יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 36

אמרו ביומא דף ע"א כה"ג הולך מק"ק לביתו והלכו כל העם אחריו ופגעו בשמעיה ואבטליון והניחו לכה"ג והלכו אחריהם ואתו שמעיה ואבטליון למפטיר מיניה ואמר הכה"ג ייתי בני עממיא לשלם והשיבו לו ייתי בני עממיא דעבדו עובדא דאהרן ואל ייתי בני אהרן דעבדו עובדא דעממיא פירש"י עובדא דאהרן רודף שלום ויש להבין מה רודף שלום יש כאן ומי המחרחר ריב ומה שלום רדפו שמעיה ואבטליון ואם כי יפטרו מכה"ג כך היה הנימוס בירושלים שכל א' הלך אצל כה"ג לנשק ידיו ששמשו לה' בבית ק"ק כמבואר בספרים רבים עד שהעידו שלא היה אפשר לכ"ג לילך לתוך ביתו עד חצות הלילה כי אין מישראל שלא היה נושק לכה"ג את ידיו וגם מה ביקש כה"ג בזה שיקראם בני עממין הלא אין לשמעיה ואבטליון פשע במה שהם הלכו אחריהם וכי קראו להם אבל יובן במה שדרשו במד' ובא הגר ולוי גר שנתגייר הרי הוא ככהן ולוי ולהבין הטעם כבר נודע מה טעם זכה אהרן לכהונה בשביל וראך ושמח בלבו זכה לחושן המשפט שבו והיינו כי מבואר במד' כי אהרן היה גדול ממשה והיה במצרים לישראל לנביא ומשה לא היה במצרים כלל בחזקת מתנבא כי נתגדל בבית פרעה ומשם ברח לכוש ומדין וא"כ אמר משה מה יאמר אחי בבואי אל מצרים להשתורר עליו ולהנבא להם והלא מקנא בי וגדולה קנאה ואמר לו הש"י לא כן הוא והבטיחו שאהרן ישמח בו בתכלית השמחה בלב ובשביל כך זכה לכהונה והנה כל הענין הגרים הם שמתדבקים בנו בהיותינו בשפלות בזה העולם ובימי דוד ושלמה לא קבלו הגרים והם מניחים גיאות ושרים האומות שהם בגדר המעלות ולהם בזה העולם משפט הבכורה ורוממת הנסיכות ואין לך ממש זמן שהיה לישראל בזה העולם חוץ בימי שלמה ולא התמיד הענין ובכל זה שש ושמח לרצון קונו ולהשפיל עצמו ולהתדבק בישראל ה"ז מדות של אהרן ולכך אמרו גר שנתגייר ה"ה ככהן ולוי כי בשביל כך זכה אהרן לכהונה ולכך אמרו כל משימות שאת' משי' לא יהיה רק מקרב אחיך ואין ממנין גר לשו' מינוי בישראל והטעם כי אלו היה מגיע לשום מינוי אפשר שגירתו לא לש"ש רק להשתורר והרבה משום שררה מחליפין דתם ולכך אמרו מבלי לתת לו מינוי כלל ואם בכל זה יתגייר הרי בחון שכונתו לש"ש ועוזב כל השררה ומסתמא לש"ש עשה וזהו לאות כי רוח טהרה והכנעה ויראתו ביראת ה' נוססה בלבו ויהיה ברוכים לה' וזהו מאמר המד' בפנחס שהיה שבטים מבזים אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם עגלים לע"ז וכו' לפיכך הכתוב מיחסו פנחס בן וכו' בן אהרן הכהן והיינו כמ"ש שהם חושבים לגנאי היותו בן גרים ואדרבה הגר תופס מעשה אהרן כמו יתרו שהיה ראש מדין ובישראל היה רק שפל ולא נתקרב לשום מינוי וא"כ ראוי לכהן כמו אהרן ולכך הכתוב מיחסו שהיה כהן וזהו ענין כה"ג הנ"ל כי המהרש"א כ' דלכך היו הולכים אחר שמעיה ואבטליון כי היו יותר ת"ח וממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה והנה כה"ג זה לא ביקש לתת להם מעלה שבשביל זה הוא הואיל שגדולים ת"ח המה ובשביל זה הלכו אחריהם רק אמר ייתי בני עממיא לשלם היותכם בני גרים וא"כ הרי אתם ככה"ג והשיבו הם דלכך בני עממית ככה"ג דעבדו עובדא דאהרן שאינם מתקנאים ואינם מקפידים על השררה אבל אתם מבני אהרן ומתקנאים מבלי לתת לנו מעלה היותנו ת"ח וזה אינו עובדא דאהרן והוא עובדא דעכו"ם אשר כל עניינם ומחשבתם הכל גאוה וקנאה כנודע:

ולכן עם ברי לבב הסירו אלהי נכר מקרבכם הוא הגאו' והקנא' זהו שמרקד בנו מאוד ידעתי כי רבים אשר לא ירצו לשמוע תוכחתי באמרם הלא אנחנו ג"כ יודעים וכבר אמרו חז"ל איזהו וכו' הלומד מכל אדם וכוונה אל יאמר אדם אני גדול מזה וגם חף שאני בעצמי שנוא לפני ה' אוי לי על שברי ומ"מ בור שנוא ומימיו חביבים דברי הם אמת וישר כמו שאמרו בשופר שהוא לעורר בתשובה ויהיה התוקע מי שיהיה הכל מוציא רבים ידי חובתן ואף אני אין עושה רק המעשה שופר אהיה זכאי או חייב כמאמר הנביא הרם כשופר קולך מצות רבות שיש ממש חיוב על האדם לעשותו ומחמת קנאה נמנעים לבל יאמרו ראה זה נתגלגל זכות ע"י והגיע לבריות ע"י דבר טוב אוי לנו הלא ימינו כצל על הארץ ואדם איך יתגאה ויתקנא ויחמוס הלא ימיו חרוצים וכבר אמר איוב קפיטל ז' הלא צבא לאנוש על הארץ וכמו שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כן הנחלתי ירחי שוא ולילות עמל מנו ני ולהבין זו כבר נודע כי כל ימי איש אם בגבורו' שמוני' שנה ועד כ' אינו בר עונשי' א"כ בצרי לי' לכל היותר ס' שנה וכבר נודע מ"ש הפוסקים שאין להמשרת להשכיר עצמו ביותר משלש שנים משום דבעבד כתיב שש שנים יעבוד וכתיב משנה שכר שכיר הרי שכיר זמנו ג"ש וא"כ בן אדם שכל ימיו הנשארים לעבודת ה' ס' שנים הוא כמו עבד כי שש שנים וששים הכל א' אחידיות ועשירית כנודע וא"כ יש לתמוה האיך קרא לשכיר הלא שכיר הוא רק ג' שנים ואף לפי הנ"ל הוא רק שלשים שנה אבל כבר אמרו יצחק אבינו בחשבונו פלגא דלילות דאדם ישן וא"כ הרי נשאר רק שלשים שנה והרי זה כשכיר כנ"ל וכבר נודע אף כי בלילה האדם ישן מ"מ צל נשמתו להאיר כל הלילה בו כנודע בכל המפרשים וזה מאמר הפסוק כי צבא לאנוש עלי ארץ כמה יהיה שנותיו והוא רק כימי שכיר דהיינו כעבד ישאף צל דגם ליל' נשתתף לענין צללים כנ"ל אבל ימי המעש' הוא רק ביום וזה אמר כשכיר יקוה פעלו כי פועל אדם ישלם לו רק ביום ומפרש הטעם כי הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי ולכך אינו כימי שכיר כי לילות אינו לחשבון כמאמר יצחק וא"כ איפוא מי גבר אשר לא יראה לקנות שלימות הרחיק כל מדות מגונות מעצמו ואשרי האדם השוקד תמיד לקרות בספר איוב כי הוא כולם מחמדים וכבר כתבתי ספר מיוחד לזה כי מאמר חז"ל היא איוב משל הוא על ישראל בכלל כי בימי שלמה היו ישראל בתכלית השלימות וקרוב לה' כנודע כי הס"א וכת דילי' היה מוכנע לו והיה אז ישראל במעמד גבוה כמו וויולת של איוב שהיה להם בימי שלמה ממש מעין עולם הבא כמו שהפליגו בטובת איוב כן היו לכל ישראל בימי שלמה והחל השטן לקטרג על ישראל כי מרוב הטובה הם עובדים השם וזהו ויקם ה' שטן לשלמה והשם נתן ביד שטן למעט תחלה אחת לאחת ממשלת ישראל כאשר היה בעו"ה מתחלה נחלק מלכות ב"ד והיה הלוך וחסר עד לבסוף נמסרו ישראל ביד שטן לגמרי שייסרם רק מבלי לעשות בהם כלה ח"ו כי ע"ז נכרת הברית לבל יעשה כליון ח"ו וזהו את נפשו שמור ומאז החל ישראל לקונן ולדבר ברוב צערם עד שאנחנו בעו"ה בגולה שכורת ולא מיין וזהו איוב לא בדעת ידבר וכל עסקינו בגולה אשר יצחקו עלינו צעירים וכדומה ורבים יסורים וכל ראש לחלי וכל לבב דוי הכל מבואר במענה איוב וזהו הכל מיסורי ישראל וגם משיח בן דוד שסובל יסורים בשביל ישראל והארכתי בפרטות דברי איוב איך הכל מוסב על ישראל וכן רעי איוב הן חכמי ישראל ואין מנחם לאיוב ולא מצא עזר כנגדו בעו"ה כי כאבו נעכר יום ביומו אמנם בביאת אלי' בן ברכאל הוא אלי' הנביא כאשר יבא הוא על ישראל והשיב לב אבות על בנים אז ימצא איוב תנחומים ואז ישב רוחו בקרבו ואז יזכה למראות נבואה וידבר ה' את איוב מהסער' והוא המובטח ע"י נביאים וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו והלך בסערת תימן והוא הסער' שידבר ה' עם ישראל ולבסוף יוסיף לישראל משנה מאשר היה בימי שלמה והמה ימות המשיח אי"ה ולכן עם ה' ברי לבב עד מתי תהיה שכורים ולא מיין כבר אמר עלי הסירי יינך מעליך וכן נחנו צריכין ליישב עצמנו מבלי לבלות זמן בחנם כ"א לראות לעבוד ה' בשמחה ובכל צרותינו לשמוח ואמרו בגמ' מגילה ד"י כאשר שש להטיב אתכם כן ישיש להרע וכו' ומי חדי קב"ה במפלת רשעים כו' ומשני הוא אינו שש אבל לאחרים משיש דייקא נמי כתיב ישיש וכו' ויש להבין אם הוא אינו שש למה שש לאחרים בפרט איך יתכן שום שמחה בהצר לישראל אבל אמרו חז"ל ר"ע כשהיה רואה רומי בתכלית הגדול' ורוממות שהית' מושלת בכל העולם ושפלות ירושלים בעו"ה שהלכו שועלים בו היה שוחק ונתן הטעם אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו אם בעה"ז כך בעה"ב עאכ"ו וזהו מאמר דוד ואני נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כי בזה נלמד ק"ו א"כ בהרע לישראל והטיב לעכו"ם יש לשמוח כי מזה ראיה כמה טובה כפולה ומכופלת יהיה לישראל באחרית הימים אי"ה אך זהו לבני אדם שאינם יודעי' עד כמה מגיע טובה אשר יעיד ה' לעמו ולכך בראותם הטובה והצלחה לרשעים ישמחו כי ממנו ישערו עד היכן יגיע טובה לישראל מכח ק"ו הנ"ל אבל לה' אשר אליו נגלה כל תעלומות לא שייך זה כי מה צורך לק"ו אם לעוברי רצונו כך הלא הוא בלא"ה יודע מה רוב טוב אשר צפון ליראיו וזהו קו' הגמ' כאשר שש וכו' מי איכא שמחה קמי קב"ה במפלת רשעים וצ"ל דהשמחה הוא מחמת הק"ו לעושי רצונו עאכ"ו ע"ז מק' הגמרא הלא הוא א"צ לק"ו הנ"ל ומשני באמת הוא אינו שש עבור הק"ו כי הוא אינו צריך אבל אחרים ישיש ולכך כתיב ישיש כי אחרים יודעים להעריך הטובה ובראותם הטוב מעכו"ם ילמדו ממנו הק"ו ויש להם שמחה לכך נאמר ישיש וא"ש וכמה יש לנו לשמות בראותנו הצלחת רשעים ומצירי ישראל ושפלות עם הקדוש וכל הבא לעולם מה' הכל לטובה היא בתכלית הטובה כפול רק אין אנו משיגים כאשר לא ישיג החולה דיע' טובה שעשה לו הרופא בהשקתו מים המרים ומלוחים אשר לא יערב לחיך ומולידים לו קיאה השוברים כל גופו וכאשר שב לאיתנו אז יכיר טובת הרופא ומנשק עפרות רגליו וכן נחנו בהגיע אלינו רעה אזי לא נבחין כי הוא רפואה שלימה ותכלית טובה לגויתו ולנפשו לכן הנה ימים באים המה ימים אשר בו יכול אדם להברות גופו ונפשו ולא הטריח עליכם בסגופים ותענית כי המה קרובים להפסד למאוד כי מי שאינו בריא אולם וכח התענית מחלישים כוחו מלעבוד עבודת השם כראוי ואפשר עוברים על ושמרתם לנפשותיכם וגם מוליד בטבע כעס אשר היא מדה מגונה למאוד רק עיקר להתרחק מעבירה והרחקת עושק ושנאה ומדות רעות בנפש וקיום מצות עשה ודקדוקי מצות בתכלית השמחה ושמירה לש"ש בלי גאוה רק יהיה עושים לקיים מצות הבורא מבלי לומר אני אשוב כשיהיה כך וכך דרכם של בני אדם לומר כאשר אגמר דבר זה אזי אפנה את עצמי לעבוד ה' וכדומה כשאזכה לגמור משפט זה או עסק זה או נשואין בניי ובנותיי אז אשוב לה' בכל לבב וע"ז אמרו חז"ל א"ת כשאפנה וכו' שמא לא תפנה וזה דרכו של יצה"ר להרחיק הדבר על הזמן וזכרוני אחד היה בפיהם שהיה רבים מנושים וכאשר בא הנושה לקחת ולנגשו ביקש מאנשים שהיה להם היכרות אצל ב"ח וסוחרים לפשרו לפרוע על זמנים מתחלפים ואנשים הנ"ל שאלו אותו שיאמר כיצד יהיה הזמנים אם ארוכים או קצרים והשיבה אין לי נ"מ בזה יהיה איך יהיה רק העיקר שהפשר יהיה שלא יצטרך לשלם תיכף בעת הפשר שום דבר כי לא הי' בדעתו לקיים הזמנים ולכך לא חשש על הרחבה זמן ארוך או קצר רק שלא ליתן שום דבר תיכף כן הדבר ביצה"ר כשרואה שיש לאדם חימוד לתשובה אומר עכשיו יש לך עסק פלוני ויטרידך המתין זמן קצר הלא בקרב ימי' יעבר העסק ואז תעבוד ה' מבלי מונע ובין כך כמה עקולים ועכובים יסבב ויעברו ימים ואין השב בעו"ה צאו ולמדו מן קין והבל אשר זה הי' סיבות כל הקלקולי' בעולם ולהבין הענין קין והבל אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה וכאשר הרע לקין אמר למה נפלו פניך אם תטיב שאת וא"ל תטיב לפתח חטאת רובץ ודרשי' במד' שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצה"ר מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה ויש להבין מה ביקש הבל בזה ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון כי גם הם היו בכלל חטא והנה נודע מ"ש רש"י ומד' כי לאחר חטא אדה"ר נתקלקל' הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים עד שבא נח ולכך נאמר עליו זה ינחמנו מעצבון ידינו ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמ' ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא כי לא צמחו לאחר החטא מחדש אבל הבל שהביא מבכורות צאנו ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויוצאים מן הקרקע כשנוצר האדם כמ"ש הכל הי' תחת הקרקע עד שבא אדם כי באות' יתכן בכור וא"כ הי' הבל הוצרך להמתין עד שהי' הצאן הנולדות ויהי' ראוי להקרב' לכך נאמר ויהי' מקץ הימים כי הי' צריך זמן וא"כ מהבל לא הי' פגם ששהה בקרבן שלו כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה אבל קין שקרבן שלו הי' מוכן כי הי' מן הנבראים א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה ולא הי' מן הזריזין המקדימין למצות ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה הואיל ואיחר קרבן שלו וכאשר חרה לקין כי לא שעה כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו השיב לו הבל אם בזמנו אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו אבל אם תמתין כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך כי צריך להיות זריזים ומקדימין היכא דאפשר כמו ביצה"ר שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש מזה נלמוד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו כי אם תמתין יזקין היצה"ר וא"א לגרשו בשום אופן ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו כי בעו"ה כאשר יחלוף השנה ויחשוב האיש במה אבא למלך בר"ה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו ובעו"ה יודע בעצמי כי מעט אשר לפני אוי לי שעבר שנה ומצות ה' בידי מעט שיהי' הכל בלי פגם וכולם כליל לעבודת ה' ומה מאוד מחמירים בעלי היראה בענין זה דרך משל התוקע שופר וכונתו לתקוע לשם מצוה ואפשר ח"ו שכונתו ג"כ שיהללוהו אחרים היותו תוקע טוב הרי הוא כעובד לה' ולבריות והרי כאן שיתוף ח"ו וכן בכל המצות אם לוקח לולב בשביל הבריות ובשביל המקום הרי כאן עובד בשיתוף אוי לנו מה נאמר ומה נדבר נשב בדד ונדום נקוה לה' אולי ירחם להסיר לב האבן ובאמת אנו מצפים ובוטחים על חסדי ה' כמאמר גמרא דערכין דף יו"ד אומרים מ"ה מ"מ אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביה"כ פי' הלל אמר להם הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני והם יאמרו שירה להבין השאלה והתשובה הוא כך דהנה ידוע על כל הנסים אומרים הלל ושירה ואין לך נס גדול מה שקרה לנו בר"ה ויה"כ וכמבואר במדרש מי כה' אלהינו אשר לו קרובים אליו כי אנו לובשים לבנים ושמחים ובוטחים לה' כי הוא נושא עון ומטריד לשטן בשופר עד שיוצא לצדק דיננו ואין לך נס גדול מזה וא"כ ראוי לומר שירה יותר מכל הנסים ולכך שאלו כן אבל תשובת השם היה לא כן בשלמא בנס י"מ היו אומרים שירה מפני שכבר יצאו שוב לא יבואו שמה כהבטח' ה' וכן בכל הנסים אבל בזה אף דבר"ה יצאנו זכאי מ"מ חלילה מחטוא אח"כ כי בקל יכשל כמאמר הש"ס אם נגזר לגשמים והם חוזרים לרעה הגשמים יורדים למקום בלי נוצר לזריעה וכן הכל א"כ תמיד לא נגמר הנס ואנו צריכים תמיד רחמים שמרו ועזרו לבל נכשל בעבירה ולבל יגבר עלינו אויב צר פנימי וחיצון ח"ו ולכך אין כאן גמר הנס לומר הלל וזה אמרם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני כי ח"ו לא ישובו והם תמיד פתוחים בלתי סוגר וא"כ איך אפשר לשיר וכבר אמרו אל תאמין בעצמך עד יום מותך ולכן כבר אמרתי אל תאמרו בעבור ימים האלו הותר הרצועה כבר הי' יה"כ ימי הכפרה ואח"כ נשכימה לכרמים כדרך העולם לילך בקרי עם השם מבלי משים ללב מצוה תמה וברה ואמת אמרו תו' בשם ר"ה גאון כי גם מ"ה אין אומרים שירה בר"ה ויה"כ ולכך ממאן לומר ביוצר והחיות ישוררו והק' התוס' א"כ למה אמרו מ"ה מ"מ אין ישראל אומרים שירה ולא שאלו על עצמן ונראה כי הטעם שעלו ברוחם שישראל יאמרו שירה הלא דוודאי המ"ה אין או' הואיל והקב"ה דן ואם בים לא שררו הואיל ומעשי ידי ה' טבעו בים איך ישוררו ביום אשר רבים רשעי' נגזרו למיתה רק ידוע דבים הוצרכו ישראל לומר שירה ביחוד הואיל ומ"ה לא אמרו שירה הוצרכו הם לומר שירה וכן נאמר ביהושע שמש בגבעון דום שלא אמרו שירה הוצרך יהושע לומר שירה במקומו כנודע במד' וא"כ כאן שאין מ"ה אומרים שירה לדעת' הי' הואיל שדן ישראל א"כ יש לישראל לומר שירה עבורם כמו בים וזהו הי' שאלתם אבל יפה שאלו אלו הטעם בשביל דין ישראל אבל באמת גם המלאכים בעצמם נידונים בר"ה כמאמר ר"א בחרוז ונתנה תוקף הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום ואין לישראל לומר שירה תמורם כי לא היה המניע' בשביל ישראל וכבר נודע במאמרם כי לא יראני האדם וחי דדרש המד' אפי' מלאך שנקרא חי כי מלאכים הם נצחים ונקראים חיים ובני אדם נקראים מתים כי סוף האדם למות וזה תשובת השם ספרי חיים וסתרי מתים פתוחי' פי' הן ספרי מ"ה והן ספרי ב"א וא"כ אין להם לומר שירה:

עמדו נא וראו מה נורא יום ה' אשר תלהט אש סביב ועד תקיעת שופר אלפי אלפים פרסאות גחלי אש בוערות ולזאת אפי' מ"ה יאחזון רעדה לבל יוקדו בגחלי אש ה' כי באש ה' נשפט ולכך בקהילות פולין אומר שחרית בפיוט והחיות בוערות אש אשר כל סוגר החרוז באש כי א"א לשער גודל האש עד שבא השופר ואז התקיעה מורה רוח של חסד למעלה ובא רוח ומפזר אש ויזלו מי חסד ולכך מ"ה מצפי' לשופר ואמרו אשרי העם יודעי תרועה לכן אין להאריך בשחרית ר"ה בשום דבר עד שופר כי איך יתכן למעלה האש בוער ואנו נעמוד למטה ונבל' הזמן בשירות ונגונים של שטות מן חזנים הלואי שלא יהיו שוררים שירים שמנגנים בבית אופר"א מזמרו אותו לשיר מלך עליון שנתייסד לכבוד המקו' המלך בכבודו וכל רגע יש היזק שאינם ממהרים בשופר בבקשה מכם אחינו בית ישראל חדלו דברים של שטות והסירו מסוה עורון מפניכם ולא נבלה זמן בזמירות של הבל ובעו"ה רבים מתפללים בר"ה ויה"כ אין בעלי תורה כי בוחרים תמיד באנשים שיודעים לצפצף בצעקת שוטים ואינם יודעים הברת אותיות כלל להברות ולהגדיל ולהניח ולהרפ' הרפוי ולהחזק החזק אוי לנו שעדיין ע"ז מרקד בנו לשום כונתנו בעמדנו לפני הבורא לשפוך שיחנו באלה הדברים שאין בהם ממש ולא נייחא כלל בשום אופן: