יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 17

ובזו תבינו מ"ש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' וענין הפסוק כך דיש להבין למה נעלם בתורה טעם ר"ה ונאמר סתם יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר בו טעם כי ישב אלהים למשפט כאשר נאמר טעם בי"כ ויתר חגים אבל זהו לטובות ישראל כי ידוע מ"ש הטעם דלמה ברח יונה וביקש לכבוש נבואתו לנינוה משום דאמרו גוים נוחי תשובה הם יעוררו חימה על ישראל דהם מקשים ערפם לשוב ולכך היה מוסר נפשו למות בשביל ישראל וכן הדבר אלו הגוים היו יודעים ומרגישים כמונו שר"ה יום הדין ופקודה לכל השנה היו חוזרים בתשובה למאוד והיה נפלא מעשיהם בכל ענינם ועי"כ היה לישראל קטרוג משטן והיה חימה על ישראל ולכך העלים ה' ממנם יום הדין כדי שלא יחייבו לישראל ולכך אלו היה כתוב בתורה היה הדבר נתוודע להם כי רוב אומות מאמינים בתורה שבכתב ומודים כי הוא מה' ולכך העלים ה' ומסרו בתורה שבע"פ כי הוא יום דין וזהו האומות פוקרי' בו כנודע וזה לטובתינו ולכך אמר דוד מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שהעלים מאתם יום המוגבל לחוק ומשפט ולכך הללויה כי עלינו לשבח לה' בזה כי הגדיל חסדו אתנו מאוד בזה ומזה תבין ענין חרטומי מצרים שפתרו החלום לפרעה שבע ארצות אתה כובש ז' ארצות אתה מפסיד ז' בנים תוליד ושבעה ימותו וקשה כיון שבא לידי כך למה לא אמרו מטיבי החלום שראה שבלים עולים שהוא על שני רעב ושני שובע אבל יש להבין במה שאנו אומרים בתפלת מוסף ר"ה ועל המדינות בו יאמר איזה לרעב ואיזו לשובע וקשה לכאורה הא קיי"ל בפסח נדונים על התבואה אם שיהיה לשובע או לרזון ח"ו וא"כ מה טיבו של זה שאומרים בר"ה גוזר איזו לרעב ואיזו לשובע אבל תדעו כי בזה נשתנה א"י מכל שארי ארצות כי א"י סגולה לישראל כנודע וזהו הכל בניסן כי בו יצאו ממצרים ולכך מלכי ישראל הכל מניסן מונין וכן העומר בא מא"י וא"י הוא מדינה פרטיות שדנין אותו בפסח על זרע תבואות א"י אבל ח"ל ושארי ארצות הם בכלל נגררים הכל אחר תשרי כמו מלכי א"ה מתשרי והכל מתשרי והכל נדונים בר"ה וזהו שדייק ואומר ועל המדינות יאמר היינו ח"ל שהם בכלל מדינות כמ"ש בירושלמי שרתי במדינות שהיה ראש לשאר מדינות ולכך בח"ל נדוני' בר"ה אבל ארץ ישראל נדון בהקרבת עומר או בזמנה בעונותי' הרבים עכשיו בגולה על התבואה ומזה תבין דעת רוב חכמים דאין חדש נוהג בח"ל כי ענין חדש תלוי בעומר כמבואר ואמרו הקריבו עומר כדי שיתברך תבואת ארץ וזהו הכל לא"י לבד ולכך חדש רק בא"י נוהג והנה החרטומים לא ידעו זה כי מ"ש משפטים בל ידעום היינו זמן משפט והם חשבו כי בדרך כלל בפסח נדונים על התבואה כל ארצות ולכך פרעה שחלם בר"ה כנודע כי בר"ה יצא יוסף מבית האסורים ושפטו לפתור החלום מעין אותו היום ולכך שפטו על מלחמות הצלחה והפסד כי בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום וכן שפטו על מיתה וחיים כי הוא בר"ה כנודע אבל על רעב ושובע מאנו לשפוט כי אין זה טיב ר"ה אבל יוסף הבין ולכך אמר אשר אלהי' עושה הראה לפרעה כי שארי ארצות זולת א"י הקדושה אינו בכלל דין פסח רק בר"ה ולכך באמת יש במדרש דעות שלא היה רעב רק במדינות סמוכים למצרים ולא בא"י ע"ש במדרש על פסוק ויהי רעב בכל הארץ כי א"י לא נגזרה בר"ה וזהו כוונת הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו הרצון שטעם ענין התקיעה והחג מכוסה בתורה מבלי זכר לטעם רק הוא חוק לישראל וקאמר הטעם דלמה הוא בגדר חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וזהו לט בתינו שלא ירגישו בו גוים ונעלם מאתם יום דין ומשפט ולזה מביא ראיה עדות ביהוסף וכו' שג"כ לא ידעו על בורי' זמן משפט על נכון ולכן לא ידעו לפתור חלום על נכון אבל לישראל שנודע דבר חוק ומשפט הבין יוסף כי בר"ה דנין לשאר ארצות ולכך בטוב פתר והצליח וממנו יש ללמוד כמה טובות למקום עלינו ואנו בעו"ה אין שמים על לב לשוב אל ה' והולכים בקרי וחושבים כי זהו עיקר ר"ה שהחזנים השוטים מזמרים בקול ענות חלושה ויבא גם השטן להתייצב בתוכם נתנו עלי בקולם ע"כ שנאתים ומ"ה ממש אינם אומרים שירה ואיך נשיר ונרים קול בשיר של שטות והוללות והוא דומה לענין רע אשר היה בזמן בית ראשון בגי בן הנם שהיו מוליכין בניהם לשרוף באש והיו משוררים בקול שירים ועוגב וכן הדבר הזה למעלה אש לא נופח וחיות הקודש זעים מפחד אש ולמטה משוררים החזנים בחזיונות קשה קורא בקול הכסילים אשר תחת השיר מחלת לב ויוחיל עד בו"ש אשר לעומתו יאמרו וירם כאוב מארץ קולו וזה מדבר וזה בא בקטיגור נעשה סניגור על של"שה רגזה ארץ מתקוממה לו בושני מכם פרושים טהורי לב איך לא תשימו לב לירא ביום הנורא הזה והלא טוב לכם לישן ביום הזה משתעמדו לשמוע בקול השוטי' ההם ושר בשירים על לב רע כי אין להם כוונה ופני' לש"ש כלל וכל ענינם לשורר ולהמתיק הנעימה כצפצופי עופות טמאי' יוליכו את הקול וטמא טמא יקרא וענתה לכם השירה הזאת לעד כי בעו"ה ארכו הימים חדל כל חזון וחכמה והוא מבלי תת מקום לתפלה נכונה ולקרוא לה' ממעמקים ולבחור שליח ציבור שיש בו כל מעלות ויודע למי מתפלל והוא כלו מחמדים נא ונא אחיי אל תרעו בזה עבדו את ה' ביראה גורו לכם מהדין ועשו בכל אופן לילך בדרכי ה' כי הוא עושה שלום במרומיו כמ"ש כי מערב מים באש אף אתם יהיה לכם שלום בכל אופן וצריך להבין לכאורה קשה מה עוש' שלו' במרומיו הלא למט' בכל גוש וגוש יש הרכב ד' יסודו' ואבן חלמיש מקיר תצעוק שיזיבו ממנו מים וכאשר יכו בו יפוצץ ניצוצי' אש כי יש בו הרכב מהכל וכל כת אלקימא' יעידו בזה במופ' וא"כ אף למטה השלו' הזה אבל באמת אין הכוונה בעשיית שלום לחבירו לאגודה שיהיה אש ומים שוכני' יחד כי זה למטה ג"כ וכן השלו' אצלינו כי באי' יחד אוהב ואויב באגודה אבל הלבבות חלוקו' זה לסתור וזה לבנות כמו אש לשרוף ומים לכבות אבל למעל' השלו' כי תופס אש טבע מים כי טבע אש לעלות למעלה ולא לירד למטה כמים אבל למעלה כתב חזיתי נהר דינור שהוא נהר אש נגיד ונפיק הרי דהי' יורד מלמעלה ממקום החיות למטה מטה עד שאמרו שמגיע למקום ירכתי שאול לראשן של רשעים הרי דתופס האש טבע מים לירד למטה וכן המים העליונים עומדים מעלה ואינם יורדים רק הם עולים מעלה מעלה וזהו כטבע אש וזהו תכלית השלום שמשנה טבעו בשביל חבירו ולוקח בעצמו טבע חבירו למען היות לאחדים וזהו תכלית האחדות ואמת כי אמת הוא סימן לאחדות כנאמר אמת חותמו להודיע כי הוא אחד ובאמת יש לאדם להיות זריז בתשובה למאוד והעיקר התשובה לא להתענות וכדומה כי אם לעשות גדרים כי זהו העיקר כאמרם הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כי באמת יפה אמר דוד כמבואר במדרש אין אני מתיירא מעבירות שהן חמורות כי הן חמורות ומה אני ירא מעבירות קלות שהן קלות הרצון כי בקל לא יפגע אדם באשת איש לבעול אותה ח"ו לא יעלה בלבו כלל רק בתחלה יעלה בלבו להביט ברב יפיה ואם כי גם זה אסור זהו נקל בעינו ויחשוב מה כ"כ איסור בשביל זה לא אחמוד יפיה וכמו כן לדבר אתה דברים של שטות דברים עגבים ואף שהוא אסור יאמר מה נ"מ בדברים אדרבה עי"כ הוא נעשה קרוב לגבירה אחת והוא יכלכל סיבתו ויהיה לו יד ושם לפעול טובות רבות וכהנה פטפוטי יצה"ר עד שמחמת זה בא לבסוף לידי קריבה דג"ע ולסוף לג"ע וזהו הכונה מחמת עבירות שהן קלות אני מתיירא שעי"כ אבוא לידי חמורות וזהו הכונה לא אירא מעבירות חמורות בעצם שהן חמורות ומה"ת לעבור אבל אני מתיירא מן קלות שהן קלות ונוח להתפתות מיצה"ר ועי"כ באים לידי עבירות חמורות וזהו מ"ש על פסוק כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ודרשו חז"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרן באו ונחשב שכר מצוה כנגד הפסדה והפסד עבירה כנגד עונשה י"ל מה זה להך דמקודם דאמרו כי חשבון עיר סיחון ומה זה ענין לעל כן יאמרו המושלים אבל לפי הנ"ל ניחא דהך דחשבון עיר סיחון הוא משל מוחלט להך דלעיל כי לא יאמר האד' מה כ"כ נ"מ בקלות הוא רק גדר בעלמא ולעומת זה עי"כ יוכל להתגולל כמה מצות וזהו הפסד מצוה כנגד שכרה ויקח משל מן חשבון הי' עיר של מואב והיה עומדת בספר ואלו הי' מלך מואב משגיח עלי' לא הי' סיפוק ביד סיחון לכובשו רק הואיל לא הית' כ"כ עיר גדול' לא השגיח לעורר כל כחו וכלי מלחמתו אך כאשר כבש סיחון חשבון אח"כ היה דרך סלולה לפניו וכבש כל ארצו וזהו הנאמר כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון בחשבון ומלך מואב לא חשבהו ואחר כך כבש ולקח כל ארצו מידו וזהו הנמשל כאשר מניח למלך זקן וכסיל לכבוש דבר מועט ולבסוף יכבוש כולו וישלוט בו כרצונו וא"ש ע"כ יאמרו המושלים והבן זה כי דרכו של יצה"ר לילך לאט לאט היום כך ומחר כך ובא מתחלה בכונה לש"ש וכל מעשיו לשם מצוה הן בענין מחלוקת יבוא מחויב אתה לקנאות קנאת השם וכדומה עד שמביא אש וקטטה בלבו ואחר כך דמיא למים הזדונים השוטפים בזעם כמאמרם דדמיא לבידקא דמיא ולכן זה צריך שמירה ביותר כי באמת ראוי להקקנאות בעושי עול אבל מבלי להרבות במחלוקת וכמ"ש הרמ"א מיו' שגברו בעלי זרוע א"א להעמיד הדת על תלה וכן ראוי לכל איש ירא חטא לשקול בפלס טרם יכנוס במחלוקת אף שהוא לש"ש לבל יהיה ח"ו אח"כ דמיא לבידקא דמיא וזהו מאמר דוד על זאת יתפלל כל חסיד וכו' רק לשטף מים רבי' אליו לא יגיעו כי החסיד הוא לקנאות ברשעים ולהתגרות בם אבל יתפלל שלא יהיה דמיא לבידקא דמיא וכלל אמרו חז"ל איזה מחלוקת לש"ש מחלוקת הלל ושמאי וכ"כ בתורה וזולתו אין כאן שיחול עליו לש"ש כי אף שהוא לש"ש תמיד הס"א יש חלק בו וסופו רע בעו"ה והוא דרך היצה"ר לומר שהוא לש"ש וכן מתעה לאדם בכל דרכיו וע"ז אמר הנביא ויאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה והוא אמר במשל כי היו מהלכים בקרב הארץ הרע והטוב והטוב הלך במלבושים טובים בעצמות טובו וכן הרע במלבושים רעים ומגואלים בעצמותו של רע ובכל מקום שבא הרע ברחו האנשים ממנו כי עוצם רעתו מכיר ואין לן בצלו ואין דובר עמו דבר ולעומת זה הטוב רבים שחרו פניו וכל המרבה להתדבק עמו ה"ז משובח ודבר זה היצר מאוד להרע ויחשוב מחשבת רשע להיות ידע כי טבע טוב להטיב לזולתו לא יבצר ממנו דבר בא אל הטוב בבקשה הולך לדרך ויבקש ממנו שאל ימנע להשאיל לו על שעה שתים בגדיו הנאים והוא ילבוש בגדיו הצואים והטוב היותו טוב בעצמותו לא יכול להשיב פניו ריקם ויעש כן והרע שהוא בעצמותו שקר וכזב לא נתן הבגדים הנאים עוד להטוב ומאז והלאה הרע הולך בבגדים נאים השייכים להטוב והטוב בבגדים רעים השייכים להרע וגלל כן באשר בא הרע העירה כל העם כבדוהו וינשאוהו מכל כי ראו בגדיו בטוב אבל תוכו רע ויגרום להם רעות רבות ולהטוב ברואם כי הוא לובש בגדים רעים הרחיקו ממנו כמטחוי קשת ועי"כ אבדה טובה רבה ולכך יצה"ר אלו הי' מסיימין להמון שהוא רע לא הי' שומעים בקולו כלל אבל הוא בא בבגדים נאים ודבריו הכל לש"ש ותוכו רע וזהו החלי בעו"ה להטעו' לאדם וזהו שאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח והוא יצה"ר כולו רוח ונפוח ותוכו הבל הבלים ואמר ופניו מפני צפונה הרצון הפנימית שלו שהוא תכלית הרע וארס נחש להמית לאדם צפון וטמון ואין בני אדם מכירין אותו ויאמר ה' הטבת לראות כי מצפון תפתח הרעה כי ודאי מתחלה אלו היו יודעים שהוא רע לא היו מגישים אליו רק הוא צפון ובגדיו בגדי טובים כהנ"ל ולכך אמר תפתח כי זהו מתחלה אבל אם כבר נפתה אחריו אף על פי שאחר כך מרגיש ברעתו מכל מקום כבר נמשך וכרוך אחריו למאוד ולכן מאוד מאוד צריך שמירה מהיהצ"ר ומן חלקלקות לשונו ובפרט אם ע"י פיתוי מגיע חמדת ממון ודרך רשעים צלחה הוא עושר שמור לרעתו בעו"ה כמה אנשים שבניהם יוצאים לתרבות רעה בעו"ה והוא כי נתגדלו ברב עושר ונגידות ואח"כ מבקשים למודם ואינם מוצאים וגם עי"כ נתערבו בגוים וילמדו ממעשיה' כהנה וכהנה יותר דברים שהעושר לרעתם והפסד עולמם בזה ובבא ובזה תוכל ללמוד מן סיחון כי אלו לא כבש חשבון ממואב לא היו ישראל מגיעים כלל דרך ארצו כי היה מסע שלהם בצד חשבון ובנותיה א"כ לא הי' מגיע כלל למלחמה עם ישראל ולא היה לו ולעמו נפילה כלל אבל ברב הצלחתו שהצליח וחשב כי כביר מצא ידו וכוכבו ברב מעלות שלקח חשבון ובנותיה מיד מואב וזה גרם לו שמנע לישראל לעבור דרך שם וקרהו מלחמה ונאבד הוא וכל עמו הרי הצלחתו היה לתכלית רעה והיה אחריתו עדי אובד ומזה ילמדו ולכך אמר על כי חשבון עיר סיחון וכו' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו ונחשב הפסד מצוה וכו' ואל תפתו אם טוב לכם בעבירה כי סופו רע וכליון ואבדון כאשר קרה לחשבון ולסיחון וממנו תקחו מוסר ומשל ויפה אמר ע"כ יאמרו המושלים וכו' והבן ולכן יש לאדם מאוד להתבונן ולהשמר מפח יקוש של יצה"ר וזהו א"א כי אם בלמוד תורה והעיקר שילמוד כל אדם הן ת"ח הן ע"ה איש ואשה דף א' בכל יום מספרי מוסר כל אדם לפי ענינו של"ה או שארי ספרי מוסר וכן מה שהוא בלשון אשכנז כי הרבה ספרים בל"א שיש בם מוסר גדול למאוד אשרי אדם ההוגה בהן וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה שלא בקל ילכדהו מלך זקן וכסיל כי תחבולותיו רב:

אמרו יצרו של אדם מתגבר בכל יום ואמרו יצרו של אדם מתחדש בכל יום יש להבין מה ענין של התגברות או התחדשות אבל הוא הענין החטאים נחלקים לשני חלקים אחד מה שאדם חוטא שאין בו מטבע התאוה וחימוד גוף כלל כי המניח תפילין ואינו מניחם כדבעי ובכונה ובשמח' לרצון קונו ומה חימוד יש בזה אם מניחן כראוי או לא וכהנה מצות רבות דאינם עושים כדקא יאות והרבה עבירות כמו לה"ר מה יתרון לבעל הלשון ומה נחת יש בו ומה תועלת לגוף וחימוד יש בו עושה רעה לחבירו ומה תועלת יש בו מתפלל ודעתו לדברים בטילים מה תועלת יש בו לובש בגדים שעטנז אוי לאותו עון בעו"ה בכמה גלילות אינם נזהרים בזה מוסרים הבגדים לחייט גוי לעשותן ויד ליד לא ינקה מעון כלאים ושעטנז גם יש צייגין שאין מדקדקים האומנים כ"כ בעשותן כאשר ידוע כי הקצה הוא שעטנז ובזה מעורב הרבה חוטין משעטנז מפשתן רק כל זמן שהצבע חדש עליו אינו ניכר כלל וכאשר יתיישן בקל יהי' ניכר בתוך בגד חוט של פשתן בתוך הצמר כאשר הראתי לרבים וזה עון פלילי למאוד כי הוא חק מה' וכל דבר חק הוא ענין גדול למאוד כי הוא הנסתרות לה' וע"ז ממש נכרת ברית ה' עם ישראל ולכן אמרתי בדרך מוסר מה שהביא במדרש והביאו הטור בחייט שלקח בעי"כ דג ביוקר ושאלו הטעם והשיב ואיך לא נשמח ביום סליחה ומחילה ודייק הט"ז מה זה שאמרו שהיה חייט הל"ל סתם חד גברא אבל הענין כי יה"כ הוא בלי ספק יום מחילה וסליחה כי השטן אין לו רשות לקטרג אבל כשלובשין שעטנז שהוא שט"ן ע"ז אז אפילו ביה"כ גבר כחו של שטן לקטרג כי הוא מעורר ג"כ חטא הבל וקין בקרבנו צמר ופשתן ולכך ביה"כ אפילו בגדי כהונה שהותר כלאים לא היה כה"ג לובש לבלתי תת לס"א אחיזה ובגדי בד ילבש ולכך מי האיש אשר יבטח שלא נכשל בעון שעטנז ויהיה השטן אסור בכבלים מבלי לקטרג רק האי חייט היה צדיק וישר וידע כי אין תופר בבגדים כלל שום שעטנז הן דאורייתא הן דרבנן בזה היה לבבו בטוח שלא יהיה רשות לשטן לקטרג ולכך שמח ביה"כ ולכן נא שימו זאת על לבב ובכל עת יהיו בגדים כשרים בלי תת לס"א לאחוז בו בשום אופן כלל וכלל עבירות כאלה אינם מפאת החימוד ואדרבה השכל נותן לשומרם בתכלית השמירה היותם רצון הבורא והלא טבע כל בני חיים לרוץ מן הנזק מן הבור ואש והמים ואיך לא ימלט אדם בעל בינה ומדע מן לכד ונזק הנראה בשכלו אמנם כן יצר סוכן בו היצה"ר בו תמיד להסיתו ולהביאו לירכתי שאול ואף כי האדם בשכלו מנגד לו הוא מתגבר עליו כי לולי עזרת ה' אי אפשר לעמוד נגדו ובחלק זו אמרו יצרו של אדם מתגבר כי צריך התגברות גדול עליו לבלבל שכלו ודעתו שילך תוהו לא דרך ישר כי הש שטות גדול מזה לעבור פי ה' במה שאין לו הנאה ובקל יכול לשומרו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אמנם חלק השני הוא דבר תלוי בחימוד ותאוה אשר נפש אדם נוטה לנפש בהמי וחומרי מתאוה וכל ענין לרב אוכל ומשגל נשים וכהנה דברי החמדה והתאוה אשר נודע לכל וא"צ לספרם ובאמת א"צ לזה פעולת יצה"ר כלל כי נפש חומרי עושה מעצמו רק הלא נודע כל טבע בני אדם במה שמורגל בו תמיד יקוץ בעינו וימאס בו אם יאכל כל יום מעדנים טובים למאוד לבסוף יקוץ בעינו אם ישמע קול שיר ערב תמיד לבסוף יקוץ בעינו ואם ילך בגן חשוב לבסוף יהיה עליו כמשא כי כך הטבע במה שאדם מורגל בו לא יערב לו כ"כ וא"כ השאלה אם יש לאדם אשה יפ"ת מאוד הואיל ורגיל בה לא יהיה כ"כ חביב' עליו עד שכמעט קץ בה ואם יהיה לו זונה באיסור ערוה מדי יום ביומו יוסיף תאוה עד שיהיה קשה לו לפרוש הימנה וקשור בה ר"ל ככלב וכן במאכל היתר יקוץ ומאכל איסור בכל יום יוסף עליו חימוד אך זהו מ"ש יצרו מתחדש עליו בכל יום כי הוא עושה לו כאלו היום נתחדש לו וכאלו מעולם לא טעם זה האכילה ובעילות איסור והוא בעינו דבר חדש ולכך יערב ויבושם לו וזהו יצרו מתחדש לו כאלו הוא דבר חדש ולכך דרשו מקרא כי יצר לב אדם רק רע כל היום וכל מקום רק מיעוטא וכן כאן אינו פועל כלל כי הוא זולת יצר הרע מפאת חמדת החימוד כמ"ש רק פעולתו כל היום מוסיף לו חימוד חדש וכמ"ש וזהו רק רע כל היום זהו פעולתו לא יותר:

ולכן בניי להשמר משני חלקי עבירה זו צריך שני סגולות לחלק ראשון ק"ש דהיינו למסור נפשו לה' ולהיות נהרג על קדושתו ולא יחוס על עצמו ובניו בשביל קדושת המקום וקדושת שמו יתברך וכאשר יהיה זה תמיד רגיל אצלו וחקוק במחשבתו לא יהיה כח ביד יצה"ר להתגבר עליו לפתות לעבור רצון קונו לשום סיבה מה שיהי' שיתן בתוך לבו לפתות אותו כיון שחקוק בלבבו להיות מוסר כל נפשו וגופו וקנינים עבור השם ותורתו ואיך בשביל שום דבר לעשות הרע בעיני השם וזהו ענין שאמרו לתקוע בשופר כדי לזכור עקידת יצחק ולכאורה קשה מה צריך לעשות דבר בפועל להזכיר לה' וכי יש שכחה לפני כסא כבודו ח"ו וכן אומרים בתפלה כי אין שכחה וכו' אבל הכונה לנו התוקעי' והשומעים קול שופר שהוא כדי להזהיר אותם לבל ישינו בשינת אולת והקיצו כמו שכתוב המחברים יש לתקוע בשופר איל כדי שישמעו העם כי קול שופר איל משונ' משאר קולות וכשמעם תקיעה ממנו יתנו אל לב עקדת יצחק וכמה מעלות טובות זכו אברהם ויצחק בשביל עקיד' ואם כן כל אחד יתפוס המדה טובה זו למסור נפשו לה' ולהיות נעקד לרצון ה' הגדול והקדוש ומבלי לחוש על שום דבר מגדול ועד קטן ולהיות שלם עם ה' גופו ונפשו כקרבן עולה תמים יקריבנו לרצון לפני ה' ובזה יהיה נעקד יצרו הגדול ובזו יכניע אותו מכל צד וזהו תכלית זכירת עקידת יצחק ולא כאשר המוני עם חסי' בשביל להנחיל טוב הדומה לבניהם עוברים על כמה איסורים וממרים פי קונם שוטים אלו ראוי לשחוט בניהם בשביל השם היתכן עושים ואיך אמרו פי ה' בשבילם ולו שהייתם מקריבים קרבן לה' וביחוד אם נאמר לאחד להשיא בתו לת"ח ישיב אין רצוני לשחוט בתי אי שוטים לו כדבריכם מה בכך ששחטתם בתכם לקרבן לה' וירצה לה' לאשה ריח ניחוח ואחרי ה' תלכו ובו תדבקו זה המשיא בתו לת"ח וזהו תכלית הנרצה מקרבן להיות דבק בה' ותורתו וזהו הבטחה מה' במשיא בתו לת"ח ולכן יערב להשם מנחתכם אך לשקר נדברו כי היא חייתכם וחית בניכם אחריהם כי הון מהבל ימעט ואין קול וכסף והוא בהמה ובניהם אחריהם אין בו חיוני לא כן בבעל תורה כי עושר וכבוד אתו לעולם אבל על חלק שני לבטל חמדה התחדשות היצה"ר אמרו אין לזה תקנה אלא תורה ולכך אמרו שיהיה ד"ת חביבים בעיניך כל היום כאלו היום נתנ' וזהו לעומת זה שזה מתחדש עליו בכל יום ולכך יהי' התורה ג"כ כאלו היום נתנ' וחביב לבטל התחדשות היצה"ר והעושה כן יצליח וע"ז נאמר ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך כי בשעת מתן תורה היו נקראים בנים וזהו שחביב עליו התורה כאלו היום נתנה והיום קבלה מהר חורב אף קב"ה מחבבו באמת כאלו היום קבלו התורה ואמר כאלו היום ילדתיך בני אתה וכאלו היום באמת קיבל התורה ולכן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' והנה באמת בימים אלו כל יום מסוגל לתשובה על יום שפעל בו עבירות ויו"ד ימים כנגד יו"ד דברות יום ראשון כנגד אנכי והשני כנגד לא יהיה לך ובדיבור אחד נאמרו ולכך הם כיומא אריכת' ויה"כ כנגד לא תחמוד ולכן אז בטל החמדה ויש לאדם לפשפש במעשיו ולעשות הכל בפלס ומשקל כנגד החטא מצוה כנגדו וכן הקב"ה כביכול עושה בחודש זה שהוא מזל מאזנים לשקול מדה כנגד מדה ולשלם לאדם כפעלו ומכוון הן בעונש והן בשכר ואם ידקדק האדם במפעלו ימצא כן כי אין הדבר תלוי בקרי אם יצליח אדם ידקדק כי עשה בזה שום מצוה וכן להיפוך אם יפסיד עשה בזה שום ענין עבירה והכל בפלס ומשפט ולכן בר"ה יצא יוסף ועלה לגדולה ואמרו חז"ל פה שלא נשק לדבר עבירה ע"פ ישק כל עמי וכן הכל הי' כנגד מדה והכל בר"ה כי שם מאזנים לשקל מדה כנגד מדה וכן פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו נענש והוצרך לומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וזהו ג"כ בר"ה כי בטלה העבודה מן ישראל וכן הכל מדה כנגד מדה ולכך אמר הכתוב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב במדה כנגד מדה ואמר הראי' על זה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שיהיה מדה כנגד מדה כהנ"ל ועוד מפרעה שפת לא ידעתי אשמע פי' שאמר לא ידעתי ה' שאשמע קולו הסירותי מסבל שכמו פי' שאח"כ הוצרך להודות ולבטל העבודה מישראל ולומר ה' צדיק ופה שאסר הוא הפה שהתיר ובזו יכירו וידעו כי הכל בהשגחה ומדה כנגד מדה ובזו אם יתן האדם ללבו יבין ויכיר גדולת חסדי הבורא וכמה רבים רחמיו וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח והנה כבר נודע ענין שופר פעמים רבות אבל עוד יש בו כי העולם נברא בקול שופר כי קול ה' הוא כביכול כקול יוצא מגרון בלי דיבור ותנועות רק קול פשוט הוא קול שופר כי גרון הוא בחינת שופר כנודע ואז הוא פשוט בלי הרכבה מלאך חי' ואופן ושרף כי אין בו הברת דיבור ותנוע' וזהו בקול ה' באנכי ולא יהיה לך שהוא דיבור ה' בקול בעלמא יוצא מגרון וזהו מאמר ראשון שנברא בו שמים וארץ ביום ראשון כי לא היה מלאך ושרף שלא יאמרו שותף היה להקב"ה ולכן לא דיבר ה' כי תיכף ע"פ דיבור נעשה מלאך רק היה קול בעלמא באותיות הגרון כביכול וזהו קול שופר שברא הקב"ה עולם ולכך בראשית מאמר ולא נאמר ויאמר או וידבר רק בראשית והיא מורה על תחלת הברת קול והיא רק קול שופר בעלמא והוא מה שמתרגם אמר בסכלנותא כי שופר חכמה ואינו מלאכ' כי מה שהוא ע"י מלאך הוא מלאכ' בשורש לאך עיין בקונקארדאנציש והיה באותיות הגרון ולכך שם אהיה הוא שם ראשון בכתר עליון שהוא הכל אותיות הגרון שהוא שם של שופר שבו ברא ה' העולם ולכך בר"ה שהוא התחלת עולם תוקעים בשופר ואומרים היום הרת עולם היינו התחלת עולם והנה ביום שני נתהוו מלאכים והיינו בדבר ה' ולכך שני דברות ראשונים מורים על יחוד הוא בקול שופר ושארי מצות הם בדבור ותנועה ולכך שאר דברים נאמר משה ידבר ואלהים יעננו בקול בעלמא כי שתים דבר אלהים ולכך קול שופר חזק מאוד שמור' על יחוד ולכך זהו ענין שופר בתקיע' להמליך לה' ביחודו בלי שותף מלאך ושרף ונשגב ה' לבדו ואנו בגולה רפו בידינו וממש אין מצוה כדקא יאות אבל עיקר מעמדנו שאנו מוסרים נפשנו כל רגע על יחוד שמו הקדוש ועליו הורגנו כל היום ולכן אין לנו דיבור נאלמנו דומיה רק צעקנו בקול שהוא הגרון וע"ז נאמר קול קול יעקב וע"ז אמר רוממות אל בגרונם והוא בגרון שמור' על יחוד וחרב פיפיות בידם ללחום נגד האויבים בקול שופר נגד צר הצורר ביחוד שמו שאין בו שיתוף וזהו בגרון כי הוא קול ולכך משה שאמר לו ה' כה תאמר אהיה אשר אהיה כי משה שהיה לו כבד פה וכבד לשון לא יכול לדבר בגלות ישראל שום מוצא מה' מוצאות כי הכל סוגר' בגולה רק הגרון המור' על יחוד ולכך נאמר לו אהיה כי הוא אותיות הגרון אבל שאר שמות אין אחד שאין בו אות משאר מוצאות וזו לא היה אפשר לו לדבר ולכך זהו השם העומד לנו בגולה ואמר אהיה עמם בגלות זה ואהיה עמם בגלות אחר כי אין לנו דיבור ונאלמנו דומיה אבל גרון קורא בקול כי מורה על יחוד כמ"ש כאשר האר"י ז"ל האריך בזה למאוד ולכך שם זה שהוא גרונית עומד לנו בגולה כי הוא האחדות האמיתית וכאשר תשכיל בפיוט יום שני בשופרות תבין עי"כ דברים הרבה שנתכוין לו ר"א הגדול בחרוזיו וזהו כלל ענין שופר וכן שם מפורש א"א להזכירו כי שם מפורש צריך להיות בלי תנועות כלל רק בקול וזהו א"א לבני אדם לדבר רק בי"ה היה ע"פ נס והיה יוצא מפי כה"ג בלי הזכר' כלל או נעות שפתיו של כהן רק מעצמו יוצא בלי תנועות פיו כלל ולכך היו חורדים וכורעים והתי"ט נתקשה דמה החרדה הא תמיד היו מזכירין במקדש השם ככתבו (ואני תירצתי שהיה לאחר שמעון הצדיק דלא היו מזכירין השם ככתבו ע"ש) אבל לפמ"ש ניחא כי יפה עשו שחרדו כי הוא קול ה' יחולל אילות והנה הדיבור היוצא מקול הן המלאכים והן בגדר חיות הקודש שהן בארבע מוצאות כי מוצא החמישי שהן אותיות הגרון הוא אותיות הקול ולכך ארבעה פנים לאחד והן תיכף העלולים הראשונים ומעילה הראשונה והן בגדר שברים כי הן נפסקים מקול תקיעה פשוט ותנועת אות הן מנהגי אותיות ותיבות שע"פ הן הולכים במבטא הן בגד אופנים נושאי חיות הקודש והתנועות הן בגדר תרועה כנודע כי התנועה בפה מוליד תרועה וזהו תקיעה פשוטה שאנו עושים ושברים ותרועה הן בגדר אותיות ותנועות ואנו מסופקים אם נחנו בגולה בגדר חיות או אופנים ולכך תוקעים שברים תרועה וחיות כנגד בנים לה' שהם עלולים ראשונים ואופנים כנגד עבדים נושאי כסא ולכך אנו אומרים היום הרת עולם אחר תקיעה אם כבנים אם כעבדים והנה ראוי לעורר עצמו בשופר ובפרט בעלי תורה אשר יודעים טיב שופר הלא כל מלאכי מעלה חיל יאחזון איך לא נירא אנן וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר אשר לא נשוב לה' ואמרו בגמרא דתפס הקב"ה לירבעם בבגדו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ושאל מי בראש אמר בן ישי אמר א"ה לא בעינא והדבר תמוה אבל כבר אמרנו פנים אחר כי ידוע כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה דגרם קלקול לרבים ואם כן לפ"ז שורת הדין דהיה לנעול דלת תשובה בפני ירבעם רק אלו שב הי' נותן יד לפושעים לשוב וא"כ הי' תקונו עדיף מקלקולו ולכך היה מועיל תשובה אבל לכאורה אין צריך לזה כי כבר למדנו שיש תקוה לבעל תשובה מדוד כמאמרם לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה אך אם חטא ירבעם גדול מדוד א"כ עדיין צריך להורות לתשובה אפי' על חטא גדול כירבעם ואמרו בגמרא גדולה תשוב' שזדונות נעשו כזכיות וא"כ מי שחטא ביותר ועשה תשובה זכיות שלו ביותר כי העונות נעשו זכיות וא"כ אם ירבעם הי' חוטא ביותר מדוד ועשה תשובה אף הוא חשיב ביותר בתשובתו מדוד כי נעשה הכל זכיות וזהו כוונת מאמר ירבעם אם בן ישי בראש א"כ ש"מ דעונו היה גדול כי הוא חשוב ביותר וא"כ כל המחטיא רבים אין מספיקים בידו לתשובה וא"כ א"א לשוב בתשובה ולכך אמר לא בעינא אבל להבין מאמרו מי בראש הא הקב"ה א"ל הסדר אני ואתה ובן ישי אבל ידוע מ"ש בזוהר כי מי שאינו תמים הולך לפני השכינה שלא יסתכל בשכינה והשכינה אחריו כדכתיב התהלך לפני אבל מי שהוא צדיק גמור השכינה הולכת ראשון והוא אחריו להנות מאור שכינה והנה כאן בזה הספק היה ירבעם אם הכונה שהקדוש ברוך הוא ילך בראשון ואחר כך ירבעם ואחר כך בן ישי או להיפוך אני ר"ל הקב"ה אחרון ואח"כ אתה לפניו ולפניו בן ישי והסדר להיפוך וא"כ אין התשובה מועיל כ"כ שלא יהיה מועיל להסתכל בשכינה ואמר לו ה' שכן הוא שבן ישי בראש ואח"כ הוא ואח"כ השכינה שלא יזכה לראות פני שכינה ואמר א"ה לא בעינא כי רואה אני שאין תשובתו שלימה כ"כ וכן כשאדם שב בתשובה בבחרותו שאז כחו חזק אז זוכה לתשובה שלימה והולך לאחר השכינה אבל מי שעושה תשובה בזקנותו שאז כחו חלוש ואין לו כ"כ יצה"ר אז אין התשובה שלו כ"כ חזק ומועיל שילך לאחר השכינה רק לפני שכינה מבלי להביט אל שכינה וכבר נודע כי חלקו ימים של אדם לשלשה ימים ימי בחרות וימי עמידה וימי זקנה וזהו מאמר הפסוק לכו ונשובה וכו' יחיינו מיומים היינו בימי בחרות וימי עמידה אז התשובה מועיל בתכלית הטוב אבל ביום השלישי שהוא ימי זקנה אינו מועיל כ"כ רק יקימנו ונחיה לפניו דייקא שהולך לפני שכינה ולא לאחר השכינ' להסתכל בשכינה ולהנות ממנו וא"ש ודו"ק: