יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 10

שמעו נא נבוני עם וחכמים אשר בחר ה' בנו מכל עם אל נא תהי' קריאת המגילה בעיניכם כדורש ספר זכרונות וספר קורת אבותינו בכל התלאות אשר מצאם אשר אין בו אלא הגדת המעשה וסיפור דברים וכי בשביל זה הי' אזהרה לקרותה פעמיים ות"ל כולנו יודעים המעשה ההוא עד אשר קמו הנערים ויצחקו לעשות כמתכונתם זה בכה וזה בכה אמנם רב מהתועלת אשר נמשך ממנו מלבד סודות רבות שיש בו והפליגו בעלי חן וסוד לדבר בזה המגילה ולהכי נקראת מגילת אסתר שיש בו סתרים וסתרי מעשה בראשית למאוד וגם יש בו לבוש למוסר בענין ישראל ושטן כאשר לפנים בימים נוראים בימים שבין כסא לעשור העבר דרשתי ברבי' ואזניכם שמעו מה גדלו ומה עמקו דברי המגילה ההוא אף גם יש ללמוד ממנה דברים רבים למוסר והנהגת אדם אשר יעשה וחי בהם ובגמ' אמרינן שנסתלקה השכינה מאסתר אמרה שמא אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון שמא בשביל שקראתיו כלב חזרה לקרותו אריה וכו' מזה יש ללמוד תוכחת מוסר מאחשורוש צורר ישראל וביטל ביהמ"ק מישראל וכתב דת לאבד זכר מישראל ושמח באבדם ושתה יין ושאר דברים ובכל זה חשבה אסתר לחטאת מה שכינהו לכלב מה נעשה אנחנו בעו"ה שיחה בפי הבריות אחד לחבירו יאמר עשיר לעני והנכבד בנקלה מה איכפת לי בכלב הזה עד שבעו"ה עשירים עם הארצים יאמרו על ת"ח זהו כלב וכדומה אוי לנו כי חטאנו לה' בדבר שפתים אך למחסור על עם קודש בני אל חי אשר נשמתם ממחצב אל ונשמת שדי בקרבנו ואב אחד לכלנו וכנה אותו כלב וחז"ל אמרו המכנה שם רע לחבירו וזהו רגיל אצלנו שותא דבריות בהרגל מבלי שם על לב שום חטא ועון בזה ואם בשביל מה שאמרה בשביל שקראתיו כלב נראה דיש לו טעם דאמרי' בגמ' דסנהדרין והא אסתר פרהסיא הוי ואיך נבעלת לאחשורוש ומשני אסתר קרקע עולם הוי והקשה ר"ת הא הוי ג"ע וג"ע אפילו בצנעא יהרג ואל יעבור ותי' התו' דביאת העכו"ם אינו חשיב ג"ע דחשיבי' כבהמה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם התוס' הקשו במה דאמרינן אתם קרוים אדם ולא עכו"ם קרוים אדם הא אמרי' אלה המצות אפילו נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככ"ג כו' ובאמת י"ל בישוב קושי' התוס' בודאי נכרי שאין מאמין ביחוד השם כי הוא היוצר ומשגיח בתחתונים זהו אינו בגדר אדם כלל וע"ז נאמר אין עכו"ם קרוים אדם ומזה דברו כל הנביאים כי היו עכו"ם כופרים בה' ואומרים לעץ אבי אתה אבל נכרי שעוסק בתורה הרי מאמין בבעל מ"ת שהוא ה' ומאמין שלו נתכנו עלילות ומצעדי גבר ויש שכר ללומדי תורתינו זהו בכלל אדם וא"כ לפ"ז הנבעלת לנכרי כזה הרי הוא בכלל אדם והוי כג"ע אבל הנבעלת לנכרי כופר בה' לבהמה יחשב ואין ביאתו רק כבהמה כמ"ש בהנ"ל ואמרינן בגמ' הכלב מכיר את קונו וא"כ אם אחשורוש הי' מכיר ה' כמו מלכי פרס הקודמים שאמרו ה' נתן לנו כל הארצות מי בכל עמו וכמו שהודו לדניאל אלהיך ישזבינך יתכן עליו שם כלב היותו מכיר קונו אבל אם הי' כופר בה' כשאר עכו"ם עובדי תוהו לא יתכן עליו באמת שם כלב וזהו כונת אסתר באמרה שמא אתה דן על אונס כרצון קשה פשיטא דלא שייך בג"ע אונס ויהרג ואל יעבור וצ"ל כתי' ר"ת דביאת עכו"ם לא יחשב ג"ע דאינם בתואר ותורת אדם כלל וע"ז אמרה שמא על שקראתיו כלב א"כ הודתי בעצמי שמכיר בקוני וא"כ ה"ה בתורת אדם וא"כ אף אונס בגדר עונש כי יהרג ואל יעבור ולכך אני נענש חזרה לקרותו ארי' שמולך מעצמו ואמר מי אדון לי וכן הוא אחשורוש שכפר בה' וחשב מי אדון לו וזהו שמולך מעצמו שדרשו חכמינו ז"ל הרצון שחשב שאין על גבי' מלך והוא לבדו יחיד במלוכה ואין ה' הממליך מלכים וא"כ אינו בתורת אדם כלל הביטו וראו כמה דקדקה צדקת הלזו במעשיה ואמרינן בגמ' ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות מלמד שלבשתה רוח הקודש ופי' תוספ' ביום השלישי כנגד תנ"ך או כהנים לוים וישראלים ויש להבין למה העמידו תוספת דבריהם דוקא בהאי קרא גם על פסוק זה צומו עלי שלשת ימים ה"ל לתוס' ליתן טעם הנ"ל ונראה לי דלכאורה יש ליתן טעם למה דוקא ביום ג' כי ודאי אסתר היתה מפקפקת מתחלה לכנוס עצמה למלך כי מקדם באונס ועכשיו ברצון רק מרדכי אמר עד מתי תמתין אולי לא תהי' נקראת למלך בזמן ארוך וכי בין כך יהיו ישראל בצרה כאמרו מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות אך קשה תינח מחמת ביאת איסור א"א או נכרי כי לא סגי בלאו הכי אבל הלא הי' כאן עוד איסור חמור באסתר דאמרינן ותתחלחל המלכה שפרסה נדה ונדה הנבעלת לאיש הן יהודי או א"י ה"ה בכרת ואם כן איך תעבור אסתר בשט נפש כרת במקום שיש לה לתקן כי מה בכך אם תמתין שבעה ימים עד טהרה מטומאתה ואז תכנס למלך ומה הנחיצה גדולה באיזה ימים הלא היה כמעט זמן י"ב חדשים וצריך לומר בדוחק כי ידע מרדכי כי ימים אלו ימי פסח ט"ו וט"ז מסוגלים לישועה לישראל ועת רצון לה' אשר פדה מיד צר ולכך הקפיד שתכנס דוקא בימים אלו וזהו דייקא לעת כזאת הגעת למלכות ויותר נראה כי הרי אסתר מחמת חרדה פרסה נדה שלא בעונתה כנ"ל ואם כן היה בימי זיבה ואין לה רק לשמור יום אחד ולכך ביום שני לא נכנסה כי אף שלא ראתה הלא כל היום צריכ' להמתין שמא תראה ותסתיר ודעת ב"י בה' נדה אפילו מהתורה אסור אמנם ביום ג' שכבר טבלה ומותרת ואין כאן איסור נדה וזהו טעם הגון דביום ג' נכנסה ולכך צומו ג' ימים כי כוונה לכנוס ביום גימ"ל והנה המהרש"א דייק באמרו ביום גימ"ל ותלבש אסתר שלבשתה רוה"ק מה שייך שלבשתה רוה"ק ביום ג' הלא מקדם היה רוה"ק אצלה ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דודאי בימי נדה דהוא ימי סאבתה אל הקודש ואל המקדש לא תבוא כי הוא מסאבה למאוד עד שאפילו או"ה הקדמונים נהגו בו ריחוק כנודע כמ"ש ברחל דרך נשים לי וראיי' נדה מזקת א"כ פשיטא סילק רוה"ק ומה לכהן בבית הקברות אבל בשעה שנכנסה היתה טהורה אך לפ"ז ל"ל דהי' בימי זיבה ושומרת יום כנגד יום ודאי אסתר טבלה עצמה ביום שני כי טבילה בזמנה מצוה כמבואר בגמ' בשמעתי' דטועה רק דהיא אסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור אבל קמי שמיא גלי' דלא תראה עוד דלולי ראתה באמת ביום ב' א"כ בג' לא הי' אסתר רשאי להבעל שמא תראה ותסתור וע"כ דלא ראתה א"כ ה"ל לרוה"ק ללבוש ביום השני ועל כרחך צריך לומר דבאמת נדה גמורה היתה והא דמיהר' לכנוס כמש"ל משום ימי רצון ורוה"ק מ"מ לבשה כי הוא ברוב רחמיו שוכן בתוך טומאתינו לבל יבא צר לצער אותנו ואם כן שפיר קשה למה דוקא ביום ג' כי מהא דאמרינן שלבשה רוה"ק ביום ג' מוכח כנ"ל דהיתה נדה גמורה ולא שומרת יום כנ"ל והקשו תוס' שפיר אם כן למה ביום ג' ודוקא על אותו פסוק קשה כי מזה מוכח שהיתה נדה גמורה והוצרך תוס' לתירוצו כנגד תנ"ך או כנגד כל"י ודו"ק שמעו נא גוי קדוש אשר קדושתנו בהתרחק מעריות וביחוד לבל יקרב אל הטמאה זכאי חולקיכון קדושי עליון אשר משמרים עצמם מאשה נדה אפי' בנגיעה ושיחה ופרישות ואיש העובר על זה הוא מותעב בעיני הבריות ברוכים אתם לה' ומחניכם יהי' קדוש אבל למה תפסתם החבל במקצת אשר יזהר איש מאשתו הנדה בכל מיני הרחקות ובתולה נדה יבוא המיועד לה הנקרא חתן אל הנערה הנקראת כלה והיא נדה לא טהרה מטומאתה והוא יחבקנה וישק לה אין אומר דבר ואדרבה כל אשר לא יעשה כן הוא בחזקת כסיל ושוטה וידברו אתו אביה ואם הנערה וכל רעי' בפנים זועפות כאלו אינו יודע נימוס עולם או לבבו חלק ממנה וכהנה דברי שטות ומחלת לב אוי לי אמי כי ילדתני הפרצה הזאת בדור הזה וכי יש חילוק בין אשתו נדה או בתולה נערה פנוי' הלא הכל באיסור כרת מבלי הבדל ואם כי לפי דעת הרמב"ם וסייעתו וכן פסק הש"ע בהדיא אם יאמר חבוק ונשוק לנערה נדה או מות חמות חייב אדם למסור עצמו להריג' טרם יעשה כזאת כי היא בכלל ג"ע אשר קימ"ל יהרג ואל יעבור וכמה הפליג הרמב"ן להחמיר ברופ' אם מותר למשמש לאשתו נדה בדפק במקום סכנה ואין שם רופא אחר ודעתו להחמיר דהוי בכלל ג"ע יהרג ואל יעבור ואפי' המתיר ס"ל הטעם דאין כונתו לקריבה וחיבה רק להבחין החולי ולדעת סיבתה אבל זולת זה כ"ע מודים דהוא עומד במקו' סכנת נפשות היש תירץ ואמתלא בעולם בד"ז ואם יתלו עצמן במנהג קדמונים מלבד מה שייך מנהג נגד תורת ה' והמפקפק בזה הוא מין רשע ואפיקורוס ודבר ה' בזה אף גם בדורות הקדמונים היו נוהגים להשיא בתם בקטנה ורכה בשנים אשר לא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ולית כאן חשש נדה לכל הפחות אבל בזמן הזה אשר רובם ככולם בוגרת ולהם אורח כנשים אם כן מה נאמר ומה נדבר באיסור נדה כזה מלבד גירוי יצר הרע בקישוי עצמו לדעת מוציא ז"ל בעו"ה אף כי איסור כזה האמור בתורת משה להדיא והוא לאו שלוקין עליו כמ"ש הרמב"ם בה' איסורי ביאה מי הוא איש חכם ונבון וידע לומ' תירוץ ע"ז או איזה דרך היתר יאמר לי אולי יתיישב בזה דעתי למקצת כי מאוד לבבי הומה על עון כזה הנפרץ בישראל ועושה ממנו נימוס וסדר ואין שם על לב ויותר נעכר כאבי כי ימים המיועדים לקדושה ותהלות ה' פורים וחנוכה מועדים חגים ושם קדוש משרה קדושתו ורוחו ממרום על עם קדשו אז יוסיפו לחטוא וכאשר יפקד אז מושב החתן אצל הכלה יבוא אליו בחשאי אצל משפחתו ונקה לא ינקה בנטירת שנאה תעורר מדנים הוי כאשר במסיבת המלך מלכו של עולם בימים קדושים כאלו נרדי נתן ריחו הסריח חכמת סופרים ודודי' נתנו ריח ועל פתחיהם כל בוגדי' וישב אל הנערה למען חלל קדוש ישראל הביטו וראו מאשר אזניכם ישמעו מאשר ספרו לכם מעון אבותינו מאשר מעלו מעל בה' ויעבדו אלהי נכר אשר הוליכו אבות בניהם לשרוף באש ואמר הנביא האבות בעצמם מלקטים עצים לשרוף בניהם ונשים מבכות ולבל יכמרו רחמים עליהם הביאו תופי' ומחולות לבל ישמע קיל הנער באשר הוא שם וגלל כן נקרא הגיהנם תופת ידעתי כי יחשבו לדבר עליהם כי קלקלו השירה למאוד וכן לא יעשה ותחרק שן למלי ותאמרו הלואי שיהי' לפנינו לנקום מהם נקמת ה' ולהכות באגרוף רשע המשל עליכם ימשול עם ה' הלא תוסיפו סרה יותר מהם כי הם הרגו בניהם ושרפם מיתה זמנית ואש מכבה כרגע אחת כאשר יבוא האש בקרב הנער ומת ואין לו שום כאב מאש כלל ואתם שורפים בניכם ובנותיכם באש בגיהנם אש עד שאול תוקד אש אבדן שריפות נשמה וגוף קיים שריפת נצחיי והאבות ואמות מלקטים עצים כי הכינו טבח יום מטבח לשחוט בניהם ובנותיהם ויערכו שלחן מכל מגדים ומעדנים ויקראו לחתן וכלה ויאמרו יקומו הנערים ילדים אשר אין בהם מום מעבירה ת"ל ולהן כח לעמוד בהיכל מלך מלכו של העולם ויצחקו לפניהם בחיבוק ונישוק וכדומה מקריב' ג"ע ואם הבנים שמחה כחנה ושבעה בניה כי תאמרו לאברהם אתה שחטת בן א' ואנו שוחטים ילדים הרבה בחורים וגם בתולות יעשו תופים ומחולות ושעירים ירקדו שם ושמה הרגיעה הלילי' ושמה קוננו השטן וכת דילי' משמה עלה שאשם ותעל צחנתם ובעו"ה ימותו בלא חכמה כי אף יזקינו לא יתוודו על עון כזה שעשה בימי היותו חתן שעלץ בנערה בחיבוק ונישוק כי במה נחשב אצלם ואתם עם ה' יאמרו נא היש בכם אחד שהתוודה בי"כ על עון זה שעשה בימי היותו חתן שעלץ בנערה בחבוק ונישוק איסור נדה הוי גוי אכזרי ישכחו ולא יחמלו חבלי יולדתם ומה אעשה לה ביום הזה הבנים בני ובנות בנותי נפשי הומה עליהם ומתאבל אבל יחיד לכן מכאן והלאה אראה אי"ה לגדור גדר בזה בכל יכולתי ולא אהיה מרשה לכתוב קשור התנאים עד שיתנו שניהם תקיעות כף לבל יגעו זה בזה יד עד חתנותם ועל זה אמר קהלת עת לחבוק ועת לרחק מחבק ולהכי נקראים דברי תנאים וברית דברים שכורתי' ברית לאלהי נכר לעבור על מצות השם כל ימי קישור תנאי':

לכן הירא וחרד לדבר ה' יפן לקול דברי וישמע ואל יחוש שיצחקו עליו צעירים ויאמרו זה חסיד שוטה הטוב אתה מזה מאבותך וכהנה דברים כי טוב לו שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע לפני מקום ראו מרדכי שלא חנף להמן מלהשתחוות לו ובלתי ספק שהרבה היו באותו דור שגזמו עליו כי הוא זה היה לסיבת גזירות המן ומה לו להכניס עצמו בזה ואסור להתגרות ברשעים ומותר להחניף להם וכהנה מדברים אשר בעו"ה הן צרעת ממארת בדור הזה אשר חכמי הדור ובעלי יראה רואים כל פרצה מבעלי זרוע ויד רמה וכהנה מהמונים עם ושותקים ואין איש שם על לב לקנא קנאת ה' צבאות כי אומרים מותר להחניף ואין בנו כח להעמיד הדת על תלה וכהנה תירוץ ואמתלא תפל בלי מלח ושארי תירוצים לא ננעלו אמנם הלא אלהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלומות לבם כי רואה אני אם יש איש אלם נוטל ממונו של איש לא ישתוק ולא יחוש מפחדו ומהדר גאונו ויהמה עליו כארי וככפיר ובחוץ ידבר לפרסם ברבים כדי שיקומו לעזרו ולהצילו מעושקו אבל ברואו כי איש אלם גוזל חבירו או עובר עבירה שבינו לבין המקום אשר בעו"ה עי"כ העבירה מתפשט ופרחה בכל העדה ומכה מהלכת היא אז יתן לפיו מחסום באמרו גם במדעך אל תקלל עשיר אולי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר הוי וכי לא תהא תורה שלמה שלנו המאשרת לנו ומשלמת אותנו לחיי נצחיי וזה חלקינו מכל עמלינו ככסף בטלה אשר אין בו רוח חיים שלכם לא כן עשה מרדכי שם נפשו בכפו לקנאת ה' צבאות חזי מה עלתה בו גאות לבש מה נהדר היה בצאתו מלפני המלך אחשורוש מה רב טוב הצפון לו לע"הב וקנה שם טוב לעצמו ולעמו עד סוף הדורות ויגידו בעמי' כבודו כי מגילת אסתר קימו וקבלו כל העמים ואיתא במדרש על הפסוק ומאמר אסתר קים ונכתב בספר מאמר אסתר קים שנקראת המגילה על שמה ונכתב בספר איזהו ספר הוי אומר ספר תורת משה וצריך ביאור אמנם יובן למה באמת נקראת המגילה מגלת אסתר ולא מגלת מרדכי הלא שניהם כתבו המגלה אבל ידוע מאמר הגמ' במשה רבינו בשביל שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו והנה כאן אסתר מסרה נפשה שנכנסה למלך אשר דתו היה למות הנכנסים וגם מרדכי מסר נפשו שלא השתחוה להמן וסכן בנפשו אמנם ידוע מ"ש המפרשים טעם למה לא נכתב בתורה ענין הנס מאברהם שניצל מכבשן אש בימי נמרוד ובא בתורה רק ברמז ותירצו כי אין ללמוד הימנו כי שלא כדין עשה שהכניס עצמו לזה לשבר צלמי עכו"ם ועי"כ קרה לו נפילת הכבשן ודי שלא היה עובד ע"ז וא"כ אף במרדכי מה הכניסתו לתגר זו להתגרות בהמן היה לו להחביא עצמו בראותו המן מרחוק או לבקש מהמלך רשיון לילך לעיר ומדינה אחרת ולילך לירושלים כי שם ישבו נביאי ה' ולפ"ז אין מסירת נפש מרדכי כל כך כמו מסירת נפש אסתר שהיא היתה מוכרחת למסור נפשה להצלת נפשות מישראל ולכך נקראת המגלה על שמה וזהו כוונת המדרש ומאמר אסתר קים שנקראת המגלה על שמה וקשה באמת למה ולא על מרדכי וקאמר ונכתב בספר ופירש המדרש תורת משה כי מסירת נפש אסתר נכתב בתורה כי ראוי ונכון להצלת נפש אבל ענין מרדכי לא נכתב בתורה כי התורה העלימה מסירת נפש מאברהם לבל ילמדו הדורות הבאי' ואף מרדכי כמוהו שאין נכתב בתורה שיעשה כן ולכך לא נקראת על שמו:

אמנם באמת מרדכי מסר נפשו בשביל לתקן חטא אבותינו שהשתחוו לצלם נ"נ ולא עשו כמעשה חנניה מישאל ועזריה כמבואר בגמרא דמגילה דלכך נתחייבו כליון ח"ו בשביל כך ויש לדקדק במה דאמרינן מה ראו חנני' מ"ו למסור עצמן לכבשן אש ואמרו שדרשו ק"ו מצפרדעים ועיין בתוס' שנתחבטו הלא הוא בכלל יהרג ואל יעבור יהיה הפירוש איך שיהיה מעולם לא היו חמ"ו משליכי' עצמן לכבשן אש לולי ק"ו מצפרדעי' וא"כ קשה המוני עם שלא ידעו הק"ו ההוא ולא למדו היטב כמו הצדיקים גבורי חיל למה יענשו אמנם הענין נראה ליישב קושית התוס' דפירוש בגמרא כך דאמרינן כך חנני' בן תרדיון שאמרו לו אף אתה פתח פיך שתכנוס בך האש אמר מוטב שיטלנו מי שנתנו בי ואל אחבול בעצמי וכתבו תוספת בשעת שמד נהגו להקל לשחוט בניהם ובנותיהם מפחד שח"ו יעבירו אותן על דת ואמרינן במדרש אך דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כחנני' מ"ו וכו' וצ"ל דגם הם הי' להם פחד אולי יכו אותן ויעבירו אותן על דת כמאמרם אלו הוו נגדי לחמ"ו הוו פלחא לצלמא כי היו מפונקים מנוער מזרע מלוכ' ואין להם כח לסבול יסורין לכך בהגיע' לכ"א מהרו והשליכו עצמן לכבשן אש ולא המתינו עד שהשליכו אותם הגוים לכבשן אש כדי לפטור מידי נ"נ לבל יתעולל בהן בהכאות ולא עשו כמו רחב"ת הנ"ל וכן מורי' פסוקי דניאל כי אנשים ההמה אשר קרבו לכבשן להפילן נשרפי' מחום השליכו עצמן לכ"א לקדוש השם וזהו מה ראו חמ"ו שהשליכו עצמן לכ"א ולמה לא המתינו עד שהשליכו אותן ע"ז קאמר דלמדו קל וחומר מצפרדעי' עלו מעצמן בתנור אף כי המה בעלי דת ומדעת עשו כן אבל אלו השליכו אותן אין כאן שאלה פשיטא יהרג ואל יעבור ולכך נענשו ישראל שהשתחוו ולא עמדו בנסיון הביטו וראו על שלא עמדו בנסיון מה הגיע אליה' אח"כ שכלה ונחרצה הדת ח"ו להשמיד' לולי מרדכי בחיר ה' אשר עמד בפרץ רק להבין מה ענין השתחוות לצלם שנעשו בימי אחשורוש ולא בימי נבוכדנצר תכף או דור אחריו בימי בלשאצר וכורש ומדרש אמר מפני מה נתחייבו ישראל כליון שנהנו מסעודת אחשורוש ועוד מפני שהשתחוו לצלם של נ"נ וכן אי' בגמ' דמגילה וענין באמת כך כי בזוהר הקשה איך השתחוה יעקב לעשו שהי' אדם בליעל דמרכבה טמאה ותי' והוא עבר לפניה' השכינה עברה לפניו והשתחוה יעקב לשכינה ועשו טעה וחשב דהשתחוה לו ומבואר במד' והובא בס' מנות לוי כי בצלם אשר הקים נ"נ הי' ציץ הקודש עליו מבהמ"ק פתוחי חותם שם הוי"ה ב"ה וב"ש ולפי זה היה ענין ישראל כי תפסו ענין יעקב אביהם כי השתחוו לציץ הקודש אשר עליו שם ה' ולא לצלם ח"ו אבל נ"נ טעה וחשב שהשתחוו לצלם אך באמת מאז שנפל הציץ לבין האומות וליד נבוכדנצר גם קדושתו חלף והלך לו ודרשינן בגמרא ובאו פריצים וחללוהו כיון שנפל ליד פריצי' נתחלל וא"כ אזלה קדושת הציץ ושם שעליו ולא היה להם להשתחוות לו. והנה כולם תמהו בשביל שנהנו מסעודת אחשורוש יתחייבו כלי' מה עון מיתה יש בזה דעון לאו ותירץ משום דשתו מכלי קודש וקיי"ל הזיד במעילה במיתה והן מעלו בכלי קודש אך הא ניחא א"א דליכא תו עון מעילה כי באו פריצים וחללוהו כיון שנפל ליד בבל ופרס ובזה אתי שפיר דבממ"נ נענשו עכשיו דמקדם בימי נ"נ לא היה לעונש' כי יטענו שהשתחוו לציץ כנ"ל ולא ס"ל הך דרשה דבאו פריצים וחללוהו אבל עכשיו שנהנו מסעודות אחשורוש ושתו מכלי קודש דבהמ"ק ממ"נ אם אתם דורשים באו פריצים א"כ יש כאן עונש שהשתחוו לצלם ואם אין אתם דורשים באו פריצי' א"כ אליהם העונש ששתו מכלי בהמ"ק לכך בממ"נ נגזר עליהם העונש כך י"ל אבל יש עוד פנים בזה כי ישראל שאוכלים בסעודות אחשורוש ח"ו לומר שעברו על לאו דאורייתא באכילת טריפות אבל עברו אסורא דרבנן שתיי' יין נסך בישול עכו"ם בשר שנתעלם מן העין כי איך אפשר לראות ולהשגיח ברב משתה לרב העם הזה וכהנה יתר מאסורא דרבנן מבלי לאכול עם העכו"ם ולהתערב עמו ולכך היה עונשם חמור כי החמיר הקב"ה בשל סופרים יותר מד"ת והוא בכלל חוויא דרבנן דלית בי' אסותא ולכאורה נ"ל במה שאמר רשב"י דלכך נתחייבו כלי' שהשתחוו לצלם ושאלו תלמידיו וכי משא פנים יש בדבר דמה קושי' הלא אין לך דבר שעומד בפני תשובה והלא בימי מרדכי הרבו להשיב בכי צום ושק ליהודי' הוא תכלית התשובה אמנם אמרו בגמ' אמרו מ"ה לפני קב"ה כתבת בתורה אשר לא ישא פנים ואתה נושא פנים לישראל כדכתיב ישא ה' פניו אליך והשיב כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין עד כזית וכביצ' הרצון הואיל שהם מדקדקין ומוסיפין להחמיר על ד"ת דתוספת קדושה והולכים לפנים משורת הדין אף אני נושא פנים ונשיאת פנים הוא בתשובה כמ"ש המתרג' ישא ה' פניו בתיובתא וכן אמרינן בגמרא דנדה ע"ש ולפ"ז כשישראל מקיימין גזירות וגדרן של סופרים יותר ממה שכתב בתורת משה אז אף הקב"ה נושא פנים להם בתשובה והגמ' בואכלת ושבעת וכו' חדא מנייהו נקט שהחמירו בד"ס יותר מד"ת אבל לולא כן אינו נשיאת פנים בתשובה ועיקר תשובה בחרטה ובתום לבב ובלי ספק מאז והלאה תיכף שהשתחוו לצלם נתחרטו ישראל ובפרטות כראות הנס דחנני' מ"ו ובאו עכו"ם וטפחו על פניהם כמבואר בגמרא וא"כ היה מקום לחול התשובה אבל כאן בימי אחשורוש שנהנו מסעודות אחשורוש ולא שמרו ד"ס וחז"ל רק כפי תורת משה א"כ ננעל דלת התשובה בפניהם כי אז אין הקב"ה נושא פנים ולכך נענשו שהשתחוו לצלם כי התשובה לא היה מהני אותן ע"ד שלא שמרו ד"ס וחזיתא מוכיח וא"ש וזהו נמי שאלת תלמידים וכי משא פנים יש בדבר דהרי אין כאן נשיאות פנים מה' ולמה באמת התשוב' ביטלה הגזיר' והשיב כי העון לא היה אלא לפני' וכו' ע"ש: