יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 34

וזהו תפלת אסף הנ"ל אל תחרש ואל תשקוט אל כי מדת אל זועם וחסד אל שוקט בעו"ה בגלות ובקש הוא שאל תשקוט המדה ההוא והתעורר המדה ההוא להיות זועם בכל יום להשיב נקם לצריו ולהיו' עלינו אור חסדו כל היו' ולכך בתפל' י"ח תקנו תחיל' ברכת המינים שישפוך ה' כעסו על הרשעים על מלכות זדון וסיעתו ואח"כ ברכת על הצדיקים ואמר אסף כי הנה אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש ויובן במ"ש דירמיה קרא מגילת איכה באזני יהויקים וקרא לכל פסוקים ראשונים אמר אנא מלכא כד הגיעו להיו צריה לראש אמר מאן אמרה אמר ירמיה כי ה' הוג' מיד קדר אזכרות ושרפן באש ויש לתמוה כי דבר זה בלתי מובן בקראו כי ירושלים תשב בדד כאלמנה והיתה למס וגלתה יהודה מעוני ודרכי ציון יהי' אבילות וכהנ' יהי' מתנשא הוא בלבו לומר אני אמלוך מלך כזה מה טיבו בנאות מדבר שועלים הלכו בו בעו"ה ואין מלך בלא עם וגם מה שאל מי אמר וירמיה השיבו ה' הוג' השאלה והתשובה תמוה פשיטא כל דברי ירמיה מפי ה' ולא ענה מלבו כלל וקדירות אזכרות לשרפן באש פשיטא אין לו מובן כי נלחם לחלל שמו הגדול והקדוש אמנם יובן מ"ש בגמ' פ"ק דסנהדרין דאלדד ומידד התנבאו משה מת ויהושע מכניס ופריך הגמרא א"כ איך אמר משה מי יתן וכו' מינח ניחא ליה ומשני גמ' לא סיימוהו קמיה עיין פירש"י ודוחק אבל אמרו הפשט כי לכך אמר משה מי יתן וכו' כי מה שהקב"ה אומר ע"י נביא אינו חוזר לבל יחשדו אותו לנביא שקר לכך אמר מי יתן והי' כל עמו נביאים א"כ יהי' סיפק ביד ה' להנחם לרעה אשר דיבר עליו כי כולם ידעו שאין הנביא אמר שקר רק הקב"ה חזר ולא נביא שקר הוא אך במה דאמרי' שמה שאומר הקב"ה בעצמו חוזר היינו לרע אבל לטוב אינו חוזר כי לא יחזור ה' מיעוד הטוב וזהו קו' גמ' מינח ניחא לי' ול"ל כנ"ל דבקש שיהי' הכל נביאים שיהי' בחזרה הא אמרו יהושע מכניס לארץ וטובתו של יהושע א"א בחזרה ואף מיתת משה א"א בחזרה כי אין מלכות נוגעת וכו' וע"ז משני הש"ס לא סיימו קמי' וא"ש והנ' כל מה שאבותינו בא"י לא האמינו בדברי הנביאים המתנבאים בשוממות ארץ ואמרו לא תבא עלינו רעה הוא שחשבו כי ה' אל רחום וחנון ארך אפים חומל ישראל למאוד ואפילו בעת כעסו לא שכח רחמיו ולכך אף שדיבר לעשות רעה כאשר יגיע העת לעשות יחמול על עמו וינחם על הרעה וזה היה תכלית טעותם ולכך כשירמי' אמר לו כל הפסוקים איכה לא חרד ואמר מלכא אנא כי לא יקרה הרע' אשר ניבא כי ינאם ה' ויחמול על עמו אבל כששמעו היו צריה לראש היינו כי אמלא' זו חריבה זו וכשאנו יורדים הצרים עולים ואם כן זהו לטובתם ובזו אין דבר ה' חזרה כי אין דובר דיבור לטובה ויחזור בו ויוציא דבריו לבטלה חס ושלום רק ידוע דעת הרמב"ן הוא רק דבר ה' בפועל אבל ע"י רה"ק וכדומה יש חזרה ולכך שאל מי אמרה אמר כי ה' אמרה וכשמעו כי יצא מפי ה' לטוב לעמים צרי ישראל א"כ ליתנהו בחזרה והרי הרע' לפניו ובזו נתמלא כעס וחי ה וא"ש ומה שקדר אזכרות ושרף באש הוא שטען טענת משה כי שמך נקרא עליהם ומה תעשה לשמך הגדול וכן טען דניאל כי שמך נקרא על עירך ועל עמך ושם ה' נקרא על הבהמ"ק כדכתיב הבית אשר שמו ה' נקרא עליו א"כ בשרוף הבית באש אף שמו כביכול כאלו וכו' וזהו מטענת יהויקים איך אפשר לשרוף בית ה' ולזה קדר האזכרות ושרפן באש להורות כי השריפת בהמ"ק אינו נוגע לו רק לכבוד ה' אשר שמו הגדול נקרא עליו וא"ש והנה כבר כתבתי בירמי' במה שנאמר רגע אדבר על גוי וממלכה לבנות וכו' הנראה כך כי יש חזרה אפי' מדיבור טוב והוא כי הקב"ה נותן זמן שיהי' לעם הזה טובה על זמן א"כ אח"כ ביד ה' כפי מעשה העם ההוא אם להאריך זמן שיהי' זמן ארוך או זמן קצר ועכ"פ דברו לא ישוב ריקם כי לא דבר רק לזמן וזהו מ"ש רגע אדבר כי רגע לשון זמן וכשמדבר כן אז אם ירעו מעשיהם ישוב ה' מאמרו הטוב ויקוים רק בזמן פחות מן הזמנים כי מתחלה לא הי' יעודו רק לרגע וברצותו מרחיב וברצותו מקצר ולפ"ז אף אם עלו כבר צרי ישראל למעלה וגדולה אח"כ יש ביד ה' לרחם על עמו ולהנחם מהרע' כי יעוד הטוב לצריו כבר נתקיים כי לא ניתן להם גבול קצבה וזהו מאמר אסף כי הנה אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש פי' שכבר עלו ונשאו ראש וא"כ כבר נתקיימו יעודם הטוב ואף אתה חוזר בך לרחם עמך ולהנקם מצריך ולכך יש לשמוח בראות רוממות צרי ישראל כי בזה יתקיים יעוד ה' וישוב ה' לרחם על עמו אך באמת כלו כל הקיצי' והדבר תלוי בתשובה ואין התשובה כמו שחושבי' המוני עם טבילה ותענית סיגוף ורבוי דברי תהלים ותפלות שערי ציון וכדומה והכל בלי לב רק שפתיו נעות ואין כאן עזיבת חטא אשר בעו"ה מורגל מנעוריו וגם כי יזקין בארץ גזעו לא יסור הימנו תפלה בלי כונה ובפרטיות בלי מבטא על פי גדר הדקדוק ולפעמים אומרים טעות עד שיש בו ממש חירוף וגידוף ולדעת הרמב"ם הקורא ק"ש בלי קריאה כראוי על פי דקדוק הלשון לא יצא ידי חובתו אוי לנו כי רבים ימותו ואין בידם ק"ש אמת ומה נעשה לשיחה בטילה ושיחת אנשים ונשים בושני מכם אתם אומרים פרקי אבות ולומדים בעת מנחה בבה"כ מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם אשה ג"ר לעצמו ולא יעבור זמן מהעת צאת מבה"כ והנה אגודו' אגודות ברחוב ועל המים וכדומה אנשים ונשים ברוב דברים לא יחדל פשע העבודה שאין בשיחה לא תורה לא חכמה ולא ישרות ודבר מועיל כי אם לשון הרע שיחה בטילה ומה תענו ליום פקודה מה ששמעו אזניכם וראו עיניכם כמעט רגע תשכחו מהר סרו מהדרך אשר למדום אבותם בפרקי אבות בעו"ה קהל פראג היה בהם כל המדה לא היה קהל בכל העולם זהירים וזריזים במצות ולומדי תורה לש"ש כמותם רודפי צדק רק עון זה חוששני הואיל שלא מחיתם כ"כ על תערובות אנשים ונשים לזאת הפגיעה בם ה' עון כלנו ולא נפקד מהם איש כלל בעונותינו הרבים וממש הערו נפשם למות אך בה' אל ימרדו הלא תכירו כי הם עם קדוש לה' אשר עמדו בנסיון כזה הי' לבוז ולמשיסה וממש טובים חללי חרב מחללי רעב ואמרו בגמ' כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמר חימה עזה יש בעולם התחילו כולם לבכות ר"ע שמח כו' ונתן טעם לשמחתו כי אלו אין פשתנו לוקה וכו' הייתי חושב קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח אמר ר"א לר"ע כלום חסרתי מהתורה א"ל רבי עקיבא למדתני רבינו כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא עכ"ל ויש להבין מה ביקש ר"א באומרו חימה עזה וכו' הלא עין תלמידיו רואים כי על המשכב הוא וגם למה בכו וכי לא ידעו את אשר יאהב ה' יוכיח הן יסורין של אהבה ומה זה ששאל כלום חסרתי וכו' לכאורה נראה זה ליהורא וגם כי הי' נעלם ממנו פסוק אין צדיק בארץ וכו':

אמנם נראה דיש להבין ג"כ במה שאמרה אשת איוב עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת והשיב איוב כאחת הנבלות תדבר וקאמר שם בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהי' דכבר הרגיש במדרש וכי ס"ד אשתו של איוב ובפרט למ"ד שהיתה דינה בת יעקב שתיעצו לגדף השם הנכבד וגם מה חידש הקרא שלא נתן תפלה פשיטא הלא כל דבריו עד כה היו בצדק וביושר אבל כבר אמרו בכל מאודך בכל מדה שהוא מודד לך הוי מודה לו והיינו כי על הטובות יש לברך הטוב והמטיב ועל הרעות דיין אמת ואף כי הכל מה' א' מ"מ במה שיצא ממדת רחמי' יש לברך לבעל רחמים באמרו הטוב ומטיב ובמה שיגיע מדת הדין יש לברך לבעל דין ואין לערב המדות זע"ז לכך אמרו בכל מדה וכו' וזה מבואר ממש שם בגמר' דברכות והנה בגדר היסורין הבאים על אדם יש שתי בחינות א' לא לעונש רק להזכירו ולעוררו משינת אוולתו דרך משל אדם שיתעלף יכוהו על לחי וכהנה מעינוי נפש עד שירגיש וישוב רוחו בקרבו ואין הכא' זו לעונש או מאיש שחרה אפו עליו כי אם לטובתו והאיש האוהב לו ביותר הוא יעשה לו כזאת ואף הוא בחזרתו לבריאותיו יחזיק לו טובה בזה וכן בחטאים שאדם דש בהם ויתעלף ואין רוח טהור בקרבו וכשיגיע לו מצער וכאב ירגיש ויאמר ה' עשה לי כזאת כי כזאת וכזאת עשיתי ולומד מוסר ולא ישוב לאוולתו אשר חטא לנפש וזה תכלית הטובה ולא נקרא כלל עונש כמו הנמשל באדם הנ"ל שהוא תכלית הטובה והקורב' מאדם לחבירו אמנם בחינה שנית הוא לעונש לאדם בעבור חטא שנענש מה' כי חרה אפו בו על כי עזב מצותיו ודרך הישר וזהו שהוא מיוחס למדת הדין כי נעשה בחמת ה' והמופת להכיר היסורי' מאיזה בחינה הם הוא איש אשר יבואו עליו יסורין עד א"א לעמוד בהם כי אם יגוע וימות א"כ ע"כ מבחינ' שניה הם כי א"א להיות מבחינ' ראשונה כי לא ניתן לו זמן לתהות על הראשונות ולהטיב דרכו כי מת מתוך היסורים וזהו פשוט והנה איוב יסורים שהיו מתחלה באים לו באבוד רכושו ובניו ייחס הכל לבחינה ראשונה לעורר משינתו האוולת למען ייטיב דרכו ולזאת חשבה כי לא נעשה ממדת הדין כ"א מבעל הרחמים גמורים כנ"ל ולכך כל ברכותיו היה למדת הרחמים וזהו שאמר ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' דייקא שהוא מדות רחמי' מברוך כי הוא בכלל טובה שיש בו ברכה למדות הרחמים ולזה שתקה אשת איוב כי גם דעתה היה בכך אך כאשר הגיעו יסורים שהיה כ"כ מרים וקשים עד שאמרו חז"ל קשה צערו של שטן וכו' ושפטה אשת איוב כי יסורים הללו למיתה ניתנו וא"כ א"א שיהיה מבחינה ראשונה כי הלא ימות בהן רק ממה"ד וא"כ הברכה למה"ד בכלל ברוך דיין אמת כנ"ל וזהו שאמרה כי ראתה שהוא מייחס גם זה למדת רחמי' אמר' עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים וכו' רצונה לומר לא כן הוא כמו שאתה חושב שהיסורין שלך הם בגדר רחמים כי מות תמות ביסורים הללו וא"כ ברך אלהים דייקא הברכה תהיה למדה"ד ומת כי תמות תיכף כי א"א לסבול יסורים כאלה ותחיה וזה מורה כי הוא לעונש מבעל דין ולו נאה לברך כביכול והשיב איוב לא כי כי לא אבעוט ביסורין ואקבל וחיה אחיה וזה אמרו את הטוב נקבל וכו' ודעתו היה שהכל מבעל הרחמים ולא בירך למה"ד כ"א למדה"ר וקאמר הקרא דלא תימא ששינה המדות למעלה וקלקלו הצנורות כביכול כ"א בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים דייקא שלא פגם במדת הדין ויפה עשה שבירך לבעל הרחמים כי כל יסוריו לרחמים גמורים היו להטיב באחריתו כנודע:

ובזה יובן ג"כ מאמר הנ"ל כי כבר אמרו חז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והנה יש ג' אופנים במה שפוגע בנפשות תחלה א' אם יסורים הבאים לאדם לא בשביל עצמו כ"א לייסר הדור שיאמרו אם לצדיקים קרה כן אנן מה נעשה ואם בארזי' נפלה שלהבת א"כ אם יבא עונש זה לצדיק בחסרון ממון שלו וביתו ובגדיו העבודה שלא יקחו ממנו מוסר שום אדם כי מי יחוש אם ת"ח או צדיק מופסד בממון אדרבה יצחקו עליו צעירים ויאמרו כך יפה לו לאו כל אדם זוכה לב' שולחנות וכדומה ומעולם לא ראיתי אחד שהרהר בתשובה בראותו שת"ח נלקה בממון שלו יאמרו קהל ה' אם היה שמעתם כי שלשה חכמי לב ז"ל שספדנו כעת ירדו מנכסיהם אם הייתם מאנחים אנחה קטנה עליהם או להוריד דמעה טיפה כחרדל אבל בשמעם כי פגע מדת הדין בגופם ישראל קדושים הם לבכות עליהם וללבוש שק ואפר בחלותם כראוי לס"ת ששרוי בצער:

והנה יש עוד ב' אופנים והם כמעט א' אם היסורים אינם באים לייסר הצדיק שישוב מדרכו רק עבור עונש דהיינו ת"ח שביטל מתורה ואמרי' שהוא מעות שלא יוכל לתקן כ"א ילמוד כל היום בלא"ה צריך לעשות כן ובזה ענין בא העונש עליו תיכף בגופו כי לא שייך שיבוא על ממון שלו אולי יחזור אין זה בגדר החזר' כי הוא מעוות וכו' ועוד יש אופן אחר והוא במה שנאמר אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא הפי' הוא כך כי כעת א"א לעשות כל מצות בלתי חלק חטא וחלק ס"א כדומה מצות עונה מצות פו"ר בלתי יצר לתאו' א"א לעשותו וכן לאכול בשבת בלתי יצר לתאוה וכיוצא בזה ממש עד שאנשי כה"ג הוצרכו להניח ליצרא דעבירה דצריך לי' לברייתא ולזאת בעו"ה כל מצות ומע"ט יש חלק לס"א בגווי' ולע"ל בעולם התיקון יהיה הכל בלי צד יצה"ר כמו קודם חטא שהיה אדם בועל בלי חמדת יצה"ר ולכך לא יתבוששו וכן יהיה לעתיד לבא ויהיה כשירצה איש לזקק לאשתו יתפלל לה' ויזווג כי מה' יהיה לו כח הזה וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ועיין במדרש נעלם פ' אלה תולדות וכו' ע"ש וזהו אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא כי לא סגי בלא"ה ולכך הקב"ה שחפץ בטובת בחיריו למען יהיה שכרו זקוק ומזוקק לעה"ב לבל יהיה בו סיג בתערובות ס"א במצוה שולח לו עונש בזה העולם ושכרו שלם לעוה"ב וא"כ עונש זה בא על דבר שאין בו מהחזר' ותשובה כי בעה"ז לא סגי בלא"ה ולכך בא תיכף על נפש צדיק ויובן בזה דר"א חלה ולא הגיעו לו שום יסורים בממון כ"א תיכף חלה ואמר חימה עזה יש בעולם מהכ"ת שיבואו תיכף יסורים על הגוף אין זה אלא חימה עזה יש בעולם והיסורים הם כדי שילמדו תועים בינה לייסר המוני עם כנ"ל האופן הראשון ולכך בא עלי כי חימה עזה יש בעולם דייקא וכשמעו תלמידים לזה התחילו לבכות שהיא נענש בעון דורו ובחבורתו נרפא לנו וה' הפגיע בו עון כולנו ור"ע שחק כי חשב שהוא מפאת עצמו ולא שיחזור בו כ"א לעונש ולכך בא תיכף על גופו ואמר כי שמח כשרוא' פשתנו לוקה וכו' וזהו שיסורים באים לעונש ור"א השיב שר"ע סבור בדעתו שהוא מפאת שנית הואיל ונתרשל בתורה ואין לו תקנה כנ"ל לכך שחק ולזה שאלו עקיבא כלום חסרתי מהתורה הרצון שמנע רגע אחד שלא למד כי כבר מבואר בגמ' דסוכה בהפלגת התמדת התורה של ר"א ממש בלי ביטול הרף עין ואמר ר"ע לא כן אני חושב כי אם הוא באופן השלישי כי אדם אין צדיק וגו' עז"א פשתנך לקה שלא יהיה בשכרך לעה"ב שום סיג ולזה אני שמח וזהו א"א בחזרה וא"ש ומזה נבוני עם שפטו נא כמה חובה עלינו לצער בצערם של צדיקים אבל לא יהיה צער בעלמא ואנחה לבד רק כמ"ש לתת ללבו לתקן מעשיו בכל דרכיו ולראות להתמיד בתורה כפי אפשרי כי מעוות הוא לא יכול לתקן וכל רגע פסידא דלא הדר וכשאתם עוסקים בתורה יהיה עסקיכם לש"ש לא לפלפול ויוהרא רק ללמוד לשמור ולעשות כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא לא יכונה אצלי בכלל איש השלם אוי ווי איך מצפים ומייחלים לגאולה ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים והגאולה תלוי בשמירת שבת ונחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רב אסורא דאורייתא ודרבנן ההולך בדרך ורוח נושב ורוקק ברוח ורוח נושא הרוק עובר משום זורה כדומה כהנה וכהנה איסורי' רבים וסיפר לי א' מתלמידי שהיה בעל זוז והיו יושבים בשבת במסיבה וחם להם ולקחו החלונות מתוך ציר שלהם והסירו משם ותלמידי מוחה וצחקו עליו והוא איסור גמור איסור בנין וסתירה ולכך חובה ללמד הלכות שבת וי"ט ושמירת שבת מקרב' הגאולה ואמרו במדרש כפוי טובה בניי אני אמרתי למענכם שלחתי בבלה ואתם אמרתם קרא עלי מועד לשבור בחורי והוא תמוה אבל יובן במה שכבר מקדם בדרוש חנוכת בה"כ אמרתי קושיא זו להריטב"א ז"ל במה שנכנסו גוים לק"ק ומצאו קרובים מעורים זה בזה וכו' דהא בזמן שאין עושים רצונו של מקום אין פניהם איש אל אחיו וכבר תרצתי אז אבל כעת יובן בדרך אחר כי ידוע מ"ש במדרש לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים אפילו בשבת של חול ובהך אפי' בשבת של חול רבו בו פרושים ואין דבר יוצא מידי פשוטו כי כל מועדים נקראים שבת כנודע וכוונת המד' אפי' י"ט ב' של גליות שהוא באמת חול דבקיאי אנן בקביעא דירחא ואמרו לגבי מת כחול שווי' רבנן ומ"מ לא זזה שכינה ומבואר בירושלמי דתענית בחרבן בית ראשון היה חרבן הבית באחד באב כי בט' תמוז הובקע העיר וכ"א יום מקל שקד הוא א' באב וידוע בגמ' דעירובין כי ס' אב היה ביום א' א"כ ר"ח אב היה בשבת והיה אז השכינה שורה בנו ולפי' מצאו פניהם איש אל אחיו וא"ש אך הטעם באמת למה סיבב הקב"ה שיחרב בשבת ולא היה מגין שבת לבל יחרב בו הטעם שהוא לטובת ישראל כי למענכם שלחתי בבלה כי השכינה הולכת עם ישראל להגן בעדם כאם המרחפת על הבנים ולולי כן ח"ו כבר גוענו ואבדנו ולכך מבואר בזוהר שנגלה המרכבה ליחזקאל לנחם לישראל כי חשבו שאין השכינה אתם בגולה וא"כ ח"ו אבדה תקותינו ויחזקאל נחמם שראה המרכבה בנהר כבר ולאות כי השכינה עמהם לכך לולא שהשכינה היה בלא"ה שורה בישראל בעת החרבן ביום שבת קדש היה קשה לשכינה לדבק בישראל אחר סלוקה למעלה ברום גבוה אבל הואיל בלא"ה שבת היתה למטה שורה עליהם וכשנחרב הבית לא זזה מאתם כאם אשר בניה תנחם והלכה בגולה אתם ואם בגולה צריך להיות השכינה אתנו לבל יכלו אותנו הצרים מכ"ש ביום חרון אף ה' ביום זעם ביום החרבן לולי שהשכינה היה אז שורה בישראל עבור קדושת שבת כבר פגעו בישראל לבלי יהיה ת"ו שריד באהלי יעקב וזהו סיבות החרבן בשבת ובזה יובנו דברי מדרש כי כבר נודע כי שבת אלה מועדי ה' וכו' ולכך כנסת ישראל מתרעמי' קרא עלי מועד לשבור בחורי והיינו כי בש"ק נחרב הבית ולמה לא הגין זכות שבת והקב"ה משיב כפויי טובה אתם זהו לטובתכם אני אמרתי למענכם שלחתי בבלה והיה לכם לדעת כי מזה הטעם נחרב בשבת וזהו תקנתיכם וא"ש. ראו כמה יש לנו לכבד השבת כי זהו שמגין בעדינו ושכינה אז לנגדנו ובאור אלהים חיים אנו הולכים לכן צריך שמירה ביותר ביום השבת בכל דברים כעומד לפני שכינה ומי לא יירא ולא יחת ובכל מקום יש קדושת המקדש כנזכר באיוב לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו ודרש במדרש אין ויתור אלא קפיצה בני אהרן עוזי' נכנסו להקטיר מתו ונצטרעו טיטוס נכנס בשלום ויצא בשלום והמכוון בזה כי רבים מייחסים שלימות למקום כמו עוד היום אומות אומרים סגולת המקום להשמיע תפלה שם כמו שסגולת המקום להצמיח פרי זה משא"כ מקו' אחר כן סגולת מקו' זה להשמיע תפלה ולעבוד עבודה יותר משאר מקומות אמנם האמת אף כי מעלת מקום הכנה לכך העיקר במעשה האדם לקשור שם השריית שכינה ואמרו חז"ל לא המקום מכבד האדם כ"ז שהשכינה היה בהר נאמר צאן ובקר אל ירעו ואח"כ הותרו וכן מורה קדושת המקדש כ"ז שהשכינה שם כשהיו נכנסים נדב ואביהוא ועוזיה היו נזוקים ובהסתלקות השכינה טיטוס ושאר צוררים נכנסים ויוצאים כי סר צל השכינה משם לבל יהיה אור שכינה זורח ומבהיק וזהו כוונת המד' ויתר אין ויתר אלא קפיצה פירוש שהלב קופץ ממקומו כי מתחלה הלב חשב שהכל תלוי בקדושת ומעלת המקום אבל כעת הלב קופץ מזה דהיינו מן המקום כי אין עיקר תלוי במקום כי אין מקום מכבד כנ"ל והראיה כי נד"ו ועוזי' נענשו בכניסתן וטיטוס יצא בשלום ש"מ דאין מעלה במקום גרידא כ"א הכל בעשי' לשמה לקשר שכינה וזהו ויתר ממקומו כי הלב שחושב לתואר מעלה למקום קפץ וראה ששקר חשב ולכן בכ"מ שמשמרים שבת כראוי יש קדושת מקדש ושריית שכינה ולכן מאוד יש ליזהר בשבת בעסקיו ודבריו וענינו כעומד לפני ה' ועיני ה' תמיד בו הנה טעם ופי' על ששחקו גוים ופרס ידו על כל מחמדיה הענין הוא כך כי כבר נודע כי לפי המזל ח"ו יש לנו כליון כי המזל מורה שאברהם אינו מוליד רק אנו למעלה מהמזל והנה כל מעשי עכו"ם בטלמסאות הוא כך שעושי' צורת זכר ונקבה בדבוק והוא מורה על חמה ולבנה ומקטרי' ומנסכי' והוא לשיטתם לחכמת הקסם להוריד שפע כי יושבים תחת המזל הנה המה היו תמיד יודעים כי אין לנו עסק עם מזלות כי אין מזל לישראל ולכך חשב אף כי לפי מערכות השמים רעה נגד פנינו מ"מ אנו למעלה מזה ובבוא' לק"ק ומצאו כרובים מעורים שהוא זכר ונקבה בדיבוק חשבוהו למיני טלמסאות והוא לחמה ולבנה וא"כ ראו שישראל ג"כ צריכים לכך חשבוהו שהם ג"כ תחת המזל וע"פ חכמת כוכבים רעה נגד פניכם ח"ו א"כ שחקו ויאמרו זה היום שקוינו בלענוהו כי משמים נלחמו בעדם כוכבים ממסילותם וזהו ג"כ שעמון ומואב שמחו בזה כי עיקר עוונם היה בשכירות בלעם ובלק וקסמים בידם כי בן נח מצווה על כישוף וזה היה ענין בלעם כי מה בכך שידע רגע אשר יכעוס ה' וכי בשביל כך ח"ו יהיה השם בעת אפו עושה דבר נגד הדין וישמע בקול מתועב כזה וכי בן אדם הוא ח"ו לקבל בעת כעס ל"הר ויקטול בלי חקור הדין הטוב הלא הוא שופט צדק ודיין אמת צדיק וישר תמים פעלו אבל כל עסקיו לקסום קסם כדכתיב וקסמים בידם רק אין הקסמים מצליחים רק ברגע כשה' כועס אז נוטל' ס"א שפע ואז יש לס"א יותר כח בקסמים ואז מצליחים ביותר וזו היה מעלות בלעם כי בלק היה יותר בקי בחכמת הקסם לעשות טלמסאות בקטורת ועבודת כנ"ל רק כל חכמת בלעם היה לכוון השעה והעת אשר זועם ה' ואז הקסם מצליח והכל היה בכישוף ולכך ריחק ה' אותם הואיל והלכו בקסם וב"נ מצווה על כר ודור הפלגה שנענשו היה הכל הואיל שהלכו אחר קסם ולכך כאשר ראו כרובים חשבו שהוא ג"כ ממין הקסם וא"כ מה חטאו בקסם הלא ישראל ג"כ עושים כך ולכך אמרם עמון אשר לא יבואו בקהל לך פרשו ידם על מחמדי' כרובים לסובב בשקר כהנ"ל ובזו שלמדו הואיל ועושים טלמסאות חשבו כי אין ח"ו שריד לישראל כי מזלות נלחמו נגד ישראל והכרובים היו צפונים וטמונים בתוך ק"ק והגוים הוציאם וזהו מאמר אסף על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך היינו כרובים שהיו צפונים בהסתר מקום סתר ישיתו עצה עליהם ויאמרו הנה ככל המון גוים בית ישראל עובדים לצבא השמים וא"כ כלה ונחרצה משפט' כי המזל למולם לכך אמר לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד כי כל עבודתם למזל כמונו והמזל לוחם נגדם וא"ש אבל יש עוד פי' בזה ונקדים להבין במה דדרשו על פסוק ואם לא תשמעו לי במסתרים תבכה נפשי מה במסתרים מקום יש לקב"ה ושמו מסתרים ומי איכא בכיה קמיה קב"ה והאר"פ אין עצבות לפני קב"ה דכתיב עוז וחדוה במקומו ומשני כאן בבתי גואי כאן בבתי בראי ופריך בבתי בראי לאו הכתיב ויקרא ה' צבאות לבכי וכו' שאני ב"המק דאפי' מלאכי שרת מר יבכיון עכ"ל יש להבין דהא קרא מדבר בנביא שמזהיר העם ואמר שאם לא ישמעו לו יבכה נפשו במסתרים ומה ענין זה להקב"ה ועוד מה שאל מה מסתרים מה קושי' מקום סתר שמה לבל יכירו ברואיו בעצבונו וגם יש להבין החילוק בין בתי גואי לבראי ומה הן ועוד הא כבר אמר שבמקום הנק' מסתרים בוכה וכאן אמר בכל בתי גואי והא אמר רק במסתרים בוכה ומה ענין קושי' זו לר"פ הא מקרא מלא עוז וחדוה במקומו ויתר דברי תימא מבוארים בעצמן ואין צריכים לשאלה כלל אבל יובן דיש להבין במה דקא' הנביא אם לא תשמעו במסתרים תבכה נפשי כי לא בכה פומבי' הלא אמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה וכו' ומי יתנני במדבר מלון אורחי' והענין הוא כך כי להסיר הצער הגדול אחד הוא מי שאינו דעתו שלימה לא ירגיש בצער ולכך נחנו בעו"ה אינם מרגישים כ"כ חרבן ב"המק לחסרון דעתינו ואין שוטה מרגיש יוסיף דעת יוסיף מכאוב ואלו נחנו היו משיגים העדר שלמותינו ואבדן תפארתינו בחרבן ב"המק לא היה ערב לנו לאכול ולשתות כ"א להתפלש בעפר גם בכי' יש נייחא במקצת לעצבים ולכך צוות' התורה ליפ"ת ובכת' אביה ואמה וכ' הרמב"ן כי יש לעצבי' ניחא בבכי והוא כי ד' מדות באדם כידוע הם בנוים על ד' יסודות ואם יש לא' מותרות תקלקל הגוף אם לא ידחנו ומותרות לבנה שהיא יסוד מים בפה ברוק ומותרות ירוק' שהוא רוח באוזן בצואת אוזן הוא ומותרות אדומה שהוא אש בחוטם ולפעמים כאשר יגבר הרבה יזוב דם מנחוריו ומרה שחורה שהוא יסוד עפר הוא המולדת בטבע עצבון וכאשר יגבר יצא אדם ח"ו מדעתו והרופאים קראו מעלאנקאלי ומותרות ילך בעינים ולכך לאחר הבכי אשר מותרות מרה שחורה נדחים יש לעצבון נייחא כי מרה שחורה דחה המותרות ותקנה ג' הוא לצער ועצבון לרחק נדוד מן המקום שקרה לו העצב וכאשר לא יהיה נגד עיניו לא יגדל כאבו ועצבו כ"כ וכבר ידוע כי יותר שמתגבר יסוד מים בראש יותר הוא סכל וטיפש ואפי' בהמות שראשם מים שוטים ומשתגעים כנודע ולכך הנביא לרב צערו עלי ישראל אמר מי יתן ראשי מים היינו שיהיה בלי דעת להרגיש השבר ותקנה ב' עיני מקור נוזלים לבכות תמיד תקון ג' מי יתנני במדבר מלון אורחי' להרחיק נדוד ממקום מקדש וא"י אולי ישכח כמה שברו וצערו אבל כבר אמרו חרבן בהמ"ק היה טובה לישראל ששפך חמתו על עצי' ואבנים ונמחל ע"י כך עונות ישראל כדדרשינן תם עונך בת ציון אבל עיקר היגון על הגלות המר הזה: