יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 11

הביטו נא וראו כמה גורם עון ביטול סופרי' שמעכבת התשובה ובעו"ה כבר דרשתי כי הרבו המתפרצים באיסורא דרבנן יי"נ בישול נכרי וכדומה חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואה ועיקר הוא התערובת עם רשעים וחז"ל הרחיקו מאוד מהם סורו טמא קראו למו וביחוד אסור לשמוח בשמחת' וזהו מאמרם שנהנו מסעודתו של אותו רשע כי אפשר היה להם תירוץ שהוצרכו לילך מפני ציוות המלכות שקרא כולם למשתה לבל יעליל עליהם כי יהודים אבלים ביום שמחתו ומצערים בגדולתו ואם כי הרעו ואכלו אין זה אלא לתאבון ויצר לב האדם רע ולא בתענוג והנאה אכלו בזה אין העון כ"כ אבל במה ששמחו בסעודתו ונהנו הוא סעודה של רשע ועתידי' ליתן דין וחשבון ועל ידי זה לא באה הישועה לישראל כי הי' להם להיות בלב נשבר וככפא' שד ולבכות בחדרי' ולבם דוה וחלל על שבר בת ציון ולא להיות שמח וטוב לבב ולשמחה מה זו עושה הנם ככל המוני גוים מתיאשי' מן יום פקודת ה' ולא נחלו על שבר בת ציון וזהו מהמרי הגדול ועון מר וקשה וזה דייקא שנהנו מסעודתו של אותו רשע וזהו יותר קשה מעבירות אכילת דברים איסורים כי זהו מהחמד' וממקום טנופת בא ולמקום טנופת ילך אבל זהו מקנין מדות רעות בנפש השמח בשמחת העכו"ם אשר ששו ושמחו במפלת ישראל ח"ו וחשבו כי רחוק מאתו הישועה וידבר על לבם וינחם ח"ו וזהו כונה במה שבא במד' ובסליח' מרע"ה שאל לאליהו באמרו לו כי נחתו' אנו בימי המן גזירה על ישראל ואמר אם נחתם בטיט או בדם ודברים אלו לכאור' משוללי הבנה מאי בעי בשמי' טיט או דם אבל הכונה אם הגזירה מחמת שאכלו ושתו והשיגו לגופם חומר' אשר בעפר יסודו כענין טיט וחומר כזה בקל יהיה התפלה מועיל אבל אם החטא על שבלבם שמחו עם אויבי ה' והם חוטאי' במחשבה ובנפשם הרעה כי הוא דם של אדם אשר בו תלוי המחשבה ושמחה ויגון הכל תלוי בדם כי דם הוא הנפש וכזה הגזירה קשה לבטלה ומזה נלמוד אשר בעו"ה אף עכשיו כאשר ימי שמחה לרשעים על הצלחתם וכדומה והכל נגד ישראל ואומתינו הקדושה המוני עם להיות חפצם או מטרת' וכדומה גם הם יעשו סעוד' מרעים ואכלו ושתו אוי לנו טוב לנו לשבת אז בין תנור לכירי' ראש בין ברכי' בוכה ומבכה על אריכות הגלות ושפלת הדת האמת לאמיתי והכל ע"י עונותינו כי לולי חטאנו והרבינו לפשוע כבר באה הגאולה מזמן ארוך ואנחנו מעכבי' וא"כ בימים האלו יש לבכות ובכל פעם שיש הצלחה לרשעים יש לנו לקיים לך עמי בוא בחדריך ולבכות בכי תמרורי' על כבוד ה' ועל כבוד ישראל ותורתו המחולל בגוים ובאמת לולי כי מצוה לשמוח בפורים לא מלאתי נפשי לשמוח בפורים כמאמר המקונן בקינה ציון ידידות וכו' איך אשמח בפורי' ואיך אעלוז בחג עד יבא ימי ששון ובעו"ה גזירת המן לאבד היהודי' נתקיים בגלות מר הזה כמה וכמה פעמים כי כמה אלפים רבבות מישראל נהרגו ונשרפו ונאבדו בנים על חיק אמות' ואיך יאבד הגלות מאתנו חכמה ועצה ובינה וגבורה לכבוש היצה"ר ולא נשאר לנו כי אם עצמות יבשות חסירי מוח ולשמחה מה זו עושה אמנם עיקר השמחה הוא כי כך צוה אותנו ה' ברוה"ק ע"י מרדכי ואסתר וזה היום עשה ה' בקבלת תורתו נגילה ונשמחה בו כי לא כלו רחמיו ובצר הרחיב לנו ועוד היה המרי באכל' מסעודת אחשורוש כי מרדכי אשר היה אב לסנהדרין וראש למקבלי תורה שבע"פ מיחה בעם שלא יאכלו ושלא ישתו כמבואר בתרגום המגילה וישראל מאנו לשמוע בקולו ואין ספק כי גם הסנהדרין הסכימו למרדכי באזהרתו ומרדכי היה ראש ומופלא שבב"ד והם מאנו לשמוע בקולם ונעשו זקני' ממרים ע"פ ב"ד גדול ואיש אשר ימרה את פיהם יומת כמאמר פי ה' ולכך נענשו וחייבו כליון כדין ממרא ולא קשה מה טיבו של כליון כי המה זקני' ממרים ולכך כעת תיקונ' כאשר חרטו ושמעו לקול מרדכי לקבל עליהם דברי פורים עד עולם ולעשות מה שמרדכי וב"ד אוסרים עליהם מבלי סור ימין ושמאל ובזה יכופר עונם ולכך אף כי היה ברה"ק לא נזכר שם במגילה כי אז לא היה עדיין מכופר עון ממה שעברו על צוואת מרדכי גרידא ומה שעושים פורים הוא לשמוע בקול ה' ולכך צוה עליהם מרדכי כאלו הוא מגזירתו וגזירת ב"ד שלו וקימו וקבלו על נפשם בזה יכופר להם עון הראשון כנ"ל:

ומזה נלמוד העיקר מבלי להמרות פי חכמי הדור כי תמיד רוח ה' יוסף על חכמי הדור להורות לעם ה' דרכי ה' ואורחת תמים דעי' ואם כי בעו"ה ראש הדור לא תואר לו והדר במעשים ומדות הלא מצינו שלפעמים השרה שכינה בסנה מלא קוץ ונחשי' ועקרבים ולפעמים בהרי בשמים שמן משחת קודש הכל לפי ענין הדור וברוך שמו כי לחכמתו ועוצם טובו אין חקר שמעו נא לקול מוכיח המורה חטאים דרך אלו שמעו אז לקול מרדכי לא הגיעו לתכלית הסכנה עצומה ממה ששתו ושכרו בסעודת אחשורוש וברצון כי כוונו להכשיל לישראל לבל יאמרו אנוסי' היינו ולכך אין אונס כנודע ולבל יאמרו כי נתחלף כלי של יין כשר בכלי של יי"נ לכך היו כלים שונים מיוחדי' בדמות ובתבנית וזה כלים מכלים שונים ולזה עיקר שתיה בפורים להורות כי בעת שתיית היין הגיע לנו הצרה הזאת אבל כאשר שותים יין של שמחה במצוה הרי אין היין בעצמותו גורם רק העבירה ולא תאמר מה נשתנה יין כשר מיי"נ הלא הכל יין אחד כמאמר השוטים כי באמת בזה הארס טמן מנחש וברור ומסורה בידינו מי ששותה י"נ לבסוף נכשל באיסור זנות ובועל ארמית וכדומה כי הוא כוס תרעלה וע"ז כוונה ושתי כמאמר חז"ל שניהם לדבר עבירה נתכוונו כי כך היה כוונתה כאשר שתו יי"נ וטוב לבם ואמר שתפשוט ושתי מעצמה ערומה להראות היופי ותהי בבית הנשים עם שאר נשים וילכו המלך וכל העם אשר על המשתה לראותה וכאשר יראו תואר יפי' יאמרו שרים אחרים גם נשים אחרים יסירו לבושם ויהיה כאן תערובות נשים ואנשים ושותים יין הולכים ערומים מקשטים בזנות ויבא גם השטן בתוכם כתנור אש לדבר עבירה ומי גבר ינצל מידי עבירה ולא יחטא ותקפו של יוסף ח"ו לא יועיל ביום ההוא כן היה כוונתה אמנם אחשורוש פקד ושתי תבא לבית המלכות לבדה ערומה לפני האנשים ובזה נכזבה תוחלתה כי אם יוסיפו להביט בה מה דבר עבירה יקרה לעם הזה והסתכלות לא חשיב הנכרי לעון וכי תזנה ושתי עם כל העם היושבים בסעודה ולכך נאמר ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים והיא לא ביקשה ליתן טעם זה ותפסה בלשונה דבר מוסר ונימוס שלא יתכן לאשת המלך לגלות גופה וערותה בקהל עם אמנם בעל המחשבות יודע מחשבתה לרוע כי כל חפצה היה כנ"ל להכשיל לישראל בדבר עבירה כעצת בלעם בן בעור לבלק ולהיות כי נודע כי מלאכי השרת אינם יודעים מה בלבו של אדם כי הוא יודע מחשבות בני אדם כמבואר בזוהר אמנם הוכחתי כבר דלגבריאל נמסר מהשם הכח להבין מחשבות בני אדם דבמדרש מקץ מבואר דגבריאל ממונה על החלומות ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי דלבו וא"כ ע"כ צריך לדעת מה מהרהר אדם ומה מחשבתו להראות לו מענין זה חלומו ולכך אמרו גבריאל מכיר בע' לשון כי הוא יודע מה מהרהורי איש מכ"ש דמכיר בלשון כקושי' התוס' שם השתא מה שבלבו של אדם יודע וכו' ולכך אמרו פה במגילה בא גבריאל ועשה לה זנב כי הוא יודע מצפון לבה לרוע והוא עשה לה כליון הזה ומזה נלמוד מוסר אחשורוש רשע א"ה בשעת שכרותו לא התערבו אנשים בנשים ויעש להם בתים מיוחדים ולכן עדת ה' עם קדוש לה' ביום שמחתינו ומשתה יין כמה חוב הבדלה עלינו בין אנשים ונשים ובפרטות ישראל אשר בעו"ה יצרם יותר מתגרה בנו מא"ה כמאמר חז"ל בסוכה כל הגדול מחבירו יצרו גדול יותר ובעל ס' חסידים הזהיר מבלי לברך שמחה במעונו מקום אשר אנשים ונשים יושבים בחדר אחד כי אין שמחה לפני המקום בזה וא"כ במה נשמח לא שמח אל במה אשיש לא שש ה' לטוב לנו לכן הזהרו התקדשו והטהרו ויהיה שמחתכם כשמחת בית השואבה שהיה שמחה לשאוב רה"ק כן יהיה שמחתינו להערות ה' עלינו ממרום קדשו רוח נכון ולב טהור:

והנה אמרו חייב אדם לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכבר דרשתי אשתקד ב' פעמים בזה דברים מתיישבים אמנם עוד זאת אדרוש כי יש כאן בממ"נ ולכאורה אם כאשר בזו המגילה פשוט שאחשורוש אמר מי הוא זה ולכאור' תמוה וכי שכח מה שנתן זה שלשה ימים להמן טבעתו בשביל זה ואפי' הכסף מאן לקחת ולמה שתק המן ולא התנצל את עצמו לפני המלך באותה שעה כי כלתה אליו הרעה כי לא ענה מלבו והיה נעשה בהסכמתו ומנוקה מעון הזה לעשות דבר הזה וכבר דברו בזה המפרשים ומה שנראה כי בלא"ה יש להבין בדברי המן באמרו על היהודים היותם מפוזר ומפורד ודתיהם שונות ודת המלך אינם עושים וכי זו כדאי לשפוך דמם ארצה מבלי שריד עוללים ויונקים משדים הזו נימוס המשפט וברור שמלך בכסאו ידין במשרים עכ"פ כפי הטבע ונימוס השכל אם היה מלך שוטה כזה איך רצו עמים רבים מאותן מדינות רבות לשמוע בקולו ולכן הנכון כי המן בתחבולות אמר כי יהודים יש להם דתות מיוחדים מדת המלך ואינם עושים כדת המלך ראוי לבטל דתם לא ישמע ולא יזכר דתם כי אם יקיימו דת המלך כי הוא שליט בארץ והכל עבדים וחייבים לשמור דתו ולא דת אחר וזהו יכתב לאבדם וזהו על הדתות שהם שונים מכל עם יהיה נאבדים מכל ולא יזכרו ולא יפקדו כלל וזהו ג"כ מענין מרדכי כי ביטל דתו נגד המלך להשתחוות להמן עבור דת היהודים כמבואר במגלה ואמר המן שלא יתכן כ"א ראוי לאבד כל הדתות נגד דת המלך ובזה רצה המלך לשמוע בקולו כי כך רצון המלך שיהיה הכל מודים לדתו כאשר בעו"ה עוד היום בגולה בין העכו"ם אשר מבטלין ד"ת נגד נימוס משפטם באמרם כי להם הארץ והמן הסיב מלת לאבדם על האומה ולא על הדת וכתב באגרת ששלח למדינות להשמיד וכו' וזהו היה מתחבולה וערמה וזיוף ולכך אמרה אסתר אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי נימוס עבדים עוד היום בארצות מזרח וספרד מבלי לעשות שום נימוס ודת כלל רק הוא אסור בדת של אדון שלו ומה שרוצה לעשו' בו רבו עושה וזהו אמרה אלו לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי אבל להשמיד להרוג וכו' אמר המלך מי הוא זה וכו' כי מעולם לא עלה בלבו להרוג אומה שלמה על דברים כאלה ולכך המן נבעת כי נגלו תחבולותיו ולפ"ז פשיטא די"ל ארור המן כי הוא צר הצורר חשב ברדוף להרוג עם ה' אמנם לברך מרדכי וליתן לו יקר וגדולה על זה אין צורך כי אחד מפחותי המלך אם הי' מגלה כזה למלך למה תשפוך דם עם נקי ולא חמס בכפיהם והמלך בהיותו נקי מזה העון ודאי שיהפוך הדת וחמתו שפוכ' על המן אשר ביקש לשפוך דם בשמו אשר לא צוה אמנם אם נאמר כדברי חז"ל משל לבעל התל וחריץ כי לב אחשורוש הי' לרע' על היהודים וברצונו צוה ואחר כך מחמת בושה מאסתר כיחש ואם כן ודאי שברוך מרדכי כי בשבילו הי' הנס הזה להפוך לב המלך מרע לטוב כהנ"ל והוא מפלאי הזמן להפוך לבב איש אך למה החרי האף הזה על המן הלא לב מלך הי' ברע ואם לא הי' המן הרבה שלוחים למלך הלא רבים תמיד מאויבי ישראל כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ובזה אין שליח לדבר עבירה ואם כן אחד לא יתכן או ארור המן או ברוך מרדכי אבל באמת אין עיקר בגזירת אחשורוש וביטולו רק במקר' שקרה שאכלו מסעודת אחשורוש ושתו יין ענושים וזה גרם הגזיר' ומרדכי ברב תפלתו ודפקו דלתי מעל' פעל שהשם רחם על עמו מבלי להשמידם וגם הוא מתחלה היה מוחה מבלי לשתות במשת' אחשורוש ולכך ברוך מרדכי וארור המן כי הוא היה במעל להסית לעם הזה והוא היה באותו עצה כדדרשינן במדרש לעשות כרצון איש ואיש זה מרדכי והמן ויתכן עליו באמת ארור המן כי זה נחש המסית ולכך נרמז שמו בנחש בהסיתו לאכול עץ הדעת כדדרשינן המן מן התורה מנין המן העץ וכבר כתבו כי השתי' בפורים הוא להבדיל בין שתי' לשתיה שהי' באיסור לסעודת אחשורוש וזהו אמרם חייב אדם לבסומי בפורי' עד דלא ידע וכו' דכל זמן שדעתו צלול דמשיג הטעם למה הנכון באמרם לזה ארור ולזה ברוך ולא קשה בממ"נ הנ"ל והוא משום סעודה ראשונה של אחשורוש כנ"ל אם כן יש לו לשתות כנ"ל להבדיל וגם להבחין אמנם כאשר שתה עד שדעתו בלתי צלולה להשיג הטעם מענין הסעודה רק חשב שפורים בשביל הצלה כפשוטו וביטול דת המלך וא"כ לא נדע ארור המן ברוך מרדכי כי קשה בממ"נ כנ"ל ואם כן שהגיע למדה זו לשוא שות' יין כי אין מבחין הבדל כלל כי הוא מאותו ענין הסעודה וכי זהו עיקר הנס ולמה זה ישתה לבטלה ולכך אין לו לשתות עוד כי אין מבחין וזהו פי' עד דלא ידע ויותר אין לשתות כי נעלם מאתו הטעם שהיא להבדיל ולהבחין ואם כי בזה האופן ודרך יש בו אור לישרים לדעת טוב הנס וכל מעשיהם לש"ש לדעת להניח מעון העכו"ם ולשמור ולא לשתות במרי כאלו אין אדון ויפער פיו לבלי חוק יש לנו עוד פי' אחר לזה והוא כי הברכות והארורים ישנם מתועלת ונזק בזה העולם שברוך הוא בעושר וכבוד וארור הוא בעוני וצער ויסורים וכדומה וכן לעה"ב הוא ברכה שיהי' בצרור החיים ואור עדן ה' וארור לרשע בעוה"ב לירש הגיהנם וכף הקלע והנה בזוהר איתא שיכור אסור להתפלל אבל מותר לברך ברכת המזון והטעם כי ענין בהמ"ז לצורך עולם הזה ולפרנסת הגוף בזה אף שהוא שיכור וליכא רעיונו שלמה מהני אבל תפלה שהוא לצורך הנפש חיי עולם הבא צריך להיות רעיונו שלמה וזה ליתא בשיכור ואם כן אלו הי' מרדכי והמן חיים היה נפקא מיניה לזה בברוך ולזה בארור אבל כאשר ספו תמו מה איכפת להם בברוך וארור רק הוא לענין עוה"ב כנ"ל והוא בענין תפלה שמתפללים להשם שזה יהי' ברוך בעוה"ב וזה יהיה ארור וצריך כונה ורעיונו שלמה וזהו לא שייך בשיכור ולכך אמרו חייב לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן וכו' כי בעולם הזה אין נפקא מיניה ובעה"ב כבר נפתה ביינו והוא בגדר שיכור ואין תפלתו תפלה ואין הפרש בין ארור לברוך:

ומזה נלמוד טיב תפלה כי מלבד ששיכור אל יתפלל כאשר נהגו ברב סעודה וגם בסעודות פורי' שאינם מתפללין מעריב רק לאחר גמר סעודה ובפרטות בסעודת מוצאי שבת בסעוד' ג' כי יאכלו וישתו עד חצי הליל' ואחר כך יתפללו מעריב איה איפוא ק"ש דאורייתא ברעותא דלבא ואיה איפוא תפלת ערבית וכהנה הבדלה במ"ש ובעו"ה בלא"ה לית ליה כונה שלמה בתפלה מכובד הגלות כאמר' יכולני לפטור כל העולם כולו מדין תפלה דכתיב שכורת ולא מיין ולכן כל תפלתינו בלא לב עד שאמרתי בדרך הלצ' על הר ציון ששמם שועלים הלכו הרצון בה"כ ובית המדרש נקראי' שערי ציון כנודע בדברי חז"ל וידוע במשלי שועלים כי השועל אמר ששכח לבו בביתו וזהו על הר ציון ששמם דהיינו בית הכנס' אנשי' שהלכו שמה להתפלל הם שועלי' שהלכו ושכחו לבם בבית ומתפללי' בלי לב ובאמת כל תפלתינו עכשיו רק בפה ולא בלב וזה הוא בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כי נרגש כי התפללנו בלי לב רק בפה כחלום שאמרו הכל הולך אחר הפה לכן בינו נא נבוני עם ודעו כי אין דבר במקר' ובפרטות לעם קרובי ישראל והכל בהשגחת ה' בפרטיות ואם כן אף תפלתינו צריך להיות בפרטיות בהשגח' ולא במקר' וביחוד כאשר הזהרתי זה כמה פעמים על פירוד לבבות ושנאת ישראל בעו"ה ואם ישראל באגודה אחת בלב תמים אין אומה ולשון שולט בהן ואפי' אותו רשע הרגיש בזה ובלשונו אמר למלך ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים הן בפירוד בלי חבור ואגוד' וגם אסתר המלכה הרגיש' בזה ואמר' כנוס כל היהודים שיהיו באגוד' אחת ואז יהי' קשר רשעים מנותק וכן האמת כי הכל בלב תמים עבירה גוררת עביר' כי הכל נעשה טבע אם ידבר אדם עם חבירו דברי שלום אחוה וריעות ובקרבו ישים ארבו א"כ הרי הוא מורגל להיות פיו ולבו בלתי שוים אף גם בבואו לבה"כ להתפלל או לתורה כבר הורגל שיהיה פיו חלק מלבו הרי דבר שפתי' בלי לב כלל ולעומת זה המרגיל עצמו מבלי לדבר דבר אשר אין לבו עמו גם בתפלה ודברי חפץ יהי' פיו כלבו ובפרטות ראוי לאדם לבל יחשוד בכשרי' אמרינן מפני מה זכת' אסתר למלכות תבא בת בתה של שרה שחית' קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות ויש להבין מה ענין שרה לזה וביותר תמוה וכי זכות היא לאסתר שהגיעה למלכות ונלקחה מחיק מרדכי הצדיק ונביא לה' ונבעל' לנכרי ערל וטמא בגוים צר לישראל וח"ו לומר על אותה צדקת זכות שנבעל' לנכרי אך ענין השאלה לא הי' על תחילת לקיח' כי זה מבואר שהיה בשביל הצלת ישראל ומגלגלין זכות ע"י זכאי אבל השאל' שכבר בטלו דת המן למה זה היתה כי אחשורוש שמע לקולה בכל אשר צותה ובקשה ממנו אסתר אין דבר נאצל ממנה ואין זה מדרכי מלכות במדינות ההם כי אין עסק להאשה כלל בעניני מלכות וטוב מדינות ולא ישמע כלל המלך בקולה בדבר הזה רק אין לה אלא לקשט עצמה וכדומה מענייני נשים העומדים לחשק המלך אבל לא זולת ובמה זכתה אסתר שמלכה כי באמת היא היתה מלך כי אחשורוש מסר הכל ממש בידה כאמרם בכתיבת המגילה שחששו חז"ל לקנאה בין האומות והוא השיבה כבר כתבתי על דת מלכי פרס ומדי הרי שידה הי' שלוחה בכל ענייני מלכות מבלי נעדר דבר והתשובה כי הקב"ה עשה זאת להיות כי נחנו יודעי' כי אסתר כשרה וצדקת כי לא נבעלה למלך רק באונס וסוף שהי' ברצון הי' ע"פ הוראת ב"ד מרדכי וב"ד אך אז המוני עם דברו סרה על אסתר כי לא האמינו לומר שהכל באונס רק אמרה חשק המלכות והמלך בערה בקרבה ונבעלת ברצון והנבעלת לנכרי ברצון קשה לפרוש והכל ברצונה וקשור' בו ככלב ח"ו ולסתום פי דוברי נבלה עשה השם שמסר לה המלך ממש כל ממשלו בידה וזה לאות כי לא חטאה בעביר' כדאמרינן ביוסף הצדיק פה שלא נשק לעביר' על פיו ישק כל עמי ידים שלא שמשו בעבירה וכו' וזהו הכל בשביל שלא חטא כידוע ומזה נלמוד ההיפוך כי פה נושק לעבירה לא יזכה להיות על פיו ישק כל העמים ולכך בראות כל העמים כי זכתה אשר ע"פ ישק כל העמים ומזה ראי' ברורה שלא חטאה ולכך זכת' למלכות וכן הדבר בשרה כי לכך היתה כ"כ זמן ארוך בכחה ותוארה כמ"ש רש"י ומדרש הוא כי ליצני דור ואומות העולם אמרו כי זנתה שרה עם פרעה ואבימלך להיותה נסתרת אתו וידוע כי עון זנות הוא מתנוולת והולכת ושנות רשעי' תקצורנ' לצבות בטן וכו' ולכך האריכה ימים בתואר וקומה לדעת צדקה והישר מפעל' ולהיות כי גם זה מקר' לאסתר כמ"ש ולכך אמר תבוא בת בתה של שרה וכו' כי מקרה א' לשניהם והבן ומזה נלמוד לבל נחשד לשום אדם היותו בחזקת כשרות בשום דבר רק חובה עלינו ללמוד עליו זכות בכל יכולתינו הן על חברינו תלמידנו רבותינו אבותינו ולשמוע בקול היועץ טרם דן חבירו ראו אחשורוש היה בכעס על ושתי כנודע ובכל זה אמר לבני יששכר יודעי עתים שיודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים כדת מה לעשות בושתי אף כי הוא מלך ואין מוחה ובפרט דבר הנוגע לעצמו ואשתו כגופו וכן יעשה כל אדם אם חבירו גמלו רעה בזהו והכהו לא יעשה דין לנפשו כי אם ישאל לחכמי דור מה משפט איש הלזה ויחתור בעצמו בכל יכולתו למצוא לו זכות ופדיון נפשו כי יש להבין מה ענין קביעות חדשים ועיבור שנים למיתת ושתי ונראה כי בלאו הכי יש להבין בשני סעודות שעשה אחשורוש אחת מתחלה ק"פ יום ובמלואתם חזר ועשה שבעה ימים ואז ביום השביעי הוטב לבו ולמה לא עשה כן בכל ק"פ ימים וגם יש להבין בתחלה באמרו ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש וכו' בימים ההם כשבת המלך אחשורוש וגם כל הפסוק מיותר הוי ליה להתחיל בשנת שלש למלך אחשורוש המולך על קכ"ז מדינות עשה משתה וכהנה מצינו בספרי מלכים אחרים אמת כי במדרש אמר ויהי בימי אחשורוש וכו' דא עקתא פירוש צרה המולך מהודו כו' דא רווחא פי' רוח והצלה וצריך פי' אמנם כבר נודע מה שאמרנו בפי' הפסוק עבדים משלו בנו פורק אין מידם והוא כי אמרינן כל המיצר לישראל נעשה ראש ופי' במדרש הנעלם הקב"ה לוחם בו בשביל ישראל ואין כבוד של הקב"ה ללחום עם מלך שפל ולכך מגביה ועולה כמו שהי' בפרעה וסנחרב וכו' ונראה דזה פירוש הפסוק אם בין כוכבים שמת קנך משם אורידך והיינו כי הגבה שלך הי' כדי להורידך משם כי אין כבודי ללחום רק עם מלך גדול גבוה ולפ"ז כי אמרינן כל המיצר לישראל נעשה ראש כשרצון של הקב"ה ללחום עמו אבל כשאין קב"ה רוצה לפדות בניו אזי אין מגביהו וזהו עבדים משלו בנו וקשה הא סופם להיות חורי' וסגני' כי המיצר לישראל נעשה ראש וע"ז אמר הפ' פורק אין מידם וא"כ אין הקב"ה מגביהם והרי הן עבדים לעולם ומ"מ מושל בנו וזהו ענין כי אחשורוש לא היה ראוי למלוכה כמבואר בגמ' רק להיות צורר לישראל נעשה ראש לכל המלכות אך זה מורה כי יהי' בזמנו פורק ופדות לעמו כי לולי כן אין הקב"ה מגביהו וזהו ויהי בימי אחשורוש כי הדיוט היה אינו ראוי למלוכה רק הי' צורר ובכל מקום שנ' ויהי אינו אלא וי כי צער הי' לישראל בימיו לכך המולך מהודו ועד כוש כי המיצר לישראל וכו' וזהו אמרם הוא אחשורוש המולך כי חז"ל דרשו מלת אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו וא"כ הוא שם זה שהרע לישראל גרם שמלך וכו' אך זה הוא לאות כי יהי' בימיו פורקנא על זה אמר במדרש דא רווחא והצל' אמנם לדרכינו נראה כי אמרו בגמרא עד חצי המלכות ולא דבר החוצץ בין המלכות זה בנין בית המקדש ויש להבין מה ענין חוצץ למלכות ולולי דברי הגמרא נוכל לפתור כמ"ש בפ' ר"א כי רנ"ד מלכיות יש בעילם ובכולן מלך אחשורוש וכאשר ביטל בנין בית המקדש ענשו השם שחצי המלכות מרד בו ולא מלך רק על קכ"ז וא"כ ביהמ"ק הפסיד לו חצי המלכות וזהו מאמרו עד חצי המלכות היינו בית המקדש שגורם הפסד חצי המלכות ותעש אמנם חז"ל אמרו דבר החוצץ למלכות והיא נודע כי כבר יעודי נביאים ויעוד דוד שנבאו על תיקון ובנין הבית האחרון שיהי' כולם עבדי' למלך המשיח והיו מלכים אומניך וכו' וירד מים אל ים ומלכי שבא כולם מנחה יקריבו וכהנה מיעודים ובאמת כונתם הי' על בנין בהמ"ק העתיד יה"ר שיהי' בקרוב אבל דברי הנביאים סתומי' וחשבו ישראל וכל האומות כי הם יעודים על בנין ביה"מ שני כי כאשר יהי' פקידה בבית שני אז יהי' חל הכל כל היעודים ובגלות שבעים שנה כבר תמו עונך בת ציון ולא יוסיף להגלותך עוד וכהנ' מיעודי' ולא ידעו כי היה בימי עזרא פקידה בעלמא והקב"ה גילה זה לדניאל במראה כי שבועיים שבעים נתכת כו' אבל טרם זה המון הגול' לא ידעו זאת ואפשר אלו היו ישראל כשרים ביותר הי' באמת בימי עזרא גאולה נכונה כאמרם ראוי הי' בימי עזרא לעשות נס וכו' ולכך דברי הנביאי' סתומים ולזאת כי הדבר פומבי כי מקץ שבעים יהי' הגאולה לישראל וימליכו בכל העולם והכל עבדים לישראל אם כן אין המלוכה נחשב לאחשורוש לכלום כי בין לילה הי' ובין לילה אבד מחר יהי' הגאולה ויהי' עבד לישראל עם בזוי ושסוי ויותר קלון מהיותו מלך ויהי' אחר כך בשפלות אומן היהודים מאלו הי' הדיוט ולכך המלוכה נבזה בעינו לא נחשב לכלום אך אחר הגיע שנת שלש למלכו ולפי דעתו קרבה זמן ולא בא אז גאות לבש וחגר עוז במלוכה כי כעת מלוכה נכונה בידו ולכך קרא לבה"מ חוצץ כי חשב בבנין הבית יתקיים יעוד הנביאי' ויהי' עבד לישראל ולא מלך ולכך נאמר ויהי בימי אחשורוש ולא נאמר מלך כי חשב עצמו להדיוט ואין מלכותו נחשב לו אף כי הוא אחשורוש המלך מהודו וכו' בכל זה לא כינה עצמו מלך ולא ישב על כסאו כי חשב יבא יומו וישבע קלון אמנם בימים ההם בשנה שלישית שראה לדעתו כי שקר נחלו ח"ו לישראל אז ישב על כסאו וכינה עצמו למלך ומאז החל המשתה והנה הי' כאן ספק לאחשורוש מאין ימנה אלו שבעים שנה בנין בית המקדש לשל מלכי יהודה שהי' מנין שלהם מניסן או מנין מלכי או"ה כי בחורבן פסקה מלכות ישראל והבית נחרב ט' באב ותיכף בהגיע תשרי התחיל שנה ראשונה ולכך בשנת שלש שהוא תשרי דבהגיע תשרי התחיל שנה שלישית תיכף עשה משתה אמנם בכל זה לא הטיב לבו כי אולי מניסן מנינן אבל במלאות ק"פ ימים שעברו ימי חורף והגיע ניסן והרי עדיין אין קול ישועה אז עשה משתה ואז היטב לבו ואז קרא לישראל והראם כלי ביה"מ בחשבו כי אפס תקוה ולכך קרא אז ביום הז' לושתי לבוא ערומה כי כבר נודע מה שכתבו המפרשים וביחוד איש אלהי מו"ה שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי כי דעתו הי' כמ"ש במדרש שתבא ערומה והוא ישגלנה לעין כל והוא לרב גבהתו במלכות חשב כל אנשים למה אצלו וכמו שלא ימנע לבעול בפני אווזים ותרגולים ושאר חיתו ארץ כן יחשב בעינו שאר אנשים ובזה ביקש להראות עוצם גבה לב מלכותו ולכך כל זמן שהי' ספק אצלו אולי ימלוך מלך בישראל אז יהי' לבז לא בקש לעשות כן ובמלאות הימים הגיעו ימים שיש בהם חפץ וסר ספק מלבו אז גבה רוחו וחשב עדיין אולי מ"מ יש מקום לתשועת ישראל אולי הי' השנה מעוברת וא"כ עדיין לא מלאו ע' שנים אם נחשב מניסן למלכי ישראל כי עדיין הוא אדר שני ולא ניסן ואם כן יפה עשתה ושתי שלא באה כי אין להתגא' עוד במלוכה לכך שאל ליודעי עתים היודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים הם ידעו הקביעות וחשבון השנים אם הי' השנה מעוברת או לאו ואחר כך יפסוק הדין על ושתי וא"ש: