יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 37

והנה יש עוד פי' בגמ' הנ"ל לפמ"ש גמ' לא ליצלי אינש מוספי דריש שתא ביחיד בג' ראשונות דהקדוש ב"ה יושב ודן ודלמא מפקיד ליה בדינא ועיין במגן אברהם שהובא בשם ס"ח קושי' דהא בכל יום ג' שעות ראשונות דן ומה הבדל יש בין ראש השנה לשאר ימים ותי' דכאן הדין יותר חזק מכל ימות השנה ואם אמת כדבריו מ"מ יש עוד הבדל לענ"ד דבשאר הימים בג' ראשונות הדין נחתם מיד אבל בר"ה אף דנדונו בג' ראשונות מ"מ אינו נחתם מיד וכל יום בכלל עיון ופקידה לדעת אם ישוב להפכו מרעה לטובה וכן להיפוך ח"ו ולכך בשאר ימות השנה האיך נימא דלא להתפלל בג' ראשונות דאולי מעיין בדינא ומה לו לעשות אם ימתין להתפלל בין כך נגמר הדין ומה יועיל תפלה אחר גמר דין וקשה צעקה לאחר גמר הדין על כל פנים טוב שימהר להתפלל קודם משא"כ בר"ה שפיר אמרי' שיתפלל לאחר גמר הדין דהיינו לאחר ג' שעות ואף דכבר עבר דין מ"מ לא נחתם ותפלתו יועיל ג"כ כמו בעת הדין וידוע דמ"ה אומרים שירה כעלות השחר כדאמרינן שלחני כי עלה השחר ומלאך אני והגיע זמני לומר שירה אבל הלל קיימ"ל דכל היום כשר להלל וזה שאלת מ"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בשלמה נחנו כי זמנינו בבוקר ואז זמן דין א"כ איך יתכן לשורר בשעת זעם משא"כ ישראל דיש להם לומר כל היום וא"כ ה"ל לומר שירה שהוא הלל אחר שלש שעות והשיב להם הקב"ה כי כל היום בכלל הדין באמרו ספרי חיים והמתים פתוחים לפני ואינם נסגרין בג' ראשונות כי אין גזר דין בג' ראשונות ואינו נחתם וכל היום נידון ולכך אין להם לשורר ואף אנחנו איך נשיר ונשמח בשמחה שאינו של מצוה ואפי' בחג השמחות הוא חג הסוכות שלנו הוא לשמוח בשמחת של מצוה באתרוג ולולב אשר הגדיל ה' חסדו עמנו להנחיל מצוה כזו וכבר דרשנו טעמים רבים על ד' מינים הללו אבל יש עוד טעם להיות דיש להבין למה תקנו בכל הפייטים לומר בא"ב וגם בגמרא נתנו מעלה למזמור תהלה לדוד דאית בי' א"ב אבל אמרו באחד שבא למלך גדול ולא היה סיפק בידו להרבות לו בתוארי' כראוי לכבודו לקח נייר אחד חלוק והתחיל לכתוב תואר שלו בשולי היריעה להורות כי הרי נייר חלוק לפניך תוכל לכתו' ע"ג מה שתרצה וכן הענין בזה כי נודע כי כל הדבורים נכללים בכלל א"ב וכו' באלו כ"ב אותיות נכללים כל הדבורים וא"כ אנו שמשבחים לה' מי יערוך אליו תהל' ולכך בהתייסד השיר בא"ב הרי כאלו מודה כל הדבורים שבעולם כלולים כולם בשיר שבח ולא יבצר דבר מה שהפה יכול לדבר מה שלא יהיה נערך בשבח לה' והרי זה דרך כלל בכל הדברים וכן בוידוי הוא מיוסד אשמנו ועל חטא כמו מודה ועוזב כי חטאנו בכל מה שהפה יוכל לדבר בעו"ה ולכך כתבו כל המהנדסי' ובעלי גמטריאות כי כל ענינים שבעולם שמים וארץ וכל אשר בהם חוץ לאלוה נכללים בנקודות קו ושטח מעוקב נקודה קטנה עומד תמיד במרכז וממש אין לו כמות רק הוא ראשית כל דברים ואח"כ קו אין לו כ"כ רוחב רק אורך בקו מורכב מנקודות ואח"כ שטח הוא דבר שיש לו אורך ורוחב אבל אין לו גובה אבל הוא בעל שתי קצוות אלו גבולים ומעוקב הוא גשם שיש לו גבוה ג"כ והוא בעל שלשה קצוות אורך רוחב גובה בזו נכללים כל הנבראים ממש כמו נקודה והוא דומה לו וג"כ הכל מתאוים למרכז כנודע לכך אתרוג נקרא רגג תאוה לעינים ולולב משוך קו כמו קו וערבי נחל הוא על שטח שאין בהם מעלה ולכך אין בהם גבוה ונקרא ערבי נחל כי משוך ומורה על שטח וכן ערבה לשון שטח כמו ערבות מואב הוא ערבה למדבר כיוצא בזה הרבה ולהיותה בעלי ב' קצוות נאמר ערבה שתים והדס מורה על מעוקב שהוא גובה ולכך נקרא עבות שהוא דבר עב ולא יתכן עב בלתי גובה והוא בעל ג' צלעות לכך נאמר הדס ג' וא"כ בד' מינים כלולים כל חלקי עולם בכלל לכך איש הישראלי הנוטל ומשבח לה' הרי כאלו נוטל כל עולם בידו ומשבח בו לה' ומורה בו שה' הוא המניע לעולם בכלל בכחו הגדול ולכך המצוה לנענע להיות שהוא המניע משגיח בכל חלקי העולם ולכך מעלה ומוריד לד' רוחות ולנענע להורות כי הכל מה' והכל נברא לכבודו יתברך ולתת הודיה לשמו הגדול ובאמת אם ישים איש כזה ללבו ודאי שימצא נחת וישמח שמחה תמה וברה בנטילת לולב ולא יעלה בו שחוק וכדומה אשרי איש שעמלו בתורה ובמצות ועושה נחת רוח ליוצרו כי זה כל אדם כאשר אמרתי כי כצל ימינו על הארץ ועיקר כי ג"כ למחות בעוברי עבירה ובפרט בעון תערובות ח"ו אנשים ונשים מאד ראוי לקנא בפרט כאן עיר שכולם כהנים ממש ועל הכהן מוטל ביותר לקנאות ברית קודש ולכך כי תשטה אשתו והובא אל הכהן והוא מקריב מנחת קנאות כי על הכהן לקנאות קנאת ברית ולכך נתכהן פנחס בקנאו ברית קודש ולכך אלי' שהוא פנחס אמר קנא קנאתי וכו' כי עברו בריתך וזה מאמר הקרא ובת כהן כי תזנה את אביה מחללת דאמרינן גבי נחוניא חופר שיחין דלכך ניצלה בתו מבור דבר שנצטער בו אותו צדיק אל יכשל בו זרעו ואלו היה הכהן מקנא קנאת ה' צבאות בברית לא היה נכשל זרעו לזנות וע"כ דגם הוא לא שמר הברית כהונתו כראוי ולכך את אביה היא מחללת דאות שלא קינא הברית ובפרט ח"ו הבועל ארמית אוי לאותו עבירה רבים שאלו למה עונש דבועל ארמית לא נזכר בד"ת כלל רק הל"מ ומדברי קבלה אבל התי' כי התורה לישראל ניתנה ועל הישראלית נאמרו בתורה כל העונשים על עבירות אבל הבועל ארמית קשורה ככלב ונמשכה ערלתו ואינו בגדר ישראל והתורה אינו ניתנה רק לבני ישראל ולכך לא נזכר בועל ארמית כלל כי הרי נדחה מכלל ישראל לכך קנאי' פוגעים בו ולא צריך ב"ד לכן השמרו עצמיכם מכל דבר פשע ואיש אשר ח"ו יחטא ימהר לשוב כי תשובתו קשה ואולי יחון ה' צבאות כי חנון ורחום הוא ואל ימתין בתשובה כמ"ש כי מי יודע אם מחר בכחך לשוב ואי' במד'.

אמרו על הלל שכשנפטר מתלמידיו ואמרו לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם דין אכסני' דאית לי' בגו ביתא אמרו לו וכי כל יום אית לך אכסנאי א"ל ולאו נשמת' אכסני' בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית אנא יודעת ולהבין וכי לא הרגישו התלמידים דנתכוין לנשמתו ואם לא הרגישו מה שאלה על צדיק כהלל דלא יהיה כל היום מכניס אורח ותשובת הלל דאמר היום בכאן ולמחר אזלא ג"כ צריך ביאור דלמה לא אמר בפשוט דאנו כאן ג"כ כאורחים גרים על הארץ ולמה ל"ל למחר אזלא אבל ידוע דאורח הבא לאדם א' יום או יומיים יכבדו בעל הבית למאוד כראוי אבל אם יתמהמ' אצלו ימים ושנים לא יכבדו יותר מארוחתו ארוחת תמיד כי מי יכלכל תמיד יום בואו במשתה רב אבל יום או יומיים טרם צאתו האורח אז יוסיף הבעה"ב לכבדו ולעשות משתה כי האורח ילך ומי יודע יום הזדמן שיבא שנים בגבולו וכן הענין בנשמה שהיה אורח בגוף שהוא תכלית יצ"ט הבא' לאדם בי"ג שנה מתחלה האדם מכבדו כאורח הנוטה ללון אבל כאשר שרה אצלו זמן זמנים אין כאן כבוד הרב וזה אמרם של תלמידים להלל וכי כל יומא אכסניא הלא כבר נשתקע וכמעט הוא תושב א"כ למה זה תכבדו ביותר והשיב הלל בשביל כך כי נשמתו דא אכסניא שהיום בכאן ולמחר תלך ולכך אני גומל חסד לא בשביל הביא' רק בשביל יציאה כי איני יודע יום צאתה ואני צריך לגמול ולהתנהג בכבוד בה כדרך אורח אשר פעמיו כוננו לילך יום ויום וכן יש לנו לעשות לגמול חסד לנפשו וחסד עם אחרים ואם יהיה גומל חסדים לאחרים וגומל לנפשו רעה ח"ו וכי דינא הכי אדם קרוב לעצמו וליתן טעם למה נשמה נקראת אכסניא הוא מה דכתב ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ויש להבין מה זה רוח הולך ולא ישוב וח"ו לומר כן אבל יובן במ"ש עבירה גוררת עבירה ולהבין הוא כך דודאי הגוף אינו יכול לעמוד נגד יצה"ר כמאמרו חזי דאנא נורא ואת בשרא אבל בשכון נשמת אדם שהוא כח אלהים בקרב אדם אזלא אימתה נגד יצה"ר והנה נשמה עצמותה קדש מאוד ואינה סובל' שיחטא אדם אפי' חטא קלה שבקלים לכך אדם שנמשך אחר יצה"ר לחטוא חטא קל תיכף נשמתו כועס והולכת ממנו ולא נשאר בגוף רק צל נשמה בעלמא וא"כ אח"כ יצה"ר גובר על הגוף ואין מי שיקום נגדו ולכך הוא הדבר שכתבתי לעיל דמתחלה יצה"ר כחוט ואח"כ כעבותות העגלה משום דמתחלה הנשמה נגדו אבל בדבר קטן שהנשמה הולכת אז היצה"ר הולך ומתגבר כי מי ילחם לו וזהו כוונת הפסוק ויזכור כי בשר המה ואשר א"א לעמוד נגד יצה"ר דהוא נורא כנ"ל אבל ק' הלא יש לו רוח ממעל ולזה אמר כי רוח הולך בקצת עבירה ולא ישוב עוד ובאמת לכך נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ונשמה רק נפיחה ועומדת ברוח כדי שתלך ותשוב ולא יהיה תקוע באדם לגמרי וזה רוח הולך ולא ישוב ולכך נקרא נשמה אכסניא כי היא כל רגע עומדת לעקור כאשר יחטא אדם ואשם באחת מן העבירות קלות תיכף ילך נשמתו מאתו וסר צילו ממנו ולמאן דהיה מבין חכמת צללים היה מרגיש מיד בראות אדם אם נשמתו בקרבו או סר ממנו ולכך הרשעים בחייהם קרוי' מתים וזה ענין תקיעות שופר כי שופר הוא ג"כ רוח בעלמא ונפיח' בעלמא ולכך תוקעים להזכיר כי בן אדם רוח הולך ולא ישוב ויש לרחם עליה ודע כי הנשמה נפוחה באפו של אדם והוא פתוחה כי הנשמה בו נכנסת ויוצאת וכדכתיב כל אשר נשמה באפו והחוטם הוא עיקר פרצוף פנים כדאמרינן ביבמות דהכרת פרצוף הוא החוטם והחוטם הוא דומה לשופר כי מתעק' לתוך גולגולת של הראש וצורתו כך והוא כמו השופר בעיקום ודע כי יש הבדל הנשמה בא מהשם עצמו שנופח בחוטם והוא בבחי' תקיעה פשוטה בלי הפסק ע"י השופר שהוא החוטם כדכתיב ויפח באפיו ולהיות בן אדם רק נפוח באפו ורוח הולך כנ"ל ולכך ה' ארך אפים כי בשביל כך מאריך אפו אמנם הרוח בא ע"י מ"ה המה שלשה מגדיגות כמבואר ביוצר שרפים ואופנים וחיות הקודש והנשפע מה' בא לחיות ומשם בהפסק לאופנים ומשם בהפסק לשרפים ומשם בחוטם אדם ואינה בא בקו ישר מה' לאדם והוא שברים ג' שברים אמנם הנפש בא ע"י עולם הגלגלים וט' גלגלים הם כנודע כי עשירי אינה משמש כלל והוא תרועה ומבואר בש"ע שצריך להיות תשעה כחות הנק' ט' טרומיטין וזהו תקיעה שברים תרועה כנגד ג' מיני נשמות שיש באדם ולכן יש לאדם להתעורר בתשובה למאוד בשמוע קול ג' תקיעות ובאמת כבר דרשנו פעמים רבות כי השטן נוח לו לבסוף שיעשה האדם רצון קונו וכן בחרוז שחברתי המתחיל אתה יצה"ר מה תבקש ממני קבעתי באות כ' כי רצונך להגדיל חני לפני יוצרי אשר קונני מי ביקש זאת מידך ראות פני:

ואמרינן בש"ס ב"ב ט"ז שטן לש"ש נתכוין דאמר מנשייא לי' לרחימי דאברהם ולכך אמר הלחנם ירא איוב את ה' להבין מה לו לשטן לחוס כ"כ לבל ישכח אהבת אברהם אבל יובן כי בזה כל חיות השטן כנודע כי חורניי' ופלסופי' מחולקים אם צדיקים עדיפים ממ"ה או מ"ה עדיפים אבל תלוי בזה סיבות ותכלית עשיית מצות אם יש בהם תכלית לקיום העולמות כמ"ש מקובלים כי הכל צרכי גבוה או אם נאמר כדעת המדרש מה איכפת לקב"ה שיאכל בשר חזיר או בשר שור רק לבחון בני אדם ואם יעשו רצונו וכן יסד נוסח בתפלת נעילה ואם צדקת מה יתן לך ונ"מ בין אלו הוא דרך משל למלך שצוה לעשות מבצר בספר המדינה להגן בפני אויבים ויצא עבד אחד ובנה בקצה אחד במקום א' שלא הי' לו מתנגדים מבצר חזק למאוד בלתי לכבוש אבל עבד שני יצא ובנה השני במקום שהיו מתנגדים תמיד ולא היה כ"כ חוזק כי נעכב מחמת הנגע והנה המלך שמח ביותר במבצר שאין לכבוש ממבצר שיש לכבוש אף כי באמת כי עבודתו היה רבה כי נלחם אתו תמיד מה בכך סוף כל סוף כוונת המלך למבצרם להגן על המדינה יותר נתקיים בראשון מבשני כי זהו אין כ"כ חזק ובקל יכבשו אותו האויבים אבל מלך שרוצה רק להבחין עבדים מי ומי השלם אתו ונרצה באהבתו לעבודתו וגלל כן ציום לבנות באיי הים בתים ועבד א' הלך לשם ובנה כרצונו כי לא היה לו מעכב אבל השני לחמו אתו שוללי הים ונתן נפשו בכפו ויבן בית כמצות המלך ולא היה מהודר כבנין של ראשון ולהיות כי אין תועלת למלך בבתים כלל רק עשה להבחין לב עבדיו וראוי כי השני ששם נפשו בכפו ללחום יהי' אהוב למלך ביותר מן הראשון אף כי בנינו מהודר כי השני הרא' במופת עוז אהבתו ויראתו למלך בלחמו נגד שוללים וממשל תבין בקל הנמשל כי בודאי מצות המ"ה למעלה שלימה בלי פגימה להיותן משוללי יצה"ר וחומר מעבודת בני אדם המורכב בחומר ורבים לוחמים לו תמיד ואין מצוה ועבודה מבלי שיהיה בו פגימות רבות וא"כ אם עשיות המצות לצורך העולמות ודאי כי עבודת מ"ה למעלה יוכשר ויוחשב אף כי אין להם מתנגדים אבל אם כוונתו להבחין ודאי צדיקים נבחרים אף כי יש פגימה בעבודתם וזהו הבדל גם כן בין אברהם לאיוב כי אמרו חז"ל גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנא' באברהם אבל לא בשביל זה היה יותר צדיק מאברהם כי אברהם היה תמיד נרדף וסבבוהו צרות רעות רבות נע ונד בארץ לא מצא מרגוע והי' חסר מקום אפי' ד' אמות קבר לא היה לו ואפשר שהי' לו קצת פגימה במצות אבל איוב שהי' שקט ושלוה בביתו לא חסר לו כל טוב וכל אוהביו השלימו אתו פשיטא שהי' יכול לעשות מצוה בלי פגימה יותר מאברהם כי לא היה לו שום מניעה והרי זה בגדר מ"ה ואברהם בגדר צדיקים הנ"ל וחזר הדבר למחלוקת הנ"ל הנה להכריע בין דיעות הנ"ל הדבר מבורר אם אין רצון השם בבחינה רק בעשית המצות ולהגדלתו ולכך יוכשר בעיניו מעשה המ"ה כנ"ל וא"כ היא גופא קשי' למה נברא השטן הוא היצה"ר ומאן מעכב ע"י לא היה לו לברוא ויהיה הכל מעשה האדם בשלימות כמו מ"ה א"ו רצון הבורא להבחין:

ובזה יובנו דברי הש"ס הנ"ל השטן בראותו כי הפליג השם בשבחו של איוב חשב אולי משכח אהבת אברהם הואיל שקצת פגימה בעבודתו ואינו כמ"ה וכוונת ה' בעשיות המצות לקיום העולמות וא"כ בזה יהי' השטן מבוער מן העולם ואין צורך בו ולזאת בנפשו דבר השטן וא"ש יהיה איך שיהיה ניחא לי' להשטן שיעמדו הצדיקים בנסיון כ"א ח"ו כולם ישמעו לו א"כ יקצוף ה' ויבערו מהעולם בראותו כי הכל סג יחדיו ומה תועלת אם יבחנו בני אדם אם אינם עומדים בבחינה ולכך נח לו לשטן שיעמדו צדיקים בנסיון ולכך בי"כ מלמד זכות ומפאר לישראל קמי קב"ה מטעם הנ"ל כדי שלא יקצוף הקב"ה לבערו מן העולם ולכך אמרו שבן דוד בא בדור שכולו חייב דאז יקצוף ה' על השטן ויבערו מן העולם והוא שרו של עשו ובנפול זה יקום זה יה"ר יהיה דור שכלו זכאי ואז גם אויבינו ישלימו אתנו ועמך כולם צדיקים ובא לציון גואל אמן ואמן: ת"מ מה שדרש הגאון הנ"ל ז"ל י"א טבת תק"ז לפ"ק בק"ק מ"ץ יע"א

ישעיה הנביא אמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וכו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ודרשו במדרש והובא בילקוט זהו עשירית איפה שוותר הקב"ה משלו ולהבין נרא' כי רבים חשבו כשהאדם בתכלית הצרה ומצוק' עד שלבו בל עמו ודעתו בלתי מיושבת עליו שפטור מתפלה כי מה יתפלל הלא עיקר תפלה עבודה בלב וזה א"א לו וסמכו עצמן אמקרא היערוך שועך לא בצר אבל באמת לא זאת עצה היעוצה ואדרבה כשאדם צועק לה' מתוך צרה ה' שומע בקולו ביותר כמאמר דוד מן המיצר קראתי ואמר ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו ודרשו שיסורין של אהבה הן שאין בו בטול תפלה וטעם הדבר כי אז קרוב ה' לו כי קרוב ה' לנשברי לב א"כ יותר מקובל תפלתו אבל עדיין ק' הא עיקר תפלה כוונת לבב וזו שאין דעתו מיושבת תפלה זו מה פעל אבל הענין דע כי האדם היותו מורכב מחומר ורוחני אף כל עבודה להשם צריך להיות בשניהם כמו שאמרו בשני לבבכם היינו יצ"ט ויצה"ר שהוא הנפש כינוי ליצ"ט וגשם כינוי ליצה"ר וכן בתפלה ולכך אמרו המתפלל צריך שיתן לבו למעלה שהוא משכן הנפש והרוח שיהי' כוונתו לה' ועיניו שהוא השוות הגשם כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם למטה לבטל התאוה בשומו ללב עפר המבטל תאוות ומעפר בא ולעפר ישוב ויש להבין במה שנא' לעיל במד' זהו עשירית איפה שויתר הקב"ה משלו והוא כי נודע מ"ש המפרשים בקרבנות קין והבל ששעה ה' לקרבן הבל ולא לקין הוא כי הקרבן הוא תמור' אדם וצריך ג"כ להיות מורכב מרוח חיים וגשם לכך יוכשר בהמה אשר נפש רוח חיים בקרבה ולכך שעה ה' להבל היותו מצאן אבל קין שהביא צמחים שהוא רק חומר וגשם מבלי חלק רוחני א"כ אין זה תמורות אדם היותו מורכב מרוחני ג"כ ויש כאן מהשאל' א"כ קרבן מנחה עשירית איפה איך יוכשר לקרבן הלא זה כמו קרבן קין אבל התשובה הוא כי חלק רוחני לה' דכתיב השמים שמים לה' ואב ואם נותן הגשם וה' נותן הרוח וא"כ עני זה שאין לו להקריב וה' לרב חמלתו חומל עליו ומוחל על חלק שלו שהוא חלק רוחני ודי שמביא חלק גשמי שהוא קמח ומלח דומם וצומח וחלק רוחני ה' מוותר לו ולכך בעני יוכשר עשירית איפה לקרבן כי אין לו יותר וזהו מאמר המדרש ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי מרבה מחילה למאוד ואמר זה עשירית איפה שאין בו חלק רוחני כלל ואין נאות כלל לקרבן מ"מ ברב חמלתו מרבה מחילה ומוותר שלו וזהו אמר' זהו עשירית איפה שוויתר משלו ומחל על חלק גבוה ובזה יובן תשובת שאלה הנ"ל ג"כ כיון דכונת הלב לשמים הוא חלק רוחני אשר בקרבו וזהו חלק ה' הקב"ה ברוב רחמיו בראותו כי הוא במצוקה וא"א לכוון דעתו מוחל על חלקו כמו בעשירית איפה ודי שיתפלל מתוך צרה אשר בודאי תאות וכחות הגוף לרוע בטלים לרב צערו וחלק הגשם מתפלל ואף אם אין כוונתו שלימה ה' יסלח לו וזהו מאמר ישעיה הנ"ל דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב והיינו מתוך צרה וצוקה שבלב נשבר שאז קרוב ה' לנשברי לב אז תתפללו להשם וקראו להשם כי אז קרוב אליכם ולא תמתין עד עת הרוחה שאז אין קרוב לכם כעת הזאת ולבל תאמר מה יועיל התפלה כי א"א להתפלל בכוונה כראוי ע"ז אמר זהו טענת יצה"ר לבטל מתפלה ואמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כי אם ישוב אל ה' בתפלה וקאמר הטעם ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי מוותר משלו לעני מי שאין ידו מגע' על חלק רוחני אפס להרבות סליחה ואף הוא כמוהו כי לא יקפיד ה' על תפלה בלי כוונה בעת צרה ולב נשבר כי ירבה לסלוח אי לזה הטעם קמתי היום י"א טבת לעורר ולומר תוכחת מוסר אף כי העם עודנו בחולשה מיום הצום שהיה אתמול כי זהו כוונתי להיות' עדיין בלב נשבר ונדכה לצרות שקרה עמנו בעו"ה יום גבר אויב וצר על עיר יפה נוף משוש כל ארץ ואין ספק שהקב"ה משתתף עמנו ביום צרה כזו אשר בצרתינו לו צר ובכל ת"צ הקב"ה משתתף עם ישראל ולכן חשבתי לעורר היום ולומר קראו לה' אשר קרוב לנו והנה עיקר דרשתי במ"ש יעזוב רשע דרכו וכו' כי לא מחשבותי וכו' כי באמת חשבתי כי ממש חוב' לדרוש בתוכחת מוסר בימי גשמים כי בימות החמה יש זמנים רשומות המעוררות אדם לתשובה ימי ספירות עומר יודעים המוני עם שימים אלו ימי דין וכן ימים אשר בעו"ה אויבינו השיגם בין המצרים ומכ"ש מ' יום שעלה משה למרום ואצ"ל אלול וירח איתנים בימים אלו החי יתן אל לבו לשוב אל ה' אבל בחורף אין זמן רשום לשום אות ולהזכיר לאדם יראת ה' באמת אין זמן נבחר לעבודת ה' ויראתו מימי גשמים כי החום מכריע אדם לרב עסקו והתחברות רעות וכדומה אבל בחורף שלילות ארוכים וכאשר יגיע שעה יו"ד בלילה הנה נפרדים איש מרעהו וכל א' בביתו ובני ביתו ישנים וראוי לכל אדם לשוב אל לבו הגיע עת שאוכל לחשוב מעשי ויוכל ללמוד כמה שעות בתורה ומע"ט ויראת ה' ובכל זה יכול לישן כראוי וכן באשמורות הבוקר משעה ה' עד שעה ז' יוכל אדם לעשות מה שלבו חפץ ביראת ה' ולא יקרה לו ביטול משום דבר אוי ווי המבלים זמן לילות ארוכים הללו בשינה בטילה ויושבים חבורות בדברי שחוק ולצנות בעו"ה: