יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 29

המלך דוד פתח ואמר ה' אורי וישעי ממי אירא וממי אפחד וכו' ודרש במד' ה' אורי בר"ה וישעי ביה"כ ולהבין דברי המדרש אשר דבריו סתומים מה הוא שמייחס האור לר"ה וישעי ליה"כ יובן מ"ש בגמרא דיומא דף כ' השטן בגי' שס"ד דאית לי' רשות וביה"כ שהוא יום שס"ה לית ליה רשות ולהבין למה על שס"ד יש לו ולא על שס"ה ומה ענין יש בו אבל יובן גם המקרא דפעם א' אומר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש ופ"א אומר בעשירי לחדש וחז"ל אמרו כל האוכל ושותה וכו' ולהבין כל הענין הוא משאחז"ל ב' יומא דריש שתא כיומא אריכתא דמי והטעם משום דאדה"ר נברא בע"ש באחד בתשרי ומבואר ברבה פרשת בראשית דלא שקעה אורה כל יום שבת עד מ"ש ואז חשב אדם עולם חשך ולכך יום א' ויום ב' תשרי כיום א' דמי וא"כ אז בשנת הבריאה היה יה"כ במנין החמה ט' לחדש כי החמה לא שקעה ביום א' וזהו ועניתם בט' לחדש אמנם למהלך לבנה היה בעשירי כי במהלך לבנה לב' ימים יחשב וזהו בעשירי לחדש וכן הענין כי ט' סוף נפרדים ובצירוף עם א' נעשה יו"ד שהיא תחלת אחדים בעשירי וכן י"כ בצירוף ר"ה נעשה יו"ד ובתחלה בריאה ניתי לשטן בחטא אדה"ר לשלוט בכל ימי שנה לא נכחד יום אחד והיינו למהלך החמה כי או"ה מונין לחמה ובמהלך החמ' היה רק שס"ד ולכך השטן בגי' שס"ד אבל יה"כ הוא היום אשר נתבצר כי נחלק יום ר"ה לשנים ומזה נצמח יה"כ שהוא עשירי והוא היום אשר לא יחד לו בימי שנה כי לא היה בשנה ראשונה רק שס"ד ימים ולכך ביה"כ שהוא יום עשירי אין לשטן רשות וחלק בו ולכך הוא יה"כ יום אחד ודרשינן במדרש שיה"כ יום מיוחד והיינו כנ"ל כי עשירי התחל' עשירי והוא אחד באמת והוא מיוחד נבדל מכל ימות השנ' כנ"ל ולכך בתשיעי יש לאכול כי בתשיעי יש לשטן רשות בו יש ליתן לו חלק באכיל' אשר יש לשטן בו חלק כנודע אך לא בעשירי והוא קודש לה' ולכך הוא היום אשר יש בו ישע ועזר כי לית לשטן רשות בו אך זהו היה הכל הואיל והיה בר"ה אור כיום אריכתא ב' ימים כא' אבל לולי זאת גם ביה"כ היה לשטן רשות ולא היה מקום ח"ו לכפרה לרב קטרוג השטן וזהו אמרם ה' אורי וישעי אורי בר"ה שהיה אור מאריך ומאיר ב' ימים כיומא אריכתא ועי"כ ה' ישעי ביה"כ כי עי"כ ביה"כ אין לו לשטן לקטרג וה' ישענו כי אין קטרוג והנה אמר ממי אירא וממי אפחד וכו' אמנם אמר תהלים מ"ט שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון אטה למשל אזני אפתח בכנור חדתי למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני וכו' יש להבין מה ביקש מיושבי חלד ולא אמר מיושבי ארץ ולא צריך למליצה שהחולד' לבדו בקשה ויתר דברים גם בני אדם וכו' א"צ לדקדק כלל כי כל הרוא' יבין כי הדברים נראים כפולים ומיוחדים וביחוד צריך ביאור לאמרו אטה למשל אזני כי בכל דברים אין אומר דבר במשל רק פשוט למה אירא וכו' ואין בזה כלל מהחיד' ומשל כלל כ"א דברים פשוטי' כהווייתן ומה זה שדייק אטה למשל אזני ולא סתם אשמע משל אבל ענין אמרו למה אירא בימי רע עון עקבי אמרו חז"ל עבירות שאדם דש בעקביו או שכרוך בעקב והכל הענין מה שהביאני להרבות לדרוש בתוכחת מוסר כפעם בפעם מאין דומה לי וידעתי כי יצחקו עלי צעירים ויאמרו מי זה ירבה מילין ללא עצה לרב דברו לא יחדל פשע ומה אהני וכדומה מדברים אבל אמרו חז"ל החושד בכשרים לוקין בגופן מנ"ל ממשה דאמר והן לא יאמינו לי אמר ה' ישראל הם מאמינים בני מאמינים הם ולכך נלקה בצרעת ויש להבין מה זה לוקין בגופן הל"ל סתם לוקין וגם מה זה דנענש בצרעת ולמה היה זה האות דוקא ולמה אמר הבא ידך בחיקך ויוציאה והנה מצורעת כשלג למה הוצרך דוקא להכנסת יד לחיק וגם פעם שנית שנתרפא אמר ג"כ להכניס ידו לחיקו הלא דבר הוא וכי הקב"ה עושה דבר במקרה ח"ו וגם סירוב שליחותו של משה באמרו והן לא יאמינו לי יש להבין מאי איכפת לי' עכ"פ יעשה מאמר השם ואם לא יאמינו היא עשה את שלו והרמב"ם בהל' תשובה כתב דברים רבים שחזקתו שאינם שבים היותם חושבים שאינם חוטאים כלל וא' מהן החושד בכשרים אומר בלבו שאין חטא כי מה עשיתי לו שמא עשה או לא עשה אין כאן אלא חשד והוא אינו יודע שהוא עון עכ"ל וכבר אמרו אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה כ"א על שאר דברים ואם לא ישוב לבסוף בא על גופו אך זהו בדבר שאדם נותן על לבו חטאתי ופעלתי עון א"כ בבואו פורענות על מקנתו וקנינו תיכף שב ומתחרט אבל בדבר שחשב חף אני מפשע יעבור על קניניו ושאר עסקיו כזאת וכזאת בשביל כך לא ישוב ללב לשוב כגון על חשדו בכשרים כי אין זה בגדר עון אצלו לפשפש ביה לזכרו ומכ"ש לשוב תשובה עליו וא"כ תיכף נענש בגופו וזהו מאמר החושד בכשרים לוקין בגופן דייקא תיכף פוגע בנפשו כי למה ילקה בשאר דברים מבלי מועיל והנה כבר אמרו חז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אר"ט עד שאתה אומר תמה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ויש להבין וכי בשביל שאינם מקבלים תוכחה לא יוכל לומר אם יש מי שיודע להוכיח אדרבה בדור שאינם צייתים למוכיח צריך התבוננת רב למוכיח איך יתחכם בלשונו ומליצתו להטות אוזן אנשים לשמוע בקול דברו אבל הענין כבר אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך אין לומר דבר שלא נשמע והטעם הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגים אבל כבר כתבו הפוסקים כי לא בכל דברים אמרינן כן בדברים שיש עיקר בתורה לא אמרינן הנח וכו' וא"כ המוכיח לרבים צריך דעת וחכמה מה שסופו להשמע יש לו לומר ודברים שאין להשמע יפה שתיקתו לבל יהיו מזידין וגם איזה שישנו בגדר הנח לישראל או לא זו הידיע' שצריך להמוכיח ועל זה אמר תמה אני מי שיש בדור הזה מי שיודע להוכיח ובודאי מי לא יכול להוכיח סור מרע ועשה טוב ואין בי רוח יתירה מה שאני מוכיח וידעתי כי כולם כדאי לכך אמנם הבחנתו הוא להבדיל בין דברים הנשמעים לבלתי נשמעים וע"ז השיב שפיר מה צורך בדור הזה מי שיודע להוכיח הלא בדור הזה אין מי שיקבל תוכחה הן דברים נשמעים הן אינם נשמעי' אין שייך כאן להבחין כי הכל חדא בעו"ה בלתי נשמע כללו של דבר תקנתו של מוכיח קלקלתו של הדור כי עי"כ נעשו מזידין וזהו טענת אשה צרפי' לאליהו כי באת אלי לפקוד עוני והוא הטעם כי ע"י רב תוכחו' אליהו הכל נעשו מזידין אמנם אמת אם המוכיח יוכיח רק פעם אחד וכדומה ודאי שהפסדו מרובה משכרו אבל אם יוכיח כפעם בפעם מבלי הרף ודאי דבריו יעשו פירות בשקידה תמידית וכאשר יפעלו מים בזולפים תמיד עלי חלמיש צור אשר יעשה בו טרישה איך לא יפעול בלבות שלומי אמוני ישראל אשר מצבתם ויסודתם בקודש וכבר כתב ר"י אברבנאל פי' בפסוק באמרו לשום ידו לתוך חיקו שיקרב אליו ישראל בחיקו ישאם וילמד' דעת ומוסר כי זה הי' עיקר שליחות משה לישראל לבשר הישועה למען ישובו כדאמרינן משכו ידיכם מן העבירות וקחו לכם מצות וזהו הי' טעם משה שסירב בשליחות כי היה רועה נאמן לישראל כי חשב שיקלקל שהן לא יאמינו לו ולא ישובו וא"כ יהיו מזידין והשיב לו השם אמת כן דברת בתוכח' פעם א' ולכך הבא ידך אל חיקך והיינו כנ"ל להוכיחם וללמדם דרך ישרה והנה היו מצורעי' כי זהו מורה על עון ופשע כדדרשי' מצורע מוציא רע ובעגל כתיב כי פרוע העם ודרשינן כי נצטרעו ואף לכך הוא בישראל כי בתוכחה ראשונה יהיה נגלה עונ' ויגדל עון בית יעקב שיהי' נחשבי' כמזידין כאשה צרפת הנ"ל ולכך הם מצורע אמנם השב נא עוד ידך אל חיקך הרצון הוסיף להוכיח כדכתיב הוכח תוכיח ואז יהי' שומעי' בקולך כי דור דעה הם ובני אל חי ולכך סופם להשמע ויכופר עונם כי ילמדו דעת ומוסר וכן היה בפעם שנית והנה שבה כבשרו כי נרפא עונם ונסלח פשעם ונרפא הנגע צרעת ממאר' ולכך אמר השם אם לא יאמינו לקול אות הראשון וכו' כי כך דרכו של תוכחה להוכיח תמיד ולא ילאה לא יתן מחסום לפיו אולי ירצה ה' ולכך אל תתמהו בניי על חפצי תמיד להוכיח ובאמונה אני אומר לכם כי בכל ימי ושנותי עלי ארץ לא נבחר ולא הטוב לבי שעה א' אפס שעה זו אשר אני עומד להוכיח ולהשיב רבים מעון וגם לכם שעה זו נבחרת מכל ימיכם עלי ארץ כי זהו תכלית חיים וקיו' גויתינו לשמוע בקול מוכיח וליתן אל לבבנו לאהבה וליראה את שם ה' הנכבד והנורא הוא ועיקר כאשר ידקדק בעבירות כלא יחשוב אצלו וימות בארץ גזעו ולא ישוב לה' כל ימי חלדו חושד בכשרי' מתכבד בקלון חבירו אוי ווי שעון הזה מרקד בנו בין גדולי' וקטנים ישישו כמשוש על כל הון כאשר ימצא גלו' קלון וערות רעהו ויחפשהו ממטמונים לפרסם הקלון אם אמת ואם שקר ואם ישמע איש על חבירו קלון יתגדר בו למאוד וזהו רגיל אצלינו בבקר וערב בשכבו ובקומו מבלי הרף וגם הסתכלות בנשים ושיחתן ועסק עם נשים לא יאומן כי יסופר כמה רבצתה פירצה זו אשר איש אין נקי ואיש אשר יסתיר פניו ויבלום פיו לדבר עם נשים לשוטה ופתי יחשב וכהנה רבים מבני אדם מבלי שום לב לדבר עבירה ותכלית דבורי בזה יום הוא להקיץ אתכם לומר הנה יום פקוד' קרב' ואמשול לכם משל לתוכחתי יריד לייפציג שבא מקיפי' לכל סוחרים הדרים במקום אחרים ובזמן יריד שני צריכים הם לפרוע והי' עיר אחד והיה בו כמה סוחרי' שהיו בע"ח למקיפי' הנ"ל ואחד היה לא הי' סיפק בידו לשלם ליריד המוגבל ומה עשה הי' נוגש ומזכיר לכל שאר סוחרים שיזכרו יום יריד הנ"ל וצריכי' לעמוד בפרוע פרעות כי השעה צריכה לכך לא ישקוט ולא ינוח עד אשר הסוחרים באים ליריד הנ"ל איש צרור כספו בידו והוא לא נסע ואמר אתמלא שיבוא לשם אחר איזה ימים כי מצפה להשיג עוד מעות ובבואם לחנוני המקיף ההוא ושאל הסוחר אותן איה פלוני זה המה הגידו לו בוא יבוא לכאן וסיפרו לו כמה הזכרות וזירוזי' עשה לנו איש פלוני ההוא לפרוע לך בזמנו ממש יום ולילה לא נתן לנו מנוחה ויתמה החנוני ההוא למאוד ובבוא האיש הזה להחנוני ביקש ממנו הרחבת זמן כי כעת הזמן בגד בו ואין בידו עתה המעות עד פעם אחר והפציר בו לבל ישים עליו עון כי לא במרד הוא כי לא היה באפשרו' לאסוף כעת הון בחפזו והגיד לו אדרבה אני זרזתי לכל הסוחרי' באזהרה אחר אזהר' לבל יעבור זמן ואף אני הואיל לזאת בפרעון כסף כאשר יעבור מועד והחנוני רואה כי באמונ' אתו וכי הוא שוקד למשמרתו ואין ברוחו רמי' נכמרו רחמיו עליו וימתין לו עוד זמן זמני' טובא עד כי פרע אחת לאחת הקפותיו וכן הנמשל אני יודע במך ערכי כי דל אני ממע"ט ורב הקפותי ומה אעשה ליום המוגבל ויום זכרון לכל נפש אני מזכיר כל איש שיהיה זריז ליום פקוד' אשר יקום ה' לפקוד מצעדי ופרי עלילות איש ויפשפש במעשיו בכל אופן אולי יחוס ביום הדין בנוגשי' לפני אדון העולם וידי ריקים מן המצות שיביט בעניי ויכמרו רחמים עלי ליתן לי זמן לתקן עונותי וה' לא יחשוב לי עוני כי אין ברוחי רמיה היותי מזכיר לכל לשוב מעון ואולי אבנה גם אנכי ממנו ולכן נא אל יהיה לטורח ועומס דברי הללו ובאמת עון עקב למה אמר עון עקב יש בו בחינות רבות אחד כי יש להבין בגמ' דב"ק נ"ט אלעזר זעירא מסיי' מסאני אוכמא אשכחי' דבי ר"ג א"ל מ"ט סיים מסאני אוכמא א"ל דאביל על חורבן ירושלים א"ל חשוב אתה להתאבל על חורבן ירושלים וכו' תפסוהו א"ל האי מאן דקץ כופרא מאי משלם וכו' א"ל תמרי א"ל הלא תמרי לא הוי א"ל אמור את א"ל בששי' וכו' ושבקוהו וכו' עכ"ל ע"ש ויש להבין למה היה מתאבל במסאני על חורבן ולא בשאר לבושי' ושינה מנהג של ישראל במנעליו שהיה דרכן להיות לבנים כמ"ש תו' שם ולמה תפשוהו על התאבלו על חורבן בהמ"ק הלא אבילות לכל מסור שישו אתה משוש המתאבלי' עליה ואם תשכחו ירושלים תשכח ימיני כתיב ושאלת דקץ האי כופרא דאין עניניו כלל להא דנתפס היותו מתאבל על חרבן והמיה לכל וגם יש להבין למה דוקא בששי' אבל יובן כי נודע כי כת התאו' תלוי בעקבים וכאשר יצונן העקב אז יבטל התאוה וזהו הטעם שביה"כ אסור בנעילת סנדל וכן בכל תענית הציבור כנזכר בדברי חז"ל כדי לבטל התאוה ולכך הסנדל החופף העקב כי זהו עיקר יהי' מגולה לבטל כח התאוה ולכך במקדש וכל מקום מקודש היו צריכי' לילך בגילוי כדי שיבטל כח התאו' ויהיה מחשבתו נקי להשגת שכלי' ולקבל כח שפעת אלהים וזהו של נעלך מעל רגליך כי המקו' אשר אתה עומד עליו אדמ' קדש וכן זהו הטעם בחליצ' כי לא אבה יבמי כי נתאו' לשאר נשים כח התאו' ובוז יבוז בדבר מצוה ליקח ולבנות בית אחיו לכך וחלצ' נעלו מעל רגלו והנה יוסף בן גוריון בקינה שלו על בה"מ שנחרב אמר כי הדורכים על רצפת בה"מ היו משיגי' חכמה והי' רצפ' מחכמת והוא כי המקום היה אדמת קדש והדורכי' עליה השיגו חכמ' ונתדבקו בהם רה"ק ולכך הוצרכו לילך בלי סנדל שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין האדמה אשר דורכי' עליו כדי שישיגו שפעת קדש מהאדמה וזהו של נעליך כו' כי המקום אדמת קדש ואין ראוי להפסיק ולבטל בהשגת קדוש' ומזה הטעם הי' חסידא ופרישא אלעזר הנ"ל סיים מסאני אוכמי להיות כי בחרבן בהמ"ק ראוי ממש לבטל כל התאוה כמו שאמרו נשים לא נקח יין לא נשתה בשר לא נאכל ולכך שם אית אבילות במסאני המעוררים תאוה לזכור תמיד בחרבן בהמ"ק אבל עיקר טעם כי לולי שנחרב המקדש היו דורכים על אדמת קדש והיו הולכים יחף להשיג מדרגת קדושה וכעת בעו"ה אשר חרב אנו לובשים מנעלים כי בטלה קדושה בעו"ה ולכך מסאני דהיה לבוש הי' אוכמי על אבילות כי ע"י החרבן הגיע ללבוש נעלי' ואלו היה קיים הולכים יחף והיו מגיעי' לכמה מעלות קדושה כל זה להשיג ע"י דריכת קרקע הקדש ולהדביק מקדש לקדש לאו כל אדם זוכה לכך ורבים מהמונים אשר ידרכו ולא ישיגו דבר רק מי ששכלם טהור וזך וקרובים למדרגת רה"ק להתדבק בשכל אלוה הם המקבלים תועלת בדרכם על אדמת קדש והם העולים בסולם בית ה' כי אין מסך מבדיל בין שכלם לשכל הנבדל משא"כ המוני עם גדר דרכם בגוית חומר וכי ידרכו לא ירגישו ולא יקבלו שום השגה כלל ואין זה אלא לבני עלי' המעוטים ולכך כאשר ראו כי זהו לבוש מסאני אוכמא על אבילת ביטול השגה כנ"ל חשבהו ליוהרא היותו מבני עליה שמשיגים ומוסיפים אומץ בדרכם עלי אדמת קדש כי לשאר בני אדם אין כאן העדר תועלת בזה כמאמר אסף נתנו נבלת עבדיך וכו' בשר חסידך וכו' קרי ליה עבדיך היינו רשעים וקרי ליה חסידך וכו' וע"ש בסנהדרין מ"ש ע"ז אבל יובן ג"כ במה שדרשו דאו"ה צריכים לשלם כל מה שהרגו מישראל במיטב וכמו שאמרו חז"ל תחת ברזל אביא נחושת תחת ר"ע וחבריו מה תמורה יש וידוע דכל איש מישראל יכול להשיג השגות מבחר שבנביאים עד משה ע"ה ואפילו רשע יכול לשוב להגיע למדרגת גדול מאוד ולכך האומות שהורגים רשעים שבישראל לעת יום נקם ושלם צריך לשלם כאלו הרגו צדיקים דאלו היו חיים היו יכולים לשוב ולהגיע למדרגה גדולה ולכך אמר אסף אע"פ שהרגו לעבדים יש להם לחשוב כאלו הרגו לחסידי' כי היו יכולים להגיע לכך ועליהם לשלם באופן זה וכן הדברים אם הורגים לפרחי ישראל יענשו כאלו כבר הגיעו למדרגת נביאי' כי אלו היו קיימי' כנ"ל וכבר נודע במדרש בכפות תמרי' כי תמר מורה על נביאי' כדכתיב צדיק כתמר יפרח אמנם ידוע בית שני אף שהיו בני אדם אשר מפאת מעלתם היו ראוים לנבואה אבל כבר נתחמ' הנבואה ולא הי' נבואה בבית שני וכמ"ש בהלל ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רק אין הדור זכאי לכך אך היה השגה ע"י חלום כי בלילה עלה נשמתם למרום עליון כמ"ש על האר"י ז"ל ורשב"י ומכ"ש בדורות שקדמוהו וזהו אמרם בבית שני בחלום אדבר בם ובזה יובן שאלת של אליעזר האי מאן דקץ כופרא הרצון או"ה שהרגו אילנות קטנות הם פרחי ישראל ואפילו פושעי ישראל בכינוי' כופרים וכשיגיע יום חשבון ותשלומין מאי משלמי ואמר תמרי דאלו היה חי היו יכולים להגיע למדרגת נביאים הנקראים תמרים כנ"ל ושאל הא לא הוי תמרי הא בבית שני לא היה אפשר להשיג מדרגת הנביאים וא"ל שישלם כופרי הא יכולי' לעשות צד עצמן תמרים חכמים גדולים כנ"ל אמר להו שמשלם כאלו הגיעו למדרגת חכמים שהשגתם הוא ע"י חלום וזהו אמרו בס' כידוע כי החלום אחד מששים בנבואה וזה היה תכלית השגה בבית שני ובזה הורה לנו אלעזר שאפי' שהוא בעיניהם מעט בערך מ"מ אלו לא נחרב הבית היה יכול לעלות מדרג' מדרגה עד הגיע למעלות השלימות אשר קנו שלימות ותופס הארה בדורכם על הרצפה יחף וא"כ שפיר יש לו להתאונן על ביטול מקום השגת ושלימות אף שהוא כעת במדרגה זו ומשום הכי שבקוהו וא"ש ומזה יבין כי כל התאוה תלוי בעקב ולכך אמרו על תאות שאדם להוט ורודף אחריהם בלשון עבירות הכרוך בעקב או דש בעקב וזהו שיש לאדם לירא בימי רע כאשר ריבוי תאוה רודפים לאדם לסור מדרכי ה' והנה גדר התאוה באדם הם בשני מינים אחד ריבוי אכילה ומשגל וכדומה שהוא ג"כ תאוה לבהמה והוא מטבע עפר שנולד תאות כאלה אמנם יש תאות מיוחדים לבדם משא"כ בבהמה דהיינו להתגאות וכדומה להרחיב גבולו בבתים וחצירות וסגולת מלכים ומדבר לה"ר וכדומה מהרבה תאות המתיחדים לאדם במה שהוא אדם וזהו מוליד כמו גדר ים שעולה תמיד במעלות רוממו' גאוה וחימה כדכתיב יהמו גליו יעלו שמים וכו' אמנם יש באדם רוח נשמת חיים שהוא חלק שמים וזהו בר"ת אי"ש אדמה ים שמים אמנם אשר כרוכים תאות בהמה למלאות נפשם כי יערב המה בני אדם כי מאדמה לקחו והנה אותן שאין להם חלק שמים כלל כל עשרם ורוב קנינם הם לרוע ואין בהם דבר טוב כלל יצבור מאין פוסק ולא יראה טוב בעולמו וע"ז נאמר כי הוא עני בדעת וכי לא ישבע לנפשו ולנשמתו טובה וזה נמשל לחולדה כי כל מה שיש בים יש ביבשה וידוע כל מה שביבשה טמא בים טהור וכן להיפוך וא"כ אין לך מכל מיני טומאה שאינם טהורים ג"כ והם מתהפכים טמא וטהור וזהו אנשים שיש להם חלק שמימי ג"כ עשרם לפעמים לטוב ולפעמים לרע כי עושה צדקה וכהנה והיא לטוב והם בזה בגדר עשיר והולכין אחר שרירות לבם הרע ג"כ ובזה הם עניים והם בגדר שאר עופות ומינים טמאים שהם לעומתו בים טהור אמנם מי שאין להם חלק שמימי המה עניים בתכלית כמ"ש ואין להם בשום אופן סימן טהרה וזהו חולדה כי החולדה רק ביבשה וביבשה הוא משרצים טמאים א"כ אין כאן טהרה כלל וזהו מאמר בני קרח האזינו זאת כל יושבי חלד היינו אותן שאינם בשום אופן בגדר טהרה כלל ואמר בני אדם והם בתורת אדמה גם בני איש והיינו כמ"ש שיש בהם ג"כ אדמה ים שמים והם יחד עשיר ואביון שהם כלולים משנים עשיר ואביון כי מצד אחד הם עשירים ומצד א' הם עניים שני הפכים בנושא אחד והנה באמת כל תוקפי קיום התור' אשר יזכה הנער את אורחו הוא בכלל אחד שיעשה אדם המצות בשמחה זה תכלית שלימות האדם כאשר יעשה עבודת ה' שיהי' בעיניו כמשוש להון רב והיא המביא אדם ליראה ואהבה את ה' וזהו ממש כלל כל תורת האדם השלם כי בזה יתדבק בה' ויטה אהבתו ויתלהב בתורתו ללמוד תורה ויראת ה' כל הימים וכן חילופו מי שאינו עושה בשמחה נענש הרב' ורחוק למאוד משלימות כדכתיב תחת אשר לא עבדת וכו' בשמח' וטוב לבב וכך כתב האר"י ז"ל דצריך לעשות כל המצו' בשמחה ושמחת מצוה יהי' בהתבונן אדם בתכלית שפלתו טיפה סרוחה כלי מלא בושה ומלך מלכי המלכים צוה לעשות דבר ליקח ענף לולב ואתרוג ובו יעשה רצונו ויהיה לרצון לה' איך לא ישמח ואלו יגיע לאיש א' מכאן כתב מהמלך לילך בשליחותו איזה ימים ובזו ימצא חן בעינו הלא ידלג שור באהבת עשות רצון מושל ארץ ואם ילך בדרך ויצטרך לפסוע עלי קמשונים ולדלג פחתים והרים אשר במעדר יעדרון לא ידאוג ולא יפסק חוכא מפומא וכן יפה לעשות כי כלנו חייבים בכבודו של מלכות ואיך לא נשמח בשמחה שלימה שאין בו עוצב בעשיית מצות ה' אשר לא נפלאת היא וקשה ונח לעשותן כי לא הטריח ה' על ברואיו בשום דבר ובזו זכינו למצוא חן בעיני ה' ולהיות דבקים בו כל הימים ואיך לא נגיל ולא נשמח בכל לבבנו ובפרט כי ע"י בעשותו בשמחה נזכה להשגת חכמה והשגת רה"ק כמבואר בגמרא בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע יצא ב"ק מי גילה רז זה שמ"ש משתמשין בו ברב וכו' עושי רצונו והדר לשמוע בקול דברו וי"ל מה הרז הזה ומה שמשתמשין בו מ"ה אבל הענין כי מחלוקת יש בין פלסופים ובין התורניים וביחוד המקובלים כי דעת פלסופים להשיג השגת אלהות ואצ"ל דברי נבואה צריך הכנ' בהתחכמות בחכמת ומושכלת בטבעי' לימודים וכהנ' להתדבק שכלו בדברים שכלי' עד שיוכל להפשיט הצורות מן החומר בשכלו וישב ויתחכם עד הדבקו בשכל הפועל ומשם בשכלים הנבדלים ומשם בשכל אלוה ולכך אריסט"ו וחביריו כפרו בנבואה שאמרו למי יאות הנבוא' יותר מהם שהשכילו לדעתם ביותר וכלו כל ימיהם בהסתכלות בעומק החכמות וחקירות אבל התורניים ומקובלים חלקו ע"ז ואמרו לא זה המביא לרה"ק כ"א בעשות מצות בשלימות וכונה רצויה אם ירצה אלהים את פעלו ויאיר לנו באורו לזרוח עליו כבוד ה' והעוש' סוכה לשמה בשמחה וכדקא יאות יוכל לזכות יותר לשלמות שכלי' נבדלי' ושכל אלוה מכל חכמות אריסט"ו וכת הפלסופי' כל ימיה' ולכך אחז"ל מפני מה זכה זה לנבוא' מפני שעשה כך וזה מפני שעשה כך תלוי הכל בקנין המצות והעבודות אשר בעבורן זכה ולא בעומקם במשכלות ולכך אמרו שמחת בית השואב' שהיו מרקדים וחוגגים בשמחה של מצוה ובפרט בירח אתנים במצות שהיו שואבות רה"ק ולא כאשר יאמרו הפלסופים שצריך הכל התבודדת בעיון החכמ' וכדומה וזהו כי ישראל במצרים היו ג"כ נפתי' בקול כלדים ופלסופים אשר חשבו השגת רה"ק ע"י התחכמ' בחכמה רק בבואם למדבר וכבר ראו בים מה שראו הטיבו האמת כי שקר נחלו חכמי מצרים והעיקר השגת רה"ק ונבואה תלוי בקיום המצות וזהו אומרם נעשה ונשמע דהיינו ע"י עשיית מצוה נזכה לנבואה וקול אלהים ולא ע"י התחכמות וזהו שאמר הב"ק מי גילה רז זה לישראל דיזכו לנבואה ע"י עשיית המצות והוא כמ"ה שאין זוכה מלאך לקול אלהים שהוא עיקר שלימותו ואושר האחרון אם לא שיעשה ראשון מצות ה' ואלו היה תלויות בשכלות הלא הם בעצם שכלים נבדלים וכל עצמותם להשיג עלולים ולכך אמרם בראשון עושי רצונו והדר לשמוע בקול דברו וטרם שיעשה מצות ה' אשר אליהם יזכה לקול ה' וא"ש הביטו וראו כמה כחה של מצוה וכמה יש לנו לשוש ולשמוח בקיימו והלואי שיהי' לנו חלק א' מחלק אלפים שמחה מה שיש למ"ה למעלה בעשותן מצות ה' והאיש השמח בזכרו מצות ה' ישכח כל צערו ויגונו ותוגו בזה העולם כי במה נחשב נגד קיום מצות ה' אשר זוכה לע"ל למראה הנבוא' ומחזה שדי חזה ולמה זה אדם הבל יגע וישמח במצאו הבל מדומה כאשר ימצא אדם אלף תגרים וכדומה אם ישתכר מה הוי מהרב' השמחות והגדול' ואם יקרא ק"ש ויניח תפילין וכדומה כדקא יאות אשר לא יערכנה כל הון לא ישמח אדרבה הכל עליו למשא וימי' אלו הבאים הם מלאים מצות שופר יה"כ סוכה לולב ושאר מיני סוכה ושותא בפי הבריות מי יתן שכבר יעברו הימים אלו אין בהם חפץ לעשות דבר הוי המחליפים עולם קיים בעולם עובר בלי טעם כלל הלא כוכבי שמים אינם מקבלים שפע כ"א ראשון בעשות רצון ה' ולכך ששים ושמחי' לעשות רצון קונם ולכן אנשי לבב שמעו אלי ועבדו את ה' בכל לבבכם באהב' ובשמח' ובשנה זו יותר מוטל עלינו תפל' וצדק' לה' כי בעו"ה חרון אף ה' הי' בישראל בשנה עבר ונגדע קרן ישראל בחורבן עיר ואם בישראל בלע ה' ולא חמל נאות יעקב הם בה"כ ובה"מ בפראג אשר כמוהו לא יהי' בכל תפוצות ישראל ומתו כמה נפשות מישראל רבים נהרגו על קדוש השם הי"ד וקצתן שמתו על מטתן שהי' ג"כ לרב צער ויגון ומבת ציון יצא כל הדרה בעלי תורה וחכמ' ובעו"ה עוד היום חרון אף ה' אשר ימים אלו שמענו ותרגז בטני אשר מתו שני בעלי תור' המופלא א' חכם וסופר מופלא בדורו כמוה"ר אברהם אויש זצ"ל ושני יניק וחכים צנוע ומעלי ממש מת בלי חטא ופשע כי מנעוריו היה עולה תמים לה' כמוה"ר אהרן ז"ל ווי ווי מישראל חסרו גבורי כח איך אבדו גבורים ויאבדו כלי מלחמה לכן עלינו לבקש רחמים ולשפוך שיחה לפני ה' שיסיר כעס ושבטו ואל תאמרו מה לנו להם הלא למעלה אין הבדל בין עיירות וכל ישראל בכלל בסקירה אחת נסקרים ועונותינו הטו זאת ואלו הי' אנו זכאי היינו מגן שלא קרה להם כן והלא איש א' אנחנו וכשלו איש באחיו: