יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 28

אבל יש בו עוד ענין קרוב למרכז אמת והנכון והוא דיש שני מיני פורענות אחד הבא מאת ה' והוא לפי הנראה רע אבל יש בו הטוב המוחלט ותחלתו קשה וסופו רך ומתוק כי הוא למרק עונות כי מפי עליון לא תצא רעות כלל וזהו שאמרו חז"ל כי המה יסורים של אהבה ואת אשר יאהב ה' יוכיח אבל מין שני הוא שהקב"ה מסלק ממנו השגחתו ומסרו לפגעים שוטרי זמן וכסילי השמים ומקרי טבע ואז ישבע רעות רבות והוא רע המוחלט כי ה' סר מעליו ואינם יסורים של אהבה כי באו במקרה וזהו רבים העונשים בעו"ה הבאים על ישראל אשר אמר הכתוב ואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי והוא שכאשר יגיע להם דבר עונש אין תולים כי מאת ה' הוא להזהירם על עונותם למען ישובו ויחרטו רק תולים שמפאת מקרי הזמן וכוכבי שמים בא להם כך ואף ה' הולך עמם בקרי לסלק מאתם השגחה פרטיות שהוא בדרך נסי ולמעלה מטבע ומניח אותו תחת הנהגת הטבע ויפגעו בו פגעי הזמן והמה שלא בכוונת עונש רק לפי המקרה והוא הכל רע בתכליתו ובפרט ישראל אשר מפאת גזירות חוקת השמים ומסילת הכוכבים עלולים לירידה ואבדן חס ושלום כי צאצאי אברהם לא הסכימה המזל שיולדו רק הקדוש ב"ה אמר לו צא מאצטגנינות וא"כ לפי משפט להולכי גזרות הכוכבי' אין לתולדות קדושים הללו קיום בעולם ולכך נמסרו ישראל למזל מצאו צרות רבות ורעות וזהו חלי והמרי שעוד בעו"ה אצלינו כאשר יקרה שום סיבה ודבר לאיש לא יהי' מייחס אותו לה' אשר לו נתכנו עלילות ישראל כ"א יאמר הטבע פעל כך או האי גברא לאו בר מזלא וכדומה אם יחלה יאמר שהיה לרב אכילתו ומזג האויר שאינו שוה לו וכדומה בכל דבר אם יפסיד עסקו יתלה הדבר בעצלתו או בפועלים אשר לו וכדומה וישכח ישראל עושהו כי הכל מעונש פרטי מה' ולמול זה אף ה' הולך עמו בקרי וזהו שאמרו מאן דקפיד לדקדק בפגעי זמן קפדינן בהדיה כי נמסר למזל וה' סר מעליו להצילו בדרך ניסי אשר זהו ממש מעמד ומצב ישראל לחיות על פני האדמה בדרך נסי והנה שני אופנים הללו יש לפרשו בקרא מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים והלא ה' וכאן יש באמת אתנח' ע"ש להורות כי הלא ה' מוסב למעלה שהוא ה' הנותן יעקב וישראל לבוזזים ומאתו בהשגחה בא ונתן הטעם למה עשה כן זו חטאנו לו ופי' רד"ק מלת זו כמו אשר חטאנו בדרכיו מבלי הלוך וכו'. אך יש לפרש באופן השני מי נתן למשיסה יעקב וכו' ובא התשובה הלא ה' זו חטאנו לו מבלי הלוך בדרכו כי אם הלכו בקרי עמו ואף הוא הלך בקרי עמנו ונמסרנו לממשלת המזל ובסיבה זו באנו לבוז ומשיסה וא"כ הלא ה' מוסב למטה לזו חטאנו לו וכו' אבל לא שהוא נתן למשיסה וכו' ולא היה מאת ה' והנ"מ בין ב' פירושים כי אם מה' היה אין לנו להתחכם ולפדות השבים יותר מכדי דמיהן כי הלא רצון השם הוא למוסרן ביד שוסים להרוס ואינו לבנות הלא צורם מכרם וה' הסגירם ואפילו בעניים שאלו אם ה' גזר על העניים להיות חסרי לחם איך נפרנס אותן רק שם בני וחיי ומזוני במזלא תליא אבל אם ה' שינה הטבע ונתן ישראל לשבי אין לנו להתאמץ יותר מכפי הענין כי זהו רצון ה' אבל אם לא היה מה' רק במקרי כי נמסרו בידי מזל פשיטא דחובה עלינו לעשות רצון השם הנשגב ממזל ולעשות מול המזל להודיע כי תורתנו למעלה מטבע ומזל וזהו שריב"ח אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים והפסי' במאמר ולא סיים הלא השם כי שראוי להפסיק במקום שיש אתנח' אך הוא בכיון הפסיק מקדם למען שמוע איך יקרא התינוק הפסוק והתינוק החכם הזה השכיל במלתו ולא קרא הלא ה' להפסק מאמר להיותו שייך לראש הפסוק רק קרא הלא ה' זו חטאנו וכו' כאלו שייך למטה שחטאנו לה' ולא שה' פעל אתנו הרעה הזאת ואז הרגיש ריב"ח בגודל חכמת התינוק שיודע שאין לייחס להשם הרעה זו כי אם לפאת המזל ולא היה רק סילוק השגחתו מה' ועי"כ חיוב להתאמץ בפדיון שבוים ולרפאות מחצי פגעי זמן וליתן ארוכה למה שמחצו לכך אמר מובטח אני שיהי' איש חיל בתורה ולא ישקוט עד פדה אותו וכו' וא"ש והנה גם במלת וה' שכחני יש לפרש כן שבכ"מ שנא' בתורה וה' פירושי הוא וב"ד שהוא יסורים ומכה ועונש כדכתיב וה' הכה כל בכור וכו' ואם היסורים באים בכונה מאתו לעונש ודין כבר אמרנו שהוא טוב אבל אם הוא רק הסתרת פנים וסלוק השגחה הוא רק רע כל היום וזהו וה' שכחני הרצון כי היסורין שבאים מה' ובית דינו אינו בעוצם השגחה רק בשכחה וסילוק פנים ולכך בא אלי פורענות ולא שהיה נעשה מאתו בזכרון טוב והשגחה וכבר ידוע כי ציון הוא כנוי לבה"מ כדאמרי' אוהב ה' שערי ציון אלו שערי ציון המצוייני' בהלכ' ועזיב' יש לו ב' פרושי' אחד מלשון דחי' והרחק' וא' מלשון בנין כמו ויעזבו ירושלים ופירש רד"ק מלשון בנין והוא מגזרת מעזיבה שדברו בו חז"ל והנה המקשן פי' ותאמר ציון עזבני ה' היינו ל' דחי' והרחק' כי בגלות בעו"ה בטלה ממש תורה אין תורה בגוי' וזהו שעזב ה' שערי ציון א"כ פריך שפיר היינו עזובה היינו שכוחה כי מה מורה שכוח' דהא פורענות לא היה בהשגח' רק במקרה דפשיטא דכללא הוא כל יסורי' שיש בו ביטול תורה אינה יסורים של אהבה וא"כ כיון דעזב ה' בגולה בה"מ ויש ביטול תורה פשיטא שאינה יסורים של אהבה וע"כ דהוא פורענות בא במקרה וא"כ אין צ"ל שהוא שכחנו דאינו בא בכונה ובזכרון טוב מאתו ית' כיון שיש עזיבה לתורה וע"ז משני הגמ' דלא כן פי' של עזיבה הוא בנין דבגולה לא בטלה בה"כ ובה"מ כדאמרי' כל הקללות של בלעם חזרו חוץ מבה"כ ובה"מ שהם קיימים בגולה ואם כן כך הפי' בלשון בתמי' אדם נושא אשה שנייה זוכר מעשה ראשונה ואתה לא נשאת אשה שניי' אדרבה אשה ראשונה אתה מחזיק בה בכל עוז ומכ"מ שכחני וזהו ותאמר ציון עזבני ה' מלשון בנין שבגולה בנה לי בה"מ ובה"כ והוא עיקר ציון ושם דביקתו עמי בכל כדאמרי' אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ומ"מ וה' שכחני מבלי לרחם עלינו בגולה וזהו בתכלית התמי' ומזו חזו וראו כי עיקר התורה ויראת ה' בכל לבב ונפש מבלי לילך בקרי ולשמור מצות ה' וכמה עלינו להתכוין בכל מעשנו להשמר מעבירה ובפרט בגולה וענין יראה כבר אמרו שנחלק לב' יראות יראה מעה"ז מחמת שיקר' לו היזק בגופו וממונו זה לא נאות כלל ויראה מחמת עונשין וגיהנם זהו היראה שהותר לאדם להיות כי גם זה בכלל אמונה להאמין בכלל השארת נפש וכי יש גמול ועונש וחשבון בשאול להוציא מלב אפיקורסים הכופרים בעולם הגמול ועונש וא"כ אמונה זו מחשיב ליראה הזה להיותו בכלל עובד ה' וזהו והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כי מצדקת ה' שגמל טוב להיראי' מחמת שכר ועונש בעה"ב בשביל אמונה אבל נבחר מזה יראה פנימית והוא יראה של מלאכי שרת שהם יראים מהדר גאון קב"ה ולרב יקרת מעלתו הם זעים ודוחלים כי כאשר יתן האדם ללבו גדולות מעשה בראשית הלא ישתנו כליותיו וירבה אימה למאוד ויותר שישיג האדם מעלת הבורא יותר יהיה יראה זו ברב עוז ולכך מלאכי מעלה שמשיגים בקצת גדולות יוצר בראשית והם בפמליא שלו עובדים ה' ביראה ולכך אנו או' בברכת יוצר עונים ואומרים ביראה ומשמיעי' ביראה יחד בקול כי אצלם הכל ביראה פנימית אבל נחנו שוכני גוית חומר שאין אנו משיגים גדולת הבורא יותר עבודה אצלנו באהבת השם כי איך לא נאהב לשם הרחמן רב חסד ואמת בזה ולכך אנו אומרים אהבת עולם אהבתנו ואף לנו ראוי לאהוב אותו וקורין ק"ש ואהבת וכו' כי למעוט השגתינו יש לנו לאחוז במדת אהבת ה' והנה במ"ת השיגו השג' מה' ויראו מחזה שדי ולכך כ' ויראו והקב"ה אמר מי יתן והיה זה לבבם ליראה את ה' וכו' ולכך אנו מתפללין בעת הדוכן בתפלת רצה ושם נעבדך ביראה וכו' וכשנים קדמוניות והיינו במ"ת שאנו עובדי' ה' ביראה פנימית והנה הטעם דהך יראת גיהנם ועונש אינו כ"כ יראה שלימה נתן בעל חובת הלבבות ז"ל טעם היותו עבודת השיתוף כי ירא את ה' ונפשו שלא יצוער בגיהנם ועונשו וא"כ אין עובד ה' לבד רק נפשו ג"כ עובד הרי זה כעובד בשיתוף משא"כ ביראה פנימית שאין כאן עבודה אלא לה' לבדו וזה שאומר בברכה הנ"ל ושם נעבדך ביראה כשנים קדמוניות בא"י שאותך לבדך נעבוד כי ביראה זו העבודה לה' לבדו ואין זולתי אתו והבן ובזה יובן משחז"ל אל יפתח אד' פה לשטן שישעי' אמר לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו וחזר ואמר שמעו דבר ה' קציני סדום וכו' עכ"ל ויש להבין כי בשביל כך נפתח פה לשטן בממ"נ אם יש לו מקום לקטרג בלא"ה כקבר פתוח גרונו הלא זה דרכו להשטין ואם אין לו מה בכך שהנביא אומר כך אוי לנו שפותחים פה לשטן בדברנו לשון הרע רכילות לצנות ניבול פה שיחה בטלה עם אשתו ומכ"ש באשת חבירו מדבר גנות של חבירו שולח פה בת"ח ומדבר דברי' בלתי ראוי' לאביו ואמו ונערים בפני זקנים הרגיל בשבועות שוא ושקר ונדרים מדבר דברים בטלים בבה"כ ומכ"ש בעת התפלה המלשין ומגלה מסתורים של ישראל כאלה וכאלה הם פותחים פה לשטן הם בעו"ה שנותנים כח לס"א להיות לו פה מדבר גבוה ולא מאמר הנביא כנ"ל הבל יובן כשנבין ג"כ דברי הנביא מה לנו בזה לולי שהותיר ה' לנו היה כסדום אבל עכשיו שהותיר אין אנו כסדו' פשיטא אם אין אדם עשיר הרי הוא עני בתכלית אבל בשביל שהוא עשיר אינו עני והן בכל דברים ומה אמר לנו בזה בדברי תוכחות אבל ענין כך כי באמת בזמן ישעי' היו עדיין בישראל אנשים יראים והולכי בדרכי ה' לגמול חסד ולעשות הטוב והיושר אבל ישעיה ידע בנבואה כי אין זה ליראה פנימית וכדומה רק הואיל וכבר גלו עשרת השבטים ויהודה ובנימין עדיין נותרו במקומם ומחמת מגור שגם הם יגלו עבדו את ה' מיראת עונש זמני ועונש עוה"ז אבל לא לש"ש ואלו כבר גלו עד שלא היה מורא גלות עליהם היו עובדים עכו"ם כשארי רשעים וכאנשים הארורי' במצרים שאמרו לירמיה שלא יחדלו לקטר למלכת שמים כי מאז שחדלו חסרו מכל וזהו שאמר ישעיה בנבואה ותוכחה לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד שעי"כ אתם יראים ועובדים ה' אבל לולי זאת היותם כ"כ רעי' וחטאים לה' כמו סדום וכסדום היינו וא"ש והנה השטן אין בוחן לבות רק יראה לעינים ולכך אמרו עליו שכולו עינים כי לא יודע מחשבות צפוני ב"א וא"כ ברואו ישראלים עובדי השם לא ידע כי כוונתו לש"ש ולא היה לו פ"פ לקטרג כלל אבל ישעיה שגילה מצפון הזה ואמר בנבואה כי אין מחשבתם רצוי' ואין רק ליראה זמני' מיד מצא השטן מקום לקטרג ולומר א"כ הרי הם רעים כסדום ולכך בא הנבואה וכינה אותם קציני סדום וא"ש ולכך יש ליזהר בעבודת ה' ומכ"ש ק"ש ותפלה שיהיה הכל לש"ש בכוונת הלב וביראה אמתיות וביותר יש ליתן ללב בשמעו העדר ת"ח והחי יתן אל לבו כי בצלו חיינו ואם כי מת בסבתינו לכפרת פשע יותר יש לנו לשוב בתשובה ואמרו במדרש כצל ימינו עלי ארץ הלואי כצלו של כותל אבל הוא רק כצלו של עוף ויש להבין מה יש הבדל בצללי' הללו אבל ידוע כי עיקר הצל מאדם הוא נשמת אדם ורוח חיוני ולכך אמר משה על הגוים סר צלם מאתם כי נשמת רוח חיוני כבר הלך ואמר על שעת פטירת אדם עד שיפוח היום ונסו הצללים כי הוא נשמת אדם והנה כל זמן שהנשמה בגוף יש לו צל כמו כותל לצלו ובמותו נפסק הצל כנפול הכותל אבל זהו אם כאשר ימות שם ינוח ולא ישוב שנית לעולם הוא שפיר כצל הכותל כאשר כותל עומד הוא במקומו וכאשר יפול הכותל פסק הצל לגמרי אבל אם צריך להתגלגל שנית בעולם הרי הצל חוזר אבל הוא בגוף אחר והצל משתנה ממקום למקום וזהו כצלו של עוף שצלו לא עומד במקומו ובכל מקום שהעוף שוכן עושה צלו לפעמים במקום זה ולפעמי' במקום אחר מקום אשר ישכון כן הנשמה המגולגל' ובאמת תכלית היסורים לנשמה היא הגלגול כאשר כבר באה וסובלה המות וחבוט הקבר ובאה מעולם חושך ואופל לעולם שכולו אור וזך ונקי יהיה צריך לחזור לזה עולם וישוב לימי עולמו וכו' האי ואולי הוא שיזכה אורח חיים בבוא' שנית לעולם זהו צרה גדולה וזהו אמרו חז"ל קשה עתיקי מחדתי ע"ז ישימו ללב כל ישרי דרך להטיב מעשיהם אולי ינוחו ולא ישובו שני' כי מצטערים אנו על הראשונים וזהו אמרו הלואי שיהיה כצלו של כותל כנ"ל הנה ידוע כי לפעמים הצדיק מגולגל לטובת הדור שהדור יתום והוא בגלגול לתקן הדור כמ"ש על הפסוק ויתעבר ה' בי למענכם שבא משה בסוד עיבור בשביל טובת ישראל לזכותם אך זהו אם מספידים ומתאוננים על מיתת צדיק כמו שישראל בכו על העדר משה למ"ד יום מאין הפוגות אבל בלי הספד אין הצדיק חוזר לבוא כי רואה שלא נהגו כבוד במותו וזהו כוונת חז"ל הספדה יקר' דחיי כי עי"כ יחזור להם הצדיק וזהו תכלית כבוד הדור דכתיב נגד זקנים כבוד. וזהו כוונת הפסוק ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק יבא שלום ינוחו על משכבותם והיינו כמ"ש כ"א מספידי' כראוי אז חוזר בגלגול בשביל זכות הדור ולא ינוחו על משכבותם אבל כאשר אין שם על לב ואין מבין להרגיש כי מפני הרעה נאסף הצדיק וראוי לקונן ולהספיד עליו אז לא יוסיף לבוא שנית בסוד עיבור או גלגול כ"א ינוחו על משכבותם ולכן ראוי לקונן ולעורר הספד ובפרט כעת אשר בלא"ה חובה עלינו לומר איכה בחרבן בהמ"ק ואף ע"ז נאמר איכה נפלו גבורים גבורי תורה מי יורה דעה ומי יבין שמועה ושקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ולכן ראוי לשפוך כמים לבנו נוכח פני ה' אבל צריך הכנה לתשובה ועיקר בלי לעבור שום נדנוד עבירה בפרהסיא כי אין השכינה כ"כ בגלות אלא לעוברי' בפרהסי' על מצות והנה בעו"ה השחתת פאת ראש וזקן זהו מעוברי בפרהסיא ובעו"ה כופרים בדיוקנא דמלכא קדישא כי הם עולמות עליונים וצינורות קדושים מוריקים טובה ואמרו ברבה על צוארינו נרדפנו אנדרינוס גזר כל מאן דאית ליה שער בראשו מן יהודים יקטל חזר ובטלו אבל גזר כל מאן דאית ליה שער בקדולי' שהוא עורף יתקטל וזהו על צוארנו נרדפנו והוא כי ענין עשו שהיה אדמוני אדרת שער כי ידוע כי רבוי הליחות ומותרת שדוחה הטבע ממנו גדילים השער ובראש ראוי לדחות הלחות כי הם מעבירים השכל ויותר רבוי כח החם בראש כן ירבה השכל וטבע הלחות לירד למטה כאבר בטבע המים לכן בסוף הראש שהוא הלחות שם יוצא הזקן ולכך אנשים בעלי זקנים הם בעלי מדע שיצאו ממנם הלחות ונשים וסריסים חלושי שכל כי טבע לחות המים מעביר השכל וזבות הדמים וזהו בראש אבל בגוף צריך ללחות לבל יגבר כח אש ודם ולכך אנשים שיש להם בגוף שער א"צ לחות המים יוצא לחוץ ונשאר בקרבה רק חום ואש והוא איש דם מלא חימה וכעס וזולל וסובא כי טבע אש מכלה כל אכילה וכאשר הנסיון מעיד בקטנים שיש להם רבוי שערות שאוכלים ואינם שובעים וקורין בל"א מיט עסיר וכן היה בעשו שהיה לרב שערות בכל תגבורת החם והדם גובר בו ולכך היה אדמוני וכולו חימה ואף להשחית איש ציד להרוג ולנאוף אשת רעהו לרב חמימותו ולא היה שבע לכך אמר הלעיטני נא וכו' ולכך נקרא אדום כי טבע אדמוני גרם כל זה ולכך יצחק בהרגיש זאת כי טבעו זולל וסובא ולבל יגזול ויבוז חשב לברכו ברב דגן וכו' וכאשר אמר רב דגן ותירוש סמכתיו ולבל יהרג לנקי חנם שמהו למושל ארץ וגבור וא"כ יהיה איפא הריגתו בדין ליסד דין ומלך במשפט יעמיד ארץ וזהו היה כוונתו ולכך קודם הברכה בדק ליעקב הידים שעירות כי זה היה כל טעמו לברכה ולכך אף לבסוף ברכו על חרבך תחיה להיותו אדמוני וזהו הכל משערות כנ"ל והנה בראש ראוי להיות שערות ולכך ראש עשו היה טוב ולכך בא ראשו לקבורה במערת מכפלה משא"כ גופו אשר שעירים ירקדו ואנדרינוס ידע זה כי לכך על חרבך תחיה בשביל שער ויעקב איש חלק ולכך צוה מתחילה אפי' על הראש יהיה חלק אבל אח"כ בטלו כי זהו יתכן אף ליעקב ולכך נתן אח"כ הגזרה על שערות בצואר וכדומה כי זהו מיוחד לעשו ולכך אמר כל מאן דאית ליה מבני ישראל שער בצואר יתקטל כי הוא מיוחד לעשו וזהו על צוארנו נרדפנו והנה באמת אין לך דבר הגורם חטא אלא המרבה באכילה ושתיה והם מביאים לכל עבירות וישראל שהיו מרבים בסובאי בשר ויין כמה רעות הגיעם כאמרם על צוארנו נרדפנו והיינו אכילה ושתיה ועשו בא לכלל סטרא מסאבתא הכל בעבור אכילה ושתיה וכאשר אמרו בגמרא דגיטין דהאי בר דרומא אמר הלא אלהים זנחתנו וכו' ואתענש ופריך דוד נמי אמר הכי ומשני דוד אתמוה קמתמי והק' מהרש"א איהו נמי בדרך תימא קאמר אבל הענין במ"ש התרגום ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו דיתי בני רומי לשם לציון ושם יבואו מושיעי' ויהרגו טבח רב לה' ברשעים ויש להבין למה יהיה כך אבל הענין כמ"ש הזוהר כי במצרים היה כ"כ התגברות הטומאה עד שאפי' מלאך השליח ה' לא היה יכול לילך לשם פן יתעב עד שהשכינה בעצמה הלכה לשם אמנם ברומי היה ג"כ כ"כ התגברות עד שאינו נאות ששכינה ישרה שם ולכך אין רומי נופלת שתלך השכינה לשם ומה עשה הקב"ה נותן בלב רומי לילך ולצבוא על ירושלים ושמה יעלו מושיעים ושמה יהיה מפלתם בא"י כי שם יהיה השריית השכינה כדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים וזהו מאמר דוד מי יובילני עיר מצור ומי ינחני עד אדום כי לשם א"א להלוך כי הלא אתה אלהים זנחתנו וכו' וא"א לילך לשם כ"א כאשר יבואו לא"י בהר ציון להלחם שם תהיה בם המגפה אשר יגוף ה' וזה היה טעות של בר דרומא כי דוד אמר בדרך תמיה מי יובילני לשם אם כן הם בטוחים בזה אבל באמת טועים הם כי בעל הסיבות יסבב שיבואו לא"י ושם תהיה קבורתם ומעלתם א"כ ברומי א"א כי שם אלהים יזנח כשבאו לא"י להלחם בבר דרומא שם השכינה יצאה להלחם ולא הל"ל אלהים זנחתנו וכו' כי לא יזנח ה' שמה וזהו היה חטאו שנענש ולכן נחנו בגולה בעו"ה בתכלית השקיעה והוא נקר' מצולת ים ששמה אצלם תכלית מסטרא דמסאבא ועלינו לצעוק אל ה' וה' הבטיח אותנו אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים אבל תדע כי צריך הרבה תשובה כי בעו"ה נתלכלכנו בצואה כנ"ל לכך הבטיח הקב"ה אם רחץ ה' צואת בנות ציון וכתיב כ"א מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד וקאמר המדרש אם מאס מאסתנו לית סבר קצפת עלינו מאוד אית סבר ועל זה ידוו כל הדווים דאמר כי מאס מאסתנו לית לנו סבר וא"כ מה נעשה ומה נדבר אם יוצר עולם מאס בנו ואמר דלית לנו סבר ח"ו איה איפא תקותינו ותוחלתנו חדשים לבקרים אבל תדע כי כאשר קבלו ישראל התורה יצאה נשמתן והוריד הקב"ה טל של תחיה והחזיר נשמתן ויש להבין למה היד ה' תקצר ח"ו לעשות תיכף נסים שלא יצא נשמתן כלל אבל כבר נודע כי ישראל נגאלו במצרים בתועבות ומלוכלכים בעונות והיה גופם בלתי כדאי לקבל התורה ולכנוס בברית ה' ולכך יצאו נשמתן והרי הם מתים והגוף בטל והוריד הקב"ה טל של תחי' ונעשה גוף חדש ובריה חדשה שהוא ענין טל של תחיה שיהיה גוף חדש כמ"ש המדרש נעלם פ' תולדות ע"ש ואז היו ראוים לקבל התורה מפי גבורה וכן קאמר בתקונים על משה שבסנה כשנאמר של נעליך היינו שגוף הישן שנתגדל במצרים בבית פרעה נפרד ממנו וע"י טל של תחיה נעשה לו גוף חדש כדי שיהיה ראוי לנבואה ע"ש וכן היו ישראל במ"ת וכן יהיה לע"ל כי ודאי גופנו אינו ראוי למעלה נשגבה שיהיה לישראל בזמן אשר נאמר עליהם הנה ישכיל עבדי וכו' רק שאז גם כן יהיה כמו מ"ת כמו שאומרים והוא ישמיענו שנית וכו' וא"כ הגופים הזה המה מאוסים לפני הקב"ה כי המה מגואלים בעונות ולית ליה סבר אבל הקב"ה יחדש בטל של תחיה גופי' אחרים בריה חדשה והם ראוים לקבל כמו במ"ת וזהו שאמרו במדרש פ' אמור ועם נברא יהלל יה עתיד הקב"ה לעשות בריה חדשה כי עי"כ נזכה לכל כי יבטל המיאוס שמאס ה' בנו ואז ישוב ה' לשוש אתנו כנאמר ביחזקאל שבני ישראל אומרי' הנה יבשה עצמותינו אבדה תקותינו והיינו מטענה הנ"ל כי מאס מאסתנו לית ליה סבר א"כ אבדה תקותינו ח"ו ולכך הראה לו הקב"ה תחיית המתים להחיות עצמות יבשות וזהו שיהיה בגדר תחיית המתים ויהיה בריות חדשות ובטלה המאוס ויגאל אותנו ה' ועיין ביחזקאל סימן ל"ו ותראה כמ"ש כי לכך היה תחיית המתים להודיע לישראל לחזק ברכים כושלות שה' יגאל אותם ולא יאמרו אבדה תקותינו וזהו שאמר הפסוק כי מאס מאסתנו לית לנו סבר קצפת עלינו עד מאד אית לנו סבר שתנוח כעסך ואז השיבנו ה' לפתוח לנו שערי תשובה כי ה' יעזר לתשובה והיינו ע"י מלך כהמן וזהו ע"י קצף הקב"ה וזהו הכוונה כי קצפת עלינו עד מאוד אית סבר כי זהו הקצף הוא בעצם פתח תקו' כי עי"כ שיהיה קצף לקום מלך כהמן ויהיה פתחי תשובה אצלנו פתוחי' וזהו השיבנו ה' אליך ונשובה ואי דלית לנו סבר מחמת כי מאס מאסתנו חדש ימינו כקדם היינו כשעת מ"ת לחדש ימינו בבריאה חדשה כהנ"ל ואז יבטל המיאוס כנ"ל ולכן בבוא עלינו צרות תכופות יום קשה מחבירו שבר אל שבר ראוי לנו לעורר בתשובה אולי ירחם ה' לטוב לנו כי אריכות הגלות הוא הכל לטובה לבל נשוב בגולה ח"ו כמבואר במד' עניה סוערה לא נוחמה הקב"ה יאמר לאברהם לך נחם לישראל ביקש לנחמם יאמרו אתה הוא שקראתו הר שנאמר היום בהר ה' יראה בא יצחק לנחם יאמרו אתה שעשית שדה יבא יעקב לנחם יאמרו אתה עשית כלא היה שנא' אין זה כי אם בית אלהים יבוא משה לנחם יאמרו לו אתה שקללתנו מזי רעב ולחומי רשף אמר הקב"ה עניה סוערה לא נוחמה אנכי אנכי הוא מנחמכ' וכו' עכ"ל להבין בממ"נ מה זו נחמה אם בבנין הבית אחרון מה"ת לא יקבלו נחמה יהיה מ"ש אין זכרון לראשונים ואם עדיין לא נבנה מה מקום נחמה יש לאבות עולם לנחם ישראל אם אין בית ה' בנוי על תלו אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם אם תעורר אהבה עד שתחפץ עד שיחפץ לא כתיב אלא עד שתחפץ והיינו כי קב"ה ביקש לרחם על בניו אבל כ"י אינו רוצה עד שיהיה כ"כ מובטח שלא יהיו חוזרים ונגלים כי אם יהיו חוזרים להגלות א"כ יהיה קשה מקדם ולכך כתיב עד שתחפץ וזהו תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך וכו' וזהו שקב"ה בקש לאבות שינחמו לישראל שיהיו מרוצים להשיב נדחיהם ולבנות הבית כמקדם ולא בבנין עדי עד שלזה צריך זכזוך רב ורב צרות בגלות ולכך בא אברהם לנחם ולדבר על לבם שירצו בזה והם השיבו אתה קראת לבית ה' הר שמכוון נגד הר אלהים עליון וא"כ כבר אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וכו' נקי כפים ובר לבב הרי תנאים הרבה התנ' דוד מי שיזכה להר בית ה' ואדם אחד מאלף שיזכה לכך ובני עולי' להר ה' מעוטים כפי תנאים הנ"ל וא"כ מה לנו בנחמה ההוא מי יזכה בו מי יכול לעלות שם הרי רובם ככולם יהיו בלתי זוכים לעלות הר ה' ובא יצחק לנחם ואמרו הוא קראו שדה היינו שלא יזכה לבהמ"ק כ"א שיהיו נדושים ושחים עד לעפר כשדה שהוא נדשה ומסילה להולכים וגלל כן רצון יצחק שיעקב יעבוד לעשו כי לא יזכה לבהמ"ק כ"א ברוב צרות וא"כ כי בזו תנחמנו שנסבול עול הגלות וגרות וצירוף ושעבוד אשר קצנו בחיינו ובא יעקב לנחם ואמרו אתה אמרת שאין אדם זוכה לבהמ"ק כ"א שהוא כ"כ עניו עד שמשים עצמו כלא היה כלל כמ"ש גדול הנאמר במשה ואהרן שאמרו נחנו מה וכן צריך להיות מי שיזכה לבהמ"ק ולכך אמר אין זה כי אם בית אלהים הרצון מי שאינו וכלא היה יחשב זה הוא הזוכה לבית אלהים וזה אמרו הלא אתם עשיתם כלא היה הרצון שאדם הזוכה כ"כ א"כ מי יוכל לעמוד בזה זולת משה ואהרן לא מצינו אדם כזה וא"כ מה נחמתנו ובא משה לנחם א"ל הלא אתה קללתנו מזי רעב והיינו רעב לתורה שישכח תורה ולכך לחומי רשף שהם מזיקים כמ"ש רש"י כי כל שעוסק בתורה מזיקים בדלים הימנו אבל ברעב לתורה אין מזיקים בדילים ולחומי רשף וא"כ שיהיה רעב בתורה איך נזכה בבית הבחירה שעיקרו תורה דכתיב כי מציון תצא תורה ואם אין תורה אין כלום כי היא מקור ראשון ואחרון לכל ולכך לא מצאו נחמה עד דאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם כי הקב"ה הבטיח להסיר לב האבן ולחקוק תורתו בקרבנו ולבער רוח טומאה מהארץ ולא יוסיף עוד לבוא בנו עכו"ם וטמא ולשום משכנו בתוכינו לנצח והיא נחמה שלימה אשרי המחכה ויגיע לימים אלה ובא לציון גואל אמן: ת"מ מ"ש הגאון ז"ל בין כסא לעשור בשנת תקו"ל בק"ק מיץ יע"א