יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 38

ואמרו בגמרא כיון שראה אדם שימים מתמעטים והולכים היה מיצר ואמר אוי לי כי עולם חשך בעדי מעונשי כיון שהגיע תקופת טבת והתחילו ימים להתארך שמח וקבע ח' ימים יו"ט לשמים ואח"כ נקבע לעכו"ם והיינו כי אמרו לא נברא לילה אלא לגירסא וא"ד לשינתא ופירשו שם להיות שבימי חמה שהלילות קצרים לשינתא כי מתי יישן ויניח מעצבו ובחורף לגירסא וזהו כי ביום יצא אדם לפעלו ומבטל ממלאכת שמים וזהו הכל לסיבת חטא אדה"ר שנגזר עליו העמל ובזעת אפיך וכו' אבל קודם החטא שלא היה הוצרך לעמל והארץ תוציא פרי' בלי טורח כנודע לא היה לו סיבה לבטלו ביום מגירס' וא"צ לילות הארוכות לכך כשראה שהיום מתקצר והלילה הולך וגדל והבן כמאמר חז"ל דאיברא לגירסא ואמר אוי לי עולם חשך בעדי כי לולי שחטאתי היה אף היום מוכשר ולא צורך לבריאת הלילה לגירסא אמנם בחטאי שצריך אדם לעמל ויגיעה א"כ החשיך הקב"ה עולם כדי שיכולו ללמוד בלילה לכן עיקר עבודת ה' תלוי ממש בלילה דהיינו עבודה שהוא בלב לכוון מחשבתו ודעתו שלימה לה' ועיקר הלילה בחורף לכן ראוי לעורר בתשובה כראוי והנה ר"ת הק' איך חשב אדם דעולם יחשך תמיד וכי לא ידע מהלך חמה בגלגולה וידועות כדורי ארץ שזה גורם ארוכות וקצרות ימים ולא השיג דבר רק ע"י חטא נשתבש דעתו וזהו דוחק ח"ו דכ"כ נטרפת דעתו ובפרט כל המחברים כתבו דאדה"ר קידש החדש וא"כ ידע סדר ק"ה ומהלך לבנה מכ"ש דידע מהלך חמה כדכתיב שמש ידע מבואו וכו' ומי ידע דין ק"ה והלכת' ולא ידע מסלול חמה וטיב מהלכת' האמיתי ואמצעי ולכאורה היא שאלה גדולה אבל באמת לק"מ והוא דנודע לפי חכמי כדור ארצי היושבים תחת קו השוה תמיד להם יום ולילה שוים כל ימי שנה קיץ וחורף אבל היושבים רחוק ממנו לצד צפון בחורף נתקצרו הימים היות חמה משכנה במזלות הדרומיות עד שכפי היותה רחוק מקו השוה וקרוב לקוטב צפוני יותר הימים קצרים ולילות ארוכים והיושבים סמוך לקוטב צפוני ממש כל החורף אין להם יום רק שעה אחת והקרובים עוד כמו מדינות גריכלאנד כל חדשי שנה לילה חוץ סיון תמוז אב שכולו יום והיושבים תחת קוטב צפוני ששה חדשים כולה לילה דהיינו ימי חורף וחדשי קיץ כולו יום וכן ההיפך היושבים לצדדים נהפך הוא מה שהוא ליושבי צד צפון בחורף היותו חמה במזלות דרומיות יש להם בקיץ כי אז החמה במזלות צפונית כנודע באופן שאין לך יום וחדש בשנה שלא יהיה מדינה בכדור ארצי שבו ממש כולו יום ומדינה שהיא ממש כול' לילה לפי מושכם לצד קוטב צפוני ודרומי וע"ז נאמר יום ולילה קיץ וחורף לא ישבותו שתמיד הם בעולם פעם אחד זה בכה וזה בכה ובזה יובן הנ"ל כי אדה"ר קודם חטא ישב בג"ע שהוא לפי דעת רוב המחברים וביחוד האר"י ז"ל תחת קו השוה וא"כ היה לו כל ימות השנה יום ולילה שוה וכאשר נטרד מג"ע אלו הניחו ה' לדור תחת קו השוה לא היה לו ימים קצרים כלל אבל נגרש לא"י וארצות הסמוכים כמבואר במדרש ואז נתקצר היום מתשרי ואילך הלך וחסר ושפט אדם כי זהו לעונש על חטאו כי זהו כעין מיתה שנגזר עליו ולכך נגרש למדינה זו לסבול לילות ארוכים וא"כ חשש ופחד לנפשו כי לעולם יסבול צער החשך ההוא כי אם יגיע תקופות טבת שאז בא"י הימים מוספים ולילות מקצרים יגרשהו ה' למדינה סמוך לקוטב צפוני ושם בחשך ישכון כל ימי חורף ואם יגיע תקופת תמוז ששם אור החמה במושב' יגרשהו ה' למדינה סמוך לקוטב דרומי וישב בחשך כל ימים וזהו אמרו אוי לי שעולם חשך בעדי וזהו מיתה שגזר עליו ה' ושרוי בצער אבל בהגיע אור תקופת טבת שמתארכ' הימים והניח ה' לישב שם בלי טרד ממעונתו שמח כי יתנהג בדרכו של עולם כמהלך החמ' פעם יום ארוך פעם יום קצר ולכך קבע חג לה' להודות לו זהו מה שנראה בכוונת הדברים לפי פשוטן אבל יש עוד בזה תוספת דעת וחכמה מה שכבר אמרתי בדרוש הקדום והואיל דצריכים ליה בהאי ענייני ולתרץ בזה עוד מדרש אחר באתי לפרש בביאור יותר כעת בשנבין מקודם דברי המדרש בראשית ויהי מקץ הימים וכו' למ"ד בניסן נברא העולם נולד הבל בפסח ועשה עד עצרת למ"ד בתשרי נולד בחג ועשה עד חנוכה ולדברי הכל לא היה להבל בעולם רק חמשים יום ותמה היפ"ת וכל המפרשים למ"ד בתשרי נברא העולם שעשה הבל קיום עד חנוכה הרי חי קרוב לנ"ד יום ואפילו נימא שבחג עצמו נולד וכ"ש דאם הי' בר"ח תשרי וכו' ע"ש ביפ"ת שמניח בצ"ע וכ' שיש כאן טעות סופר אבל הדברים מובני' בשנבין גמ' דר"ה ך"ז תו' ור"ת על הפייט הקלורי שיסד במוסף יום א' דפסח בפייט הטל עתות קיץ וחורף בניסן נבראו וא"כ ס"ל כר"י דבניסן נברא העולם ובפייט מוסף ר"ה יסד דאדה"ר נברא בר"ה ונידון בו כמ"ש אופד מאז לשפט היום וכו' ויתר מקומות רבים ותי' בדוחק ע"ש ונראה דגם יש לדקדק למה מונין התקופה מניסן וגם ניסן ראשון לחדשים ולבריאת אדם מתשרי כדאמרי' לשנים כר"א מתשרי בממ"נ אם תשרי ראשון לשנים יהי' גם ראשון לחדשים אבל יובן כי מה שאומרים הבריא' בניסן או בתשרי הכונה תכלית המאורות חמה ולבנה אם היה תליית' מכוון נגד מזל טלה ומאז התחילו להלוך משם למזלות צפונית שור וכו' והוא התחלת הקיץ או שנתל' מכוון נגד מזל מאזנים ומשם התחיל להלוך נגד מזלות דרומית שהוא התחלת חדשי חורף וזהו פשוט והנה הא שיש מן מהלך מזל טלה עד מזל מאזנים קפ"ג יום במהלך החמה הוא לפי מתינת מהלך החמה שאינה הולכת ביום רק מעלה א' וכל מזל ל' מעלות וששה מזלות ק"פ מעלות ואלו הלכו במהירות לא היה צריך זמן כ"כ ומבואר ברב' בראשית על ויכולו שמים אין ויכולו אלא לשון כלי' עד שלא חטא אד"הר היו המזלות מהלכין דרך קצרה במהירות משחטא היו מהלכין דרך ארוכ' ובמתינות וכו' ע"ש וא"כ כשתל' ה' המאורות במזל טלה בתחל' ליל ד' תלאן ה' כי כך ראוי לתלותן במזל טלה היותו ראשון לכל מזלות כמ"ש כל חכמי תולדות רק אז קודם החטא הלכו במהירות למאוד ולכך מתחילת ליל דלי"ת שנתלו בליל ד' נגד מזל טלה מיהרו להלך ממזל למזל עד שביום ו' בבקר כבר היה החמה במזל מאזנים ואז היה תקופה ומולד תשרי כי עמדו חמה ולבנה נגד מזל מאזנים כי בזמן מועט כזה מהרו להלך מן טלה עד מאזנים ובו ביום נברא אדם ולכך במזל ניסן שהוא טלה נתלו המאורות שהיא ראשון לחדשים אבל אדם שנברא ביום ו' הי' בתשרי כי אז היו המאורות במזל מאזנים שהוא תשרי וכן יסד הקלירי עתותי קיץ וחורף בניסן נבראו כי העתים וזמנים מתחלפי' תלוי' במהלך המאורות בהילוך המזלות והי' במזל טלה התחלתו ולכך אמר בניסן נבראו אבל בריאת אדם הי' בתשרי ולכך במוסף ר"ה שדיבר מענין בריאת אד"הר דיבר הכל מתשרי כי בריאתו הי' בתשרי וכבר הלכו אלו מאורות מניסן לתשרי וא"ש ודוק כי זה דבר גדול למאוד לא שערו' כל חכמי קדם ובזו תבין המד' הנ"ל כי כבר אמרו המפרשים כי לכך אמר המד' כי נולד הבל בפסח או בחג כי הבל נולד אח"כ ובלידת קין ותואמ' צריך להמתין אדם שבועיי' כלדת נקב' כי שמרו אף קודם מ"ת שמירות כזה כנודע דרך נשים לי לכך נולדו הבל ותאומי' אח"כ בכלות י"ד ימים שהוא פסח או חג והנ' אם מתחלת ליל ד' עד יום ו' בבוקר ב' שעות ביום הלכה חמה מתחלת טלה עד מאזנים א"כ הלכה בס"ב שעות ששה מעלות וא"כ הלכה קרוב ליו"ד שעות מזל א' א"כ ביום ו' בבוקר שעה ב' ביום שהיה החמה במזל תשרי ומאורות לא נשתנו מהלכן המהיר עד בכלות יום הששי כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ויכולו לשון כלי' ששינו מהלכן להלוך במתינות א"כ עוד יום גדול יו"ד שעות שהלכו במהירות כמקדם א"כ הלכו כל מזל שלם ובעת ערב כבר היה החמה במזל חשוון שהוא עקרב וא"כ ט"ו ימים אח"כ שנולד הבל כבר היה ט"ו חשוון והיה אז חג בט"ו חשוון כי חמה היה במזל עקרב וזהו היה אפקריאות של ירבעם בן נבט שעש' בחשוון חג והבן וא"כ דבט"ו בניסן נולד הבל א"כ עד כ"ד כסליו עד בכלל מ' יום ומקץ ימים דהיינו ימי חנוכה שהוא ח' יום והיינו מ"ח יום וביום שלאחריו נהרג היינו מ"ט יום ולכך אמרו שלא עשה הבל קיום בעולם יותר מחמשים יום ואפשר שלזה נתכוין רש"י כאשר הביא בעל מתנת כהונה שלא דקדק המד' בחשבון והיינו כי כמ"ש הוא רק מ"ט יום ושם נאמר חמשים וזהו דרך המנין כמ"ש על תספרו חמשים יום שסכום מנין הקרוב למספר גדול אף שחסר א' וכן בע' נפש ירדו מצרימה ודוק כי הוא אמת לאמית' של תורה ומעתה גם זה יבין כי אדם ראה כי מתחלה הי' מהלך החמה במהירות ואח"כ בחטאו נשתנה והלכו במתינו' וזהו גורם שהיו הימים קצרות כי אלו מהרו ללכת כמקדם לא היו הלילות ארוכים כי בששה ימים תעבור ממזלות דרומית למזלות צפונית רק חטאו גורם שהלכו במתינות וגרמו קצירות הימים וזה אמרו עולם חשך בעדי ועוני הטה אלה שחשך היום ודאג לנפשו אף שיגיע יום תקופת טבת אולי בחטאו עשה קב"ה שתלך עוד במתינות יותר כיון דכבר נשתנה מהלכה אולי יהיה עוד שינוי לגריעותא שתלך במתון ויותר וא"כ יהיה קצירות הימים משוך זמן רב למאוד ולכך בראה תקופת טבת שימי' חוזרים להאריך והשמש משמרת נתיבתה מבלי תלך עוד יותר במתון מכאשר נגזר עליו בעת חטאו אז שמח ועשה חג לה' והנה החג הזה היה מתחלה להשם ואח"כ נהפוך לעכו"ם כי כל ענין אד"הר היה מטוב ורע עץ הדעת פעם טוב ופעם רע ועיקר החג הוא בסוף ימים שמונ' שקבע אחרי תקופה כמבואר בירושלמי וזהו עיקר קלנדרייא ואם תקופת תשרי היה כ"א לתשרי א"כ היה תקופת טבת כ"ב לטבת כנודע כי יש ביניהם צ"א יום וז' וחצי שעות וח' ימים החג וא"כ סוף החג היה יו"ד בטבת וישראל בבית ראשון הלכו בעקבות עכו"ם ועשו יום ההוא ג"כ לחוג לעכו"ם ככל העכו"ם ולכך בעו"ה ביום ההוא בא מלך בבל לצור על עיר הקודש ומצא מקום לחול ולכך נאמר בעצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים כי היום הזה גורם כמ"ש שהוא סיבת המצור וגם ביום ההוא יש מענין עץ הדעת טוב ורע להתהפך כי בזמן הבית הוא לששון ולשמחה ובזמן החורבן בעו"ה אבל ומספד וצום ודע לפי מ"ש בירושלמי דבבית ראשון נבקע העיר בט' לתמוז ופריך הירושלמי מה אני מקיים מקל שקד שהוא כ"א יום ומשני בראשון חרבה הבית בא' לאב ופירשו המפרשים עמ"ש אלו היה שם קבע בעשירי כי בערב הציתו אש ועיקר השריפה אשר שרף ה' בעו"ה הי' ביום שלאחריו א"כ איך היה מקל שקד ותי' כי גם בקיעת העיר הי' לעת ערב ועיקר הכבישה וכניסת הגייסות ולגיונים הי' ביום שלאחריו וא"כ היו ביו"ד לתמוז עיקרו ובזה תראה כי בכל תקופה מן ד' תקופות השנה יש יו"ד בו פעם לטובה פעם לרע כעץ הדעת כאשר אמרתי כמה פעמים ראה יו"ד טבת לרע בעו"ה וג' חדשים לאחריו שהוא יו"ד ניסן לטובה כי הוא שבת הגדול כי נס גדול בו ביום מקח' בעשור ונבקע הירדן ג' חדשים לאחריו יו"ד תמוז בעו"ה לרוע כי נבקע העיר בו כנ"ל כי עיקר פורענות ביו"ד תמוז וג' חדשים לאחריו ביו"ד תשרי יום מחילה וסליחה וצום הנבחר בכן יש להתעורר בזמנים הללו ולראות כי ימים אלו ימים הפכים ולזאת ראוי להפוך עצמינו מרע לטוב ולשוב אל ה' ולהיות שמור מלהט חרב המתהפכת והנה תשובה תפלה צדקה הם עיקרים למבוא דרך עץ חיים אבל בראשם הוא תורה כי התורה סובב על גביהם ובלתי תורה אין דבר כי הוא המורה הכל איך יעשה אדם כל דבריו הן בתשובה הן בתפלה והן בצדקה כפי הראוי ולא יחטא ולכן באמת יש כאן ארבעה דברים תורה תשובה תפלה צדקה הן הן המביאים את אדם לדרכי חיים והן כנגד ד' תקופות השנה טבת כנגד תורה כמש"ל כי לא איברא לילה היינו לילות ארוכים אלא לגירסא וגם יכול אדם לקנות שלימות כנודע בלילה כאשר ישכבו אנשים יתבודד כנודע ואין מטריד ומחריד ויחזור על משנתו או עונו הלא כביר ימצאו ידיו ווי לאותן אנשים המבלים לילות ארוכים כאלה בהבלי עולם שיחה בטילה ושינה וכדומה מה נענה ליום פקודה אשר יבואו לילי ארוכות דניימו על משכבם בקבר ולא יהיה לנו פתחון פה כי כלינו זמן בהבלי עולם בלילות אשר היה ראוים לקנות שלימות והיום לעשותן ומחר לקבל שכרן והלילה מעותד לתשובה ולכך אמר הקרא אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שהוא תשובה ניסן כנגד צדקה כאמרם בזכות צדקה נגאלו ישראל ולכך אמרו שצריך ליתן קמחא דפיסחא לעניים כי גאולת מצרים היה בצדקה תמוז נגד תפלה כי אז מ' יום שהתפלל משה כדכתיב ואתנפל לפני ה' כו' תשרי ידוע כי הן ימי תשובה:

אמנם ד' דברים אלו הן כנגד ד' כתות שאינם רואים פני שכינה חשמ"ל חנפים כנגד תפלה הלא יחניף איש לרעהו להרבות לו תוארים וישק עפרות זהב לו ויחוה קידה היותו מחלה פני נדיב ומצפה לתשלום גמול כי אולי יטב לו או ירע לו בהמנעו מלעשות ואיך לא יתפלל לה' באמת ותמים ויתארו בתוארים האמיתי' וכאשר יתפלל לה' בכוונה וישים אל לבו כי לה' נתכנו עלילות להרע ולהטיב שוב לא יחניף לאיש ולא ישא פני אדם כי מה' לבדו הכל ובמה נחשב אדם אשר נשמה באפו ולכך אסרו ליתן אפילו שלום לאדם קודם תפלה ואין לך דבר שמבטל חנופה רק תפלה בכונה ושומו לנגד עיניו כי אין ביד אדם להרע ולהטיב אם ה' לא צוה וכנגד מדות השקרני' הוא התשובה כי עיקר התשובה הוא מדת אמת להודות על פשעיו ומבלי לשקר בו בכל דבר ובזה ינצל מכל חטא כ"א יפתהו יצרו שיגנוב הלא זכור תזכור אם ישאלו אם גנב הלא לא יכול להודות כי באמת גנב ואם יכחיש שקר וכן כולם כלל של דבר מדת האמת הוא עיקרי לבע"ת וזהו חותם כל דבריו כמאמרם חותם של הקב"ה אמת וע"ז נתייסדו כל המצות לשומרן ולכך נקרא התורה אמת ועיקר כת לצני' היינו יושבים ומבטלים מהתורה ומבלי' זמן בהבלי עולם כמ"ש כל המדבר דברים בטלים בכלל מושב לצים ולכך תורה נגד לצים והוא פשוט כי הוא דבר והיפוכו טבע מספרי ל"הר להרע לחבירו וזהו דרכם כסל למו אומרים כאן והורגי' באספמי' וכל מחשבתם לרוע כנודע ולכך תקנו להיטב לזולתו ולראות להשתדל בטובת חבירו ולכך צדקה נגד מדת ל"הר ולזאת אחיי ובניי דעו כי עיקר דרשתי היום תמכתי לד' מדות הנ"ל כי מוחזקני בכם שאתם ת"ל יראי ה' וא"צ להוכיח לכם על עבירות זדונות ושגגות וידיכם מנוקים מכל פשעי' זכי חולקכון קמי' מלכא קדישא אבל במדות הללו כשל יכשלון כל איש גדול וקטן שם הוא בעו"ה אין אחד נמלט מזה אוי לי על שברי אשר בעו"ה אין אחד נקי מדברים אלו והם דברים חמורים כי ענשם קשה כנודע ולכן אמרתי להאריך בזה ולהזכיר דברים אלו ואולי ירחם ה' להסיר מאתנו לב אבן להשליך מאתנו רוע המדות המגונות האלה אשרי אדם ימלט מהן והנה מדות החנופה יבינו רבים שהוא אם יאמר לחבירו כמה יפה את והוצק חן בשפתותיך וכדומה מתוארים והוא רק להחניפו לקבל גמול או לבל ירע לו וכדומה ובאמת גם זה עון חמור הוא אבל עיקר החנופה בראותו כי חבירו עובר עבירה קלה או חמורה והוא שותק ואין מוחה זהו תכלית המרי מהחנופ' ע"ז תאבל הארץ ומלואה כי חנף תחנוף ארץ וכאשר דרשתי כמה פעמים כי החנופה לראות בחבירו דבר עבירה ושותק הוא ממש ככופר בגמול ועונש כי הלא עין כל רואים שותפים במו"מ ויורשים בתפיסת הבית שלא חלקו אם ישליך אחד צרור כסף לים הלא יצעוק עליו חבירו בכל כחו ואם לא ישמעו לו יקבל עליו בב"ד ויצעוק בשלך אתה רשאי ולא בשלי כי שלך שלי ושלי שלך כי שותפים נחנו בדבר הזה ואלו יראו עובר עבירה אשר אנו בכלל שותפים וחטאת הקהל ההוא ונדון עלמא בתר רובא ובעונו יגיע לנו רעה וא"כ איך יהיה כמחריש ושותק ולא ירד עמו עד לחיי' כמאמר חז"ל עד הכא' והיא הכל מתגבור' החנופה ובעו"ה כ"כ החנופ' הגיע' עד שרבים ברואם חבירו עושה עבירה לא זו ששתק אף זו שמתנצל בעדו לומר יפה עשה ובעו"ה נלאו כל רודפי אמת להעמיד הדת והישר על תלה ומי שבידו להוכיח ואינו מוכיח רבים חללים הפיל ויש להבין במה שאמר אברהם חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט קשה הא אברהם לא התפלל על חיות הצדיקים שבעיר רק כל בקשתו היה להחיות כל הסיר אפי' הרשעים וא"כ מה זהו תפלה להמית צדיק עם רשע הקב"ה ישיב לו הצדיקים יחיו והרשעים ימותו ולא יהיה מקרה אחד לעובר ולשאינו עובר וכפל אברהם הדבר השופט כל הארץ לא יעשה משפט והדבר תמוה לכאורה דכי יחייב המשפט להחיות רשעים בשביל צדיקים הלא המשפט הוא איש בעונו ימות ובמדרש אמרו אמר אברהם אתה תופס החבל בתרין ראשין אם דין לית רחמים אם רחמים לית דין והדבר תמוה לכאורה אנה ראה בזה בסדום דתופס רחמים ודין כאחד הלא ה' אמר לו להשחית סדום והוא דין ולא רחמים והפסוק הלזה נקבע בכל תפלות לאמרו בימים נוראים כמעט בכל סליחות ולא ידעתי מה סנגוריא יש לנו בו שאנו בעו"ה חוטאים ומתייראים מיום הדין:

אבליובן במ"ש בגמרא כשעלה משה למרום וכו' אמר הקדוש ברוך הוא ארך אפים אמר משה למאן אמר הקב"ה לרשעים ולצדיקים אמר משה לצדיקים ניחא אבל רשעים יאבדו אמר לו ה' חייך דתצטרך לו במרגלים אמר משה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ולא כאשר אני אומר וכו' עכ"ל ויש להבין לצדיקים מה צורך לארך אף הלא הם צדיקים וגם למה יהי' נצרך לזה משה במרגלים ולא מקודם בעון עגל שביקש ג"כ משה מלפני ה' והזכיר מדותיו שהוא ארך אפים וג"כ הוצרך לאמר שאף לרשעים ארך אף אבל ענין כבר נודע אם צדיקים רואים לרשעים עוברי עבירה ואינם מוחי' אף המה בכלל עונש כמו הרשעי' וזה שהקב"ה מאריך אף לצדיקים דהמה בעצמן צדיקים רק בזו חטאו לנפש שלא מיחו בעוברי עבירה ע"ז מאריך להם אף לשוב והי' דעת משה שלאלו יאריך אף הואיל ולא פעלו עולה בעצם אבל לעושי רע ינקום לבער חטאים מן הארץ ובעגל כבר נודע כי בעיקר העובדים היו שלשת אלפים איש והם נהרגו בחרב בני לוי ויתר שטעו אחריהם מתו במגפה ובהדרוקין כמבואר בגמ' דיומא ולא היה עיקר החטא והמרי רק בעבור שלא מיחו כמו שעשה חור וזהו הי' אז חטאת הקהל ולכך שפיר התפלל משה אף לשיטתו ארך אפים כי כאן היה כל הצורך מאריך אף לצדיקים שלא מיחו כי החוטאים בנפשותם ספו תמו באמת אבל במרגלים אשר כל העדה סרו לדברי המרגלים וילונו אז הוצרך משה להתפלל לה' שאף לרשעים באמת מאריך אף ולכך אמר כאשר דברת והנה גוף הטעם שמאריך אף לרשעים הוא כי שורת הדין שיש להעניש לצדיק כמו לרשע כי הרשע טען אלו היה מוחה לי הייתי שומע בקולו והייתי סר מרע לעשות טוב וא"כ הקב"ה לא יעות משפט ח"ו וא"כ מה יעשה להעניש לצדיק ג"כ זהו נגד מדותיו הרחמי' ארך אפים שמאריך אף וכך הוא המדה טובה מלפניו יתברך שמו ואם יניח לצדיק יצעוק הרשע וכי כך הדין היה לו למחות וח"ו שיצא משפט מעוקל ולכך מאריך אף לרשעים ג"כ וא"כ אין להם לצעוק ואם מ"מ אינם שבים אין להם פ"פ עוד וזהו טענת אברהם אבינו שבא מכח ממ"נ להציל כל אנשי סדום בעבור הצדיקי' ואמר ממ"נ אם גם הצדיקים ימותו הואיל ולא מיחו זהו נגד מדותיו רחמנות ארך אפים לצדיקים וזה חלילה לך להמית צדיק כרשע והי' כצדיק כרשע כי כן המדה מלפניך להאריך להם אף כי חפץ חסד אתה וק"ו מתבטל מדרך הרחמי' ואם באמת תאריך להם רק רשעים יאבדו גם זה בכלל חלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי במשפט רשעים יצעקו אולי מחו היינו סרים למשמעת' מבלי לעשות רע וא"כ במשפט עונשה שוא וא"כ מה תעשה וזהו מאמר המדרש אין לתפוס החבל בב' ראשין כי אם רחמים לצדיקים כמדתך הרחמים לית דין ברשעים כי המה יצעקו מה נשתנו ואם דין אבל ברשעים א"א לעשות להם לצדיקים רחמים כי לא יעות המשפט ח"ו ולכך לא סגי בלא"ה שתאריך אף לרשעים כמדתך ויוצא כולם וכן השיב ה' לא אשחית וכו' ולכך אנו אומרים אותו בימי נוראים לעורר מדת הרחמים להאריך אף לרשעים ויגדל כח ה' כאשר דברת הביטו וראו כמה עונש מגיע מחנופה מבלי למחות בעושי רעה עד שנענש לפי הדין כעושי רעה לגמרי והנה ביותר יש להשגיח על בני אדם המשחיתים פאת זקנם בתער ות"ל בקהילתנו לא היה שכיח שיעשו כן אפי' נערים וקל שבקלים אבל שמעתי שכעת חוזרים הקלים קצת לעשות במחשך מעשיהם אצל אומנים נכרים הנני מזהיר אתכם לבל ישמע ולבל יפקד עוד כן כי איך אראה הרמות יד בתורת משה כ"כ פומבי כאלו עולם הפקר ח"ו והרוא' כן וחונף ושותק ענשו חמור כי כאן לא שייך ארך אף לצדיקי' כמש"ל כי זה בכלל י"ג מדות מי"ג תקוני דיקנא קדיש' והם שלחו ידם בו ואין קטיגור נעשה סניגור אוי שוטים איך תאבדו עולמות בשביל שטות כזה ודבר זה הוא חוק מן ה' לתת כן לישראל בלי ישלחו יד בו ולא נאמר בתור' טעם והוא ברית כמו שיש ברית קודש במילה כן הזקן ברית סמוך ללשון ברית הלשון וכן הזקן אות ברית לישראל חתומים בתקונא דדיקנא קדישא וחותם ק"ק וכל מי שיש לו זקן הוא בצלם אלהים אבל מי שאין לו אינו בצלם אלהים רק הוא בצלם אדם בליעל הס"ס כמאמר התקונים האי אל אחר אסתרס ולא עבד פירי ולכך שימו נא על לב אם יאמרו לא' אתה אינך בצלם אלהים הלא יריב עמך ויהי' לו לבושת לקלון וזה שוטה וסר לבב בשחיתתו פאת זקנו ואבד צלם אלהים אמנם הכל עושים כדי להדמות לרשעים לזנות ונאוף ולגנוב ולכך למעלה משפה שקורין גרע"נין בל"א יש לו ומגדלו ולמטה משחית הפיאה הואיל ולמעלה מנהג הנכרים כך אינו חש וע"ז צווח דוד ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי דהיינו הזקן הוא חוקי לבלי לגלות ואתם תספרו בתער השכירה וכן פי' האר"י ז"ל על תהלתי יספרו מלשון גילוח הזקן וכן פי' כאן שיספרו חוק ה' וישאו בריתו שזקן הוא ברית כנ"ל עלי פיך כי למעלה מהשפ' ישאו הברית ויגדלו השפה ופאה כנ"ל ולמה אתה עושה להתדמות לרשעים ולעשות כל תועבות אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך וכו' וקאמר אלה עשית והחרשתי יש לו עוד גאוה ורמות רוח לומר כי עדיין לא סר צלם אלהים מאתו וזהו אומרו דמית היות אהי' כמוך כי צלמך צלם אלהים בינו בוערים בעם וכו' כי זהו תכלית המרי והעזות ולכן חדלו נא הרע וראו מבלי להחניף לאדם וזהו דרכם כסל למו ברוך השם שנתפרסם ברבי' קלונו של זה וידעו העם מה ענינו אוי ווי לכך להתכבד אדם בקלונו של חבירו ומכ"ש בקלון הזה שאדם עושה עבירה והלא בנפשו דיבר כי בחטאו גם לו יגיע עונש ולשמחה מה זו עושה וכי ישמח היד כאשר יכשל הרגל וישבר וישמט מדוכתי' וכן הדבר באיש לחבירו כי הכל כאיש וגוף אחד נחשבו לא ינקה ה' כל עוש' אלה ובפרט להמסייעי' לעבירה ודוד המלך אמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכו' ואמרו בגמ' מזמור לדוד קינה מבע"ל ותי' הגמרא סבור הייתי שמא עבד או ממזר יהי' כמ"ש הנני מקים עליך רעה וכו' אבל סתם ברא חס על אבא עכ"ל וכבר דרשתי בזה בפנים אחרת כמה פעמים וכעת אפרשהו בענין אחר כי מלבד שצריך ישוב במאמרו שברא חס על אבא כי הוא ראה גם ראה כי בנו אבשלום רדפו עד חרמה ואלו נפל בידו היה שופך דמו ארצה אף גם מה זה שדאג שיהי' ממזר ועבד דלא יחוסו עליו בממ"נ אם מה' הי' הסיבה כדי לקבל עונש על עבירה א"כ יש לו לקבלו בשמחה כראוי לדוד ולחכם לבב וטוב אלף מיתות בעה"ז מרגע א' גיהנם בעה"ב ומה שיש העיקר לתמוה בקושי' הגמ' מזמור לדוד קינה מבע"ל הלא זה ראוי לחכם לבב וישר במדות לשמח כי יפגעו רעה ומקרה לא טוב וזהו מדת השלימות וזהו תכלית כל ספר איוב אם תרצה לעמוד על שרשי ויכוח איוב עם חבירו הא לך כפמ"ש מדברי הרמב"ם במורה ובעניני השגחה והוא כי עיקר הדברים וקוטר כל מאמריהם בנוי' על דברים אלו שאומר ומי שישים דברי' אלו בלבו יבין כונת כל דבריהם באופנים מתחלפי' וזהו שרשן כי איוב הי' מתחלה תם וישר וחושב כי הצלחת אדם שיהי' לו כל דבר הוא לבל יכשל בגזל וכדומה ויהי' בידו להטיב לזולתו ובפרט כושלי' ואומללי' ולא יטרידהו שום טרדה כדי שיכול לעסוק בעבודת ה' וכאשר קרה לו שהלך ברוחו וקיים כל זה כמאמרו אב הייתי ליתומים ולב אלמנה ארנין ובכל זה הגיע לתכלית היסורין והמנע ממנו כל טוב הן בבריאת גופו וקיום קנינו ובניו חשבו כי אין הקב"ה משגיח באדם אף כי בבריאתו ויצירתו הי' משגיח בפרטיות בחכמה רבה כאשר האריך בזה ואמר הלא כחלב תתיכני וכו' כאשר האריך בענינו ספר יצירה הי' הכל בחכמה וכונה מיוחדת לא נופל במקרה ומ"מ אחרי צאתו מרחם אמו הסיר ה' השגחה מבני אדם וימסרם לפגעי ומקרי זמן ומשטרי שמים וכדומה ואין כאן השגחה וזהו אמרו ארץ נתנה ביד רשע כו' אחת היא תם ורשע הוא מכלה וכהנה דברים רבים בכל מאמרו ושינה ושילש בהם ואמרו חז"ל ביקש איוב להפוך קערה על פיה והיינו כפירה בהשגח' פרטיות מה' על ב"א אמנם חביריו לא כן חשבו ואליפז התימני חשב כי ה' לא יעות משפט והאריך בזה רק באמת חטא איוב אף כי לא ידע ואשם כי הנסתרות לה' גלוים וזה אמרו הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכים ישים תהל' וכו' וכל שורש דבריו על כך סובבים ובנוים ובלדד השוחי בחר בדרך אחר ואמר שהוא להטיב באחריתו או בזה או בבא עכ"פ יאהב אותו ויוכיח להטיב באחריתו וזהו מאמרו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד וכהנה רבות דברים המורי' ע"ז וצופר הנעמתי אמר כי אין לחקור טעם כי לא כמחשבותינו מחשבת הבורא וכל טעם שאנו אומרים לריק ותוהו יחשבו כי מי בא בסוד אלוה וזה מאמרו החקר אלוה תמצא ומי בא בסודו ולכך אין לבקש טעמי' רק להאמין כי הוא משגיח וכרצונו עשה כי א"א להשיג סודו ודעתו וידיעתו ובזה החזיק ג"כ אליהוא בן ברכאל הבוזי אלא שהוסיף בראי' וסיפר מחסד ה' ואין לתמוה על מקרה אדם הן לטוב והן לרע כי גבהו דרכי אל ועמקו מחשבותיו למאוד ואין לדמותן למחשבתנו ושכלנו והמשל כמו אם נגיד לב"ח שיש להם קצת השכלה כי נעשה תחבולו' זו לעבור בים אוקיינוס מקצה לקצה רחוק אלף פרסה או שנעשה כלי שעות מן התנועה שתנוע לשעות ורגעים משמיע קול וקול שיר כנגיני מוזיקי מעצמו בלי נוגע בו אדם שנים רבות הלא יהי' בעין ב"ח לתמהון ולא יאמין כלל אפשרותו אבל לבעלי אדם בעלי מדע ותחבולות בקל להאמינו ומוספים יום יום תחבולות חדשות ולא שערום חכמי קדם והמשל עלינו ימשול כמו שאין בהמות מבינים מה שגלוי ופשוט לנו מכ"ש שאין לנו לחקור ולבקש תבונה במחקרי אלוה אשר אין ערך לנו עמו כערכנו עם בהמות וזהו מאמרו מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו כי מהם יקח בינה מבלי להתרעם על ה' במעשהו להיות ידיעתו רחוק מידיעתינו וזהו תכלית מאמרו ואיוב כאשר זכה לרה"ק ודיבר ה' עמו הבין כי כל שלימות האדם אינו כמו שדימה רבוי הקניינים וכדומה דברים המקרים רק השיג כי עיקר שלימות להכיר הבורא ולזכות לרה"ק וזהו יושג ע"י נסיכות ושברון כוחות הגוף ופיסוק התאות וזה תכלית השלימות והצלחת אמיתית והשגחה פרטיות מה' אשרי אדם יגיע לזה וניחם על אשר חשב עצמו לגבר שנאבדו כל הצלחותיו ותקותו כחרס הנשבר וקלל יום הולדו כי ראה כי הבל כל הנאבד ממנו קניני' המדומה ומעט היא היסורין בערך שהשיג חקר אלוה במקצת והשיג רה"ק וזה אמרו לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראיתיך ע"כ אמאס כי לא השיג עד עתה ואמאס בהבלי עולם ועניני' גשם וגוף וזהו אמרו ונחמתי על עפר ואפר כי ניחם על צערו על יסורי גוף וכליון בשרו ואיבריו כמאמרו כי במה נחשב מעפר בא לעפר ישוב ולגדולה מזה מתוקן שמחזה שדי יחזה זהו תמצית כל ספר הזה לפי דעת הרמב"ם במורה וספר הקדוש הזה למשל נאמרה שילמדו ממנו כל ישרי לב ולא נופל מהם דוד המלך ומה זו שאלה קינה מבע"ל: