יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 32

והנה נשוב להנ"ל כי קונן דוד על שאול ועל יהונתן בנו והוא כבר החלנו לעיל במ"ש הכתוב בחזקיהו שעשו לו כבוד מקמ"ל ולמה הניחו ס"ת והוא דרש"י פירש בשם המדר' דלכך לא נזכר מיתת רבקה שהוציאו מטתה בלילה בחשאי לב יאמרו ארורה האם שגדלה לעשו הרשע והקשו המפרשים דא"כ במת יצחק נמי ותירץ דבן כסיל תוגת אמו כי תלי' רשעת הבן בסוגי' האם כמ"ש מהרש"א ביומא שאלו לאם בן קמחי במה זכית וכו' שלא שאלו לאביו כי הכל תלוי באם אך זהו בכל אדם אבל חזקי' דלא נסיב אשה משום דידע דנפיק מיניה מנשה וכאשר דיבר לו ישעיה ליסב אשה נסיב בת ישעיה דאולי ע"י יבוטל הגזרה הרי דלא היה בסיבת האם כי חזו דנפיק מיניה ואדרבה חשב ע"י האם יבוטל א"כ יש כאן סברא מבלי לקוברו ביום ופומבי' כ"א בלילה בחשאי ולכך אמר הכתוב דלא כן הוא וכבוד עשו לו במותו ויצאו לפניו רבים מישראל וכו' רק באמת למה מה נשתנו זה מאמנו רבקה ואמרו כי אדרבה הוא בראותו כי נפיק מיניה רשע לא ביקש להוליד רק ע"י הנביא הוכרח לקיים מה דפקדו ה' לקיים מצות פו"ר והוא כדי לקיים פו"ר שם נפשו בכפו אף כי יהיה לו רשע מ"מ לא נמנע ליקח אשה וא"כ לא שייך ארור שזה ילד דהא באמת לא ביקש להוליד רק עשה כדי לקיים מצות פו"ר כמאמר הנביא ואדרבה שבחו יותר דראה דיהיה לו רשע מ"מ לא שת לבו אפס לקיים מצות ה' מה שצוה ה' וזהו מאמרם שהניחו ס"ת על קברו לומר דקיים זה מ"ש בזה נשא אשה כדי לקיים מ"ש בס"ת זה אף שהיה לבו נוקפו כי חזא דנפק מיניה רשע אעפ"כ לא שת לבו רק לקיים כנ"ל וא"כ יש יקר וכבוד בזה ולא גנאי ח"ו ומזה הטעם י"ל ג"כ ביצחק מ"ש המפרשים הנ"ל כי על יצחק אפשר לומר דהוצרך להוליד לקיים פו"ר משא"כ אשה דאינה מצווה על פו"ר ולכך אמרו דהניחו ס"ת על קברו לכבודו ולא שהושיבו ישיבה על קברו כקו' מהרש"א דעיקר הרבותא הכבוד במותו שלא הוציאו מטתו בלילה כנ"ל ברבקה אבל בישיבת ישיבה הוא לאחר קבורה וזה אין רבותא עיקר רבותא במותו כנ"ל ודוק ולכך אם צדיק הוליד רשע קשה לספוד עליו לבל יאמרו כנ"ל ברבקה אבל בהוליד צדיק כמותו אז יש לעורר הבכי והספד לכך אומר על שאול ויהונתן בנו שהיו צדיקים גמורים וראוי לקונן מבלי פוגת:

והנה אמרו בגמ' דכתובות פרק המדיר כשמת ריב"ל שאל ליה רשב"י נראה קשת בימיך א"ל הן א"ל א"כ לאו את בר לוואי וקאמר הגמ' ולא היא רק דלא אחזוקי טיבותא לנפשו אמר כן ותמהו רבים בעלמא דקשוט איך נאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו אבל הענין כבר תמהו כל בעלי טבעים על זכירת ברית הנאמר בקשת כי הוא דבר מטבע כאשר תזרח השמש מול עבים עכורים מלאים קטורי מים כאשר הנסיון מורה בשומך נגד קוי השמש צלוחית מלא מים אבל בזוהר יש כי יש תרי קשת משונים בגוונים אחד הוא טבעי אבל מה שיש בו מראה תכלת לגמרי הוא הקשת הנרצה להזכרת ברית כי תכלת מלשון כליה ר"ל תכלת מורה כי נתחייבו ח"ו כליון ויש להם תכלית טוב בזכירת ברית לכך רשב"י ששאלו נראה קשת בימיך כוונתו על קשת ממין השני שהוא אינו טבעי כלל כנ"ל ורשב"ל השיב סתם נראה היינו כוונתו לקשת הטבע והא דלא אמר ליה בפירוש שהקשת זה ראה היינו דלא לאחזוקי טיבותא לנפשיה אבל מ"מ לא כזב מילתא כי באמת נראה קשת הטבעי והנה לפ"ז צריך לימוד והבחנה להבחין בין ראיית קשת אם הוא טבעי או קשת הזכרת ברית כי אז יש לנו לעורר בתשובה כי לכך בא האות לחזור בתשובה ולחדול מרע ואלהים עשהו שייראו מלפניו והנה כל זמן דצדיק בעולם ודאי לא נראה קשת רק ממין הטבע וא"צ לימוד והבחנה וזהו מאמר דוד כ"ז ששאול ויהונתן צדיקי עולם קיימים ודאי לא נראה קשת ממין השני וא"צ לימוד להבין בין קשת לקשת אבל במותם א"כ צריך לימוד ללמד בני יהודה קשת להבחין בין קשת לקשת וזהו אמרו הלא כתובה על ספר הישר שפירושה ס' בראשית ששם נאמר את קשתי נתתי בענן ע"כ אין כוונה על קשת הטבעי לכך ילמדו להבחין למען דעת לשוב בתשובה וא"ש והנה אחיי ורעיי למדו בקשת בהעדר הצדיקים יסודי עולם אשר היו לנו לחומה אוי לנו כי אבדה רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגולה ומה נלמוד מענין קשת שמירת ברית קודש יורה כחץ למטרה ודאי למאן דפוגם בברית קודש אין צ"ל לאותן שפוגם חס ושלום בבת אל נכר אלא אף בפנויה נדה ואצ"ל א"א אוי לו טוב לו שנהפך שלייתו על פניו למה מרחם יצא למרוד פני קונו ולגרום רעה לכל העולם כי מפריד קשת של מעלה וגורם קללה גם נערים חתן וכלה וכל המתעללים בנער' מקדשים ומטהרי' אל הגנות ברחוב וכדומה עוסקי' עמם בשיחה בפרט בבית משתאות ועת הטיבו נגן בכנור כי יקשה עצמם לדעת ויוציא בחומם זרע לבטלה וכהנה יתר התועבות היחת' איש גחלים בחיקו ולא יכוה ודאי אש עד שאול תאכל וכבר דרשתי פעמים רבות ות"ל פה קהלתי נעשה גדר לבל ילך חתן אל הכל' כ"א פ"א בחדש ואז לא יעכב יותר עד שעה י' אשרי להם והנני מתר' בכם שמרו אותו כאלו יש בו סכנות נפשות העובד אותו כי העבודה שיש בו סכנה עצומה ממש כל באיה מגיע ירכתי שאול אוי לי אמי כי ילדתני על פרצת הדור בברית הנני מתרה בכם השמרו לכם ונקתי מאלתי שבועה מהר סיני להוכיח עמיתי כי נחר גרוני בקראי והנה יש עוד פי' להא דאמר ללמד בני יהודה קשת כפשוטה של מקרא שמורה על קשת מלחמה והוא כי שני מיני כלי זיין יש קשת וחרב וישמעאל ירש בברכתו מאברהם רובה קשת ויצחק שהיה ממלא מקום אברהם ביקש להוריש לעשו גם כן מלחמת קשת ולכך א"ל שא נא תליך וקשתך ואלו היה עשו זוכה לברכות היה ברכתו גם כן קשת אבל יעקב הקדימו ולא האציל לו רק חרב ולכך לא בירך לו רק על חרבך תחיה כי חרב נשאר לו ולא קשת אבל קשת לישמעאל נשאר לכך נשא עשו מחלת בת ישמעאל כדי שיהי' שניהם לו והנ' אמרו אין זרעו של עשו נופל רק ביד זרעו של רחל והוא כאשר אמרתי כמה פעמים כי כל זכות בני עשו הוא מן תמנע שהית' בת מלך ונעשה פלגש לעשו ולא הקפיד' על כבודה רק להיות בבית אברהם ויצחק ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה לכך יצא ממנה ראשית גוים עמלק ואחרי' הנה רחל עשתה יותר שהית' עקרת הבית ומחלה על כבודה ונעשה פלגש והניח' לאחותה לאה להיות גבירה לכך זרעה של רחל כובשים לעשו אמנם נצחון שאר אומות ביד יהודה כי ירש מיעקב וביחוד קשת כמבואר במדרש כי ישמעאל ירה קשת ביצחק לבל יירש אביו אבל יהוד' אמר מה בצע וכו' וכן יהודה תמיד ראש הלוחמים וזהו מאמר דוד עד עתה שהי' שאול ובניו קיימים מזרע רחל להם החרב כי הם בכחם ירשו לעשו והיו לוחמים בחרב אבל עכשיו שמת שאול ואין לבני יהודה ממשלה בחרב כי זהו סכסיסו של עשו רק קשת כמ"ש ידך בעורף וכו' כי ליהודה נתן הקשת ולא החרב לכך אמר ללמד בני יהודה קשת הלא כתובה על ספר הישר ידך וכו' ואמר הצבי ישראל על במותך חלל איך נפלו גבורים וכו' כי מדרך הנימוס ונהוג במנהגי עם שכיח כאיש אחד כאשר ירבה עליו העומס והטורח הצבור יכעיסנו ויקוצו ברב טורח וזהו מטבעי אנושי אבל באמת חטא גדול הוא למנהיג שמחוייב לישא כצאן עלות ינהל מבלי לבעט בטורח ועומס ויותר שעליו הטורח יותר עליו החיוב להתנהג בנעימות בלי שום כעס אוי לי על שברי כי לפעמים גם אני בזה המכשול אשר אני כועס כאשר ירבה הטורח מבני אדם ולא כן היושר וכבר כתב הרמב"ם בס' המורה כי עיקר חטא משה רבינו ע"ה היה בסלע שדבר עם העם בכעס שמעו נא המורים היה לו לדבר בנחת וזה אצל ראש העדה לחטאת גדול ומרי ואם היה שאול מתנהג כן אין לתמה היותו נענש אבל באמת שאול היה בנחת מתנהג עם כל העם עד שלא היה בו מדת כעס כלל וכבר נודע כי צבי אין לו מרה כלל וזהו הצבי ישראל אתה ראש ישראל נדמה לצבי שלא היה מרה בו כלל וא"כ אין להאשימו בעבור שכעס על ישראל וזה פי' ג"כ ברח דודי ודמה לך לצבי דהיינו דאל יכעוס עלינו כלל ואמרו במדרש כתיב עיני ה' אל יראיו וכתיב עין ה' אל יראיו כאן בעושין רצונו כאן באע"ר והכונה כי ידיעה כי עין א' כינוי למה"ד ועין א' למה"ר ולכך בעושין רצונו משגיח בב' עינים כי אף למה"ד הם הגונים אבל כשאע"ר ואין יכולים לסבול מדה"ד הוא משגיח רק בעין א' והוא בעין של רחמים וידוע שצבי כשהוא ישן מביט בעין אחד לכך אמר ברח דודי ודמה לך לצבי היינו שתביט רק בעין א' והוא של רחמים וזהו הצבי ישראל שהי' מתנהג עם ישראל במדת הרחמים ולא במדת הדין כלל וכלל ולכך אמר בסנהדרין עיניך יונים פירש"י סנהדרין שנמשלו ליונים וזהו הטעם כי מלבד מה שאמרתי כי חכמי ישראל היו שותים תמיד מים חיים של תורה ולא מקיאים דהיינו שלא נשכח דבר מאתם כאמרם בור סיד שאינו מאבד טיפה וידוע במשניות מס' פרה כל עופות שותים ומקיאים חוץ מיונה לכך נקראים עיניך יונים אף גם הטעם כמ"ש בהנ"ל כי הם מתנהגים שלא בכעס כלל ולא היה להם מרה כיונה שאין להם מרה כלל אשרי אדם שינצל מכעס כי כעס בחיק כסילים ובעו"ה מדה זו גורם רעה לאדם בזה ובבא והעידו לי על הגאון ז"ל דק"ק פירדא שהי' מרחיק מאוד מכעס כל ימיו וביותר הייתי מכיר בהחסיד ר"א פ"ב ז"ל שלא היה בו מדה זו כלל ולא ראיתיו כועס כ"י והי' סובל טורח כל עיר פראג ממש בלי פרס כלל ואדרבה היה נושא בעול והי' שכמו נוטה לעול אחינו ובצרתם היה לו צער והי' כל נאנח ונעזב ומבקש לחם יבא אליו ובעצתו ינהגם בנפשו ומאודו וקבלם בפנים שוחקות ויפות ולא היה כמוהו ממש מימות ראשונים בחי נפשי ולכך ראוי לקונן באבל יחיד כי הוא היה ממש יחיד בדור ואין כמוהו בעולם חסיד וירא חטא כמוהו ומי יתנני ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה כי בדברים רבים העמידני על אמת ויושר ואני חייב בכבודו כראוי והנ' עוד מכשול מצוי בפרנסי הדור והוא כאשר יהי' בתכלית הרוממות ויכבדוהו זקני עם ובין נגידים יושיבהו דעתם זחו עליהם ויתגאו למאוד וזהו הוא עון פלילי כנזכר בפרקי אבות דר"נ נשאל ר"י לר"ג על מה נחתם גזר דין לדיין כעוברי עבירות חמורות והשיב כאשר דרש ברבים והעם הפליגו בשבחו ועוצם חכמתו זחה דעתו עליו ולכך חרוץ דינו להרוג וזה בעו"ה מכשול מצוי לכל עם קטן וגדול כאשר ידרוש או יעשה שום דבר לתקוע להתפלל והעם יפליגו בשבחו ותיכף יגביה דעתו ויאמר מי כמוני וכהנ' מהתרוממות בנפשו ודעתו ובאמת הוא מהמרי גדול כי הלא ראוי להחזיק טובה לה' אשר חננו בזה והבדילו משאר בני אדם ובפרטות אם יתגאה איש בלימודו וחכמתו הלא אם ילמוד אלף אלפים שנה לא יבין תכליתו של קוצי של יו"ד הכתוב ולא ידע סיבת טעם טבעי מחקרי על בוריה ואיך יעמוד איש מעותד אל הטעות והשגיאות אין רגע בלי מכשול להתגא' ולהמרות פי קונו כי אין דבר מתועב לפני ה' מגאוה ודוחק רגלי שכינה ואם היה שאול המלך מתנהג כן לא הי' כ"כ מהתימא על אשר קרהו ההריג' כאשר קרה להרוגי מלכות כנ"ל אבל באמת שאול לא הי' לו כך טבע זו אדרבה יותר שהי' עולה לגדולה היה לבו חלל בקרבו ונשבר ונבזה ונמס רוח בזכרו כי הוא אדם עומד למקרה זמן ופגעיו ולא לעולם חוסן וזהו מאמרו על במותיך חלל הרצון כשהי' מגיע לתכלית הגבהת ורוממות היה לבו חלל בקרבו וא"כ שפיר קשה איך נפלו גבורים לכך אמר אל תגידו בגת כו' אין הכונ' לבל יאמרו הריגת שאול בעו"ה כולם ידעו והלא לקחו גוית שאול והביאו אותו להיכל פסילי אלהיהם אבל כבר אמרו מפני רעה נאסף הצדיק כדי שלא יראה הרע' נאסף אמנם לפעמים מת בחטאו וע"ז אמר דוד אל תגידו בגת ואל תבשרו בחוצות אשקלון כמאמרי הנ"ל אשר דברתי כי שאול ויהונתן היו חפים מפשע ומנוקי' מעון כי בהשמע' זאת ושפטו כי מיתתם הי' לבל יראו ברעה אשר ימצא ח"ו לישראל וישמחו ויעלזו ולכך אל תגידו זאת למען יחשבו כי בעונם מתו ומזה נלמד כמה יש לנו להרבות בתשובה ותפלה וצדקה ומע"ט בהעדר צדיקים כאלה אנשים הללו שלימים היו מבלי דופי ושמצה ובעו"ה מפני הרע' נאסף הצדיק ועלינו להתפלל שיהי' מיתתם לכפרה לבל יגיעו ימי רעה ח"ו התקוששו וקשו להסיר מאתכם כל דבר רע כי מיתת צדיקים משמים כמתרה וצווח ואומר שובו בנים שובבים כי הנני לוקח מחמד עיניכם והעיקר כאשר אמרתי מאן גבר בעי חיי יתמיד יום ביומו בספר תוכחת מוסר ואותן האנשים הלומדים בחבורה ספר של"ה לא יקראו אותו כסדר כי רוב פלפול וקבלה ודרוש והעיקר ללמוד בתוכו בשער אותיות ודברי מוסר שלו אשרי תמימי דרך ההולכים באורחותיו מה נעמ' כי מפה קדוש יצאו וכהנ' שאר ס' מוסר ואפי' נשים ובתולות חובה עליהם לקרות בכל יום מספרי מוסר הנדפסים בלשון אשכנז לב טוב שמחת נפש תם וישר וכדומה ואם תעשו כן מובטח אני שיהיה לבכם נפתחו על שרשי היראה לירא את פני ה' הנורא ולא בקל תחטאו בשאט נפש:

ואמר דוד הרי בגלבוע אל טל ומטר כו' דבר זה כבר אמרתי במקום אחר כי כאשר יהרוג הצדיק אז נפשו מבקש להתדבק בדמו אשר נשפך ואז מעכב שבל יהי צמחים כראוי כי שרשי הקדושה אשר במקום צמחים מתדבקים בנפשו כדרך כל הדברים להתדבק בדומה לו ניר קטן בניר גדול והצמחים שיגדלו במקום ההוא אין בהם ניצוצי' קדוש' קיא צואה בלי מקום ואין נאותין לאכילת ישראל כנאמר לא על הלחם לבדו יחיה כי על כל מוצא פי ה' היינו ניצוצי קדושה אבל במקום הזה אינו כאשר הארכתי בזה בדרוש הקודם לכך אמר הרי בגלבוע וכו' אל טל ומטר עליכם ושדי תרומות כי למה מטר וטל להוליד זרע ופרי הארץ הלא לא יצליח ואין טוב למאכל ישראלי ולכך אמר שדי תרומות נקרא קודש כדכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ועיקר תרומה היא שרשי הקדושה שבתבואה והם ראשית והם המפורשים לכהן אבל כאן שלא יעלה שום קדושה כלל א"כ טוב שלא יעלה זרע ולא יצמיח צמח ולא יופרש תרומה ממנו כי מה לכהן בבה"ק כי הזרע שיוגדל שם משורש רע אין בו חלק טוב ולא נאות לישראל אף כי לכהן לאכול מחלק רע ולחם מגואל פיגול הוא לא ירצה והטעם כי שם נגעל מגן גבורים וכו' מגן שאול בלי משוח בשמן ופי' המפרשים שלא היה נמשח בשמן המשחה ואפשר לומר כי נתן טעם דאין להאשי' לשאול בעבור החיותו אגג כי לא נמשח בשמן המשחה וא"כ אין לו תואר מלך כמאמר חז"ל כי שאול לא היה לו תואר מלך היותו בלתי משוח בשמן משחת קדש וא"כ אין עליו להכרית זרעו של עמלק כי צריך מלך להכריתו כדאמרינן בסנהדרי' כי יד על כס יה וכו' אין כסא אלא מלך וגם תירץ על מיתת נוב עיר הכהנים כי הוא לא היה הורגן רק דואג ואין שליח לדבר עבירה רק אלו היה מלך לא היה דרוש מפורסם כי אך למעט דבר מצוה אפילו יואב ראש לישראל לא דרש אך והרג לעמשא שביטל מצות המלך כמבואר בסנהדרין ומכ"ש שאין להאשים לדואג שהיה שומע בקול שאול המלך להרוג לנוב עיר הכהנים כי לא דרש אך אבל אם אין לשאול דין מלך אזי חטא דואג ומנוצל שאול וזהו אמרו בלי משוח בשמן המשחה ואין לו תואר מלך ועוד נראה במ"ש כי שמן המשחה היה כמו טל קודש כדכתיב כשמן הטוב שיורד על זקן אהרן כטל חרמון וכו' לכך אמרו כי שמן המשחה היה מגדל ומרומם להנמשח בו כמו טל קודש המחיה מתים ולכן אלו נמשח שאול בשמן המשחה היה מגדל זרעים אף בלי טל ומטר ולכך נאמר באסא שקברו בבשמים היה והיינו היותו נמשח בשמן היה מגדל בשמים ולכך אמר בלי משוח בשמן משחת קודש א"כ אין מגדל זרעים כלל ולכך אל טל ומטר עליהם כלל ולכך היה רעב בארץ על שאול שלא נספד כהלכה כי ע"י הספד אנו מעלים נפשו של צדיק למעלה כאמרם אחים הספידא דהתם קאימנא וע"י הספד לא יקום שם כ"א יעלה מעלה מעלה וא"כ שאול שנספד שלא כהלכה היה נפשו למטה ונתדבק בו שרש קדושה ולכך היה רעב בארץ כנ"ל ואמר מדם חללים וכו' והוא כי ידוע דחטא שאול היה כשמעו לקול ישראל אשר חמלו על מיטב הצאן והכרים והמשנים לעמלק ושמנו וטוב השאירו וזהו מחלב גבורים כי עמלקים היו גבורים כנודע וחלבו ומיטב שלהן השאיר ישראל ועוד היה חטא במה שצוה לדואג להמית נוב עיר הכהנים והנה זהו הכל היה בעקימת שפתיו ודיבור פיו אך לא במעש' אבל יהונתן בנו היה נקי מכל וכל ודבר ידוע בפסוק וביחוד בתהלים כי המשיל העוש' מעשה בעקימות שפתים לדורך קשת שיורה חץ הלאה וכן הדבר בדבר שפתים אך למחסור כי ידרוך קשתו כאויב לעשות פעולתו מרחוק והלאה ולכן שאול שחפץ ופעל שנהרגו כהנים באמירת פיו ראוי מדה כ"מ שיהיה קשתו נסוג אחור מול אויב וירשיע בכל אשר יפנה הואיל שדרך קשתו כאויב נגד אוהבי ה' ועמו קדושים אבל הואיל שלא פעל רע במעש' ידיו אף מראוי שפועל ידיו לא ישולם לו כי הלא ידיו לא עשו רע אבל יהונתן שמנוקה מעון מכל ראוי שאפילו קשת ומכ"ש חרבו לא ישוב ריקם וכבר נודע כי נוב עיר הכהנים מזרע עלי ונקנס מיתה עליהם כל מרבית ביתו ימותו אנשים ובזה רבים מפרשים התנצלו בעד שאול דגברא קטילא קטל וזה מאמר דוד מדם חללים הרצון המה נוב עיר הכהנים שהיו חללים וגברא קטילא וחלב גבורים הוא אשר חמל על מיטב ושמנו של עמלק כנ"ל בשביל זה קשת יהונתן לא נסוג אחור כי אין לו דבר בזה וזך מכל עון ואפי' קשתו אין ראוי שישוב ריקם ושאול שחטא באמת ראוי שקשתו יסוג אחור אבל הואיל ולא עשה מעשה בפועל וידיו תמים לה' א"כ ראוי שחרב שאול לא ישוב ריקם כלל ואינו כן ששב חרבו ריקם עד שנפל על חרבו ומת והוסיף דוד לומ' שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו וכו' כי כבר נודע מה שדרשו חז"ל אתה ובניך עמי במחיצתי בשרו שמואל שיהיה בן ע"הב אבל חכמים אחרים פקרו בזה ואמרו כי אדרבה מזה ראיה שלא היה לו ע"הב כי שמואל לא הועל' מאשת אוב רק שד לבש עצמו בדמות שמואל ואמר שיהיה עמו במחיצתו מקום אשר הרגיע לילות שעירים ובדרך פשוט מצאנו להם תשובה שע"כ עמי מוסב על שמואל כי אלו נאמר על שאול לבד היה להם מקום לכפור כי בו כפרו העכו"ם אבל אתה ובניך עמי וכי תעל' על דעת שיהונתן גבר ענוותן שהיה בן מלך ואמר לדוד אהיה לך למשנה ולא נמצא בו עול יהיה ח"ו אצל משכן הקליפות ועל יהונתן אף העכו"ם מודים וע"כ עמי מוסב על שמואל וכן הדבר בשאול וע"ז אמר דוד שאול ויהונתן כנ"ל ובמותם לא נפרדו א"א להסב מלת עמי על שני פירושים וכמו שיהונתן יהיה בצרור החיים כן יהיה שאול וא"א להפרידם ואמר הנאהבים והנעימים בחייהם כי נוד כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וא"כ הם שהיו נאהבים ונעימים לכל מזה אות אמת כי חפץ ה' בם ואף במיתה לא יהיו פרודים וכולם יהיו לחיי אמיתי שכולה טוב ואמת ואמר מנשרים קלו מאריות גברו והוא דיש להבין במ"ש בע"ז ד"ה אר"ל באו ונחזיק טובה לאבותינו אלמלא הן לא חטאו וכו' היינו כמו שלא באנו לעולם פירש"י לפי שהם חיים לעולם וכ"ז שהם קיימים אין אנו חשובים לכאורה מאמר זה יש בו מהזרות למאוד דאף דאמת יהיה כן שעי"כ הגיע לנו טובה גדולה וכי בשביל זה נתחזק טובה לנפש החוטאת וממרה פי עליון וביחוד תמוה מה היא התועלת דאם היו ראשונים קיימים לרב יקר מעלתם היינו כלא נחשב העבודה זהו תכלית הגאוה והמרי והטבע רשעים כך הוא בשמעתם כי גדולי הדור מתו שמחו לומר עכשיו הרי אנו בעולם גדולי הדור ואין כמונו אבל טבע צדיקים שמחו כי יש גדולים הימנו לשמח אותם ולנשק עפרות רגלם הנשמע דבר רע כזה לומר טוב כי מת משה ואהרן וזקנים ודור דעה שראו ה' פנים אל פנים אפס יהיה נחנו ראשי הדור מתגאים על העם וחטא נד"ו היה שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו אבל ברור שיש פנים אחר לדברי מאמר הנ"ל בשנבין ג"כ במשנה פרקי אבות אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שע"כ אתה נוצר וע"כ אתה נולד וע"כ אתה חי וע"כ אתה מת ויש להבין מה זו הבטחה ומי שוטה שישמע לקול יצה"ר שיהיה מנוס בשאול שוחה עמוקה ציה וצלמות ואם שוטה זה יפתה לזה מה זו שאנו אומרים לסתור הבטחת שטות כזו כי ע"כ אתה נולד וע"כ אתה מת וכי בשביל זה לא ימלט מלהבטיחו בו ואם הולך על סוף דאתה עתיד ל"ד וחשבון ה"ל למשנה להזכיר זה בלבד ומה זהו אריכות ע"כ אתה נולד כו' אבל יובן כמ"ש כי המיתה מכפר' ונרמז בקרא וכפר אדמתו עמו אך אמרו בגמ' דסנהדרין מתוך רשעו לא ה"ל כפרה והענין כי כבר אמרו טבעיים כי המית' מוכרח' והוא כי כל דבר שהוא בהכרח סופו לבטל המכריח וחוזר למקומו כאשר חכוף ברזל בתכלית עקמימות סופו להתפשט ולחזור מעקימתו וכן אם תזרוק אבן בהכרח למעלה בכח לא ינוח שם ויחזור למקומו וכן בכלי שעות שבנוי על דבר המכריח הוא עקימות הברזל שקורין קולמוס כלי שעה סוף להתפשט וינוח ואם הקולמוס הוא גדול ומעוקם הרבה ושוהה להתפשט יהיה הכלי שעה מתנועע זמן רב אבל עכ"פ סופו לנוח וכמה מתנות אשר נדרו שרי מדינות למי שיעשה כלי בתנועה תמידית שקורין מאדם פערעטואים ונלאו ולא יכלו כי כל דבר המכריח סופו לנוח ואין דבר המוכרח המתמיד ומזה שפטו כל המחקרים כי היות אדם כמו כלי שעה כאשר יחמם חום השרשי וחום הטבעי שהם העושים תנועת אדם כקולמס בכלי שעה כאשר ינוח מלנוע ינוח וימות א"כ שהמיתה מוכרחית מה זה יש כאן כפרה דבר המוכרח אין כאן מכפר אבל כבר אמרו לא היו ישראל ראוי' לאותו מעשה רק להורות תשובה כי אחר העגל שבו בתשובה שלימה לפני ה' למאוד עד שבצום הנבחר נתבשר למשה סלחתי כדבריך א"כ יש כאן שאלה כיון דלא חטאו למה מתים כלל וצ"ל אף דלפי האומרים דטבע אדם למות אם עושים רש"מ מ"מ היה החיים ע"פ ניסי ולמעלה מהטבע כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם הרי שאתם למעלה ממזל ומהטבע המכריח המיתה א"כ ק' כששבו בתשוב' הרי חזרו למקומן הראשון וא"כ ה"ל להיות שלא ימותו כמו קודם חטא דהא התשובה מכפר ולא נשאר רושם החטא אמנם צ"ל באמת כן הוא אבל ישראל לגודל צדקתם וחרטה שהיה להם על החטא להוסיף כפרה קבלו על נפשם המיתה כדי לזכזך חומרם כמ"ש הר' יונה שבעל תשובה אף ששב למאוד מ"מ תמיד לא יפסיק לשוב ויהיה בלבבו אולי אין התשובה מספיק לעוצם המרד בה' וכן עשו ישראל וקבלו מעצמם עליהם המיתה כדי שיהיה כפרה להם נוסף על התשובה כמ"ש האר"י ז"ל על וינצלו ב"י את עדים מהר חורב שהם ב' כתרים מה"ד ומלכיות ובתשובתם קבלו על עצמן מה"ד ומלכיות כדי להרבות בסליחה ולכך המיתה מכפר כי מעצמן קבלו בתשובה המיתה ואילו לא רצו היה הכתר נקי ממ"ה בידם ולכך שורת הדין שיהיה המיתה לכפרה על כי גלל כן הערו נפשם למות ולכך במת מתוך תשובה מיתה מכפרת כנ"ל כי אין טענה דהא המיתה בע"כ כנ"ל כי גלל כן קבלו מיתה והיה בידם מהיות חפשי ממנו הואיל ששבו לה' אבל מת מתוך רשעו הרי אינו בגדר בני עליון כלכם והרי מוכרח ובע"כ ימות כדרך ונימוסי הטבע שכל דבר המוכרח סופו לנוח וא"כ מה זו כפרה הואיל והוא דבר מוכרח ואינו ברצונו וזהו כוונת המשנה אל יבטיחך יצרך שהשאול הוא הקבר בית מנוס לך כי המיתה מכפר דכתיב אדמתו וע"ז אמר כי הוא הבטחה של רמיה איך יכפר בע"כ אתה חי וא"כ אף בע"כ אתה מת כי כל דבר המוכרח סופו לנוח כנ"ל וא"כ דמיתה בע"כ איך יכפר ואיך יהיה השאול בית מנוס לך משא"כ כששב בתשובה אז המיתה רצונית ואז המיתה מכפרת ועוד תדעו כי כבר אמרו סיבת לידת אדם וביאת נשמה בעולם הוא לחם עצלות לא תאכל כי אוכלת למעלה נהמא דכסופא אבל כאשר תסגול מצות ומע"ט בזה העולם אז מלחם אביה תאכל כפי מעשים והנה החוטא ושב בתשוב' אמת דנמחל עון והרי הוא כקטן שנולד אבל עדיין מחוסר טוב גמור שלא יהיה לה לנשמה נהמא דכסופא אבל במותו המיתה מכפרת ג"כ שהוא רצון האדם כנ"ל עד שאמרו שחטאו נעשו כזכיות ואז נעשו כזכיות בחזרתו לקבר מסובל צער קבר ורימה וכדומה ואז נעשו לו זכיות ומשלחן גבוה קזכו וזהו מאמר חז"ל הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה וקשה דהל"ל סוף אנוש רימה אבל לא תקוה כי אין זה המקוה אדם להיות רימה ולא ע"ז מצפה ומייחל רק הוא בא בעצמו בלי ריצוי ולמה נקר' אנוש אבל הה"ד שכתבנו כי תקותו של איש להיות נשמתו למעלה בצרור החיים עליון וזהו לא יגיע עד אשר שיהיה מתחלה רמה ותולעה וזה יתן האדם אל לבו כמה יהיה שפל אנשים ולא יגיע לתקותו אשר מייחל ומצפה כל ימיו עד שנעשה לרימה ותולעה אך זהו באיש בינוני בעל חטאים אבל צדיקים גמורים שלא שלט בהם רימה ומ"מ נשמתו ברום המעלה כי כבר מצאה ידו בזכות ומע"ט להעלות נשמתו בלי צורך כלל ולכך אמרו בסנהדרין דקבורה לצדיקים שלא לשנות ממנהגם וידוע כי בינוני נקראו בשם אנוש כי אז הוחל לקרא בשם ה' ופי' לשון חולין שלא היה כ"כ צדיקים כמו שת ולכך דייק ר"ל שתקות אנוש דייקא וא"ש וזהו מאמר הנ"ל באו ונחזיק טובה לאבותינו והחזקת טובה הוא על שקבלו ע"ע מיתה אפס להעלות נשמתן למרום עליון ויהיה להם כפרה מעליא שאלמלא לא חטאו דומים היינו כמו שלא באנו לעולם כי לא היו מתו ואף אם שחטאו מ"מ כשעשו תשובה היו חוזרין מהדין למעלתם כבראשונה אפס שהם קבלו על עצמן מיתה להטיב לנשמה ולכן באו ונחזיק טובה להם שהערו נפשם למות ולא חסו על חייהם רק יהיה לנשמתם מעלה נשגבה וכפרה מעליא והוסיף לקח טוב ולשונו לשון זהב באמרו דומים היינו כמו שלא באנו לעולם כאשר כתבתי כי העיקר מיתה להועיל שלא תאכל נשמתו נהמא דכסופ' כי זהו עיקר טעמא שבא לעולם ולולי זאת טוב שלא באתה לעולם א"כ לולי שהערו נפשם למות א"כ כל ב"א היה כקטן שנולד ומה יתרון לו כלא היה יהיה וה"ז כאלו לא באו לעולם ואוכל נהמא דכסופא וזהו מאמר בדקדוק דומים היינו כמו ש"ב לעולם כי הרי הוא כקטן שנולד ואמרו ר"ל דידוע דב"ת היה שהיה לסטים ור"י קרבו תחת כנפי שכינה ולכך אמר הוא לולי קבלו על עצמן מיתה היינו כמי שלא באנו לעולם כי היינו כקטן שנולד ומה יתרון בזה עדיין הוא אוכל נהמא דכסופא ולכך החזקת טובה להם שקבלו המיתה כדי שיעלה הנשמה בלי כיסופא למעלה מעלה קמי מלכא קדישא והנה יש פנים למאמר הנ"ל בשנבין מ"ש הא כתיב פ' יבמות ופ' נחלות ומשני ע"ת וקשה למה בחר הגמרא בהך ב' פרשיות ולא בפ' אמור לכהנים לנפש לא יטמא ופ' פרה אדם כי ימות באהל וכהנה יתר פרשיות אבל ידוע מ"ש מ"מ נאמר באיוב מיתה ובדוד שכיבה דוד שהניח בן כמותו לא נאמר מיתה שהרי הוא כאלו חי הואיל בנו ממלא מקומו וזהו כוונת הגמ' אלו לא חטאו לא הוי מתי' דהיה הכל בגדר שכיבה ולא בגדר מיתה דהניחו בנים כמותם ולכך דומי' היינו כמי שלא באנו לעולם דמ"ש אם קדמונים בעצמן בעולם או צאצאיהם כמותם אם זרע משה הם כמשה מה היה נחשב איש א' נגדו וכן דור המדבר דור דיעה אם יהיה זרע כמותם מה היה אחרים נחשב ולכך א"א להקשות משום פרש' שבתורה רק מפרשת היבמות דכתיב ובנים לא היה לו וכן בנחלות ובן אין לו ומזה הקושיא דהא אמרת דיניחו בנים כמותם ואם ימותו בלי בנים אין לך מיתה גדולה מזה ומשני ע"ת ובזה יובן גם כן מ"ש התוס' בהא דס"ד דהחזקת טובה הוא שלולי חטא לא היה מוליד והא טוב לאדם שלא נברא ויובן הכל בטוב טעם ודעת כי ידוע לא היו ישראל ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה קשה א"כ מה זה שכעס משה עליהם תי' המפרשים דהיה ראוי זה לעשות ע"י דור אחר שאינם כל כך במעלה נשגבה כמו ישראל באותו הדור ולא היו כ"כ ת"ח אבל דור ההוא שהיו בתכלית המעלה והרוממ' השיגו השגה נפלאה והם יחטאו וישים באלהים תפלה הוא ח"ה גדול מאוד לכך כעס אף לפס"ד דלולי דחטאו התמידו הם ולא הולידו כלל א"כ איך כעס משה כי אם הם אין מורי' דרך לתשובה מי יורה וכן במסקנא דלילי דחטאו היו הדורו' הבאים אחריהם כמותם וא"כ מ"ש אם הם מורים דרך לתשובה או דור אחר הלא כולם שווים במעלה וגדולה כי תמיד הבאים אחריהם כמותם ואם כן אין כאן הבדל בין דורות הבאים לבינם וזהו מאמר חז"ל בואו ונחזיק טיבה לאבותינו שהכניסו את עצמן בחטא ומרי אפס להורות דרך לתשובה רק דלא תימא הלא לא יפה עשו שהם בני עלי' עשו כזאת היו להם להניח לדורו' אחריהם פחותי המעלה וערך לעשות כזה ולא נאה להם לערך מעלתם לעשות ולחלל ש"ש ברבים ולזה אמר כי לא היה להם ברירה כי אלו לא חטאו לא באנו לעולם והתמיד הדור ההוא לעולם בלי קיום דור אחר ואם כן עליהם היה מוטל לפתוח פתח לתשובה ומעתה ל"ק הא טוב שלא נברא דאין הכוונה כלל להחזיק טובה שגרם חטא שאנו נולדים רק אמר שלולי החטא לא נולדו דורות וא"כ אין עליהם תלונ' בזה והחזקת טובה שהורו ונתנו יד לב"ת לשוב בתשובה ופריך הגמ' והא כתיב פרו ורבו ולזה משני אע"פ דהולידו מ"מ בניהם כמותם ולכך דומים היינו כמי שלא בא לעולם כנ"ל ולא הוי מיותר דהיו מולידים כמותם אם כן מ"ש אם הם עושים עול כזה או דור אחריהם הלא אין הבדל במעלתם ולכך יפה עשו ועלינו להחזיק טובה להם שחתרו פתח לתשובה וא"ש וכמה יפה ונעמו דברי חז"ל אשרי מי שמבלה זמנו בדבריהם ובתורתם והוג' יומם ולילות כי עמקו מחשבותם ובער לא ידע כאותן שאמרו בפרק קמא דעירובין נחלקו ב"ש וב"ה אם טוב לאדם שלא נברא משנברא והסכימו טוב לאדם שלא נברא והדבר ג"כ זר ח"ו דיש חסרון בחק הבורא שברא אדם לרוע ויותר טוב היה שלא נברא וכי זהו תואר בעל השלימות שכל מעשיו בשלימות וכוונה הטוב האמתי והמועיל להטיב ואיך ח"ו לייחס לבורא שפעל ועשה דבר שטוב היה שלא פעלו ואם כן אין תמים פעלו ח"ו ולהעלות על לבנו ומחשבתנו כלל אבל תבין כי יצירת כל ב"ח וכן האדם היה מאדמה אבל ההפרש הוא כי כל ב"ח נולדים מהאדמה כמו עוד היום שרוחשים תולעים וכדומה בעלי חיים מאדמה וזהו ודאי כי פועל ראשון היה היוצר הכל אבל היה ע"י אמצעי ה' בגלגל וגלגל בכח אדמה ואדמה הוליד' והצמיח' וכן כל יצירה בעלי חיים מן האדמה אבל יצירת אדם הראשון לא כן היה כי ה' היה פעלו ראשון ואחרון כי יצרו מהאדמה בלי סיבת הגלגל וכח אדמה כלל הוא היוצר אדם תיכף בכחו כמו שברא כל העולם בלי אמצעי כלל גלל כן נקרא אדם עולם קטן כי הוא נברא מה' בלי אמצעי כמו כל עולם ודבר זה אין ספק שלימות גדול לאדם שנברא מה' וא"צ להאריך בו וכבר האריך בו האר"י ז"ל אבל לענין חטא אדם יש כאן ב' בחינות כי י"ל אלו נברא ע"י אמצעי לא היה ענשו כ"כ גדול כמו שנברא ע"י הקב"ה כי הפגי' יותר מעש' ידי בורא ומרד בו ולא עשה רצונו בשלימות א"כ אם כי הוא מעלה גדול' לשלימות לעומת זה הוא יותר עונשו לעוברי רצונו וי"ל לא כן כי כבר צווח איוב התמאס יגיע כפך כי אם היה ע"י אמצעי כאשר היה חוטא היה ה' כועס עליו והיה מכלה כרגע אבל בעבור היותו יציר כפו חס עליו ומתנהג עמו בחמלה וחנינה ורחמים מרובים כאב לבן ובזו שני סברות נחלקו בישיבה אם לענין חטא ועון טוב לו היה שלא נברא מה' רק כמו שאר ב"ח או אדרב' טוב לו שנברא כי בזו רחמי ה' רבי' והסכימו שטוב לו שלא נברא כי עכשיו ששלימתו יותר גדול היותו מעשה ידי יוצר הכל כן פגמו מרובה לערך מחצבו וסביבות מבטל הסיבות ולכך אמר עכשיו שנברא יפשפש במעשיו כנ"ל כי פגמו גדול מנשו' ומזה נלמוד כמה יש לנו לירא' מפגם החט' ועון כי תיכף פוגם ביוצרו אשר ברא בלי אמצעי כלל וכמה יש להסעיד ולבכות במות הצדיק כי אמרנו כי אדם נקרא עולם קטן ועולם חרב בעונותינו הרבים ראינו ואם נחרב עיר או מחוז כמה רבה מהומה או אם תמצא אש ותאכל בתים רבים כמה מהומה וכולם יבכו את השריפה אשר כי נשרף רכוש קנייני' צורכי עוה"ז ואיך לא נחריד ולא נבכה את השריפה אשר שרף ה' בהעדר צדיקי יסוד עולם כאלה אשר נחרבו כמה עולמות ושקעה שמש שלא בעונתו ויש לנו להתקנאות בם ולומר אנשים כאלה צדיקים היו ראו איך נפטרו בשם טוב ואיך רבתה התאניה ואניה בבית ישראל ומה יועיל לאנשים הון הצוברים בעת פקודתם יאבדו מי ינוד להם ומי ירום ראש בעבורם לכך אמר דוד ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו הרצון שיתן אל לבו מוסר והבדל בין מיתת חכם ואבידת כסיל ובער אשר יעזבו לאחרים חילם ואין אלא איבוד בעלמא ואין משגיח במותם כי בשומו כזה אל לבו ודאי שיסור מלכת אחרי הבל וידבק עצמו במישרים ולילך במסילותם והנה עיקר המזמור ההוא לכאורה מחוסר הבנה בפתחו אטה למשל אזני אפתח בכינור חידתי מה ומה החידה שאמר במזמור ההוא לא מצינו בו משל וחידה אבל באמת אמר דוד כך כי אצל העולם מצות צדקה ממש עיקר כאילו הוא יחד שכל שלימות הנצחיי תלויה בו עד שיחשבו איש כילי מצדקה ודאי יורש גיהנם ולעומת זה איש שוע ונדיב ודאי יורש ג"ע וגלל כן רבים שיש להם אבירי לב רחוקים מצדקה וא"א להעלות על לבבם ליתן צדקה ממש מתייאשים מן השלימות אבל דוד פתח כאן דרך לומר לאו הכל בצדקה תלי' ונעים מליצתו כך בחידה אני אראה לכם דרך ישכון אור שלא ליתן צדקה כלל ומ"מ יזכה לחיים נצחיי וזה מאמרו אח לא פדה יפדה ויקר בעיניו פדיון נפשו שיהיה אצלו יקר ונגד לפדות נפשו בצדקה וחדל לעולם לפדות נפשו בצדקה ומ"מ ויחי עוד לנצח ולא יראה שחת וזהו המליצה והחידה הנרצים מדוד שיזכה אדם לשלימות אף כי לבבו רחוק מצדקה ואמר דרך ואופן והוא כי יראה חכמים ימותו מגודל החרדה והפחד שיש לו בפני ת"ח והוא בכלל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח שיגורו מלפניו בראותו וכי יראה כסיל ובער ירחקו מאתם כאילו נאבדו מאתם ולא מצאם כלל כ"כ יהיה הפירוד והרחקה ולא יחושו להנאת ממונם והונם כי יעזבו לאחרים חילם ולא יגעו בכל אשר להם וכשיהיו מתנהגים בדרך זה אז יזכה לשמירת מצוה כי דיבוק ת"ח ומוראו כדיבוק השכינה ומורא שמים ובזו יהיה סור מרע ויתרחק מעבירה בתכלית ההרחקה ויהיה אך עשה טוב היותו סר למשמעת ת"ח וזהו יסוד גדול ועיקר לשלימות אדם יותר מכל כאשר יעשה כל זה לירא ולגור מפני ת"ח לשמוע בקולו ולסור מהתחברות רשעים ופושעים וזה ינוח לו יותר מאלו יהיה נבל מתדבק לרשעים מתלוצץ בת"ח ויראים רק מהנהו מכיסו ונותן פזר לאביונים כ"א מצות צדקה רבה היא שלום שלו הוא הקב"ה דכתיב מלוה ה' חונן דל וכתריס בפני פורענות אבל אין בו שלימות וע"ז נאמר כענן בוקר חסדך כי עיקר הוא לראשית שלימות בתורה ומבלי לילך אחר הבל כלל ולעשות ככל התורה אשר יוריהו חכמי הדור כי הם במקום ה' ממעל ולהם נותן כח להדריך העם לעבודתו והאיש ההולך אחריהם ולא סר מחיבתם ויראתם בודאי יחזה בנועם ה' ולכך אמר דוד כי שאול ויהונתן במותם לא נפרדו הרצון ע"י מיתה לא נפרדו כי מיתה היתה מכפרת והרי שאול מנוקה מעון כמו יהונתן ולא תאמר הלא בע"כ הוצרכו למות ואיך יכפר וע"כ אמר דקבל על עצמו המיתה דהוי מנשרים קלו לילך למלחמה ולא המתינו כלל עד יעבר זעם ה' ומאריות גברו לעמוד בעד עמו לגבורת הנפש מאד כי נתבשר לו משמואל כי ימות במלחמה בכ"ז לא סגי מלילך למלחמ' ללחום בעדם לקיים רצון אל היש חוזק לבב יותר מזה וארי' דבי עילאי לא שוה לו בשום אופן ובפרט שאול שהמית עצמו בנפש חפצה לבל יתעוללו בו פלשתים אין לך חוזק לבב יותר מזה ומיתה כזו ברור שמכפר לכך במותם לא נפרדו והוסיף לומר בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן וכבר נודע כי שאול וסיעתו חשבו כי דוד פסול לקהל היותו מזרע רות המואביה וחשבו שהי' לקדם נשים לקראת נשים רק כבר אמרו בגמ' כי אין לנשים לצאת חוץ דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה אבל שאול חשב כי הך מיירי בבנות ישראל שהם בת מלכים דכל ישראל בני מלכים והיה להם הבטחה ואתם תהיו לי ממלכת כהני' אבל לא בשאר אומות שהם רק עבדים ושפחות לבנות הגבירה ועליהם לקדם א"כ שאול היה ס"ל האי קרא האומר כל כבודה בת מלך פנימה וכו' קאי רק בבנות ישראל וזהו מאמר דוד בנות ישראל אל שאול בכינה אתם בנות ישראל בכו על העדרו כי הוא חולק לכם כבוד יותר מכל בנות שאר אומות ומשפחו' האדמה והוא המלבישכם שני וגם עדנים ועדי זהב וכו' כי חושב קרא מוסב דוקא עליכם ואתכם בחר מכל הנקיבות וא"כ ראוי לכם לבכות עליו ועל יותרת הכבוד והיקר הזה ואתם בנות ישראל נשים ובתולות שמעו קולי אליכם ביחוד אומר הפסוק כל כבודה בת מלך פנימה לכן מדרך העכו"ם אל תלמדו לילך במעגלם בטיול הכרמים וברחובות בגנות עלי נהר בפרטיות במקומות אשר אנשים ובחורים ונערים שכיחי הלא בת מלכים אתם וכבודכם לשבת בית ואם קטנים אתם בעיניכם כעת בגולה בעו"ה עם בזוי ושסוי הלא מלך מלכו של עולם חפץ ביקרכם ולגדולה מזו עולים אתם מתוקנים אם תאבו ותשמעו ללכת בדרכי ה' כי מקום צניעות שם משכן רוח קדושה כאשר היה במשכן ובכל מקומות כי אין רה"ק שורה רק במקום צניעות ולכך אחז"ל אסור להתפלל בבקעה ופירש"י מקום גלוי לכל כי שם לית סטרא דקדושה רק במקום צניעות וכפי שיותר בן אדם צנוע יותר יחול עליו רה"ק ולכך כה"ג ז' ימים קודם יה"כ היה הופרש למאוד וכן במלואים ז' ימים אל תצאו לחול עליו רה"ק כי אין לו אחיזה לסטרא דמסאבא במקום מוצנע משא"כ במקום הפקר ובפרהסיא ולכן אבל לבל יחול בו סטרא דמסאבא היותר מדה"ד מתוחה עליו אין יוצא כל ז' מפתח ביתו לכך אשה אשר תעמוד בחוץ ושבתה הבית מעט פעם כה ופעם כה ממשכת על עצמה סטרא דמסאבא וסופה לבא לידי מכשול ועבירה גוררת עבירה שהולכת בגלוי בשר וכבר אמרו ג"ב באשה ערוה ובעו"ה מן לבושי זרים למדו שכל הצוואר ערום מבלי לבוש וגלוי שער הנני מתרה בכם הסירו הדבר הרע הזה כי אשה אשר צווארה ערום לבסוף לטבח יובל ע"י מלאך המות במיתה קשה וחמורה ולא ינקה מדינה של גיהנם ועונשה קשה מאד כי הוא חוטאת ומחטיא אחרים לא כן דרך בנות ישראל והכשרים לבל יראה חוץ בשרם צאו וראו מחמר אם המלכות שחשבה יהודה לזונה איך כסתה פניה ויהודה לא היה מכיר בה בכלתו נשואה לשני בניו ראו מה זכתה אשר כל קוטר זרע מלכות בית דוד שהוא משפחה נבחרה מכל יצורים יצאו ממנה וכן יזכו כל הנשים כשרים שיולידו בנים כשרים ולהיפוך הפריצות אף שאין עוברי עבירה בפועל ח"ו רק בפריצות בעלמא יולידו בנים זרים ולכך בן כסיל תוגת אמו ולכך אמר ליהונתן לבשתך ולבשת ערות עמך שאמרו אין אתה כדאי למלכות היות' אמך פרוצה ח"ו ועוד אמרו כ"ז שבן ישי חי נבחר למלכות ש"מ דכל כבודה בת מלך פנימה בבנות נכרים ומכ"ש בבנות ישראל אמנם יש עוד בזה והוא כי יש טעם למה לקח שאול מדוד מיכל ומאן לתת לו לאשה וזה כי שאול ראה בחכמה כי אחד מזרעו יהי' למושל בישראל ונסתפק אם קאי על מיכל שהיא אשת דוד ואשה כבעלה או על יהונתן בנו ולכך לא ביקש להניח מיכל ומירב בתו אצל דוד כדי שיחול ניצוץ מלוכה על יהונתן כי ראה כמציץ מחרכים שיחול לו מלוכה על זרעו ולכך אמר שאול להיות כי אמרו חז"ל תלה הכתוב הנקבות בזכרים וזכרים בנקבות ואם יהיה מיכל ומירב הוא מפאת שאול ואם יזכה יהונתן הוא מפאת אמו ואמר לבשתך ולבשת ערות אמך כי לי יהיה היקר ביחול המלכות על בנותי ואמך תהיה ערוה אשר בנה יהיה משולל ממלכות ולכך דוד בקונן אמר צר לי עליך אחי יהונתן טוב לי שתהיה חל המלוכה עליך ואתה חי ולא יהיה חל על מירב ומיכל והוא הדבר שנאמר נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים ודרשו במדרש מאהבת מירב ומיכל והוא הדבר אשר כתבתי שהיה אהבתו יותר עליו מאלו נשים האחיות ויותר היה ניחא ליה שיהיה חל המלוכה עליו כי אהבתו יותר עזה וסיים איך נפלו גבורים היינו גבורי לבב בתורה ויראה ויאבדו כלי מלחמה כי אמר שכל כך היה תוקף גבורתם ללחום כאשר נאבדו כלי מלחמה ולא היה לישראל שום חרב וחנית להלחם כי נאבד מאתם רק לשאול ויהונתן היו החרב כמבואר בקרא במלחמה שהרג יהונתן למצב פלשתים והיו הם הלוחמים והעומדים בפרץ נגד כל חיל פלשתי' ועל ידם נעשה ישועה בישראל וזהו תוקף גבורה וע"ז קונן דוד בעת שהיה כל כלי מלחמה ביד ישראל איך לא יהיו גבורים אלו יכולים לעמוד במלחמה וזהו לאות כי ה' נלחם בם והסגירם כי לולי כן לא היו נופלים וא"כ ראוי לקונן כי לא מתו בטבעם במקרה רק מתו בעונש וכן ראוי לנו ג"כ היום לקונן כי לא מחו במקרה כי צדיקים גמורים אלו הם למעלה מטבע ומקרה וגבורי כח עושי רצונו של ה' היעזוב ה' חסידיו אם לא כי הוא בעון הדור וא"כ עלינו לקונן ולשוב בכל יכלתינו אל ה' ונצעק לו מקירות לבנו כי לא תם רחמיו וחסדיו אשר יאמר למלאך הרף ידך ובלע המות לנצח אמן: הספד מ"ש הגאון הנ"ל בחודש אב תקו"ל לג' חכמי ישראל בק"ק מיין: