יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 39

אבל יובן במ"ש בגמ' שבעה פעמים בני שאמר דוד אסקיה מז' מדורי גיהנם ויש להבין מה תועלת יש באמירה זו בני עד שיהי' מועיל להעלותו מגיהנם ומה סגולת הדבר בני להציל נפשו מיד שאול אבל כבר שאלו אם הקב"ה מייסר לאדם ע"י רשע ד"מ נגזר על בהמ"ק שיחרב ועל נ"נ שיחריבו א"כ למה נענש בשביל כך הלא רצון ה' עשה וכך יפה לו לעשותו כי כך נגזרה הגזירה אמנם התשובה כי רצון נ"נ היה בלא"ה לנקום בישראל ולעשות בהם כאשר זמם רק לולי החטא היה ה' מנעו ולא הניחו לעשותו אמנם בחטא ישראל הניח לו ה' מקום לעשות כרצונו והוא עלה בבחירתו ולא אנוס על פי דיבור ועשה כלבבו להרע לנקום נקם ולכך ענש יענש בחושב רעה לעשותו וזהו הטעם בכל דברים אך זהו אם מטבעו לעשות הרע אבל ודאי אם מטבעו אינו לעשות רק נעשה בגזירת המקום לענש בו החוטא קושי' הנ"ל במ"ע למה יהי' נענש הלא בא בשליחות של מקום ואין ברוחו רמיה ולולי גזירת ה' לא היה עולה בלבו כלל לעשות רע וכבר אמרו כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין וכו' כי גם ענוש לצדיק לא טוב ומכ"ש כשחבירו נענש מחמתו והוא גורם לכך ע"י חטא פשיטא שגם הוא נענש וכבר התפללו חכמים קדמונים כר' נחוניא בן הקנה בתפלתו במס' ברכות שלא יהיו אחרים נענשים ע"י וכדי שלא יקרה לו עון בכך וזהו שאלת הגמרא מזמור לדוד קינה מבע"ל דהא חבירו נענש ע"י כי עון גדול שרודף אביו ורבו ומלך בישראל וא"כ אף הוא יהי' נענש ואין לשמוח כלל במה שחבירו נענש ע"י לשמחה זו מה עושה שזמר ותי' הגמ' באמת גזירה זו לרדפני אמר דוד משמים היא הנני מקי' עליך רעה וסבור הייתי עבד או ממזר שדרכם מבלי לחוס ולהדר פני גדול וא"כ ודאי יענשו כהנ"ל בנ"נ כי לבבם רע והגזיר' הי' רק להניחם לעשות כמחשבתם הרע ומר יהי' אחריתם וא"כ ודאי שהייתי מקונן בתאנ' ואניה כי רדף אויב נפשי ואף אני אהי' נלקה בעבורם אבל עכשיו שבני רודף אחרי ואין זה מדרך העולם ומעולם לולי גזירת המקום לא היה עולה בלבו לרדפני ולהיות לי לשטנה ואין זה אלא גזירה מן השמים וא"כ אין לו משפט עונש כי רצון ה' עשה והרי זה כמעט אנוס ע"פ הדיבור ולכך זמר בברחו מפני אבשלום בנו כי לא יקרה לו עונש ולכך במיתת אבשלום ונגש לדין למעלה להורידו לגיהנם ירכתי שאול התנצל דוד בעבורו וצעק בני אבשלום הלא בני הוא ואיך יעלה בלבו לעשות לי רעה וכי כך הוא המד' והטבע מבן לאב וכבר אמרו בן סורר ומורה לא היה ולא נברא אין זה אלא גזירת המקום היה בכך ואין לו לעונשו ולכך באמירת בני התנצל בעדו והואיל כי יפה טען ניצול ממדורת אש והנה היה לדוד מופת על זה כי הוא לא ענה מלבו הרע רק משמי' נוססה בקרבו לרדוף אחר אביו והוא כי נודע מ"ש בזוהר וישליכו אותו אל הבור למען הציל אותו מידם ושאל הזהר הלא בבור היה נחשים ועקרבים וא"כ מה זו הצל' ותי' כי בזה אפשר לעשות לו נס אבל להמלט מיד אדם הקם להרגו קשה הנס כי אדם בעל בחירה ואין הקב"ה מבטל הבחיר' בקל ולכך קשה לעשות נס להציל מיד אדם ולכך אמר ה' לשמואל עגלת בקר תקח בידך כי קשה לעשות לו נס למלטו מיד שאול היותו בעל בחירה ולפ"ז אלו אבשלום בעצמו בתכונתו הרע הזה ירדפו רק הקב"ה מנע העזר מדוד כנ"ל בנ"נ א"כ היה קשה לדוד להתפלל להמלט ממנו כהנ"ל כי קשה לעשות נס להמלט מיד אדם בעל בחירה אמנם כאשר אבשלום לא היה בזה בעל בחירה כאשר כתבתי כי לא ענה מלבו רק משמים נוססה בקרבו א"כ יחול התפל' שיסיר ה' כעסו מאתו וישיב לב אבשלום כמקדם ולא ירע לדוד כי לבבו בעצמותו לא הי' לרוע עם אביו דוד וזהו מאמר דוד מה רבו צרי ומה הצרות ומפרש שאין הצרות ענין רדיפה כי זהו סובל בטוב ומקבל' באהב' אבל הצרות שרבים קמי' עלי ואומרי' לי דהיינו לנפשי אין לו לאבשלום חלק לעה"ב בעשות רעה זאת לרדוף אביו מלך ישראל וזהו שאומרי' לנפשי אין לו ישועתה דייקא לו היינו אבשלום באלהים סלה וא"כ רב צרותי בזה דיהי' חבירי נענש ע"י ואין מכניסין אותי במחיצות למעלה אבל אמר דוד כי שקר הוא שקר אומרים כי אתה מגן בעדי וכו' ומרים ראשי שלא אהי' נתפס בשביל כך כי אין לו משפט מות ועונש גדול כהנ"ל היותו בני ומביא ע"ז מופת וראיה כי קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה עד כי אני שכבתי כו' ולא אירא מרבבות עם אשר שתו עלי ואם כי הי' בבחירה לא הי' תפלתי נשמעת ואין זה אלא משמים נלחמו בי וה' הסיתו בי ולכך אין לו עונש גדול וזהו שהי' מזמר והולך והביא ראיה כי שמע ה' בקולו לבל יהי' יד אויביו מבקשי רעתו רמה ומצליח ואין הקב"ה עושה נס בקל לבטל בחירת האדם כהנ"ל:

כמה מילי מעליא איכא למילף מהך ראשון כי מה מאוד יקבל איש על עצמו בשמחה ובלבב הטוב ברואו כי הצלחתו עומד לנגדו ובכל אשר יפנה ירשיע בשביל זה לא יסיר תומתו ויקבל מאהב' עד אשר ישיר בקול זמר לה' שנית שיצער למאוד אם חבירו נענש ע"י ח"ו וכמו ששמירת גופו עליו לבל ילכדו בעון כן שמירת חבירו עליו כי הכל גוף אחד ועצם מעצמו ובשר מבשרו ואם בשר חבירו יכאוב נפשו עליו תאבל ושלישית שישים כל מגמתו ושלימות התור' ומדע לדעת ה' וימאס בכל עניני עוה"ז וצערו ומכאובו כי אהבת התורה יגדל עליו כ"כ עד אשר שיהי' שאר דברים עליו כלא כמאמר איוב ונחמתי על עפר ואפר וכבר גזרו חז"ל כמה שיעור תוכח' עד הכא' והנה עוד חנופה יש שאדם מחנף לעצמו ומצדיק עצמו בדין ואינו רואה חוב לנפשו ועל כל פשעי' תכסה אהבתו המדומ' ובאמת שונא לנפשו בזה עד מאד כי מה יועיל באומר לנפשו חף אני מפשע ואני מושלם במעלות וירא אלהים למאוד וה' יודע כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע ומכה טריה נעדר מכל חכמות ומה יענה אנוש כזה לומר חדאי נפשי כי כבר מצא ידי הלא בעו"ה אין רגע בלי פגע עונות ואם יעסוק בחכמה כל ימיו לא ימצא כטיפת מים מחכמת ראשונים וא"כ למה זה ירום לבבו וישכח בכל חסרונות אשר יש לו באמת להכיר יותר מזולתו אך זהו שנופל בסוג ומין השני שהחלנו ויעדנו לדבר בו והוא כת שקרני' אשר בסיג שקר נכלל ג"כ גאוה והן תאומים זה מול זה כי ע"י שקר נולד גאוה כי משקר בעצמו ואומר כמה פעמים לפני אנשים כי הוא חכם וצדיק וסופר וכהנ' מהמעלות ותוארי' עד בדברו כן פעמים ושלש יהי' זה אצלו מאומת וקבוע בדעתו כאלו לא בדא מלבו בשפת שקר וכאלו דובר משרים כי כל שאדם דש בו להגידו אח"כ נקבע בדעתו מבלי זכור כי ממנו יצאו הדברים בדוים וא"כ אח"כ ירום לבבו בחשבו למי היקר וכבוד יותר ממני ואל מי תדמיוני ואשוה ובאמת לא כן הוא אמר ולא כן הוא כי אינו צדיק מלוכלך בעונות נעדר ממדע רק מחמת שקרנות נולד לו רמות רוח וכן להיפוך כל שקר נולד מגבוה לבב ורמות רוח כי יבוש כאשר ישאלו לו למה עשית כך ולמען יתגדל יכזב לא יודה בעשותו הנבל' וכן בכל דברי' למען ירום ישקר בכל דבריו עד שהרגל נעשה טבע וישקר בכל דבריו אף במה שאינו נוגע בכבודו ולתועלת לו כלל לכן ב' מדות המגונות ורעות בעו"ה הן היו בעוכרו לכל דבר והן התחלות לכל מדות רעות כאשר כתבתי לעיל אם יתפוש אדם מדת אמת ינצל מכל חטא ופשע ואמר במד' מ"ה בשביל שנתגאו ואמרו כי משחיתי' אנחנו המקום נדחו ממחיצתן שנים רבות ויש להבין מה גיאות יש בכך הלא בהדית, אמרו וישלחנו ה' לשחתה אבל תבין במ"ש בגמ' גדול הנאמר במיכאל ממה שנא' בגבריאל דבמיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ובגבריאל כתיב והאיש גבריאל מועף ביעף יש להבין מה נ"מ אם נאמר ביה טיסה אחת או יותר אבל יובן כי ידוע כי מלאך א' אינו עושה ב' שליחות היינו במלאכים בלתי נשגבים אבל מלאכים גבוהים עושי' שליחות הרבה כא' ולכך מיכאל שעשה בזה שלקח רצפה ושם בפי הנביא ב' שליחות א' שיסרו על דבר שפתים אך למותר באומרו על עם קדוש עם טמא שפתים והוא דין ועונש ושליחות אחד של רחמי' שאמר לו סר עונך וחטאתך תכופר ונתן נבואת ה' בפיו כמ"ש המפרשים וא"כ לולי שהי' מלאך נשגב במעלתו לא היה אפשר בשליחות והי' צריך לעשותו פעמים זה א"ז וכך הי' צריך לשני טיסות לכל שליחות טיסה מיוחד אבל במיכאל לרב מעלתו עשה הכל בטיסה אחת ולכך לא נאמר רק ויעף וכו' בעיפה אחת אמנם גבריאל בבואו לדניאל ג"כ פעל שני שליחות אחת גלותו גלות ישראל שבעיים שבעים נחתם על עמך וא' מפלת עכו"ם וטובת ישראל וזה הי' שני דברים מתחלפי' ולכך לא עשה בשליחתו א' רק לכל שליחות טיסה מיוחד ולכך נאמר מועף ביעף ולא היה מעלתו כ"כ לפעול שני שליחות בפ"א וצריך לכל א' עיפה וטיסה מיוחדת והנה המלאכים הנ"ל היו א' להפוך את את סדום וב' להציל לוט כי אין מלאך א' עושה ב' שליחות אמנם הם באו ואמרו כי משחיתים אנחנו כאלו על שניהם שליחות הפכת סדום והצלת לוט כדכתיב ויאיצו המלאכים בלוט וזהו לתוקף מעלתם שהם נשגבים וכדאים לעשות שני שליחות כא' כמו מיכאל וזו לא היה ובעבור כן נדחו ממחיצתן כי דובר שקרים לא יכון הרי כמה הקב"ה מדקדק על מדות גאוה ושקר ואיך יעוז איש קרוץ מחומר נבהל לתמורת הזמן רוח עברה בו ואיננו איך יתגאה לומר אעלה על במתי עב אדמה לעליון ברב גבהתו עד שלא ירגיש בשום תועבה ואיסור אפס יהי' לו לתפארת ווי ווי גאוה ושקר מה רבים חללים הפיל' ומה עצמו כל הרוגיה אשרי הגבר ימלט מהם ולא יבוש ויעול בכסופא קמי מלכא קדישא והנה בגדר גאוה הוא ג"כ מבלי להחזיק טובה לעצמו אף דפועל דבר טוב כי מה הוא בערך הטובה שפעל קב"ה עמו רועו לא יחסר ובפרט כי לולי עזרת ה' א"א לשום גבר לעשות דבר טוב כי מי יקדמני ואשלם לו אמר ה' ודרשו במדרש עשית מזוזה אני נתתי לך בית עשית ציצית אני נתתי לך בגד וכן הכל באופן שאם לדין יש תשובה שאין להחזיק טובה בעשותו דבר טוב כי כך חובתו והכל מה' אין כאן מצעדי גבר:

ואמרו בגמרא דסנהדרין צ"ג מפני מה לא נק' ספר נחמיה בשמו משום דהחזיק טובה לעצמו שנא' זכרה לי אלהי לטובה ופריך הגמרא דוד נמי אמר הכי זכרני ה' ברצון עמך ופקדני בישועתך ומשני הגמרא דוד רחמי קבעי וכו' ויש להבין הלא דברי נחמיה גם כן היו לבקש רחמים מה' שיזכור לו לטובה וכי ח"ו הלך בטרוניא רק כל מגמותו לבקש רחמים שיזכרו ה' לטובה אבל לפי הנ"ל יובן כ"א לדין יש תשובה שאין מגיע לאדם שום תשלום גמול ושכר על עשותו טוב כי הכל מה' ומי יקדמני ואשלם לו אמר ה' כנ"ל אמנם לפנים משורת הדין ה' ברוב רחמיו וחסדיו מתחסד עם ב"א כאלו לא קדמו לסיוע לו ובבחירתו מעצמו עשה הטוב והישר והנאמן הוא ברוך שמו לשלם שכר פעולתו אבל הכל מצד חסד ולא מצד הדין ולכך נחמיה א' זכרה לי אלהי לטובה וזהו אינו כי אלהים מדת הדין וא"כ הודה נחמיה כאלו מגיע לו מפאת הדין זכירה לטובה על כושר פעולתו וזה אינו ולכך נענש אמנם דוד אמר זכרני ה' ברצון עמך שהוא שם הוי"ה ב"ה בעל הרחמים וחמלה לבעל הרחמים שהתפלל שיזכרהו ברצון כי חפץ חסד לתת לאיש כמפעלו כאלו פעל מעצמו ולא סייע הקב"ה ויפה דיבר וזה תי' הגמרא דוד רחמי הוא דקבעי וכוונו להנ"ל שתלה בקשתו במדת הרחמים ולא כן נחמיה שתלה הזכרון במדת הדין כאלו מגיע לו תשלום שכר בדין ומשפט ראו בניי ואחיי כמה יש לאדם לדקדק במעשיו ודבריו ולזכור אפי' הטובות שבו לא יגיע לו שכר בדין כי אם ברב חמלה וחנינ' מה' הרחמן על כל מעשיו וא"כ מה יעוז אנוש בזכרו כי הרבה לפשוע ובמקום מצוה אחת מגיע לו אלף עבירות אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכח' מי יכול לעמוד מה יהיה לו פתחון פה בעמדו לפניו לדין ומה יתגאה איש אשר אינו בטוח לשעה א' ורגע א' שלא ינטל ממנו כל הדרו ויהי כגבר אין ווי ווי הי תורה הי מצות דאגן עלן ויש לנו לדקדק בקיום מצות עשה ביותר כי היא חיינו ואורך ימינו וגם העיקר המביא אדם לידי מעשה טוב ויראת ה' הוא ענוה כי גסות ומדות מגונה השקר כמ"ש הם שאור שבעיסה להביא לאדם לכל התועבות אבל התופס במדת ענוה ינצל מכל חטא ממש לכך העיד' תורה על משה שהיה עניו מכל אדם ראו צדקת דוד במ"ש זכרני ה' ברצון עמך וכו' בשנבין דברי גמרא דחזקי' לא אזל לגביה ישעיה היותו מלך וישעיה לא אזל לגבי חזקיהו היותו נביא וה' הטיל פשר דבר שחל' חזקי' ואזל ישעיה לבקר ואמר לי' כי מת אתה כו' משום דלא נסיב איתתא וא"ל משום דחזי ברו"הק דה"ל בנין דלא מעלי והשיב לו ישעיהו בהדי כבשי דרחמנא ל"ל מה דפקדת בעי לך למעבד וכו' עכ"ל יש להבין מה זו שנתגאה ישעיה מבלי לילך לאיש צדיק כמוהו בשלמא חזקי' מאן לילך כבר אמרו מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל ישעיה למה לא מחל על כבודו דהרב מותר למחול על כבודו וגם קשה מה שאמר לו ישעיה בהדי כבשי דרחמנא ל"ל הא לא היה אצלו מן הכבשי דחזי בר"הק דהם בנין דלא מעלי ואין כאן דבר סתום ולו נגל' תעלומות ובזה מצא חקר אלוה דיהיה יוצאים ממנו בנין דלא מעלי אבל הדברים יובנו בכך דהקשו איך ס"ד לישעי' מבלי לילך לחזקי' הא קי"ל מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא ומכ"ש דמלך קודם לנביא ועיין בברייתא סוף הוריו' ותי' היינו מלך על כל ישראל אבל חזקי' שלא מלך רק על ב' שבטים הנשארים הלכך לא תארהו ישעיה בתואר מלך כראוי אם לא ימלוך על כל ישראל ביחד ולכך חשב שהוא קודם לו במעלה ובזה יובן טעם הנביא ישעיה שלא רצה למחול כבודו לילך לחזקיה כי ע"י כך ביקש להראות לו כי חטא לנפשו במה שלא לקח אשה כי ודאי ח"ו על חזקי' שביטל עשה דפ"ו דהא קי"ל כבן עזאי האומר נפשי חשקה בתורה פטור מפ"ו ואין לך מי שנפשו חשקה בתורה יותר ממלך חזקיה שדרשו עליו בחלק צ"ד וחובל עול מפני שמן שאין לך תנוקות בכל גבול ישראל שלא היו יודעים בתורה וא"כ ודאי דאין עליו משפט כעובר על מ"ע אבל מ"מ אף דפטור לא קיים מ"ע דהא לא נשא אשה והרי זה דומה למי שאין לו בת ד' כנפות למ"ד שחובת מנא שאין חייב בציצית ולא מיקרי עובר על מ"ע אבל מ"מ לא קיים מ"ע זו דהא אינו מקיים ציצית וכן הדבר בזה דאף דפטור מחמת חשק התורה מ"מ לא קיים פ"ו והרי ביטל מ"ע וגבי ציצית אמרי' בגמרא דקטינא דלביש סדינא למען יהא פטור מציצית והוכיחו לו מ"ה ואמרו קטינ' קטינ' סדינא בקייטא וכו' שאל ענשיתו והשיבו אין בעידן ריתחא ענשיתו פירוש על עשה כה"ג דפטור ממנו דסדין בציצית פטור רק מ"מ לא קיים מצות ציצית ובעידן ריתחא נענש עליו וא"כ אף בחזקי' בביטול פ"ו כן ואמרי' בגמרא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין מקמי' דליפוש חרון אף וריתחא וא"כ בזה בטח מלך חזקי' כי חשב בפועל אינו עובר על מ"ע כי נפשו חשקה בתורה כבן עזאי ובעידן ריתחא לא יענש היותו מלך נכנס תחלה לדין טרם דליפוש ח"א ויפוש ריתחא אמנם ישעיה הנביא ברצונו להוכיח דלא יבטל מפ"ו ויהיה נשמר מאף וחימה של הקב"ה ולמען לא יבטיח היותו מלך נכנס תחלה לדין ולא יהיה בעידן ריתחא מאן לילך אצלו והיינו כי הוא חשוב ממנו הלא שלא מלך רק על ב' שבטים ולית לי' תואר מלך ונביא קודם כנ"ל ובזה שהראהו דאין לו תואר מלך וא"כ אינו נכנס תחלה לדין א"כ אין לו לבטל מפ"ו דלא יענש בעידן ריתחא לכך בכונה לא הלך אצלו דמזה יוודע לו היותו לאו בתואר המלך ויהיה בכלל עונש פ"ו כנ"ל וא"ש והנה כשבא ישעיה אצלו מחמת חולי' כי חזקי' הלך לשיטתו דהוא מלך וא"כ אין לו פחד מעידן ריתחא אז הוכיח לו ישעיה בשם ה' כי יענש היות מבטל מפ"ו ואמר חזקי' כי חזי ברה"ק דיהיה לו בנין רשעים אבל תדע כי וודאי לנביאים וכן מלאכי מעלה נגלה היותו איש צדיק ורשע כמ"ש התוס' אף דצדיק ורשע לא קאמר אבל בנבואה קאמר אבל שישוב בתשובה א"א להשיג כי זהו נגד שורת הדין רק הקב"ה לרב רחמנתו וחמלתו חותר חתירה מתחת כסא כבודו לבעלי תשובה וזהו בדרך נסתר ושביל ונתיב מוצנע לאו כל עין רואה לבל יקטרגו מ"ה ולכך חותר חתירה מתחת כסא כבוד בסתר ונעלם לבל ירגישו בו מ"ה וזהו שערים שהיו במקדש כל שערים היו משמשים כניס' ויציאה והן שערים מכוונים למעלה מקום ביאת צדיקים ומ"ה וכמו שנאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו אבל שער שבדרום היה סגור ה' אלהי ישראל בא בו והיינו ששער זה מיוחד לבעלי תשובה אשר הקב"ה חותר חתירה להכניס' בו ולכך זה השער יהיה סגור ה' אלהי ישראל בא בו כי הוא המכניס והמביא ב"ת דרך זה השער מה שלא יודע לשום בריה וזהו הפותח שער לדופקי בתשובה כי יש להם שער מיוחד לכך ולכך במקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי שביל ההוא לב"ת נעלם מעין כל ברי' ואין הצדיקים מגיעים לשם ולכך אין להשיג זה בנבואה אם ישוב הרשע בתשובתו מרשעתו או לא כי זהו שביל מיוחד לא יגיע שם השגת שום נביא ולכך נאמר במד' בישמעאל וישמע אלהים את קול הנער קטרגו מ"ה ואמר הקב"ה אני רואה מה שאתם אינם רואים והיינו כי כבר אמרו כי ישמעאל חזר בתשובה בימי אברהם אביו וזה לא ידעו מ"ה וידעו מרשעתו אבל לא השיגו מתשובתו כי זה הוא מחתירה תחת כסא כבוד ולכך אמרו שימות בצמא אבל הקב"ה ראה כי ישמעאל יחזור בתשובה ולכך החיה הקב"ה אותו וכן הדבר במלך חזקיה כי ראה ברה"ק שיהיה מנשה רשע אבל תשובתו לא הבין ולא ידע ולכך פי' מאשה לבל יהיה פ"ו אבל ישעיה אמר לו בהדי כבשי דרחמנא ל"ל כי זהו שמנש' ישוב בתשובה הוא מן הנעלמות ונסתרות לבל תוכל להשיגו ברה"ק אבל באמת עשה תשובה שלימה עד שאמרו כי הוא בג"ע ראש לכל ב"ת כמבואר בכל בו בחדרי ג"ע ע"ש ולכך מה דפקדת ה"ל למעבד פן יחזור בתשובה כאשר באמת היה ולכך נסב באמת אשה ודו"ק:

הביטו נא וראו כמה עמקו מחשבות הבורא וכמה יש לאדם להנצל מעבירה ולהודו' לה' שהרבה רחמים לקבלו בתשובה עד שאפי' מ"ה לא ידעו ממקום קבלתו ה' ברוב רחמיו פותח לו פתח מיוחד והוא א' מניסי שעשה הקב"ה עם בריותיו וכמאמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מוסב על ב"ת שכולם מאסו אותו אפי' מ"ה והיה לראש שנשגב מעלתו יותר מצדיקים וקאמר מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו דהיא א' מפלאות ה' שמפליא לעשות עם בני אדם זהו מאמר ישעיה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו' שלא תאמר הא ראינו צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו וזהו לאות על סילוק השגחה מבני אדם כמ"ש לעיל בטענת איוב וע"ז משיב כמשז"ל בטענ' צופר ואליהוא בן ברכאל כי אין לשער ידיעתנו עם ידיעתו ולא כמחשבתו מחשבותינו כו' ולא דרכיכ' דרכיו וכו' וגם כי מדרך השכל אין התשובה מועיל להחוטא ולכך הרשע אמר כבר חטאתי ומה לעשות עוד אבל הקרא אומר הרשע יעזוב דרכו דרך רשעים כי התשובה מועיל בדרך ניסי וזה אמרו לא מחשבותי כמחשבותיו וכו' כי הקדוש ב"ה לרב רחמיו חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח חוץ לשורת הדין וחוץ לגדר עולם להטיב ב"ת בתשובה עד שאפי' מ"ה לא השיגו אותו כלל ובאמת אלו בני אדם אינם מן כפוי טובה לא היה עולה בלבם לעשות דבר רע כמש"ל הוא אשר נתן לו בגד איך יגמול למולו להמרות דבריו מבלי לעשות ציצית כראוי וכן בכל דברים אם אין אדם כפוי טובה לא יעבור בקל מצות ה' כי איך יעשו תחבולות רשע ה' חונן בחמלתו רבה ליתן לו דעה ובינה ואיך יגמול שבדיע' שחנן לו יתשב מחשבת רשע ה' נתן לו לשון מדברת ואמירה נעימ' איך יגמול לדבר דברים אשר לא כדת לצנות לה"ר שקר חנופה נבול פה מסירה וכדומה ולכן הנזהר מבלי להיות כפוי טובה לא במהרה יחטא וזהו כוונת המד' אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר לא ידע את ה' והיינו כמ"ש כיון דהי' כפוי טובה כ"כ ועש' עצמו כאלו לא ידע את יוסף מה שהיה מחי' ממש כל מצרים ולולי הוא כבר ספו תמו בזלעפות רעב וקבץ כל כסף מעולם למצרים והוא כפוי טובה לעשות עצמו כלא ידע וא"כ המדה הרעה כזו יגרום שסופו יכפור בה' ולא יכיר כי ממנו כל החסדים היותו כפוי טובה וישכח עושהו ויאמר לי יאורי ואני עשיתי וא"ש דלבסוף אמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכן אורחת כל הולכי עקלקלות שסופן לכפור בה' ובאמת מד' זו להיות כפוי טובה מסתעף ג"כ משורש גאוה כי מי שלבו רמה ודעתו גבוה בוש מלומר שיקבל טובה מזולתו ובלבו אמר אין לי צורך לשום אדם וחכמתי וכחי ועוצם ידי יעשה לי הכל ולכך הוא כפוי טובה אין לך מדה מגונ' שאין מעורב בו גסות רוח בניי חדלו מזה אל יאמר אדם הואיל ואני פרנס ומנהיג ורב ומורה לי נאה להתגאות ח"ו יותר כשהוא מושל על עם ה' יותר נאות להיות שפל רוח צא ולמד במה שאמרו ויהי כראות דוד יוצא לקראת גלית וכו' פריך הגמרא ביבמות ולא הוי ידע לי' וכו' אלא הכי קפריך אי מפרץ קאתי מלכא הוי אי מזרח קאתי זרחא בעלמא א"ל דואג עד שתשאלני אי מפרץ או מזרח קאתי שאלני אי מותר לבוא בקהל ע"ש אבל יש להבין למה דוקא מלכא הוי אי מפרץ ולא מזרח נראה דאמרו בגמ' דיומא דלכך לא נמשך מלכות שאול להיותו בלתי דופי שמא יזוח דעתו עלי' אבל דוד שבא מקופה של שרצים היינו מואב הוכשר למלך לבל יזח דעתו ומזה הטעם נבחר שבט יהודה למלכו' היותם באים מן תמר כמבואר במד' בפסוק רגזו ואל תחטאו שאמר דוד כשהיו אומרים לו שבא ממשפחת בזוי' מואב והשיב דוד וכי לא כל שבט יהוד' באים מתמר ולכך נבחר יהודה למלכות אך יש להבין מה זו חשש פגם בלידת יהודה מן תמר אז היה מצות יבום נוהג באבי המת קודם שניתנ' תורה ונתחדש הלכה שיהי' דוקא האח מיבם ועיין במד' ורמב"ן לתורה ומהר"י אברבנאל שכולם הסכימו שיהודה קיים מצות יבום בנשואי תמר וא"כ מה זה לידה בפגם אדרבה מצוה רבה היה שנולד ע"י מצות יבום בנשואי תמר ונראה לפמ"ש בגמ' דיבמות פ"ב גזרה ביאה שני' אטו ביאה ראשונה דעיקר מצות יבום רק בביאה ראשונה אבל אח"כ אין שום מצוה מובחר דכבר קיים מצות יבום ונהנה לתאותו וחמדתו מן איסור ע"ש בתוספת דהקשו הא אין מתעברי' מביאה הראשונה ע"ש אבל בתמר דמיעכ' באצבע ודאי דעיקר מצות יבום בביאה ראשונה להקם זרע למת ולא יותר והנה כבר הסכימו הטבעי' דא"א לאשה להתעבר תאומים מביאה א' רק משני ביאות וכ"כ רש"י גבי יעקב ועשו דמשל לשפופרת נכנס ראשון יצא אחרון וע"כ דסבירא ליה משני ביאות נתעברה דאי מטיפה אחת לא שייך נכנס ראשון וזהו פשוט וא"כ תמר שהולידה תאומים נראה להדיא דב' ביאות הוי וא"כ ביאה ראשונה ודאי דלית בי' שמץ פקפוק וכולו קודש אבל ביאה שני' בזו יש חשש לפקפק דכבר נתקיים המצות יבום בביאה ראשונה ולפ"ז הנולד מביאה ראשונה אין בו פקפוק וחשש פגם ולו נאות המלוכה דאין בו דופי אבל הנולד מביא' שני' בזו יש חשש פגם והוא בכלל יש בו דופי ואין ראוי למלוכה ולכך פרץ דיצא ראשון וע"כ דנכנס אחרון כמ"ש רש"י לעיל ביעקב וא"כ יש בהרונו דופי ואין ראוי למלוכה משא"כ זרח דיצא אחרון וזה שאלת שאול אי מפרץ אי מזרח קאתי וע"ז השיב לו שפיר דואג אתה שאל על משפח' בזוי' כנ"ל הלא פסול לבוא בקהל וא"ש הביטו נא וראו כמה הקפידה תורה על גסות רוח אף שראוי למלך מבלי למחול על כבודו מ"מ הקפיד לבל ירום לבבו ומינהו מקופה של שרצים ומכ"ש שיש לאדם שפל אנשים ישים ללבו מבלי יתגאה בעו"ה כשאדם ממשפחה רמה מתגאה למאוד וכבר אמרו בגמ' מנחות כ"ח אי בר אבוה אי בר אוריין יאי כי העיקר במעשה אדם: