יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 31

וזה מאמר יצחק בשעה שאמר הקב"ה בניך חטאו והיינו כי היותם בניך ונולדו והעון כרוך בעקב' מחטא אדה"ר מדור לדור ויצחק השיב וכי במין זה לבד החטאים הלא גם במין הראשון אשר התחלתם סיבת יצורה מאדמה וזה אמרו וכי בניי הם ולא בניך כי אתם יצרתם מחומר לכך אמר פלגא עלי ופלגא עליך כנ"ל מין א' לאדם ומין א' לה' ואת"ל כולו עלי ר"ל תאמר דהכל נולד מפאת חטא אדה"ר הא עקידה קמך וכבר נודע ענין עקידה להחליש כח של נחש מאדה"ר ונעשה אח"כ יצחק בריה חדש' ופסק כח הנחש הכרוך בעקבי התולד' דור ודור כי היה בריה חדשה ואם כן איך אפשר דכל החוטאים יהיו בסיבת הנחש אשר כבר נחלש כחה בזרע יצחק מחמת עקידתו ועל כרחך דגם סיבת יצירתו מאדמה גורם וא"כ פלגא עליך ואתי שפיר כללו של דבר עיקר העון שאדם נענש על עבירתו מחמת הנחש שהוא נגד הטבע עפר ואדמה גאוה חמדה קנאה ותחרות כעס לה"ר ורכילות וזה מן הנחש הכרוך בעקבו של אדם כדכתיב ואתה תשופנו עקב ויש לאדם לשום לבו וכוונתו לשמים ואל ישמע לקול נחש וזה אמרם המתפלל אף נחש כרוך על עקבו כי ישופנו עקב אל יפסוק לבטל כוונתו לשם שמים כי השם יעמוד בעזרו ולא יהיה יכול לו כי באמת אף דהיה נוצר מהאדמה לולי החטא היה כל מעשהו בקדושה ובזה יובן דברי הש"ס בכתובות ה' מפני מה אצבעותיו של אדם הם משופים כיתדות שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף את אצבעו לתוכו ויש להבין וכי יש לשאול אטבע הבריאה א"כ אף על שפוע החוטם וגם על אצבעות הרגלי' יש לשאול וכבר נתנו חכמי הטבע שקורין פיזיקו טעמים רבים בתועל' אנושי אבל הענין כי חכמי הניתוח שקורין אנאטאמיע חקרו למצוא בטבע יצירה כי לחוש הראו' כמו עינים נוצר בצדו מכסה אם רוצה פותח ואם רוצה סותמן וחוש הדיבור יש לפה לסגור ולבלום או לדבר אבל בחוש השמיעה אין באוזן דבר המונע השמיעה ובע"כ צריך לשמוע אף אם רוצה או לא אם לא שנותן אצבעו לאזניו וזה אינו באוזן כלל רק באבר אחר ולמה נשתנה האוזן משאר אברים וחתרו למצוא הרבה בזה ולא מצאו בזה הדבר שום טעם וסיבה אבל הענין כך הוא כי קודם חטא אדה"ר היה כל ענין אדם הכל לעבודת ה' וע"ז היה כל חושים ולכך בפיו אף במלאכי מעלה יש גדר פעם לדבר ופעם לחשות כדאמרינן חשמל עתים חשים עתים ממללים ולכך היה בפה בעצמו הכח לדבר ולשתוק ופשיטא הראייה במ"ה צריכים לפעמים הס כלות עין מזיו השכינה ולכך נאמר החיות רצוא ושוב וכן באדם א"א להביט תמיד בפני שכינה ולכך היה בעינים בעצמו כח לסגור ולפתוח אבל באוזן שקודם החטא לא היה באדם שום דבר רק לדבר דבר רוח הקודש וטהרה ולזה האוזן לא תשבענה לשמוע ולא מצויר בו דבר שיומנע משמיעה ומלאכים שומעים תמיד דברי אלהים חיים ולכך לא היה באוזן שום דבר המונע השמיעה אבל כשחטא ובעו"ה גברה הנחש ואדם עלול לחטא ולשמוע בקול מסית לו דובר נבלה וכדומה אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות הוצרך הקב"ה ליתן לאדם מגן לאזן לעכב שמועה ומה נעשה הוא הדבר שנאמר במדרש ילקוט על הפסוק זה ינחמנו מעצבון ידינו כי בשעת הבריאה לא היה חילוק אצבעות כלל ואח"כ לאחר חטא אדם הראשון נחלקו וזה היה הטעם כי היה אז האוזן צריך דבר המונע השמיעה ויוצר האדם לתקן אדם לבל ילכד בפח הנחש חלק מאצבעות כדי למנוע שמיעה מיניה בעת הצורך וזה היה שאל' הש"ס מ"מ אצבעותיו ש"א כיתדות כי ודאי אלו הי' מתחל' בריאה לא יפול בו שום שאלה כמו שלא יפול שאלה אשאר אברים בתבניתן רק על אצבעות שלא היו בשעת הבריאה רק יד שלם ואח"כ נעשה כן וע"ז שאל ולכך משני שהיה להגין מפני אוזן שלא ישמע דברים בלתי הגונים וזה נתחדש לאחר חטא אדה"ר כנ"ל הרי למידין אנו מאוזן כי לולי חטא אדה"ר אף שהיה נוצר מן אדמה מ"מ לא היה עלול לחטוא רק הנחש הכרוך בעקבו של אדם הסיתו לחטוא ולכך אין לאדם טענה להשם למה מחומר קרצתני כי אין זה סיבה לחטא כלל וזהו כוונת המשורר שביקש לומר למה אירא בימי רע עון עקבי היינו עונות הכרוכי' בעקבי והיינו מנחש המסית והמדיח אשר ישופנו עקב כאשר כתבתי לעיל כי כל התאוות אצל האדם תלוי בעקב כי שם שורה ארס נחש המסית לאדם רק שלא תאמר לא כן הוא רק הוא מפאת הבריאה מחומרי לזה אמר אטה למשל אזני שלא נוצר ביה שים מניעה לשמיעה כנ"ל ועכצ"ל דבשעת יצירה לא היה אדם עלול לחטא כלל והיה מחנהו קדוש והכל היה בסיבת הנחש ולכך אטה למשל אזני ולזה אמר אפתח בכנור חידתי היינו להביא ראיה שלא היה חילוק אצבעות עד ימי נח והוא דהנה ידוע דנבל היא כלי שיר המובחר מכל כלי שיר שמנבל כל מיני זמר וקשה על יובל שתופס כנור ועוגב ולא נבל שהוא נבחר ולא נאמר שלא היו בקיאים בחכמת המוזקי כמו עתה אבל יובן כי לכנור יש מקום לנגן בלי חילוק אצבעות רק בכל פס יד לחלוק ולדחוק על הנימין אבל נבל א"א בפס יד אם לא חילוק אצבעות זה משפיל וזה מגביה דוחק ומרויח כנודע לבעלי נגן ואז לא היה חילוק אצבעות ולא היה אפשר לתפוס רק כנור ועוגב ומזה יבין החידה שלו וא"ש ומזה יש להבין כמה יש לאדם להשמר מדבר רע וכי ביד אדם להשמר מעקבו של נחש בדעת ובהשכל כאמרו ישופך ראש ולהמלט מארסו אשר תוקד עד שאול ולכן מי האיש החפץ חיים יתן לבו לעשות כל דבריו בהשכל ודעת ולשמוח בשמחה של מצוה שכר מצוה מצוה וירצה ה' פעלו ויהיה אורו כאור שבעת ימים ובא לציון גואל אמן ואמן: הספד גדול מ"ש הגאון הנ"ל להני תרי גאוני ארץ בחורף בשנת תק"ו לפ"ק בק"ק מיץ:

המלך דוד פתח למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם להבין כי מה ענין גמירות חסיד לפסו אמונים הוא ממה דאמרו במדרש כי חסד אמר יברא האדם כי האדם בעל חסד ואמת אמר אל יברא כי הוא בעל שקרא מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה כו' בזה ב' פירושי' או שלא השגיח על אמת כיון שיש בבני אדם מדת חסד או דפי' שנתן התור' היא אמת המוחלט ונתנו לבני אדם ובזה יהיו מיושרי' ומדריכי' על האמת ועיקר החסד היינו שמתחסד עם קונו והוא נקרא חסיד באמת ולכך אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' וא"כ אין כאן סיבה לבריאת וקיום אדם אמנם יש מדת אמת דכמו דברא עולם בשביל מדת חסד ברא ג"כ בשביל מדת אמת ולז"א כי פסו אמונים מבני אדם וא"כ צריך עזר וישע כי נתמועטו בעו"ה עמודי העולם ושחו עד לעפר ויש בזה תוספת הענין כי כבר נודע מ"ש במד' וה' אמת למה אמת שהוא חי וקים והוא כי אמת חי וקים היותו במספר קטן תשעה ותשעה חי וקים כי אם תכפלו בכל אופן שתרצה ישאר לעולם תשעה ולכך חותמו אמת שהוא חי וקים וזהו ראש דברך אמת כי התורה נקרא ג"כ אמת ולכך התורה נצחיית וזהו ולעולם כל משפט צדקך וכן להוגי' בתורה והולכי' בה קונין לעצמן ולדורם מדת נצחיי עד שהי' הבטחה כי לא תשכח מפי זרעו עד עולם ולכך כשאנו תופסי' מדת אמת אז אין דור יתום ועד שלא שקעו שמשו של זה זרחה שמשו של אחר וכן לעולם היותו חי וקים אבל כשאנו מניחים לדעת אמת אז ירתק חבל הכסף בעו"ה ובא השמש והעולם נשאר חושך מבלי זורח וזהו מאמרו כי גמר חסיד ואין בא אחר למלאות מקומן ואמר הטעם כי פסו אמונים וא"כ בהעדר האמת פסק התחסדות וגמר חסיד והנה עסקינו היום לא להרבות בדרוש כי סגר עלי המדבר בשפה ברורה לרוב כובד אנחתי ולבי דוי עלי אוי לי שהגעתי לדבר זה להספיד שני שרי צבאות ישראל א' הגאון החסיד שבכהונה מו"ה ברוך זצ"ל רב דק"ק פירדא אשר כל ימיו עסק בתעניתו' וסיגופים נודעים זקן יושב בישיבה ואחרון הכביד אשר נמס כל לב וחובה על כל ישראל לקרוע בקריע' שאינה מאחה כי נפלה ע"ר החסיד הקדוש והטהור העניו מתלמידיו של הלל הצדיק הגאון שר התורה וחכמה והיראה מו' אברהם פ"ב בן הקדוש שזה שנה שנהרג עקה"ש הגדול בלייפן מוה' זלמן הי"ד אוי לנו כי חטאנו והורם המצנפת והוסר העטרה מעלינו לעורר אבל יחיד וצריכים אנו לומר דברים המעוררים תשובה ויראת ה' כי זה עיקר הספד וכבר צווחו קדמאי על המספידים ודורשים דרשות בפלפול תורה ודברים שאינם בגדר הספד וכבר אמרו חז"ל א"א בפני מת אלא דברים של הספד והספד הוא כאומר לפני המת דהמת תמן קאי וזהו מאמרם אחי' הספידא לבל יאמר דברי' שאינם נוגעים להספד כי התם קאימנא לנגדיכם והענין הספד הוא חזרת בתשובה כי צער הצדיקי' במיתתם הוא כאב הנפרד מבן שאף שהולך למדינה טובה ושמינה מ"מ יש לו צער היותו מניח לבן לבדו מי ינוד לו ומי יקום בעדו לנהלו לאין כושל ובשמעו כי הבן מתנהג בדרך טובה ישמח לו וישכח עצבו על אשר הרחיק ממנו נדוד וכן היא במיתת צדיקים כי במותם אין להם עצבות כלל היותם מגיעים לעולם שכולו בהיר בשחקי' ותענוג אמיתי עדן המופלג עין לא ראתה רק צערם לרב געגוען על הדור מי יגין בעדם בפרץ ומי ינהלם גלל כן לא ביקש משה למות במדבר אף כי ידע שיהי' בצרור החיים כל מגמותיו הי' בשביל תקנות ישראל כמ"ש זקיני הגאון במגלה עמוקות ע"ש לכך כשאנו מספידים עליו וחוזרים בתשובה להנחם מהרע' ולקבל על עצמן לעשות טוב ולרדוף אחר מע"ט ומצות אזי ינוח לו להצדיק ויתעדן במנוחתו השקט וזהו הענין ולכך חובה עלינו להתעורר בחשובה ובעו"ה עולם חרב ראינו נפלו מאורות וכוכבי שמים אספו נוגהם כי מי יערוך בשבחם ויפליג בתפארתם והנה אמרו בגמ' חגיגה ד"ה חייב לקבל פני חכמי' דכתיב ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו הרוא' צדיקים במיתתן כך בחייהון עאכ"ו ומקשי' הא אמרי' גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהון והקו' מופרך גם יש להבין במה שאמרו ריש חגיגה ר' ור"ח אקלעו לאתרא אמרו איכא צורבא מרבנן באתר' ניזל ונקבל אפי' אמרו איכא ומאור עינים הוא אמר ר"ח לרבי תוב את ואנא איזל ולא תזלזל בנשיאתך אעפ"כ אזל א"ל אתם קבלתם פני' הנראי' ואינו רואה תזכו לקבל פני שכינה הרואה ואינו נרא' א"ל רבי לר"ח איכו השתא מנעתן מהאי ברכתא עכ"ל ויש להבין למה מתחלה נתרצו שניהם ללכת ובשמעם שהוא מאור עינים א"ל ר"ח לרבי שלא ילך לזלזל בנשיאתו תחלה מאי קסבר ולבסוף מק"ס וכשברכם א"ל רבי איכו השתא מנעת מהאי ברכתא ג"כ קשה וכי לא ידע מתחלה שיש שכר טוב להמקבלים פני ת"ח אמנם נראה כי ידוע דענין קבלות פני חכמים יש בו שני תועלת אחד הרוא' אותו מקבל ממנו ברכת שפע וטוב כמו שהרוא' פני רשע פוגם בנפשו ומשיב רעה לעצמו כך הרואה פני צדיק משיב לנפשו שפע טוב וברכה כי עליו חל ושורה אור שכינה ולכך אמרו האי דחזיתי' לר"מ מאחורי מחדדים ואלו חזיתי' מקמי' הוי מחדדת טפי ויש עוד תועלת בזה במה שהצדיק ות"ח רואה אותו כאמרם ראי' של צדיק לברכה כי כמו מן בעל ארס קוי אור היוצאים מן העין מזיקים לאדם ולכן יש אנשים אשר מזיקים בראי' ויוצא מתוך עיניהם ארס וכן בלעם הרשע קוי עין שלו היה מזיקין כן קוי עין היוצאים מן צדיק לברכה וראי' שלהם לטובה וא"כ יש בצדיק שני תועלת א' שאנו רואים אותו והשנית שהוא רואה אותי וע"ז הפסוק סובב בהבטחתו לע"ל והיה עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מורך פירוש שלא יהיה שם כנף מעיל מול פניו כמסוה ולכאורה הדבר כפול אבל לפמ"ש ניחא דכוונת הפסוק לבשר שיהיה לנו שני תועלת שאנו יהיה רואים אותו והוא יראה אותנו ויהיה התועלת בשלימות וא"כ א"ש דלמד ק"ו מה הרואה צדיקים במיתתן כך דאין כאן רק חד תועלת שאני רואה הצדיק הרואה צדיקים בחייהן שיש בו ב' תועלת עאכ"ו שיש בו שכר ותועלת והנה נ"מ בין שני תועלת הנ"ל אם המקבל גדול ממתקבל אם הוא שראי' הצדיק לברכה אף בזה שייך דמ"מ ראי' הצדיק לברכה אבל התועלת הב' הוא מקבל השג' מן המתקבל כמו דחזיתי' לר"מ אם הוא גדול בתורה ממנו לא שייך כן מי יקבל ממי ובזה יובן דטרם שאמרו להם שהוא מאור עינים לא חשש ר"ח שילך רבי דאין כאן זלזול בנשיאות כלל כי יקבל ברכה כאשר יהי' הת"ח וצדיק רואה אותו אבל באמרם שהוא מאור עינים ואין כאן תועלת רק לקבל השג' ממנו כמו דחזיי' לר"מ ואם כן זהו זלזול לרבי דהוא חכם גדול ממנו עד שהוצרך להתחדד בראותו ולכך א"ל תוב את ולא תזלזל בנשיאתך אמנם באמת יש עוד תועלת למקבל פני חכם כאמרם המקבל פני חכם כאלו מקבל פני שכינה וא"כ יש לילך לקבל פנים עכ"פ ולכך זה החכם אמר כן לרבי שאין זה גנאי לך בהלכו לקבל פני כי אתם קבלתי פני הנראי' תזכו לקבל פנים וכו' והיינו כי הוא כקבלת פני השכינה וזהו שא' ר' איכו השתא מנעתן מהאי ברכתא כי בה"ט אין הבדל קטן כגדול אפילו ת"ח שוים וממנו נלמד כמה גבוה מעלת ת"ח וכמה תועלת נמשכים ממנו ובעו"ה כמה טובה חסרנו בהעדרן וה"ז כחבה"מ כי נסתלק השפעת ברכה וקבלת פני שכינה:

ואמרו בגמרא דר"ה חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנא' מדוע את הולכת אליו לא חודש ושבת היום מכלל דבחודש ושבת איבעיא ליה למיזל וכבר נתקשו בו פתח ברגל ומביא ראי' על חודש ושבת ורגל מאן דכר שמיה אמנם יובן בהנ"ל דקבלת פני ת"ח כקבלת פני שכינה וא"כ בזמן הבית לא היה חיוב לקבל פני רבו ברגל כי היו מקבלים פני שכינה בעולי' לראות בית ה' אבל חודש ושבת דאינם עולים וכבר נודע מ"ש במד' והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו ראוים היו ישראל לעלות לרגל כל חודש ושבת אלא שחס עלי' המקום להקל מאתם הטורח אבל לע"ל כעב תעופנה וכו' וא"כ לולי הטורח מהראוי לעלות בחודש ושבת וא"כ לעומת זה עכ"פ יש לקבל פני ת"ח שהוא כעין קבלת פ"ש ואין בו טורח הדרך לכך בשונמית שהי' בזמן הבית לא הזכיר מועד וחג כי אם חודש ושבת דשם ה"ל למיזל ממדות חסידות ולכך ר' יצחק דאיירי בזמן הזה אמר חייב לקבל פני רבו ברגל כי ברגל חייב מהתורה לעלות לראות לפני השם בעזרה א"כ עכשיו החיוב ברגל לקבל תמורתו פני תלמיד חכם ולכך לא הזכיר חודש ושבת כי זהו אינו מן החיוב כי לא נזכר בתורה ואינו רק מדות חסידות הואיל ויהיה לע"ל אבל חיוב ליכא רק ברגל בזמן הזה בעו"ה וא"ש ודוק כי הם דברים ברורים אמתים מכל זה יש לנו להספיד ולהתאונן למאוד על העדר צדיקי' וסילוק שכינה בעו"ה ובאמת עיקר הספד הוא לעורר בתשובה ולמשוך מעבירות שבידינו וזהו שע"י שאנו רואים צדיקים מחי' ואנו בעו"ה עניים ודלים אין לנו מגין לקום בפרץ וזהו כי יראה חכמים ימותו שיתן על לב ויומת יצה"ר בקרבם כמאמר דוד לבי חלל בקרבי ולסור מרע ולעשות טוב והנה סור מרע יהיה בחרטה גמורה ובכי ואנחה וישים אל לבו כמה גרמות שהיה בעו"ה לסיבת מיתת צדיקים ואיך לא יוריד כנחל דמעה בזכרו כי היה בידו ע"י מע"ט ליתן חיים לצדיקים האלה ובעונו ספו תמו ויהיה תשובה בתכלית השלימות אבל אהובי בניי ואחיי כבר אמרתי לכ' זה כמה פעמי' כי לחדול הרע צריך הכנה קלה והוא טובה עד מאוד כמו הרופאים שנותנים לאדם לאכול כל יום בתמי' בבוקר וערב משקל איזה גרעין מסמים ומרקחת לחיך וזה טוב לו יותר משימתין עד שיחלה ואח"כ ישתה רפואות לרוב שהם כחרבות לגוף מבלבלים הטבע וכן מי שבשם ישראל יכונה מחיוב עליו לקרות בכל יום ערב ובוקר איזה דפין מספרי מוסר אשר הם ת"ל רבים בדפוס ומהקדוש לה' ס' של"ה אבל יקרא בו מ"ש בתוכחת מוסר ולא מ"ש בדרשות ויתר הכרע' בפוסקים בענין ברכות כנודע מגדולת ספרו שהוא מקיף בכל הדברים וכלל גדול בתורה כי זהו יוצא מגדר התוכח' אבל יקרא מ"ש בענין תוכחה בשער אותיות וכדומה וכן חובה כאשר עשיתי זה אשתקד ובלי נדר עוד לעשות בזמן הזה ללמוד עם תלמידים בחורים וב"ב טרם פתחו ללמוד עמם שיעור בגמ' או פוסק ללמוד עמם דף א' משל"ה למען ידעו כי לא המדרש עיקר אלא המעשה ולא יהיו בעו"ה בחורי' נעדרי' מירא' והולכים אחר הבל עולם כמאמר יצ"הר שמח בחור בילדותך וילכו אל הנערה למען חל השם קדוש ישראל חלילה לנו מעון הזה והאיש אשר אלה לו לומד יום ביומו בספרים הנ"ל אזי יבחין כמה חטא לנפש וכמה רעות שעשה ויהיה חרד לדבר השם בסור מרע ועשה טוב בבקשה מכם כי מובטחני בכם אלו בא פה בצל קורתם הגאון מו' ברוך או הגאון מו' אברהם פ"ב זצלה"ה כמה כבוד שעשיתם להם ברב הוצאות בכל מיני פירות ומגדים ויין ישן מפני חדש תוציאו והנה עתה באו אלו שנים הנה לשמוע קול הספד כאמרם דהתם קאימנא ראוי לכבד אותם בכל מיני כבודים ומנות שבעולם ומה יחשב נגד קבלת מדה טובה אחת על עצמינו ומכ"ש בשום ללבינו לעזוב רשע ולילך מכאן והלאה בדרך הישר לפני ה' זהו כבוד האמיתי וזהו תכלית ההספד ואמרו בב"ק י"ז וכבוד עשה לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ז אלף חלוצי כתף אר"י והלא לאחאב עשו כן ג"כ אלא שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו קיים זה מ"ש בזה וי"ל מה ענין חזקיה לאחאב ולמה פי' דס"ת הניחו לו ולא פי' שהכבוד היה שהושיבו ישיבה על קברו כמ"ש מהרש"א וגם יש להבין בפסוק מה קמ"ל דעשו לחזקיה כבוד למי ראוי וראוי יותר כבוד ויקר כי אם למלך חזקיה מלך יהודה מזרע דוד וצדיק וחסיד וה' חפץ ביקרו שעשה לו נס משנה סדרי מהלך שמש עד ששלחו ממרחקים לדרוש המופת בארץ א"כ פשיטא דעשו לו כבוד אבל אמרו כל המכבד התורה גופו מכובד על הבריות ורמזו בגופו כי רבים מכנפי ארץ דהיינו עשירים פני העם אשר להם יד ושם להרע ולהטיב להם כל הכבוד כל רואי אותם ישתחוו אפים ארצה יותר מלאלף בעלי תורה אבל במותם אשר נסע רוחם ואין כאן אלא גוף אין כאן משגיח ומותרם מן הבהמה אין ולקברות יובלו מבלי משגיח אבל במות הצדיק ומכבד התורה גופם דייקא כאשר פרחה נשמתו מ"מ גופם מכובד וזהו ענין הספד על ת"ח כי גופו מכובד וזהו לכבוד התורה וכבר נודע מ"ש על חזקיה כשהיה רואה ת"ח היה מחבקו ומנשקו ודורשים עליו את יראי ה' יכבד א"כ גופו מכובד להספיד וזהו דייקא וכבוד עשה לו דייקא לגופו ולו דוקא היותו מכבד התורה ולכך שאלו הלא לאחאב עכו"ם עשו כן והוא כי אמרו בפ' חלק דאחאב כיבד התורה למאוד כמבואר שם וא"כ אף גופו היה מכובד ולכך נעשה לו יותר הספד משאר מלכי ישראל הואיל שכיבד התורה למאוד נתכבד גופו. ראו כמה גדול כבוד התורה שאפילו לאחאב עכו"ם לא נתקפח שכרו היה לו כבוד במותו כמו חזקיה ואמרו חז"ל מהספידו של אדם ניכר וכו' ואחאב היה רשע וכבוד התורה היה מגן בעדו ונעשה לו הספד כאדם גדול לכן ראוי לנו מאד להזדהר בכבוד התורה והלא דברי זה מאז ועד עתה מיום שחדלנו לכבד התורה ולומדים כראוי פסקו לומדי תורה ות"ח גדולים כמו שהיו בדורות קדמוניות כי מי ילמוד עשירי' משליכי' התורה אחר גוים ועוסקים בדרך ארץ וכדומה ענין שמהם תצא תורה אין להם משען ומשענה ואין נותן מלחמו לחם זו אשה כי מי משיא בנותיו לת"ח אם לא עני ואביון א"כ תיכף טרוד על המחיה ועל הקלקלה של אדה"ר בזעת אפיך תאכל לחם וע"י כך תפוג התורה וכבר אמרו משל למלך ששולח אחד משריו החשובים למדינות רחוקות לראות אם ינהגו בו כבוד היותו משלחו אחד מהעומדים לפניו וכאשר היה השר ההוא ימים רבים שם ולית מאן דמשגח בי' לחלוק בו כבוד הראוי לא יכול המלך לסבול עוד בזיון השר ההוא החביב בעיניו וצוה אל השר ההוא לשוב לביתו וכן הנמשל הצדיק ות"ח הוא משולח מהקב"ה מלך עולמים והוא חביב לפני ה' ובבואו לארץ חפץ ה' שינהגו בו כבוד וכבר נודע כי בכל יום כרוז קאי לפני ת"ח וצדיק הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא וכאשר ה' רואה שאינם מכבדים אותו לא יכול לסבול בזיון התורה ויצו לעלות למקום אשר היה מתחלה וא"כ כל בזיון התורה ולומדיה סיבת מיתת צדיקים ות"ח וזה ענין הספד להגדיל כבוד התורה ולומדיה ובזה יתוקן החטא של בזיון התורה כי בהספד מגודל כבוד התורה כאמרם יקרא דחיי' ושכבי והנה באמת עיקר כבוד למת בהרהור תשובה כי נודע דמיתת צדיקים מכפרת והוא לקרבן כפרה ואין קרבן בלי וידוי ועזיבת חטא כי לולי כן זבח רשעים תועבה שנאמר והתוודו את חטאתם ולכך במיתת צדיקים צריך וידוי פה ועזיבת חטאים בחרטה גמורה וחלוטה ואז יכופר עון בית יעקב בזה יובנו דברי הגמרא ר"ה דף ג' וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע ובא שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד והק' תו' הא כתיב כי בא דרך האחרי' ונראה ליישב דיש עוד להבין במ"ש דהי' עמלק ושינה עצמו לבא בדמות כנען למה שינה עצמו דוקא בדמות כנען ולא בדמות שאר אומות מכל ע' אומות אבל יובן כי מבואר במדרש ויבואו עד גורן האטד ראוי היה הכנעני להדיש כאטד אלא בזכות שהספידו ליעקב הגין עליהם והנה כאן כתב במיתת אהרן ויבכו אותו כל בית ישראל שלשים יום וישמע עמלק וא"כ יש לישראל בטחון שזכות הספד לצדיק יעמוד להם ויגן בעדם וכבר נודע כי כל עסקי מלחמה הוא חוזק לבב ובטוח בהצלחה עד שאמרו תחלת ניסה נפילה כי גורם המסת לבב ולכך עמלק חשש שיהי' לישראל חוזק לבב כי יבטחו בזכות הספידם לצדיק ולכך נתחכם להלביש עצמו כמו הכנענים והם יש להם ג"כ זכות הספד שהספידו ליעקב ואם כן לא יבטיחו ישראל כלל בזכות הספד ובזה יובן דברי הגמרא כי אמרו חז"ל ועיין ברש"י בחומש שנא' שבא עמלק בשמעו כי באו ישראל דרך האתרים הוא כי חשב שיבואו דרך המרגלים תרי ארץ וחטא מרגלים יגרום להם שיפלו לפניו אך כבר נודע כי מיתת צדיקים והספדם מכפר כמזבח כפרה וא"כ אף שחטאו במרגלים כבר סר עונם וחטאתם תכופר אבל יש הבדל בין הספד להספד אם חכם מת ואין להחיים תועלת נרגש ממנו בזה העולם רק ההספד והבכי היא בעבור העדר השלימות האמיתי וענין עה"ב בזו רב שכר המספידים כי כל צערם הוא בשביל העדר שלמות האמיתי ונצחיים ואף שכרם מדה כ"מ להיות להם שלימות אמיתי ונצחיי אבל אם ע"י צדיק תועלת נרגש בזה עולם והם מספידים אותו א"כ אין כ"כ שכר להספד כי בעבור העדר התועלת זמנים הם מספידים לזה דכך כל אדם בהעדר ממנו חסרון ותועלת זמן יתאבל עד למאוד ושחה לעפר נפש ולזה אמרו מה שמועה שמע ובא ואם כי שמע כי באו דרך האתרים הוא חטא מרגלים הלא כבר נקדם רפואה למכה כי בכו על אהרן ל' יום ונכפר להם כל החטא וע"ז אמר שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד אם כן ההספד היה לתועלת הזמנים כי עתה יפגעו בם כל מלכי או"ה כי אין להם מגין מעמוד ענן וכהנה יותר התועלת הנרגשים שאבדה בסליקותו ע"ע וע"ז סופדים ובוכים ולא להעדר צדיק שלימות הנצחי וא"כ לא יכופר עונם ולכך באו להלחם להם וא"ש. ראו כמה גדול כח של הספד אם הוא בלי פניה שהרי לכנענים עמדה זכות הספד יעקב ע"ה כי באמת הקב"ה חפץ ביקר צדיק ולכך חובה לבכות על הספד למאוד כמו בעזיבת חטא ביה"כ יום מחילה וסליחה ובאמת כבר אמרנו כי בעו"ה אבדן רבות בהעדר צדיקים ושלימות כאלה וראוי לתפוס באמונת אבותינו ונפרש הקינה שקונן דוד על שאול ובנו יהונתן כאשר נאמר ויקונן דוד על שאול ויהונתן בנו והוא לא קונן היותו מלך רק להיותו שאול בחיר ה' וצדיק כאמרם בן שנה שאול במלכו מה בן שנה נקי מחטא וכן יהונתן כולם צדיקים ע"ז קונן ולא על היותם נסיכי אדם כי אין שלטון ביום המות ולכך נאמר בגמ' דמ"ק כ"ה כי ר"א שאיל לספדנא ההוא יומא מאי אמרת א"ל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן העלה בחכה מה יעשו דגי הים ויש לפרש מה השאלה מה יאמר יספיד עליו ויקונן כראוי והאי ספדנא שכפל הדברים ארזים ודגים עם לויתן כפילה זה מה טיבו אבל נראה דאמרו מימות רבי עד ר"א לא היה תורה וגדולה במקום אחד ואם כן אצל ר"א היה תורה וגדולה במקום א' וא"כ שאל ר"א האי יומא מאי אמרת אם תספיד על העדר התורה או על העדר הגדולה והספדנא השיבו שעל שניהם יספיד מול הגדולה אם בארזים וכו' שהוא תואר הגדולה כמ"ש אשר כגבוה ארזים גובהו כו' ועל התורה יאמר אם לויתן העלה כו' כי מבואר במס' אבות דר"נ שת"ח נמשלו לדגים שבים ואמר על ראש חכמי' שהוא תואר בתואר לויתן ולכך אמר העלה בחכה כי כבר אמרו בדוד המלך וכן ברב"נ כד היותם עוסקים בתורה א"א למ"ה ליטול נשמתם רק היה עושה תחבולה באיזה רעש להשתיקו מתורה ואז שלט בהם לכך אמר העלה בחכה שהוא חכה לתוך פיו שלא יכול לדבר ד"ת ואז יכול מ"ה לשלוט כנ"ל לכך דוד בחר להספידו על העדר התורה והשלימות ולא על הנגידות ונסיכות כלל לכך אמר על שאול שהיה צדיק ועוסק בתורה ובמדע ואמר ללמד בני יהודה קשת הלא כתובה על ספר הישר להבין זה יש בו פירושים שונים ועיקר כי בהעדר צדיקים ות"ח העדרם נזק לבחורים וילדים שיכולים ללמוד מהם והמשילו פלפול התורה לחיצים ואבני בליסטראות כמ"ש כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ובזוהר המשיל בזה הרבה לפלפול התורה ואמר ללמד בני יהודה פלפול התורה כחצים ביד הנעורים ולכך נאמר בקינות איכות זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם כי כבר אמרו בסוטה ל"ה הואיל ודוד אמר זמירות היו לי חקיך נענש שטעה בדבר מקרא שנא' ולבני קהת לא נתן עגלות והוא הרכיב ארון על עגלה חדשה והקשו המחברים הא אמרו כל הקורא בלי נעימה ושונה בלי זמרה עליו הכתוב אומר ואני נתתי חוקים לא טובים ותי' כי בבהמ"ד יש לשנות בזמרה כדי להנעי' א' לחבירו אבל בבית יש לשנות בלי זמרה כדי שלא יהי' נראה כמזמר שירי עכו"ם ח"ו ודוד אמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי דייקא וע"ז נענש ובזה יובן כי בבה"מ יש להנעים המשנ' אבל לא בבית וא"כ כשנתבטל בעו"ה בית הועד אף הנעימ' מן המשנה בטל וזה אמרו זקנים משער שבתו דבטלו חכמי ועד יושבי בשער הלכה א"כ בחורים מנגינתם דבטלו לימוד בשיר ובטלו המנגני' בלומדי תורה אמנם להבין מה זה מדה כ"מ בשביל שאמר זמירות היו לי חוקיך יהי' לו טעות בהרכבת הארון על עגלה נראה דכבר כתבו מחברי' טעות דדוד כי הי' חשב הא דכתב בכתף ישאו היינו במדבר אבל לא לדורות אבל בספרי דרש עבודת הקודש עליהם בכתף אין לי במדבר לדורות מנין ת"ל ישאו לדורות אמנם בגמ' דעירובין דרש על ישאו אין ישאו אלא ל' שירה ופי' המפרשי' כי כשהיו נושאים ארון ברית ה' היו מזמרים ואפי' הפרות שהיו מוליכים הארון כתיב בהו וישרנה הפרות ומזה למד דוד דאמר זמירות היה לי חוקיך כי הארון היה נושא בזמירות דכתיב ישאו לשון שירה והוא כי התורה נקנה בשיר כדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומפרשים דקאי על התורה ובזה יובן כי הוא קרא לתורה זמירות והיינו דפירש ישאו לשון שירה וא"כ לא היה למוד דנוהג לדורות דדרש ישאו ללשון שירה ולכך נכשל בדבר שאפי' תנוקות יודעים כי באמת נוהג והפסוק ישאו קאי אף לדורות כנ"ל וא"ש ראו רבותיי וחכמיי איך אל יפרוש אדם עצמו מבה"מ אפי' רגע א' ועל בינתו אל ישען לומר העשרתי מצאתי און לי בתורה א"צ לחבר ורב כי מי לנו גדול ממשיח אלהי יעקב המלך דוד טעה בפשט הפסוק ואלו שאל בבה"מ ודאי סנהדרין באותו זמן היו פורשים לו כהלכה ולכן בעו"ה גבה רוח איש הוא המביא לאדם לכל התקלות ומכשולים והיא המפרעת אדם מעבודת השם והיא המרשל אהבה וריעות והתדבקות חבורה ובאמת ראוי לכל אדם להתחבר עם כל יראי ה' ולומדי תורה ולהיות עמו נפש אחת כי זהו רצון אלהים לכך חובה עלינו להוריד דמעות על אדם כשר ולהתאבל במות ישרים להורות כי משתתף עמם בצרה וזהו מאמר דוד למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד כו' כי כאשר החל להתאונן ולזעוק מרה על העדר ת"ח ושיתוף עמם בצרה אמר על השמינית כי כבר אמרנו במ"ש בגמ' דסוטה ד"ה ת"ח צריך להיות בי' שמיני שבשמינית הפי' אמיתי כך במזמור אשרי תמימי דרך אמר תמניא אפי ואות החי"ת היא השמינית בי' ובחי"ת יש ג"כ שמונה חית"ן ואחד מהן הוא חבר אני לכל אשר יראוך וזה המדה שצריך להיות בת"ח שיהיה חבר לכל יראי ה' וחושבי שמו ולא יחשוב מה לי ולו אני גדול הדור ומנהיג אין כבודי להשתתף עם שפל אנשים אהיה נחבא אל הכלים במה יחשב כי אין גאוה לפני מקום וה' אוהב נדכאים והם פמליא שלו ולכך כאשר שיתף דוד עצמו עם החסידים שהם לרוב שפלים ונבזים וכל רואים ילעיגו עליהם אמר למנצח על השמינית רמז על השמינית הנ"ל שהוא חבר אני לכל אשר יראוך וכן הצדיקי' מתחברים תמיד עם אנשי דורם ולא זו בחיים אף כי במותם תמיד אהבתם לא פסקה מאנשי דורם להיו' להם למגן ולמליץ יושר וכדומה ובזה יובן גמרא דכתובות דף ק"ד מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בקרב וכי נח נפשיה אהדר בר קפרא קרעיה לאחוריו ובכי א"ל נח נפשיה דרבי א"ל אתם קאמירתו ויש להבין מ"ש כל האומר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב למה מי גבר יחיה ולא יראה מות וגם ב"ק שבקש להגיד להם ברמז דנח נפשיה למה אהדר קרעי' וכו' וכי לאחריו יביטו הוי ליה להניח הקרעים לפניו וירגישו במיתת רבי מבלי הגיד להם דבר אבל נאמר כי צדיק נפשו קשורה בנפשות הדור ולכן כתב האר"י ז"ל בעובדא דרב פרידא בעירובין דנפקא בת קול דיזכו דרא לעולם הבא כי מה שייכות לדור במעשיו הטובים וכתב כי נשמת הצדיק עם נשמת דורו הם קשורים ודבקים בשורש אחד ולכך בפועל הטוב שלו גם להם ייטב ה' היותם קשורים בו ולכך אף כי מת הצדיק מ"מ נפשו קשור למטה בגוף ואינו עולה בהחלט להיות קשור עם נפשות דורו אשר עודנו בחיים ולכך אמרו בר' כל בי' שמשא הוי אתי לביתיה כי נפשו שכן למטה בגופו ונח לו לשוב לביתו וזהו תמיד כל זמן חיי הדור ההיא כי אז נפשם קשורה בנפשו אבל כאשר יעברו הדור ההיא נפסק הקשר ונפשו עולה למעלה בצרור החיים ולא ישוב עוד למטה הולך ולא ישוב כי אין לו חיבור ודיבוק עם דור שלאחריו ולכך יעקב אבינו הוא בדורו תמיד לא זז נפשו מגופו לדבק עם נפשות החיים ובחבורתם נרפא לנו היות לנו למגן לכך אמרו יעקב אבינו לא מת ואמרו מה זרעו בחיים אף יעקב בחיים להתקשר עמם וזהו מאמרם כי כל האומר נח נפשיה דרבי נפש"ו דייקא ידקר בחרב כי ידעו שגר רבי עם בני דורו עד שבטחו כי לא יסתלק הנפש בהחלט רק ישכון בתוך הגוף כנ"ל והנה ב"ק ביקש לעורר הספד ויגון ואנחה על העדר רבי קרע ואהדר קרעי' לאחורי' להורות כי באמת בדור הזה אין כ"כ נרגש העדר רבי כי עדיין נפשו דבוק בנו ושוכן בגופו ובקבר אבל דורות הבאים אחרינו הם ירגישו בחסרון רבי ולהם יחשיך היום ובא השמש המאיר כי אתם אין לרבי התקשרות ושייכות ויסולק נפשו למעלה מעלה למנוח' והם ישארו לאנחה ולכך שם הקרע לאחוריו להורות על דורות הבאים אחריו וכן תמיד ולכן צווח דוד על בני יהוד' הן הדור הבאים אחריו כי להם יותר העדר מלנו ולכך אנו חייבים להוריד כנחל דמעה על איבוד אדם כשר אבל הדמעות שאנו מורידין על אדם כשר צריך מתחלה להיות בתשובה ועזיבת חטא לרחוץ מצואה וגלולים שבידו דאל"כ דהוא מלא עבירות הוא דמעות מלא צואה בתכליתם רע לכן צריך לסגל חשובה וחרטה בפרטות על אבוד צדיקים גדולים שהיו לנו לחומה והשפיעו לנו תמיד: