יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 18

ולכן עלינו לעורר בתשובה למאוד ולא להמתין עד ימי זקנה ומי יודע אם יהיה סיפוק בידינו לתשובה וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר כלל וביחוד בימים אלו ימי חפץ ומסוגלים לתשובה כי כבר אמרתי כי בימים אלו היה ענין בלק ובלעם כי מלחמות סיחון ועוג היה באלול כמבואר במדרש ולכך קרה לבלעה כי בימים אלו חשב בו יהיה נזכר חטא אדה"ר וכדומה ויהיה סיבה לעורר חימה ושיחול הקללה אבל הקב"ה הפר עצתו ולא כעס בכל ימים אלו וזהו ע"י שופר שנהפך לרחמים ואינו כועס בכל ימים אלו והושם לחוק שבימים אלו אין הקב"ה כועס כלל ולכך ימים אלו מסוגלים לשוב וזהו שצעק בלעם איך אקללם לא הביט און ביעקב וכו' ותרועת מלך בו כי ע"י התרועה מהפכים הרוגז לרחמים ובאמת אצלינו בעו"ה קרה עצת בלעם שאמר לבלק איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים והיינו אחרית י"ט שהוא שמחת תורה שאז בעו"ה השטן שולט ונעשה כמעט עצת בלעם בעו"ה שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשה בעו"ה פרצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה ואמת כי ת"ל בקהלתי פה אין פרצה זו כל ח"ו אבל מעי המו על שאר מקומות כאשר שמעתי שמתנהגים בדבר שטות כאלה ומאבדים הטובה שזכו בימים הנוראים האלו ובאמת שימים האלו הם ימי חפץ ומסוגלים לתשובה אבל צריך להיות בתכלי' השמירה שלא יהיה ח"ו חוזרים לאיתנ' וגם הברכות שבירך ה' בימים אלו לישראל כמו שאמרן בלעם חוזרין כי ישראל חוזרים מן התשובה אף הברכות חוזרין ועיקר אהבת ה' בבה"כ וביה"מ כי הקדוש ברוך הוא שומע קול ולכך אמרו אהבתי כי ישמע ה' קולי אימת אני אהובה בזמן ששומע קולי וכי אז מעורר אהבה בתפלה רצויה בתורה ואז כל אומות לא יוכלו לכבו' אהבה כמ"ש מים רבים לא יוכלו וכו' ואמרו במדרש אע"פ שנ' את אשר יאהב ה' יוכיח נא אל באפך תוכיחני והוא כי י"ל מה בכך שלא כעס בימי בלעם בממ"נ אם חייבים ישראל ח"ו כליון מה בכך שלא יכעוס וכי משא פנים בדין ואם לא נתחייבו מה בכך שיכעוס וכי ח"ו אל יעות משפט אבל הענין כך כי באמת ישראל במדבר היו טהורי לבב כמ"ש הזוהר דלא יהיה כדרא דא עד ביאת משיח כי בכל ארבעים שנה קהל גדול כזה לא מצאנו בה רק ד' חטאים ואף הם כפי שכתבו המפורשים לא היו כ"כ חטאים ויש בהם רב מהתנצלות רק בערכם היה נחשב לחטא גדול וחטאת מרי וגם באלו לא התמהמהו ותיכף נתחרטו עליהם ותשובה כזו תיכף קודם שיעלה באשו ונשרשה מועיל למאוד כאשר אמרתי מקדם סירכא בת יומא לאו שמיה סירכ' ולכך בלעם שביקש למצוא להם עון כדי לקללם בעבור' ולמצוא עונם לשנוא אותם לקב"ה כי לא חפץ רשע הוא ביקש ולא מצא ואף הוא מלאך בע"כ יענה ויאמר לא הביט און ביעקב וכו' אבל בעבור מרגלים נענשו שהיו צריכים להתעכב ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס תיכף לא"י וא"כ כמה מצות עשה שבטלו עי"כ כל מצות התלויות בארץ וגלל כן נתאוה משה לכנוס לא"י לקיימן וא"כ ישראל ע"י חטאם נתעכבו מבלי לכנוס לשם וגרמו שנתבטל מהם כמה מעשים בקיום מ"ע וזה יש להם לעונש ובדיני דגרמי ובפרט עם צדיקים כמותם הקב"ה מדקדק כחוט השערה וזהו וישם אל מדבר פניו כי חשב בזה שנתעכבו במדבר וגרמו לביטול הנ"ל יהיה להם לקטרוג ולעורר מדנים ומקום קפידא אבל ידוע מ"ש בגמרא דמנחות בביטול מ"ע כגון שאין לובש בגד החייב בציצית וכמו כן אין בונה בית להפטר ממזוזה וכדומה על ביטול עשה אין הקב"ה מעניש רק בעידן ריתח' ולכך בלעם חשב בעת כעס ה' אז ישים ה' אל מדבר פניו לערער שבטלו מצות עשה מבלי הכנסו לא"י כנ"ל ובעידן ריתחא יש מקום לעניש אותם וא"כ יחול לקללתו אבל מה עשה הקב"ה לא כעס בימים אלו וא"כ אין כאן מקום לענוש על ביטול עשה באופן הזה ולכך צווח בלעם לא זעם ה' ועון גמור לא הביט ביעקב וע"כ אין כאן מקום לקלל והנה ביסורין של אהבה הוא למרק עון כנודע ואמר שצריך שלא יהיה בו ביטול תפלה ותורה אבל לא ימלט שע"י יסורים כאלה יתבטל משאר מצות עשה שא"י לקיים ביקור חולים היות אסור בביתו ולברך בה"מ היות בלתי ראוי לאכול וכהנה רבות מצות עשה ואם יש בו יסורים שנעשה עני וביתו ריקם א"כ א"א לו לקיים צדקה וזהו הכל ע"י סיבת חטאו וא"כ יש כאן מקום קפידא של בלעם הנ"ל כי ע"י סיבתו וגרם שלו נתבטל קיומן של מ"ע והאשמה בראשו ובפרט לצדיק שיש בו יסורים כאלה הקב"ה מדקדק ולכך אמר כתבתי את אשר יאהב אל באפך תוכיחני כי אז תעניש על ביטול מ"ע ומי יצדק לפניך רק תוכיחני שלא באפך ואז לא תענוש כלל הנ"ל ולכן בימים אלו ימי רצון לה' מחויבים אנחנו להתפלל ולשוב אל ה' מקירות לבבנו ואז יפן ה' לקולנו לחוק אותנו בספר חיים טובים ותחדש כנשר נעורנו ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר: ת"מ מ"ש הגאון זצ"ל בין כסא לעשור שנת תקה"ל בק"ק מיץ יע"א

דוד המלך פתח ואמר שיר ממעלות ממעמקים קראתיך ה' והוא שם הוי"ה ב"ה אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני וכבר אמר האר"י ז"ל כי ביו"ד ימי התשובה יש לומר מזמור זה בין ישתבח ליוצר אור וטעמו בסתרי תורה מבואר מה שיש בו להבין והוא כאשר ה' עושה ומתנהג בחסד עם בריותיו ואינו בא לשפוט הארץ הוא קרוב לנו כדי שחסדים המגיע אלינו מאתו יהיו קרובים אלינו ואור צח ובהיר יותר מאיר ונהנים בו הרואים בו בקרוב המוגבל יותר מברחוק אפס צריך שיעור ומוגבל כפי קשת הראי' שלא יכהה עין הרואה ברב אורו. וכך הגבול לפניו יתברך שהוא מושב יקרו בשמים ממעל ונחנו שוכני בתי חומר וגויות נפסדות על הארץ שיהי' חסדו מגיע אלינו כפי הראוי לקבל לבל יזיק רב אורו ויהיה נהנים מחסדו ובטובו חיינו ולכך נאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וזהו מאמר דוד כגבוה שמים מעל הארץ כן גבר חסדו על יריאיו והוא דבר אשר דברנו כי זהו הגבול מהגבוה כדי שיגיע לנו חסדו לטובה וברכה בתוספ' ויוגבר חסדו עלינו אמנם בבואו לשפוט תבל בצדק כי אין רחמים בדין ולא משא פנים כלל ובאש ה' נשפט כי אלפי רבוא רבבות נחלי כדורי אש באלפים רבבות פרסאות יוצאים מלפניו ואם אנו מקורבים בגבול הנ"ל ח"ו יאכלנו אש הגדולה ויכלה אותנו ח"ו כרגע וה' לרב רחמיו מסתלק ממקום מושבו בשמים ומגביה לשבת בשמים עליונים גבוה מעל גבוה כדי שיהיה האש מקורר טרם יגיע אלינו וזה ויגבה ה' צבאות במשפט כי ה' מגביה למעלה כסאו ואם כן שמושב יקרו מעלה מעלה ביו"ד ימים אלו שהם ימי דין יותר מכל השנה אנו בימים אלו בעומק למאוד כנודע כערך הגבוה כן למולו ערך העומק ולכך אנו מתפללים בימים אלו ממעמקים קראתיך ה' והנה העלו' למעלה מעלה הוא ע"י שופר כי צריך שתדע כי לפי כל עניני משמעות הפוסקים ודברי חז"ל ענין שופר להפוך מדת הדין למדה"ר והלא אמרו אפיק שופר' ושמתיה בת' שופרות שמתי' ברק למרוז וכהנה טובא דמורה כי שופר מעורר דין עושה משפט חרוץ וכלה קוצים מהכרם ה' צבאות אבל באמת כך הוא הענין שופר הוא השמעת דין זמן תחלת דין כי אין רשות למארי תריסין ומקטרגים לכנוס לפרגוד עד שישמע קול שופר ואז מתחיל הדין ואז הותר הרצועה לכנוס כל מארי דדינא לתבוע דינא מן המלך המשפט וזהו שיסד ר"א בנתנה תוקף וקול שופר ישמע ויאמרו הנה יום דין וכו' אמנם אין שופר למעלה נשמע עד שיתקעו ישראל למטה ואז נתקע השופר למעלה אז קביעות הדין וזהו שמעורב השטן כי השטן רואה שישראל תוקעין וגורמים שיהיה עת הדין וכסאות למשפט מה שכל מלאכי מעלה חרידים מלפניו ויאמר השטן בלבו מה זה היה להם לשתוק מבלי תת אות וקבע לדין ואיך הם יהיו תובעים ועושים הכנה לדין אין זה כי הם חפים מפשע ויודעים בעצמם כי בהשפטם יצאו צדיק וא"כ השטן נחרד ונסתום טענותו ונבהל לקטרג על ישראל וגם זה הטעם באמת כיון שבע"ד בעצמו תובע הדין ואמר דונו לי דיני הרי חמת המלך שככה כי הוא בעצמו מקבל על עצמו דין וכ"כ דיש לכוון באמירת ואתה צדיק על כל הבא וכו' שמקבל בעצמו דין על עונות וכן בנפילת אפים יהיה כך שמוסר גופו ונפשו לקבל דין שמים כפי הראוי מחיק דינו של הקב"ה ואז כביכול נתמלא רחמים וזה רמזו במקום שיש דין למטה אין דין למעלה כי אם אדם תובע דין למטה אין דינו של ה' למעלה כ"כ בריתחא אבל מ"מ ענין שופר לקבוע דין וליתן רשות למארי דדינא לכנוס ולכך בתקיעות השופר מתחיל הדין ומתחלה כשהשם מתחיל דין מרב טובו מעיין בתחלה בזכות של ישראל כמה מצות ומע"ט שעשו ואח"כ מעיין בעונות שעשו ישראל וזהו תקיעות מיושב ותקיעות מעומד כי כבר דרשנו מקדם כשמה"ד מתוח יש לעמוד קשות בעמידה אבל כשמה"ר מתוח יש לישב רכות בישיבה ולכך תקיעות ראשוני' שהם מזכר' צדקת ישראל יושבים כי אז אין מדה"ד וגם כביכול ה' יושב כאחד העושה סדר לדבר מבלי מהירות רק מתון ועיקר מלת ישיבה עכבה ולכך נאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל כשמזכירין זכות ותהלות ישראל אז יושב ואף אנו יושבים משא"כ כשהם רואים בעונות ודין אז עומד ממהר כאיש העומד דכתיב בקומו לשפוט ארץ ולכך תקיעות מעומד כי אז מעיין בעונות ואז דין ולכך מזכירין אז מלכיות זכרונות שופרות ולכך אמרו על מוסף לבל יהיה מתפלל ביחיד כי יפקד דינו ולא בשחרית כי בתקיעות דמעומד זמן הדין וא"כ כאשר הותקע שופר מתחיל הדין ואז הקב"ה מסלק שכינתו מעלה מעלה ולכך נאמר עלה אלהים בתרועה וכו' כי עי"כ עולה למעלה ואמרו אני ה' קודם שיחטא אני ה' לאחר שיחטא ופי' הרא"ש דקודם חטא צריך רחמים מבלי לדון על המחשבה לדבר עבירה ועדיין קשה אם הוא ה' לאחר שיחטא בפועל מכ"ש הוא ה' על המחשבה לבד והראשון מיותר אבל באמת הבדל יש כי על המחשבה מוחל בשם הוי"ה פשוט כי הוא רק נתפס במחשבה ורעיון כאמרם זה שמי לעלם שאינו קורא במבטא שם הוי"ה רק מחשבת לבב צריך להיות על שמו הפשוט והנעלם ולכך אף הוא מכפר על המחשבה ואין צריך לקבל דין ויסורין כלל רק חרטה גמורה מעומק הלב ויגמור בלבבו יחוד ה' וגודל קדושתו ורוממתו ואהבתו ויראתו האמיתית ואז ירפא לו אבל העושה עבירה בביטוי פה שהוא כלי מעשה וכן שאר מעשים בזה שם של אדנ"י שהוא כינוי לשם הוי"ה כי בו נקרא מכפר אבל היותו בתואר אדון כל ארץ שהוא אדנ"י צריך לעשות דין כי מלך במשפט יעמיד ארץ וכן הוא מחוק האדנות לכלכל דבר במשפט ואז האדם השב צריך לקרות בפה מלא בבכי ובבקשה ולא סגי בחרטת הלב ויבא דבר שבמעשה ויכפר על דבר שבמעשה וגם צריך לקבל יסורים ועונש כפי הדין והחוק משפט ה' כי דינא הם בחסד ורחמים יך ויחבוש טרף ורפא וזהו ממעמקים דהיינו עומק הלב שהוא מחשבה בעלמא קראתיך ה' שם הוי"ה רחמים גמורים כי הוא מטהר ומוחל על מחשבה וגם הקריא' הוא רק צורך לעומק הלב כמ"ש אבל אדנ"י שם של אדנ"י הוא על מעשה שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני דהיינו צריך דיבור פה ואזי הוא בבחינות של אדנ"י שהוא המבטא בפה ובדבר שפתים ואז אין כאן רחמים גמורים רק דין ויסורים כנ"ל וכן הדבר בשופר כי עיקר שופר הוא רק קול בעלמ' והוא הבא מן פנימית של אדם מהרוח הבא מנשמת אדם ונשימה מכח הלב והוא הבא בתוך שופר להשמיע קול ועיקר שופר שהוא קולו של הלב כי הנפיח' בו והוא מכח הלב והוא המשמיע קול ואין לכלי דיבור חלק בו וזהו תקיעה פשוטה וזהו קול שופר ובזה כביכול ברא ה' העולם כי בדבר ה' שמים נעשו אבל דיבור ומאמר ראשון לא היה אפשר כביכול בדיבור גמור כי א"כ נברא מלאך ויאמרו ח"ו שותף היה במעשה בראשית כמ"ש ולכך מאמר הראשון היה קול בעלמא כביכול המורה על מחשבה כי קול גמר כח ואז התחיל בריאת עולם ולכך נאמר בראשית וקבלו חז"ל דהוא מאמר ולא נאמר ויאמר כי לא היה רק קול בעלמא שהוא גמור כח מחשבת לבב ולכך מתרגמינן בראשית במחשבתיה ולכך אנו תוקעים כי אז נברא עולם והיה בשופר ולכך כשאנו תוקעים אומרים היום הרת עולם וכו' כי זהו תחלת בריאת עולם כמו הריון והיולי לבריאת כל עולם דיבור ומאמר הראשון והנה זו הוא תקיעה שהיא פשוטה מעומק וכח הלב אבל התרועה א"א לעשות אם לא בסיוע הלשון וכלי דיבור והוא מיוחס למדת הדין כנ"ל ולכך עלה אלהים בתרועה ה' שהוא הוי"ה בקול שופר ולכך אנו חייבים בימים אלו שנחנו בעומק לקרוא לה' במחשבה טהורה וזכה ולראות כי ימים אלו מסוגלים ביותר לתשובה מכל הימים ולראות העיקר בתיקון הענין וגדור גדר כי אין די במה שישובו בימים אלו ואח"כ כאשר יעברו ימי מועד וזמן הלזו ישובו לכסלה ח"ו העיקר התשובה לקבל על עצמו מבלי לעשות כזה ואמת מצינו בפוסקים חומרת לימים אלו יותר משאר ימים וסמכו אירושלמי דאמר אם אתה מצי למיכל כל שתא חולין בטהרה אכול אבל אם לא אכול יו"ד ימים ופירשו דכוונתו על יו"ד ימים הללו ובאמת לפענ"ד כוונתו למה שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל דכתיב בנבלתם לא תגעו ברגל וס"ל דר"ה אינו בגדר הרגל כנודע דעת רבים דס"ל הכי וא"כ בזה"ז בימים של י"ט ראשון וב' ימים של י"ט אחרון דפסח הוא ד' ימים וכן בסוכות וב' ימים דעצרת הרי י' ימים דיש בהם חיוב לטהר ולכך יש לאכול חולין בטהרה דבימים אלו חייב לטהר אמנם מ"מ הטיבו אשר דברו דסמכו על יו"ד ימים הללו לפי דיש להזהר באזהרות יתירה בימים אלו ויש בהן כמו רגל שלא יעסוק אדם בשום מו"מ ועסק ויהיה כל עסקו בימים אלו לתורת ה' ויראתו ולעשות לרוחו משקל וגדר כיצד יתנהג כל ימים כי ימים אלו עלולים לכך ובאמת לא סגי במה שמזכ' נפשו אף גם יחשוב לזכות לזולתו ואמרו שה' תפס לירבעם בבגדו ואמר חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ואמר מי בראש אמר הקב"ה בן ישי אמר א"ה לא בעינא עכ"ל וכבר אמרתי בדרוש הקדום פי' נחמד על זה והואיל דקאי בהאי ענין אמרתי להיות נאמר ונשנית וימתיק הדבר ביותר כעת כי הדבר תמוה חדא דמה קפידא לירבעם אם ילך אחרי דוד או לא ועןד דהעיקר תשובה הוא לא בתענית וכדומ' לבד רק לראות להסיר מאתי סיבה המביא לידי חטא כאשר הרופא לא יוכל לרפאות לחולי אם לא שיסור הסיבה הגורם המחלה כן הדבר בחולי נפש וזהו בימים אלו החקירה עלינו מוטל להסיר הסיבות שגורם לקוץ מכאוב וסילון ממאיר להתעות לנשמתינו אשר מגיע שרשנו למחצב קודש חוצבנו ואמרו כי ימים אלו מיוחד' הם כמו שאמרו הטבעיים כי ימי אייר והן מפסחא לעצרתא עלולים לרפאות הגוף וברפואה יועיל מאוד יותר ויותר משארי ימים כן ימים אלו עלולים לחולי נפש והתשובה יותר מועיל מכל ימים דהיינו בתיקון גדרים והעיקר בתשובה להרחיק המותרות כי כל גרם עונות הוא מותרות בתענוגי' מותרות בתשמיש מותרו' בבגדי' וכאשר אמרתי כמה פעמים פת של שחרית וקיתון של מים מציל מכל מחלה ומן מזיקין הכונה הסתפקות שלא יבקש אדם מעדני' ותענוגות בני אדם ברבורים ובשר שמן ויין רקח עסיס רמונים כי זהו מביא לידי מחלה וצער ודאגה ויגון ותוגה ומזיקי' שולטים בו כי הוא מלא פשע וחבר לאיש משחית אבל המרגיל עצמו לאכול לחם ומים ובזו יהיה די סיפוקו וזה יאכל בבקר בבקר לסעוד הלב ולחזק כחו ואז יצא אדם לפעלו עבודת הקודש ויהי' טוב לגופו בריא אולם לא ירגיש בשום חולי ויהי' טוב לנשמתו וכן הדבר בבגדי' הוא הדבר שגרם מקד' בספרד הגירוש הבגדים שלבשו גברים ונשים וכן הסיב' בכל צרות ועין רע מאויב פנימי וחיצון בגדי היקר שעושי' להם וביחוד הנשי' והבתולות וילכו במלבושי זרים ובעו"ה כמה יצאו לתרבות רעה עי"כ ומה יתגאה קרוץ מחומר כל רגע מוכן לפגע ובפרט נחנו כבושי גולה חסירי מדע אבדה שכינת רה"ק מקרבנו ולפנים בישראל בימים אלו היה נס מפורסם בבהמ"ק בכה"ג כמה נסים גלוים אשרי העם שככה לו אשרי עין ראתה כל אלה וכל עין דמוע תדמע מאין הפוגות באין רואה חמדת ישראל וא"כ למה זה יתקשטו וילכו בבגדים נאים הלא בצע ה' אמרתו ולא חמל נאות יעקב ומעיד אני עלי שמים וארץ שלבבי כואב בלבשי בחול בגד מצמר שקורין קאמעלהאר ובשבת בגדי משי ואם אפשר בשבת הוא לכבוד שבת ומ"מ בחול עלי לבי דוי חוטא בל יתגאה קאמרינן ומה לי ללבוש חוץ ולבושי אמיתי מלא פגמים ובהרת וכתמי צואה בלי מקום אויה לי על שברי אמנם נחמתי כי אליהו הנביא היה לבש אדרת שער בעלמא וזה היה לו למעלה אף שהיה כהן וקרוב למלכות מ"מ לא הלך רק באדרת שער כמו שק ובא שארי בני אדם החנופים וצבועים לעשות כמעשהו ולבשו ג"כ כך ובזה נטלו עטרה לעצמן ולכך הכתוב אומר הלובשים אדרת שער למען כחש ומאז כאשר נאמרה נבואה זו הושם לחוק אצל חכמים אמיתים לבלי ליטול כל אחד עטרה זו לעצמו לילך בבגדים נבזים פחותים כמו אליהו כאלו הוא ג"כ מבני עלייה ולא כל הרוצה ליטול שם זה יטול וזהו כונת מאמרם ז"ל מפני מה בני בבל מצוייני' שאינם בני תורה כי מבלי היותם כ"כ במעלת החכמה ומדע כמו חכמי א"י לא הותר להם ליטול השם ללבוש בגדים פחותים כמו אליהו ויתר בני עלייה מבחינים ערכם שאינם בגדר הזה ולכך הם מצוייני' בבגדיהם וזהו לענוה כי לא הגיעו למדרגת חכמה מבני עליי' כאליהו ותלמידיו הכשרים וזהו נחמתי בעניי על לבישת בגדים הנ"ל. ונשוב להנ"ל כי המותרות צריך בן אדם להרחיק למאוד וכבר אמרו הטבעים כי השערות הם מותרות הלחות שיש בגוף ולכך בכל מקום בית שחי שרבו לחות ירבו השערות וישלחו פארות ולכך אמרו על השער הראש שגדילים בשטות כי כבר נודע כי כל מותרות בטבע הוא מפאת שטות כי מה שהוא יותר מכפי מדות אדם הטבע פועל בו ללא צורך והוא לא בגדר החכמה ונקרא שוטה וכללו של דבר שערות אדם הם לרבוי ומותרות לחה שבגוף ולכך בנזיר שקדש עצמו מיין וכהנה למעט מותרות ואין די במה שהנזיר זה ל' יום מהיין אבל צריך לגדור עצמו להיות מורגל ופרוש ביותר מרבוי תאוות וכך יהיה דרכו תמיד ולכן כאשר יעברו ימי נזרו יגלח כל שער ראשו לאות כי מעט המותרות ולא יהיה לו רק הצורך הכרחי לקיום המין וטבעו וכן הלוים שהובדלו לה' לשרתו ולשורר בבית ה' ומבזים חמדת הזמן עד שאין ללוי חלק ונחלה וצריך למתנות בשר ודם וצריך הפרשות מן כל מותרות ולכך כאשר נתקדשו ונתחנכו לשרת בבית ה' גילח משה כל שערם למעט המותרות כפי אפשרי רק יהיה מוכנים לקדושה ולעבודת ה' וכן אמרו על מלך שמגלח כל יום כי צריך אזהרה יתירה היותו מלך לבל יתגאל בחמדת מותרות כדכתיב לא ירבה לו כסף סוסי' ונשים וכן כה"ג בכל שבוע למעט מותרות וקרח שנתגאה בעשרו שהוא מותרות קנינים שהוא רק חמדת הזמן צחק במשה שגילח הלוים והעביר השערות בתער אך מה הגיע לו כן יאבדו כל אויביך ה' כללו של דבר תכלית האדם לעזוב המותרות וביחוד בעל תשובה לו נאה למעט במותרות בכל אפשר והעיקר לב"ת למנוע ידו מגזל ומבלי ליטול מה שאינו שלו ומבלי לחמוד כלל דברים כאלה ומי שמעצר נפשו מבלי לגזול מחבירו שום דבר ומבלי לחמוד בשל רעהו אזי בטוח הוא שתשובתו מהר תקובל וכבר נתנו כינוי לגזל מי שצפרניו המה גדולים כי הם החומסים וטורפים ויוצאים מגבול הגוף לפשוט במה שאינו שלהם ולכך אמרו שיש לקצץ איתם בכל ע"ש שאז זמן תשובה כאמרם במשל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכך יש אז לקצץ הצפרנים למעט הגזל והמותרות אפי' לצורך שבת כאמרם עשה שבתך חול וכו' גם עם כל זה צריך ב"ת תמיד להיות דמעותיו על לחיו בוכה ומבכה על ביטול מצות דאורייתא ודרבנן ועיקר בימי אלול ותשרי שהם ימי בכי וחרטה ותשובה על כל עונות ועל חילול נשמתו הקדושה בת איש כהן עליון שהיתה לזר דא סטרא אחרא את אביה כביכול הוא אבינו שבשמים מחללת כי ע"י עונות נתחלל שמו הגדול ית':