יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 9

אמנם דברי הגמרא ביומא תמוה מ"ש מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ופרכי' והא איכא חנוכה ומשני ניתן ליכתוב קאמרינן והדבר בהיפוך שחר הוא סוף הלילה ואח"כ מאיר היום אבל אסתר היה סוף לנסים ואח"כ נסתלק מאתנו השפעת ה' לעשות לנו נפלאות כאשר אבותינו ספרו לנו אשר פעל בימי קדם ובעו"ה פנה שמשו של אור ה' ושכינתו אשר בקרבנו אשר שם לנו אותות ומופתים וא"כ אסתר סוף כל היום ואח"כ חשכו עינינו וניטל כבוד הנסים מאתנו ואיך דומה זה לשחר סוף הלילה איפכא הוי ליה להמשיל לשקיעת החמה שהוא סוף היום כך אסתר סוף הנסים אמנם להבין מה שאמרו במגילה מגילת אסתר ברה"ק נאמרה שנא' קימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה והקשו תוס' הא דרשינן בשבת מודעה רבה לאורייתא ואמרי' הדר קבלוהו בימי אחשורוש שנ' קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר ע"ש ונראה לישב דיש להבין למה בימי אחשורוש הדר קבלו תורה ולא מקודם ונראה כי כתבו המפרשי' הא דאמרינן מודעה רבה לאורייתא הא אמרו נעשה ונשמע ותי' זהו בפה ליראת אש הגדולה אבל לא בלב כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וא"כ כל קבלת התורה היה בפה ולבם בל נכון אבל גם לזה יש מקום לומר הכל הולך אחר הפה ודברים שבלב אינ' דברים אך כל ענין עמלק הוא מזכות עשו שהיה נוהג כבוד ביצחק כדכתיב ויאהב יצחק את עשו אך היה ציד בפיו כי לא מלבו כבד את יצחק שעשה שום דבר מלבו רק מפיו ולבו בל עמו ואי נלך בתר פה ולא בתר לב יש לעשו טענה בזכות אביו ולכך עד היום היו סומכי' כי אף שקבלה הי' בסיני בפה ולא בלב מה בכך עיקר ברית כרותה לשפתי' ומה נפקא מיני' בהרהור הלב אמנם עכשיו בימי מרדכי אשר גבר אויב עמלק בזכות אבותיו עשו אם באנו לילך אחר הפה אף הוא ציד בפיו ושפתינו אתנו מי אדון לנו ולכך הוצרך ישראל לקבל שנית התורה ברצון ובלב שלם כי הכל הולך אחר כוונת הלב ודבר שפתים בלי לב רק למחסור וא"כ אין לעשו זכות בציד בפיו ולבבו מלא עון ולכך נפלו זרעו ועם ישראל הרימו קרן ולכך ברפידים כתוב על נסותם את ה' היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק וצריך טעם למה דוקא בענין זה אמנם לפמ"ש יובן כי דרשינן במדרש היש ה' בקרבנו אם יודע מה אנו מהרהרין בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו ולפ"ז שהי' ספק בידם אם ה' משגיח על מחשבות או לא רק הכל הולך אחר הפה א"כ בא עמלק כי זכות עשו בידו מבלי פקפוק וא"ש. והנה לפ"ז כל עצמותו מקבלת התורה שנית בימי אחשורוש היה קבלת הלב בלב תמי' וגמור עדיין ספק מאין יודע מרדכי שכל ישראל הנפוצים בד' כנפות הארץ אם מקבלים התורה בלב שלם ואין ברוחם רמיה אולי עושים ג"כ בשביל כבוד מרדכי או מפחד המן אבל לבבם בלתי שלם עם ה' ותורתו וזהו קיימו מה שקבלו כבר רק קשה מאן מעיד אם קבלו בלב ואם לאו אין כאן קיום חדש וע"ז אמרו קיימו למעלה מה שקבלו למטה וא"כ משמים הסכימו והכל הולך למכוון אחד ומזה עיקר הוכחתו מרוח הקודש שנאמרה בו המגילה:

ומזה הדור אתם ראו הוא הדבר אשר תמיד אקרא יומם ולילה לא דומי' להיות איש מישראל עובד מצות ה' בלב ובכונה שלימה לא בדרך מצות אנשים מלומדה כפי ההרגל וטבעו בלי כונה לקיים רצון הבורא לשמוח בעבודתו ובמצות וביחוד בעמוד התפלה אשר היא עיקרת עבודת הלב ובעו"ה מרוב פיטפוטי הדברים ואמירת תהלי' ותחינות ובקשות לא יכלה הספר ההרגל בו הוא תנוע' עצמות ומעצמו ינועו שפתים והלשון הולך וחדל ובקרבו ישים אורב ממחשבה אחרת למו"מ מחשבות זרות ופיגול חוץ למקומו וזמנו ועל זה נאמר כל המוסיף גורע אוי לנו מיום הדין אשר יזקין האיש ולא יעלה בידו לכל ימיו ב' או ג' תפלות בכונה שלמה ובלב נמוך ונשבר בעומד לפני מלך מ"ה הקב"ה מבלי תערובות בו מחשבה זרה וכונה אחרת לדבר אחר חוץ לעיון תפלה וכן בק"ש כמה שבועות ושנים יעברו ואין בידינו ק"ש בג' פרשיות שיהיה בכל לבם מבלי מחשבה אחרת ותערובות אחרת אוי לנו זה מגביר אויבים עלינו כי אנחנו בגלות בבית עשו וזכות אבותם ביד' ציד בפיו אם אנו מכוונים לעבוד השם בלב אפס צדקתו כאפס ותוהו נחשב לו אבל כאשר גם נחנו ככל המונם רק בפה ולא בלב א"כ זכות עשו במקומו ולכך נאמר הקול קול יעקב כשהוא רק קול יעקב קורא בגרון אל יחשוך וכיונה פותה אין לב אז הידים ידי עשו כי זכותם במקומו עומד כנ"ל ולכך חדלו נא מהרבה תפלות ותחנות טוב מעט בכונה ולומר רק מה שנתנו מפי גבורת קדמונים ז"ל כי הם ידעו מקורת התפלה וצנורו' למעלה ותהלים הוא צרי ומזור לכל אבל די הוא אם תאמרו ה' או ו' מזמורים ביום ובכונה להבין התפלה וכונתו באמרם כל העושה תפלתו קבע אין תפלתו מקובלת כי הוא צריך תפלה ובקשה ועיקר שבירת הגלות הוא בעבודת ה' בדעת דלבאי ואיך לא נחוש ואנחנו כאילה אשר רחמה צר וכח אין ללידה אין כח בנו בעונות הרבים לתשובה שלמה ועל מה נקוה העל מלך כהמן ח"ו או כהנה כבר שבעה נפשנו ברעות ורבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל וא"כ ראוי לנו לעשות האפשרי עכ"פ ודבר שקרוב בפינו ובלבבינו לעשות והוא עבודת השם מצותינו ועבודתינו וק"ש ובהמ"ז וברכה ברכת המצות וברכת הנהנין בכונה שלמה ובשמחה כי באמת היא תכלית השמחה והיא שמחה שאין אחריה תוגה ויגון ואם ישמח איש בשמחה הוללת ברקוד מזמרים וחברת משחקים יחול במחול הנשים מקשטים עורכים שלחן מיין ומעדנים ומעסיס רמונים היא השמחה שאין אחריה כלום הלא כאשר יעברו יום או יומים הלא יקוץ בקיאו ואיבריו נכבדו עליו לרב רקודו ולשמחה מה זו עושה ויקוץ כאיש אשר מתרונן מיין בין לילה היה ובין לילה אבד ובפרט שאם יעשה אותו פעם פעמיים יהיה תמיד מבקש למודו ולא ימצא ויהיה לו יותר צער מאשר שמח כללו של דבר אין שמחה זמני' אשר אין אחריה וסופה תוגה ויגון וחרטה אבל שמחה של מצוה יום ביומו יוסיף גיל ושמחה וכח ותקוה ומאירת עין ולכן בימי פורים אשר הי' שמחה ליהודים היה שמחה של מצוה כי היה קבלת התורה לכך נאמר ליהודים היתה אורה כי היה יום קבלת התורה והוא היה עיקר ימי פורים לשמוח בשמחת תורה וגיל של מצוה ובזו נהיה נחנו עם ה' נוחלי דת מורשה קהלת יעקב מובדלים היו מהעמים אשר על פני האדמה כאשר קרה להם שמחה וחג שמחתם הוללת לחול בכרמים בחורים ובתולות יעשו בתי טרטראות יקומו נערים ויצחקו בכל פה דובר נבלה ועושים להם בתים לעבירה וכהנה שמחה זמני' ותענוגי בני אדם לא כאלה חלק יעקב בימי מועדים וחגי השמחה יאמרו בבה"כ פיוטים נאים מחברת קדש בחרוזי' לכבוד ה' וגם בבית כאשר יסעד ירנן בשיר רנה בקול תודה וכאשר עושים כל ישראל בליל פסח יאמרו ויספרו תהלות ה' ונפלאותיו לבני אדם וכן בכל שבת וי"ט זמירו' הוא לה' ובו יגל יעקב וישמח ישראל בעושיו וזהו מאמר הפסוק בשוב ה' את שבות ציון וכו' אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה הרצון בעת שמחה נעשה שיר לה' ורנה תהיה לה' כי לעתיד יהיה שיר חדש כדכתיב שירו לה' שיר חדש וזה רנה לה' אשר הפלא רחמיו וחסדו גבר עלינו וכאשר יראו העמים זאת בע"כ יודו כי ראוים נחנו לבחור בנו ה' כי אלו קרה להן הגדולה והצלחה כזה היה מבלים זמן בשמחה ברקוד וכדומה וזה מאמרם אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הרצון נכון הוא וגדולת ה' הוא לעשות עם אלה כי אלו הגדיל ד' לעשות עמנו היינו שמחים בשמחה וגיל ולא כמעשיהם אשר אין שמחת' רק בשיר וקול תודה לה' ולכן למדו נא תמימי עם מעשה השמחה:

והנה נשוב להנ"ל כי ידוע כי אין הקב"ה עושה נס על מגן כי הנס הוא כבריאת עולם חדש כי טבע עולם הוא שהוטבע בעת הבריאה והנס לשנות הטבע הוצרך הקב"ה לעשותו מחדש וא"כ מה איכפת ליה ליוצר הכל אם משנה הטבע בדיבור א' או בורא עולם ומלואו הלא הכל במאמר א' נברא ואדרבה לפי גדולתו אין סוף לעצמותו ויכלתו הוא יותר נפלא מה שבורא ועושה דבר קטן מגדול כי כשנערוך הנפעל נגד הפועל ירבה הפעולה והטבע הטוב להטיב ולהשפיע עד אין חקר וזהו א' מגדולות ונפלאות הבורא שמקטין הדבר וצמצ' כביכול יכלתו לעשות דבר קטן הכמות ולכך לא יקטין במה אשר בורא עולם אין סוף וראש לו ברא כ"כ כדור ארץ קטן אשר יקיפהו איש בשלש וארבע שנים כי יותר מעוצם נפלאותיו ורב יכלתו שיוכל לצמצם טוב השפעתו לבל יהיה גדול עד אין תכלית והיותר קטן הוא יותר מהנפלא ויכולת הבורא כאשר בעל חובות הלבבות ישכיל בזה לפעמי' ולכך נקרא שדי שאמר לעולמו די ולכך אין הקב"ה עושה נס אם לא לצורך מוכרח ולכך אמרו אל יבקש אדם שיעשו לו נס כי מנכי' לו מזכיותיו כי ישקל אדם בשכלו שהקב"ה בורא עולם חדש בשבילו ולכך הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הי' בהן צורך גדול והוא כי ישראל הי' לבם בל עמם לילך אחר תורת ה' כי היו תמיד כרוכי' אחרי מעשה אצטגנינות חכמי הכוכבי' בטלמסאו' והורדת השפע ויחסו הכל להם ולכך עשו עגל במדבר ופסל מיכה עבר הים וכן בא"י עד גלות הארץ וגם בגלות אמרו הנשים לירמיה מעת חסרנו להקטיר למלאכת השמים חדלנו כל ראה כמה נשתבשו במחשבה זרה ורעה כזה ולכך לבטל דעה מלבם ולתקוע בלבם דת אמת כי לה' ארץ והוא המשדד מערכת השמים ולשוא עמלו הבוטחי' במסילי הכוכבים והשפעתם ומשטרם כי גבוה מעל גבו' שומר עשה הקב"ה נסים ונפלאות בשינוי הטבע לרב כדי שיכירו וידעו כי שקר נחלו ולכך משה הזהיר לכל אותות אשר ראו עיניכם וכן כולן שמואל בהזהירן אמר להוריד גשם בקציר חיטים נגד גזירות וחוק שלהם וגם אליהו שהוריד אש וגשמים מן השמים ואש מבעיר מים ובאמת תמיד כאשר ראו הנס הזה נהפך לבבם והכירו וידעו כי לה' הארץ וא"כ כל הנסים היו לתקוע אמונות הדת ותורת ה' בלב אנשים אך בעו"ה מיהרו ושכחו ויצרם גבר מאוד וזהו הכל קודם זמן אסתר אך בזמן ההוא קיימו וקבלו היהודים תורת ה' בכל לבב כי ראו כי לה' הארץ ולו נתכנו עלילות כי המן חשב על פי מחשבת כוכבים וגזירת חוקי השמים שהגיע העת לנפילת ישראל ח"ו כאשר כתבו כל המפרשי' ובאמת אשר ע"פ חשבון הי' אז מזל של ישראל שהוא מזל דלי לפי דעת רוב חכמי תולדות במערכה רעה למאוד כלה ונחרצה ממזל מאדים שבתאי זה מצד זה להשבית זכרון ובחרב יפלו ארצה ובפרטות במזל אדר סוף מזל דלי הנושך בעקבותיו כנודע לבעלי חכמי תולדות ולעומ' זה עמלק אשר שרשו עשו הר שעיר אשר מזלו ארי הי' אז במערכ' טובה כי השמש הולך לפניו והצדק האיר למולו וכל מהלכי לבנה היו עתידים נגד ישראל. כללו של דבר אין נבחר יום מכל ימות העולם שהי' מוכן ע"פ מהלכי כוכבים למפלתן של ישראל ח"ו כמו בימים הללו וה' הפיר עצתם ושידד מערכתו למעל' ונהפך הוא שישראל עלו ועמלקי' ירדו ומזה הכירו כח ה' ותורתו וקבלו בלב שלם כי תורת ה' אמת ואמונה וקימו וקיבלו היהודים מבלי לסור מתורת ה' כאשר מאז לא נשמע ולא נראה בכל גבול ישראל איש עושה כאלה או סר מהתור' לשום כסלו בכוכבי השמים וכסיליהם ולכך מאז והלא' פסקו נסים המפורסמים וגלוים באמונת ישראל להיותם בלתי צריכי' לשלמות אמונתינו ולא בחינה בלתי שלמות נפשות ישראל יעשה הקב"ה נס ושינוי טבע בראשית ויהי' ניכוי זכות ישראל וא"כ זהו שפסקו נסים מימות אסתר ואילך לא היו בשביל גריעות אמונתינו כ"א בשביל שלמות אמונתינו כי לא היו צריכים עוד נס לשלמות גופם כמ"ש לעיל והמשל מי שהולך בדרך בלילה באפילה צריך כפעם בפעם בהגיעו לא' מהפחחים או המים עמוקים וסלעים לבל יפול בדרך להדליק אור או אבוקה אבל כשהאיר היום אין צריך להדלקת האור ושרגא בטיהרא וכו' כי חכם עיניו בראשו לשמור דרך מנזק וכן היה הדבר עד אסתר כאשר הגיעו ישראל למקום ספק וחשכת התורה לילך אחרי הבלי גוים הי' בחושך אור להם בניסי' ובנפלאות ויאיר להם הליל' למלט נפשם מרע אמנם כאשר הבוקר אור בימי אסתר שקבלו התורה בלי פניה אחרת ולא נשאר בלבבם מקום ספק לילך בדרכי גוים וכדומה לא הי' צריך להאיר להם באור אבוקה כי התורה אור להם וליהודים היתה אורה ודרשינן זו תורה ובזה יובן כי הטיבו חז"ל אשר דברו שאסתר נמשלה לאילת השחר מה שחר סוף לילה אף אסתר וכו' כי בזמן אסתר האיר השחר ובא יממא שקבלו תורה ופסקו ניסים אך דע כי אף שפסק בימי מרדכי ואסתר טעות ההוא מלהאמין בכוכבי שמים מ"מ היה עדיין תורה שבע"פ רופפת בידם כי בילדי נכרים חכמי הפילסופים היא חכמת היונים הספיקו ותיכף בבנין בית שני שם בנו כותים ביהמ"ק בהר גריזים ושמה התאספו כל פוקרי בתורה שבע"פ ויאספו שמה כל צדוקים וכל קשי עורף למינים כמ"ש יוסף בן גוריון בספרו העברי כי לדעת המינים פרחה תיכף הצרעת לא"י כי נתערבו בדיעות יונים והי' בא"י ג' כתות המה הפרושי' בעלי מעתיקי התורה שבע"פ מנוחת' כבוד והם שהאמינו בחכמת הגלגול ודעת צדוקי' שכפרו בתה"מ ובעה"ב ודעת בייתוסי' נקראי' נזירי' שהם מתנהגים פרישות למאוד אבל לא ישמעו לד"ת שבע"פ כי אם כל למודיהם הכל לפי חכמת הפילוסופים ודעת חיצונים וזה היה סיבה לבסוף שבאו יונים על ירושלים כי המיני' והפוקרי' כמו אליקמוס הכהן וחבירו הלשינו על הפרושים וכאשר באו היונים בארץ הקדושה המה נתערבו בהם זולת עדת הפרושי' והחסידים לפי שהי' ידם עם חשמונאי' כהני ה' ומאלה פרחה הנס שהרימו קרן על היונים ונתקע תורה שבע"פ ע"י נס הזה כי ראו כת הפרושים האלה הצליחו וביחוד בפך של שמן שדלק ח' ימים להיותם שמנים אחרים בלתי טהורים וזהו מופת ג"כ על התור' שבע"פ כי איה אפוא נזכר בתורה שלא ידלקו בשמן טמא ומזה קבלו תורה שבע"פ כאשר בפולמוס של חשמונאים גזרו מבלי ללמוד חכמת יונים שהוא פילסופי' מאריסטו וחביריו אשר מהרסי' נגד התורה שבע"פ ואף הם הרסו מקדש של הר גריזים שהיה לצדוקים וכמה תקנות תקנו מבלי להתער' עם בת אל נכר כמבואר בע"ז שגזרו זאת בבית דין של חשמונאי' ולכן נס חנוכה הוא לקבוע אמיתת של תורה בע"פ ולכך בטלו כל מגילות התענית חוץ משל חנוכה ופורים הרצון היותה מורים על קיום התורה הן בכתב הן בע"פ א"כ עיקר תכלית הנס היה בפורים ובחנוכה קבלות התורה שבכתב ושבע"פ עיקר נס ע"ז יקרא וזה כוונת הגמרא דלא חשיב נס דחנוכה ניתן לכתוב כי בפורים היה הנס שקבלו תורה שבכתב ומזה היה סוף נסים אבל חנוכה הנס היה רק לתורה שבע"פ שלא ניתן לכתוב שדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאמרו בכתב כנודע ולכך לא קחשיב וא"ש:

ולכן ראו כי כל נסים ונפלאות אשר השם עושה הוא לעורר אותנו לתורתו ועבודתו ויראתו ולמען נדע כי הוא המשגיח בנו בכל אופן ולא זז מחיבתינו וזהו תכלית השמחה שיש לנו לשמוח בפורים ולכך דרשו חז"ל ויקר זה תפילין כי תפילין על הראש ויד להורות כי השגחות ה' עלינו בכל מחשבותינו ובכל מעשינו ושם ה' נקרא עלינו מבלי שכחה בשום אופן וגלל כן אמרו חז"ל חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה להורות נתן שתמיד מבלי היסח הדעת מייחס כל המעשים ופעולות להשם ולא לטבע כלל ולא נצייר שום רגע וזמן מהזמנים בלי השגחת ה' בפרטות לכך נאמר ויקר זו תפילין ובעו"ה עכשיו אין איש שם על לב בענין תפילין כי רובם אין נותנים על הלב ענין תפילין בשום אופן ולא ישימו על לב כי חותמא דמלכא קדישא עליו ומלבד כי אין אחד משגיח על כשרות תפילין להיות נכתבין כדין כדת ובתים שיהיה מרובעות וכדומה מדברים המעכבים ופוסלין את התפילין אף גם אם יש לו תפילין הנכתבין כדין על הרוב מוטלין על המצח שלא במקום שער כאשר בעיני ראיתי ובפרט בארץ אשכנז אשר יש להם השע' שקורין פרוק ועי"כ התפילין שלא במקו' שער כ"א למטה אוי לאותה בושה מצות תפילין שנאמרו ארבע פעמים בתורה ובשאט נפש המוני עם מתפרצים בו מה שקרוב אלינו לעשות והוא רק ליתן ללב לעשות קשר לבל יזח מעל מצחו תמיד לפני ה' יהיה לזכרון ומה נאמר ומה נדבר בדבר קל כזה לבטל מצות עשה בפועל וכמה הפליג הזוהר בשבח ההולכים בתפילין וציצית כראוי במאי דמכריזי' קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא וח"ו להיפך ואיך נעבור פי ה' בדבר זה ולכן שמעו אלי ותחי נפשכם לדקדק במצוה כזו ולקיים כפי האמורה בספר או"ח בכל פרטי דינים והנ' ששון זה מילה וכבר נודע מה שפירש"י לדוד מכתם בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י"ב אלף ופירש"י ותרגום שהיה מכתו תם שנולד מהול ויש להבין למה בזה הענין הור' לנו הפסוק על דוד שנולד מהול ולהבין נראה דיש ג"כ ליתן טעם למה אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים והלחם בעמלק ולא משה בעצמו והוא ידוע מ"ש חז"ל למאן דאתילד במזל מאדים או אשיד דמא או מוהלא והענין כי מזל מאדים מורה על הריגת חרב וזה שירש עשו בחלקו ולכך נאמר לו על חרבך תחיה וזה מזל רעה שהי' נגד ישראל במצרים אשר אמרו כי רעה נגד פניכם הוא מזל מאדים שהיה למולם להשחיתם אמנם הקב"ה נתן להם מילה ובזה יושב' מהם מאדים והוא להט החרב המתהפכת מרע לטוב ולכך נקרא חרב נוקמת נקם ברית כי מי שאינו נימול נוקם מאדים לחרב ולכך כשיצאו ישראל ממצרים בע"פ אחר חצות שחטו הפסח ומלו עצמם כדדרשינן מתבוססת בדמיך והוא הטעם דע"פ היה ביום ד' כי בה' בשבת יצאו בני ישראל ושעה אחת אחר חצות יום ד' שולט מזל מאדים כנודע בחשבון חל"ם כצנ"ש ולכך שחטו הפסח ומלו עצמם וזהו להשבית מזל מאדים ולכך מי שיבא לנצח כח של עשו שמזלו מאדים צריך להיות נימול בחרב דא חרבא קדישא דמטיף דם ברית ובזו בטלו זכותן לשפוך דם ועמלק הרגיש זה ולכך התריס על המילות וביזה אותן כי ידע כי מהן הריסתו ולהורות כי משה לא היה לו דם ברית בחרב כדדרשינן וירא אותו כי טוב שנולד מהול והטפת דם ברית הוא רק מדרבנן לא היה יכול ללחום עם עמלק זולת יהושע דנימול וגם הוא עשה חרבות צורים למול בני ישראל שנית כדכתיב הוא היה ידיו רב לו ללחום עם עמלק וכן בדוד כתב בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה הרי דוד בעצמו לחמץ ואח"כ כתיב וישב יואב ויך את אדום ומשמע דאדום הוא לא הכה רק ע"י יואב וצריך טעם למה לא לחם דוד ע"י עצמו רק ע"י יואב וע"ז אמר מכתם שהיה מכתו תם שנולד מהול וע"כ לא היה יכול ללחום באדום ולכך נעשה ע"י יואב ולכך נאמר כאן במפלת המן ועמלקים ששון זה מילה דליהודים היתה מילה. והנה נשוב לנס אחשורוש אי היתה קרובה לטבעי או רחוקה מטבעי כי יש פנים לכאן ולכאן כי יש כאן פנים לומר שהיה קרוב לטבעי כי אשתו של מלך שאהבה היתה יהודית והיא התחננה אליו לומר כאשר יקרה ח"ו רעה ליהודים תמות מצער וכאב כי נפשה קשורה בנפשם באמרה ואיככה אוכל וראיתי וכו' והיאך יכול אחשורוש להתעלם מבלי ביטול גזירת הלך ולכעוס עליו בנגעו בקרובי המלכה הלא כבר אמרו אין חזק בכל הארץ כאשה ובתואר אשה הרבה נשתנה ראש החכמי' שלמה וכהנה רבים אפי' אריסטו שהתבודד ביערות וגם בסלעים וכסתו עור להיותו ממאס בתענוגי מלכים וכדומה העידו עליו שגרם מיתתו היה שנלכד בתואר אשת רעהו וא"כ מה זו פלא בחק אחשורוש ערל וטמא וביותר שמרדכי היהודי אשר בעבורו חרד המן כל החרד' והוא ראש אומתינו היה ממלט המלך ממות לחיים והמלך עשה לו יקר להלבישו לבוש מלכות והאיך יתכן שאח"כ יהיה לטבח כא' הנבלי' אך יש פנים שהוא נס נפלא מכל הנסים כי ידוע מה שכתוב בזוהר ועתה לכו ונשליכהו באחד הבורות והבור רק וכו' מים אין בו נחשים ועקרבי' יש בו והק' הזוהר א"כ איך שייך למען הציל מידם הא ימות מנחשים ותירץ דזהו שכיח הנס מהשם לבל יזיקו הנחשי' אבל בהיותו ביד האדם לבטל הבחירה להיפך מרע לטוב זהו לא שכיח ולכך חשב ראובן להצל' שיפטור מהשבטים ודברי הזוהר ראינו בקרא בזה שהציל הקב"ה חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש ולא פעל בנס שיכמרו רחמי נ"נ עליהון מבלי השליכן וגם סגר פום דאריוותא בדניאל ולא נתן בלב השרים שישמעו לדברי המלך דריוש שרצה בהצלת דניאל וכן כלם הרי כמה קשה להפך לב איש כי השם חלק לכל איש בחירתו כנודע והנה זה אחשורוש שונא ואויב ישראל ודימהו לתל וחריץ כבר נודע משנאתו שביטל בנין ביהמ"ק ואמרו חכמים ז"ל אסתר במאמרה איש צר ואויב הזה כוונתה על אחשורוש וכעת נהפך לבבו לאהוב ונתן לישראל ולמרדכי מעלה ורוממות וביטל הקב"ה בחירתו זהו נס נפלא יותר מכל הנסים והנה אסתר נסתפקה בעצמה בזה אם הוא בזה האופן או בזה האופן לכך אמרה אלי בים ואלי בסיני כי ידוע מ"ש חז"ל בשרה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן והשם אמר למה זה צחקה שרה ואני זקנתי היפלא מה' דבר וכו' והרגישו חז"ל בשינוי הזה ולמדו מכאן שמותר לשנות מפני דרכי שלום ובדרך פשוט יש לומר כך דעיקר תמיה יש כאן על שרה איך עלה בדעתה לצחק שלא יהי' לה בנים בשביל זקנותה או זקנת אישה היד ה' תקצר ח"ו ואם אברהם שהי' טפל לשרה בנביאות כמאמר חז"ל איך יעלה על הדעת לומר שנסתפקה ח"ו ביכולת הבורא אשר ברא עולם ומלואו ולא יהי' סיפוק בידו ח"ו ליתן לאשה זקנה הריון מבעל זקן ולכן נראה כי אמרו חז"ל בים נגלה הקב"ה לישראל כגבור לוחם מלחמה ובמתן תורתינו הקדושה כזקן יושב בישיבה ופי' האר"י ז"ל כשהקב"ה עושה נס נפלא מהטבע מראה עצמו כגבור כובש הטבע ומשדדו לכך בים שעשה נס נפלא מהטבע הגלה עצמו כגבור אבל בעשותו נס דרך הטבע מראה עצמו כזקן ולכך במתן תורה שהי' בטבע הרא' עצמו כזקן ובזו יובן כי שרה ידע' כי יש ביד ה' לעשות נסים רק חשבה כי זה לעשות איש ואשה זקנים בימים יולידו בן הוא נס נפלא מחוץ לטבע וא"כ צריך הקב"ה להיות נגלה כגבור ולא כזקן והיא בנבואתה ראתה השם כזקן ולזה אמרה אחרי בלותי וכו' ואדוני זקן כינוי להשם זקן אני רואה אותו כזקן ואיך יתכן נס כזה ועל זה השיב ה' ואמר למה זה צחקה שרה לאמר וכו' ואני ר"ל מדבר על עצמו שאני מתדמה כזקן ולכך היא מיאנה להאמין בנס זה אין זה שאלה כי היפלא מה' דבר זהו אצל השם בעל היכולת בנס דרך הטבע לכך אני נגלה כזקן. ואון לדברי מצאתי ברבה ואני זקנתי מצינו שהקב"ה נקרא ואני וכו' ע"ש וזה כמבואר וא"כ אסתר שהתפלל' למה עזבתני ובקש' מה' לעשות לה נס ולא ידעה אם הוא נס נפלא או לאו כנ"ל ולכך בממ"נ אמרה אי הוא שלא כדרך הטבע אלי בים ששם נגלית כגבור עושה נס שלא כדרך הטבע ואי הוא בטבע אלי בסיני ושם נגלית כזקן בדרך הטבע אף עכשיו עשה אתנו כדרך הטבע ולמה זה עזבתני. במדרש והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי היום גורם אלו היה שאר ימים לא דיבר כן והוא לכאורה תמוה אמנם מבואר במדרש הובא בס' מנות הלוי כי ישראל עשו אבל צום בכי ומספד שק ואפר ששה דברים נגד ששה ימים שנהנו מסעודת אחשורוש והקשה המחבר הנ"ל הא עשו משתה ז' ימים ותי' בדוחק ונראה לפ"מ שכתב מחבר הנ"ל בשם רוקח כי ק"פ ימים שעשה אחשורוש הי' חדשי קיץ כי כתב ימים רבים מלת רבים מיותר כי כבר כתב ק"פ ימים אלא פירושו ימים גדולים שהם ימי קיץ והנה ו' חדשים מניסן ועד תשרי הוא רק קע"ז ימים שג' חדשים מלאים וחסרים א"כ לא נשלמו הק"פ יום עד ג' בתשרי ואח"כ כשעשה עוד ז' ימים יום השביעי הי' ביום הכפורים וח"ו לישראל קדושים הם שיאכלו ביה"כ ולא נהנו מסעודת של אותו רשע רק ששה ימים והנה ממוכן הוא מוכן לפורעניות והוא המן ושטן באמת כנודע אמנם אז יצא טובה מאתו כי היה ביה"כ ואז השטן כולו טוב ומטיב לישראל כנודע ולכך אמר והיום הזה היום גורם ונכון כי הי' יום רצון לה' וגם אויביהם ישלימו אז אתנו ולזאת יש לשמוח בפורים כמו ביה"כ פעל אתנו נסים ונפלאות ומי שהרא' אותנו בנקמת המן המרא' השני שראה דניאל הוא יראה אותנו בשאר נחמות. ואמרו בגמרא דמגילה דף ג' וראיתי אני דניאל לבד את המרא' והאנשים שהי' אתי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וקאמר הגמרא מאן אינהו אנשי' חגי זכרי' ומלאכי אינהו עדיף מיני' ואיהו עדיף מנייהו אינהו היו נביאי' ואיהו לאו נביא ואיהו עדיף מנייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו ופריך הגמרא וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעת ומשני מזלי' חזי ע"ש ויש להבין ממאי דהיו אנשי נביאים דלמא היו שאר אנשי' ממשמשי דניאל ואם קבלה נקבל וגם מאי קמ"ל בזה דאיהו עדיף מיני' וכי אחותם אנו מבקשים להכיר במעלות של כ"א ואחד ואף גם האיך יתכן לומר שהם עדיפי והוא עדיף זה א"א לומר בממ"נ או שמעלתם עדיף או שמעלתו עדיף וגם מה שייך הקו' וכי מאחר דלא חזי מ"ט איבעת לכאן בל"ז ה"ל להקשות על המקרא ובאמת אין זה קושיא וכי פליאו' זמן הזה לבד מצינו בנביאים הלא כהנ' מצינו הרבה שהי' כן בקרא אמנם שקשי' לי' להגמ' מאי קמ"ל והאנשי' אשר היו אתו לא ראו המראה פשיטא בכל הנביאים ובעלי רוה"ק הם רואים ומשיגים במראה הנבוא' עומד או נופל כמ"ש הרמב"ן והעם אשר אתו אינם מרגישים דבר והוא לבדו משיג השפעת רוה"ק ואין איש אתו וזה השאלה מגמ' מאן נינהו אנשים שנא' במקר' והוצרך להודיע' שלא ראו מה חידוש הוא כנ"ל ומשני הש"ס חגי זכרי' ומלאכי וטובא קמ"ל כי מקדם אינהו עדיף דהיו נביאים עכשיו איהו עדיף מדחזי והם לא חזו ועל זה פריך הגמ' דלמא לא בא הכתוב להודיע פלא שהם לא ראו רק להודיע שאע"ג שלא ראו מ"מ נבעי' וז"א מגדר הטבע כי מאחר דלא ראו מ"ט איבעת ומשני הגמרא זה הוא מגדר הטבע אעפ"י שאינהו לא ראו מזלי' חזי וע"כ כוונת הכתוב להודיע מעלת דניאל כנ"ל זה מהשכל אבל באמת למה השיגו דניאל והם לא ראו הענין כך מה שידוע בענין קץ לבי לפומי לא לגלי מה שייך בשם ב"ה הל' לפומ' לשון פה הוא כך הנביאים המה בסוד פה כי הם שלוחים מעם ה' לפרסם ברבים לכך נקראים נביאים לשון ניב שפתים ולנביאים לא נגלה אבל לחכמים שמשיגים בחכמת עליון היו משיגים הקץ וזה לבי לפומי לא אגלי ולהיות כי הקץ נגלה אצל דניאל שהי' בסוד חכם ומשיג בחכמת עליון אבל הם שהיו בסוד פה לא נגלה להם הקץ להיותם נביאים ולבי לפומי לא לגלי וזהו הואיל והוא עדיף מינייהו שהם רק נביאים ולכך הי' דניאל עדיף שהשיג הקץ ולא הם להיותם נביאים אמנם למה הסתיר ה' הקץ והטעם היותו לזמן ארוך ויתייאש ח"ו בגולה ברוב שעבוד ושמדות אמנם כאשר נסתר בכל עת שיהי' צרה לישראל המה ינחמוני לומ' הוא חבלי משיח והגיע' ימי פקידה כי פקד ה' את עמו עבור זה עומדים בנסיון ולכך נאמר כי המה לא ראו בנבואה את הקץ הרגישו שהוא לזמן ובין כך יסבלו ישראל בעו"ה צרות רבות ורעות ולזאת נאמר אבל חרדה גדולה נפלה עליהם לאריכת הגלות וצרות ישראל גלל כן בכל שמחתינו ראוי לזכור חורבן בית תפארתינו: