא באמת דיעות רבות שהשבטים לקחו מבנות כנען כדכתיב שאול בן הכנענית וכן לבני אמהות עבדים דס"ל היותם מן שפחה וולדה כמוה אבל ח"ו שיאכלו אמ"ה שאסור לב"נ ואזהרתן זהו מיתתן וכבר דברו בו המפרשים דברים רבים אבל מה שנראה הוא כי שבטים בקשו לנסות את יוסף אם ירכיל ברכילות אותם אצל אביהם ואמרו כשאכלו בשר שחוטה שאוכלים בשר אמ"ה כדי לראות אם יוסף יאמין עליהם והם אצלו בחזקת עברינים ואם ילשין אותן לאביהם ויוסף גם זה חשב לרעה היותן מוציאי' דבר איסור כזה מפיהם וברית כרותה לשפתי' וזהו מאמר הקרא ויבא יוסף דבתם רעה אל אביהם דבתם רעה כי במבטא שפתם דברו רע ופעלו בזה און וזהו מ"ש במד' אתה מביא דבה רעה על אחיך חייך שאני מגרה הדוב אשת פוטיפרע והיינו דיש להבין במה שבאה עליו בעלילה איך בא לשכוב עמה דאיך יתכן חוצפה כזו וגם איך שייך דתתפוש בבגדו לומר שכבי עמי אבל הענין כי יוסף כאשר הפציר' בו יום יום לדחות אותה אמר לה כעת אין זמן גורם כי בני ביתו יראו וירגישו בנו אבל המתין עד שלא יהי' אדם בבית אז אמלא חפצך ובאמת כוונת יוסף היה לדחותה בדברים ויהי היום ובאמת איש לא היה בביתו ויוסף בא החדר' תפשה בו לשכוב עמה כי כך היה הבטחת שלך ולכך העיזה פניה אח"כ בא אלי לשכוב עמי כי הלא כה היה מאמרו כנ"ל ואפשר כי זה אמרו חז"ל יוסף לעשות צרכיו נכנס כי ברית כרותה על שפתים הואיל ואמר שיעשה צרכיו כאשר אין איש בבית וזהו מדה כנגד מדה וז"ש אתה מביא דבה רעה משום ברית כרותה לשפתים אף אני מגרה בך הדוב דגם שם הי' ברית כרותה לשפתי' ובזה יובן דבשביל חטא שבטים ויוסף ירדו למצרים ולכך נגאלו בזכות ד' דבטלו ד' סיבות שהיו גורמין בנזקין להוריד ישראל מצרימה וא' היה על שתלו עיניהם בבנות ארץ תקנו ישראל שלא נתערבו בבנות ארץ ועל מה שהיו קורין לבני שפחות עבדים והי' להן לקראן בשמם דן נפתלי וכו' ולא עבדים תקנו שלא שינו שמם במצרים כדאמרי' דן על דן נפק ועל מה שהיו אומרים באוכלם בשר שחוטה שאוכלים בשר אמ"ה א"כ היה שינוי בלשונם ודבתם רעה שאומרים על בשר כשר אמ"ה ולכך תקנו ישראל במצרי' שלא שינו לשונם ועל חטא יוסף שהלשין בעד אחיהם תקנו ישראל שלא היה בהם דלטורין ראו כמה שפת שקר ולשון תרמית מגיע וכמה נזק גורם לו ולצאצאיו אחריו עד סוף כל הדורות אשרי איש שומר לשונו מכל רע ובאמת כבר אמרו חז"ל דאין תקנה להנצל מלה"ר אלא בהתמדת התורה ושקידה בה"כ ובה"מ והיינו בימי קדמונים שלא היו משיחים בבה"כ ובה"מ כי אם ד"ת ודבר מצוה אבל עכשיו בעו"ה כל רכילות ומלשינות הוא בין עמודי דגרסא ובה"כ שם ספרים סופרי לה"ר וקטטות מריבות שמה ימצא הכל וכבר שאלו בגמרא על מ"ש בחזקיה וכתת נחש נחשת למה כל המלכי' הצדיקי' שקדמוהו לא כתתוהו אבל הענין כי ענין תלי' נחש על הנס כי היה בהם מדברים לה"ר ולכך באו נחשים כנודע כי זהו עונש לה"ר ישכנו נחש ולרפאות לבעלי לה"ר צוה השם לתלות על נס נחש להורות כי קודם החטא היה הנחש בגרם המעלה כדכתיב והנחש היה ערום מכל החיות וע"י חטא לשון תרמית ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא על גחונה תלך ממנה ילמוד כל בעלי לה"ר מה שסופם יהי' ויתנו מחסו' לפיהם ישב בדד וידום ולכך כל הרוא' אותו יחיה ולכך לא כיתתו מפני שלא חשו להזיקו נגד תועלתו לבטל בעלי לה"ר שהוא קוץ מכאוב יותר מכל לבטל הצלחת מלחמה וכדומה כנ"ל ולכך נמנעו מלכים לבטל ולכתותיה וכן פירש"י בנחש הנחשת לשון נופל על לשון רמז לנו כי היה לבטל בעלי לה"ר אמנם בימי חזקיה שכבר דרשו חז"ל וחובל על מפני שמן שלא היה תינוק ותינוקת שלא היה בקי בחדרי תורה וא"כ אין כאן חשש ללה"ר כנ"ל כי תקנתו של לה"ר בתורה כנ"ל ולכך כתת נחש הנחושת ולכך ראו כמה גודל פגם לה"ר ועד היכן מגיע ואמת כאשר הגיע האש המבערה וקרבו לישב שם אנשים ונשים נערים ובתולות לא יפסקו מלדבר דברים בטילים הבלי הבלים אין בו ממש ותועלת לנפש ורוח וגויה אוי למרבה שיחה עם הנשים והלואי שיכתבו על לוח וכותלי ביתם בכל צד בכתב אשורית משנה דמס' אבות אל תרבה שיחה עם אשה וכל המרבה גורם רעה לעצמו וסופו יורש גיהנם וזהו יותר טוב ממה שכותבים מזרח ומצד זה רוח חיים וכהנה יתר דברים בטלים הלואי שיהי' זה תמיד נגד עיניהם אוי לשוא אתם מברכים כל יום ברוך שלא עשני אשה כי מה יועיל גבר אם ילבש שמלת אשה לדבר שטות ושיחות נשים הבזאת יתהלל טוב ממנו הנפל: