יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 19

והנה המרומז בפסוק כי תצא למלחמה על אויביך ופירשי במדרש במלחמת הרשות הכתוב מדבר על אויביך כנגד אויביך ולהבין נראה כי אמרו חז"ל במשנה הרשות נתונה ובטוב העולם נידון והיינו כי הקב"ה נתן רשות ליצה"ר להסית ולהדיח אפס יהיה לאדם הבחירה ורשות אם לבחור ברע או בטוב ולא יהי' כאן דבר הכרחי כי אלו הי' כאן דבר מוכרח בשלילות הבחירה לא היה ח"ו דין צדק וישר לעשות לאדם עונש או לקצוב לו שכר בעמלו היותו מוכרח אבל במה שהרשות בידו לעשות כרצונו ובחירתו יש כאן משפט צדק להעניש לעובר ולגמול טוב להעובד ולזה כונתו הרשות נתונה ובטוב העולם נידון כי עי"כ הכל נידון בטוב וביושר ואמונה ואין עול:

וזה כי תצא למלחמה על אויביך היינו אויב פנימי ומוחלט אויב נפשות הוא השטן ויצה"ר וזהו במלחמות רשות הכתוב מדבר כי כבר אמרנו כי הרשות נתונה להלחם עמך אבל אין להכניע ליצה"ר בכל כי צריך ליתן לי' קיום במקצת כמבואר בגמ' דיומא דיצה"ר דעבירה צריכי' לברייתא והוא צריך לקיום המין בזה עולם וכאשר נכתב לקמן ולכך מפרש המדרש שאין הכונה על אויביך להכניעו ולעקרו ולשרשו רק כנגד אויביך הרצון כל המלחמ' יהי' להגין ולשמור שלא ירע לך בתתו להלחם עמך ולא יסיתך הפיל אותך ח"ו באר שחת וכל המלחמה יהי' רק להגין ונתנו ה' בידך ופירש"י ומדרש אם תעשה כפי האמור בענין הרצון שתשמור כפי חוק התורה לא יוכל לך יצה"ר ודאי תוכל לו ותכבוש אותו אבל בזה שתכבוש יצה"ר אין די רק צריך אתה לחוש לתקן זולתך ולהציל אותו משחת התועים דרך ולכך אמר וראית בשביה יפ"ת והיינו אדם בעל צורה בצלם אלהי' ברא אדם הוא בשביה אצל יצה"ר וכת דיליה עד שנשתנה גבורתו והי' לנשים ותש כחו כנקבה ויצה"ר מושל בו וראית להצילו וקח לך ליצ"ט לאשה למשול בו ויהי' אצלך אבל השמר כי אולי יחזור לסורו ויפתה אותך ג"כ כמאמר בהתחברך לרשע וכו' ולכך צריך לעשות כמשפט הבעל תשובה לבל יחזור לסורו והוא ראשון למעט בכל מותרות וזהו וגלחה ראשה ולהסיר שערות המורים על המותרות כנ"ל ושנית להתרחק מגזל וזהו ועשתה צפרניה ודרשינן ביבמות תקצץ וגם בכתה אביה ואמה דהיינו לבכות דמרד ועבר על מצות דאורייתא שהם מפי עליון אבינו שבשמים אב אחד לכולנו ולבכות דמרד במצות דרבנן מפי סופרים כנסת ישראל אמנו המגדלת אותנו במדות ונימוסי ישרים וטובים ומחנכת אותנו בכשרון הפעולה הנאות' כנודע בשיר השירים שכנסת ישראל יש לה תואר אם וזהו יהי' ירח ימים היינו אלול ותשרי ואז יהי' בביתך להתדבק בו ושניהם כאחד טובים ולכן העיקר לראות לא לתקן עצמו לבד כי אם לזולתו ג"כ כמ"ש וזהו המביא לאדם לכמה דברים טובים אהבת חבירו ומניעת קנאה וקלון וכדומ' וכבר אמרו כל המחטיא את חבירו אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהי' חבירו בגיהנם והוא בג"ע והמון בריות חושבים כי זהו שייך דוקא בירבעם בן נבט וחב רו שהתעו בעגלים שהעמידו להתעות לישראל אחר הבעלים אבל בעצם מי זהו המחטיא לחבירו אבל באמת כל אחד בעו"ה בגדר זה כי אני אוי לי על מכאובי מחטיא רבים ברואים בי דבר אחד שאין נכון אומרים אם אדם כזה אשר מפורסם אני בעיניהם לאדם נכבד עושה כזה מה נעשה נחנו ולומדים תיכף להקל באלף קולות ומוסיפים בתוס' מרובה על עיקר ואלו רואים מאתי' אלף פרישות ודברים טובים לא ילמדו כי יאמרו מי יעשה כמתכונתו הוא רב ופרוש כדומה ובעו"ה אני עלול להחטיא חבירי פחות ערכי ולא לתקן ולכך אחז"ל הוו זהירין ברשות כי בעו"ה עצומים הרוגיה אך באמת זה כל אדם המחטיא אם רואה שזה סוחר מונה חבירו ומסיג גבול ומצליח אף הוא יאמר מה לי לשטות מבלי להסיג גבול ולהונות עמיתי בזה"ז צריך לעשות כן ומי שאין כזה לו לא יקום במו"מ בזה"ז ואף הוא מוסיף לעשות כן ונמצא הראשון מחטיאו וכן בריבית וגזל אם סוחר לוקח ריבית וחשבונות בגזל כדרך הסוחרים העוסקים במו"מ א"כ הסוחר חדש ומכ"ש סופר שלומד מעשיו שליח לדבר עבירה כאשר יהי' לאיש מרבה לעשות כפי סדר לימודו מרבו לסטים מזויין ומומחה בחשבונות של טעות ונמצא הראשון מחטיא חבירו כללו של דבר אין אדם נמלט כי פחות שבפחותים כאשר יחטא ילמדו ממנו משרתיו אשתו ובני ביתו כי כל איש שורר בביתו והרי זה מחטיא אחרים כי מ"ש כולם בני ישראל המה ונכרת הברית וא"כ קשה מאוד בעו"ה התשובה כי כל החוטא מחטיא חבירו:

קומו נא ונתחכמה הבו נא עצה כדת מה לעשות ולמצוא צרי ומזור לחולי הרע' הזאת למען ירצה ה' לזכות אותנו בתשוב' ולא נהי' בגדר מחטיא חבירו וזאת עצה היעוצה עצה נמרצה כי אמרו כל המזכה את חבירו אין חטא בא לידו שלא יהיה תלמידו בג"ע והוא בגיהנם ולכן נתחכם למאוד לזכות חברינו ולהוכיחו ולהציל מתוהו דרך לא טוב וא"כ הרי אנו בגדר אין חטא בא לידינו והרי כאן שני סברות זה מול זה מחטיא את חבירו ומזכה את חבירו ומדה טובה מרובה ממדת פורענית וא"כ ירצה ה' לזכות אותנו ולכן חובה על כולם לראות בכל התאמצות לזכות חבירו וזהו הטעם שאני תמיד מוכיח לרבים שובו אל ה' ואני יודע כי צוחקים עלי רבים ואני רואה נגעי ומכאובי כי במה אזכה לתשובה אשר רבים חללים הפלתי במכשולי כנ"ל ואיך אשוב לפני ה' אם לא במזכה לרבים בתוכחה ובתשובה וממני ילמדו כל איש ישראל כאשר דרשתי פעמי' רבות כי דברי אדם שאינו רב ופרנס הדור בהוכיחו לחבירו ועמיתו יותר מועילים ונשמעים מדברי איש כערכו ואם ירכבו שנים בדרך ויאמר אחד לחבירו אחי עד מתי נבלה זמן בדרך ונעסוק בחיי עולם עובר ונעזוב חיי עול' נצחי קומה ונספוק עצמנו במועט ולכו נשובה לקהלתינו לעסוק בתורה ובמע"ט בקהלתינו ודאי שיותר יהי' דברי' כאלה נכנסי' באזניו מאלף תוכחות שלי וכן הכל אדם שמוכיח לבני ביתו ואשתו ובניו יותר פועל מכל המוכיחי' וכן כולם עיקר תוכחה הנשמעת נמסר לאנשים המורגלים עם רעיהם ועוסקים תמיד עמהם להם הכח להחזיר רע לטוב כאשר כח במים לעשות רושם באבן כאשר יטיף עליו תמיד טיף טיף כן כח באיש להוציא יקר מזולל כאשר ישקוד תמיד בתוכחתו ודברו אליו יום יום וזהו לא שייך רק בחבורים השכיחים תמיד זא"ז ובעל בית עם בני ביתו והוא הוא הדבר אשר אמרתי כבר כי ירבעם בן נבט החטיא רבים למאוד בעונו הגדול ואיך אפשר לזכות לרבים בתשובתו אמנם בזו יזכה רבים כי ברואם כי הועיל' התשוב' אפי' לירבעם ב"נ שהכעיס פני קונו למאוד ומ"מ ריחם ה' וקיבל תשובתו ממנו ילמדו כל רשעים לשוב בתשובה ויהי' ע"י תשובתו זכות לרבים החוטאים לבל יהיו מתייאשים מתשובה אף שעברו עבירות רבות קלות וחמורות יראה שמועיל תשובה וירבעם ב"נ יוכיח וא"כ ע"י תשובתו יהי' תיקון וזכות לרבים ליתן פתח תקוה לשבים והרי זה מזכה מול שמקדם הי' מחטיא רבים אך כבר אמרו כי דוד הורה לב"ת ואם כן אין כאן ע"י תשובות ירבעם יותר זכות להחוטאים כי כבר נלמד מדוד ע"ה וזהו אם חטא דוד שקול כמו ירבעם אבל אם חטא ירבעם יותר חמור אם כן עדיין חטא ירבעם להורות בתשובה צריך וצריך כי יאמרו על חטא קטן מועיל תשובה ולא על עון חמור כזה והנה כבר נודע כי כל מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי עונות נעשה לו כזכיות וא"כ רבו כחול צדקותיו וגם אמרו כי היותו מוטבע בכור הברזל ובסטרא מסאבא ומ"מ מכיר קונו ושב לו זהו יותר נחמד בעיני ה' מצדיק שהוא בהיכלא דמלכא ונוח לו לעבוד מלכא קדישא משא"כ ב"ת האומר מבטן שאול שועתי וא"כ כל שחטאו גדול ושב בתשוב' יותר חשוב כי יותר העון נעשה לזכות כי היה יותר בעמק מתהום ולפ"ז אם דוד וירבעם שניהם הם בעלי תשובה גמורים מי שעונו ביותר אף הוא חשיב ביותר בעשותו תשובה לה' וזהו כוונת ירבעם דהוא נסתפק אם יוכל להשיב לה' כי המחטיא רבים אין מספיקים וכו' ואי דלעומת זה יזכה רבים במורה חטאים דרך לתשובה דבר זה כבר נודע מתשובת דוד ולכך שאל מי בראש דבשלמא אי ירבעם בראש ש"מ דהוא יותר ב"ת מדוד ש"מ דחטאו גדול יותר אף הוא בתשובתו מעלתו יותר גדול הואיל שהוא בראש וא"כ שפיר מזכה רבים להורות בתשובה אפילו על חטא גדול למאוד ואם כן יהי' בגדר מזכה רבים ויש רפואה למכתו אבל אם דוד ילך בראש ש"מ דעון שלו יותר גדול ואף בשובו הוא במעלה עליונה וא"כ אין כחן אצלו זכות רבים להורות תשובה כי כבר נשמע מדוד וא"כ הוא שהחטיא רבים אין מספיקין לו לתשובה שלא יהי' הוא בג"ע וחבירו בגיהנם ואמר אם כן לא בעינא כי א"א לשוב וא"ש ולכן אנשי לבב שמעו ותחי בעוד רוח חיוני באפינו עוד זמן להשיב לה' בכל לבב ובפרט בימים אלו ימי תשובה והעיקר התשובה להסיר מדות המגונות המעכבים תשובה ואמרו עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר ואין הכונה רק על גזל מחבירו וריבית ואונאת ממון והשגת גבול ומסירות על חבירו אף גם שנאת חבירו אונאת דברים דברי קלון על חבירו לה"ר מכנה שם לחבירו מוציא לעז ודבה על חבירו מתכבד בקלון חבירו מלבין פני חבירו לוצץ בחבירו החטיאו לחבירו שהוא יותר מאלו הרגו וכהנה דברים הכל בכלל דברים שבין איש לחבירו שאין יה"כ מכפר ולכן אוי לנו מיום הדין ויום תוכחה כי דברים האלה מצוי בינינו לרוב ממש מבלי שים אל לב להשיב לה' עליו כאלו אין פשע כלל וביה"כ אם יעשה א' דבר מה שיש להתלוצץ עליו הלא כל היום הוא מנגינתם ובוטה כמדקרת חרב לדבר דבר הנוגע לחבירו בגילה קלונו וחרב פיפיות בלשונם אוי לנו מה נענה ליום פקידה ימים אלו ימי להשיב לה' אבל הם ימי דין:

ואמרו במדרש אמרו מ"ה לפני הקב"ה אימת ר"ה ואימת יה"כ אמר הקב"ה אני ואתם נרד לישראל למטה וי"ל מה זו השאלה או התשובה אבל יש להבין במה שאמרו כי השטן אין לו רשות ביה"כ לקטרג כי השטן בגימ' שס"ד ויה"כ אינו בכלל ומקשי' הא אנו מונים ללבנה ושנותינו רק שנ"ה או שנ"ד וא"כ נפיש יו"ד ימים אבל הענין בזה בכמה בחינות כי באמת נודע כי המ"ם ונו"ן מתחלפים כדמצינו מגרשיהם מגרשיהן ובכתובים נאמר שטן אבל בתורה נאמר וישטום עשו ליעקב כי הוא השטן באמת והוא עשו ונאמר שטם במ"ם והוא שנות לבנה ותבין ותדע כי כבר גזרו חכמי דקדוק כי אותיו' מ"ן מתחלפים והם יוצאים מהאף והוא כי כביכול ה' נקרא ארך אפים תרין אף כמאמרם ארך אף לצדיקי' וארך אף לרשעים והן מרומזי' בתרין נוקבא דחוטמא כביכול ימין לצדיקים ושמאל לרשעים ומהן אותיות מ"ן שמתחלפים כי יש לצדיקי' שמגיע אליהם כמעשה רשעים וכן להיפוך והוא מ' של צדיקים כי הוא למרבה המשר' המ"ם סתומה והוא המ"ם של מלכותך מלכו' כל עולמים והם ישראל ולכך ניתן התורה במ' יום והם מ' יום מן אלול עד יה"כ שאז האריך ה' אפו ויאמר סלחתי כדבריך ולכך אצלינו השטם במ"ם וישטום ולכך אנו מונים ללבנה שהוא רק השטם במ"ם אמנם ארך אף לרשעי' הוא הנו"ן מחוטם וארך אף לרשעים ולכך לא נאמר נו"ן באשרי ולכך בהמבטא נודע כי נו"ן מורה על קטנות ונוקביה להיות מדת הדין ולרשעים והוא מפלתו וכו' דכתיב נפלה בתולת בת ישראל וזהו היא נו"ן כפופה אמנם הקב"ה פושט ברב רחמיו הרשעים שהם כפופים ועקומים בעבירות וזהו נו"ן פשוטה כי כביכול ידו פשוטה לקבל שבים ולכך ימינו מאריך ופושט כפיפתם ועושה מנו"ן כפוף נו"ן פשוט וזהו מאריך אף כי מאריך נ' כפופה לנו"ן פשוטה ולכך באומות העולם שהם מונים לחמה נו"ן במקום מ"ם ולכך נקרא השטן בנו"ן והוא באמת שס"ה כמנין שלהם אבל אצלינו רק השט"ם כי אצלינו הכל בחינות מ"ם והן מ"ן היוצאים מחוטמא ארך אפים כביכול ולכך בין פסח לעצרת טרם שקיבלו התורה הי' ימי דין לישראל כנודע וצריכים לטהר והן תספרו חמשים יום וימי ספירה עלול לדין וקטרוג בעו"ה אבל מאלול עד יה"כ הם מ"ם ארבעים יום של רחמים ואם זה אמת ונכון תדע ג"כ במה שאמרו עמי זכור נא מה יעץ בלעם בן בעור וכו' למען דעת צדקת ה' שלא כעסתי בימים הללו שאלמלא כעסתי וכו' וי"ל כיון שהקב"ה חוק שם מתחלת הבריאה להיות זועם בכל יום וכך טוב וכשר לפניו לצורך הנהגת הברואים איך שינה סדר החוק מימות עולה בשביל טיפש כזה בלעם הרשע במכה אחת וחולי קטנה שנפל לא היה יכול לדבר ונטרפה לו שעה שלא היה יכול לדבר ולקלל כמזימתו הרעה ולא בשביל כך ישנה נימוס עולם שבחכמה יסד ארץ בל הענין כך שיש להבין הלא כל יו"ד ימים מר"ה ועד יה"כ הם ימי דין כנודע ואיך הם מסוגלים לצעק' ותשובה ורחמים יותר מכל ימי השנה אבל הענין כך דהקב"ה דן ג' שעות ביום וג' שעות עוסק בתורה ואמרינן שם בע"ז דאף אלו ג' שעות שעוסק בתורה נקרא ימי דין דתורה כתיב ביה אמת ואין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין וא"כ כשנגמר זמן הדין אף הדין נגמר ואח"כ קשה הצעקה כי כבר עברו החיתום וגזר דין וקודם לזה עת דין אמנם ביו"ד ימים הללו אין הדין נגמר בששה שעות כלל כי מן התחלת ר"ה עד סוף יה"כ הכל בדין בלי הפסק וחיתום כלל ולכך אמרו בינונים תלוים ועומדים כי הכל בדין תלוי בלי גמר וחיתום כלל ולכך יפה אז צעקה כי עדיין לא נגמר הדין כלל והכל תלוי ברפיון וידוע מחוק ונימוס הדין כי אין לדיין כלל לכעוס על שום בעל דין תוך משא ומתן של דין שלא יסתמו טענות של בע"ד וגם אולי מתוך כעס יצא משפט מעוקל כאמרם בא לכלל כעס וכו' אבל לאחר ג"ד אז יכול הדיין לקנטר לבע"ד העושה עול ולכעוס עליו באף וחימה כראוי וכן כביכול המלך המשפט עושה הכל כעובדא דלתתא למען ילמדו דיינים ממנו לעשות משפט צדק ולכך באז עסקו בדין כביכול אף כי רבו עונות כחול לא יכעוס כלל ומאריך אפו והוא תהלתו למען ישפט צדק ולא עולתה בו אבל לאחר גמר דין שאז כלה ונחרצ' אז זועם על עוברי רצונו עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל ולפ"ז בכל ימים שיש בהם גמר דין אז זועם ה' אבל ביו"ד ימים אלו שאין גמר דין כלל אף הקב"ה אינו כועס כלל כנימוס היושר מבלי לכעוס באמצע הדין ולכך בימים אלו אין כעס כלל בפמליא של מעלה ולכך ימים אלו ימי חפץ וימי רצון לה' אף כי הם ימי דין והנה ידוע במדרש כי מלחמות סיחון ועוג היה בימי אלול ואח"כ הי' מעשה בלעם ובלק והיה מחכמת ה' וחסדו שהזדמן לבלעם כשבא לקלל בימים אלו בין כסא לעשור והוא חשב כי ימים אלו עלולים לעורר דין היותם ימי דין ונכזבה תוחלתו שבימים אלו לא זעם ה' ולריק יגע והיה סופו שדיבר טוב על ישראל כמו שטן ביה"כ אשר תהלות ישראל יספר וזהו כוונת הגמ' שעשה חסד עמנו שלא כעס היינו שזימן ענין בלק ובלעם בימים אלו לא מוקדם ולא מאוחר שכועס בהן ה' רק בימים שאין בהם כעס והנה מזו תבין כי כבר כתבנו כי אין רשות למסטין לקטרג כלל רק בעת הדין כאשר החל הדין אז רשות לתבוע דין על בני אינשא ולפ"ז בכל יום הדין נמשך רק ו' שעות ג' דדין וג' דתורה כנ"ל אז רשות לקטרג אבל אח"כ דהולך לפנים מש"ה ואינו עוסק בדין אין לו רשו' לקטרג ומזה הטעם אמרו דאליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה וכן דוד כאשר הי' מגפה נענה בעת מנחה כי המגפה היה מבוקר עד אחר חצות כי אז רשות לקטרג אבל אח"כ אין לו לשטן רשות כלל לקטרג אך זהו כל השנה אבל בימים הנ"ל יו"ד ימים הדין כל היום אף השטן יש לו רשות לקטרג כל היום בבוקר ובערב בלי הפסק וא"כ כל יום ויום מימים אלו השטן לשנים יחשב כי בכל יום אינו מקטרג רק חצי יום ובימים אלו כל היום וא"כ הרי הן משלימים יו"ד ימים הנוסף ימי חמה על לבנה ובי"כ לעת נעילה אז אין לו רשות להשטין כי כבר כלו כל השס"ד ימים ואז נחתמו ישראל לטובה ולברכה וחיים ושלום וא"ש והנה לא זו שבימים אלו כל הימים ימי דין אף גם כל ר"ח הם ימי דין כל היום אבל לא לבני אדם כי אם לצבא מרום להם ר"ח יום דין כי הם קטרגו מה אנוש כי תזכרנו ואין בן אדם כדאי שיהיה נהנה משני מאורות חמה ולבנה שולטים כאחד ולקטרוגתם נתמעט הלבנה וחשך אורה למאוד ולכך בכל ר"ח מחמת קטרוג לבנה כידוע בגמ' הוא יום דין על צבא מרום ולכך חייבים אנו להביא חטאות לה' היינו לכפרת פמליא של מעלה ואמרו הביאו עלי הרצון פמליא שלו שהם בכלל שהם שוכנים אתו ושם ה' בקרבם ועל שמו יקרא כנודע ואם כן הם י"א ר"ח מלבד ר"ה שהוא יום הדין הכולל ולכן לא נזכר בר"ה חטאת ר"ח כמ"ש התוס' כי אז אינה כפרה על מ"ה רק הכפרה צורך לנו כי אנו נדונים ודי להפקיע עצמינו וא"כ י"א ר"ח שהם כל היום יום דין בזו ג"כ היום יחשב לכפל וא"כ בי"א חדשים נשלם י"א יום שהחמה יתירה על הלבנה ולפ"ז בראש השנה נשלם שס"ד ימים כי חשב י"א ר"ח לשני ימים הרי נשלם כל שנה קודם ר"ה שס"ד ור"ה יום שס"ה דלית ליה רשות להסטין ועל צבא מרום אין לשטן בר"ה רשות להשטין ואז נגמר חתימ' שלהם אבל למטה שאין ר"ח יום דין אם כן לא נשלמו שס"ד יום בר"ה רק עד יה"כ שאז יו"ד ימים לעשרים נחשבים וביה"כ אז יום שס"ה אשר אין רשות למסטין ולכך אצלנו יה"כ מופלג מר"ה עשרה ימים כנ"ל וזהו כונת המדרש דמ"ה שאלו אימת ר"ה ואימת י"כ כי אצלם יה"כ חל בחדא בר"ה כי אז כבר נשלמו על ידי ר"ח יום כנ"ל והשיב הקב"ה אנו נרד למטה כי למטה אינה נשלם עד יה"כ כי יו"ד ימים נחשבים לכפל והם משלימין כנ"ל וא"ש:

והנה עוד יש הענין להבין כי מצינו לפעמים אותיות פשוטות מהמנצפ"ך משמשות ענין מרובה והם אחר כל אותיות ך' ח"ק מ"ם ת"ר נו"ן ת"ש וכן כולם ולפעמים אינם משמשים רק מספר קטן כמו אותיות כפופים והוא כי למעלה הם במספר מרובה ולמטה במספר מועט ולכך קודם דור המבול היה חייהם מן מנצפ"ך דלמעלה כדכתיב ותשת עלי כפך שמן אותיות אלו חיי אדם וחיו זמן רב עד אלף שנים אבל אח"כ היה חייהם מן מנצפ"ך דלמטה שהוא מספר קטן ולכך נאמר לא ידון רוחי באדם להאריך ימיו רק יהיה ימיו ק"ך שנים כמנין כפך וך' פשוטה ג"כ רק עשרים במספר כמו כ"ף כפופה ובכתבי האר"י האריך בזה למאוד וא"כ אם נחשב במספר למעלה א"כ אין עול' השט"ן שס"ד כי נו"ן פשוטה מורה לבד על ת"ש ימים אבל למטה דהוא במספר קטן אז שפיר מורה על שס"ד ימים ולכך מ"ה בחשבם כי נו"ן מורה על מספר מרובה שאלו אימת ר"ה ואימת יה"כ כי מה יש ליה"כ על ר"ה דאי משום דאין רשות לשטן לקטרג הלא כפי חשבון שמו יכול לקטרג יותר מאלף יום וע"ז השיב הקב"ה נרד למטה כי למטה הוא רק בחשבון קטן ואז מכוון החשבון כי ביה"כ לית ליה רשות לקטרג ולכן ממני תלמדו אחיי ובניי גודל יקר מעלת ימים אלו ולא תחשבו לנקלה והכל נעשו ברצון ומכוון מבורא לטובת ישראל כי חפץ צדק הוא וחושב מחשבות לטובת ישראל בכל צד ופרט ואיך בעו"ה נבלה זמן בתוהו אלהים חשבו לטובה לתת לנו ימים אלו למחיה ולתקן הקלקלה ואיך נחשב לרעה אשר ח"ו יעברו ימים אלו בלי תשובה וכבר אמרתי הטוב ונכון לקבל על עצמינו גדרים לשמור ולעשות כל השנה ולא סגי בימים אלו לבד ועל כל פנים טוב מאוד להיות זריז וחרד בדבר ה' בימים אלו וזהו כוונת הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כי כבר נודע בגמרא ביום סוכות אז נגמר החתימה ומה שלא נזכר בתורה מזה רמז הוא כי תמיד בין כתיבה והחתימה יו"ד ימים שהם יו"ד מדרגות הקדוש' יו"ד מאמרות יו"ד דברות עשר קדושות עשר ספירות וכהנ' הכל עשר וכבר נודע כי יו"ד היא קטנה והוא שחור ולית בי' מן הנייר כלום כי הוא נקודת דיו בעלמא ולכך ישראל שהם יו"ד הם שחור בגלות שהם סובלים יסורים והם כלבנה כאשר מכוס' ואינם נהנים מאור החמה היא שחורה וכך הם סובלים יסורין ומרעין והם שחור מבלי נייר לבן והוא שחורה והוא כסוי לבנה אבל ונאוה כי לע"ל הצעיר יהיה לאל"ף כי יהיה מן יו"ד אל"ף שיש בו לובן הרבה ואז הלבנה יאיר מהחמה וזהו ונאוה ובאמת יו"ד ג"כ בעשירית אחד אבל הוא אחד בריבוי ואל"ף אחד באחדות גמור וכשאנו בבחינות אל"ף שהוא יותר באחדות מן יו"ד שהוא אחדות ברבוי אנו חביבים לפני מקום ולכך נאמר לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם כי אתם המעט והיינו כי יותר חביבים גבי מקום כשאנו באל"ף מביו"ד ולכך במעט חשק ה' ויו"ד ימים הם ימי סיגוף ועינוי נפש ושחורה אני אבל בי"כ אז אנו חוזרים לאל"ף ולכך נקרא י"הכ במדרש יום אחד כי הוא אלף ודרשינן במדרש שחורה אני בר"ה שהם יו"ד ימי תשובה וראש השנה ראש לכולם ונאוה בי"הכ כנ"ל ולכך ר"ה שהוא שחורה הוא בכסא ליום חגינו וכל יו"ד ימי תשובה אין מקדשין הלבנה אבל מוצאי יוה"כ ונאוה ולכך נהנים מזיו הלבנה ומקדשין אותה וזהו הכל לצדיקים שהכתיבה בר"ה וחתימה ביה"כ במושלם היו"ד ולהיות כי יו"ד כפל דהיינו י' עשר ו' ד' עשר וכן עשרת ימי תשובה כפלים כהנ"ל שהם נחשבים לעשרים יום כנ"ל והוא יו"ד באמת וזהו ענין שופר כי עצמותו של שופר הוא מורה בדמותו וצלמו על וי"ו שהוא וי"ו גמור ואות וי"ו יש לו ג' אופנים בכתיבה א' וא"ו הוא א' באמצע המחברן באמת בחבור גמור להיות א' אחדות ולכך וא"ו בגי' אחד שהוא אחדות גמור והא תקיעה פשוטה כי אין פשוט כאחדות המוחלט וכן נכתב ו"ו בשני ווי"ן בלי חיבור והוא פירוד גמור כי אין דבר מחברן ולכך ו"ו בגי' י"ב כי י"ב המה הכל בפירוד עולם המזלות שהוא עולם הפירוד בלי חיבור והוא שברים דיש הבדל ופירוד בין תקיעות והן שני ווי"ן שהם נפרדים אמנם יש וי"ו שחיבר ביו"ד אבל אינו חיבור כ"כ כמו באל"ף כהנ"ל וגם יו"ד מורה על עוני ויסורים כמש"ל שחורה אני ולכך היא תרועה והוא גנוחי גנח וילולי יליל והנה בינונים אין נכתבים כלל בר"ה וביה"כ נכתבים וחתימה שלהם יו"ד ימים אח"כ כמש"ל שצריך יו"ד הפרש וזהו סוף כ' לתשרי שהוא ליל ה"ר ולכך לא נכתב בתור' כי תורה בכללה לצדיקים וכשרים נאמר' שהחתימה שלהם ביוה"כ והבן: