יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 33

אסף פתח ואמר אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט וכו' עד ולא יזכר שם ישראל עוד כו' ואמרי' במדרש תהלים אל דמי לך אנו דוממים דכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון למה אתם דומים ולהבין דבריו הוא מה שכבר אמר בגמרא דחגיגה דמחרבן בהמ"ק נתמעטו פמליא של מעלה אשר לכאורה תמוה אבל הענין לפי מ"ש במדרש אמר הקב"ה כל מה שאבל עושה אף אני אעשה על חרבן בהמ"ק אבל יושב ודומם אף אני אשב ואדום וכבר אמר ברוח פיו כל צבאם כל דבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך וא"כ אחר חרבן שהקב"ה דומם נתמעטים מ"ה משא"כ בזמן בהמ"ק שהקב"ה דבר לפרקים אין מספר לגדודיו כי איך אפשר לספרם אמנם מה טעם ותועלת יש בשתיק' זו נראה כי אמרה תדמע עיני מפני גאוה מפני גאותן של מ"ה שאמרו מה אנוש וכו' והיינו כי מה"ש מתקנאים בישראל ועיקר קנאתם בשביל ישראל שהם גבוהים ממ"ה והיינו דוקא מ"ה שנבראו כל יום ורגע להם הקנאה אבל מלאכים הקיימים לעולם הם גבוהים מישראל עיין ברב"ע והביאו השל"ה מאמר ב' מיו"ד מאמרות ואף המה אין להם קנאה בישראל אדרבה הם המליצים בעד ישראל ולכך לאחר החורבן אשר בעו"ה בלא"ה מדה"ד מתוח מאן הקב"ה להוסיף מקטריגים ושושנים לישראל ולכך הקב"ה דומם מבלי ברוא עוד לרגעי' מלאכים חדשי' שיקנאו בישראל אך כל קנאתם הוא ע"ז שאנו אומרים שירה קודם להם כדדרשי' ברן יחד כוכבי בקר הם ישראל והדר ויריעו בני אלהים הם המלאכים המתחדשי' שנקראו בני אלהי' אבל אם אין אנו אומרים שירה גם שנאתם וקנאתם אבדה והנה בזמן החרבן נשתקעו ישראל לומר שירה כי איך נשיר שיר ה' על אדמת נכר וכדכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון כו' ולפ"ז יש להקב"ה לברוא מלאכים החדשים כי אפס קנאה אצלם וזהו כוונת אסף אלהים אל דמי לך כיון שאנו דוממים א"כ אין לך לידום ועליך להרבות חיל במלאכים כי לא יהיה להם קנאה עלינו הואיל ואנו נאלמנו דומיה בעו"ה אי לזאת אחיי ובניי כמעט לרב צערי ויגוני וכאבי נעכר נאלמתי דומיה אך ימים אלו ימי אבל שוממות בית תפארתנו וצרה אל צרה לזכור בחרבן עיר כלילת יופי ונפוץ עדרי צאן כאילים לא מצאו מנוח למרעה וכמה בה"כ ובה"מ נחרבים וביחוד אשר עתה באתי להספיד ולהתאבל על שלשה אבירי ישראל כאשר שמעתי שמתו בירח אחד הרב המופלא גדול בתורה רך בשנים ואב בחכמה כמוה' יהודה ליב בן הרב בעל מחבר נזר הקודש שהיה רב בק"ק קעלין והרב ר' ליב הנקלש ז"ל מפראג אי חסיד אי צנוע ומעלי בקי בחדרי תורה ממש ד' טורים וד' ש"ע על שפתיו קבועים וממש כל ימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ד' אמות בלי תורה ואחרון הכביד הרב הגדול מוה' שמואל שפירא חתן הגאון מוה' ברוך כהנא האב"ד דק"ק פירדא הוא הגבר אשר ריבץ תורה בישראל בתלמידים למאות ולאלפים והיה ישר בלמודו וחסיד במעשיו לית ענוותן כמוהו טוב לכל ויחסרו ישראל שלשה אבירי שרי תורה אשר אמרנו בצלם נחי' ע"ז ירדו עיני מים כי תלתא תמוה' מדכר דכירי אינשי ולכך אמרו חבל על דאבדן ולא משתכח כי היו אברהם יצחק ויעקב והמה שלשה פלאי ולא משתכחין וכן הדבר הזה בעו"ה אשר תלתא שברים א"א להרפא וענין שאמר ה' למשה חבל וכו' כי הקב"ה אמר הם לא שאלו אחרי שמי ואתה תשאל לשמי כי ודאי מאחד אין ראיה כי זה חושב כך וזה חושב כך אבל להיות כי שלשה בסוג אחד ולא שאלו והוא שאל בזו יש לתמוה על משה רק ודאי על יצחק אין כאן תמי' לכאורה למה לא שאל כי ראה שאביו לא שאל ומכ"ש ביעקב בראותו שא"וי לא שאלו אך כ"ז אם הם הכל במדרגה וסוג אחד אבל אם הם ממדרגות מתחלפים אין לומר שזה נתלה בזה רק מעצמן לרב צדקותם לא שאלו הנה ודאי אם צדיק א' מת וצדיק אחר ממלא מקומו הראשון נשכח כי יש כאן תמורתו וכן לעולם משא"כ כשאין ממלא מקומו ואחד בגדר אחר מחבירו אין נשכח הראשון כי שברו מי ירפא וזהו מאמר ה' חבל על דאבדן ולא משתכחין וזהו לראיה כי כל א' מאבות היו במדרגה אחרת וסוג מתחלף כי לולי כן הי' אברהם נשכח במלואו מקומו יצחק וכן יצחק ביעקב כנ"ל וע"כ דהי' מדרגות מתחלפים ומ"מ לא שאלו לשמו ואתה תשאל לשמי ולכן אלו ג' חכמי ישראל הי' כל אחד במדרגה מתחלפת מעלתו של זה ממעלתו של זה ובאמת על הך דאבדן וכו' יש עוד פני' אחרת כאמרם במשה כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה וביעקב כתיב ויעברו אלא משה שלא הי' לו בוכים נאמר ויתמו יעקב הי' לו בוכים נאמר ויעברו ויש להבין ח"ו על משה לא יהי' בוכי' אי' יהושע וע' זקנים כולם בניו והכתוב מעיד ויבכו אותו כל ישראל ואם על בחיר יציר ה' לא נבכה על מי נבכה אבל כבר גדר הפילסוף הטבעי כי כשיהי' לאדם חדוה ושמחה א"א לזכור לו צער ויגון כי החדוה מפיג צער וכן להיפוך כי כשיקרה לאדם צער יהי' זוכר כל הצרות מקדם ויוסיף יגון על יגון בכל אופן ולכך במות משה נחלו ישראל ארץ חמדה שהוא שלימות אדם בזה ובבא שכחו ביגון משה ופסק הבכי משא"כ במות יעקב היה לו הבכי כי החל הגלות כמ"ש רש"י במות יעקב נסתמו עיניהם משעבוד א"כ חזר לנעור אבל יעקב ולכך כתיב ויעברו וזה סבה דאבדן אי"ו לא נשכח כי הגלות שהי' בסיבת מיתתם והשעבוד לא נתן לישראל לשכח מיתתם והנה קב"ה הוכיח למשה כי אי"ו לא הרהרו כי הבטיחם בא"י ולא היה להם ד' אמות קרקע ולכאורה אין זה ראי' דלא הרהרו בשלהם ולא הקפידו אם ארץ רחבת ידים לפניהם או אם הם מסתפחים בארץ לא להם כגר וכן משה אלו הגיע לו צרות רבות לא היה מהרהר אבל משה הי' מצער בצרת ישראל באמרו ומאז באתי וכו' הרע לעם הזה ודבר כרועה נאמן לעדרו אבל גם בגלל זה שלא זכו אי"ו בא"י לשבת בו לא הי' מגיע גלות לישראל וא"כ אף הרהור זה שהי' לאי"ו להרהר לא היה בשביל עצמן כ"א בשביל ישראל ומ"מ לא הרהרו וזהו שאמר ה' חבל על דאבדן וכו' והטעם כי הגלות מזכיר תמיד מיתתן כנ"ל וא"כ שהגלות מתסעף מזה ואעפ"כ לא הרהרו ואתה מהרהר וא"ש והנה גם אצלינו שהו בלא"ה ימי אבל וגלות על אבדן בית מקדשינו אשר בו הי' שלימות נפשנו וקרן ישראל נגדע בעו"ה שוממת עיר כלילת יופי מקום תורה לרבים ואבדה חכמי לבב ורבי' חללים שנפלו זכי חולקיכון קמי מלכא קדישא אלו הלוקי' אלו הגולים אלו הנסקלים שנפלו מגגות ומתו ואלו הנחנקין בתולות ישראל הצנועות שקפצו לתוך המים ויטבעו לבל יתעללו בם הרשעים שמעו עמי כי נאנחה אני בנות ישראל עליהם בכינה אל בנותי כי מר לי מר שנגעה בנו יד ה' ואלו בת יפתח שהיתה לקרבן אשה לה' הלכו בנות ישראל מימים ימימה לתנות עליה מה תעשו לכשירים וצנועים כאלה הלא ראוי מבלי לידום כ"א להרבות בכי וצעקה על אבל ישן וחדש ואמרו בגמרא דחגיגה דמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' שלשה דמעות הללו למה א' על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני וא' על ישראל שגלו ממקומן וא"ד על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' ומשני כיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה עכ"ל ויש להבי' הפי' על ביטול תורה ורחוק מפשוט' דמקרא ולא אמר כפשוט' דלכך ראוי לדמוע על גלות ישראל כדכתיב הלא ע"ז ראוי לבכות גם מ"ש כיון שגלו אין לך ביטול תורה וכו' קשה הא אמרו שהקדי' הקב"ה גלות יכניה שילמדו שם בבבל תורה והם חרש ומסגר ואמרו בסוכה להון הא דילכון פי' התוס' דעיקר תורה בבבל מן חרש ומסגר יותר מא"י ואמר בפסחי' פרק האשה שישראל גלו לבבל שיאכלו שם תמרי' ויעסקו בתורה אבל יש להבין ג"כ במה שדרשו ז"ל על פסוק מי האיש חכם וכו' על מה אבדה הארץ אמרו דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שאמר הקב"ה בעצמו ויאמר ה' על עזבם את תורתי וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים ואר"י שלא ברכו בתורה תחלה ודברים אלו בתכליתו תמוה מה הוא השאלה העמוק' הזה שלא יוכלו חכמים ונביאים לפותרו וזיל קרי ביה רב הא כתיב בק"ש השמרו לכם וכו' ואבדתם וכו' והלא כל דברי נביאים מלאים מזה ודברי ר"י שלא ברכו בתורה תחלה ביותר תמוה ממש מחוסרי הבנ':

אבל הענין יובן כשנבין מקרא בתור' והסתרתי פני וכו' ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהים בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי אסתיר פני על כל הרעה אשר עשו כי פנה אל אלהים אחרים עכ"ל ויש להבין מה זה שיאמרו על כי אין אלהים בקרבי מצאוני פשיטא מה יחדשו בזה ומה טיבו של אמירה זו וגם כפל הענין בהסתרות פנים אשר נאמר אח"כ ואנכי אסתיר וכבר התחיל בו והרגיש בו הרמב"ן ע"ש שדחק וגם זה שדייק כי פנה אחר אלהים אחרים ולא אמר סתם על כל הרעה שעשו כי יש רעות רבות המביאות עונש זולת ע"ז והכל כמ"ש כי בימי יחזקאל בקשו לפרוק עול ואמרו עבד ששלחו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה ע"ז ויש להבין וכי בשביל שגלו פסקה התורה אשר נתן ה' ומה ענין זה לאשה הגרוש' מאישה ולא כן אנחנו עם ה' מצווים ועומדים אבל ידוע מ"ש בגמ' מכאן מודעה רבה לאורייתא דיכולים לטעון אנוסים היינו והקש' תוס' הא הדר קבלוהו בערבות מואב תי' רשב"א דקבלוה ע"ת לכנוס לארץ ולכך אין להם טענה רק כשנוטל מהם א"י וזהו מאמר הגמרא שבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל והיינו כטענת הגמרא דכיון דגלו בטלו קבלת ערבות מואב וקבלת התורה היתה באונס ולכך בקשו לפרוק עול והנה הפוסקי' הביאו קושיא בשם תשובת מהרד"ך בהא דקיי"ל נשבעי' להורגים ולאונסים ובלבד שיבטל השבוע' בלבו והלא במ"ת נשבעו מבלי ביטול בלב ותי' בשלמא באונס דיכול לבטל בלב ואינו יודע מה בלבו א"כ צריך לבטל ואם לא ביטל הרי גיל' דעתו דניחא ליה בשבוע' משא"כ לפני ה' דיודע מחשבות א"א לבטל והכל בכלל אונס והנה כבר דרשו היש ה' בקרבנו אם אין אם אתה יודע מה בלבנו או לא הרי ל' ה' בקרבנו היינו שיבחין מה שבקרב לבנו ובתוונא לבנו יתיב וזהו ענין הקר' דאמר והסתרתי פני וכו' וזהו הגלות ובגולה ימצא' צרות רבות ורעות ואמר ביום ההוא היינו בגולה למה יהי' לי עתה בגולה צרו' הלא בעת שניטל' א"י ממנו א"כ יש לנו תי' אנוסין היינו ולמ' קרה לנו כעת צרות רעות ומזה תבין ע"כ כי אין אלהים בקרבנו ח"ו שאינו יודע מה בלבו וא"כ אין כאן אונס דהיה לו לבטל בלבו כקו' מהרד"ך ולכך קרוני צרות אלה כי אין לטעון אנוסים היינו ולהסיר זה הטעות והמינות בא הכתוב לתרץ ולומר דאין תמיהת' כלום כי התוס' הקשה הלא יהושע כרת עמהם ברית ותי' תוס' יהושע לא כרת עמהם רק על עכו"ם וא"כ לפ"ז על עכו"ם אין להם טענת אונס וזהו שאמר ה' הסתר אסתיר פני לא בשביל שאר עבירות דקשה לכם אנוסים והיינו רק לכך אסתיר פני כי פנה אחרי אלהי' אחרי' ובעכו"ם לא שייך אונס כנ"ל וא"ש ובזה יובן ג"כ כי ידוע כל מה שבא קללה ופורענות לישראל הוא בשביל חטאת ישראל כדכתיב כמה פעמים בקרא ובשעת חורבן כבר נמחל לישראל הכל כמ"ש תם עונך בת ציון ומה שהי' נענשים הכל היה בסבת חטאי' שחטאו ישראל אח"כ וא"כ הא דהי' א"י כמדבר ולא עבר איש והיה שממה הכל הי' בסבת חטא שחטאו אח"כ רק ע"ז יש להם תי' אנוסים היינו וכאן ל"ל כתי' הנ"ל דחטאו בע"ז כי בגלות ישראל מעל אדמתן לא עבדו עכו"ם וא"כ מה טעם יש לעונש הגדול הזה עד שאפי' הארץ לקת' בעונ' אמנם ידוע מה שאמרו ראוי היו ישראל בימי עזרא כמו עולי מצרים אלא שגרם החטא ונדחקו כל המפרשי' מה החטא אם נשיאות נשי נכריות אין זה מספיק כ"כ לחטא גדול לעכב עוד הישועה אמנם יובן ע"פ דאמרו חז"ל על יצה"ר דעכו"ם דצעקו אנשי כה"ג האי דאחריב ביתינו והגלינו מארצינו ועדיין מרקד בנו הלא לא עבדו עכו"ם בבבל כלל אבל יובן במה שנחלקו בעבודה לה' אם מאהבה ואם מיראה עד שאמרו יראה פנימיות קודם לאהבה ותדעו דרך משל מלך גוזר גזירות והעם אומרים ליראת מלכותך לקיים ציווי פקודתך אנו עושים כן אין זה גנאי למלך אדרבה יקר וכבוד כי ליראתו ותוקף מלכותו העם סרים למשמעתו אבל אם מתחלה בקבלות המלכות כשממנים אותו למלך אז אם אחד יאמר למלך אדוני המלך ליראתך היותך גבור מניתי אותך למלך ולולי יראתך לא הייתי מסכים במינוי שלך הלא זה שנוא בעיני מלך למאוד כי מורה שאינו כדאי למלך רק מחמת יראה הוד' לו היש בזיון גדול מזה וכן הדבר בהקב"ה לקבל עול מלכותו והאמונה שהוא יחיד ולעבדו בלב שלם זהו צריך מאהבה בלי פני' אחרת ומבלי להרהר לחבק חיק עכו"ם ח"ו כלל ולומר לולי יראת עונש המקום הייתי עובד לחמה וכוכבים כי זה מורה שיש ח"ו ספק ביחוד ה' ומלכותו וזה ח"ו טינא ומינות בלב איש אמנם כאשר תקוע בלב יחודו באהבה ובשמחה לשמור מצותיו מבלי לאכול דברים האסורים ולחמוד חמדת זמנים אף שעושה זו ליראת הקב"ה לבל יקצוף כי המעשה בעיני ה' רע זה מורשה ומותר ואין בו ח"ו שום הגעת בכבוד המקום וזהו כבודו ולכך אמרו וגילו ברעד' מקו' גילה שם תהא רעדה וזהו הנרצה מתחל' לקבל יחוד מלכותו באהבה ובחדוה אבל אח"כ לקיים מצותיו צריך יראה ורעד' למאוד ולכך נאמר בק"ש בקבלת עול מלכותו ויחודו הקדוש וטהור ואהבת וכו' זה צריך להיות באהבה והנה בעו"ה ישראל בגולה בבבל עדיין היה לתא דעכו"ם קשור בלבם ולא עבדו ה' מאהבה רק ליראת עונש וגלות כי ראו מה קרה להם בסבת עכו"ם אבל לבבם הי' חומד וכוסף לעכו"ם כי היה להם הרבה חמדת הזמן ע"י עכו"ם כמאמר הנשים לירמיהו מעת חדלנו לקטר וכו' חסרנו כל וזה העון טמון בלבם וזהו שאמרו אנשי כה"ג ועדיין מרקד בנו כי לא עבדו בגולה עכו"ם בפועל ולכך אמרו שגרם החטא היינו חטא עכו"ם הוא חטא גדול וזה הי' נשרש בלבם ולכך הי' ג"כ ארץ שממה כי בעכו"ם לא שייך אונס הייתי כמ"ש: וזה

מה שאמרו שאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ היינו לאחר חורבן כאשר גלו ישראל וזהו שאמר הפסוק על מה אבדה ארץ נצת' כמדבר מבלי עובר והיינו שאין ישראל עוברי' שם כי כבר גלו וא"כ למה אבדה ארץ אח"כ הא כעת אין עונשי ישראל כ"כ גדול כי יש להם טענה אנוסי' היינו וזהו היה קשה לחכמים ולנביאים לפרשו כי ידוע כל מה שבלבו של אדם אפי' מלאך אינו יודע רק השם לבד יודע מחשבות בני אדם ולכך קשה להם לפרש הדבר עד שבא ה' יודע מחשבות ופירשו ויאמר ה' על עזבם את תורתי וילכו אחר שרירות לבם דייקא וילכו אחרי הבעלים והיינו בלבם היו חומדים וסוררים ללכת אחרי בעלים שלמדו מאבותם והי' טמון בלבם ולכך נענשו וזהו אמרו של ר"י כי מה שהוא מאהבה שייך ברכה אבל מה שהוא בלי כ סף וחומד לא שייך ברכה וראש לכל תורה ותחילתו הוא אנכי ה' אלהיך כי הוא ראש ושורש לכל התורה וזהו שאמר שלא ברכו בתורה תחלה דייק' דלא קבלו מצות יחוד ה' ועבודתו באהב' עד שהודו וברכו לה' כי שרש עכו"ם הי' טמון בלב' ובזה יובן ג"כ הך דהתחלנו במה שאמ' כיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה יותר מזה והוא כמ"ש כי שגלו א"כ יש להם טענת אונס על כל התורה ואין לך ביטול תורה גדול מזה ובזו ניחא מה דהוצרך לדרוש על ביטול תורה ולא כפשוט' על גלות ישראל משום דק' בממ"נ אם אתה נותן ב' דמעות א' לחורבן בית ראשון ואחד לבית שני ואתה עושה חרבנות לשנים א"כ גלות בבל וגלות רומי תעשה לשנים דמ"ש חורבן בהמ"ק ומ"ש גלות ישראל והרי כאן ד' ולזה מפרשו על ב"ת והיינו דע"י גלות נתעורר טענת אונס היינו לקיים תורה וזה יתכן בגלות בבל אבל גלות רומי בבית שני לא יתכן זה דכבר קיימו וקבלו בימי אחשורוש ולכך ליכא רק ג' דמעות וא"ש ומזה נלמד בעו"ה כמה יש לנו להוריד כנחל דמעה על העדר יראי ה' הנפוץ בימים הללו בק"ק פראג והמדינה וכמה ביטול תורה איה שוקל ואיה סופר איה בה"מ הקבוע לרבים איה בה"מ של תינוקת אבל יותר יש לקנא אותן זכי חולקיהון אשר סבלו יסורין ביזה שממ' וגלות ממש נפוחי כפן סובלים על יראת המקום ואין לך קידוש השם יותר מזה אלו שמעתם אמרים כאשר אחד נתעשר בפראג ומצא מציאה הון רב כמה הייתם מקנאים אותו לומר זה הצליח ויותר יש להתקנאות שזכו למעלות השלמות ונדו מביתם כגר ע"פ השדה ואין פורס להם לחם וקיימו וקבלו מבלי התרז' כלל נגד השם ותורתו זכי חולקיהון בתורה ובאמת מי שאהבתו בוער כאש נגד ה' כל הצרות ויגונות כאין נגדו הלא העידו הכותבים זכרונות הרופאים באיש שיש לו חשוקה אשר באהבתה ישגה עד שלו כל מר מתוק ולא יקפיד אם אומן עלי תולע או עלי אשפתות וכאשר כתב גאלינוס בחולה שלא ידע סיבת החולה וכאשר באתה אשה אחת לחדרו הרגיש בדפק שינוי וכן היה בלכת' מחדרו ובזה ראה שכל חושים תלוים בזה ומזה הבין מחלתו וכן האיש אשר לו חולת אהבה עם ה' לא ירגיש בשום דבר והכל כלא נחשב כי אל ה' תשוקתו ולהב אש אהבת ה' ימשול בו בכל אופן ולכך אמר שלמה מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה רשפיה רשפי אש הוא אש אהבה ולא יכאוב לו שום נזק ולא ירגיש בשום דבר צער וזה המליצה שאמר אם תלך במו אש ותבוא במים אתך אני הרצון שאם אהבת ה' תקוע בלבו לא ירגיש באש ומים וזהו הרמז במדרש אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח ועכשיו אתם קורא ממרום שלח אש בעצמותי שהוא הנרצה כי לבו של אדם הוא מזבח הפנימי וחיצון לפני ה' לרצון זבחי אלהים רוח נשברה ושם תוקד אש תמיד לא תכבה ומי שאש בוער בקרבו לא ירגיש בשום צער וכאב ולא היו אומרים ממרום שלח אש אבל להיותו דלא היה אהבתם שלם עם ה' ונכבה אש והיה מרגישין במקרה הזמן וצעקו ממרום שלח אש:

אמנם דברי המדרש הזה יש לו פנים אחרת ועיקר תכלית ואבל ההספד הוא לזכור ענין מורה הזמן ולומר הלא ראינו כי אנשים האלה ישבו לבטח פתאום בא הפורעניות ואל יתייאש אדם מן הפורעניות כי בעוה"ב כשמה"ד מתוחה על ישראל כל ישראל בחזקת סכנה וצריך תפלה ותשובה הלא נודע לכם כי לימים ימימה אמרתי שחוששני כי יש רתחא בעולם ושטנא נצח לקבלנא ולכן בבקשה קומו ונגדר גדר לה' שירחם ה' על עמו ובלי ספק שהקב"ה ינקום דם עבדיו השפוך אם אנו עושים תשובה וזהו מאמר הפסוק לעשות נקמה וכו' הדר הוא לכל חסידיו היינו כמ"ש כי כשהקב"ה עושה נקמה הוא אות שישראל שבו בתשובה ג"כ וזהו תכלית פארם הודם והדרם והענין במה שאמרו בב"ב כי שאלו הלא המפרנס עניים עושה נגד רצון ה' משל לרב שחובש עבדו במאסר ואחד נותן לו מזונות והשיבו כי המשל כך אב שחובש בנו במאסר כי יש לאב נחת בשקם אחד ומפרנס בנו ואנו בנים למקום וצ"ל תוספת קצת דמ"מ למה יש חרון אף ה' במעלים עין מצדקה הלא הוא חובשו ומנע ממנו אוצר תבואה וצ"ל כי כך המדה אב שכועס על בנו וממאן לזון אותו אם שומרים משמרת ביתו אין נותנין לו בהחבא מזונות לסוף האב כועס עליה' ואומר אני כעסתי אתם היה לכם להיות חכמים ולדעת כי בני הוא עכ"פ היה לכם לזונו ומבלי להשגיח בכעסי וכן הדבר בעני שה' כועס על שומר משמרתו שלא זנו אותו ומזה הטעם והענין יש להבין שהקב"ה שולח לרשע לנקום מצדיקים כפי הדין כי אין השם עביד דין בלי דינא ח"ו ורשעים נקראים חרבו של מקום ומ"מ מעניש הרשעים שעשו שליחות הלזה כמ"ש נבוזראדן אלהים בעי לכפורי ידו בהאי גברא והוא הטעם הנ"ל אב שמצוה בכעסו למשרתו להכות לבנו מכות רצח המשרת החכם אינו מכהו כי יודע היותו בנו וכאשר יעבור הזעם יחוננהו אבל הטפש יעשה כמצותו וכשוך חמת אב היטב חרה לו על המשרת הזה שלא הבין להתנהג בחמלה עם בנו ומבלי להשגיח בדבריו בעת כעסו וזהו לעשות נקמה כו' הדר הוא לכל חסידיו כי מזה אות ומופת היותינו בנים למקום ולא עבדים והיש פאר והידור יותר מזה שאנו בנים לבורא עולם ומלואה גם יובן במ"ש בזוהר דכתיב חסד אל כל היום וכתיב אל זועם בכל יום וא"כ איך החסד דכל יום ותיר' דזעם שיש לו כל היום על הרשעים הוא החסד לצדיקים כי שופך חמתו ומדת דינו על הרשעים ואז מדת טובו ורחמיו בשפע על הצדיקים וזהו לעשות נקמה וכו' ואז הדר הוא לכל חסידיו כי יהיה נועם ה' וטובו על החסידים הישרים והנה בעו"ה בגולה אין ה' כועס וזועם על רשעים ומזה נראה שאין אתנו חסד בעו"ה כל היום: