יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 20

והנה יעצה לנו התורה בסוכות שהוא סוף ימי תשובה לקבל על עצמו גלות ולהיות כל עולם נחשב בעינו כתוהו וכצל ולכך אמרו צא מדירת קבע ושב בדירת עראי להורות כי גרים אנחנו עלי ארץ מבלי קבע וימינו כצל שבין לילה הי' ובין לילה אבד רוח נושב ואיננו ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכל ימיו יהי' עינו למעלה לשוכן שמימה באמרם שיש לעשות סכך בענין שהכוכבים נראים מתוכו בהיר ויהי' לבו לשמים ואולי יחוס הקב"ה על נכה לבב ועני היודע מצב שפלותו וכי כל שבתו בארץ מעט ורע כל היום מי גבר ימלט מפגעי ונגעי זמן ותמורת הימים וא"כ הקב"ה חומל דל ויתנחם על עפר ואפר וזה עצה העמוק' לעשות בז' ימי סוכות כי אז הדין עדיין מתוח ותלוי עד שמיני עצרת שיש לנו לשמוח ובטוחים אנו בחסד ה' שיצא לצדק דיננו הנה עצה זו על ז' ימי החג אבל האיש הירא וחרד לדברו של מלך מלכו של עולם לא יהי' לו סוכה זו לבד בחג הסוכות כי אם כל השנה יהי' לו הכל לדירת עראי וילון בצל סוכה ויצא מדירת קבע ויהי' הכל בעינו כגר וכאורח בעלמא ויביט כוכבי שמים לשים בה' מבטחו מבלי לבנות בתים באבנים משכיות וחדרי מלכים ברצפת בהט ושש וכדומה מתענוגי בני אדם להרחיב דעתו ובזה יבא לידי מותרות וחמדת נשים ושאר חמדת ממון עם איסור והיתר ואפי' ללסטם בריות אפס יהי' כפי צורך ארמונו והיכלו ובזה יתגאה וירום לבבו ויתנשא וישכח אלוה עושהו מה נעים ונחמד היה צוואת יונדב בן רכב שצוה לבניו לבלי בנות בתים כ"א באהלים ישבו דירת עראי פעם כה ופעם כה וכן עשו אבותינו אי"ו היו שוכני אהלים והוא שהאריך ימיהם כי לא חרדו לפגעי אש שישרוף ארמונם ולא פחדו לקול אויב ורעב ומגפה כי מהר נתקו חבלי אוהלים ויתידות משכנותם ויתהלכו מעם לעם וע"ז אמר בלעם בראותם במדבר שוכני אוהלים מה טובו אוהליך יעקב אהלך דייקא שאנו רק שוכני אהלים כאהלי קדר ואז כיריעות שלמה ואז טוב לנו בזה ובבא אבל כאשר נחנו שוכני בתי חומר גויל וגזית אבן מקיר תזעק להעיד בנו כי נגע נראה לנו בבית החמס והגאו' וחמדה ותאוה שמה הרגיע' לילית שמה מצאה מנוח תשלח חיצים ותפיץ אותם ובפרטות הבונות בית בלי משפט ומסיגי גבול דלים וע"ז נאמר שבתיהם קברם ירדו שאול בעו"ה וראו כבוד ה' שהי' שכן באוהל משכן עשוים קרשים ויריעות התמיד הענין במדבר ובביאת לארץ כי התהלך מאהל לאהל מדבר גלגל שילה נוב וגבעון ת"פ שנה ומקדש שלמה שהי' בנוי בבנין אבנים יקרות לא התמיד רק ת"י שנה והי' לשריפת אש בעו"ה ובית שני נחרב כמה פעמים בימי יונים והורדוס חזר ובנאו ועכ"ז לא התמיד יותר מת"ך שנה וזהו שרמז הפסוק בסוכות תשבו ז' ימים זהו הכלל שזה ודאי להמלט מהדין אבל האזרח דהיינו צדיקי ישראל הנקראים אזרחים ע"ש אברהם אבינו הנקרא אזרחי מעבר הנהר ישבו בסוכ' תמיד מבלי הפסק ומבלי זמן כלל כי אם תמיד ישבו בסוכות מבלי מניעה כלל ותמיד יהי' כל העולם אצלם לדירת עראי כנ"ל ומה טוב לנו כי נשמור כן אמנם יש בסוכה רמז ג"כ על התורה כי היא צלא דמהימנותא והיא התורה הנקראת צלא דמהימנותא וע"ז צווח שלמה בצלו חמדתי וישבתי והוא צל מורה וצ' סיכה ובזה יש אדם לישב וללמוד תורה בסוכה לא להרבות משתה ברעי' תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות חתן וכלה בדברי עגובים וליצנות והרהור עבירה אוי לאזנים שכך שומעות ועינים שכך רואות לעשות בצל סוכה צלא דמהימנותא צל רע וצל שדים ומלאכי חבלה שעירים ירקדו בסוכה והיא סוכת גנב"ך שאין יוצא כי סוכה עשוי לענן ה' יומם על הסיכה ואף שאין נראה מ"מ ברור ואמת מי שיושבים בסוכה לשמה ועוסקים בתורה ושמחים בחג ומצוה ושמחת מועדות שענן ה' חופף למעלה מעלה עין ראתה ותאשרונו אבל מי שעוסק בסוכה בדבר לצון וחטא ופשע מעביר הענן ונעשה ענן בקר ועבי' דשוא של ס"א וע"ז נאמר כלה ענן וילך אבל עיקר סוכה היא התורה ואמרו בגמ' המוליך שעיר המשתלח היה יו"ד סוכות מן ירושלים לצוק וענין סוכות תבין בשנקדי' מהבין מה ענין שני שעירי יה"כ שאמרו חז"ל כי היו שניהם שוים במראה ובקומה והי' הגורל מי לה' ומי לעזאזל דיש לתמוה חברותא כלפי שמיא טמא וטהור יחדיו יאכלו מה זה לזה:

אבל תבין בשנקדים להבין דברי הגמרא דיומא דאמרו דאנשי כנה"ג צעקו בקול על יצרא דעכו"ם והיינו האי דאחריב ביתינו וגלינו מארצנו ועדיין מרקד בנו וכו' ויתבו בתענית ג' ימים ונפל פתקא מרקיע דכתב ביה אמת אמרו הא חותמו של הקב"ה ונפיק עמודא דנורא מבית קדשי קדשים אמר הנביא היינו הוא תפסוהו נשמט מיניה מזי' ורמי קלא נזדעזע א"י אמרו דלמא ח"ו מרחמי לי' מן שמיא נתנוהו בדודא דאברא דלשאוב קלי' ביקשו רחמי' איצרא דעבירה ויהיב לי' נמי כדחזי' דמצריך לברייתא נקרוהו לעיניה כי היכי דלא נגרי בקריבותי' עכ"ל והמאמר הזה תמוה מאוד מלבד כי רוב המחקרי' וחכמים העלו כי היצה"ר אין דבר חוץ לגוף רק הוא כח הגוף וחלק חומרי ורע שבו וא"כ מה זו תפיסה אף אם א"א דהוא מלאך רע עומד בפ"ע מסית ומדיח מ"מ במלאך שהיא ענין רוחני לא יצוייר בו תפיסה ואחיזה ולא יעצרוהו הגשם העכור ואם בית גזית ואבני שיש לא יעצרוהו לעבור בתוכו והוא בהיכל המלך וסגני' אך יעצרוהו כלי איפה מכוסה בעופרת ואבר ויותר תמוה דלמה נפל בפתק' אמת אם שהוא חותמו של ה' מ"מ לא נזכר בו אם יהי' מקום לבקשתם או לא וכל מעשה ה' אמת אף שברא יצה"ר אין בו עול וגם מה שאמרו דנפק נירא מבית ק"ק דבר זה תמוה וכי יש משכן ס"ם אבי אבות הטומא' במקום קודש קדשים מקום אשר נאמר עליו וכל אדם לא יהי' באוהל אפילו מ"ה שנאמר בו דמות פניהם כפני אדם ואיך יהי' שם שריית משכן הס"ס וערל וטמא לא יבוא הבית פנימה אל הקודש ומה שאמרו דשמטיה לשעריה הוא תמוה דודאי הוא רוחני ואמרו דהי' דמות כאש ואיך נשמט מיניה שער ראשו ומה זה דהי' כ"כ הצווח' עד שנאמר דהלך מת' פרסה לת' פרסה וכי בשביל השמטת שער אחד יהיה כ"כ צווחה ואם נאמר כן לא יובן מה דחששו דמרחמי לי' מן שמיא וח"ו דה' ירחם את רשעים והלא אמרו על שאול דחס על הריגת עמלקים הטף והצאן ויצא קול אל תצדק הרבה כי אסור לרחם על רשעים וע"ז נאמר ה' קנוא ונוקם לצרים וח"ו דירחם על הצורר הזה דאיבד בית ה' וטובי העם נתח כתף וירך ואם יראו בכך מה זו התרופה לשים אותו באיפה ולכסות פומי' באבר ואין זה מטבע עופרת כלל שיהיה סגולה לבל ישמע קול הצועק בקרבו בקול ענות גבורה ואם ישנו בטבע וכי ח"ו יהיה זה מועיל לבל ישמע ה' קולו הלא מבטן שאול שועתי אמר יונה והדבר תמוה למאוד וביותר יש לתמוה במה שאמרו בהא דנקרו לעיני' של יצרא דעבירה דלא מגרי בקרובי' דלמה ואם עינו כהות מלהביט ולמה יכוון להסית דווקא באשה זרה ולא בקרובי' הלא מסיח כסומא בארובה ולא יודע איך ומה ואפשר שיזדמן שלא יסית באשה זרה רק בקרובי' כאחד הממשש כעור באפילה ובאמת מאמר זה זר למאד בפשט הגמ' עד שא"ה חברו בזה ספרים לצחוק ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה:

אבל מה שנרא' בדרך הפשט הוא כך כי יצרא דעכו"ם בא מחמ' טעות בענין המדע וחכמה כמו שכתב הרמב"ם כי בדור אנוש טעו והוא מחמ' חסרון חכמה ומדע טעו ואמרו כי ה' לרב ערך יקרתו חלק ממשלה לכוכבים ומשטרי השמים וכהנה יתר דרכי הבלי עכו"ם ומינות הוא הכל מפאת חסרון חכמה ושטות שרחוק בעיניהם להאמין בסבה ראשונה וכדומה דברים אמיתים שה' ינבא בני אדם וכהנה דברים אמיתים אמונה אמיתית עד שלבסוף רוב חכמי מחקר אמרו עולם קדמון וכמנהגו נוהג ובירה בלי מנהיג ואם יתפלל איש או לא יתפלל הכל כחדא יחשב סוף דבר עבירה גוררת עבירה כל א' בודה מלבו דרך ישר בעינו לדבר דברים ברומו של עולם זה אומר כך וזה אומר כך והכל גורם שני דברים אחת רעות רוח דנקטו לומר שהם ישיגו ענין מהות בורא וסדר בריאת שמים וארץ וטיב הנהגתו ומה שא"א להשיג בשכלם המזוהם ושכל עכור חומרו יכחישו ויגזרו ויאמרו לא כי אין לנו אלא מה שהשכל שלנו גוזר כי הוא האומר נגיד ומצוה לאדם ומורה לו לדרך ומי חכם ולא יאמר כי זהו הוא גסות רוח שאין כמוהו שאדם הקרוץ מהחומר נבזה טפה סרוחה עלול למקרי' משתני' לפגעי זמן מוכנע למזג איכות ומקרי יסודות קשור במקרי הזמן אשר לפי הכל השכל משתנה מיום ליום היום יאמר על מר מתוק ולמחר ההיפוך יאמר שכלי שלם להכריע בענין אלוה אשר טבע כוכב א' נבוכה לא יוכל להשיג על בוריה אם הוא אור אש או גשם חמישי אפילו בחכמת לימודית שיש לנו מופתים חותכים מצויירים בחרט אנוש כמה חכמים טעו ועשו מופתי' מזוייפי' ובנו שרשם על קו תוהו ומה נאמר בדברים נשגבי' כאלה אך כל זה נסתעף מן ביטול תורה זאת התורה אשר שם משה לבני ישראל כי ההוגים בו יראו כמה נסים ומופתים שנעשו לישראל אשר גם מתחלה היה לבבם קשה להאמין כי נשתקעו ג"כ בחכמות חיצונים מינות וכהנה עד שלרב אותות ומופתים שנעשו בפומבי ובהקהל שאין בו מהטעות ותחבולות נתברר ששקר נסך בקרבם ומזה ילמד כי אין לסמוך על שכל כלל כי מן אנוש עד מתן תורה כמה חכמי או"ה שלוים ושקטים היו והיה להם אורך ימים שהיה להם זמן לחקור ולא השיג אותם טרדה וצער ויגון כי העולם היה אז מלא ברכה ושבע ודשן ומ"מ לא השיגו אורחות חיים כמו בלעם ויתר חרטומי וחכמי מצרים כי מתת אלהים היא ליודעיו ולענוים יתן חן וממנו ילמד כי לא לחכמים ההכרע בענין אלוה ולחכמי תורה נוחלי מורשה להם תושיה וגבורה ושוא עמלו כל החוקרים בשכלם המטופש ומתורתינו ילמוד ראש הנביאים ואב לחכמים משה כמה דברים שנעלם ממנו ולא ידע עד שהוצרך לשאול או שאהרן ואלעזר בנו העמידו אותו על האמת ויושר כמו בחטאת הנשרף וכלי מדין ובזה ילמוד שאל יתהלל החכם בחכמתו וההוגה בתורת ה' ובמצותיו ימצא בו חן וכבוד וענוה ויראה כמה נעמו ועמקו מחשבת הבורא להטי' לברואיו ומה עמקו מחשבותיו ורחוק ממחשבתנו עד שאין לדמות אותנו לו בשום אופן לא להביא ראיה מידיעתינו ומחשבתינו לידיעתו ומחשבתו כמו שעשו אלו טפשים עובדי עכו"ם קדמונים כללו של דבר אין דבר המברר שכלנו להתרחק מפח יקוש וממינות כ"א תורתינו הקדושה לההוגים בה לשמה כי בו יבערו קוצים מהכרם והמאור שבו מגין לבל ימצא מקום לשטן להתעית אותנו כי נר מצוה ותורה אור והנה בבית ראשון אף כי סנהדרין ומעתיקי שמועה ותלמידים היו גדולים בתורה עד שאין ערך להם בבית שני וקטנו של ראשונים היה עב ממתני אחרונים מ"מ המוני עם בעו"ה נעדרים היו מחכמה כי היו טרודים בגפנם וכרמ' וכהנה טרדות עד אשר לא ידעו מהתורה וראה כי זמן קטן שהיו בגלות בבל שכחו שמירת שבת שהוא דיבור שלישי מיו"ד דברות ומה ידעו משאר מצות התורה וחקר נא בכתובים כי המוני עם היו משוללים מבלי ידיעת התורה למאוד וזה גרם כי נפתו לקול מתעים נביאי שקר שקמו ולמדו מן חכמי עכו"ם שביניהם ויתערבו בגוים וילמדו מפתוי דבריהם ללכת אחרי הבל עד שלבסוף נתקשה אצלם כ"כ שאטמו אזנם לשמוע בקול נביא ואפי' לומדי תורה נפחו אחריהם כי יד המלך ושרים וסגנים היו במעל זה והכל היה בגרם מיעוט לימוד תורה וזהו כוונת הפסוק על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי כי ודאי ידוע הארץ נאבד כי עזבו ה' והלכו אחרי אלהי נכר רק השאלה איך באו לכלל טעות ושטות כזה להחליף טוב ברע וע"ז אמר על עזבם את תורתי שלא למדו בתור' ובאו לכלל טעו' ועיקר טעות עכו"ם הוא כאשר כתבתי בשגיאות המחשבה ועומק הרהור הלב בדברים מתעים וזהו שנולד מגסות רוח לומר שכלי שלם ולי נראה להכריע וחקר אלוה אמצא וכבר נודע בכוזרי וכן במורה נבוכים ויתר מחברים כי האדם דמות בהמ"ק והלב רומז לק"ק ששם משכן הנפש החיוני שהוא ארון העדות והריאה הנושבת היא הכרובים פורשים כנפים וזהו כי הם כה"ג חשבו אולי יבואו שנית ח"ו לכלל מינות וטעות בכפירה בעיקר הדת וחקרו ומצאו כי סיבת ושורש הטעות ושאור המכאוב הוא נורא דבית ק"ק הרצון שהוא גסות רוח שהוא כמו אש בלב הנקרא ק"ק וכבר נודע כי גאוה מרומז באש העולה למאוד מעלה מעלה וזהו דחזיא נורא מבית ק"ק ואמר להם הנביא זהו הסיבה המביא לכל חולי רע כזה והרפואה לדבר כזה אחזי' להו משמים בפתקא אמת הרצון התורה דאקרי אמת כמבואר בע"ז והוא חותמו של הקב"ה כי הוא גמר כלי יוצר של הקב"ה ובו גמר פעולתו והיא אצל יתברך אמון ולכך חותמו אמת הרצון התורה וע"י התורה מתברר כל טעות הפוקרים המשנים ויודעים כי ה' אחד וכאשר יסד הפיוט אמת חותמו שרמז על התורה להודיע כי הוא אחד והורה הפתקא כי בתורה יבוטל יצה"ר דע"ז בתכליתו וממנו קמו אכה"ג ועזרא הסופר בראשם אשר נתן ללבו לכתוב תורה מדויק היטב שבל יהיה בו קמשונים ובכתב אשורית להבין ולהורות עד שאמרו ממש נתינת התורה היה ע"י כבימי משה וגם תיקן לקרות במנחה בשבת משום יושבי קרנות ופירש"י העוסקים בחול בדברים בטלים ומ"מ יעסקו בשבת בתורה וכן תיקן בב' וה' עשרה פ' כנגד עשרה בטלני' שהם בטלים ממלאכה ועוסקים בתורת ה' ואנשי כנה"ג אמרו עשו סיג לתורה והעמידו תלמידים הרבה כי כן אמרו ועשו והקימו בה"מ בכל פלך ופלך ותקנו שיהיה מלמדי תינוקות בכל עיר כמבואר בגמ' דב"ק וב"ב אשר ת"ל מאז ועד עתה אף כי עברו על ראשנו תנות צרות לא נוכל וטלטלנו מדחי לדחי באנו באש ובמים לא נשכח מאתנו תורת ה' דקדוקי סופרים ת"ל בכל יום מוסיפים אומץ בתורה ויראה אשר באמת גלל כן בכל דור עומדים עלינו להתעות אותנו מדרכי חיים לדרכי מינות ורוח פינו בתורה מכלה הכל ואש תורה שורף קש הבלים ולא יוכלו לנו ב"ה וזהו חותם אמת ובזה אתייהב יצרא דע"ז ואין רשות בידו להתעות אבל תדע כי העוסקים בתורה הם מבני פלטריא דמלכא קדישא היושבים ראשונה במלכות של עולם וא"כ צריכים מאוד להזהר ולהשמר בנפשם לבל יחטאו בדבר קל ומכ"ש בדבר חמור כי סביביו נשערה ואמרו שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה וכן הסברא נותן להיותם קרובים אל ה' וה' מתהלך בקרב מחנם כי אין להם אלא ד' אמות של הלכה וא"כ בדבר קל מטמא ח"ו מחנה שכינה וכמה מעלות בקודש ות"ח הוא בגדר קדשי קדשים כי שרי' שכינה שם ובפרט כי שארי אנשים להם אמתלא בהעדר הידיע' וזדונות כשגגות יחשב ולהיפך בת"ח הכל כמזיד יחשב כי העוסקים בתורה כל רז לא אנס להם ואיך יאמרו שוגגים נחנו תמול ולא נד וא"כ הת"ח בתורה צריך מאוד התחכמות לבל יחטא בקל ואשמם בראשם וביחוד כי מטבע לימוד התורה והחכמה שהיא כאש להכניס רמות רוח בלב הלומדים כאשר ידרוש דבר טוב יזוח דעתו כמבואר במס' אבות דר"נ דרשב"ג צידק על עצמו הדין כי כאשר דרש וכל העם שומעים ושמחים בתורתו זחה דעתו וחרץ דינו להיות נדון כעובר עבירה חמורה ע"ז כל עין תדמע מאין הפוגות מי גבר בתורה ימלט מזה וגם מטבע הלימוד להוליד כעס וריתחא דאורייתא ואף שאפשר שמותר בריתחא דאורייתא מ"מ הרוב קשה ולא ימלט ברב כעס דברי' שאינם נאותים ועיין במורה שפירש כל חטא משה בהכות הסלע שדבר בכעס ולא בנחת כראוי לאדם כמוהו ראו עד היכן מגיע וא"כ יש כאן סכנה עצומה וזהו מאמרם ברמז תיבה שמטי' למזי' הרצון שמדקדק עמהם כחוט השערה דכתיב נשערה מאוד וכו' ונזדעזע א"י כי תיכף היה דבר קל נחשב לעון גדול ומרי רב ועושה פגם גדול כנ"ל וע"ז חרדו אנשי כנה"ג למאוד כי כבר כתבנו כי בעו"ה בעלי תורה במה שהוא אדם עלול לחטא וא"כ יש לחוש שיקצוף ה' ויהי' כח לס"א להתגבר על אדם ולמשוך אותו בתוהו כנודע כי עבירה גוררת עבירה ועיקר עבירה היא עבירה ראשונה קטנה ואח"כ ממילא יצה"ר מתגבר עד שכמעט אין בו כח לקום נגדו ולכך נאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך הרצון אף כי רבו העבירות עד ה' מ"מ יועיל התשובה כי כשלת בעונך הרצון עיקר המכשול היה עון ראשון ועי"כ נתגלגל שאר עונות ולכך התשובה צח כי עבירה גוררת עבירה ושאר עבירות המה כמעט מוכרחים ולכך חששו אנשי כנה"ג אולי יפן ה' מחמת חטא ת"ח ויהיה עבירה גוררת עבירה וזהו אמרו דלמא מרחמי' ליה ח"ו משמיא ולזאת מצאו לו תקנה כי דע כי מיני מתכות יש זהב כסף נחושת עופרת והם שורש לכל מיני מתכות וזהב רמז על התורה כי זהב אש לוהט ומ"ט שאין בו חלק לס"א כלל שהוא לשמה גמור כמו תפילין ציצית הוא כסף שהוא לבן ומלבין ישראל כשלג וכצמר והוא כלו סגל כי מ"ט המה עושים לאדם סגולה מעלה מעלה ומצות שיש בו כח נחש כגון פריה ורביה שיש בו חמוד יצרו אכילה בי"ט ושבת וכהנה יתר מצות שיש לס"א חלק בו והם נקראים נחושת כי להנחש יש חלק בו אמנם התפלה שהוא עיקר עבודה שבלב הוא הנקרא עופרת כי עופרת יש לו כובד וכן יש להתפלל מכובד ראש וכבר אמרו כי עופרת טבעו עפר ואויר ולכך בקל יהתך ויהיה נמס באש כי האויר נפרד בעפר בקל כי טבע אויר למעלה וטבע עפר למטה וכן בתפלה צריך שיתן לבו למעלה באויר ועינו למטה כעפר וכך יהיה עינו למטה כי יזכור כי רוח שהוא אויר ורוח ילך למעלה וגופו שהוא עפר ישוב אל האדמה וזהו הענין עופרת כמ"ש וכשיתפלל יחשוב כן ברוחו למעלה וגופי לארץ ואז יהיה תפלתו בהכנעה ובכובד ראש וכבר נודע כי כל הכורים לצרוף זהב וכסף שורשו עופרת כי הוא המסיר כל סיגים ובדילים ומזכזך הכל נקי ובהיר בשחקים והטעם היותו עפר יסודי ואם כן כל הסיגים נדבקים בו כי הכל היה מעפר והכל שב לעפר וכן התפלה כל החטאים ופשעים בהרהור ובמעשה שיחטא אדם ויהיה פגמים וסיגים בנשמתו כשיתפלל בהכנעה בכובד ראש ויבקש מחילה אז יסורו כל הסיגים והכל נדבקים בו בכור הזה כור לזהב וכסף ואחר התפלה יהיה זך ונקי כי הכור צורף הכל ומצרף הנשמה כי בתפלה והכנעה כל הסיגים מצורפים ובפרטות הגאוה והכעס הכל בהכנעת ושפלות התפלה ממותקן כי היא המבטלה כח הגאוה והכעס בעמדו בהכנעה ויזכור במעמדו השפל ותכלית כבגד אכלו עש וכמו שאמרו תמיד של שחר מבטל עונות הלילה ותמיד של בין ערבים עונות היום כן התפלה בשחר ובערב מצרף ככור כל העונות והסיגים וחטאים קטנים סירכא בת יומא יעברו ככור בעלמא והוא ישאר נקי כשלג ילבין למאוד וזהו מה שאמרו כי כה"ג חרדו אולי יהיו בעלי תורה פוגמים בחטאים כל שהוא וימצא השטן פ"פ לקטרג לזאת לקחו אבר ועופרת ונתנו אפומיה הרצון כי תיקנו סדר תפלה בבוקר ובערב כי קודם כה"ג לדעת הרבה פוסקים תפלה לאו דאורייתא כלל ואפי' לדעת הרמב"ם לא היו רק פעם א' ביום בלי זמן וסדר כלל וכה"ג תקנו נוסח וסדר וקביעות כראוי בבוקר ובערב וזהו עופרת כנ"ל שהם כור הזהב והכסף להסיר כל סיגים ועונות וזהו ושדי אפומא כי זהו הנמסר לפה לדבר ולהתפלל וזהו השואב קולו של מקטרג דאף כי יחטא איש לאלהים יבא התפלה בבוקר ובערב ויצרף ויטהר כל יראי ה' מהסיר כל בדיליהם ותפלה בכונה יום ביומו סותם כל פה מקטרג ומסטין ומבטל החטאים הבאים במקרה וגדר התאוה בכל אופן למאוד הועילו כה"ג ובראשם עזרא בתקנתם תורה ותפלה לבטל יצה"ר דע"ז: