יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 23

ולכן אנשי לבב ראו כמה גדול הענין להספיד ולעורר חשובה במיתת צדיקים אף כי אשר נהרגו בעו"ה בחרב ארורים האלה על לא חמס בכפיהם וידיהם לא פעלו עולה ובאמת יש לכאורה לשאול למה בעו"ה בגולה כאשר החלו צרות לישראל פסק רה"ק מישראל והשגת מעין החכמה הלא אין ה' ורוה"ק שורה אלא על נשברי לב והוא מקום תחנות' של קדושה כנודע בקרא ובמדרש ומושכל כי נשברי לב כח התאו' וחומרי החושים המהבלים ומבטלים השלימות בטל ומוכנע ולעומת זה כח הנפש גובר כי רואה ששוא תמורת ופגעי הזמן ולעמל אדם יולד ובהתגברות הנפשי אף מעייני חכמה ובינה מוסיפים להשפיע יחליפו כח וכנשרים יעלו אבר וא"כ לכאורה הדברים סותרים אך התשובה הוא ודאי אלו באה צרה לבד ויש לנפש זמן ליישב בקרב נדנה ולהנחם מעצבון הבלי עולם ולומר מה לך נרדם וכואב לפגעי זמן התמורה הלא מהרסיי' ומחריבי' ממך יצאו קום קנה חכמה וקנה בינה פשיטא דהיה בזה שלימות לנשמה אבל להיות כי בעו"ה צרה אל צרה נגשת וטרם שמתחיל נפשו להנחם מעצבון הזמן באה צרה אחרת עד שתבלבל המחשבה והוא בעו"ה משוגע ומבולבל בלי ישוב דעתו ולכך בזה הארת השכל ימוש ממנו ובעו"ה ע"ז חשכו עינינו וזה מאמר הפסוק בירמי' על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני והוא הדבר שאומר תרי סתרי השברתי וא"כ ראוי' לחול רה"ק יחול מראות אלהים וחכמת אדם תאיר פניו וממה הקדרתי וכי אור עליון מש ממני ואני קודר אלך בלחץ אויב ופס ממני קלסתר פנים וצלם אלהי' וקאמר הטעם למה שמה החזקתני שבאה דבר פתאו' צרה וחלחלה עד שעשתנותי מבולבלין ואין כחי לישב רוחי לאלהי' ולעבודתו וחכמתו הנפלא' ונשגבה ולכן יש לבכות ולהתעורר אבל אשר בעו"ה צרה אל צרה נגשת ועיקר בעזיבת חטא ופשע ואמר הנביא הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם מדוע לא עלת' ארוכת בת עמי הענין במה דקאמר צרי גלעד הוא כשנבין התו' בתענית על פסוק ויאמר אליהו מתושבי גלעד חי ה' אם יהיה טל ומטר וכו' כי לכך קאמר מתושבי גלעד כי אנשי יבש גלעד הרגו מישראל במלחמות פלגש בגבעה אבל אליהו לא היה מהן כי הן היו האספסוף אבל אליהו היה מתושבי שם ולהבין למה נאמר זו דוקא בהך דבר אליהו ולא בשאר מקומות ומה ענין זה אם היה מתושבי גלעד או לא אבל נראה כי דעת יבש גלעד היה שלא באו לעזרת ישראל כי נימוקם עמם באמרם בכבוד ה' לא מחיתם כי פסל מיכה בדן ובכבוד ב"ו מחיתם ולכך נענשו ונפלו הרבה מישראל אבל ישראל בכלל חשבו כי החמיר הקב"ה על כבוד ישראל יותר מכבודו והטעם כי כבודו ממילא עומד כי כבודו לאחר לא יתן ח"ו והוא מלך הכבוד סלה אבל בכבוד ב"ו אם לא יקנא יהיה עולם של הפקר ח"ו ואיש את רעהו יעשוק וחפק משפט וזהו הריב שהיה בין ישראל לאנשי גלעד והנה בהך דאליהו נשבע שלא יהיה טל ומטר ג' שנים מפורש בגמרא דסנהדרין דאחאב לעג על קללת משה ועצר את השמי' ולא יהיה מטר והוא סגיד לעכו"ם ולא מצי אזיל לרב המטר וקנא אליהו ונשבע שלא יהיה מטר וא"כ גם בזה יש לדקדק בכבוד ה' שזה אחאב התמיד לפלוח לעכו"ם לא קנא אליהו לשבוע שלא יהיה מטר ובכבוד משה קנא קנאה גדולה והוא בגדר בכבוד ה' לא מחיתם וכו' רק הטעם ג"כ כמ"ש לעיל בישראל כי החמיר הקב"ה וכו' והוא נגד דעת אספסוף בגלעד ולכך עכשיו דאמר הפסוק דאליהו נשבע לכן אמר הכתוב דאליהו מתושבי גלעד שהיה דעתם כדעת ישראל ולא כדעת האספסוף דסוברים דיותר יש לתבוע כבוד המקום מכבוד הבריות והענין אמת כי ישראל תובעים ענין פלגש בגבעה כי היה פרצה גדולה בישראל ונבלה עד אשר זה הוא ג"כ כבוד המקום כי איך יתכן להשבית אורח והלא זו עון סדום אשר הפך ה' ביום אפו אבל בעו"ה עיקר צרותינו וחלינו הוא כי אנו תובעים כבוד בשר ודם ולא כבוד מקום כלל אם ישלח איש לשונו לדבר דבר על פרנס אחד ענש יענשו או אם יעבור על תקנת קהל כלה ונחרצה משפטו והעובר על דבר ה' העלם יעלימו עיניהם ולא ידברו לו דבר ואם ישבו אנשים יחדיו במסיבה ויאמר אחד במשתה יין דבר הפוגם כבוד השני או משפחתו יריבו כולם עד לנפש ואם בתוך המשתה ילעג עד אין סוף על חכמי הדור ואנשי המעשה ומצות ה' בכתב ובע"פ אין אחד שם על לב ואדרבה יצחקו ויאמרו היטב אשר דיבר ומלעיג על ת"ח ובעו"ה נגע זו הוא בכל העולם כ"א מקפיד על כבוד ב"ו ואומר אין פשע ברואה חבירו עובר על דבר ה' ואומר מה לי לצרה זו וכי אני רב או קצין עם ולא ישנאהו כלל ומה שאמרו חז"ל הרוא' בחבירו דבר עבירה מותר לשנאותו אין כאן שנאה כלל אדרבה מוסיף אהבה ומחליק לשונו באמרו הוא רשע ויש בידו להרע ולהטיב וזהו פר ושרש לכל צרותינו ומכאובינו ונגעי עמנו ממנו פשתה כל הרעות רבות ואלו היה לנו דעת גלעד לתבוע כבוד השמים יותר מכבוד הבריות ודאי לא היינו מגיעים לכל צרות הלזו כי אז היה כבוד שמים במקומו וכבוד התורה ולומדיה ביה תלי' והיה כל עושה נבלה מובדלים מקהל ישראל ואז היה רפואתינו נקל ומהר היה סר חליו ממנו כי זהו תרופתם לקנא קנאת ה' באמרם ראשונים דמסרו נפשם על קידוש השם אתרחש להם ניסי' וזהו מאמר הקרא הצרי אין בגלעד דייקא כי גלעד דעתם לתבוע כבוד שמים ורופא אין שם כי אלו היה רפואתינו בצרי גלעד לתבוע כבוד שמים ודאי היה עולה ארוכה למחלתינו אבל כאשר בעו"ה אין צרי ומזור בגלעד ואינו תובעים רק כבוד הבריות לכך בעו"ה לא עלתה ארוכת בת עמינו ובאמת רעה חולי זה גורם לנו כל הצרות אחיי למדו נא ממעשה פלגש בגבעה שלפי דברי הרמב"ן לא היה בה עון א"א כי היה פלגש בעלמא ומ"מ הואיל ונעשה נבלה לנהוג מנהג הפקר בבת ישראל ופריצות התאספו כל ישראל שהוא ת' פרסה על ת' פרסה יאמרו נא אם ח"ו יקרה עון כזה או חמור מזה אם יתאספו יחד כל הפרנסי' מקהלות הקדושו' בזמנינו לדבר כזה ח"ו אם יגדל עון בית יעקב עד לשמים לא יהיה אחד זז ממקומו ברחוק תחום שבת ובעו"ה בשביל כך שאין אנו מקנאים כבוד ה' ותורתו אף אם העכו"ם נהגו בנו מנהג הפקר כאלו להם הארץ אין השם תובע עלבון עמו ולולי זאת כבר היה לנו אות לטובה נגד כל העמים בנפלאות אבל עונותינו הטו אלה ולכן למדו נא מוסר מהנ"ל לעזוב און ועיקר בעונות שאדם דש בהן כי בזו בעו"ה נעשה להם כהיתר:

ואמרינן באביגיל שתבעה דוד ואמרה לא תהיה זאת לך לפוק' ומכשול וכו' ואמר דוד ברוך ה' שמנעני מבוא בדמים דמים תרתי דם נדה ודם נבל והקשה מהרש"א הלא גם מאיסור אשת איש נמלט ולמה לא בירך בזה ג"כ ע"ש שדחק אבל באמת לק"מ כי ידוע לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וא"כ אלו בא דוד על אביגיל לא הי' צריך לבוא על ב"ש דמ"ש הך א"א מהך א"א אבל הרויח דוד כי בת שבע לא הית' נדה כדכתיב והיא רוחצת מטומאתה משא"כ אביגיל ולכך ברך דוד שמנעו מדמים דם נדה כי בזה הרויח כי אלו עשה כן בה היה ניצול מב"ש ואין כאן הרוח' וברכה זו מה טובו ודברים אלו נכונים אבל מ"מ כבר אמרו כי ראוי היה בת שבע לדוד ונסתר דברים הנ"ל רק י"ל כך דוד חשב אם יחטא בפעם אחד יהיה עדיין החוטא ששנה בחטא מייאש בתשובה בחשבו הואיל ושינה בו ננעלו ממנו שערי תשובה ולכך חשב דוד לעבור פעמיים ולשוב להורות כי מ"מ שערי תשובה פתוחים מיתברך שמו המרבה מחילה לחטאים ופושעים אמנם אביגיל הרגיש' בזה ואמרה לדוד טועה אתה בכך דאם תעשה דבר זה פעמיים א"כ לא תבוא לגדר תשובה כלל כי יהיה בעיניך כהיתר כאמרם העובר ושונה נעשו לו כהיתר ולא תבוא כלל לגדר תשובה בשום אופן ותחת אשר תקוה לעשות ענבים תעשה באושים וזהו מתק לשונה ולא תהיה לך זאת עוד לפוקה ומכשול זאת מכלל דאיכא אחריתי ואם גם אצלי תעבור לא יהי' עוד נחשב לפוקה ומכשול עד שחשוב כי יהי' בעיניך כהיתר ולכך אמרו כל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לתשובה והיינו בעוברו שני פעמים והבן וזהו שכיח בעו"ה אצלינו בעבירות דדשו בו אין חלי ולא מרגיש כלל בבקשה מכם ראו מה עבירה עושה כמה עולמות מחריב ההיטב חרה לנו בשמענו כי עניי' ואביונים האלו נגרשי' ממשכנותם ואיך לא יחרה לנו בהחריב ע"י מעשינו עולמות שלימות וכמה נפשין ורוחין דאזלין ערטילאין בגולה מדרך לדרך בעו"ה ובאמת העיק' תלוי במ"ש בדברים קלים שאין אדם נזהר בהן אבל עבירה גוררת עבירה ומה נאמר בעו"ה אשר שכיח ופרוץ ברוב עיירות בלילה יאספו משפחות אל האח לדברים בטילים ומה יאמר לאל תרבה שיחה עם אשה באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו אשר לא ינקה רע אוי לנו מיום הדין כל המרבה דברי' עם אשה גורם רעה לעצמו והלא הוא זה אצלינו מגדר דרך ארץ לדבר עם אשת עמיתו בדברי דרך ארץ וספורי דברים והממאן בכלל חסיד שוטה ואינו מעורב עם הבריות יחשב:

ואמרו בפלגש בגבעה ותזנה עליו פלגשו ר"א אומר זבוב ר"י אמר נימא מצא והקב"ה אומר כתרווייהו זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד וכבר הקשו מה ענין הך למלת ותזנה וע"ש שדחקו וביותר קשה איך שייך כתרווייהו דעל זבוב לא הקפיד ומה שלא הקפיד בו אינו בכלל ואם נחשוב דברים שלא הקפיד יהיה כהנ' וכהנה ועיקר הדבר לומר מה שהקפיד אבל הענין כי אמרו סוף מסכת גיטין כשם שיש דעות במאכל ובמשתה כן יש בנשים יש אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותה כך מדת כל אדם שאשתו מדברת עם אדם בשוק ואינו מקפיד וכו' הרי הענין צניעות ופריצות נשים דומה לזבוב והנה תוס' הקשו איך מצא נימא באותו מקום הלא דרך בנות ישראל שאין להם שער בבית ערוה וכבר ידועה בחטא בנות ציון שזנו שהיה החטא גורם שהיה להם שער כדכתיב פתהן יערה ודרשו בגמרא שרב שערות היה להם כיער וזהו הדבר ותזנה מלשון זנות ואמרינן זבוב מצא פי' ראה בה פריצות כזבוב שמספרת עם כל אדם וכמו דגמ' הנ"ל מדמה להדיא הך דפריצות נשים לזבוב ולא הקפיד דלמא מ"מ לא זנתה אבל נימא מצא ודרך בנות ישראל שאין להם שער ובזה שפט לאות להקפיד על פריצות הנ"ל כי ודאי זינתה וע"י חטא ערוה יש להם שער כמו בנות ציון כנ"ל וע"י נימא מצא מקום להקפיד על זבוב הנ"ל והכל מלשון זנות ויפה דרשי' בפסוק ותזנה וא"ש הרי דיש להקפיד על שיחת נשים עם כל אדם ובפרט אם אין בעלה עמה ואמת יצה"ר יש לו שני שמות זבוב והוא כאשר מסית לאדם כי ירעב כזבובים האוכלין במצאן מקום לנוח כי חיותן שמנונית אך יצה"ר נדמה לשער ג"כ כדכתיב כי כמו שער בנפשו והיא המותרות ללא צורך כמו שער בגוף אדם שהוא רק לרבוי המותרות הלחות ולכך יש להקפיד על נימא יותר מזבוב כי מה שאדם עושה לתאבון אין עונו חמור כ"כ כמו העושה לרב מותרות כמאמר שלמה לא יבוזו לגנב וכו' כי ירעב והנה לכבוש יצר התאו' אין לך דבר מועיל אלא תפלה שיתפלל לה' להושיע ויכניע עצמו בזה לה' וגם לראות בגנותו כי הוא קרוץ מחומר וכדומה וקב"ה מלך מלכי המלכים חפץ ביקרו ומצוה לעשות כך וכך ובזה יזכה לחיי עה"ב ואיך יתאוה לשום דבר הלא שרים רבים הגמונים דוכסים בהולכים בשירו' מלך בשר ודם והם לא ישגיחו בשום דבר תאוה הם שוכנים בעת מלחמה על פני שדה לא חסים על ברד ומטר היורד בזעם שוכנים לפעמים בכפרים ממש אין ראוי לדירת עבד עבדיהם וכמה יום מבלי לחם בשר ויין וכאשר יחל מלחמה עומדים בראש כולם לא יתנו שינה לעיניהם ויז נצחם על בגדם בדם חללים ולית דמשגח אדרבה יתאוו לזו אפס עי"כ יהללו בשער המלך אותו וימצא חן בעיני המלך ושרי' איך לא ילמוד איש מזה לבטל כל תאות הבלי עולם בשביל לעבוד מלך מלכי המלכים ולמצוא חן בעיניו וכל פמליא של מעלה חפצים ביקרא וישראל אשר בך יתפאר ובמה יחשב נגד דבר גדול זה שום תאוה ותפץ הבלי עולם והנה אמרו קודם שחרב בהמ"ק היה הקב"ה משחק עם לויתן ואחר חורבן אין שחוק רק יושב ומלמד תינוקות של בית רבן. להבין למה אין שחוק ולמה יושב ומלמד תינוקות נבין ג"כ במה שאמרו בגמ' דחולין בשעה שנשאו דשאים ק"ו לעצמן ולא יצאו בערבובי' פתח שר עולם יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו להבין מה ענין זה להך דנשאו דשאים ק"ו דהדבר בעצמו תמוה למאוד אבל דע כי נודע בפסוק כי האדם עלול לחטא כדכתיב כי יצר לב אדם וכו' ולפתח חטאת רובץ אבל למה מה טיבו של היצה"ר דעת פלסופים ובתוכם הרמב"ם כי גוף אדם אשר הוא מן ד' יסודות החומרי הם היצה"ר באמת כי כל ענינם לחמוד ולהתאוה גופנית חומרות כולם לרוע יביטו אין דורש אלהים הכל סג יחדיו לתאוה זמניות ופשע מקרית וכפי הרכבת ומזג יסודות כן התאוה במזג זה התאוה לממון ובזה לאכילה ושתיה ובזה לשאר דברי' נשמתו של אדם הוא יצ"ט אשר באמת כל מגמתה לתועלת המועיל הוא המלחמות יצרים ולהיות הגוף עיקר והצורה טפל לכן אדם עלול לחטא ופשע אם לא ברב התגברות העיוני בלימוד וזירוז לבקל החומר לגבי צורה דהיינו הגוף מול הנפש אבל כפי דעת רבים תורנים וכפי הנראה מגמ' וביחוד חכמי אמת אומרים כי יצה"ר הוא מלאך רע באמת מסטרא דס"ס והמון חילותיו אשר שוכן באדם ומסית לו לעבור פי ה' ולולי הוא היה הגוף כרוך אחר נשמה כעגלה אחר מנהיגה ולמול זה נתן ה' יצר טוב שהוא מלאך טוב לשומרו לבל יפול בלכד יצה"ר זה מושך לכאן וזה לכאן ואשרי אדם יבחר ויקרב יצ"ט כי אז טוב לו ואמרו בגמ' להדיא חזי דאנא בשרא ואת נורא וכהנה יתר ספורי' המורים על זה שהוא מלאך רע באמת ולהבין במקצת דמקצת מה טיבו של יצה"ר ומה זה מבקש להסית לאדם למרוד פי ה' ואמרו יורד ומתעה עולה ומרגיז הוא כי הס"ם וסייעתו היו ממלאכי' שאמרו לה' אל יברא אדם כי אדם עלול לחטא וה' לא השגיח בם ולכך למען הראות כי אמת אתם שאדם דרכו כסל למו לחטוא ולמרוד ישלח חציו המונו וצבאיו ויופיצם בבני אדם להסית אותו לחטוא בה' ואז עולה ומרגיז הלא יפה אמרתי אל יברא והנה באמת אלו הדבר כדעת הפלוסופים שאדם עלול לחטא זולת הסתה מבחוץ כי אם חומר גופו עלול לכך יפה יש טענה לס"ם אל יברא כי הוא עלול בעצמותו מחטא אבל באמת זולת הסתת השטן וצבאו אף דהוא מחומר לא יחטא רק החטא הוא בסבת הסתו א"כ איך יעוז ויאמר אל יברא כי עלול לחטא רשע הלא ממך הוא כי אתה הוא האויל המתע' שב במקומך לבל תשב במארב ללכוד נקי כפים יהיה בני אדם שומעים בקול ה' וידוע בקרא גבי מבול וינחם ה' וכו' ויתעצב אל לבו כי כביכול הקב"ה מתעצב כשאדם חוטא כי אז לכת מ"ה פתחון פה מה אדם אשר בראת לעבור רצונך כמבואר במד' שאמרו בעת מבול וכי לחנם אמרנו לפניך אל יברא אדם כנ"ל אך אם אדם אינו חוטא רק מסיבת היצה"ר אין כאן טענה כלל כנ"ל והמופת על זה מסיבת מה בא החטא הוא המכריע אם אנו רואים כי דשאים שהם יותר חומר עכור מן אדם ומ"מ שמעו בקול ה' והיינו כי קצת ניצוץ קדושה יש בקרבם כנודע כי אין לך דבר שאין בו ניצוץ קדושה ולכך כתיב לא על הלחם לבדו יחיה אדם כי על כל מוצא פי ה' וכו' א"כ אם חומר דשאים נכנעו לקול הקדושה מבלי לצאת בערבוביא ולשנות דרכם ומנהגם כי ענין לחות חומרם ומזגם מורה לצאת בערבוביא כדאמרינן אלו שדרכן לצאת בערבוביא וכו' ומ"מ בטלו ענינם נגד מקצת קדושה אשר בקרבם מה היה אדם עושה אשר חומרו זך נשמתו וקדושתו רב פשיטא שהיה שומע קול נשמה מבלי נטות כלל רק בסיבת המסית יצה"ר חוטא וא"כ יפה ברא ה' אדם כי מצד עצמו אינו עלול לחטא ואין לו להתעצב וזהו הענין בשעה שנשאו דשאים ק"ו בעצמן וכו' א"כ מזה מוכח דלולי יצה"ר המסית אינו אדם עלול לחטא ואין לו להתעצב על בריאת אדם ולכך פתח ש"ה יהי כבוד ה' וכו' ישמח ה' במעשיו כי יהיה לו שמחה ולא עוצב ולכך אמרו ש"ה שהוא חנוך ומט"ט כי נודע מ"ש נעשה אדם בנשמת צדיקים נמלך והם מט"ט ואלי' ואמרו יברא ולכך פתח שר עולם כי הוא האומר יברא כנודע בזוהר כי מט"ט וחילו ומלאכיו אומרים יברא וא"ש הנה כמו שיש מופת מדשאים כנ"ל כן יש מן ילדים קטנים עד שיגדלו לאנשים אשר אין עלולים לעון ופשע כמו גדולים ואלו הדבר תלוי בחומר הלא חומר קטנים יותר חומר מגדול שכבר עסק בו כמה ומדע וזכזך חומרו וא"צ להאריך כי נודע בכל ספרי טבעי' כי חומר הקטן יותר עכור מחומר גדול עד שמוליד ארסו בחומר שלו וממנו אבעבועות הקטני' כנודע אבל ברור שתלוי בהסתת יצה"ר ולכך בהיות בלתי בעל עונשין אינו מבקש להסית ולהחטיאו ולכך בן עשרים שנה שהוא בן עונשי' למעלה היצה"ר מתגבר למאוד ולכך בן עשרים לרדוף היצר הרע כי יש כאן מלחמה גדולה עליו והנה בזמן הבית אמרו בירושלים צדק ילין בה שלן אדם בלי חטא כי מקום קדושת ציון וירושלים וריח הקטור' וקרבנות היו מבערים רוח הטומאה ולא היה ביצה"ר כח לשלוט באנשים כלל ולכך היה בהם קדושים שרוים בלי חטא והי' זה לאות כי אינו בסיבת החומר כי בזה שוה ירושלים כמו שאר מקומות רק הראי' מוכיח שהכל תלוי בסיבת יצה"ר ולכך בזמן הבית היה הקב"ה שוחק כהנ"ל ישמח ה' במעשיו ואין פה עצבון כלל ועם מי ה' משמח עם לויתן אשר יש בו שני פירושים ושניהם אמת כי הצדיקים נקראים לויתן לשון דבוק שדביקים בה' כדכתיב אתם הדבקים וכו' והם לוית חן וגם הסטרא אחרא הן לויתן נחש בריח ונחש עקלתון והוא אשר יהיה נהרג לע"ל והקב"ה שוחק עליו שאתה אמרת אל יברא חזי כי אין אדם עלול לחטא לולי הסתך אמנם לאחר חרבן אשר בעו"ה רוח טומאה גובר על ארץ ומי גבר אשר לא חטא בעו"ה ופסו חסידים כביכול אין שמחה כנ"ל רק שמחתו בתנוקות של בית רבן שמהם ראי' כי אין אדם עלול לחטא וזהו ענין הפסוק ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכמו שפירש"י שאין לו לברא אדם כי אם הודו במלאכי שמים שאינה חוטאים משא"כ אדם עלול לחטא אבל מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כי עי"כ מוכח שאדם אין עלול לחטא ולכך להשבית אויב הוא הס"ם וכת דיליה האויב לאדם ומתנקם כי נטר קנאה מתחלת בריאת עולם באומרו אל יברא ומזה תלמדו כמה יש לבכות מבלי פוגת על חללי עמנו ועל שברון לבנו יום ולילה לא דומי' וכבר אמר אסף אלהים אל דמי לך וכו' ואיך נחשה נחנו ולא נבכה יום ולילה אשר נוסדו עלינו יחד לעקר שם ישראל מארצם והיום כך ולמחר כך ומה נעשה נחנו צאן נדחה ואין לנו להמלט אלא בית מלך מלכי של עולם ושם נשפוך שיח שירחם עלינו ויעמוד לימין עמו ועיקר הבכי כאשר אמרתי פשפוש במעשים וליסר עוברי עבירה ומבלי להחניף רשעים עושי עול כאשר אמרתי למעלה ולא לומר כי עי"כ יגיע לי נזק כי אם לבטוח בה' ואמרי' בגמרא דע"ז כשהלך ר"י ב"ד לבקר ר"ח ב"ת אמר אומה זו משמים המליכו ואתה יושב ומקהיל קהלות ברבים לתורה אמר מהשמים ירחמהו א"ל אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מהשמים ירחמהו א"ל מה אני לעה"ב א"ל כלום מעשה בא לידך א"ל מעות פורים נתחלף לי בשאר מעות וחלקתי הכל לעניים א"ל א"כ מחלקך יהי חלקי עכ"ל ויש להבין טענו בחיטים והודו בשעורים הוא הוכיח אותו על שמכניס עצמו לכלל סכנה עצומה כזו והוא השיבו מה אני לעה"ב גם וכי ריב"ד נביא שידע אם הוא בן עה"ב ועוד איך יוכל החי לידע הלא בקדושיו לא יאמין ואפילו על אבות עולם לא יחד השם שמו כ"ז חיותם ואיך שואל אם הוא בן עו"הב והתשובה שנתחלף מעות וכו' יותר תמוה דכי בשביל כך יהיה אדם לעו"הב הרבה מצות והרבה שמירות שייכים עוד טרם שיזכה גבר ארחו לעו"הב ואלו ידעתי שבשביל כך לבד בטוח אני בעה"ב אפילו כסות וגלימא דעל כתפאי הייתי מוכר אבל הענין כך כי כבר כתב המהרש"א באומרו אני אומר לך דברים של טעם וכו' והיינו מפני דאין סומכים על הנס דמנכים לו מזכיותיו ע"ש אבל יש ב' מיני עבודות ה' אחד מחמת שכר עה"ב ועונש גיהנם אבל המין השני שהוא העובד השלם הוא שאין עושה לשום דבר כי אם לעשות רצון קונו עד שאמרו בשם חכם שאמר אפי' יודע אני שע"י עשיות מצות אני יורש ח"ו גיהנם וע"י עבירות ג"ע מ"מ אני מניח עבירות ועושה מצות היות כן קיום רצון ה' ואם כן אדם כזה יוכל לסמוך אנס ומה איכפת ליה בנכוי זכיות כי הלא אין עובד בשביל שכר ג"ע עד שנא' שיפחתו לו משכרו והלא כל מגמתו בשביל עשות רצון הבורא וא"כ אם יפחיתו לו יפחית וזהו תשובת ר"ח ב"ת כששאלו אני אומר לך דברים של טעם וכו' והיינו כמ"ש מהרש"א דאין לסמוך אנס דמנכין לו מזכיות ע"ז השיב מה אני לעה"ב הרצון מה אני מקפיד לעה"ב וכי אני עובד ה' בשביל שכר עה"ב אם יפחת יפחת ואני עושה רצונו להקהיל וללמוד תורתו הקדוש' ברבים בבטחון שיעמוד לימיני בנס ואם ינכה מזכותי מה איכפת לי כנ"ל אמנם טעם אחר יש שלא להכניס עצמו בסכנה מפני חשש שאמרו חז"ל לעולם אל יכניס אדם עצמו לנסיון כי אולי יאסרהו הרשעי' ויענו אותו עד חלילה יעבירו על דעתו כמאמר שאול פן יתעוללו בי הפלשתים וכאמרם אלמלי נגדוהו לחנניא וכו' אך אם כבר עמד פעם אחד בנסיון וניצל בטוח הוא שיהיה ה' משמרו מכל רע ורגלי חסידיו ישמור כנודע ולכך שאלהו כלום מעשה בא לידך ואם עמדת שם בנסיון בלי פתיות יצה"ר אז תשכיל ויפה עשית אבל כל זמן שלא עמדת מימיך בנסיון לכבוש היצה"ר א"א לך לעשות כן להביא עצמך לידי נסיון וסכנות נפשות דהיינו נשמתך ולא גופך וע"ז השיב אין לך נסיון גדול יותר מממון כי כאן יש פיתוי והסתת יצה"ר למאוד מאוד כאשר עינינו רואים שהרבה אנשים הסובלים יסורים ומכות בוז וחרפה ועומדים בקדוש השם ובממון יצרם גובר בעו"ה לאין פשט ובשביל דבר קל אין אלהים לנגד עיניו לגזול ולעשוק עמיתו והיה אם יעשה לו חבירו נקל בעינו לנקום נקמתו ממנו במסירה וח"ה בעו"ה אשר הוא מכת מורידים ולא מעלים כללו של דבר אם אתה רואה אדם עומד בנסיון ממון הרי הוא מובטח שיעמוד בנסיון גופו לקידוש השם כי בעו"ה אין לך דבר שידו וכח של יצה"ר תקיפה מממון ואם אין כח לפתות איש בממון אז ברור שיוכל לו בכל עניינים והחוש ומעשים בכל יום מעידים ע"ז הרבה עד שאין צורך לראייה ולכך אמר לו רחב"ת הרי עמדתי בנסיון אפילו בממון וכבשתי יצרי שנתערב לי ממון חולין בצדקה ונתתי הכל לעניים ואם כן אין ספק שיהיה ה' אתי לכבוש יצה"ר ולקדש שמו יתברך ברבים וע"ז אמר מחלקך יהיה חלקי דוודאי יתקדש ש"ש על ידך בכל אופן וכמו שהיה באמת זכאות חלקהון קמי דמלכא קדישא ומזה נלמוד כי לעבוד את ה' בכל לב מבלי פני' כלל ולקדש שמו ברבים והעיקר הנסיון בממון מבלי לחום על ממון יותר מכפי הראוי ו צ"ל בממון של גזל ואינו של יושר כי מחטיא לאדם למאוד וסוף להביא כל הונו ממנו ומזרעו לטמיון וע"ז נאמר הכסף יענה הכל כי יש להזהר ממי שמונע ידו מממון שאינו יושר הוא בחזקת איש כשר וה' ישמור רגלו מלכד וגם לראי' איך ראשונים עמדו נפשם בקדוש השם ועי"כ הקב"ה עשה להם נסים וכבר דרשתי פעמים רבות אם אנו הולכים עם ה' בקרי לתלות בסדרן של עולם אף הקב"ה מניח אותנו להתנהג ע"פ סדרן של עולם ולכן אל תאמרו השרים קשים או יד יהודית גרמו כן שהתקרבו עצמן ביותר לשרים ואדונים וכדומה דברי שטות כי בזה ח"ו יקצוף ה' ואף הוא ילך בקרי להניח הדבר כמנהגו אבל אמת הדבר כי בהשגחה פרטיות וגזירה משמים היה כך להתם חטא ובהם הפגיע ה' עון כולנו ועלינו לבכות ולהתודות לה' על רוב חטאינו ואשר מעלנו בו ובתורתו ואף הוא יתמלא רחמים עלינו ולשוש אתנו כדרכו לשוש אתנו לטוב לנו כל הימים ולא יהיה לנו עוד חרפה בגוים ובא לציון גואל אמן: ת"מ מהגאון ז"ל ובו הספד על חכם אחד בז' אדר תקה"ל בק"ק מיץ