יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 12

הדור אתם למדו כמה יהי' אדם מתון טרם יגמול לרעהו רעה אולי יש בו אמתלא ויזכור מאמר הפילוסיף באמרו טרם נקמו ברעהו הבחיר' בידו אבל אחר כך כבר נלקח ומה יותר טוב לאד' מהבחיר' והנה באמת ראוי לבעלי מדע ובפרטות איש ישראלי ההולך באורחות ה' אם יעשה לו רעהו טובה אחד ואלף רעות לשכח הרעות ולזכור האהבה אבל בעו"ה נהפך הוא אם יגמלו טובות הרבה ולפעמים אחד יעשה לו דבר אשר לדעתו היא רעה ישכח כל הטובות וינטור לו איבה כאלו הרע לו מעודו עד היום הזה לא כן מדת ה' יהי שמו מבורך אשר אינו מקפח שכר כל ברי' אפי' רשעים גמורים כי יש להבין במגלה נאמר איש יהודי הי' בשושן וכו' איש ימיני וקאמר בגמרא אביו מבנימין ואמו מיהודה ויש להבין למה מיחס הכתוב במגלת מרדכי משפחת אמו אנה מצינו בכל תנ"ך שיהי' אחד מיוחס למשפחת אמו ולמה נשתנה יחוס זה הצדיק ונראה להבין המדרש ויחלוש יהושע את עמלק מלמד שהפיל גורלות כדאמרינן חולש לשון גורל ועיין בספר מנות הלוי דדחק עצמו בזה ונראה דידוע מ"ש במדרש אין זרעו של עשו נופלים אלא ביד בני רחל והנה תוס' בגיטין בשמעתי' לא היה סקריקון ביהודה כתבו בשם מדרש דיהודה הרג לעשו ויש להבין למה כח הבנים יפה מכח אב דהוא נפל ביד יהודה ובניו אינם נופלים אלא ביד בני רחל ונראה כי ידוע במדרש יהודה ידך בעורף אויביך אין לך מלחמה נוצחת אלא ביהודה שיש לו הבטחה מיעקב וכן דוד אמר במיתת שאול ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר ודרשינן ידך בעורף אויביך ובמות יהושע אמר ה' יהודה יעלה אך אמרינן תמנע היתה פלגש לאליפז היתה בת מלך ונדבקה בזרעו של אברהם ולא השגיחה אף שהיא פלגש לבד ולכך זכתה ויצא ממנה עמלק אם כן יש לבנים של עשו שהם עמלקים זכות אם כי הניחה בית אביה ונתדבקה לפלגש ולא חסה על כבודה בשביל זרע אברהם אבל אמנו רחל הצדקת עשתה יותר שלא די שהיתה פלגש ליעקב כי ידוע כי אשה שניה נקראה פלגש והראשונה גבירה והיא נתרצית להיות פלגש אפס תהיה אשתו של יעקב אף שהיה בידה להיות גבירה ומרצונ' מסרה הסימנים ללאה שתהא גבירה והיא פלגש ודבר זה יותר גדול ממעשה תמנע שלא סיפק בידה להיות גבירה לאליפז היות כבר לו נשים רבות מטרם שלקחה מה שאין כן רחל דהיה ברירה בידה ולכך עשו בעצמו נפל ביד יהודה כי הוא אשר ירש חרבא קדישא להחליש חרבו דעשו וברכה של יעקב ידך בעורף וכו' אבל זרע עשו שיש להם זכות תמנע אינן נופלין אלא ביד בני רחל כי זכותה של רחל גובר כנ"ל ולכך בחורבן הבית כאשר בני עשו הרגו בישראל כדכתיב זכור ה' לבני אדום וכו' כתיב רחל מבכה על בניה מאנה הנח' כי אין להם טענה וזכות נגדה כלל והנה נאמר בברכת יצחק הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך וצ"ל הא דהזכיר בני אמך משום דגוים אין להם יחוס מצד אב כלל כמחז"ל גר יש לו שאר אם ואין לו שאר אב ולכך לעצמו דנקרא ישראל מומר כדאמרינן במס' קדושין קראו סתם אחיך אבל על זרעו שהם גוים ואין להם רק יחוס אם אמר בני אמך ולפי זה השאר אומות נופלין דוקא ביד יהודה וזרעו של עמלק דוקא בבנים של רחל כנ"ל אם כן המן וזרעו המתיחסים מצד אב עד עמלק כמבואר בתרגום למגילה ע"ש א"כ אי אזלינן בתר משפחת אם א"כ הן עמלקים ואינם נופלי' רק בבני' של רחל אבל א"א דגוים אין להם יחוס כלל מצד אב ואם כן המן וזרעו לא יחשב לעמלק כי מצד אם אינם עמלקים כי נתערבו בגויי הארצות ומשפחות האדמה אם כן אין נופלי' ביד בניה של רחל רק ביד יהודה וכדי לבוא עליהם בכל צד זימן עליהם הקב"ה מרדכי היהודי שהיה מוכתר בנימוסי אביו מבנימין ואמו מיהודה וא"כ בממ"נ ימשול בם ולכך נאמר במגילה איש יהודי כו' איש ימיני כי שניהם לצורך וזה הטעם ג"כ ביהושע שלחם בעמלק היותו מזרעה של רחל אבל באו עם עמלק אנשי' מאומה אחרת כמבואר במדרש תהלים והן אינן נופלין רק ביד בני יהודה ולכך בחר לו עוד אנשי' והן היו משבט יהודה ולזאת הפיל יהושע גורלות כדכתיב ויחלוש יהושע וכו' כי מי שבא מעמלק יחלושון יהושע ומי שהוא מחיל של שאר עמים יחלושון אנשים אשר אתו משבט יהודה וק"ל. הביטו נא איך הקב"ה אין מקפח שכר תמנע שהיתה מתדבקת בזרעו של אברהם והצליחו בעו"ה זרעה אחריה ומ"ה נלמוד לבל יקפח גמול שום איש אשר גמלו טוב בשו' אופן אחשורו' מלך טפש היה ולא רצה שיהיה איש שגמלו טוב להיות בלי תשלומין יקר וכבוד ואל יתלה איש שום דבר במקרה הזמן ולילך עם ה' בקרי כי כבר כתבתי שהיה אז מערכה רעה לישראל ובסוד ה' נהפך וזה כוונת המן שהפיל פור מיום ליום ומחדש לחודש כפל הענין מיום ליום ומחודש לחודש צריך ביאור וגם להבין מה שנא' במגילה כי על שם הפור נקרא שמו פורים למה לשון רבים ולא פור לשון יחיד אבל הענין מבואר בגורלות שנהוג היה כך בין חכמי קדם כי ודאי על גורלות פשוט אין לסמוך כי פשיטא אם תשים בקלפי י"ב פתקאות בכל אחד נרש' חודש אחד פשיט' שיעלה ע"כ חודש אחד וכמאמר עכן ליהושע בגורלות אתה בא עלי הפל גורל עליך ועל פנחס ויעלה הוא או אתה אבל יעשה הגורל כך השנה שנ"ד ימים עושים שנ"ד פתקאות ובכל פתק יום אחד דרך משל על הראשון א' ועל הב' ב' וכן כולם עד שעל הפתק האחרון כותבים שנ"ד ואלו שנ"ד פתקאות יהא מונחים בקלפי ואח"כ לוקחי' י"ב פתקאות וכותבים לכל אחד חודש מחדשי השנה ע"ז ניסן וע"ז אייר וכן כולם ומטילים אותו בקלפי שני' ופושט ידו ולוקח מתוך קלפי שניה פתק אחד ועולה ד"מ אדר פושט שנית ידו ולוקח מתוך קלפי ראשון פתק של הימים ואם עולה ד"מ פתק שעליו ק' הרי ששקר גורלו כי יום ק' הוא בתמוז כשתחשוב מניסן ולפי גורל החדשים הוא אדר ודברים סותרים ויש בזה מהכזב אך אם עולה בידו פתק שכ' עליו ש"מ וכדומה אם כן חשבון הימי' ג"כ באדר ונתכוונו הגורלות הימים והחדשים והן על אופני' מתחלפים מזו נפשוט כי הוא גורל אמת ויש בו צדק ולכך נאמר הפיל פור מיו' ליו' ומחודש לחודש שהיו ב' גורלות ולכך נקרא פורי' ל' רבי' על שני גורלו' וזה נכון אך לא בזה לבד בטח המן כי אם גם בחכמת כוכבים ואמרינן בגמר' כיון שגורל בא באדר שמח ואמר הוא הוא הירח שמת בו משה ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה ע"כ ויש להבין מה זו שמחה והלא בכמה חדשים אמר הואיל הגיע בו צרה חשש שלא יצליח כי לא תקום בהם צרה פעמים גם למה ידע ממיתת משה ולא מלידתו ועיקר קשה מה בכך שנולד בז' אדר כיון שמת בו איתרע מזל' אם יזדמן שימות אביו ביום שנולד אביו לא יתענה וזה אינו כי הכל הולך אחר אחרון. אמנם נראה דגזר בניסן על אדר והוא כי דעת רוב חכמי אצטגנינות כי מזל צומח כאשר ישלם הקפתו בעולם אזי ישקע צמיחתו דרך משל מי שמזלו צומח בתשרי באלול הבא הוא סוף הקפתו כי היקף בעולם לפי מהלך השמש שנה אז ישקע וחכמי תולדות אחרונים חולקים בזה והמן הי' מדעת הראשונים בתולדות וישראל היה מזלם צומח בניסן כי אז נגאלו מיד צר והלכו בנתיבה במים עזים חשב ששקעה בירח אדר הבא ולכך גזר על אדר שהוא מזל שוקע מה שבניסן צומח רק מי יאמר שהנכון עם דעת חכמי' אלו רק דע כי זה שהמן ידע שמשה מת בז' אדר לא ידעו ממספר ישראל רק היה מפורסם באמת יום מיתתו כי זה איש משה היה שמו יוצא לסוף העול' כי עשה פלאו' וניסים אשר יבהלו כל הגוים מלפניו מיתתו היה ידוע לכל העמים היה חרות על הלוחות יום ששקעו שמשו של ראש יהודים המשנה סדרי בראשית ועוד היום האומות שמכחישים בתורת משה ועובדי עכו"ם מ"מ הפליגו בשבח משה ואמרו שהיה חכם ומלומד בפלאות הטבע לא קם איש לנגדו בגבורתו מזה היה ידע המן ממיתתו אמנם יום לידתו הי' טעות אצל גוים כמבואר בקרא ותצפנהו ג' ירחים ואחר כך שמוהו ביאור ובאה בתי' בת פרעה ומצאתהו ואמר' מילדי העברים זה ותחמול עליו ואם כן בתי' וכל מצרים שמצאוהו לא חשבו שיהי' הילד כבר עמד ג' ירחים כי איך היה צפון זמן זה ולא ירגישו בו המצרים וגם יהיה מת ביאור רק חשבו שזה יום או יומים נולד ואם כן שפטו לידתו מיום מציאתו וחשבו שסמוך למציאה נולד וזה נתפרנס בין האומות אבל נחנו מתורת משה למדנו שנולד ג' חדשים קודם מציאתו על שפת היאור ואמרי' בגמ' דסוטה כי מציאתו היה בכ"ח בניסן כי בז' אדר נולד ואותו שנה מעוברת היה ולפ"ז הגוים שפטו כי משה נולד בניסן ומת באדר וזה לראי' כחכמת התולדות הראשונים כנ"ל שמזל הצומח בניסן שוקע באדר כי בניסן נולד ובאדר מת ולכך שמח שמח' גדול' כי גם לישרא' יקרה כזה אבל באמת שקר הוא כי בז' באדר נולד משה כפי שכתוב בתורה ולא מזל ניסן שוקע באדר כדעת המן:

והנה עוד הטעם כי בעל מנות הלוי הביא בשם רוקח ומדרש כי משה אמר ליהושע בחר לנו אנשים שנולדו באדר שני כי אז אין להם מזל ולא יחול עליהם כישוף והנה ידוע כי גזירת המן היה על אדר שני כמבואר בירושלמי מגילה אותו שנה מעוברת הי' ולכך קוראים המגילה באדר ואם נתעבר' קורין באדר שני והנה כשתעיין במדרש ותרגום שני למגיל' תראה כי המן ימ"ש יצק צוא' רותחת לתוך פיו אמר שכל מעשה משה היה ע"י כישוף וכן יהושע וכל מנהיגי ישראל דור ודור כולם היו מכשפים וע"י כישוף הצליחו ולחמו נגד העמים ואם כן היה המן ירא לנפשו מאי אהני ליה בבואו היום יעשו כשפים ע"י מזלות ולא יהיה יכול להם שום אדם אמנם בנפול הפור באדר שני הוא הירח שאין בו מזל ולא יחול בו כישוף שמח שמחה גדולה ואמר לריק יקומו וינחשו והביא ראיה ממיתת משה שהיה לדעתו ימ"ש גדול שבמכשפים איך מת ולא עשה בכשפי' להחיות כאשר יאמינו הטפשים שיש ביד המכשפים לפעול להאריך ימים קרוב כימי אדם אלא ודאי שמת באדר שני כנודע כי משה מת באדר שני ושם לא הועיל כישוף והוא לא ידע דלכך מת ביום שנולד דהקב"ה ממלא שנותיו של צדיקים וכו':

או יאמר כי הוכיח שבאדר שני אין מזל כלל ולכך גם הכשפים לא יצליחו כי לולי כן איך ימות בירח שנולד כי אז מזלו גבוה ואיך יתכן שימות בו ואמר במד' עמלק בלחמו עם ישראל לקח כל מי שנולד באותו חודש כי אז מזלו בגרם המעלות ואם כן איך יתכן שימות בו ולזה הוכיח בהכרח כי אין מזל כלל באדר שני אבל באמת שקר הוא כי באדר ראשון נולד משה כמבואר בגמ' דסוטה ונ"ל דהי' ג' חדשים מאדר ועד ניסן כי נולד באדר ראשון ומת באדר שני וזה שדייק והוא לא ידע שבז' באדר מת ובז' אדר נולד כי ז' אדר של המן אינה ז' אדר של הלידה כי היה בשני ירחים והבן ודע כי מלבד זה יש עוד פי' והוא כי וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעו שמשו של צדיק זה בא שמשו של צדיק אחר וכן אור נשמתו ושפעו בכל דור ודור בכל צדיק ולכך קאמר הגמ' משה שפיר קאמרת ופירש"י לכל ת"ח קרא משה ופי' האר"י ז"ל כי נשמת משה ניצוץ בו וזהו הכונה כי המן שמח שמת בו משה ואפס מגינ' והוא לא ידע שבז' באדר מת אבל תיכף נולד משה כי זרח השמש וכו' ותמיד לישראל עזר ומגן ולכך נאמר נולד משה לאחר שאמר מת משה להורות כי אחר מותו תיכף נולד משה אחר כי לא אלמן ישראל מאלהי' ותמיד משפיע וישלח לנו עזר וקדוש משמי' להיות לנו למגן כמשה רבינו ע"ה והמקובלי' אמרו כי מרדכי גלגול וניצוץ משה והמן איש מצרי שנהרג ממנו ולכך ביקש לנקום נקמתו ואסתר ניצוץ בתי' בת פרעה ולקחה לכך מרדכי לו לבת ומלבד זה מבואר במדרש כל שאתה מוצא במשה אתה מוצא במרדכי ע"ש ועיי' בראב"ע שכתב ודובר שלום לכל זרעו שהי' עניו גדול והענין כמאמר חז"ל האי מאן דיהיר אפי' אאנשי ביתו לא מתקבל והוא כי הרגל נעשה טבע אם אדם מתנהג עם בני ביתו וזרעו בגאוה אף שהם בניו וחייבים בכבודו מ"מ אחר שיצא לחוץ וידבר עם אנשים אחרים גם עמהם יתנהג בגאוה ויהי' כל ימיו בגובה לב כי הרגל וכו' ולעומת זה כשמתנהג עמהם בענו' ושפל רוח ההרגל נעש' טבע שמתנהג כן עם כל אדם והוא עניו לכל אדם ולזאת כשמינהו לראב"ע לנשיא אמר איזל ואמלך באנשי ביתי הטעם דהיו מעבירים לר"ג מנשיאותו היות הוא מתנהג ברמה נגד ר"י וחשב ראב"ע לנפשי' אולי גם הוא בטבעי גאה כי אין אדם מכיר עצמו וגאה שבגאי' חושב נפשו לעניו כי כאשר שאלו לחכם מה הוא הנקל שבאדם ומה הוא הקש' שבאדם השיב הנקל שבאדם לרמות עצמו כי לרמות אחרים צריך רב תחבולה ויגיעה ומרמה ולעצמו מטעה בכל שעה ורגע והקש' לאדם להכיר עצמו כי אדם מכיר חבירו ויודע כל מומין שיש בו מכף רגל ועד ראש ומום עצמו אינו רואה ומבחין כלל וחושב היותו תמיד בלי מום ודופי כלל לכן רצה ראב"ע לעמוד על הבירור הנכון אמר איזל ואמלך באנשי ביתאי והם ידעו אם אני מתקבל להם הרי אני עניו ואם לאו הרי אני איש יהיר ח"ו ולכך במרדכי שהי' מדתו ענוה כמשה אמר ודובר שלום לכל זרעו שאפילו עם זרעו הי' מתנהג במדות ענוה ופותח בשלום תחלה ומזה יובנו דברי הגמ' דאמרי' מגילה ברה"ק נאמרה ויודע למרדכי מנא ידע אלא ברוה"ק הדבר זה תמוה לכאורה וכי אנו דנין אם מרדכי ואסתר נשתמשו ברה"ק פשיטא הלא נמנים במ"ח נביאים וז' נביאות שהיו בישראל כמבואר בגמ' ורש"י רק הספק הוא במגיל' עצמו אם היא נכתבה ברה"ק בזה הלשון אשר היא לפנינו או לאו כי מה שמחבר היה בעל רה"ק לא יחויב שנכתבה ברה"ק כמו שהיא לפנינו ושלמה היה ודאי בעל רה"ק כי שיר השירים ברה"ק נאמר ומ"מ נסתפקו בקהלת אם נאמר ברה"ק וכן במגילה אך לפמ"ש ניחא דידוע מ"ש בתורה ויקרא א' זעירא לרוב ענוה למשה מבלי לכתוב שהקב"ה קרא לו ובא לאהל ואם כן אף דכתב במגלה ומרדכי ידע קשה מנא ידע וע"כ ברה"ק וא"כ איך כתבו מרדכי במגלה שזה מפרסם היותו בעל רה"ק ואין זה מגדר הענו' לכתוב בספר כן אלא גלוי לכל העם דברה"ק נאמרה כל המגל' ולא ענה מלבו לכתוב רק כאשר ישים ה' בפיו אותו הוצרך לכתוב מבלי שינוי ח"ו בשום צד וא"ש:

ולכן ראו כמה עמקו מחשבות אויבינו ומה מאוד גברו חסדי ה' עמנו לזכרו בימי העונ' שהי' הכל בזמן ובעונה וכוונת ימי רצון וישועה לה' כנ"ל גלל כן בכל שמחתינו ראוי לזכור בחורבן בית תפארתינו וגלות עמינו ולהודות לה' כאשר נתקיימו יעודי גלות ראשון וגלות זה אפס עצור ועזוב כן יתקיימו ישועה ונחמה ובשוב ה' שבות ציון ועמו אז יגל יעקב וישמח ישראל בעושיו ויגילו בני ציון במלכם וכוס ישועות אשא ובא לציון גואל אמן ואמן: תוכחת מוסר מה שדרש הגאון הנ"ל בז' באב בשנת תקל"ד בק"ק מיץ יע"א ובתוכו הספד על תרי גאוני ארץ ז"ל:

ירמיה הנביא כאשר החל לקונן לה' על הריגת יאשיה המלך פתח ואמר איכ' יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וכבר הרגישו חז"ל בהך אבני קודש תשתפכנה וכו' ופי' על כמה דמים רבים שנשפך מיאשי' הנ"ל אבל אין זה בגדר אבני קודש כי באבני' אין קדושה כלל אבל אפשר לומר כי כפי מ"ש המדר' באיכ' לא הי' חטא ליאשי' שלא שמע לעצת ירמיה באמרו מבלי להלחם בפרעה נכה כי אלו אמר לו ירמי' בדבר ה' ונבואה ח"ו שהי' עובר על דברי נביא רק הוא אמר לו מפי שמוע' כך קבלנו מפי ישעיה הנביא וסכסכתי מצרים וכו' ואמר לו יאשי' משה רבך דרבך לא אמר כן וחרב לא תעבור וכו' ודברי מי יקום דברי הרב או דברי התלמיד ולכך מנוקה מעון וכן כ' הרי"ף בעין יעקב ע"ש אמנם לכאורה עדיין יש מקום ספק למה לו ליאשי' כל הספק הזה דברי משה ודברי ישעי' ה"ל לשאול באורים ותומים הילך להלחם או לחדול ובזה יודע האמת ודינא הכי כדתנן אין מוציאין למלחמות רשות אלא ע"פ אורים ותומים ולהתיר קו' זו נראה כפי מה שכתבו המפרשים בשופטים דלא ענה האורים ותומים בלחמם עם בנימין בפלגש בגבעה כהוגן הואיל ולא היה בפני ארון ה' אבל בפעם ג' שבחנו דבריהם כתיב להדיא וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית אלהים בימים ההם ופי' המפרשי' ור"י אברבנאל בתוכם כי ב"פ הראשונים לא היה בפני ארון ולכך לא בחנו דבריהם והטעם כי אין כל מקום גורם להשפע רה"ק על הכהן השואל ולצרף אותיות כראוי אמנם נגד ארון ה' אשר שם חביון עוזו שם בקל ינוח רוח ה' על הכהן השואל בשומו פניו נגד אדון כל הארץ ויבא תשוב' על נכון כלל הדבר אין שאלת אורים ותומים כהוגן כי אם לפני ה' כי לאו כל מקומות ראוים שיהי' נשפע רה"ק על השואל ויחול רה"ק על אבני החושן שיהיו האותיות בולטות ומצטרפות. וזהו צריך להיות דוקא לפני ארון וא"כ יאשי' שגנז ארון ה' כדאמרינן בגמרא בכמה דוכתי לא הי' אז סיפוק בידו לשאול באורים ותומים וזהו מאמר ירמיה בקוננו כי מגלת איכה הוא סוגר לכל הדברים כנודע ובאמרו איכה יועם הזהב וכו' ואיכה תשתפכנ' אבני קודש וכו' הרצון שקונן על יאשי' איכה עוצם מעלתו שנדמה לזהב וכתם אופיר כהה ונשתנה שנהרג כי לא הי' בו שמץ חטא כנ"ל כי נשען על דברי משה ושלא תאמר ה"ל לשאול באורים ותומים כדין תורה וע"ז אמר אבני קודש הרצון אבני חושן ואפוד איכה תשתפכנ' בראש כל חוצות וכי יהי' בכל מקום נשפך רוח הקודש עליהם בכל מקום ומקום לאו כל מקומות כשרים כי אם לפני ארון ה' וזהו לא הי' אז כי כבר נגנז ולכך קונן עליו איכה זהו חדא אבל עוד יש פנים שונים בענין הנ"ל ואמת כי אין עסקי היום בדרש תורה וכהנ' דברים המתקבלים לשומעם ויונעם כי מפאת הזמן אשר הוא יום שרקדו גוי' בהיכל השם בעו"ה שמהו מקדש ה' לתועבה ואיך אנחם לומר דברים דרושים לכל חפציהם וגם מפאת הדרוש אשר קבעתי לעשות אבל יחיד בכי תמרורים על העדר הרבנים השלימים הרב הגאון מו"ה ישראל אב"ד דק"ק הענויא ז"ל ואחרון הכביד אשר צירים אחזתני בשמעי הוא הגאון מפורסם בעולם בתורה ויראה אלוף נעורי אשר למדתי אצלו כ"מ מאיר הרב אב"ד דק"ק אייזן שטאט ז"ל הלך למנוח' הוי חסידי ישראל גברא רבה והסימן שברך מ"י ירפא לך "מאיר "ישראל וראוי לקונן ביחוד ימי' אלו אשר קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בהמ"ק והטעם נראה דיש להבין במה שנאמר בקרא השיב אחור ימינו וכן נצב אחור ימינו ומה הוא זו אבל כבר אמרו שלא זזה שכינה ממקומה עד שעושה רושם הרצון כי מ"מ קצת השר' שכינתו במקומו וכמו שאמרו אע"פ ששומים קדושתן עליהן כי מ"מ השכינה נשאר והוא בכותל מערבי כי שם יתד נאמן ושריד שישרה שם השכינה כדדרשינן הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי שלא זזה שכינה וכבר נודע כי אחור וקדם פירושו קדם מזרח אחור מערב וזהו כוונת הקרא כי ימין ה' שהוא חסדו והשפעתו נצב אחור היינו למערב כי סילק שכינתו מכל הבית אבל השיבו על מערבי ושם עדיין קדושת כבודו וזהו אם תשכח לירושלים להיותך חושב כי כבר חלף קדושתו מבלי שיור בעו"ה והרי הוא כמת נשכח מלב תשכח ימיני כי ימינו עומד במערב ובזה א"א לשכח כי עדיין רוח קדשו שם וזהו מאמר הגמ' עדיין חביבי' גביה דכתיב נרדי נתן ריחו ולא כתיב הסריח והוא דנודע דסביב רשעים יתהלכון תיכף בסילוק הקדוש' יניח הטומא' ולכך במות ישראלי ונסתלק קדוש' יטמא משא"כ קברי עכו"ם. ואין לך סרחון גדול ומזוהם מהשרית הקליפות הן מקום אשפה וטינוף ועיפושי המוליד סרחון ולכך אלו אין ח"ו חביבי' גביה שהי' מסלק שכינתו מכל וכל היו הקליפות שוכנים שם והי' כתיב הסריח אבל שברוב חסדו עדיין יש לו חביבותו עלינו ולא סילק לגמרי רק שורה על כותל הנ"ל אין מקום לטומאה לחול להדיא ולכך לא כתיב הסריח. וזהו אצל חורבן בהמ"ק אבל בהעדר ת"ח וצדיק לא נשאר שריד כי כולו הלך ילך ואין כאן שיור בעו"ה ותיכף יחול סטרא מסאבא ולכך אמרו חז"ל חכמת סופרי' תסריח הודיע לנו כי באבדן חכמים שמה קננו הנחש וכת דיליה עד שיסריח ולזה קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק וא"כ איפוא מי הוא אשר חילים יגבר לדבר בדעת מיושבת ובדעת ידבר דבר על אופניו ומעיד אני עליו שמאוד הי' שוקד על התור' והוא קיים מה שנאמר בק"ש בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך שהרצון כי יצה"ר כאשר יבקש להסית לאדם לבטל מתור' יבא עליו באופנים שונים הכל לפי ענין המפות' כי יאמר שתמיד תצטרך להיות יושב בבית ללמוד תור' כי דברים אלו צריכים שקיד' והתמד' התעיף עיניך וכו' ולולי כן לריק אתה יגע ולא תקום מחשבתך וזהו יקשה עליך להיות כלוא בבית ה' וכאמרם לא אהי' חובש מחובשי בה"מ ולכן בני חדל מזה ולכך אמרה תור' בשבתך בביתך אע"פ שתהי' צריך תמיד להיות ביושבי בית מ"מ לא תבטל אהבת ה' ותמיד באהבתו תשגה ותהג' בתורתו ולפעמים בא יצה"ר באופן אחר באמרו כאן אין לך רב מובהק וכניס' חכמים ומרבה ישיבה מרבה חכמה רק צריך אתה לילך למרחוק מקום תורה וישיב' וכל דרכי' בחזקת סכנ' ופגיע' ומי יודע אם תגיע למכון חפצך וכהנ' דברים המונעים אבל הכתוב מזרז בכל זה לא תשגיח בו אפילו בלכתך בדרך וכ"כ בא היצה"ר לומר אתה חלוש בטבע אם תייגע בתורה תבוא לידי משכב ותחלש כחך לכך אמרה התור' ובשכבך אפילו על משכב הוא לא תסור אהבתך מתורה וכן יצה"ר אומר אם אתה תלמוד צריך אתה לקום בראש אשמורת ללמוד כדרכו של תורה במיעוט שינ' ואין זה טבעך ואם אין אתה ישן כפי הראוי לא תצליח לשום חפץ וע"ז אמרה התורה ובקומך בכל זה לא תבטל אהבת תורה כמאמר שלמה מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה וכל דברים אלו נתקיימו בהגאון הנ"ל יהיה זכרונו לחיי עה"ב כי מעיד אני שהי' חלוש למאוד בטבעו ומ"מ לא ביטל עונתו של תורה ויגע מאוד בתור' ולא ביטל בשינה לילה בלילה שקם לאחר חצות ללמוד תורה לשמה לכך צריך הספד גדול ובאמת עיקר הספד הוא לחזור בתשובה וזהו שנחלקו במדרש רבה פ' אחרי אמר ר"א נסמכה מיתת מרים לפ' פרה כשם שאפר פרה מכפרת כך מיתת צדיקים מכפרת אר"י נסמכה מיתת אהרן לשברי לוחות שקשה לפני הקב"ה מיתתן של צדיקי' כשברי לוחות אר"ח למה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביה"כ ללמדך שכשם שיה"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפר וכו' עכ"ל וענין דבריהם כך כי ר"א דיליף מפרה ס"ל כי מיתת צדיקי' מועיל לחטאי' אשר בחבורתו נרפא לנו כמו ענין סגולי שמועיל ברפואה ואין בו טעם טבעי או מחקרי כלל כ"א סגולי וכן הי' בפרה שאפר מטהר טומא' חמור' בלי טעם וסיבה נודעת ולכך נאמר בו חוקה וכן מיתת צדיקים מכפר בלי טעם וזהו הוקשו לאפר פרה ולפ"ז לפושעים יפגיע אמנם לתלמידיו ולנלוים לו שנהנו מתורתו ולאורו הלכו ובצלו היו חיים להם הפסד גדול ובעו"ה עולם חשך בעדם ויהי לילה וזהו מעין פרה שמטהרת טמאים וכך הוא מועיל לפושעים וחטאים ומטמא טהורים וכן הוא לטהורים הוא העדר גדול והפסד בעו"ה. לא כן דעת ר"ח דס"ל דמיתת צדיקים מכפרת עם תשובה גמורה וחלוטה והמית' פותח פתח לתשוב' אשר החי יתן אל לבו כי יראה חכמים ימותו אבל בלי תשובה לא ולכך מקישו ליה"כ כמו דיה"כ צריך תשובה כך מיתת צדיקים צריך תשובה אבל ר"י ס"ל דאמת קשה מאוד לפני ה' שצדיקים ימותו אבל סיבת מיתתם הוא לטובת הדור כי כ"ז שצדיק גמור בדור הבינונים אינם נחשבים לכלום כי יש הבדל ביניהם וכמאמר אשה צרפית לאליהו כי באת אלי לפקוד עוני ודרשינן כ"ז שלא היית כאן הייתי נדונית כצדקת עכשיו לרב צדקתך אני נדונית כרשעה וכן בנח אמרי' בדורותיו אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' צדיק ולכך ה' שהוא חומל דלים צאן הדור לבל יהיו נחשבים ח"ו לרשעים מסלק הצדיק גמור ואם כן הם בדורותם צדיקי' ואף שקשה לפני ה' לסלק צדיק מ"מ לטוב' ישראל עושהו וזהו הי' ענין לוחות אף שהיה קשה לפני קב"ה שבירתן מעשה אלהים שנבראו בע"ש בין השמשות בכונה מיוחדת מאלהים שיחבול מעשה ידיו מ"מ לתקנת ישראל למען יהיה עונם נקל ויהיו כפנוים כמאמר חכמינו זכרונם לברכה לא השגיח ה' בהעדר הלוחות ואמר למשה יישר כחך ששברת לכך מדמה מיתת צדיקים לשברי לוחות ולמדין מדברי מדרש כי צריך תשובה כמו יה"כ והתשובה הוא על שני אופנים או כמאמר הני בריוני עד האידנא הוי לן מגין אבל עכשיו מי יגן בעדינו ומי יפגיע בעדינו לה' אשר בצלו נחי' והפן השני כמאמר חז"ל שיתן ללבו אין מנוס מה' ביום זעם וארזים נפלו בם שלהבת ולא עמד לו תורה ומצות ומה נעשה אנן אי תורה ואי מצות דאגין עלן וזהו מאמר ירמיה באמרו איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו דיש לדקדק כי אמר השליך ולא זכר ומורה כלן על לשון עבר כי הנביא קונן כאלו כבר נעשה הדבר ובתחלת דבריו אמר יעיב על עתיד שיהיה כן וכהנה יתר דקדוקים שדקדקו מפרשים אבל ענין ירמיה היה לעורר בתשובה וכמאמר איוב גורו לכם מפני חרב למען תדעון שדון והוא שיש לאיש לפחוד מחימה ואף של קב"ה ואל יפתהו יצרו כי אל חנון ורחום ה' נושא עון אבל אף כי כך מדותיו מ"מ מדקדק על עונות ופשעים וכך הוא חינון שלו לייסר איש כפי מעשיו לזכות אחריתו יתעלה שמו כי אין לפניו משא פני' ומפחד יום דין ויום אפו יש לנו לחרוד בצירי' וחבלים מאוד ומדי זכור יזכרו אדם ימאס בכל יגיעה ותענוג עה"ז כי במה נחשב ולא יועילו ביום עברה ולכך אמר דוד נשקו בר לבבכם פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו וצא ולמד אם ביום אפו השליך משמים תפארת ישראל שהוא דמות יעקב החקוק בכסא כבוד השליך איקונין שלו וגם הדום רגליו שהוא מקדש ה' אשר היה הדום רגליו לא זכר ביום אפו הרס ולא חמל ומה נעשה אנן בהגיענו לדין ביום אפו ומה נענה ליום פקודה ואיך יש לנו תקוה להמלט משאתו וחרון ה' ומה יבטיח אותנו היצה"ר על קנה רצוץ וזהו מאמר ירמיה אתם בני ציון שובו אל ה' כי איכה יעיב באפו את בת ציון ראו ודעו איך יקרה אתכם באחרית הימים ביום אף ה' כי אתם רואים מה שעשה שהשליך משמים תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו א"כ דעו וראו איך יקרה לכם ביום אפו ולכך החישו מפלט לשוב אל ה' כי רבים רחמיו וכן יש לנו לשוב בראותנו כי צדיק אבד וראוי לשים על לב בתשובה וזהו עיקר הספד אשר חל על האדם לפשפש במעשיו ולומר אם בארזים נפלה שלהבת ודייק שלהבת הרצון כי אמרו כי ארזים אין גזעם מחליף וכן צדיק שמת אין לו תמורה אבל מחקרים חשבו כי אין אמת בפי חכמים ז"ל באמרם כי ארזים אין גזעם מחליף כי החוש מכחישו ומאין ארזים לנו אם כל ארזים שנקצצו מיום עולם לא החליפו אבל טעו ודאי כ"א ישרשו אילנות כח האילן באדמה להצמיח כמוהו אבל דורות אחרונות התחכמו בכרתו יערות לעשות ממנו שדה זריעה ששורפים השרש באש והאש שואב כל לחלוחית שיש בעפר ההוא ומייבשו ומכלה אותו עד שנעשה ארץ שרופה מלחה ולא תצליח לגדל עצי יער וזהו ענין בארזים בהשרש' בעלמא יחליף גזעו אבל בשריפת שרשו אז יפסיד וזהו שדייקו אם בארזים נפלה שלהבת דייקא וכן בצדיק אין גזעו מחליף ולכן מחויבים אנו לעשות אבל יחיד כי אבד עולם ומלואו ובאמת עיקר ההספד לומר ולשים על לב הראשונים חדלו והלכו למנוחה ונחנו נשארנו לאנחה ראוי לנו להקים נדחה ולעשות משמרת לתורתינו כי זהו חיינו ושלימות נפשינו ולגדל עדרים לתורה ואיך נספוד ונצעוק בקול בוכים על העדר ת"ח ואין ידינו פשוטה להקים אחרים אשר עדיין לא הגיעו לשלימות התורה וחכמה להספיקן בכל מחסורם אפס ילמדו תורת ה' ולא יהיה ח"ו ישראל אלמן ויחוס מלומדי תורת ה' אוי לי אמי כי ילדתני ברואי שפלת התורה ולומדיה דור הולך וחסר הזקנים וכשרים שבדור ישובו למקום אשר נתנו ואין קול חדש תחת שמש לומר הנצו הרמונים ופרחי גפן וסמדר נתנו ריח ומי עושה זה וגורם זה הקצינים שבדור שאינם מחזיקים בעמוד התורה לתת ללומדי תורה מחי' ושארית בארץ ויאמרו לו מפתי תאכל ומימי תשתה אפס יקרה שמך על התורה רכב וצלח ואלו היו עושים כזאת בלי ספק שהיו מגדלים בעלי קרנים בקרני הוד בתורה כי דורינו דור דעה במושכלת במו"מ כמה תחבולות עושים והתחכמות ממרחק וביגיעה יביאו לחמם ולמה לא יצליח הדעת ובינה יתירה כזה בלימוד תורה שהוא מושכל האמיתי להיותם טרודים במחי' וכלכלה וחייהם תלוי מנגד פג רוחם ולבבם אין אתם וזהו שאמר ירמיה איכה יועם זהב וכו' ודרש במדרש תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות אלו ת"ח דנפקו לפרנסתהון והענין להבין הוא מה שאמר ירמיה בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה חלל ממלכ' ושרי' להבין מה ענין זה לזה אבל כבר נודע כי אמרו כל הברכות שבירך בלעם כולם חזרו חוץ מבה"כ ובה"מ שנאמר ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות וא"כ למדנו מזה שקללה א' נתהפך לברכה אבל אינ' מסיימין איזה קללה שנתהפך רק מבוא' א' שנתהפך ואם נדייק בברכת בלעם בכללותיהם אף שפרטיהן מרובים אבל כללותיהן נכללים בשלשה סוגים א' שיהיה לנו בה"כ ובה"מ כאמרו מה טובו וכו' ושנים להקים מלכים ונגידים ולהיות ממשלת' הולך וגדול ויהיו עמים רבים נכנעים תחתיהם וג' שיהיו ישראל עם חזק מכניע צרים מתגבר על אויביו וכהנה בגבורו' והצלחת ישראל ובזו היו נכללים ברכותיו ואם כן כיון שהתורה העיד' שאחד מהן נתקיים הברכה לא ימלט שא' מהן מג' הנ"ל יקויים וזהו היה מצעקת ירמיה בקול קינה שכאן כל שלשה נהפכו לקללה ולא נתקיים אפילו אחת מהן וזהו אמרו בלע ה' ולא חמל כל נאות יעקב ודרשינן במדרש שהוא בה"כ ובה"מ ע"ש במדרש איכה ואם כן הרי ברכה א' שנהפך לקללה ובגבורת והצלחת ישראל הרס בעברתו מבצרים הגיע לארץ מטה מטה בעו"ה והרי כאן שני' ושלישית חלל מלכה ושריה וא"כ איה איפוא הקלל' שנהפכה לברכ' אבל באמת טעם וישוב לזו הוא דצריך טעם למה נהפכו כולם חוץ מבית הכנסת ובה"מ הוא דכבר כתבנו דצריך ת"ח להיות חמוקי ירכיך ונחבא אל כלי קודש וקרוי מחובשי בה"מ וענין בלעם דלא נתקיים ברכתו הוא דהכניס עין הרע בברכות כמ"ש הזוהר וטוב עין הוא יברך ובעין הרע שלו לא חלו וכלל הוא כל דבר הסמוי מן עין אין הרע שולט בו ולכך בה"כ ובה"מ שסמוי מעין אין עין הרע שולט ולכך נתקיים ברכתו אך זהו אם ת"ח חבוש בבה"מ לא יראה ולא ימצא בשוק אבל אם צריך לילך בשוקים לחזור אחר פרנסתו פשיטא חל עליו עין הרע וגם זו לא יתקיים וזהו מאמר ירמיה ת"ח שדומה לזהב וכתם פז איכה יועם וישנה איך כהה מראיתו ונשתנה הוד פניו וקאמר הטעם למה נתמעט התורה וחל קללת בלעם אבני קודש המה ת"ח תשתפכנה בראש כל חוצות שהולכים בחוצות לפרנסתן ואם כן אינו סמוי מעין וחל עליו עין הרע כי כך הדבר בכל מקום צנוע אין סטרא אחרא כלל חל כמאמר לך עמי בא בחדרך וסגור דלתיך לכך דבר בעיר כנס רגלך ועיין בזוהר כי בדבר צנוע לית סטרא בישא מקום לחול ולכך ראו כמה מגיע לנו בעו"ה אשר משכו יד לפרנס ת"ח שלא יהא להם צורך לחזור ולהדר אחר פרנסתם והלא זו אשר נשאר לנו בגולה ובאמת עיקר הגלות היא אבדן תורתינו וחכמת ה' ועיקר נחמתינו כי ה' השאיר לנו שריד אשר לא שכחנו זה משך זמן רב מצותיו ותורתו במצות תורה וסופרים ודקדוקי סופרים וחומרות גאונים כמה חייבים אנו לשבח לה' על נס נפלא כזה אשר זה זמן אורך הגלות וטלטולים מגוי לגוי ובכל זה לא שכחנו תורת אלהינו ועוד יש תורה ת"ל בישראל רק הכל תלוי בנו לחזק ידים רפות וברכים כושלות לבל ימוטו ואמר במדרש שבליל חורבן ביהמ"ק בא אברהם לבהמ"ק והיה הקב"ה מטייל עמו ארוכות וקצרות ושאלו מה לידידי בביתי א"ל בני היכן הם א"ל חטאו וגלו א"ל היה לך לזכור הטובים שבהן א"ל עשו המזמתה א"ל היה לך להביט בברית מילה א"ל בשר קודש יעברו ולא עוד אלא ששונאים זה לזה עכ"ל להבין הענין טיול ביום מר כזה וארוכות וקצרות וגם השאלה מה לידידי בביתי הלא נודע כי בא להתחנן בעד בניו ומה ענין תשובה עשו המזמת' והבטת ברית מילה וגם מה שא"ל ולא עוד אלא ששונאים זה את זה תמוה ביותר ורבותינו בעלי אגדה כוונו בזה לדבר מושכל והוא כי או"ה צוחקים עלינו באמרם בבית ראשון שעברתם פי ה' לרוב היה גלות שלכם שבעים שנה וכעת אשר בבית שני לא נמצא ברוב הקהל עולה גדולה ורב מהמרי וארכו הימים ולא נושעתם אבל כבר מבואר בכל מקראות תנ"ך כי גאולה בבית שני היה רק פקידה אבל אריכות הגלות המר הזה כבר נחתם עלינו בגלות בית ראשון לסיבת המרי והפשעים מבית ראשון כמבואר בתוכחת משה כאשר הוכיח הרמב"ן מן כמה פסוקים יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' ומן והשיבך ה' מצרים באניות וכן בכמה נביאים וירמיהו הנביא שראה ראשון מקל שקד כי שוקד ה' על הרעה ובשנית סיר נפוח פונה צפונה כי מצפון תפתח הרעה הוא כי מראה ראשונה מורה על גלות בבל ולכך אמר ה' כי שוקד על הרעה להיותו נעשה מהר אבל על מראה שנייה היותו מורה על גלות שני ולכך אמר מצפון תפתח רעה היותו רומי וכל ארצות ארופא חלקו של רומי הוא בצפון עולם וכהנה פסוקים רבים לאין מספר בישעיה וירמיהו המורים על גלות רומי אך המינים עדיין שואלים הלא יוצאי ירך של אביו יותר עלולים לסבול חטא אביהם משעלולים נכדם ויוצאי חלציהם אחריהם ואם כן איך יתכן כי יוצאי ירך גולי יהודה אשר ידם היה במעל שבו מהגולה וישבו בטח והתמידו כמה דורות ואחר כך דור אחרון יסבלו עון אבות ולילך בגולה וזהו שלא כדת אבל האמת הוא כך דבאמת מה הפסק זו משמשת לפקוד תוך שבעים שנה ואחר כך לגלותם הלא יותר נכון שיהיה הגלות בלי הפסק עד ירחם ה' עמו ואחרון אחרון נשכר אבל חסדי ה' לא תמו ומה רבו רחמיו כי הבטיח אותנו לבל ישכח תורת אלהינו מקרבנו כי הוא שלימות נפשנו וכבר נודע כי בגלות בית ראשון לרב עזיבת התורה ולמיעוט תקנו' וגדרי' מסנהדרין שהיה בימי בית א' כמעט נשכח התורה מהמוני עם וכשובם מהגולה לא ידעו ממצות סוכה ומשמירת שבת שהוא ג' ליו"ד דברות והתערבו בגויי ארצות ולא ידעו איסור חיתון ובפרטות עם עמון ומואב כמבואר בנחמיה ואלו התמיד הענין עוד מאה או מאתים שנה וקרה לנו הנגזר מאת ה' רב שמדות ועוצם הטלטול היה נשכח התורה מכל וכל מבלי זכר כלל ואם כן היה ח"ו אבד תקותנו והתחיינה עצמות היבשות כשאין עמם תורה ומצות ה' ולזאת ה' חושב מחשבות לבל ידח נדח מתורתו כאשר הבטיח לנו קרבנו לפקודתו בסוף ע' שנה לא"י ועודני חרש ומסגר אלף נביאים קיימים הם אשר מסרו הדבר לכה"ג וכן בבית שני רבו המלמדים תורה ברבים וגדרו גדר וסייגי' ומשמרת וכהנה רבות אשר יד ה' עליהם השכיל לבל תשכח התורה וכאשר שיערו חכמתו העליונה כי כבר נעשה התיקון לבל יהיה שכחת התורה גלה אותנו שנית מע"פ האדמה עבור חטאת ומרי בית הראשון כנ"ל וברוך שמו אשר עינינו ראינו כי אנו בעו"ה היום בגולה יותר מאלף ות"ר שנה לא שכחנו מצות ה' דקדוקי סופרים וחומרי דגאונים והכל מחסד ה' וטובו עלינו ומזה יובן הנ"ל כי ודאי אברהם לא היה פחד מחמת גלות כי כבר נאמר לו בברית בין הבתרים שעבוד וגלות ד' מלכיות כנודע והלא היא התרופה וע"י גלות נזכה לשלימות האחרון ועולם התיקון וכאשר אבות עולם בעצמן הוצרכו לקבל גלות לזכך חומרם ולזכות לשלימו' האמתי אמנם אברהם חרד כי ידע וראה העדר ידיע' שיש לישראל בגלות ראשון מהתורה ומצות ואם כן פחד אם יאריך הגלות כפי הקצוב עליהם מה' ישכחו תורת ה' ותפוג תורה ויתערבו בגוים ואם כן ח"ו השתות יהרסון וצדיק מה פעל והקב"ה ידע זה ונחמו כי לא יתמיד הגלות הארוך כזה בפעם א' רק יהיה גלות קצר בתחלת ע' שנים וישובו וילמדו תורת ה' ואחר כך יגלו לגלות ארוך ומר בעו"ה ואז לא ימוש התורה מאתם וזהו אמרם שטייל ה' עמו ארוכות וקצרות הרצון שהראה לו שיהיה גלות ארוך וקצר ולא שיהיה הכל בבת א' ואם אמנם אברהם נצער בעבור חרבן בית ה' אמר לו הקב"ה כי אין זה אנוני' הנוגע לישראל כי לא היה ביתם רק בית אשר שם ה' נקרא עליו וביתו היה כדכתיב למען אשר שמך נקרא עליו והקב"ה לטובת ישראל להתם חטא ולכלות פשע לא חס על ביתו והדום רגליו אפס יהיה להם תקומה ושפך חמתו על ביתו וזהו מאמר השם מה לידידי בביתי הרצון מה איכפת לך אם אני איני מקפיד ומחריב בשביל טובת בניך והשיב אברהם כל צערי על צדיקים שנשפכו דמם אשר אין עול בכפם וזהו אמרו היה לך לזכור טובים שבהם והשיב השם עשו המזמתה והיינו שעסקו בדבר זימה כדכתיב איש את אשת רעהו טמא וילכו אל הנערה וכו' וכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסי' בא לעולם והורגת רעים וטובים כמ"ש רש"י בפ' נח אך הטעם למה באמת בזנות גם הטובים נלקים כי כביכול כל זמן שהשגחת ה' בזה עולם אין רשות למשטין לפגוע בטובים אבל כבר נודע כי אלהינו שונא זימה והיינו שכביכול ממאס בו יותר מכל עבירות ומסלק השגחתו כאדם שממאס לראות בדבר קיא צואה ומסתתר פניו ואם כן רשות נתונה למשחית ואין מבחין בין טוב לרע אך זה בגוים שאין להם ברית מילה ואינם בני ברית של ה' אבל ישראלים שיש להם ברית אין הקב"ה ממאס בבני בריתו ולכך הוא הברית באותו מקום להיות כי עלולים בעו"ה בני אדם לזנות ונתן הקב"ה זה לנו לאות לבל ימאס על כל פנים בנו וזהו הנאמר בתורה ואף גם זאת בהיותם וכו' לא מאסתים וכו' להפר בריתי אתם הרי שדייק שיזכור בריתו ולא ימאס בהן ולכך לא יהיה להם כליה ח"ו כי לא יהיה רשו' למשחית להרוג טובים וכן אמר איוב שהוא משל לבני ישראל בגולה כאשר הארכתי בפעם אחר שכל ענין איוב הוא משל לבני ישראל בגולה וזהו אמרם משל היה הטוב לך כי תעשוק משפט תמאס יגיע כפיך וזהו שאלת אברהם היה לך לזכור ברית מילה ואם כן אין להרוג הטובים וע"ז השיב השם כי עברו ברית ובשר קודש יעברו ועוד בשלמא אם היו באגודה א' היה השריית שכינת קדשו בתוכם כי הוא השוכן בתוך טומאתינו ואימת כשאנו באגודה א' והן אל כביר לא ימאס אבל כשהם בפירוד אין הקב"ה משרה שכינתו כלל להיותם נדונים כיחידים וגם במקום שלבבות חלוקים אין מדור לשכינה כי הוא עושה שלום במרומיו וכאשר כבר הארכתי בזה בדרוש הקודם ולכך סילק ה' שכינתו וארץ נתנה ביד רשע ולכך גם צדיקים שבדור ספו תמו ומזה נראה בעליל כי כל גלות המר הזה הכל בעון בית ראשון ובזה יובנו דברי הגמרא פ' חלק ודמעתה על לחיה אמר רבא אמר ר"י כאשה שבוכה על בעל נעורי' ויש להבין איך רמיזי זה בדמעת' על לחי' ורש"י דחק עצמו בדוחק גדול ע"ש אבל ירמיה בפתיחתו תיכף כלל שני חורבנות כי נודע מ"ש יוסף בן גוריון לרומיים פי' על פסוק גדול יהיה כבוד בית האחרון מהראשון ודרשו חז"ל ג"כ שקאי על בית שני והורדוס ולא על בית ג' כי זהו לרב מעלתו אין לו ערך ויחוס כלל לבית ראשון ואינו כלל בסוגי עד שיאמר עליו זה גדול מזה ואולם הגמרא נתחבט במה גדול מראשון ויוסף הנ"ל ויתר מפרשים פירשו בזה כי בבית ראשון לא יצא שם הבית בכבוד ותהלה בעיני מלכי ארץ ולא מצינו שום מלך ששלח מנחה וקרבן לבית ה' כי לא יצא טיב ישראל בארצות וגם הגוים היו שקועים ביותר בחרפים וכישופים עד שחשבו גם להם שפע אלהים אבל בבית שני כל מלכים וגוים רבים כולם כבדו הבית במנחות וקרבנות ודורונות וקראו אותו בית ה' כאשר נודע מן כורש ודריוש ותלמי מלך שהיו מושלים ממש בכל כיפה ואצ"ל קיסרי רומי אויגוסטוס יוליוס ובעו"ה סיבת קריבת החורבן כמאמר חז"ל מבר קמצא היה בסיבת קרבן ששלח קיסר רומי שמושל אז בכל הארץ לכבוד הבית וזהו הנאמר בחגי ב' ובאו חמדת כל גוי ומלאתי את בית זה כבוד אמר ה' צבאות לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכו' ע"כ וזהו מורה בביאור כמ"ש כי בזו גדולה כבודו שכל מלכים יכבדוהו וירמיה בקינתו קונן על שני מקדשות ולכך פתח בראשון ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם כי היה רבתי עם אבל לא רבתי בגוים כי לא יצא שמה בקרב ארצות וישבה בדד כי בחרבן ראשון חדל כל רגל אדם משם כמאמרם נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה ואמר היתה כאלמנה ודרשו לא אלמנה ממש כאשה שהלך בעלה למד"ה כי לא היה לזמן רחוק כי יודעים הפקיד' לע' שנה והרי הוא ממש כמו שמרחיק הבעל נדוד על זמן מה והאשה מקוה ומייחל' לו ליום מועד ואחר כך מדבר מחרבן בית שני אמר רבתי בגוים שרתי במדינות כי נתפרסם שמה בכל ארצות ואיים רחוקים ולא אמר עלי' ישבה בדד כי לא גלו בבית שני מכל וכל וא"י נשארו יושבים בה כאשר כל חכמי ישראל מחרבן הבית עד זמן רבינו הקדוש יושבים בא"י במושבותם רק קסרי רומי נתנו עליהם מס ומכרו הארץ שדה של זה לזה לבל יחשבו יהודים שהם מוחזקים בו מאבותיהם כמ"ש יוסף בן גוריון בספרו לרומים וכמבואר בגמרא דגיטין בסקרוקין ביהודה ומשם מבואר שהיו נשארים יושבים בא"י ולכך אמר עליהם היתה למס ולא ישבו בדד ולכך אמרו בכה תבכה על שני חרבנות אמנם כבר אמרתי כי עיקר גלות בית שני היה בשביל ראשון ועוונם סבלנו רק בחסד ה' שהיה פקידה ביניהם כנ"ל והנה כל חטא בית ראשון שלא קראו לה' כלל כדכתיב אכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו וכן ישעיה צווח ולא אותי קראת יעקב וכו' ובגמ' דחולין פ' הזרוע אמרינן כי ניתן להכהנים זרוע כנגד ויקח פנחס רומח קיבה כנגד וידקור אל קבתה ולחיי' כנגד ויעמוד פנחס ויפלל הרי דלחיי' כאלו מוכן לתפלה וזעקה וזהו מאמרו של ירמיה ודמעתה לא על חטא בית שני כי שם היו מתפללים לה' ותמימים היו עם ה' רק על חטא בית ראשון אשר לא קראו לה' וזהו ודמעתה על לחיה שהוא כלי המושאל ומוכן לצעקה ותפלה כהנ"ל בפנחס וזהו שאמר רבא בשם ר"י כי הדמע' יהיה על חורבן הראשון כי משם נסתעף חרבן השני וזהו כאשה על בעל נעוריה אבל בבית שני כבר היה כבעל מחזיר אלמנתו וגרושתו כנודע ולכך עיקר הבכי על בית ראשון וזהו על לחיה על ביטול תפלה וצעקה להשם וראו נא לכמה מגיע ועד היכן ענין תפלה ועל זה נחתם גזר דין על אשר ה' לא קראו וצריך האדם להיות חרד בתפלה כי זה אשר נשאר לנו בגולה ואין לנו עבודה וזהו עבודה וכמה יש לאדם להתבונן בו ולעמוד בהכנע' יתירה וכפיפת קומה ומלין לצד עלאי ימלל בנחת ובכונה ואשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה כי לא ישוב ריקם ועל מה נבטח בגולה ומה יגין בעדנו אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב אוי לנו אשר נאמר סכותה בענן לך מעבור תפלה ומה הוא הענן הוא אידי' והבל שיש בו חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום וביחוד שיחה בטילה בבה"כ ומכ"ש בעת תפלה הכל הוא עולה בעב וענן ומונע לתפלה לעלות אך אם אדם מתפלל אחר כך בכונה ובבכי ודמעה מעלה כל תפלות מכמה שנים אשר סביב נקבצו לו כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עלי' וכעת ע"י תפלה זו הם עולים במעלה בית אל אבל המוציאים מפיהם ניבול פה ר"ל שבועת שוא ומסירת ממון של ישראל אין התפלה נעכבת כי אם הולך יהלך תיכף לסטרא אחרא ר"ל וכאלו זבח לשעירים ואם יבכה אחר כך וירבה בתפלה קשה להציל בולעם וע"ז נאמר ראיתי דמעת עשוקים ואין להם מנחם.