יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 25

ומזה נלמוד כמה יש לאדם לחפש בזכות טרם שידין אותו ובעו"ה כעת נהפך שאם יש חלק א' מאלף לחוב יחפשוהו ממטמוני' לדין אותו לחוב ואין דן דינו למזור ולא כן עשו גוים קדמונים וגם יש ללמוד מה רב הוא המקלקל לרבים ובעו"ה כל העושים דבר רע לא זו שמקלקל לעצמו אף גם שמקלקל לאחרים כי אם יעשה א' אלף טובים לא ילמדו ממנו ויאמרו לאו כל אדם לו הכח והיראה לעשות כמתכונתו ואם יעשה חובה א' תיכף ילמדו ממנו לומר אם פלוני עושה כך למה אגרע ולכן יש להזהר מאוד מבלי לגרום רעה לאחרים וכל המחטיא רבים אין רע גדול מזה כי רבים חללים יפול ובגמ' אמרו דשאל לבני יששכר הבקיאים בעיבור שנים והם השיבו דילך לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתא דכתיב שאנן מואב וכו' ולהבין הענין מה טוב בבקיאות בעיבור שנים לדון דינה של ושתי ומה השיבה דילך לבני עמון ומואב מי ביקש זאת מידם והליועצים למלך נתנם אם לא רצו לדון ושתי היה די בזה ולמה להם ליעץ למלך ממי תקום העצה ודבר משפט אבל באמת אחשורוש הלך הכל בדין ובמשפט עם ושתי וכבר נודע כי בן נח הוא בר עונשין כשהוא בן כ' כמו למעלה דבמ"ת נתחדש הלכה דיהיה הזכר בן י"ג ובת י"ב שנה לעונש בגדלות אבל בבן נח עונש שלמטה ושלמעלה שוים ומבואר בילקוט כשכבש כורש לבלשאצר היתה ושתי נערה ובא אחשורוש ולקחה וידוע כי נערה שנותיה בת י"ב שנים ו' חדשים ומבואר במגילה כי כורש מלך ב' דריוש ג' וא"כ בשנת שלש למלכו שעשה משתה הרי כאן עברו שבע שנים וא"כ כאשר החל לעשות משתה שהיה בתחילת שלש במלכו היתה ושתי בת י"ט שנים ששה חדשים ותחלת סעודתו היתה בתחלת שנה שלישית שהוא תשרי כי למלכי או"ה מתשרי מנינן וא"כ משך הסעודה שהיה ק"פ ימים שהוא חצי שנה א"כ כבר היתה בת עשרים והיתה ב"ע אך אם היה בחורף הלזה חודש עיבור א"כ עדיין לא נשלמו העשרים שנה כי נשלמו הק"פ ימים טרם שישלם חצי שנה א"כ עדיין אינה בת עונשין ולכך חקר לדעת אצלם אם נתעברה השנה והנה הם ידעו כי לא נתעברה השנה וא"כ היא בת עונשי' ומ"מ פתחו בהצלה תחלה דנודע דלכך עמוני ולא עמונית דאין דרכה של אשה לקדם ואמרו היה להם לקדם נשים לקראת נשים ואמרו כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ אם אפי' נשים לקראת נשים אין להם לקדם איך תלך ושתי ערומה לפני אנשים ואמרו במדרש בשביל צנועות נשי מואב ועמון כאשר יעץ בלעם להפקיר בנותיהם לבני ישראל מיאנו בנות מואב ולכך הוצרכו להפקיר בנות מדין זכו ולא גלו בראש גולים דכתיב שאנן מואב וכו' וזה כונתם דהם ביקשו להליץ בעד ושתי ואמרו זיל לגבי עמון ומואב דיושבים שקט ושאנן והכל בזכות צנועות נשים א"כ הדין עם ושתי שלא ביקשה לעשות פריצות כזו ולבוא ערום בפני כל השרים והעמים מזו נלמוד כמה יש לאשה להיות צנועה ואמרו חז"ל בא גבריאל ועשה לה זנב הרצון כי נתן בקרבה להיות צנועה כי אמרו במדרש דלכך נבראת מן הצלע מה צלע מכוסה וטמון אף האשה צריכה להיות צנועה ויושבה בביתה מבלי תראה ותמצא בחוץ אך זהו אם נבראת מן הצלע אבל למ"ד ד"ו פרצופין נבראו א"כ אין הבדל בין זכר ונקבה כלל וחז"ל כינו לצלע שנברא' אשה ממנה זנב כדאמרי' בברכות ח"א פרצוף וח"א זנב וזהו כי גבריאל נתן בלבה זנב היא הצלע ולא פרצוף וא"כ צריכה להיות צנועה מבלי ללכת ערום לעין כל ומזה יש ללמוד לנשים תוכחת מגולה שתהיינה צנועות יושבת אהלי' ות"ל בכאן נשים צנועו' בעצמותן ת"ל לא נשמע עליהם שום שמץ רע ח"ו אבל בעו"ה יעמדו ברחוב מקום מהלך רבים עד שכמעט א"א להלוך אם לא יפגשו בם בבקשה מכם למה לכם זאת להתגרות היצה"ר בעצמיכם הלא די לנו במלחמתינו עם יצה"ר כאשר הוא החל ויש לנו להשמר ממנו מכל רע ולמה לנו להביאנו לכלל נסיון ומלחמה עם יצה"ר שאין מלחמות מצוה כלל הואיל והוא נעשה מצדנו וביחוד יש לנו להשמר מהרהור והסתכלות כי הוא מזיק לאדם עד למאוד בכל דבר חפץ חפצי שמים הן לימוד הן תפלה והן בכל דבר ולכן נא הסירו רוע מעלליכם מנגד עיניכם מנעו עצמכם מתועבה זו וביחוד להשמר ולהזהר פן ואל ח"ו יבא לידי יחוד אנשים ונשים בחורים ובתולות א"א שהוא איסור דאורייתא ויחוד פנויי' דוד וב"ד גזרו עלי' וכל העובר על דברי חכמים ח"ו וחמורי' ד"ס יותר מד"ת מי הוא זה ואיזה הוא אשר בשם ישראל יכונה אשר לא יירא ויפחד ויסמר שערות ראשו מהעונשים הגדולי' הקשים והמרים עד מאד האמורים בש"ס ובזוהר ובכל ספרי מוסר על עון מוציא זרע לבטלה ר"ל כידוע לכל ואיך יביא האדם עצמו לכלל זה ח"ו ביחוד ובהסתכלות בנשים אשר הוא נמנע ממש לבל יבוא לידי הרהורים רעים ביום לבוא לידי טומאה בלילה ח"ו וזה אין נקרא אונס כי הוא עצמו הוא הגורם ומגרה יצה"ר על נפשי' לכן נא ונא בבקשה מכם יהיה מחניכם קדוש לבל יהיה בבתיכם עירוב וכל אשה שורה בביתה ונשוב להנ"ל כי באמת אם המזל גורם להרע ולהטיב איה איפוא שמירת התורה בכללה אמנם כבר אמרו אין מזל לישראל כי הטעם כי מחמת המזל לא היה ראוי לאברהם להקם זרע בעולם ואברהם באיצטגנינות שלו ראה כי אינו מוליד כי כל המזלות מתנגדים לו להקים זרע אבל ה' שדד המערכות להקים עם ישראל מאברהם מתנגד למזל ולכך אין מזל לישראל כי לא באו לעולם מפאת מזל ולכך יכולים הם לשמור התורה ולבחור בטוב ולמאוס ברע כי אין המזל מכריחן לשום דבר וזהו הטעם כי כל עמים מאנו לקבל התורה כי הם תחת המזל ומזל גורם להרע ולהטיב ואיה איפוא שמירת התורה אמנם נחנו עם ה' ראוי' לקבל התורה כי אין אנו תחת המזל כלל ובזו תבין מה שאנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים דלכאורה קשה הלא חזר על כל עם ולא קבלוהו זולת נחנו עם ישראל וא"כ מה זה שאנו אומרי' אשר בחר בנו וכו' אבל לפי הנ"ל יובן דזו היא הבחירה שבחר בנו שלא נתן לשלוט בנו המזל כי אם הגביה אותנו למעלה מהמזל ובשביל זה קבלנו התורה כי לא היה ביד המזל להכריע אותנו בשמירת המצות משא"כ אלו הניח אותנו תחת מזל לא היה לנו אפשר כמעט לקבל תורה מטעם הכרחיות המזל ובזו תבין מ"ש אם אתם מקבלי' התורה מוטב וכו' ואם לאו שמה תהיה קבורתכם דלא היה כמכריח לגמרי רק כמזהיר ואומר כי ודאי לא לחנם פחדו וסרבו ישראל לקבל התורה היקרה מפנינים רק חשבו כי הם תחת מזל ואם כן המזל יכריח אותם ולא יהיה סיפוק בידם לקיים התורה ולשמרה כראוי ולכך מאנו לקבל התורה אבל הקב"ה אמר להם כי טועים הם וכי הם למעלה מהמזל ואין בהם ממשלת המזל כי אלו היו הם תחת המזל ודאי יהיו נאבדים ח"ו מהעולם כי המזל הוא נגדם וכל משטרי המזל לעקור לישראל ח"ו וזהו אם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שתחשבו כי אתם תחת המזל ולכך אין לכם לקבל התורה שם תהיה קבורתכם כי המזל לרוע נגדיכם ותאבדו מהר וזהו ענין כפיית הר כגיגית כי המזלות הם ככיפת הרקיע ונמשלים ככופה הר עלינו כאשר חוש הראות מעיד ולכך לא כפה על או"ה הר כי הם באמת תחת המזל ואין המזל נגדם לעקרם ולשרשם אדרבה הוא לטוב להם ולכך לא שייך כפית הר כגיגית באו"ה כי המזל הוא לטוב להם אך מחמת זה לא קבלו הואיל והם תחת מזל וכמעט ידיהם אסורות כנ"ל וזהו יהיה מטענתם לע"ל כלום כפית עלינו הר כגיגית הרצון שהיינו למעלה מהמזל והיה סיפוק בידינו לקיים התורה בלי מכריח למול התורה מפאת המזל והנה אף כי במ"ת נאמר לישראל והגיעו למדרגה למעלה מהמזל היינו למעלה מז' כוכבי לכת אבל עדיין היו ישראל במחשבה כי גלגל השמיני שהוא י"ב מזלות מושל בם כי באמת יש לי"ב מזלות קצת ממשלה בישראל ובאברהם שנאמר לו צא מאיצטגנינות שלך היינו דקאי צדק במזרח שהוא מז' כוכבי לכת וא"כ עדיין היה להם פ"פ כי א"א לקיים התורה כי מזלות ההמה מכריחים לעשות טוב או רע ח"ו ולכך ויפתוהו בפיהם ולבם בל עמהם כי עדיין היה תקוע בלבם דעה נפסדה זו כי הם מוכרחים ע"פ י"ב מזלות וכן עשו עגל למזל שור וכל עבודות לעשות כוונים למלאכת שמים בימי בית ראשון היה הכל במחשבה זו כי י"ב מזלות מושל בם וכן כל עבודתם ולכך אמרו מודעא רבא לאורייתא כי עדיין יכולים לטעון אנוסים היינו כי מן השמים אנו אנוסים לעבור פי ה' כי מזל מכריח וזהו טענתם ולא סתם ח"ו למרות פי עליון בשאט נפש וכי זו טענה אבל הטענה עדיין אנוסים היינו כי המזל אנסנו ומכריח לעשות אמנם נודע בהמן דהפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש כי מתחלה ניסה בז' כוכבי לכת כי הוא מזל היום כי כל יום מימי שבוע יש לו כוכב מיוחד כנודע אבל כאשר ראה כי עיקר ישראל תחת י"ב מזלות הפיל פור מחדש לחדש כי י"ב מזלות הם מזלות החדש ועלתה לו כי מזלות הנ"ל היו להרע לישראל כי צלם שעש' נ"נ היה נעשה בחכמת הקסם להשתעבד הכל לכוכבי נבוכה וישראל בהשתחוי' נשתעבדו למזלות והמזלות היו עתידים להרע לישראל כאשר הצליח המן בגורלו שהיה עשוי ע"פ חכמת כוכבים וי"ב מזלות כנודע אמנם מרדכי התפלל והועיל שהקב"ה שידד מערכות שמים אף י"ב מזלות השמימי' ואם כן משם יכירו וידעו כל ישראל אפילו תחת ממשלת י"ב מזלות אין יושבים ישראל כלל וכי הם למעלה מכל מזל וא"כ אין כאן טענה מבלי לקבל התורה בשמחה וטוב לב כי אין כאן מכריע ומכריח כלל לאומה ישראלית לשמיר' ועזיבת התורה כי הם למעלה מכל מזל ולכך בימי אחשורוש קבלו התורה בכל לבב ונפש בלי פני' ושטנה כלל והבן והנה תבין מ"ש דביקש אחשורוש לישב על כסא שלמה ולא יכול דמה איכפת ליה אם ישב על כסא זה או זה אבל ענין כסא מלכות שלמה היה כי הגיע לו שפע אלהי מן השמים בעצמו ולא ע"י מזלות וכסאו תיכף אחר כסא הכבוד למעלה מהמזלו' וכן אמרו דו כורסין רמו א' לו וא' לדוד כי מלכות בית דוד מקבלים תיכף וא"צ למזלות אמצעי ביניהם ולכך היה מעשה כסא שלמה וי"ו מעלות וראשו עגול וי"ב אריות להורות על מזלות וכי הוא יושב למעלה וזהו מאמרם כי שלמה מלך בעליונים והיינו כי לא היה צריך לשפעת מזלות כלל וגם אחשורוש היותו מולך בכיפה ובכלל החיות שראה דניאל חשב שגם הוא מקבל השפע מן השמים בלי אמצעות מזלות כלל ולכך ביקש לישב על כסא שלמה אבל לא הניחו אותו לישב כי באמת לא היה מעלתו כ"כ רק צריך לקבל מן המזלות וכוכבי שמים והנה באמת המלך מצד שהוא מלך ראוי לקבל השפעה על עצמו ולא באמצעו' מזלות ולכך חייבים הכל בכבודו וזהו מאמר הפסוק כי לה' המלוכה ומושל בגוים דלכאורה אין לו מובן כי עולם ומלואו לה' הוא ומה שייך שיאמר לה' המלוכה אבל הכוונה כי מאתו הממלכה והוא המשפיע ולא ע"י מזל ולכך אמרו המתנשא לכל לראש אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי' ליה דהיינו הכל ע"י ה' ולא ע"י מלאך אמצעי כלל וזהו קושי' המדרש כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים דהיינו המלכים אפילו מלכי או"ה מקבלין שפעם ע"י ה' בלי אמצעי כלל ומלאך או מזל ואם כן יפה חשב אחשורו' לישב על כסא שלמה ואת אומר על כסא מלכותו והיינו כמו דדרשינן דביקש לישב על כסא שלמה ולא הניחו והוצרך לישב על כסא מלכותו דהא ראוי הוא לישב על כסא שלמה וקושית המדרש שפיר ומשני אמת בזמן שהיו ישראל בא"י דהיה השפעת ה' למלכי יהודה אף לאו"ה היה השפעת ה' בלי מזל כי אם גבירתה שותה אף שפחה שותה כנודע ולכך היו כל אפין שוין אבל לאחר חרבן דבעו"ה פסקה שפעת מלכי ישראל אף לאו"ה פסקה ואינן מקבלין לאחר חרבן רק מן המזלות ולכך כאשר ביקש לישב על כסא שלמה בחרבן הבית לא הניחו וא"ש ומזה תבין כי עיקר מלכות לקבל שפע ממעלה מהמזלות אבל בחרבן היה אחשורוש מקבל מן מזלות ואז היה מרדכי בתפלתו עשה שהגיעו ישראל למעלה מהמזלות וזהו כונת הפסוק ומרדכי יצא מלפני המלך והוא כמו שאמרו ויוצא אותו החוצה מלמד שהוציאו למעל' מכיפת הרקיע ואמר לו צא מאצטגנינות שלך וכן פה הדב' ומרדכי יצא מלפני המלך כי אחשורוש קבל השפעתו מן המזלו' והוא יצא חוץ לכיפת ומשטרי המזלות ולכך נאמר יצא כמו ויוצא אותו החוצה כנ"ל ואמר מלפני המלך שהיה לפנים ולמעלה ממדרגת מלך ולכך קאמר במדרש מלמד שנעשה מלך כי זהו עיקר המלכות שיהיה מקבל מן ה' בלתי צריך למזלות וזהו לא היה באחשורוש ובמרדכי היה שיצא מלפני המלך ועולה למעלה ממנו וא"כ אף הוא נעשה מלך באמת ולכך בסיומא דהך פסוק ומרדכי יצא וכו' ליהודים היתה אורה זו תורה והיינו כמ"ש חז"ל כי קבלו התורה מחדש בלב שלם ותמים וזהו לא היה כי כאשר הרגישו כי ישראל למעלה מהמזל כנ"ל וזהו כאשר מרדכי יצא מלפני המלך דיצא חוץ לכיפת המזלות אז היתה אורה זו תורה ליהודים וא"ש ובזה תבין מ"ש מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים דיש לתמוה הלא כל רגע ורגע הקב"ה עושה אתנו נסים ונפלאות עד שאין קץ לנסיו ונפלאותיו אבל יובן לפי מ"ש ז"ל כי הענין מה שנקרא נס כי הלא כל הפעולות הנעשים הכל מיד ה' ואין הבדל בו אם עושה דבר קטן או קורעי"ס ואין אצלו דבר קשה או דבר קל אבל מה שעושה דרך הטבע אינו נקרא נס אבל מה שהוא למעלה מהמזל נקרא נס כי לא שכיח שהקב"ה ישנה טבע ויעשה נס וזהו אם אנו מתנהגים ע"פ מזל שהוא הטבע א"כ כשנעשה דבר למולו נקרא נס אבל אם אנו מתנהגים למעלה מהמזל א"כ לא שייך קריאת שם נס כלל דמ"ש זה מזה הכל למעלה מהמזל וזהו עד אסתר היה בגדר קריאת שם נס כי היה למטה מהמזל אבל מן אסתר והלאה שהגיעו למדרגה נשגבה מהמזל א"כ לא שייך עוד נס כי הכל מהשגחה פרטית ואין הבדל ולכך כלו כל הניסים ופריך והא איכא חנוכה ומשני ניתן ליכתב קאמינא יש לפרשו בשנבין מ"ש במדרש תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה שעתידים ישראל לעשות תשובה ויהיו בריה חדשה מה ענין זה להך תכתב זאת לדור אחרון אבל יובן במ"ש בנס דחנוכה כי מה הוה הנס הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם כי אם גברו מעוטי חשמוני ליונים רבים מקרה הוא זה במלכיות הלוחמים ושכיח שמעוטים אם הם גבורים ואבירי לבב לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין ינצחו לרבים רכי לבב ואין לך דור ממש שלא ימצא מלכים אשר הם במתי מעט וכובשים למלכים שיש להם חיל רב אבל האמת העיקר נס שהיה בחנוכה כי בכל צרות שבאו לישראל בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם אבל בגלות אנטיוכס ימ"ש גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל ועיין בספורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז והם היו סיבה לביאת יונים לא"י והם לא שבו ועמדו במרד' כנודע ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו הם לא היו מעולם בעדת החטאי' וא"כ אין זה מגדר להושיע לישראל רק ה' חס על עמו והושיעם אפילו בלי תשובה כלל וזהו הנס שהוא כנגד חק אלהים וכביכול ה' לא יעות משפט חלילה ואז הושיע לישראל בלי תשובה נגד משפט ה' וזה בגדר נס גדול נפלא שיעשה ה' דבר בלתי תשובה ולכך לא ניתן לכתוב כי כביכול הוא בגדר כבוד אלהים הסתר דבר שעשה ה' דבר נגד הנימוס אלהות ומשפטי ה' ולכך אמר הכתוב תכתב זאת לדור אחרון ולמה יהיה נכתב כי עם נברא יהלל יה ופי' המדרש דיעשה תשובה וא"כ שפיר יש לכתוב אותו אבל אם השם עושה נס בלתי תשובה א"א לכתוב ולכן ראו כמה טובה למקום עלינו והכל בתשובה ועבודת ה' ולכן בהעדר חכמי' בעו"ה אין לתלותו בקרי ולומר שהיה סיבה זמנים רעים וחרדות וצרות תכופות שהם היו בעוכרם כמאמר הרופאים בעלי טבע כי אנו למעלה מטבע והכל מאתנו ונחנו אבדנו בעו"ה הת"ח הזה וראוי לבכות ובפרט שזה הלך בלי בנים וזרע קיימא ויותר מוטל עלינו לבכות כי הלך בלי פרי קיים ואמרו בגמרא וירב בנחל על על נפש אחת אמרה תורה להביא ע"ע נפשות הרבה עאכ"ו ויצא הב"ק ואמר' אל תצדק הרבה וכשהרג נוב עיר הכהנים יצא ב"ק ואמר אל תרשע הרבה וקשה הבנה מה ענין הריגת עמלקים עם זדים ורשעים אשר אררם ה' להביא בהריגתם ע"ע ומה לענין זה שייכות עם הריגת נוב עיר הכהנים אבל יובן ג"כ במ"ש חייב אינש לבסומי בפורים עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן דהדבר בעצמו אין לו שחר וכבר אמרנו עליו דברים רבים ובאמ' יש לעשות לו צורה ופנים מכוון ממש עם מה שכתב האר"י זצ"ל והוא כשנבין דברי המד' ד' פתחו באף ונלקו באף וחד מנהון המן פתח באף אף לא הביאה אסתר וכו' ונלקה באף ויש להבין ענינו אבל ידוע מ"ש ארך אפים ארך אף מבעי' ליה אלא לצדיקים ולרשעים הרי דארך אף הוא לצדיקים וכן ארך אף לרשעים ולכך כתיב אפילו כי אפילו לרשעים ג"כ מאריך אף וזהו שאמר בזוהר חוטמא דנשיב חיים לכל חי כביכול במשל כמו חוטם דיש לו ב' נקבי' ומשניהם יצא הרוח והוא הנותן מקום לב"ו להאריך תנועתו ע"י נשיפת החוטם כן כביכול במשל ב' נקבי' מאחד מאריך אף לצדיקים ומאחד לרשעים ולכך חוטמ' נשיב חיים לכל חי אפילו לעכו"ם כי מאריך אף אפילו לרשעים שהם עכו"ם כאשר אמרתי בדרוש הקדום כאשר האריך בזה האר"י ז"ל זהו כונת הפסוק אף חובב עמים הרצון אף שהוא מאריך אף לרשעים וחובב עמים שהן גוים כי לולי כן לא היה להם קיום אבל חשיבות שלהם הוא אף הנ"ל דנשיב חיים לכל חי ומאריך אף לרשעים ובימי המן נתחייבו ישראל כליה רק במדה זו אף חובב עמים דהוא מאריך אף לרשעים כנ"ל בזו נכמרו רחמי ה' על ישראל וזהו המן פתח באף כי חשב לעורר חימה ואף על ישראל בסיבת עונותם אבל נלקה באף כי אדרבא ע"י אף חובב עמים נעשה הצלה לישראל בכלל ולכך בפורים יש ליתן צדקה אפילו לגוים כמבואר בש"ע להורות כי הנס היה ע"י אף חובב עמים וגם הגוים בכלל הצל' וחנינה כמדת הקב"ה לרחם אפילו על רשעים שהם עכו"ם כהנ"ל ארך אף אפילו לרשעים ואף אנו בכלל לחמול על דלי עכו"ם כמדת ה' ולהורות כי זהו בכלל הנס ומזו יובן כפשוטו דברי חז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' המשל בזה כי השמח' והשכרות כי הנס היה על ידי אף חובב עמים וא"כ אין הבדל בין צדיק לרשע כי נשיב חיים לכל חי ואף חובב עמים דייקא ומקרה א' הוא בחמלת ה' להדומ' להמן או למרדכי והבן וזה ברור ואמת וממנו נלמוד כמה יש לנו לילך בדרכי ה' ולהדמות להנהגתו עם ברואיו בכל אופן והוא לחמול על אנשים אפילו הריעו לו ועברו רצונו ולא לנקום ולנטור דורי דורות אפי' על ספק אבל אם יטיב לו אדם מהר ישכחהו ואין זכר לו לא כן מדת ה' מגדיל הטוב' ומקטין הרע' וחייבי' אנו לילך בדרכי ה' ובפרט ימי פורים וכאשר אמרתי מתמול שלשום בדרשה לכך נקרא יום סליחה ומחילה יום כפורים שהוא יום כמו פורים והוא כפורים כמו בפורים היה אף חובב עמים כן ביה"כ הקב"ה מוחל וסולח ומרבה חמלה וחנינה אפילו לעוברי רצונו ולכן ביה"כ יש להעביר שנאה ומבלי לנקום לגומלי רעה כי זהו מדת פורים וזהו משלוח מנות איש לרעהו להרבות אהבה וחיבה כי זהו מדת ה' לאהוב לכל ורחמיו על כל מעשיו וזהו המביא לאדם לידי ענוה וחן למעלה ולמטה ואמרו בגמרא מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה מנא ידעי ודחה הגמרא דלמא לכל אחד נדמה לה כאומת' ופירש"י שמעו בפיהם אמרו כן ויש להקשות בממ"נ מה זו שאלה מנא ידעי דלמא שמעו שכל הרואים אמרו על אסתר שהיא נעימה ויעלת חן ועכצ"ל דזה א"א להטות אוזן לשמע כל דברי העם בשושן והנכנסים ויוצאים משאר מדינות הרואים לאסתר ולדעת כי אמרו כן וא"כ עדיין אין מקום לדחות דלכל אחד נדמה כאומת' דמנא ידעי ואי דאמרו כן בפיהם כפירש"י עדיין קשה מנא שמעו כל דברי הרואים כנ"ל ונראה ליישב דהא דאמרינן לכל אחד נדמה כאומתה הוא דדייק במ"ש דמלת רואיה מיותר הל"ל רק נשאת חן בעיני כל ולזה דריש כי א' וע' מתחלפים והוא רעיה דהיינו דנדמה לכל א' כאלו היא ממדינתו וריע לו בני ארץ אחת אמנם במדר' מגילה נאמר שנשאת חן אף בעיני מלאכים וצ"ל ג"כ דדריש מיותר מלת רואיה ודריש שהוא רואי י"ה מלה מורכבת וקאי על מלאכים אשר מחזה שדי יחזו וא"ש כי בודאי זו אין קושיא מנא ידעי די"ל כנ"ל ששמעו כי כולם אמרו שהיא יעלת חן ואם כי לא היה אפשר לשמוע מכל עין רואה מה בכך הכל נגרר אחר רוב ודרך המקרא כך לקרוא לרוב כל כנודע ותופס המקרא ומה שהוא הסכמי ברוב הרואים רק הגמ' דייקא ממלת רואיה שהוא מיותר כדרש המדרש דנשאה חן בעיני המלאכים וקשה מנא ידעי כי מי עלה למרום לדעת כן ועכצ"ל ברוה"ק נאמרה וע"ז דחה הגמרא דלמא באמת לא מצאה חן בעיני מלאכים ומלת רואיה מור' שכל א' נדמה לו כאומתו וזהו מלת רעיה בחלוף א' וע' כנ"ל ואין כאן ראיה דנאמרה ברוה"ק. וזהו מה שנראה בכונת הגמ' אבל עדיין צ"ל בגוף הדבר וכי בשביל שהיא מבני אומתי נשאת חן הלא בעו"ה רבים מבני אומתנו ומ"מ אין להם חן וכן בכל אומות ובשביל שהיא מבני אומתו לא יחויב שיהיה אצל רואים חן אבל להיפוך החן היה בשביל כך כי היתה מלכה אין כמוה בכל ארץ ומ"מ כל מי שהיה רואה היה משתוה לו כאלו היא מבני אומתה ונתגדל עמה בבית כך היה מקרבה עצמה עמו וזהו גורם חן בעיני כל כאשר הרגישו טיב מדתה וענותנותה ושהיא שוה לכל נפש ובזו ידעו כי אסתר נשאת חן בעיני כל הואיל וידעו מדת אסתר הצדקת שהיא טובה לכל ומשתוה לכל בשר ידעו כי נמצאת חן בעיני הרואים כי ברור מי שהוא עניו ושפל ברך שמצא חן בעיני כל וא"ש דברי הגמרא דבזו ידעו כי נשאה חן בעיני כל והבן ולכך זימנה להמן להורות אפילו לרשע וגבה רוח יש להשתוות ולכך יש בפורים לשלוח מנות איש לרעהו להורות על מעלת אסתר המלכה כי היה לה הכל לרעי' אוהבים והכל לרב ענותנותה וכן יש לכל אדם להיות מבלי להיות מתנשא במעלתו רק להיות אהוב לכל ויותר כשהוא המעל' לאיש יותר יש לו להיות שפל ברך ונרצה לכל ובפרטות עם אנשי' נאנחי' כשלי כח להשתתף עמם בצערם ולחמול עמם זהו תכלית הנרצה מאדם ובזו ימצא חן למטה ולמעלה בעיני מ"ה כמ"ש על אסתר שנשאה חן בעיני מלאכים והכל בשביל שהיה לכל א' ריע ואח זהו הגורם חן וחסד ויפיק רצון מן ה'. ולכך בפורים כל אפין שוי' וזהו הכל מטוב אסתר וממנה יש ללמוד מדת הטובה והמועלת לאדם ובאמת י"ל למה אין אסתר מגדת עמה ומולדתה ומהו הטע' שמרדכי צוה כן אבל יובן כי יש קושי' גדולה במה שאמרו במד' כטוב לב המלך ביין אמרו מ"ה לפני הקב"ה בהמ"ק חרב והם עושים שמחה ומשת הע"ש והקושי' ג"כ על כל ישראל שעשו כאשר הרגו להצרים ימי ששון ושמחה ומשתה ויו"ט הא עדיין היה בהמ"ק חרב ולשמחה מה זו עושה ואם כי נמלטו ממות היה להם לקבוע יום הודי' ושבח לה' בקריאת המגילה אבל ששון ושמחה מה עבידתא איך נשמח ופארנו חבוש מעלינו ונוטל כבוד מבית חיינו וטוב מות מחיים בזכר כי באו גוים מקדש ה' ונתנוה כמדבר ואלפי' רבבות כהני' שנפלו לתוך אש בשריפות בית אלהינו באמרם אם אין מקדש לה' למה לנו חיים וא"כ לשמחה מה זו עושה בזמן ההוא ומכ"ש בזה"ז בעו"ה אשר הגיענו ממש לדיוט' תחתונה שבתחתונים והרי אנו כעצמות יבישים ואין בם רוח ואיך נשמח ונשיר שיר ה' על אדמת נכר אויבינו שלו עתקו וגם גברו חיל אבל דע כי אמרו לא גלו ישראל בין או"ה אלא להוסיף להם גרים כי בכ"מ שהם מתלקטים להם גרים וכאשר יהיה נלקטים הגרים הראוים לבית יעקב והנלו' עמם אז יהיה הגאולה כי זהו תכלית הגלות ללקט הנפזרים והנדחים בארבע כנפות ארץ הם נשמת גרים שהם בין האומות וע"י גלות ישראל מתדבקי' עמם ונלוים להם אמנם מאמר אחר סותר לזה המאמר כי סובר קשים גרים לישראל כספחת אך המפרשי' עמדו בזה דח"כ נשמת כשרים שיש בגרים כאשר אנו רואים שהם נשמות קדושות מניחים כל שלות עוה"ז ומתדבקי' בישראל עם בזוי ושסוי בעו"ה והכל לחיי עה"ב מה תהא עליו ומתרצי' דהיה הקב"ה מלקט הנשמות ומזמנ' להיות נולדים ע"י ישראל ולא היה צריך להיות נולדים על ידי עכו"ם שהם קשים כספחת כי עדיין זוהמת נחש כרוך בם מחדר הורתם ושרש לידת' ובזה נראה היה טעות שאול כי אמרו בגמ' למה עגלה ערופה בנחל יבא דבר שלא עשה פירות ויכפר על זה שנהרג שהיה ע שה פירות ופריך הגמ' מאי פירות אלימא בנים זקן וחולה מא"ל ומשני מצות והנה שאול חשב כס"ד דגמ' דלכך בנחל כי נהרג אדם שהיה עלול להעמיד תולדות וזרע קדושי' וכן אמרו בהבל קול דמי אחיך צועקים דמיו ודם זרעותיו ולא חש לקושית הגמרא זקן וחולה מא"ל כי דברה התורה במצות על הרוב כמש"ש הרמב"ם בטעמי מצות ע"ש ולכך שפט כי ידוע כי מבני בניו של המן למדו תורה ברבים בבני ברק והכל מאגג ולכך ראה שאול מבלי להמית לאגג כי אמר הביאו עגלה ערופה בשביל שמת א' שהיה מוליד תולדות ואיך אהרוג לנפשות רבות כי גדולים וחכמים יצאו מאגג ואיך אמית אותו טרם שיוליד כדי ליתן מקום לצדיקים לצאת וזהו היה טעות לש"ש אמנם באמת אלו היה נמחה זכר אגג היו בני ברק נולדי' ע"י ישראל ולא היה בשביל כך מיעוט צדיקים בעולם ח"ו כנ"ל והנה נודע מ"ש על שאול שהמית את הגבעוני' דלא הרג לגבעונים רק לכהנים אשר בנוב רק הואיל והם היו מספיקי' מזון לגבעוני' וה' תובע אונאת גרים כי חביבי' גרים לישראל וזהו למ"ד דגרים טובים לישראל אבל למ"ד קשים גרים לישראל אין זה בכלל טענה מחמת גבעוני' וזהו מאמר חז"ל דעת חיות אגג ס"ל לשאול דיש לחוש על נשמת גרים והם מזכים לישראל ולכך החיה לאגג ולעומת זה בשעת הריגת עוד נוב לא חמל על מחיות גרים כי חשב שהם קשים לישראל והרכיב הדבר אתרי רכשי ולכך נאמר לו בממ"נ או אל תצדק הרבה או לא תרשע הרבה ובזה יובן מ"ש במדרש אחר הדברים האלה גדל המלך את המן כל זמן שלא נשלם ע' שנים היו או"ה מגביהים לישראל נ"נ לדניאל וחמ"ו כורש לדניאל והתך אחשורוש למרדכי דכתיב ומרדכי יושב בשער משחשבו שנשלמו ע' שנים הגביהו לשונאי ישראל שנא' אחר הדברים גדל המלך את המן ויש להבין למה מקדם הגביהו לישראל ולא אח"כ אבל הטעם כך כי ידעו כי לכך גלו ישראל שיתאספו אליהם גרים וכ"ז שאין הגרים מתלקטים אין להם להיות נגאל ואמרינן אין מקבלין גרים בימי מרדכי ואסתר שכ"ז שישראל במעלה זמנית יש לחוש שגרים הם מתגיירים לשם מעלה זמנית ולא לש"ש וזהו היה מתחבולות מלכים שהגביהו לישראל כדי שלא יוכלו לקבל גרים ולא יהיו נגאלים אבל לאחר שחשבו בחשבונם כי כבר עבר זמן וקץ לא נושעו ישראל לא השגיחו עוד בקבלת גרים והשפילו לישראל והגביהו צוררי ישראל אמנם מרדכי ידע שעדיין לא הגיע קץ וראוי לקבל גרים לכך צוה אל אסתר אשר לא תגיד עמה ומולדתה דאם תגיד יגיעו ישראל לגדולה ע"י אסתר המלכה כראוי לעם המלכה אשר נפש המלך קשורה בנפשה וא"כ לא היה אפשר לגייר גרים כי לשם קורבה לאסתר נתכוונו לכך צוה לאסתר אשר לא תגיד כדי שיתגיירו גרים ואח"כ כאשר נתגדל מרדכי ואסתר היה לכאורה רעה לישראל כי א"כ לא יהי' סיפוק לקבל גרים אבל מחסד ה' שרבים מתייהדים מעצמם וקיבלו גירות וא"כ היה זו סיבה לקירוב הגאולה כי עי"כ היו רבים מתייהדים וא"כ נתוספו גרים רבים ובא זמן גאולה וזהו עיקר שמחה של פורים כי התאספו גוים רבים והיה זה סיבה לקירוב הגאולה ולבנין בהמ"ק כי לקטו גרים כראוי ולכך השמחה בפורים כי על ידו נגאלו ישראל ונבנה הבית וכל שמחה שאין בו מענין הבית אינה שמחה כי הוא תכלית שמחה שלנו כדכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי וזהו אם גרים טובים לישראל אבל אם קשים לישראל לא שייך כן והנה כבר נודע הקושיא איך נאמר ארור המן כי מלת ארור נופל ג"כ על זרעו כמ"ש ארור כנען וכל זרעו בכלל ארור והא מהמן יצאו גרים גמורים ולכך אפשר לא אמרינן ארורים בני כמ"ש התו' הנוסחא דהא בניו היו גרים אבל עדיין על המן קשה אבל כבר הדבר מבואר דאנו מאררים להמן דטוב היה שלא בא לעולם והגרים היו באים ע"י תולדות ישראל כנ"ל וזהו מ"ש חייב אינש לבסומי בפורי' היינו משום תוספת גרים דבאים בפורים והם היו נסבה לבנין בהמ"ק וזהו השמחה של מצוה שיש בפורים וזהו עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כל עיקר השמחה הוא כעת בפורים על קבלת גרים ומהמן יצאו גרים ואיך שייך לומר ארור המן הי' זהו שמחה שלנו בפורים וצ"ל עד דלא ידע וכו' וא"ש ראו כמה חששו להמן דיצאו ממנו גרים איך לא נספיד על איש ת"ח שהלך בלא בנים שכמה צדיקי' היו ראוים לצאת ממנו והעיקר הדבר בעו"ה הכל מחמת ביטול תורה והוא מסתעף מה שאינם מחזיקים לתורה בשביל זה גם בחור גם שב וישיש לא ילמדו כי בחור למה ילמד ממה ישא אשה ומי יקח אותו הלא הוא לארץ הנגב והם פונים להשמאל ומצפון תפתח הרעה כי מצפון זהב יאתה ואם נשא אשה והוליד בנים ובנות הלא חייו תלוים מנגד כי מי יפרנסו וטפלא דתלו ביה ומי יכלכל יום בואו לשדך זרעו כי כולם יפנו לו עורף באמרם אם אין קמח אין תורה כללו של דבר בעו"ה נפלה קרנה של תורה מי יקים לו לולי ה' סומך נופלים ובאמת כל מעמדנו הוא בתורה כמו שאמרו באסתר כשנכנסה לבית צלמים ונסתלקה ממנה השכינה אמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון שמא על שקראתיו כלב חזרה לקראתו אריה עכ"ל ויש להבין בשלמא מתחלה שפיר קטענה האם בשביל שנהנו מסעודות של אחשורוש היה בשוגג כי מתחלה הלכו אל המשתה לאכול בכשרות כדכתיב לעשות כרצון איש זה מרדכי והלכו לקיים רצון המלך אח"כ כאשר הרבו לשתות כ"ש והשתי' כדת אין אונס בא לכלל חטא כי יין הרבה עושה כנודע וזהו שוגג גדול כי יש להם טענה שכורים היו כנודע כי שיכור יחשב לשוגג כאמרם יכול אני לפטור את העולם וכו' וזהו מאמרם שמא אתה דן שוגג כמזיד ועל חטא השתחויה לצלם אחשורוש היו אונסים שהיו מאיימים עליהם להשליכן לכבשן אש כמו שעשה לחמ"ו ע"ז אמרה שמא אתה דן אונס כרצון וזה ניחא אבל מה שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב תמוה דכי בשביל משקראה רשע כזה אשר שלח יד בעם ה' לאבדם כלב יהיה חטא גדול בזה לסילוק שכינה אבל הענין כך במה שנאמר במדרש ויבא עמלק ככלב נדמה להם והוא כי אמרו במד' יכרסמנה חזיר מיער עי"ן שביער תלוי אם ישראל זכאים נעשה א' וח"כ הוא חזיר מיאור וכל העולים מים ליבשה מתים אבל אם אינם זכאים אזי הוא חזיר מיער מזיק ואמרינן במשנה בכלי' כל העולים מים ליבשה מתים חוץ מן הכלב ובזה יובן וישראל היו באותו זמן זכאים כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך וכו' וא"כ איך בא עמלק הא הוי יאור ולכך כשבא עמלק נדמה ככלב א"כ אף דעולה מן היאור מ"מ חיה ולכך בא להלחם בישראל וזהו הענין באסתר כי אסתר חשבה כי ישראל זכאי' באותו זמן ולכך שלחה אל מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה נחתם גזר דינם כי חשבה ישראל הם צדיקים אבל מרדכי צוה לה את אשר קרהו בסעודה כי נכשלו ישראל בעבירה ובטלו מהתורה וכדומה ולכך קראתו כלב כי היו ישראל זכאים לדעתה אם כן הרי כאן יאור וא"כ איך יעלה וילחם ויצור לישראל אין זה אלא כלב דעולה מים ליבשה וחי לכך קראתו כלב וחשבה אסתר אולי זה החטא דחשבה לישראל שהם זכאים ולכך קראתו כלב וזה שקר כי אין ישראל זכאי' ולכך החרי אף למעלה לומר כי ישראל חף מפשע ושקר הוא וכמאמר הקרא יען אמרך לא חטאתי וכו' ולכך חזרה לקראתו ארי' העול' מים ליבשה מת רק כי ישראל היו זכאים והיה ארי מיער דמזיק לטרוף טרף ולכך כשעשו ישראל תשובה כתיב ליהודים היתה אורה זו תורה א"כ לא היה כח ביד אחשורוש והמן להרע לישראל כי הוי יאור וארי העולה משם מיד מת חזו וראו כמה כחה של תורה ואם אנו שוקדים על התורה אין אומה ולשון שולטת בנו כי הם חיות יאור ועולים ומתים וגם זה עיקר אשר כל א' מחזיק לעצמו לצדיק וישר ובידו אין עון ופשע כלל ונקה מכל התועבים וזהו אצל ה' עון גדול כנ"ל יען אמרך לא חטאתי רק אדרבא יש לאדם תמיד לפשפש במעשיו ויראה אשר בעו"ה מכף רגל עד ראש אין בו מתום ובזו יתן אל לבו להמציא מזור כאשר יבקש איש צר כאשר יאמרו לו הרופאי' היותו צריך רפואה כי אינו בשיוי המזג ואם לא יקדים לעשות מזור למזג נגעו יבא לידי חולה וכדומה אזי לא יניח האיש ההוא לעשות כמאמר הרופאי' אף כי חובה עליו כאשר יראה וימצא בידו גלולים רבים אשר ודאי יכנע לבבו לשוב אל ה' ועיקר רפואה תורה ומחזיקי' בה אשר היא חיים וסמא דכולא ביה לכל חולי הנפש וגם הרחקת גאוה וביטול רצונו מפני רצון אחרים שהיא מדה המביא לאדם לידי העה"ב כי כבר אמרנו כי כל תאות אדם להתגאה במלבושים ודירה וכדומה בכל ענייני עה"ז הכל בשביל גאוה וכבוד המדומה צא ולמד מאחשורוש שאמר כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב וכבר דרשנו זה בדרשות רבות אבל מה שנ"ל הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות והדת נתנה בשושן והעיר שושן נבוכה ויש להבין נבוך זה מה טיבו הל"ל והעיר שושן צר ליהודים וי"ט לנכרים אבל כבר נודע מ"ש היוסיפין לרומיים כי בדתי הקדמוני' דתי יון הרומיים וכהנה העמים היה חוק כל דת וגזירת המלך שעושה ונותן קודם אכילה ושתיה יש לו תוקף וקיום וכמעט א"א להפר אבל לאחר שתיה אין בו ממש ותוקף כלל כי יין אנסו וכן נימוסם בכל מקום והנה כאן תיכף שהסיר המלך טבעתו להמן ישב המלך והמן לשתות והמן צוה ליתן דת בכל מקומות ובשושן ידעו זה ונסתפקו היותו סמוך למשתה היין אם נעשה זה קודם שתיית היין או אח"כ דאם נעשה קודם שתיית היין הרי יש לדת קיום אבל אם נעשה אח"כ אין לדת קיום ולכך עיר שושן נבוכה בזה ולכך המלך שהיה חפץ אח"כ בטובת ישראל למרדכי ואסתר שיכתבו כטוב בעיניהם דהיינו דנעשה הדת לאחר שתיה וא"כ הדת בטל כי זולת זה א"א בביטול הדת כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' ולכך כתבו כי נעשה אח"כ והדת בטל אמנם כבר דרשנו כמה פעמים פי' אחר בזה כי אחשורוש לא נתכוין על איגוד רעם כ"א על איבוד הדת ולאבדם פי' הדת שלהם אבל המן הסיב מלת לאבדם דהוא הכוונה על איבוד האומ' ח"ו ולכך אמר כתבו וכו' והנ"מ אם לב אחשורוש היה ברע עם ישראל או לא דאם נאמר כפי' הראשון הנ"ל דעיקר נס היה שהיה אחר שתיית יין י"ל דאחשורוש היה לכתחלה רע לישראל אבל לפי פי' השני דכתב לאבדם וכו' נוכל לומר שאחשורוש לא היה לרוע רק המן כנ"ל ואם אחשורוש היה לרע אין כ"כ אשמה על המן חדא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי' מי הכריח לאחשורוש לשמוע בקול הסתת המן וזהו טענה כללית לכל מסיתים וגם אם לב המלך היה לרוע הרב' משמשי' לפניו עושי רצ נו ואלו לא היה המן היה נעשה ע"י אחר אבל אם לב המלך לא היה לרוע רק המן דעוות וקלקל דבריו כל האשמה תלוי בראשו והטעם דמצות פורים לשמוח הרבה ביין ולא כן בשאר ימי הודי' על הנסים שנעשה לאבותינו הוא הדבר אשר דברנו כי עיקר הצלת המן היה בשביל שתיית יין דעי"כ בטלו הדת באמרם כי ניתן הדת אחרי משתה היין כנ"ל וא"כ מזה מורה כי לא קלקל המן מחשבת המלך והסיב אותו לפניה אחריה רק כל טעם בטול הדת היה מחמת טענה דהי' לאחר שתי' וא"כ דלב המלך היה לרוע א"כ אין כ"כ אשמה על המן והעיקר האשמה תלוי במלך ולכך לא ידע בין ארור המן כנ"ל כי אין על המן העיקר חטא והמרי כי הוא עשה רצון המלך ואלו לא היה המן היו אחרים וממנו נלמוד אחשורוש שרצה להטיב לישראל לא חס על כבודו וצוה לכתוב שנעשה הדת בשתיית יין וא ך לא נלמוד ממנו שלא נעמוד על דעתנו ולא נחוש לבזיון והעדר כבוד להטיב לעצמנו ולנפשנו והלא אדם קרוב לעצמו ולא מצאתי ריע טוב כ"א גויתי אמר החכם והנה כבר אמרתי כמה פעמים כי רעה חולה הוא שכל א' אינו משתתף בצרת חביריו ואומר אך שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך ומה איכפת לו אם אבדו צדיקים ואם גלו נאות ישראל ועם ה' לבוז ולמשיסה והכתוב צווח ולא נחלו על שבר יוסף והנה לא כן במגילה כי צריך להבין מ"ש במגילה מדפרזים בי"ד ש"מ מוקפים בט"ו ופריך הגמ' ואימא מוקפים כלל וכלל לא ומשני לא מבני ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב ופירש"י דכתיב ונכתב בכל מדינות המלך עכ"ל והדבר צריך ביאור חדא איך ס"ד העם הדרים במוקפים חומה לא ישמחו בנס שעשה להם ה' והציל נפשם ממות ומפח אשר טמן להם המן ימ"ש ומה יהיה המקום גורם להם בזה ועוד למה תירץ לאו מבני ישראל המה ה"ל לשנויי וכי לא היו באותו נס והתירוץ השני דכתיב ונכתב בכל מדינות המלך קשה להבין דכפי ס"ד דאין חייבים בפורים רק הפרזים א"כ עדיין היה צריך לכל המדינות לכתוב בשביל הפרזים כי רבים המה בכל המדינות ערי הפרזות כנודע כי מעט המה המוקפים חומה מימות יב"ן ובשביל כך כתבו אבל לא יחויב מזה שיהיה הכתיב' בשביל מוקפים אבל יובן דפריך בגמ' קרי ליה יהודי וקרי לי' ימיני ומשני אביו מבנימין ואמו מיהוד' וא"א כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי דכתיב איתו גוברין יהודאין וכו' ועיין בתו' למ"ד חמ"ו היו מבני יהוד' אין כאן ראי' ואמרי' דלא נק' יהודי רק מי שהוא משבט יהוד' ויש להבין במה שאמר אביו מבנימין ואמו מיהודה דמה ביקש הכתוב בזה לייחס מרדכי ג"כ על משפחת אמו הלא בכל הצדיקים שנתייחסו בתורה מעולם לא נזכרו ונתייחסו אחר משפחות אמם כלל והעיקר דהזכיר הטפל תחלה שהוא משפחת אם כדכתיב איש יהודי והעיקר דהיא משפחת אב הזכיר לבסוף אבל נראה דידוע דאין בני עשו ועמלק נופלים אלא ביד זרעם של רחל אבל הנצחון במלחמה הוא ליהודה כדכתיב ידך בעורף אויביך וכדכתיב בראש ספר שופטים מי יעלה יהודה ודרשי' כי אין נצחון במלחמה רק זרעו של יהודה שבירך יעקב ידך בעורף אויביך ולהבין הענין הוא כך כי זרעו של עשו אינם נופלים אלא ביד בנים של רחל ולכך כשהיה המלחמה עם בני עשו היה תמיד המלחמה ע"י זרעם של רחל ומלחמה עם שאר אומות הוא תמיד ע"י יהודה כי הוא הלוחם ולו ניתן העוז להיות ידו בעורף אויביו ולכך בא שאול תחלה ואח"כ דוד כי שאול הוא ילחם בעמלק ואח"כ בא דוד להלחם בכל האומות וכן יהיה לע"ל יבא משיח בן יוסף תחלה להכרית זרעו של עמלק וצריך בני רחל ואז יהיה כסא השם שלם ויבא משיח בן דוד להכרי' שאר אומות היותו מבני יהודה ולכך יהיו תרין משיחין והנה שאול הכרית כל זרע עמלק מאיש ועד אשה ולא נשאר עד אגג והוא בלילה בא על אשה והקים זרע אשר משורש נחש יצא צפע המן האגגי וא"כ המן מצד אביו היה מזרע עמלק ועשו ומצד אמו היה משארי עמים ובי נח יש לו שאר אם ג"כ דע"כ אשה זאת היתה משארי עמים דלח היה שריד לבית עמלק רק אגג ובן בנו של אגג ע"כ לקח אשה משארי אומות וא"כ להמן היה שני הבטחות מצד אב לא יכול להכניע כ"א זרע יוסף ובנימין ומצד אם צריך להיות דוקא יהודה כי הוא המנצח וא"כ מי הוא שיבא עליו מב' צדדי' ולכך זימן הקב"ה מרדכי הצדיק שהיה בקדושה וזרע טהור כמו המן בזרע טומאה כי מצד אביו היה מבנימין כמו המן מזרע עמלק ומצד אם היה מיהודה כמו המן משאר עמים וא"כ הוא אשר גבר עליו והפיל אותו כי היה מכוון זה לעומת זה בכל אופנים ולכך נאמר במגילה איש יהודי וכו' איש ימיני להורות כי לכך היה גובר על המן הואיל והי' משתי משפחות הללו כנ"ל והבן והנה אלו היה המן יודע כי מרדכי ממשפחת בנימין לא היה מכניס עצמו לתגר הלזה כי היה לו חכמים יודעים כי לא תקום להלחם עם זרע רחל רק להיותו חושב כי הוא ממשפחת יהודה ובטוח היה לו כי עשו אינו נופל אלא ביד זרע רחל לא ירא לנפשו עבורו כלל וזהו איש יהודי היה בשושן הבירה הרצון כי בשושן לא נתפרסם משפחתו של מרדכי רק למשפחת יהודה ולא למשפחת בנימין ולכך בשושן היה מרדכי מתואר לאיש יהודי וקאמר הטעם דהוא הגלה עם הגולה אשר הגלת' עם יכניה מלך יהודה שהיו גלים עמו כל שועי יהודים והיה מוחזק בעיר שושן לאיש יהודי ונתחזק המן במחשבתו כי לא ינצחהו מרדכי וזה אמרם לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי דייקא כי אלו היה מוחזק מבנימין לא היו מסופקי' שינצחו להמן כי כבר ידעו שמלומדים ישראל בנסים כאשר נעשה עם חמ"ו ודניאל וכדומה אבל כאשר חשבוהו שהוא מזרע יהוד' ואין זרע עמלק נופל בידו ולכך נסתפקו היעמדו דברי מרדכי והנה כבר אמרו כי מרדכי שהכניס עצמו בתגר הזה לגרות בהמן ולא הלך לו לעיר אחר חוץ לשושן כדי שיהיה נמלט מעבירה להשתחות להמן אמנם מרדכי ידע כי הוא יבער עמלקי' וע"י יהיה תשועה לישראל להפיל ולהכניע זרע זדים ולכך המציא עצמו לכך כדי שיקרה נס ע"י והנה אלו ידע המן שהוא מזרע בנימין היה חשש לנפשו ולא היה מתגר' במרדכי כנ"ל אמנם חשב כי הוא מזרע יהודה ולכך גירה בו וזהו הטעם אשר מרדכי צוה אל אסתר שלא תגיד עמה ומולדת' היינו היותה ממשפחת שאול שהוא ימיני ובזה יהיה המן חושב מחשבות ויפול במחשבתו אשר זמם והנה הטעם דאין זרע עשו נופלים אלא ביד בנים של רחל משום דעיקר חטא עשו מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וכמאמר הנביא ולא זכר ברית אחים אבל דבר זה אף בבני יעקב נמצא שלא חמלו על אחיהם יוסף ולכך זרעו של רחל שידיהם לא היו במעל הזה הם יכולים לנצח לזרעו של עשו אבל באמת גם יהודה לא זמם להרגו כאמרו מה בצע כי נהרוג אחינו וכו' רק למכרו ביקש וזהו טענת אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו כו' אבל להרוג ולאבד ביד עמלקים זה אינו על יהודים כי הלא גם יהודה לא הסכים על יוסף להרגו וא"ש כללה של דבר לתי' קמא בגמ' אין פי' יהודי כופר בעכו"ם רק משבט יהודה וא"כ צ"ל הא דבכל מגילה נזכר לאבד יהודים היינו משבט יהוד' דהא להך תי' אין הפי' כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי ואלו היה הפי' במגילה כל ישראל לא היה צריך להביא ראיה מדניאל איתו גוברין יהודאין רק ה"ל להביא ראיה ממקומו דכתיב יהודים ופירוש כל ישראל ומ"ש יהודאין או יהודים א"ו דלהך תי' לא היתה הגזר' רק על שבט יהודה לבד ולכך כתיב לשלוח יד בעם מרדכי והיינו שבט יהודה וכן כל המגיל' היה רק הגזירה על שבט יהודה לבד כי באמת כל שנאת המלכים היה עיקרי לעקר שבט יהודה כי הוא שרש חטר מלוכה והוא אשר יכניע עמים וירים קרן ישראל וכבר נאמר בעזרא כי בימי כורש ראשון עלו כל ראשי אבות ליהודה ובנימין לא"י וישבו שם בעריהם זולת מרדכי נשאר ולכך נאמר איש יהודי היה בשושן כי הוא לבדו אשר נשאר מגולי יהוד' כי כולם עלו בימי כורש וא"כ בזמן גזרת המן אם היה על שבט יהוד' לבד לא היה הגזירה רק על יושבי ארץ יהודה כי אז היה כולם שם ולא זולתו וכבר ידוע מ"ש הפוסקי' וב"י בא"ח הלכות מגילה דלכך קבעו מוקפי חומה מיב"ן דאז היה א"י בכלל פרוץ מחומה ובכלל בלתי מוקף דאפילו ירושלים ראש לא"י היה חומות פרוצות ויאבל חיל וחומה מכ"ש שאר ארצות מן א"י ובזה א"ש דקושי' המקשין דכיון דהגזיר' היה רק על שבט יהודה והם היו בא"י ולהם לבדם היה החיוב לשמוח בפורים והם היו יושבים בערי הפרזות כי בא"י לא היה מוקף כלל לכך אמר הכתוב היהודים היושבים בערי הפרזות כי הם היו יושבים כך אבל מוקפים שהם משארי שבטים כי מבני יהודה לא היו יושבים בערי מוקף כלל וכלל לא כי לא עליהם נגזרה גזירה כי לא היה רק שבט יהודה וע"ז משני הגמרא וכי לא מבני ישראל המה אף שהאמת אתך כי לא היה הגזירה רק על שבט יהודה מ"מ חייב כל ישראל לשמוח ולעשות ימי פורים וי"ט כי היותם מבני ישראל א"כ כולנו כנפש א' וחייבים אנו לשמח בשמחתם ולצער בצערתם מבלי הבדל אלו יגיע לנו השמחה או הצער או לאחינו בני יהוד' כי נחנו נחשבי' כאיש א' כגוף א' וכל הגוף מחויב בשמחה אם יגיע סכנה לאבר א' מאיברי הגיד מראש ועד רגל וינצל ממנו וא"כ מ"מ כל היהודים אף משארי שבטים היושבים בערי מוקפים חייבים ועוד דאלת"ה רק דאינו חייב רק בני יהודה היושבים בא"י אשר עליה הי' גזירת המן ולא שאר ישראלי' משאר ארצות א"כ ל"ל ונשלוח ספרים בכל מדינות המלך דהיינו מהודו ועד כוש הלא אין צריך לשום מדינה רק א"י אלא דכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם חייבים לשמוח אף דשם לא הי' רק ליהודה מ"מ בני איש א' נחנו ומזה נלמוד כמה יש לנו לשתף בצער ושמחה של חברנו ולא לומר מה לי בצער של חברנו ואיש לדרכו פונה ועולם הפוך אני רואה לשתף בצער ושמחה של חברו כ"א מופרד מחברו ובענין תערובות אנשים ונשים כולם כאיש א' יחשבו איש ואשה כאלו הם אחיות ואין הבדל ופירוד ביניהם כלל בבקשה מכם בימי שמחה הן פורים הן בימי פסח שמרו עצמיכם מבלי תערובות אנשים ונשים כי אז שטן בעו"ה מרקד בקרבכם ואין זה שמחה ונחת לה' תועבת ה' כל עושה אלה אמרו בגמ' דהי' מתקני' בשמחת בית השואב' בעזרת נשים לעשות הבדל ומחיצה בין אנשים ונשים ודרשו ק"ו מן לע"ל דכתי' וספדו העם משפחות משפחו' ומה לע"ל בשעת הספד ואין יצה"ר מגרה בם כך עכשיו שיצה"ר מגרה בנו ושעת שמחה עאכ"ו ועיין בתו' ובמהרש"א דהך ק"ו קאי למ"ד דהספד על יצה"ר אבל למ"ד על משיח ב"י א"כ אף אז יצה"ר מגרה ויש לדקדק באמת ל"ל להגמ' הך ק"ו וקאי רק לחד מ"ד ולא למד בפשוט מחד גוונא מה התם בשעת הספד בשעת שמחה לא כ"ש וא"כ יהיה קאי לכל הדיעות גם יש לדקדק בלשון יצה"ר מתגרה ולא ק זמר שולט כאשר בקצת ספרים יש גירס' שולט אבל הענין כך כי יש להבין מתחלה מאי קסברי שלא עשו הבדל בין נשים לאנשים והיכי ס"ד לעשות תערובות אבל דע כי במקום קדוש כמו מקדש קודם שבאו פריצים וחללוהו לא היה יצה"ר שולט כלל כי לא שלט שם סטרא מסאבא וזהו בכלל לא הזיק נחש ועקרב וזה יצה"ר המתע' נחש הקדמוני ולכך הניחו התערובות כי אין כאן יצה"ר כלל אבל אח"כ למדו ק"ו דגם לע"ל יהי' היצה"ר נעקר ומ"מ יהיו מובדלין מכ"ש עכשיו לכך הוצרך ללמוד ק"ו למ"ד דיהיה ההספד על יצה"ר שנהרג דלמ"ד על משיח בן יוסף ולא יהיה יצה"ר נהרג אין כאן ק"ו דבמקדש לא שלט יצה"ר ולכך דייק בלשני' יצה"ר מתגרה דשולט א"א לומר דאף כאן במקדש לא היה שולט יצה"ר לכך קאמר דעכ"פ מתגרה ובבואו לביתו מראה לו כדמות בהקיץ ובחלום דמות אשה שראה במקדש כי בצאתו מקודש יש לו ליצה"ר רשות ומתגרה בו מה שהיה בעירוב עם נשים בעת ובמקום בית שואבה וזהו יצה"ר מתגרה ולא שולט רק אחר כך מתגרה בו משא"כ לע"ל יהיה נכרת לגמרי וליכא חשש גירוי כלל והבן דבר זה כמה מתקו דברי חז"ל וכמה יש לאדם להזהר מתערובות אנשים ונשים כי אף דיאמר זך אני מפשע ובטוח אני שלא יקרני עון יש בו גרוי יצה"ר כמו במקדש ה' ולכן מנעו עצמיכם מהרע ותערובות ובשעת חדוה זערו יום המיתה ואין הפי' מ"ש אם פגע בך מנוול וכו' יזכיר לו מיתה מיתת עצמו דכמה רשעים אחריהם בפיהם ירצו סלה וכל הולכי למלחמה מזכירים תמיד מיתתם ואין דבר תועבה מה שלא יעשו אבל הפי' דיזכור למנוול הוא יצה"ר המתע' יום מיתתו דיהרג ויבוער טומאה מארץ ואז יוחלש כחו ולא יוסיף להסית לבני אדם ולכך אמר בשופר דכד שמע שטן שופר חושב שהוא יום דין שיהרג בהיל וחלש כחו וכן הדבר באדם יזכיר לו יום מיתה שיהרג בזו יחליש כחו ולא יסית ומזה ילמוד אדם מוסר אם סטר מסאבא חלוש כחו בזכרו כי אחריתו לדראון איך לא ישוב האדם בזכרו כי אחריתו לעפר ותולעה ונפשו לשאול תרד ווי מיום הדין ווי מיום התוכחה ובפרט כי יראו חכמים ימותו הלא יתן בעפר פיהו וילך הלוך ושחוח עד לעפר אולי יש תקוה וישוב ה' לרחם עמו ולהשיב נדחיו כי ימינו פשוטה לקבל שבים ולהוציא מיושבי חשך וצלמות ה' בחושך אור לי אם נשוב לה' בכל לבבנו אף הוא ישוש עלינו להטיב אתנו ולהסיר רוח הטומא' מן הארץ ולבלע המות לנצח ובא לציון גואל אמן: דרוש נחמד מ"ש הגאון ז"ל הנ"ל בק"ק מיץ לכבוד המקום ולכבוד הבה"כ אשר חדשו אותה ותמורות שהיה הקירוי מקדם בנסרים ישנים מרוקבים קירוהו מחדש בסיד וגפת ולבנו כל הבה"כ עד שפנים חדשות בא לכאן וראה זה חדש שכבר היה לעולמים פ' קרח תקה"ל: