יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 35

ואמרינן במד' ע"ז היה דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו האשה שפרשה מבעלה איזה ימים נאמר הדו' בנדת' אנו שפורשי' זה כמה שנים עאכ"ו יש להבין לזה ק"ו בע"וה הכל יודעים זה וג"ש לכל נפש לשלול שלימות היינו בגלות הארוך ולא נשאר בנו שום תואר והנביא המשילנו התחיינה עצמות יבשו' אבל באמת באנו ליישב פשוטה של מקרא דלמה אמר בשביל כך דוה לבנו בשביל שש עלים הולכים בבית ולא טעם אחר שבע"ה עם ה' להרוג ולביזה ועת צרה ליעקב מיום ליום אבל יש להבין אם נדה נקראת דוה היותה מופרשת מבעל' הלא זבה יותר מופרשת דצריכה שבעה נקיים אבל כבר אמרו חכמי מדינות אם המלך יגרש אחד מחצרו לא יגרשו תיכף לעולמי' כי אז יצר לו וימות רק יגרשהו לזמן וא"כ לא ימוש תקותו שהוא בעומד וחוזר ולאט לאט מורגל בגרושיו ואם אח"כ יתוודע לו שהוא מובדל לזמן מרובה כבר מורגל טבעו והנה זבה ברוא' פעם א' שומרת יום כנגד יום ואין דוה כל כך כי מצפה מחר תהי' טהורה לבעל' וכשרואה למחר עדיין מצפת למחר לא תראה ותהי' טהור' ואם תרא' ביום ג' כבר מורגלת לישב בדד מבעלה ולכך אין כאן דוה משא"כ נדה תיכף ברואה טפה כחרדל צריכה לישב ז' ימי' מובדל מבעלה היא דוה וצערה שתיכף יודעת שהיא מובדלת וזה הטעם שהסתיר ה' הקץ הגלות המר הזה דאלו היה נודע א"כ היו ישראל באותו זמן דווים מאוד שיהיו זמן רב בגלות ולא יכלו לסבול הצער אבל כיון שהוא נסתר חושבים כל עת צרה בעו"ה שהוא עקבא דמשיחא ובזמן ר' עקיבא שהיה מעט אחר החורבן קוה על משיח וטעה בבן כזיבא ובזוהר מבואר דלכך היו בבבל נביאים כי השכינה לא זזה בחרבן בית ראשון מן הבית הואיל והיה על זמן מועט הגלות משא"כ בחורבן ב' שהוא לזמן רב נסתלקה השכינה מכל וכל והנה הליכת שועלי' בבית מורה שנסתלק השכינה כי בעוד שהשכינה שם מגור להיות לילך שם כנודע ולפי"ז מהליכת שועלים הוא אות שנסתלק' שכינה וזו אות בעו"ה על אריכות הקץ וז"ש הפסוק ע"ז דוה לבנו שועלי' הלכו בו דמורה על אריכות הגלות לכך דוה לבנו וז"ש ר"ג אשה שפרשה מבעל' נקראת דוה בנדתה ולמה לא זבה וצ"ל דלזבה יש תוחלת ותקוה מיום ליום ואינו דוה כנ"ל אף זו אלו לא הלכו שועלים לא היו דוה לבנו משא"כ עכשיו כנ"ל וזה חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה וא"ש והנה לפמ"ש הטעם שנסתר הקץ לבל יכאב לב העם וא"כ המבין יבין סתירות הקץ היותו לזמן מרוב' וארוך וז"ש הנביא במסתרים שהקץ הוא נסתר זהו ראיה שיהיה ארוך וע"ז תבכה נפשי אמנם יש עוד טעם על סתירת הקץ ופי' על מה שאמרו לבי לפומי לא גלאי ללבי גליתי לפומי לא גליתי והוא דאלו ישראל עושין תשובה נגאלין מיד ובאמת הקב"ה יודע כי יעברו ימים רבים ולא ישובו אמנם כבר נודע כי צדיק ורשע לא קאמר דהבחיר' ביד איש והקשו תוס' האיך אמר חזקיה חזאי דנפקי מנאי בנין דלא מעלי והתי' הוא דכביכול מפיו אינו יוצא שיהיה זה צדיק או רשע דא"כ הוי גזרה ואבדה הבחירה אבל במחשבתו חקוק וגלוי אם יכשר או יפסל כי הלא יודע עתידות והחכמים ברה"ק משיגים מחשבת הבורא ב"ה ולכך על תרגום בראשית מפרש במחשבתו ובחד תרגום בסוכלתנא כי החכמה הוא המחשבה וחכמים משיגים מחשבת ה' והוא ר"הק באמת ומדרגת נשמתן ולכך חכם עדיף מנביא כי החכם מדבק נשמתו במחשבת ה' ומשיגים יותר ממה שהנביא שומע מה שה' מוציא מפיו כביכול ואפילו בשר ודם יש דברים בלבו מה שאינו מוציא מפיו ומכ"ש בקב"ה ולכך החכם שמשיג במחשבתו הבורא יותר גדול מנביא שהוא מלשון ניב שפתים ולכך דניאל עדיף מנייהו דאינהו נביאים והוא בר"הק משיג יותר בחינת חכם ולכך חזקיה השיג במחשבת ר"הק והנה הקב"ה אם יאמר הקץ לזמן מוגבל א"כ מורה שהדורו' לפנים לא היו זכאין וצדיק ורשע לא קאמר לכך א"א לומר הקץ אבל אנשים שחכמתם משיג במחשבת אלהים המה יודעים זמנו וזהו לבי לפומי לא גלאי דצדיק ורשע לא קאמר אבל לבי מקום מחשבה גלוי גלאי זמן הקץ כנ"ל ולכך דניאל עדיף מינייהו שהשיג במחשבה ולכך השיג הקץ כנודע. ובזה יובן דברי הגמ' דקאמרינן דנביא אמר במסתרים תבכה נפשי היינו על קץ שהוא מסתרים וע"ז קשה הא אדרבא זו לטובת ישראל ולכך נסתר הקץ דכל יומא זמנא היא אם ישובו והיה עת גאולה ול"ל דידע שלא ישובו ויאריך הגלות מאד הלא זה אי אפשר דהא צדיק ורשע לא קאמר וע"ז משני דנביא השיג בחכמתו בר"הק מחשבת המקום ובעו"ה לא ישיבו מיד ויאריך הקץ ולכך בכה וזש"ה מקום יש לקב"ה ושמו מסתרי' והיינו מקום מחשבת אל שהוא כנוי ללב וכן בכנוי מסתרי' שהוא תכלית הסתר. וע"ז הקשו הגמ' איך אפשר לנביא שיהיה מלא בכי ועצבון להשיג מסתרי אל והלא צריך שמחה גדולה כאמרם אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כי אז יתדבק שכלו בשכל הפועל מעלה מעלה עד הדבקו בשכל נבדל וזהו מאמר ר"פ אין עצבות לפני מקום אין הכוונה על הקב"ה שהוא נבדל מכל תוארי גשם רק העומדים לפניו לשמש ולהשיג שפע אצילותו אין בהם עצבות כי א"א להשיג בר"הק מבלי שמחה וזהו עוז וחדוה במקומו הרצון להשיג מקומו של עולם צריך עוז וחדוה לכך אמר לפני קב"ה דייקא וא"כ קשה האיך השיג ירמיה במסתרים בעצבון ובכי אך תדע דהמפרשים הרגישו במה שאמרו אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה דכתיב קרוב ה' לנשברי לב ושכינתו בכלים שבורים עד שאמרו השכינה למעלה מראשותיו של חולה והיש עצבון גדול מזה אמנ' הישוב כי להדבק בשכינה צריך מעלות מעלות כמ"ש הרמב"ם ראשון להדבק בשכלים הנבדלים הם המלאכים השומרים משמרת ה' ואח"כ לעלות אל אור פני אלהים חיים וכל זמן שלא הגיע להדבק בשכינה אז צריך שמחה כי המלאכי' הם מיימיני' ומשמאילי' המשמאילים הן מרא דיללא אשר ס"א מצדם ולילית מקרבם אבל סטרא דקדושה הכל בשמחה והכל ששים ושמחים לעשות רצון קונם ולכך אם אינו בשמחה אינו מתדבק במלאכים הטובים וח"ו מתדבק בסטרא דלילית אשר כולם עצבים ויגונים ולכך העצבות בגדר מרה שחורה שהוא יסוד עפר ולא יתדבק עפר לילך מעלה אבל שמחה בגדר מרה אדומה שהוא יסוד אש אשר טבעו לעלות מעלה ולהתדבק בשורשו אבל אם כבר הגיע שעבר מדרגת המלאכים ונכנס לקדש פנימה להתדבק בשפעת ה' שם א"צ שמחה דאדרבה קב"ה קרוב לנשברי לב ויפן לקול יגונו לנחמו וליתן עליו מהודו וזה"ש חז"ל קודם דנפתח בגרסא שהוא להתדבק בה' צריך מילין דבדיחותא לשמח כדי לבל יתן מקו' לס"א ח"ו לחול אבל אחר דפתח וה' למולו כי אין לה' אלא ד"א של הלכה בעולמו אז צריך להיות שפתותיו נוטפת מר וזה"ש בבתי בראי היינו מחיצות מלאכים אין עצבות אלא עוז וחדוה במקומו אבל במסתרים דהיינו הנביא שכבר הגיע להדבק בה' ומחשבתו שהוא סתרי אל ונקרא סתרים והוא בתי גואי לא יפסיד השגתו בשביל עצבונו וקרוב לנשברי לב ופריך הגמרא הא בתי בראי איך תאמר כי עצבות הן מצד ס"א הכתי' ויקרא ה' לבכי והאיך קס"ד שיתן כח לסטרא ההוא ומשני שאני חרבן בהמ"ק דאז גברה כח הדין וס"א היה לו אחיזה גדולה וידם היה רמה עד שגברה מדת עצבות בכל פמליא עד אפי' מלאכי שלום כת מיימינים בכו ועצבו אבל זולת זה אין עצב בסטרא דקדושה כנ"ל וא"ש הכל ומזה למדו במ"ש דהקב"ה חותר חתירה מתחת כסא כבוד לבעלי תשובה והטעם כי הבעל תשובה צריך עצבון על עונותיו וחטאיו וא"כ א"א לעבור דרך הישר מקום מלאכי' כי יגבר כח מקטריגי' כנ"ל לכך הקב"ה חותר חתירה לקבלו בעצמו והוא קרוב לנשברי לב ויש לו דרך מיוחד מקום שאין צדיקים גמורים עומדים כי הם עולים דרך הישר מעלה מעלה כנ"ל אמנם בעו"ה עכשיו נהפך הוא כי אין איש דואג על חטאיו רק יתעצב על העדר קנינו ורכושו וכבוד המדומה וכדומה ענייני הנ"ל מגביר כח הס"א לא כן חלק עם ה' אשר בחר לנחלה האוהבים ה' בכל לב היש שמחה גדולה כאשר יזכור בה' אשר בחר בנו מכל עם וקרבנו לתורתו וכתינוק ההולך לבית הספר שיש לו צער אבל הגדולים יצחקו עליו דטבא לי' עבדו וכן אנחנו מה שאנו חושבי' ליסורים מלאכים וצדיקים גדולים יצחקו עלינו והדין אתם וכללו של דבר שהאיש המצער לא יאות לשאלו בענין צערו כי אז יכבד צערו ולכך אמר שהע"ה הגיד' לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ וכו' כלומר אותם שאהבה נפשי ואינם מצערים על היסורים משא"כ המצערי' אין ראוי לשאול כנ"ל והנה ע"י שהקץ נסתר חושבים הגוים שאין לנו תקוה ח"ו וזה"ש אסף ויתייעצו על צפונך הקץ שהוא צפון ונעלם לכך מתייעצים שאין תקוה והנה באמת כל תכלית ה' מבלי לכלות אותנו וזה שאמרו חכמינו ז"ל הללו את ה' מן הארץ וכו' אש וברד וכו' בשמים הן בא דוד ואמר לא יגורך רע וביקש רחמים והורידן לארץ ויש להבין מה אכפת לי' ונראה דידוע דאש מעלה אינו מכלה דכתי' הסנה איננו אוכל ואש שלמטה מכל' והטעם כי למט' כשיבער עץ ודומה לזה תיכף יסוד מים שיש בדבר ההוא ינוס ויברח כי יגרשהו האש וכן האויר שהוא מלא מים ויסוד אש ידבק באשו מין במינו ולא נשאר רק יסוד עפר שהוא אפר הנשרף אבל שלמעלה עושה שלום במרומיו אש ומים ואין המים בורחים כלל והכל באגודה א' ולכך אינו מכלה. והנה אש של מטה א"א לשלוח בנו כי הוא מכלה והקב"ה הבטיחנו בני יעקב לא כליתם ולפורענות לא יעשה שינוי טבע אבל אש שלמעלה שאינו מכלה זו יש לשלוח להבעיר כמוקד אש ולא יכלה ולכך דוד למען לא ישולח בנו אש ה' כי באש ה' נשפט ביקש רחמים והורידן לארץ כדכתיב אש וברד וכו' וא"כ א"א לשלוח בנו אבל יש לתמוה האיך הורידן לארץ הא כתיב ממרום שלח אש אלא בזמן הבית שהיה אש מערכה הי' אש של מעלה קשור בו ולכך מצוה להביא משל הדיוט ולכך אש תמיד תוקד לא תכבה כדי להיות אש שלמעלה נקשר בו אבל בעו"ה בחרבן פסק אש מערכה חזר אש למעלה לכך קודם החרבן בטלו קרבנות כי חזר אש למעלה ושלח אש ממרום וזה"ש במדר' אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד והי' אש למטה וא"א לשלח בכם אבל כשלא זכיתם ובטלה אש מערכה ועלה אש מעלה ממרום שלח אש הרי הכל תלוי במעשינו ועבודתנו והקב"ה הבטיחנו שלא יעשה בנו כלה וישוב להאיר אופל אלמנה ולקבץ נדחי ישראל ולצרף כבור סיגנו ובדילנו וירחיק מאתנו הצפוני היצה"ר הטמון בלבנו ונהיה דבקים בה' כמ"ש ואתם הדבקים וכו' חיים כולכם היום אמן ואמן: ת"מ מ"ש הגאון זצ"ל בימי סליחות קודם ר"ה תק"ז לפ"ק בק"ק מיץ יע"א:

ישעיה הנביא אמר קרא בגרון אל תחשוך הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם להבין מה זה הענין קריאת הגרון ולמה בחר בגרון יותר משאר מוצאות משמיע קול דברים וביחוד מה שאמר הרם קולך כשופר לכן נראה כי באמת המוכיח לישראל להגיד להם עונם צריך בחינה יתירה לבל יכשול ח"ו בדברי סרה על ישראל כי הקב"ה תובע עלבונם ומקפיד על זה והרי זה בכלל מוציא דיבה וכי הוציא שם רע על בתולות ישראל וכאב הכועס על בנו ומ"מ מקפיד אם אחר ידבר עליו דברי קנתור וכדומה ולכך אמרו במדרש כי משה אמר עצמות יוסף נכנסים לא"י ואני אין נכנס והשיב לו ה' יוסף הודה בארצו ואתה לא הודה ויש לתמוה למה לא אמר על שארי שנכנסים לא"י ולמה דוקא יוסף ובפרט לפי מ"ש שכל עצמות השבטים בכלל נכנסו לארץ ודרשינן ליה מן והעליתם עצמותי מזה אתכם דייקא א"כ למה תלה הדבר בעצמות יוסף דוקא אבל ידוע מ"ש במד' שאמר משה בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי והשיב ה' הלא את אמרת והם לא יאמינו לי וכו' הרי דלכך נענש מלבוא לא"י בשביל שחשב ודבר סרה על עם ה' היותם קטני אמנה והנה ידוע דכל שורש ומצב ישראל הם שבטי יה אשר הם כללו של ישראל וא"כ המדבר סרה על השבטים גדול עונו ממדבר על זרעם אחריהם ויפה כח האב וא"כ היה טענת משה חזק עצמות יוסף הם נכנסים לא"י אף שהוציא דיבה על השבטים ואמר שאוכלים אמ"ה וכדומה ממאכלות אסורות והיה שקר כי ידם הי' תמיד לה' ואני שהייתי רק מחושדי ישראל אולי לא יאמינו לי לא אכנס לא"י והשיב לו השם לא מן הטעם זה אין אתה נכנס רק עיקר טעם הוא כי משה היה סיבה למרגלים ודור המדבר כי באמת ה' אמר לו שלח לך מרגלים לדעתך וכו' והיינו לחפור הארץ לדעת איזה מקום נוח בקל לכבוש ואיזה מקום קשה אבל לחקור סיב הארץ השמינה או רזה וטיב פירותי' זה אינו מגדר מרגלים ועי"כ מתגלגל שאמרו פירות משונים ואוכלת יושבי' וכדומה ואלו לא הי' שליחת' רק לדעת המקומות כנ"ל לא היו באים לידי כך וגם ע"י חקירה זו הוליד ספק בעיני העם כאלו יש ספק בדברי ה' ח"ו שהפליג בשבח א"י זבת חלב ודבש וכו' וזה אמרם משה לא הוד' בארצו הרצון שלא הפליג להודות ולהלל שבח א"י עד שהוצרך לשלח מרגלים ולחקור בטיב השמינה או רזה ולא כן יוסף שאמר להשר המשקים וזכרתני והוצאתני מבור הזה כי גנוב גנבתי מארץ העברים וכו' ויש להבין מה צורך הגד' זו לשר המשקי' שנגנב מארץ עברי' אבל באמת הוא כך כי החסידים הראשונים היו בוחרים לשבת תמיד במערות וחורי עטלפי' כדי להתבודד ולהתרחק מן ב"א המרגילים ומביאים לידי חטא והנבי' צווח מי יתנני במדבר ורשב"י ע"ה היה יושב במערה כמה שנים וכי קצרה ידו למקום שאין מגיד לקיסר וכמבואר בש"ס וכדומה הלא מלאכי מעלה היו סובבי' אותו תמיד כנודע אלא בחר בישיבה זו לקנין שלימות ולכן בצאתו השיג מעלה גדולה עד שנתגדל למעלה מר' פנחס בן יאיר כמבואר בש"ס ואח"כ הי' הוא ודורו שאחריו יושבים כולם במערה ולומדים בתורה כאשר מצינו בזהר דברי חכמים אחרי' בזמן רשב"י ובזוהר סיפורי' רבים מהחכמים רבים שהי' דירתם תמיד במערות ובמחילות לקנין השלימות להתרחק מב"א א"כ י"ל אף יוסף הצדיק נבחר לו לשבת בבית האסורי' נבדל מישוב ב"א להנצל מחטא ב"א ולעבוד ה' בתכלית העוני וחוסר וזה הי' שלימותו כדכתיב ויהי' ה' את יוסף והלא בצאתו היה עלול לחטאי' ולרב יפיו בנות צעדה עלי שור וכמה מלחמות שצריך להתגבר ביצרו עד שאמרו לולי דיוקנ' של יעקב הי' ח"ו נלכד בפח אשת אדוניו ואמרו שהוצי' יו"ד טפת זרע ע"י יו"ד אצבעות והם היו בעו"ה גרמא לצרות רבות וביחוד יו"ד הרוגי מלכות אמנם יוסף אשר חמד ובחר לצאת מהמאסר כי ידע כי עיקר שלימות האדם הוא בא"י מקום אשר שם משכן ה' ובו יקנה אדם שלימות התדבקות גמור עם ה' ושם אין מסך הבדל רוחות הטמאות וכדומה והגבר אשר יבקש להתדבק בה' היה צריך לעלות לא"י וע"ז היה יוסף חומד לשוב לארצו ארץ חיים ולקנות שם שלימות גמור להיות כסא ומרכבה לה' ככל אבותיו ובשבתו בבית האסורים א"א לזאת וזהו אמרו והוצאתני מבור הזה לא לשם תענוג לבקש חפשיות משבי' כולי ליתנהו ביה רק הטעם כי גונב גנבתי מארץ עברים וכל מגמתי לשוב שמה להתדבק בה' באו' אלהי' חיים ולא לתענוג עה"ז ובחר בשבת א"י ולא אמר לשוב אל אביו רק תלוי הכל כי חשב זה לעיקר וכל האבות זכו למעלה נשגבה כזה מחמת זכות א"י וזה הודה בארצו לזה היה השבח והודיה ולכך אף כי לא זכה בחיים מחמת שכבר החל הגלות יעקב ובניו ירדו מצרימה זכה לאחר מותו שבאו עצמותיו לא"י וא"ש ומזה תבינו כמה מצות יש לחמוד לעלות לא"י כמ"ש השל"ה וס' יראי' שתמיד יהיה בלב אדם חשק וחמדה לא"י כדכתיב יהיו עיניך ולבך לשם כל הימים ותמיד אם אדם מלא כל חמודות יזכור שהוא חסר שאינו בא"י תכלית השלימות מה קניתי ויתעצב על כך כי עיקר חסר אצלו וכמ"ש אם לא אזכרך ירושלים על ראש שמחתי כי לשמחה מה זו עושה אם מקום תכלית האושר האמיתי חסר ושנית נלמוד כי כל מה שהאדם מבקש בזה העולם הוא הכל בשביל קנין שלימות אם מבקש עושר הוא כדי שלא יטרוד אותו העניות בעבודת ה' כאמרם עניות מעביר האדם מדעת קונו וכן הכל וזה כוונת הנוסח זכרנו לחיים למענך אלהים חיים וכו' דיש להבין פי' של למענך דבשבילו יתן לנו חיים ומה איכפת ליה בנו וגם בזהר תמה על הני תפלות בר"ה וביה"כ הכל לחיים ולפרנסה ואמר הם ערב רב ככלבא בישא צועקים הב לן חיים הב לן מזוני ובאמת הנוסח התפל' הוא כך זכרנו לחיים אבל הענין בקשת חיים הם בשתי אופנים אם הם באופן שיהיה חיים לענין תענוג עה"ז וכדומה בכבוד המדומ' כמו שרוב החיים מבקשים לתכלית חיים הזה וע"ז אופן דיבר הזוהר כי הם ככלבא בישא וכו' אבל אופן ב' והוא כדי לעשות רצון ה' כי לא המתים יהללוהו ולא כל יורדי דומה וכל זמן שאדם חי יוכל לתקן עוותו ולעשו' קנין שלימות וכאמרם יפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעה"ז מכל עה"ב ובזה האופן היטב אשר תקנו זכרנו לחיים וכו' למה מבקשים חיים למענך אלהים חיים לעשות נחת רוח בתורם ומע"ט לה' לתקן אשר מרדנו בו הכל לשם ה' ולא לפנים אחרים ואם אדם כוונתו לכך מה טוב ומה נעים תפלתו ונשמע מזה מה שהתחלנו לדבר כי מאד יזהר איש בתוכחתו לבל יוציא שם רע על ישראל עם קדוש לה' ובאמת יש לתמוה על מ"ש ישעי' בשביל שאמר תוך עם טמא שפתים אנכי יושב נגע מלאך ברצפה בוערת בפיו ואמר סר עונך וכו' והלא בראש דבריו אמר תיכף הוי גוי חוטא עם כבד עון וכו' אשר הוא יותר מעם טמא שפתים שאמר אבל ידוע כי הנביא נבואתו ניתנה לו בקרבו כדכתיב והי' בקרבי כאש בוערת והוא מוציאו משם ולחוץ כדכתיב רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני ואינו עושה רק כמעשה כלי בעלמא שמוציא מפיו מה שניתן בקרבו ולכך אם הנביא מדבר בנבואה אין עליו עונש כי לא ענה מלבו ואת אשר ישים ה' בפיו ידבר ולכך פתח נבואתו ואמר שמעו שמים וכו' כי פי ה' דבר אבל זה שאמר תוך עם טמא שפתים אנכי יושב ענה מלבו ולא הוא דבר נבואה ולכך נענש וזהו כי הנביא נתיירא להגיד לישראל פשעם וחטאתם כי בקל ילכד בדיבור אחד לקרוא אותם חוטאים רשעים וכדומה וענוש יענש ולכך זרזו המקום ואמר הוא דבר הנבואה תדבר קרוא בגרון אין לך אלא להוציא בגרון ולחוץ מה שנתן ברה"ק בקרבך ואמר הרם קולך כשופר כמו שאין השופר רק מעשה כלי בעלמא ומה שנופחין בתוכו יוציא ברוח דרך נקב השני כן אתה אינו משמש אלא מעשה שופר בעלמא א"כ אין עליך יראת עונש ותגיד לעמי פשעם בטח כי לא מלבך תדבר וכנ"ל וכן הדבר אצלי יגורתי להוכיח פן אדבר ח"ו לעז על ישראל אשר הם קדושים רק אדבר כל מה שכתוב בספרים ואהי' רק כמליץ לומר בע"פ מה שכתוב בספר רק כמו שופר בעלמא להשמיע קול במחנה העברים וגם כל הדברים סובבים על עצמי כי יודע אני שברי וקלקולי בעו"ה והריני כמדכיר וכל הדברים אלי יגיעו אהובי בניי הנה קרב יום ה' יום ר"ה ארץ רעשה וצבא השמים יחולו כי הוא כיום בריאת שמו"א וכו' ואיך לא נחול ונראה לעשות לנו צידה כל ימות השנה לשרש יצה"ר והמשל כמו חולה אשר יאמר לו הרופא בימי אייר אשר המזג אויר טוב מאוד יעסוק ברפואה ויבדיל עצמו ימים עשרה או עשרים לא יעסוק בשום דבר רק יעסוק כדי להבריא את גופו בסמים מרים ורפואות וכדומה ואכילת דברים בריאים והאיש אשר שומע בקול רופא וכאשר יעברו ימים אלו והוא חוזר לאכול כל דבר המזיק לגופו כפי מזגו בודאי לא יועיל רפואתו ואדרבה יזיק כי הוא כבר למד מזג גופו מבלי לאכול דברי' המזיקים כמו דברים חמוצים וכדומה אבל איש חכם וישמור אלה שלא יאכל אח"כ אף שכבר גופו בריא אולם כי אם דברים הבריאים לגוף למזגו ואף כי אין צורך בשמירה כ"כ כימים האלו שהיה עוסק ברפואות כי כבר הבריא מ"מ ישמור מבלי לאכול דברים המזיקים ביותר כי יחדש החול' ויתקפו עליו יותר מקד' כי כבר נחלש כחו בחולה הראשון ובקל מקבל גופו ההפסד וכן הדבר ברפואת חולי הנפש כי ימים אלו ימי אלול ותשרי וביחוד בין כסא לעשור עלולים למאוד לרפואה ולרפא כל פצע וחבורה ומכה טרייה כאשר ישים האדם ללבו לעסוק ברפואות ובשלימות בתשובה כראוי וכמאמר חז"ל הלא המה רופאים ומומחים בקיאים ויבדיל עצמו משאר דברים אפס יהיה כוונתו לבד להבראות נפש וכאשר יעברו ימים הפקח משמר עצמו מכל עבירה לבל ישוב למחלתו כבראשונה ואם כי אינו נזהר כ"כ מאזהרות בפרישות וסיגוף כמו בימים האלו עכ"פ משמר עצמו מדבר עבירה ופשע נגד ה' ותורתו לבל יחלה וימות מיתות שאול ושחת ח"ו אבל הכסיל כאשר יעברו ימים האלה ושב ורפא לו הנה ימים אלו ימי בכורי ענבים לא ישים ללבו לשמור עוד דרך עץ חיים לא יחוש לביטול עשה ול"ת בחשבו כי כבר סלק עונו וחטאתו להתכפר והנה זה שוט' יכבד חול' שנית יותר מהראשון והנה אמרו במדרש שהשטן אומר לה' ביום הכפורים ישראל גנבים הם והקב"ה ניטל עונות ישראל ומטמינם תחת פורפור' שלו והשטן בא וראה כי הקב"ה הטמין אמר נשאת עון עמך כסית חטאתם סלה עכ"ל ולהבין מה ביקש בזה שישראל גנבים ולא שאר דברים ומה גם שהקב"ה מטמין עונות הטמנה זו מה טיבו ואיך ומה וכי הקב"ה וותרן ח"ו יעוות משפט וגם מה שאמר השטן נשאת עון כסית וכו' ומה כוונתו בזה ומה מאמרו ואולם במד' אחר נאמר כי השטן אומר בניך דומים למ"ה אין להם שנאה וקפיצות כמו מ"ה ולכאורה הדברים סותרים וגם מה ביקש בשבחו של ישראל ואם לית ליה רשות ישב וידום אבל בעו"ה בא וכונתי כל התשובה שאנו עושים בימים האלו הוא הכל משפה ולחוץ אין הלב עמו כי מי קורע ללבו בכל התכלית ולהסיר לב האבן מבשרו בכל אופן ויפתו בפיהם בוידוי גזלנו ועדיין בעו"ה הגזילה תחת ידינו טפלנו שקר עדיין השקר מרקד בנו וכהנה יותר וביחוד שנאה ביוה"כ קמים כל העם כאיש אחד באהבה וחיבה עד שכל הרואה יאמר איש אחד ואחים הם אבל בוחן לבבות יודע כי בקרבו ישים ארבו ולא זז השנאה מלבו ואפילו ביוה"כ אם ימצא מקום להתכבד בקלון חבירו או להשתרר וכדומה לא יחוש לעשותו כללו של דבר מה נבחר מעשה ישראל בימים האלו ובפרטות ביום צום הנבחר בכל מעשים ועבודת ה' אבל העבודה המסורה ללב בזו חוששני שאינו כ"כ שלם כמ"ש וכבר אמרו הרהור עבירה קשה מעבירה כי אמרו החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שזה יש מורא לב"ו ואין לו מורא שמים הרי עשה ח"ו עין שלמעלה כאלו אינו רואה וזהו הרהור עבירה שימנע לעשות עבירה בפרהסיא מחמת פחד בני אדם ומהרהר בעבירה א"כ אין אלהים נגד עיניו וזהו מאמר השטן ישראל גנבים הם הרצון במראית העין הם צדיקים כמאמר מדרש השני אין להם שנאה וקפיצות כנ"ל וכללו של דבר במראית העין ובמעשה הם כמ"ה מנוקים מעון אבל זה מהמרי כי לבבם בלתי שלום ובקרבם ישימו ארבם וא"כ הרי הם גנבים שעושים עין מעלה כאלו אינו רואה ח"ו וענשם יותר חמור כגנב כנ"ל ובזהו משבח לישראל ולכך אלו ב' מדרשים הם כונה א' ועל דרך א' הולכים ומה עשה הקב"ה שהבחין לבבות ב"א ה' הוא יודע כנודע כי אין מ"ה בוחני' לבבות ולכך נוטל עונות ומסתתרם תחת פורפירא שלו שלא יהיה גלויה לפני ב"ד של מעלה לדין בם רק ה' לבדו הוא הרואה אותם והוא צריך לדין וא"כ שהקב"ה הוא בגדר הדיין וקיימ"ל אין עד נעשה דיין ואין הקב"ה יכול להעיד על לבם שהוא בלתי שלם וא"כ חזר הדין למראה עינים ישפוט ובזה הודעת השטן בעצמו שאנחנו זכאים ולכך אמר השטן רבש"ע נשאת עון עמך הרצון אם תעשה כך מבלי להניחו בגלוי ולהעיד על עונות שבלב שלפניו נגלה רק הסתר אותם למען תדין אתה לבדך א"כ נשאת עון עמך כסית סלה ואתה אין עד נ"ד ויצאו זכאים בדין ע"פ דברי השטן בעצמו ולכך התפלל דוד מלפניך משפטי יצא ואז עיניך תחזינה משרים הרצון שתדין לפי ראות עיניו ולא מחשבת איש כי אז מי יצדק בדין כי מי יאמר זך לבבי מהרהור ופשע וזהו כשהקב"ה ש פט ולא ב"ד פמליא של מעלה ולכך באיוב כתיב ויבואו בני אלהים להתיצב על ה' היינו ב"ד של מעלה ואז יש לשטן פ"פ לערער כי אז יכול ה' להעיד ולכך ויבא גם השטן בתוכם לקטרג ולכן נא רחצו והזכו הסירו רוע מלבבכם עבדו את ה' בכל לב ודבר זה יותר נח אם ישים ה' נגד עיניו וכי שוא כל אדם סלה ויתבונן ביצורי ה' וכי גדלו מעשיו ומה מאוד רבו רחמיו על האיש בבריאת האד' ומי שבקי בחכמת הניתוח שקורין אנאטאמי הוא יכיר אהבת ה' לאדם וחכמת יצירה וכאשר הזמין לאדם כל צרכם בגידים ועצמות ועורקים זה העצם רך וזה העצם קשה זה לח וזה יבש הכל במזגו ממוצע ושוה זה בזה מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית אם יתבונן אדם בזה הלא יטהר לבבו מכל פשע ויתקע בלבו אהבת המקום ויראתו ויהיה כל ענייני העה"ז כלא חשובים בעיניו וינח מכל עצבי הזמן ודאגות המטרידות הלא יראה כי ה' יצר האדם הכין כל מפעליו להיות לו כל הצורך וא"כ למה ידאוג ולא ישמח במעשה ה' כי רבו וביחוד ימים אלו יטהר לבבו מכל סיג ופשע ובפרטות בתערובות אנשים ונשים כי זהו קוץ מכאוב וסילון ממאיר בעו"ה ואין שנוא לפני המקום אלא תערובות אנשים ונשים ובתולות ולכן כבר קבעתי לכם ואהיה כמדכר לכם מבלי ללכת ער"ה ויוה"כ על קברות רק האנשי' ויקדימו הנשים לילך ביום שלפניו או יומיים ילכו גם להסיר מלבן הגאוה והקנאה אשר מדה רעה כזו מביא לאדם לכל הצרות ויגונים: