יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 21

והנה לבטל יצרא דעבירה גם כן כביר מצאה ידם בתקנת גדרים לבטלו אבל צריך לברייתא בקיום המין וישוב העולם ואמרו בב"ק כי עזר' תיקן שתהא חוגרת בסינר משום צניעות פירשו מפרשים לאו דוקא בסינר רק כל מקומות מגולים באשה תיקן שתהיה הולכת בכיסוי לבל יראה בה ערות דבר ותהא צנועה וסינר דנקט לדוגמא בעלמא וזהו ודאי בשוק ברבים ודאי דאורייתא לילך בכיסוי ובצניעות ואפילו גילוי שער דאורייתא בשוק וכמה חרדות חרד ישעיה על בנות ציון שהולכים בנטויות גרון וכדומה רק בתוך הבית לא היתה כ"כ צנועה ועזרא תיקן אפילו בבית שהולכים בלי מלבושים עליונים תהא חוגרת מ"מ סינר והיינו בבית אין דרך נשים להיות מעורבו' עם אנשים ולא היה שכיח שיהיה תערובות אנשים ונשים ואם יזדמן ודאי תלך בכל מלבושים וח"ו על בת ישראל שתלך בגלוי בשר נגד אנשים אחרים אבל נגד קרובים אביה ואחיה וכדומה אשר לבה גס בהן לפניהם א"א להזהר והם מעורבים עמה ויש לחוש להרהור והסתכלות ולכך תקן עזרא שתהא אפילו בבית צנועה למאוד שגם לקרובים לא יראה מקום תורפה ותנצל מידי הסתכלות וזהו כוונתם כי נקרו לעינים של יצרא דעבירה הרצון כי עשו תקנה למעט הסתכלות וראיה באשה והיינו בשוק א"צ לתקנתם רק דלא לתגר בקרובותיה שהם אתה בבית ועשו תקנתם הנ"ל וסימא עינו של אותו רשע בגדר ותיקון הנ"ל לילך אפילו בביתה בצניעות ואין מקום לתגר בקרובותיה ותקנה גדולה תקנו בסינר הנ"ל והוא משמרת למשמרת הקודש וא"ש ומה מאוד מתקו דברי חז"ל ויונעם לשומרי אמריהם הן בהתמדת תורה לשמה למחות אבן התועים המתעות את האדם מדרכי ה' ותורתו והן בתפלה בהכנע' כנ"ל תמידין כסדרן כי היא המצרף ומטהר כל סיגים ופגעים יום ביומו כנ"ל והעיקר בצניעות האשה הן בשוק והן בביתה בחדר משכבה לבל יראה שום גילוי שער ובשר אפילו נגד קרובים ועצמה ובשרה כי בזו ינצל ממ"ה שהוא מלא עינים להסית לאדם בראיית ערוה ואשת חיל תנצל מכל אלה ויהללוה בשערי' מעשי' הן הן דברי חז"ל בחידות ובמראה הטו לתת דוגמא לאדם כיצד יהיה נשמר מפח יקוש:

ועתה נשוב אל שני שעירי' כי יצה"ר דעכו"ם ויצה"ר דעבירה כל אחד נקרא שעיר כי שעירים ירקדו זובח לשעירים כי המזיקים הם שעירים והם היצה"ר ובאמת יצרא דעבירה שוה ליצרא דעכו"ם העובר זה בא לידי זה וכל הלהוט בזנות ועבירו' עצמותו כפיר' אמר בלבו בל ראה ה' וכי הסתיר פניו מזה העולם ועולם כמנהגו נוהג ובלבו דברי תורה כלא נחשב כללו של דבר יצה"ר דעביר' הוא יצה"ר דעכו"ם כי סופו לבוא לידי כך והיום כך ולמחר כך ורבים חללים הפילה וכאשר ב' שעירים הללו רומזים על ב' יצה"ר א' ע"ז והשני דעבירה לכך היו שוים בכל דבר במראה וקומה כי אין הבדל ביניהם וכמ"ש ולכך שעיר משתלח רומז על ע"ז וזהו אין בו צורך כלל ויש לשלחו רחוק רחוק למדבר מקום אשר הרגיעה הלילית אל ארץ גזרה ולדחותו ולפרקו איברים איברים רפאים בל יקומו והיות כל עניני עכו"ם תלוי בשפת ולשון מדברת גדולות וחלקות הלשון ודברי פתוי וערמה כאשר האריך בזה שלמה במשלי בנועם אמרו אשה זונה אשר מות בלשונה וארסה בין שיני' עומדת הוא מרומז על המינים כנודע ולכך היה לשון של זהורית קשור בין קרני' וכשנפל לצוק תחתיות היה מלבין להורות כי החיים והמות ביד לשון ולהיות כי מאוד הרחיקו חז"ל להתרחק מן מינות ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כי כל העוסק בו פוגם בגוף ונפש והמהרהר בו חטא בנפשו ולכך המשלח שעיר יטמא בגדיו עד ערב כי כל הנוגע בו יטמא ולהיות כי גלות בבל היה בעבור ע"ז ולכך הבבליי' היו תולשים בשערו של המשלח השעיר ואמרו מהר וצא כי ידעו כמה חובה שנתגלגל בעבור זה שעיר שהוא יצרא דעכו"ם ולכך היו עשר סוכות כי עשר קדוש' הן ולעומת עשרה טומאות וע"ז תכלית הטומאה ולכך היו מירושלים עד צוק עשר מילין וסוכות והיה על כל מדרג' סוכה שהיא תורה שהיא מגין מפני מינות כמ"ש לעיל ותורה הוא הסוכה ולכך היה עשר סוכות כי היה למול עשרה מדרגות עשרה סוכות של תורה להגן ולכך אומרים לו הרי מים ומזון שהוא התורה כדכתי' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי ולכך אמרו בעירובין כי ישבו ישראל בסוכות בימי עזרא דהיינו דבטלו יצה"ר דע"ז ואמרו הדבר בסוכה כי סוכה מורה על תורה והוא המבטל יצה"ר דע"ז ולכך בימי עזרא וסייעתו שהעמידו רגל התורה על בורי' אמרו בסוכה וזהו שעיר המשתלח אבל יצה"ר דעבירה הוא אינו לשלחו לצוק ואין לדחותו בשתי ידים אבל צריך כל כחות שלו שהוא התאוה למשגל וזווג ואכילה ושתיה וכדומה מהתאו' זמנית הכל שיהיה לש"ש לקיום המין לקיום העולם ולקיום הגוף שהוא עולם הקטן ולחזק כחותיו ומזג גופו להיות בריא אולם לעמוד בהיכל המלך הוא אלהי עולם וזהו שעיר הנשחט כי צריך לחלוש כחות שלו לבל יהיה גובר בכחותיו רק להחליש כחותיו ותאות שלו ומה שנשאר מהכחות יהיה לחפצי שמים וזהו מהשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' כי מה שהוא בו מהטוב והשארת יהיה הכל לכבוד ה' ולש"ש ולכך עלה הגורל לה' וזהו יעמד חי שהיה נשאר חי הוא לה' כדי לקיים מצותיו וכך רצונו ולכך נאמר יעמד חי לפני ה' וזהו ענין ב' שעירים ולכך עלינו החיוב למעט בתאות הזמני ועלינו לשחוט יצה"ר כי מה שנשאר בו הוא לה' וביחוד בימים האלו עלינו למעט התאוה הזמנית ולמסור כל לב ונפש לעבוד' ה' ותורתו ולעשות לזו עיקר והשא' טפל:

ואמרו במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה בלע' לא יכול לעמוד מפני תוכחתה של אתונו שבטים לא יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו אנו עאכ"ו עכ"ל וי"ל כפל ענין מיום דין ומיום תוכחה ומה ראיה זו מאתונו של בלעם ושבטים נגד יוסף ומה ענין זה לזה אבל יובן כי כבר עמד הרמב"ן בחקירה מה טיבן שלשה ימי זמן הדין כי בכל ר"ה ויה"כ אדם נידון וכן במות אדם הוא מוכרח ליתן דין וחשבון והוא יום דין גדול לפני ה' ולע"ל בתחיית המתים יהיה יום דין גדול לשפוט כל יצורים וחקר הרמב"ן במה ענין וטוב שלשה זמני דיני' הללו אם נידון בפ"א למה לי יותר אבל הענין כך דרך משל מי ששלח אחד מעבדיו לבוש בלבוש מלכות למרחקים לעסוק בעבודת המלך והעבד ההוא בבואו למרחוק וישכח ענינו ויתחבר אל הפחותים להתגאל באכיל' ושתיה וישכר והוא מתגולל בלבושי מלכות בטיט חוצות ורבב על בגדיו לא חש לעבודת המלך ופניו כתואר המלך שחורני' שזפתו השמש בהולך כל יום ויום טיול ומתעסק בכתמים וכהנה מדברים מתועבים מפסידים קלסתר פניו והוד יופי בגדיו בגדי מלכות ויגידו למלך הנה זה האיש אשר בחרת בו ושלחת אותו למרחקים הלא כל מעשיו מקולקלים כזאת וכזאת עושה ויאמר המלך לא יתכן תיכף לענשו רק צוה להכותו מכה קטנה למען יתן אל לבבו לחדול מדרך המתועב הזה וכן נעשה ותיכף צעק חדלו נא מלהכני כי מתחרט אני אשר עשיתי וישמעו וירפו לו אבל במעט ימים נשכח ממנו את אשר נדר לשמוע בקול עבדי המלך הכשרים ויכבד לבו להתחבר שנית אל הפוחזים ויוסיף להרע ולטנף גופו ומלבושיו ואמרו שנית למלך כך מעשה עבדך ויצו המלך לאסרו לבל יראה אור וידיו ורגליו נחושתים למען ייסר ויעשו כן ויצעק אנא הוציאני מן המאס' הזה למען אוכל לעבדך באמת אעזוב דרכי הרעים ויעתרו לקולו וכצאתו ועבר זמנים נשתכח מאתו הכל וישב למעשיו המקולקים ומכוערים וכשמוע המלך כן ויאמר אין עוד תקוה כי אם לקרוא לשוב לחצר המלכות ובהגיע למקום אשר המלך ועבדיו חונים ויצו המלך מבלי לבוא לפניו כי אם ראשון יכבס בגדיו וירחץ וינקה גופו מכל שמץ וכתם ונגע ומחלה ויהי סר כל מראה שחורה שיש בפניו ובגופו ולישב כמה ימים בצער וסיגוף עד תשב אליו עורו כבשרו ויהיה בגדיו לבנים ונקיים לראות פני המלך ואח"כ בשובו לראות אמר המלך הנה מפאת תואר פניך ורחיצות בגדך אתה ראוי לראות פני שנית אבל כך דרך המלך אשר יעמיד ארץ במשפט לענוש לעוברי מצותיו ומבלי שומעים בקול דבריו כי כך ראוי מפאת הדין והדת וכל אשר הי' לו מצער בארץ נכר לא היה לעונש רק למען ישוב מדרכו הרעה ולא יעשה כפי אשר זמם נעשה לו זאת למזכרת אבל לא לעונש וכן מה שהיה אח"כ לצער לנקו' גופו ולטהר שמלותיו הוא רק כדי שיהיה ראוי להיות מרואי פני המלך אבל בשביל זה אינו בגדר עונש ואח"כ ידין המלך אותו כפי פקודתו ונימוס משפטו מבלי נשוא פנים כי אין רחמים בדין וכן הדבר באדם בשלשה זמני דינים הנ"ל כי הקב"ה שלח לאדם למטה לעשות עבודתו ופקודתו והוא הלך חשכים ואין נוג' בדרכים מקולקלים ויודע הדבר להקב"ה ויצו תחל' לשלוח עליו נגעים קטנים וזהו בר"ה אשר יפקד איש איך לעשות בו ולהתרות בו שיניח מעשיו מקולקלים ואם מתחלה בבואו עליו יסורים מתחרט וישוב אל ה' ואח"כ ישכח במעט זמן וישוב לקלקולו עד שאחרון קשה מראשון ועבר עבירה ושנה הותר לו ואחר כך יוסיף ה' לדונו כפי צורך הזמן לשלח עליו נגעים וכמה דברים המעוררים אותו משינתו האולת ואין זה בגדר עונש כמו שלא יתואר לעונש איש אשר יתעלף ויכו אותו על הלחי בכל כחו ויתנו ברזל ורסן לתוך פיו לפותחו בחוזק עד שלפעמים יפול שינו ויזוב דם כי אין זה לנקמה ועונש רק לעררו ולהשיב רוחו אל נדנה כן הדבר ביסורין ועונשים הבאים לאדם בחיים חיותו הוא רק להקיץ אותו משינתו ולעורר רוח נשמתו וזהו הדין שנעשה בכל ר"ה לאדם וכאשר ראה הקב"ה שבכל זה לא נעשה שליחותו והאדם הולך בדרך לא טוב רע לא ימאוס ולא ישגיח בכל היסורים יצוה שישוב אל מקום אשר נתנו לו ויגוע וימות ובמותו נשמתו רוצה לשוב אל מקו' פני מלך עליון וא"א לשוב כי נשמתו ומלבושו כתונת עור שלו המה מלוכלכי' ומטונפים קיא צואה בלי מקום ואז נגזר עליו כמה זמן יהי' בגיהנם של אש ושל שלג ושאר עונשים כדי לטהר צואתו פגמו וכתמו ויעבור ימי טהרת נגעו כדי שיהיה ראוי לבוא להיכל קדישא וכן כמה זמן יהיה טבול בנהר דינור גיהנם העליון וכל כיוצא בזה וגם זה אין בגדר עונש אף כי נשמתו סובל צער גדול מ"מ הכל בגדר כיבוס ורחיצה במים חמים וצוננים כהנ"ל וזהו יום הדין לאחר מיתה ולע"ל אז יהיה יום הדין גדול לומר אמת כבר רחצת וקדשת עצמך לעמוד בהיכל מלך אבל אין זה עונש כי עברת מצות ה' ולא כך ראוי מפאת דינו של עליון ואז נידון לענשו כפי חטאו על שלא השגיח כלל ככל התראות ולא שם אל לבו להטות מדרך רע לטוב ואלו הן שלשה זמני דינים ודעו כי יום הדין הגדול נקרא יום דין אבל מה שאדם נידון בזה העולם בכל ר"ה וכדומה מהימים נקרא יום תוכחה היא רק להוכיח לאדם למען יתן אל לבו לשוב מדרכיו ולולי זה היה לאדם ביום הדין אמתלא כי שוגג הייתי נרדמתי בהבלי זמן ורוח ימי הבלי פתתני ואפת אבל מחמת יום התוכחה א"א לטעון כי כבר עברו עליו פגעים רעים שהזהירו והתרו בו חדל לך והוא לא שמע ולא הטה אוזן וזהו אוי לנו מיום הדין ולמה הא יש לנו אמתלא כנ"ל וע"ז אמר אוי לנו מיום תוכחה כי עי"כ נסתם טענתו כנ"ל רק הא גופי' יצה"ר מתעה לאדם בשני דרכים אחד אם יקרה לאיש פגעים רבים יתלה אותו בקרי מכות מדינה ופגעי זמנים בשינוי אויר וכדומה ובכל מה שיקרה לאדם יתלה בטבע אם יעני יאמר מחמת רעש מלחמה וכדומה דברים הכל תולה במקרי ובטבע ולא ישום אל לבו כי אלהי' עשהו למען יחדל מדרכו הרעה אבל איש נבוב ילבב למאוד כי רואה אני כי לא היה כן מימים ימימה והטבע יתמיד ומה יום מיומים ויתן אל לבו לראות אימת קרה לו ובאיזה אופן ואז יכיר כי היום והענין גורם שהוא לעונש כי כך מדותיו של הקב"ה מכוונים לפי ענין החטא והכל מכוון מדה כנגד מדה בזמן בכונה מבעל החכמה אשרי איש שישכיל בזה וטוב לו וזה אמרם בלעם לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו כי בלעם תלה ג"כ הדבר במקרה שאתונו מיאן ללכת כי לא ראה דבר לתלות במניעת הליכת אתון ואמר לו אתונו לא היה לך לתלות במקרה כי ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ואיך יהיה במקרה והיה לך לשים על לב כי הלא דבר הוא ולא היה בלעם יודע להשיב וכן הדבר באדם ליתן אל לבו ההסכן להיות לי כה ואין זה מקרה והנה עוד יש ליצה"ר טענה אחת כשאדם עושה רע לחבירו כי יאמר לו בממ"נ אם נגזר על פלוני לבל יעני או לבל ילכד בפח הזה אלף כיוצא בך לא יוכלו לעשות לו רע והאמת עד לעצמו למאוד ואם נגזר עליו מקרה רעה אם כן אין לך עונש כי גברא קטילא קטלת והרבה שלוחין למקום ואם אין הדבר ממך יהיה על ידי אחרי' ומה לך לפחוד מעונש אבל זהו פיתוי של שטות ולכך אמרו מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב כי רחמנא לבא בעי כי עכ"פ הוא צריך לעשות כמה דנפקד עליו מן הקב"ה ואם כוונתו לרוע יקבל ענשו דרך משל מלך שיש לו חולי ארסיי ונלאו רופאים לרפאותו ובא איש צורר ואויב למלך ולא ידע מחולי שלו ויתן למלך להשקות סם וארס נחש שרף להמיתו ובבא למלך בקרבו ויגרש הארס מקדם ויעל מורסא ובועה והיה לו לרפואה ויקם ויחי וכי יעלה על דעת שאין לאיש הלזה משפט מות אשר דמה בנפש מרי להמית המלך וכן הדבר באדם החוטא אף כי בלא"ה נגזר כן על חבירו מ"מ רעה תבוא לו על ענינו הרעה ודבר זה נלמוד מן אחי יוסף אשר נבהלו אחיו מפניו אף כי באמת היה ליוסף טובה גדולה כי נעשה למלך מושל ושליט בכל ארץ ובכל זה היו אחיו בושים וממנו ילמוד כל אדם וזה אמרם אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחה אנו עאכ"ו ולא יתפתה ביצרו כי הכל מה' כי מ"מ הוא מחויב לקבל ענשו החרוץ ומזה ילמוד אדם ובפרט בימים אלו ימי דין חיוב על אדם לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' כי לו הרחמים והסליחות כי ישוב ירחמנו וישליך במצולות ים חטאתינו ובא לציון גואל אמן: תוכחת מוסר מה שדרש הגאון הנ"ל ז"ל כ"ב שבט תקה"ל בק"ק מיץ בעת שהיה הגירוש ר"ל בק"ק פראג:

ירמיהו הנביא פתח בקונן על תפארת ישראל שנפל הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקי' הה' אין בציון אם מלכה אין בה הכעיסוני בפסיליהם וכו' עבר קציר כלה קיץ וכו' הצרי אין בגלעד וכו' מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה וכו' עד את חללי בת עמי כו' להבין ענין אמריו ומה זו התימא הה' אין בציון כי למה לא תמה על שו' דבר בזה רק על זה קול שועת מארץ מרחקי' אבל יובן לפי מ"ש בתוכח' ישא ה' עליך גוי מרחוק אשר לא תדע לשונו ודע' הרמב"ן שלא נתקיי' בבי' ראשון כי נ"נ היה שכן לא"י ולשונו לשון ארמאי קרוב ללה"ק אבל בבית שני היו רומיי' רחוקים וגם לשונם לשון לטין רחוק מעברי ומפרשי' אחרים אומרים כי בבית ראשון פרס מלך ספרד וכדומה באו לנ"נ לעזרה והמה אומרים ערו ערו וכו' כי היה עם אכזרי ובכל זה צריך טעם למה עשה ה' ככה הלא כל מעשיו מדה כנגד מדה ומה זו מהמדה להביא גוי מרחוק ולשון נכרי אבל נראה כי אמרו חז"ל מטיבן של קרובים אתה יודע טיבן של רחוקי' והענין כי ישראל שנפתו בעו"ה לעובדי עכו"ם לא הי' נפתי' לע"ז שבסביבות' כי ראו שאין בהם מועיל אבל פתו אותם באלהי נכר ממדינות רחוקים ולחשים בלתי ידועים ושמו אותותם אותות כאלו מפליא לעשות בהקטר' להם ולחישותן כהרוצה לשקר ירחיק עדותו ואמר שכך הוא פועל וכך היא מטיבה ומריעה וכדומה וגלל כן היה בעו"ה ישראל נפתי' אחריהם ולזה הכתוב אומר הלא מטיבן של קרובים אתה מכיר ברחוקים כי כמו שאלו אין בהן ממש כך אלו ולכך אשר עבדו לע"ז הבא מרחוק והקטירו ולחשו בלחש וכשוף לחשים בלתי נודעים כי אלו היו בקיאים בלחשי' ההם היו מבינים שכולו מעשה הבל ולהט וכשוף והקטרה לסטר' מסאבא ולכך היה עונשם מכ"מ להביא להם המצור גוי מרחוק ואשר לא ידעו לשונו אך זה בבית א' שהיו עובדים ע"ז אבל בבית ב' אין זו מהמדה כי לא עבדו ע"ז וזהו שאלת ירמיה הה' אין בציון בשלמא שכפרו בציון בה' ובמלכו של עולם כמו בית א' יתכן שיהיה כן אבל הם לא כפרו בה' ומלכה ואדרבה עבדו את ה' למאוד וא"כ למה יבואו גוים יכעסוני בהבליה' ובפסיליה' הלא נחנו לא עשינו כזאת וזהו רב קינות ירמיה ורב עורר בכיתו וזהו בעו"ה מהקינה ואנינות שיש לנו כעת על קול שועת עמנו ממרחק היא ק"ק פראג ובאו עליהם גוים מרחוק לא ידעו לשונם וגוי אכזרי למה הה' אין בציון אלו שערי' המצוייני' בהלכה ומלכה אין בה הלא עובדי' את ה' בכל לבב ונפש בלי הרף ובאמת כמעט א"א לדבר ולהרי' קול לרב צערי ותוגי על חמדת ישראל כלילת יופי שהיה לשמה ומקום אשר יתנו תוקף של הלכה מקום נחלי יאורי תורה והמדע מקום שלומדים תורה לש"ש ועל עם ה' שנפלו בחרב לבי לבי על חלליהם ומי יתנני מלון אורחים ואבר כיונה לישק עפרו' קודש מקום אשר נשפכו דם הטהורים האלה ולחבוק אבני קודש אשר ספוני טמוני חכמים ונבונים אשר הערו נפשם למות וחפים מפשע ומנוקים מכל אשמה זכו חולקכון קמיה מלכא קדישא ואיך אפשר לדבר הלא נמס לב ורפו כל ידים וגלל כן אחרתי ולא דרשתי בהספד ואבל וקינה ותוג' עד כה כי סגר עלי המדבר וכמאמר מדרש רבה רבי דרש באיכה מ"ח אנפין וריב"ז כ"ד אנפין וכי רבי גדול מריב"ז אלא בגין דהוא הוי קרוב לחורבן בהמ"ק לא הוי יכיל למדרש יתיר מגו בכי' אף אני היודע בטוב מעלתם מקדם וכעת ברב ירידתם וכשלונם בעו"ה ולכן עד כדין לא היה לי אפשר לרב דמעתי על לחיי לומר דברים ברבים והיום הזה אשר בלא"ה תענית צדיקים למחרתו יום שנקבצו ישראל לפלגש בגבעה אמרתי לא אתעצל בהספד ולעשות אבל יחיד על דברי הצרות ותוגות ושמועות רעות ובאמת גם לי קרה הפסד גדול ואין אני מצער כלל כי צדיק ה' בכל דרכיו אבל צרות אחינו ב"י צר לי מאוד עד לנפש וזהו הענין שנחלקו בגמרא אי אנחה שוברת כל גופו של אדם או חצי והביאו ראיה מיחזקאל דכתיב בן אדם האנח בשברון מתני' וגו' ויאמרו לך מה אתה נאנח ואמרת כי שמועה שמענו ונמס כל לבב ורפו כל ידים וכל ברכים תרדנה מים וכו' ויש להבין במאי פליגי וגם להבין הפסיק מה השאלה הזה למה אתה נאנח הלא אדם עלול לפגעי הזמן ואין רגע בלי פגע ויגון ואנחה אבל הענין כך כי ידוע משחז"ל בכל לבבך בשני יצרך יצ"ט ויצה"ר כי באדם יש חלק טוב והוא חלק נפשי והוא הלב טוב ויצ"ט וחלק רע שהוא חלק חומרי ולב רע ויצה"ר וחייב אדם לכבוש זה תחת זה וזהו ודאי אף אם יקרה לאדם צרות רבות ותוגות חייב אדם לקבלן באהבה ושמחה כי מאת ה' לא יצא רעות בהחלט וזהו שמגיעים לו הוא להתם החטא ולכלות פשע וכדומה וכמו שלא ידאג החולה השותה רפואות מרים וסרוחים וכדומה בחתיכת בשר חי ומורסא רק יעשה אותו באהבה אם יבטיח אותו הרופא מומחה שעי"כ יתרפא וישוב לימי עלומיו ואיך לא נשמח בקבלנו רפואות חדים ומרים מרופא הנאמן ואמיתי ובעל היכולת ולכך פירשו המפרשים על הלל בשמעו קול צווח' בעיר שאמר מובטח אני שאין זה בביתי כי הלל הרגיל לאנשי ביתו על דרך מוסר והנהגה ישרה כאשר יקרה שום אסון ודבר צער ומחריד לבל יצערו ולבל יקוננו כ"א יקבלו באהב' כנ"ל אך כ"ז על צערו אבל על צער חבירו חייב אדם לצער עד מאוד בלב ונפש לא ינוח ולא ישקוט להשתתף בצערן ולהוריד כנחל דמעה וח"ו להעלים עיניו מצרות של ישראל וזהו תכלית המרי שאמר הפסוק ולא נחלו על שבר יוסף ובדבר זה אמרו חז"ל שנחרב ביתר שלא היו מצערין בחורבן ירושלים ובאמת בביתר היו גדולי ישראל אבל חשבו שאין לצער על מדתו ודינו של ה' אבל טעו כמ"ש כי בשלך אתה רשאי ולא בשל חבירך וזהו הדבר שאמרו באנחה אלו ואלו דברי א"ח הצער ויגון שקרה לאיש עצמו ומאנח אנחה זו אינו בנפש וחלק טוב כלל כנ"ל אבל בחלק רע מן הגוף כי חומר האדם לא יסבול ירא' שורו טבוח לפניו ואחרים חומסים ושודדים רכושו עד שנשאר ערטלאי ופוצעים בו מכת חרב וכדומ' ולא יאנח אמנם חלק טוב מקבלו באהבה וברצון ולכך אמרו שוברת חצי גופו דייקא שהוא חלק רע אך כששומע שמועה רעה מה שקרה לאחרים בזה כל הגוף הן טוב והן רע יתאוננו ויקוננו כמש"ל ואין לך לקבל מאהבה יסורי' של חבירו ובזו אנחה שוברת כל גופו של אדם דייקא וזהו שנא' ביחזקאל כאשר יאנח בשברון מתנים לפני העם ואמרו לו מה אתה נאנח אתה דייקא אתה הוא צדיק וחסיד אין לך להתאנח כלל רק לקבל באהבה כהלל הנ"ל וע"ז ישיב להם אין אנחתי בשבילי רק שמועה בא משל אחרים ונמס כל לב דייקא לב טוב ורע כנ"ל בשני לבבך ורפו כל ידים וכו' ולכך כל צערי בצער אחינו ב"י וחלילה לנו למנוע רגע א' מבלי שיתוף בצערן ולדמות במחשבותינו כאלו אנו יושבים שם ובא עלינו גוי אכזרי בקרדומות וחרבות שלופות גזלו וחמסו כל אשר לנו ופוצעים בנו ועינינו רואות שהורגים מחמדי עין עד אשר עוללים שאלו לחם ואין גם אח"כ מגרשי' אותנו ותלו בני טפלא ובבתינו אין כל ויאמרו צאו מתוך המדינה ולא נדע לפנות ימין או שמאל ודמו זאת במחשבתכם כאלו הדבר עמכם בפועל ידעתי כי תרדנה עיניכם דמעה מאין הפוגות וירב תאניה ואניה ומה הבדל יש אם אנו יושבים פה ת"ל ובחמלתו בטח ואחינו עצמינו ובשרינו אשר בבטן עושנו עושיהם יושבים ברעה גדולה צרה ומצוק' אוי שכך עלתה לאחינו בימינו ולכך אל תמנעו מצער ותפלה כראוי והיא מצות עשה של תפלה לדעת הרמב"ן שהתפלה לאו דאורייתא רק בעת צרה מצוה מהתורה להתפלל אבל התפלה צריך להיות בתום לבב וראשון לפשפש במעשים ולהסיר קוץ מכאוב ונשוב להנ"ל לקושית ירמיה למה הביא הקב"ה בימי בית שני גוי מרחוק אבל ידוע מ"ש חכמי' ז"ל בבית ראשון נתגלה עונם נתגלה קצם ובב' לא נתגלה עונם לא נתגלה קצם ויש להבין מה תלי' זה בזה וכי בשביל שנתגלה העון יתגלה ויהיה הקץ מהר וגם הלא בבית שני ידענו העון כמאמר חז"ל שנאת חנם ואי שלא נכתבה הא בעו"ה מתחלת בנין בית ב' חדלה חזון ונחתמ' כתבי קודש אבל הענין כאמרם כשאדם דש בחטא נעשה ו כהיתר ואינו מרגיש בחטא אבל כאשר ינחם וימנע מעשות חטא אז יזכיר בחסרונו ובחטאו אשר חטא ומעל' אשר מעל בה' ובתורתו וזהו בבית ראשון שהרעו לעשות אבל בגלות בבל התנחמו מאשר עשו ולא עבדו עוד ע"ז ולא עברו על ג"ע וש"ד וא"כ נתגלה עונם כי בעזבם הרע חטאם לנגדם תמיד ולכך שסרו מלעשות אף ה' ריחם להם והבטיח' לגאלם מהר בפקידת שבעים שנה ונגלה קיצם אמנם בית שני שהיה שנאת חנם ולה"ר וזהו לא שבו בעו"ה ועוד היום מחזיקים בטומאה זו לשנוא חנם בפיו שלום את רעהו ידבר ובלבו ישים ארבו ושמח במפלתו ותקלתו ואומרים אין פשע אדרבה לחכם יחשב ובעל תחבולה הציד בפיו ופוסח ורוכב על שני הסעיפים ושפת חלקות וא"כ לא נתגלה עדיין עון בית שני כי הלא להיתר יחשב ולכך בעו"ה לא נתגלה קיצם ואנו יושבים זמן רב בגילה כי כל זמן שסיב' המביא' החולי לא תוסר א"א לרפאות החולה בכל מרקחת וסמים שבעולם וכן הדבר אצלינו וזהו היה הואיל שהיו נותנים יתרון לבעל הלשון מדברת גדולות ואמרו חז"ל על לה"ר יושב כאן והורג ברומי ולמרחוק ישלח חציו ויהומם יפריד אלוף לתת חרב ברעהו וכנגד זה הביא הקב"ה עליהן גוי מרחוק גוי אשר לא ידע לשונו את זו לעומת זו ולכך אמר הנביא תירוץ על שאלתו הלא תדעו עבר קציר כלה קיץ ונחנו לא נושענו מה שלא היה בבית ראשון והסיבה כנ"ל מחמת שנאת חנם ולה"ר כי זה עדיין מרקד וא"כ אף זה אין לתמוה על גוי מרחוק ועל שועתם אף כי את ה' דרשו כי חמור מאוד עון לה"ר ובאמת על רב עונות יוה"כ מכפר זולת עון לה"ר וסימן עבר קציר כ"ה קיץ שהוא יה"כ בתכלית הקיץ בחג אסיף ונחנו לא נושענו כי איך יועיל טובל ועולה ושרץ בידו כי בו ביום מלתו על לשונו לדבר ולשנוא אחיו בלבבו כפעם בפעם ובעו"ה חטאינו אני מזכיר כי אפשר שהוא העון שגרם בפראג ובמדינה צרות תכופות הללו אף שהיה בהם כל מחמדים מה שאין לשער אבל בעו"ה לה"ר ושנאת חנם ומרגל את חבירו בגוים היה קצת שכיח גבם וכל אנשי מיץ אשר היו בפראג בצאתי משם יעידו כי דרשתי כזאת להם חדלו הרע הזה ואם לאו יקרה לכם ח"ו רעה רבה כי רעה נגד פניכם ובעו"ה לא שמעו בקול מוכיח בזה ואכן בבקשה מכם ראו כי בעו"ה מדה"ד מתוחה על ישראל כי כבר אמרתי כמוהם כמוני: