יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 24

נעים זמירות אמר תפלה למשה איש האלהים וכו' ובמד' זש"ה וזרח השמש ובא השמש לא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע ולהבין מה ענין זה להך דתפלה למשה נקדים מה שכתב בגמרא דסוטה משה היכן מת בחלקו של ראובן בנבו והיכן קבור בחלקו של גד דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון מן ראובן עד גד ד' מילין מי הוליכו לשם אלא משה מת מוטל בכנפי שכינה ומ"ה אמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל עכ"ל ויש להבין מה זו קושי' מי הוליכו הלא הרבה שלוחים למקום וברוח פיו יוכל לברוח אפילו אבן דומם מסוף עולם עד סופו וגם מה התי' דמוטל בכנפי שכינה ומ"ה אומרים צדקת ה' עשה וכו' מה ענין זה להך קושיא דמי הוליכו ד' מילין אמנם נראה דידוע דקב"ה קברו למשה דכתיב ויקבור אותו ודעת מהרש"א בסנהדרין דלכך נקבר מה' הואיל ולא ידע איש את קבורתו ולזאת חשב מהרש"א דהיה מת מצוה הואיל שלא היה לו קוברים זולת ה' אבל כפי הנראה ממשנה דסוטה לא מן השם זה נתעסק עמו הקב"ה רק הואיל ונתעסק בעצמות יוסף ולא היה גדול בישראל ממנו לכך נתעסק עמו ה' וצ"ל דמחמת לא ידע איש את קבורתו עדיין היה יכול לקבור אותו בן אדם ואח"כ להתעלם מקום קבורתו כדאמרי' דהיה סימן בתוך סימן ומ"מ א"א לדעת קבורתו והיה מפלאות מעשה ה' כי נורא הם רק היה לכבודו הואיל ונתעסק בעצמות יוסף כנ"ל וא"כ אינו בכלל מת מצוה וכבר ידוע דמת מצוה קונה מקומו ור"ע שהי' מוליך מת מצוה ממקומו למקום קבורה אמרו לו כל פסיעה ופסיעה כאלו שופך דם ודרשינן במד' צדקת ה' עשה וכי היה משה במדבר יכול לעשות צדקה הלא היה להם מן ובאר ולא חסרו דבר אלא צדקה עשה שלקח עצמות יוסף והם הלכו אחר ביזה ובזה יובנו דברי הגמ' דודאי אין קושי' הגמ' מי הוליכו דלא נעלם מגמ' דהרבה שלוחים למקום רק השאל' דסבירא ליה כמהרש"א דלכך נקבר מה' היותו מת מצוה א"כ הקושי' עצום מי הוליכו דמת מצוה קונה מקומו וע"ז השיב הגמרא דלכך היה מת ומוטל בכנפי שכינה לא מטעם מ"מ רק מ"ה אמרו הטעם צדקת ה' עשה וכו' והתעסק בעצמות יוסף וכו' ולא היה בגדר מ"מ ושפיר היה יכול להוליך גופו מחלק ראובן לחלק גד ובזה יובן מדרש הנ"ל כי המפרשי' הקשו משה אמר סבור הייתי או בי או בך ועכשיו ראיתי שהם גדולים ממני וממך הרי שנ"ו הם גדולים ממשה ונשמתם באו לתוך פנחס כנודע א"כ היה פנחס גדול ממשה ואיך אמרו שלא הי' בישראל גדול ממשה ונראה כך באמת משה חשב כך הואיל ונקדש המשכן בנ"ו ולא בו שהם מכובדים יותר ממנו אבל באמת לא כן היה כי לא אפשר שימות משה ונקדש המשכן ע"י כי עדיין לא היה זמן זריחת שמשו של יהושע כי היה צריך ראשון שימוש כל מ' שנה טרם הגיעו למעלה זו למלאות מקום משה מבחר יצורים וא"כ לא היה אפשר לשמשו של משה לשקוע וזה כוונת מדרש הנ"ל דדרש במדרש איש אלהים פטרון ר"ל איש חשוב שאין למעלה ממנו אלא אלהים וקשה הא איכא פנחס שהיה בו נשמת נ"ו שהיו גדולים ממשה וע"ז אמר המדרש לא כן הוא כי אין יקר ביצורי' למעלה ממשה והא דלא נתקדש בו המשכן משום דכתיב וזרח השמש וכו' שלא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע ולא היה. אפשר למות קודם וא"ש והנה יום זה חושך ואפילה בעו"ה אשר נסתלק בו מחמד עינינו רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה וכל הקורות והרפתקאות דעדו עלינו הכל היה בסיבתו כאשר האריך בזה זקני הגאון בעל מג"ע חובה עלינו לשום על לב ולצער להוריד כנחל דמעה ובפרט בזמנים כאלה אשר בעו"ה דלו וגם נעו ישראל ואין לך יום שקללתו מרובה משל חבירו בעו"ה כי שמועות רעות ובהלות שמענו כי הרב הגדול המופלא מוה' אברהם פאפארש רב דטיפליץ הלך לעולמו בעו"ה בלי זרע כלל ומי יחוש לו חוץ ממני אשר טפחתי ורביתי כי ממש נתגדל בין ברכי ויצק מים ע"י ותורתי בתוך מעיו והי' כל עסקו בתורה ובחכמה ויראה על זאת ידוו וירדו עינינו דמעה כי אבדנו בשנה זו אבירי ישראל איך אבדו גבורי' ויאבדו כלי מלחמ' ווי ווי אבדו ישראל בשנ' הלזו גבורי תורה ואיך אתנחם בראותי כי בעלי חכמה אשר אמרתי יהיו לאנשי חיל לקום בעד העם ולהיות להם למורה לצדקה ובאורם יהיה ליהודים לאורה נאבדו נאספו תמו בעו"ה ומחדש לא נשמע אשר יציץ ציץ פרח שושן עדות ללמד אשר נאמר זה יהי' לעם ויזל מים מדליו להשקות צאן ברהטים וא"כ איך אוכל להמלט נהי ובכי וברוך השם שיש עוד תורה בישראל ללמדם חוקים ישרים ומשפטים צדיקים אבל אני חושש מה יהיה דורות הבאים וכי בהמה ירעו איכה ירעו הצאן ישראל על משכנות הרועים כי אין גדיים בעו"ה ה' ירחם עמו כי לא אלמן ישראל אבל הסיב' והטעם בעו"ה שנתמעט התורה הוא מ"ש בזה הדרוש ובאמת ימים אלו ימי ששון כמאמרם משנכנס אדר מרבין בשמחה כי החודש נהפך כדכתיב והחודש אשר נהפך וכן דרש בירושלמי אבל בעו"ה ערבה כל שמחה ונהפך לאבל חגינו ואיך אשמח בפורים בזכרי הר ציון המה בה"כ ובה"מ שוממים ודרכי תורה הם דרכי ציון ציוני הלכה אבילות שעיקר שמחת פורים הוא בתורה דכתיב ליהודים היתה אורה זו תורה ואף המן שמח שנפל הפור בירח שמת בו משה כי אז נסתמו מעיינות החכמה כנודע וכמאמר חז"ל כי אלפים רבבות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה שהוא בחדש זה ולכך שמח כי ידע כ"ז שיש בישראל תורה לא יהיה ידו עושה תושיה ותורתינו הוא חיינו ושלימות נפשינו והנה סיבת מיעוט התורה הוא שפלות התורה כי בעו"ה מבזי' מאוד ללומדי תורה והיקרים המסולאים בפז נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר ובעו"ה מאוד בזוי' בעלי תורה בעיני ע"ה ויעליבו במלאכי אלהים בעלי תורה ובאמת העוסק בתורה בזמן הזה הוא מקבל שכר למאוד כי ודאי א"א לחושדו בשום פנים כי בעו"ה שבע כל ימיו בוז וקלון מי יש בכם מבקש להשיא בתו לבחור מופלא בתורה כולי האי ואולי האי אם יש לו ממון ושאר תוארים אשר לא יאמרו כי היותו בעל תורה הוא חסרון (מעוות לא יוכל לתקן אבל שיאמרו ראה זה עשיר בדעת ועני בממון אתן לו בתי לאשה דבר זה לא יראה ולא ימצא ואין תקוה לבחור להנשא לאשה כי כאשר נושא אשה אין לו במה להתפרנס כי בעו"ה אין קהלה שיש לה בה"מ שיתפרנסו מקופת הקהלה לומדי' לש"ש תורה והלא חובה על עיר לזון דיינים ואל ישעו בדבר שקר כי בעו"ה נתמעט קופת הקהל כי אלו יצמצמו בהוצאות שאינם צריכים מה שעושים בריבוי נרות שלא לצורך ובשבועות בבה"כ וכדומה ורב תכשיטין לס"ת כפרכת ומעילים יותר מדי יכולים להספיק כמה לומדים הלא כל התורה הוא כספר חתום מבלעדי ת"ח יאמרו נא מצוה אחת הכתובה בתורה אשר אינה צריכה פתרון מת"ח ועיקר התורה בתורה שבע"פ כי תורה שבכתב היא רמזים וסימני דאורייתא ועיקרה התורה שבע"פ הנמסר' לחכמי דור להורות עפ"י התורה אשר נמסר לנו מחכמי הדור מעתיקי שמועה תורה שבע"פ וא"כ עיקר חיינו ושלימות נפשינו תלוי בלומדי תורה שבע"פ וזהו כוונת חז"ל מכה אשר לא כתובה זו מיתת של ת"ח כי עיקר שבר בהעדר הת"ח היא מחמת התורה שבע"פ ואלו לא היה תורה שבע"פ רק הכל בכתב לא היו צריכין לת"ח כ"כ כי הכל אמור' עם הספר וכל יודעי לשון עברי יבחינו הדין והדת לכך עיקר המכה תלוי בזה שלא נכתב כל התורה ועיקר חסר מספר וזהו מכה אשר לא כתובה ועוד יש בזה כי נודע מ"ש משה שפיר קאמר כי ת"ח בכלל נקראים משה והוא כי כבר פירשו במה שאמרו יעקב לא מת משה לא מת והיינו כי נשמתם ונפשם לא נסתלק למעלה רק הם מתקשרים עם נשמת החיים להגין על הדור וביחוד משה נשמתו ונפשו תמיד נקשר עם חכמי הדור ואדוק בהם נפשו קשורה בנפשם כי הוא מקור חכמה והמדע והתבונה בתורה שהוא ממרום קדשו אשר ה' יערה רוח ממרום על לומדי תורה הוא למשה לבד כי הוא עיקר הצינור המקבל חכמות אלהים וע"י יושפעו לישראל להיות נשמתו כלול בהם וזהו מאמר חז"ל מתחילה ניתנה תורה למשה לבדו והוא נהג טובת עין להנחיל לישראל ולכך נקראת תורת משה ולכך משה מתדבק בכל לומדי תורה לשמה ולא עלתה נשמתו למעלה רק תמיד שרשה דבוק עם נשמת צדיקים ות"ח וזהו ולא ידע איש את קבורתו כי הוא קבור בגולה עם כל חכמי הדור ולכן כל ת"ח נקרא משה וזהו מאמר הפסוק משה לא כהתה עינו ולא נס ליחה וכו' ויבכו אותו ישראל ל' יום דיש להבין מה ביקש הכתוב בזה התואר למשה אם כהתה עינו או לא ולמעלת יקר משה מבחר כל היצורים ירום ונשא ממ"ה תואר זה שפל ופחות למשה מאוד מאוד אבל הענין כי קשה איך לא בכו ישראל על משה יותר מל' יום ואם על רבינו הקדוש אמרו דהוי ספדי ליה י"ב חודש והטעם כי אמרו תוך י"ב חודש נשמת צדיק עולה ויורד כי יש לנשמה קצת דביקות עם הגוף וקשה לה לפרוש לגמרי מן הגוף אף כי הגוף עולם חשך ובעולם הנשמות כולו אור ולכך אמרו יום המות כיום הולדו כי גם בלידה יקרה כן לתינוק המוטל במעי אמו במקום חושך ואופל צר עד שצריך להיות מקופל כפנקס ושורה במקום צואה ודם ובבואו לעולם מקום מרווח בהיכל מלך באויר צח וטוב היה אומן עלי תולע ומרבדים מ"מ צועק וכמה ימים שמונח ממש כאבן דומם לרב צערו ופרידתו ממקום שהיה וגלל כן אמרו חז"ל אף מנוה רעה לנוה יפה בודק וכן במותו מ"מ דבוק וכרוך עם הגוף י"ב חודש ועולה ויורד והוא ענין הספד שלנו כי ע"י קול בכי והספד שלנו העולה למעלה הנשמה מתדבקת בו ועולה עמו ולכך אמרו אחים הספדא דהתם קאימנא דהנשמה נאחזת בגוף וקשה לה לפרד ולעלות אם לא ע"י הספד ואמרו שם בגמרא דהוי ספדי ליה בלילה ואיכא דאמרי ביום טעם מחלוקתם תלוי בכך במה שאמרו במד' ויהי בלילה ויתחפש שאול וילך אל בעלת אוב וכי לילה היה אלא שהיה אופל ויללה כלילה ע"כ וקשה מה קושי' של המד' וכי לילה היה דלמא באמת לילה היה וכן דרכן של כל הולכי בדרך לא ישר וסטרא דמסאבא להיות במחשך מעשיהם חשך ולא אור אמנם כוונת המדרש כך כי אמרו בגמרא דשבת דשאל האי מינא אתון אמריתון נשמת צדיקי' תחת כסא הכבוד אוביא טמיא איך אסיק לשמואל ומשני תוך יב"ח הוי שנשמתו עולה ויורד ומבואר בזוהר ביום הנשמה למטה ובלילה למעלה בצרור החיים במקום פקדון הנשמות וא"כ א"ש דיפה הקשה המד' וכי לילה היה דנשמת שמואל היה למעלה ולא היה אפשר לאוביא טמיא להעלותו ולכך משני דבאמת יום היה רק היה יום חושך לשאול וכו' וא"ש ולדעת זו היה הספידו של רבינו ביום כי אז נשמתו למטה רואה בצער הגוף והספדו לעלות למעלה אמנם יש דיעה אחרת כי ביום הנשמה למעלה ובלילה הנשמה למטה ולכך אמרו לא"ד דהוי ספדים לרבי בלילה סוף כל סוף הקושי' במקומו איך לא ספדו למשה רק ל' יום אבל התי' מבואר כי ההספד הוא להעלות נשמת צדיק מאתנו לשרשו אבל משה נשמתו תמיד שוכנת אתנו ואצלינו ומתדבקת תמיד עם חכמי הדור להאיר לנו ולהיות לנו לעינים ולהשגיח עלינו כי הוא רועה נאמן ובכל צערנו לו צער כאשר מבואר בפיוט תענית אסתר שמשה געה ובכה לבטל הגזירה מהמן והוא המשקה העדרי' ועדרי הצאן ומימיו מי חיים מהקודש יצאו להשקות לנו תמיד ולכך א"צ כ"כ הספד וזהו מאמר הקרא משה לא כהתה עינו ר"ל שלא סילק השגחתו מאתנו אף במותו כי תמיד עינו על ישראל ולא נס ליחו הוא השקת מימיו ולהראו' אותנו כי תמיד עומד עלינו ומתדבק אתנו ולכך משה לא מת כהנ"ל ולזו לא בכו ישראל רק ל' יום ולא היה צריך יותר כי עודנו לא מש מאתנו ומתדבק עם חכמי הדור וכולם בגדר משה וזהו ג"כ מ"ש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע דלכאור' קשה הא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ומה ענין שמש ליהושע אבל להנ"ל יובן כי לא שקעה שמשו של משה כלל כי דבק עם יהושע ולא כהתה עינו כנ"ל וזהו מאמר הגמרא בהמן ששמח הגיע ירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכבר הקשינו כמה פעמים מה בכך שנולד בז' באדר הלא תמיד אחר אחרון אנו הולכים והמתענה יום שמת בו אביו משום ריע מזל אף שבו ביום היה אביו נולד מ"מ מתענה בו דמ"מ דסוף הדבר שנתרע המזל וגם יש לדייק באמרם ראשון בז' באדר מת אח"כ בז' באדר נולד איפכא הל"ל בז' באדר נולד ובז' באדר מת אבל הענין כך כי משה לא מת ותיכף שמת תיכף נולד בהדבקו בנשמ' יהושע וכן בכל דור ודור ולכך אמרו כי המן שמח כי חשב בירח אדר נסתלק משה ואין כאן הגנה ולא ידע שלא כהתה עינו כלל כי תיכף שמת תיכף נולד ונתעבר בנשמת יהושע ועדיין אורו קיים ומאיר לישראל ולכך הקדים מיתתו ללידתו כסדר וא"ש:

אבל יש עוד פי' בזה כי יש לדייק מה ביקש בגמ' בז' באדר מת וכו' מה נ"מ הלא המן לא דקדק על יום בחודש רק על חודש כי באדר מת משה והל"ל סתמא והוא לא ידע כי באדר מת ובאדר נולד ואף שנולד איזה ימים מקודם או לאח"כ אבל כבר נודע מ"ש במדרש הן קרבו ימיך למות אמר הקב"ה ליעקב היום קובל עליך חייך אתה חי ולא אתה מת והדבר בעצמו תמוה אבל כבר נודע כי היום יש לו צער ויגון באבוד בו צדיק ראה במדרש מגילה כיצד נתרעמו הימים שלא יקרה בו איבוד ישראל ח"ו וכן הדבר בצדיק שהוא שורש ישראל ולעומת זה ביום שמת בו רשע יש ליום שמחה והוא יום ברכה שקרה בו אבוד רשע והנה רבקה אמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד כי עשו ויעקב ימותו ביום אחד ובזה יש ליום שמחה מצד עשו ותוגה מצד יעקב ויצא שכרו בהפסדו אך אם באמת יעקב לא מת א"כ שמחה זו שמת עשו שמחה שלמה ולא יוסיף עוצב עמו כי יעקב לא מת וזהו מאמר המדרש דהקב"ה אמר ליעקב היום קובל עליך כי בסיבת איחור מיתתך נתעכב מיתת עשו גם כן והיום יושב ומצפה מתי יגיע היום ויאבד רשע זה מן העול' רק קשה מה זו שמחה הלא גם יעקב ימות ויש בו תוגה וע"ז אמר חייך אתה חי ולא מת וא"כ אין תוגה במיתתך ולעומת זה שמחה במיתת עשו וא"ש ומזו תבין כי המן שפט היות שירח אדר הניח שמת בו משה ולא ערער ש"מ שמאוד ריע מזלא וא"כ ודאי היה יכול לאבד בו ישראל כי לא יהיה החודש מערער לבל יקרה בו כליון לישראל כאשר עשו שארי חדשי' כמבואר במד' דאם יהיה מערער היה מערער על מיתת משה שהוא שקול כנגד כל ישראל אמנם באמת טעה כי באמת החודש אדר ערער על מיתת משה רק כל החדשים והימים ערערו לבל יקרה בם תוגה כזה למות משה והיה משפט ה' בכך יום שנולד בו והיה שמחה ליום וירח ההוא בו ביום ימות כדי שיקבל בו תוגה כי את הטוב יקבל ואת הרע לא יקבל אבל שארי ימים וירחים שלא קרה בהם שמחה בלידתו גם במיתתו לא יקבלו תוגה ולכך בז' באדר נולד ובז' באדר מת ובאמת גם החודש והיום ערערו לכל יקרה בהם מיתת משה אבל לא הועיל כמ"ש אבל על כליון ישראל ח"ו יערערו כמו שאר חדשים ויועיל לו כמו שאר חדשי' ונכזבה תוחלת המן בזה ולכך שימו על לב כמה רעה לישראל באבדון צדיק וכמה טובה בלידת צדיק כי בו נכלל משה רבינו וא"כ חובה עלינו לעשות תקנות להקים עמוד התורה ולגדל פרחי התורה כי בכולם כלול נשמת משה ובעו"ה ברואי צדיק ת"ח מת ודור יתום אין נצר משרשיו יפרה אשר אמרנו זה יהיה לעם ויגדל בתורה הוא בעיני כאלו מחדש ובימיו מת משה ומתו מוטל לפני אשר ראוי לעשות לו אבל יחיד ולקונן בלב מר לאולת הזמן אשר רואים ממש עולם חרב ואין שם על לב לבנותו ולעשות לו תמכון כל ענין אחשורוש והמן היה מוסב על התורה ואמרו ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה ההר כגיגית מכאן מודעא רבה לאורייתא ואעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש ויש להבין ענינו אבל להבין מ"ש יען כבדוני העם הזה בשפתיו ולבם רחוק ממני הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ואמרו חז"ל זה מיתת ת"ח ויש להבין מה זה עונש מדה כנגד מדה בשביל דבורם בפה ולא בלב ימותו ת"ח אבל יש להבין ג"כ כי ידוע מה שאמרו במדרש היש ה' בקרבנו אם אין אם יודע מה בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו גם זה לכאורה תמוה וכי ח"ו נסתפקו דור המדבר בה' אם יודע מחשבת הלב ואם הדברים כהווייתן הלא זו יותר מהמרי והבגידה מכל החטאים והסרחונות שנכתב בהם בתורה ולא מצינו שהקפיד ה' ומשה על זה וכבר אמרתי שהדבר הוא כך כי ישראל שראו כבוד ה' במדבר לא ראו עין בעין שכינת ה' רק מלאך ראו ובו היה שריית שכינה וכן מתחלה כשנגלה השכינה למשה לא היה רק ע"י מלאך דכתיב וירא מלאך ה' בלבת אש וכן ישראל לא ראו רק מלאך דכתיב ויסע מלאך ה' וכו' וכן תמיד לא ראו רק מלאך ובו היה שריית שכינה והיו ישראל מסופקים בזה אם השכינה שורה בתוך המלאך וא"כ הוא רק כמו מסך מבדיל לבל יזונו עיניהם מהשכינה כמו מסוה משה או שאין שורה השכינה בקרבו רק הוא שליח ה' ואמצעי בינם לבין ה' וא"כ היו ישראל מסופקים אם ישתחוו למלאך ההוא ולמולו כי לא יתכן העבודה בלתי לה' לבדו ואם אין השכינה בקרבו הרי עון גדול להשתחוות למולו ולכך ביקשו לנסות הדבר כי ידוע כי השם לבדו יודע מחשבות בני אדם משא"כ מלאכים ולכך אמרו אם יודע מה בלבנו ע"כ דהשכינה בקרבו ואם כן נעבדהו ונשתחוה לו כי ה' בקרבו ואם אין יודע ע"כ דאין שכינה בקרבו רק מלאך מליץ בינותינו וא"כ לא נעבדהו כנ"ל בכוונת ישראל היה בזה לש"ש וזהו על נסותם את ה' ולכך לא נחשב להם לעון כי לא היה ברוחם רמי' והנה בטעות זה נלכדו כל הערב רב ונפתו אחריהם המוני עם מישראל כי חשבו כי ה' לרב מעלתו ויקר גדולתו לא ישגיח בעצם בישראל להנחיל להם תורתו כי אם ע"י מלאך כי הוא אמצעי וזהו היה שרש חטאתם בעגל שבקשו לעשות צורה לשור שבמרכב' כי רצו שהחיות שהם סמוכים אל הכסא הם היו האמצעי בינם לשכינה ובחרו בצורה ההוא כי מן צורה ההוא יקבל שור שבי"ב מזלות והוא מושל על מדבר על כן נקראת מדבר שור וחשבו שיהיה להם לעינים בחנותם במדבר וכן במרגלים שכפרו ואמרו כי חזק הוא ממנו ודרשו כביכול בעה"ב אין יכול להוציא כליו משם אשר לא יאומן על דור דיעה שיחשבו בורא עולם לא יהיה סיפק בידו לגרש קרוצי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא הדבר כי חשבו שהכל ע"י מלאך וחשבו ששר ארצות חזק הוא מהמלאך ההולך לפניהם במדבר ולכן אמרו כי חזק הוא היינו שר א"י ממנו היינו מלאך ההולך לפניהם במדבר ולכך לא עבדו ה' בלב כי חשבו שהכל ע"י מלאך כדכתיב ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו כי חשבו שהכל ע"י מלאך ומלאך אין מבין מה שבלבם וא"כ אין פשע ומזה פשתה המרי בכל עון בית הראשון כי זנו מאחרי ה' והכל בטעות זו והנה ידוע כל מלך הנאמר במגילה סתם הוא מלכו של עולם והמן כינוי לס"ם מקטרג על ישראל וכאשר עברו ישראל והשתחוו לצלם בימי נ"נ גברו כח של ס"ם לקטרג על ישראל ולכך אחר הדברים האלה גדל המלך את המן מעל כל השרים וכל מ"ה הסכימו עמו אין דורש אין גם אחד ממש וזהו וכל עבדי המלך כורעים וכו' והטעם כי כל תי' של ישראל היה שלא היה רק לפני' כמבואר בגמרא וזהו לא ידעו מ"ה כי הם אינם יודעי' מה שבלבו של אדם וא"כ לפי דעתם כפרו ישראל בעיקר וחייבים כליה אבל מרדכי הקיש דלתי מעלה כי ה' יודע מחשבות אדם הוא ידע כי לב ישראל היה שלם עם ה' ולכך שמע בקול מרדכי ובטל גיאות המן וא"כ בשעת מרדכי ואסתר נגלה לישראל טעותם והכירו וידעו כי לה' נתכנו עלילות ולא ע"י מלאך כי ה' בקרבם ומזו הבינו כי אין לעבוד לה' רק בלב תמים כי יודע מחשבות אדם ולכך קבלו התורה בימי אחשורוש ועבדו ה' בלב תמים ולכך אמרו כי התפלה בלי לב אין הקב"ה בעצמו מקבלו רק ע"י שליח מלאך כי הם אינם מכירין בחסרון הכוונה אבל תפנה בכוונת הלב הוא לה' לבדו כי הוא מקבלו כי הוא ב חן לבבות וכבר חמרו בכתובות במיתת רבי אראלים ומצוקים תפשו בארון הקודש וגברו אראלים את מצוקים ע"י כי מ"ה ביקשו שימות רבי והצדיקים ביקשו שיחיה הרי כי הרצון מלאכי מעלה שימות צדיק ויהיה משכנו בתוכם וא"כ אם אנו מתפללין שיחי' הצדיק אם התפלה הולכת ע"י מלאך אין קטיגור נעשה סניגור ואיך יהי' הם מעלים התפלה לה' שיהיה הצדיק חי והם רצונם שימות אבל כשמתפללים בתום לבב ה' מקבל תפלתינו בחיי הצדיק מקובלת וזה מאמר הפסוק יען כבדוני העם בשפתיו וכו' הואיל שתפלתם בלי לב והיא ע"י מלאך לא נתקבלו התפלה ואבדה חכמת חכמים ואם זה דבר אמת מכוון בפסוק יוצא לנו מזה כי בעו"ה עיקר העדר ת"ח הוא על ידי תפלתינו שאינה בכוונה רצויה בלי לב כלל אוי לנו כי חטאנו לא רחוק הוא מאתנו לקיימו ולעשותו בלב שלם ובנפש חפיצה כל המצות כדקא יאות ובשלימות וזה גוררת שגם תפלות י"ח וק"ש אינו בכוונה ואנו שופכים דמים ועקימת שפתיו בלי לב כזה הוי מעשה לשפוך דם נקי ובחטאתינו נעדרים צדיקי' הרבה הכל ע"י קלקול תפלתינו וזהו יצא לנו מרבוי אמירות תהלים ותחינות בקשות ותהלים כל ספר בכל יום וע"ז נאמר כל המוסיף גורע ששגורה בפיהם ולשונם ידבר כל היום ולבבם בל נכון עמו בשום אופן ואלו לא יתפללו בכל פעם רק תפלה המסורה מקדמונים ז"ל מן ב"ש עד עלינו ואיזה מזמורי תהלים אפס שיהיה בכוונה היה יותר טוב ומקובל לה' לבדו וא"צ למלאך מליץ בינותינו ובהך דהדר קבלוהו יש להבין בו ענין אחר במה שאמרו דאמר ה' אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם דלמה יהיה כן אם התורה חובת גברא וצריך אדם לשומרה א"כ מה זו צריך קבלה מישראל הלא הם מוכרחים ומצווים ועומדים לקיים מצות ה' הוא היוצר הוא המצוה ואם היה רצון ה' לבלי מכריח ליצוריו על קבלת התורה והיה דעתו שיקבלם ברצון אם כן מה זו שאמר ואם לאו שם תהא קבורתכם הלא אין לך אונס גדול מזה ומכריח לקבל התורה וגם מה ראו ישראל מתחילה שלא רצו לקבל תורת ה' אשר כל חפצים לא ישוו בה וגם טענת או"ה כמבואר בגמ' דע"ז לכאורה טענה חזקה היא כלום כפית עלינו הר כגיגית ובאמת צריך טעם למה כפה לישראל ולא לאו"ה ולמה הדר קבלוהו בימי אחשורוש אבל יובן ג"כ כשנבין במדרש מגילה כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אמרת כשבת על כסא מלכותו ותמה יפה ענף מה זו קושי' וכי בשביל שלה' המלוכה והוא מתנשא לכל ראש לא יתכן לומר על מלך בשר ודם שיושב על כסא מלכותו וכהנ' רבות במקרא ולא שאל כן וכמו שאין פותר להקושיא אף לתי' אין פותר וגם יש להבין מ"ש במדרש ומרדכי יצא מלפני המלך וכו' מלמד שנעשה מלך וכו' וגם בזה תמה היפה ענף וכי בשביל שיצא מלפני המלך בלבוש יקר כראוי למשנ' למלך נאמר שנעשה מלך אבל עיקר הענין דע כי רבים מחכמי תולדה ובראשם הראב"ע חושבים כי יש כח במזל לגרום לאדם כפי תולדה שלו אם יהיה טוב או רע גנב או צנוע כדמצינו בחכמי התלמוד שאמרו הכלדיים ברך גנבא יהיה ומאן דבמאדים אשיד דמא וכו' וכן שפוט ישפטו בכל קורות הגוף וכל נמוסו שבתו וקומו ע"פ גרם השמימי אבל רבים ובראשם הרמב"ם חולקים ע"ז וטענתם דא"כ אף אתה תפר יראה ויש בזה ביטול לקיום התורה ושכר ועונשים להיות האדם מוכרח מפי המזל ואם בעת לידתו גזר עליו המזל להרע מה יעשה העני בזה להקים נגד משטרי השמים ואמת כי תירצו דאף כי יש בזה בכח מזל לגרום לאדם סדר הנהגתו מ"מ יש כח באדם לעשות מול המזל ולגבור חיילים ולעשות טוב אף כי המזל בו לרוע וזהו חלק אדם ממעל לגבור על המזל בחכמתו ויראתו אבל עם כל זה הקושיא במקומו כי מ"מ סיבה ראשונה לחטוא הוא ממזל ומה יעוז אנוש קרוץ מחומר להלחם נגד כוכבי שמים ממסילותם ודבר זה קשה למאוד ולאו כל איש אשר לו העוז לעמוד נגד כסילי שמים ודבר זה נמסר לגדולי הדור אבל לאו כל אפים שוים בזה ועכ"פ אין עונשו קשה כ"כ היותו לא במעל ולא עינה מלבו דבר הרע הזה ובזה יובן דברי ממוכן שאמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה וכו' ועל כל העמים וכו' דלכאורה הוא זה המזלזל בכבוד המלך כאלו יאמר דבשביל שגם המלך אינה ראוי כ"כ לעונשו כמו דפגמה בכל עולם ודבר זה גנאי למלך כי בשביל כבוד המלך ופחיתות כבודו יותר יש לענוש מנוגע בכבוד המוני עם ובמה נחשב זלזול כבודם נגד זלזול כבוד המלך כי רב הוא אבל נראה במ"ש ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כדת מה לעשות במלכה ושתי כי אחשורוש היה חס על ושתי וחשב אולי מפאת המזל היה לי זה שתהיה אשתי מורדת בי ותמאן לשמוע בקולי א"כ לא עליה הפשע כי כך חרוץ המשפט מהמזל ושליחותיה קא עבדא ולכך שאל ליודעי עתים הבקיאים בדבר התולדה לדעת אם כן מפאת המזל או לא אבל כבר כתבו כולם גם מהרש"א בסוף מס' שבת גבי אין מזל לישראל דלהרע לכל אומה אין כח ביד המזל כ"א מה' לבד יצא הדבר ע"ש וזהו מאמר ממוכן לא על המלך וכו' אתה חוקר לדעת אם הוא מפאת המזל לא אדוני אם על המלך לבד עותה י"ל מכח מזל אבל היא עותה על כל השרים ועמים א"כ ל"ל מפאת מזל ולכך חייבה מיתה.