יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 8

וכן מ"ש אלהים ברא בראשית שלא יאמרו שתי רשויות הן הקשו התוס' הא כתבו בלשון יונית תחלה ותי' דיונים ידעו שלעולם יש להזכיר הבורא בתחלה ואם כן אלו כתבו בראשית קודם היו אומרים דב' רשויות הן ותיבה ראשונה בורא ואלהים הוי בורא שני עכ"ל ותמהו המפרשים דכי יאמרו תדע מהקושיא הא יהיה נכתב ביאור היטב בתחלת ברא אלהים שמים וארץ ואיך יוכיחו מכח קושי' דיש להזכיר שם בורא בתחלה דהוי תיבה ראשונה שם של בורא להכחיש העתקתן ועיין מ"ש המפרשים אבל באמת דברי התוספת נכונים כי יונים הם חכמי פלסופים אריסטו וחביריו וכנודע והם אמרו שאין שם לבורא בשום תואר כי הוא נשגב מכל תוארים אבל שם הנאות לו לקרא אותו קדמון היותו עילה וסיבה ראשונה ולפ"ז אלו היו הם כותבים בתחלה ברא אלהים שמים וארץ היו אומרים כי בתחלה הוא סבה ראשונה כי כך שמו הנאות לו היותו ראשון וקדמון לכל והוא ברא אלהים סיבה ועלול שני' ובזו היו מוצאים מקום לטעותם אלו פתחו בו בלשון יונית בתחלה או בראשון ברא ה' שמים שהיו אומרים בתחלה הוא שם הנכון לסבה ראשונה וזהו כוונת התוס' יונים יודעים שלעולם יש להזכירו ולתארו בשם בתחלה כי זולתו אין לו שם כלל לדעתם ולכך כתבו אלהים ברא בתחלה וליכא למטעי דבתחלה הוא שם דהא אם הוא נברא מן אלהים אינו קדמון ואינו סיבה ראשונה ולא שייך לו שם בתחלה ודברים אלו אמת ונכון ולענ"ד כוונו עליהם התוס' ואם לאו מ"מ האמת עד לעצמו שכך הוא ועוד עלינו לבאר במה ששינו וכתבו באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס וטעם רש"י דחוק כי הלא יקראו על כל פנים בתורה שהרגו אנשי שכם ומה נפקא מיניה אם כתב כאן איש או שור. אבל תדע כי כבר החלנו לעיל להבין למה חרדו כ"כ בהעתקת התורה לתלמי ממה שהיה התורה כתובה בע' לשון אבל הענין להבין למה יוכבד שהשלימה המנין הע' נולדה במצרים דוקא ובכל י"ח יעקב לא היה נקבה רק יוכבד ודינה באמת היה גבר שנתחלף ביוסף כנודע אבל דע כי ע' נפש הן נגד שבעים שרים שבמרכבה שהן ע' לשון של ע' אומות ונגדם הן שבעים נפש לבית יעקב ודע כי יש מלאכים דוכרים ויש מלאכים נוקבים עלמות תופפות כנודע ועיין ברית מנוחה שהאריך בזה וכל ע' שרים כלם דוכרין חוץ משרו של מצרים הוא נקבה ולכך כתיב בי' ערות ארץ ומצרים מלא זימה וגם מלא כשפים כי זהו הכל בנוקבי' כנודע כי מכשפה לא תחיה דרוב כשפים בנוקבים וזהו שאמרו במדרש לסוסתי ברכבי פרעה שנדמה לפרעה השר כסוס א' נקבה כי שר שלו היה נקבה כי כך ענין שר שלו שהוא נקבה וקב"ה נלחם בים בשר שלו ולכך ראה כמין סוס נקבה נלחם וזה לסוסתי ברכבי פרעה ונגד שר הלזה היה בי"ח יעקב במנין ע' ג"כ נקבה והוא יוכבד ולכן ממנה יצא משה שנתגדל בבית פרעה שהוא שני לשר כמש"ל כי המלך מרכבה לשר הוא הכניע למצרים ושר שלהם בן יוכבד שהיה מול שר שלהם ולכך לידתה במצרים להכניע שר שלהם לכך בכל גזירת פרעה היה על הזכרים והבת תחיון כי שר שלהם מגן בעד נקבות ולכך אמרו גם כן בבכורים שאפילו נקבות נלקו היות השר נקרא בשם בכור נלקה והוא עיקרו נקבה וזהו כוונת הגמרא מבלתי יכולת למה יאמרו שתשש כחו כנקבה והיינו כנ"ל שיאמרו כמו ששר מצרים היה חזק ונחלש כחו כן שר ישראל מתחלה היה חזק ולבסוף נחלש וזהו כנקבה כמו שרו של מצרים ולכך נתחבטו למאוד למסור התורה למצרים להיות נקבה סטרא דמסאבא למאוד ערות ארץ ואיך ימסרו התורה להם וכשנכנסו ישראל לארץ אז היו מוכנעים המצרים ולא היה להם תקומה כלל ובגוים לא יתחשב אבל אח"כ בעו"ה בחטא שלמה חזר שרם הנוקבא למקומה בלקחו סוסים ולבסוף בת פרעה משם כאשר הארכתי במקום אחר בזה והטעם ישיבת הרמב"ם והאר"י ז"ל קדושי ישראל במצרים והכתוב הזהיר לא תוסיף לשוב מצרימה ואין כאן מקומו וזהו שדייק רש"י במגילה תלמי מלך מצרים היה כי זהו משרש הצרה שהיה מלך מצרים ודע כי כנגד שר יון הוא קהת במנין ע' ולכן זרע קהת תמיד הכניעו למלכי יונים אלכסנדר מוקדין ראש למלכי יונים כשראה לשמעון צדיק כה"ג זרע קהת כרע והשתחוה לפניו ואמר דמות דיוקנו מנצח לפני וכן זרע חשמונאים כבשו ליונים וכל זמן משך מלכותם לא היה להם תקומה וכן תדע כי י"ב שבטים כנגד י"ב חדשים ראובן נגד תשרי ולכך ראובן שהתחיל בתשובה כמבואר בגמ' תשרי הוא ירח התשובה ודרשו ה' בהמצאו שמעון כנגד חשוון ואפו עז ועברתו קשה בו החל המבול ולכך נקרא בול ובו אומרים בא"י בז' בו שאלת גשמים שהם גבורת גשמים לוי כסליו ולכך נגמר המשכן מיוחד עבודת כהנים ולוים בכסליו ובכסליו גברו חשמונאים ועשו חנוכה והדליקו הנרות כי חודש מיוחד לזרע לוי. ובטבת יהודה ולכך כאשר חטא יהודה בא נ"נ לצור על העיר והכתוב צווח מחטאת יהודה שבט יששכר שהוא עץ חיים ולכך ר"ה לאילנות. זבולון אדר ולכך שפע ימים ינקו וחלזון עסקו במזל דגים ולהיות כי זבולון היה תאומים כנ"ל ולכך אדר כפול וגם באמת היה יוסף עם זבולון ולכך גם יוסף אחיזה שלו בדגים וידגו לרוב. ויוסף בניסן ולכך עדות ביוסף בצאתו ממצרים וכו' והוא המכניס ומוציא בנימין באייר ולכך החל שלמה לבנות הבית שהוא בחלקו של בנימין באייר. דן בסיון והיותו מאסף לכל המחנות לכך ויחנו מול ההר כאיש אחד לקבל התורה ובסיון נאמר משמים השמעת דין כי הוא דן דינא ולולי קבלת תורה היה נפק בערב שבועות טבוח לכלם ולכך הוא נגד דן. נפתלי נגד תמוז ולכך שלח משה בתמוז מרגלים אילה שלוחה גד הוא באב ואז גובר המזל על ישראל ונתנו למשיסה בעו"ה כמש"ל כאשר יגבר המזל וגד פירושו מזל כנודע אשר נגד אלול ולכך אמרה כי אשרוני בנות כי בתולה מזלו וכבר נודע כי מזל יון הוא שור ולכך גזרו על ישראל כתבו על קרן שור שאין לכם חלק בא"י ולכך מפלת יונים התחיל בחשוון כמבואר ביוסף בן גוריון וגמר היה בכסליו כי שמעון ולוי עקרו שור וזה נגד שמעון ולוי ולכך נצחו כהנים כהנ"ל כי הם העוקרים שור. ולכך מפחד המלך תלמי לא כתבו ברצונם עקרו שור דאם כן יהיה רצונם תמיד למרוד בהם ולעקרם וכתבו באפם ואין אדם נתפס על כעסו וחמת המציק וברצונם אבוס דהוא חמור דכתיב וחמור אבוס בעליו וחמור אין ענין כלל ליונים בזאת תבינו ותדעו איך הכל תלוי בישראל ואיך יהי' איש ישראלי מכוין צעדיו ולכל פסיעה ופסיעה ועוקץ יש חשבון וברצונם לעשות רצון ה' מעמיד להררי עוז ובחרון אפו ללכת בתר תוהו והבל יהרסם ולא יבנם. ואל יצר לנו תוקף הגלות כי זהו טובתינו כאשר ראיתי כמדומה בס' חן טוב ג"כ מזה בענין ברית בין הבתרים שנאמר ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול השמש באה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ויש להבין המשך הפסוק ענינו והוא כי מבואר במדרש דקב"ה נתן לאברהם הברירה לבניו עבור פשעם אם לירש גיהנם או להיות בגלות והיה אברהם מסתפק איזה מהן לבחור ויעץ לו הקב"ה לבחור בגלות ויש להבין איך עלה ספק בלב אברהם שיבחר בשלות עה"ז ולהנחיל לבניו גיהנם ח"ו הלא טובה רגע א' בעה"ב מכל חיי עה"ז וכן להיפוך ווי ווי אם ידעו אנשים מעונש המר הגיהנם היו מונחים על פניהם וצועקים ולא היו עוסקים כלל בחיי עולם הזה כי הלא אלפים פרסאו' נחלי אש שנשמת אדם נעבעת בהן ואינ' מאירה כמו אש שלנו רק בחושך גדול ועצום כמו חושך מצרים ר"ל ויתר עונשים אלפים רבבות משחיתים מחבלים ככל מיני חיות רעות שבעולם ונחשים שרפים זה מושך וזה נושך מבלי מושך חסד כי הכל מאלהי משפט במשפט ובדין ובגבול ומדה אוי כי נחנו יושבים פה ואש מתלקחת אלינו ויש בידינו להציל ולכבות אש ואנו עצלים מבלי מכבה וזה גליות שאנו סובלים הוא לנו לתרופה ולמזור להנצל ממדורות אש אם מרגישים נחנו בגלות ונוהגים עצמנו כגולים דוים וסחופים והורד עדינו מעלינו מבלי לילך בדרכי זרים ולבלי לשמוח בשמחת של מה בכך ומבלי להרים ראש בשרירות וכדומה כאלו מלכנו בציון והבית ישב על ארמונו אז ודאי גלות מכפרת לרוב ומיקל עלינו חמת ה' ואם כן איך עלה ספק בלב אברהם בזה אבל אברהם פחד לנפשו כאשר ילכו ישראל בגולה עול הגלות וחמת המציק בשמדות בעו"ה יגבר עליהן וגם יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ואם כן יפרו ברית וחוק ויפרקו עול ח"ו ואם כן יהיה קרח מכאן וקרח מכאן ח"ו טוב להנחילם עה"ז כי בלא"ה לא ימלטו ח"ו מגיהנם אבל ה' ידע כי ישראל קדושים ויסבלו עול גלות המר ולא יתנו בכל זה תפלה לאלהים וילכו בתורתו ולכך יעץ לו כי יבחר בגלות והנה הרכוש הגדול שהבטיח הקב"ה שיהיה להם בצאתם מגולה אין הכונ' על הון וכסף חומרי כי במה נחשב זה לאדון הכל כ"א כונה שיסגלו במצות ומע"ט שיסגלו לרב בהרבות גרים וכדומה כמ"ש האר"י על וינצלו את מצרים וכו' שלקטו כל נצוצות קדושות שהיו במצרים לקטוהו לעצמן ולא נשאר בו דבר רק קיא צואה וזהו המשך של הפסוק כי בעוד אנו יושבים שלוים שהוא נדמה לזריחת השמש והגיע לבוא והנה תרדמה נופלת על אברם כי לא ידע איזה יבחר גלות שהוא שקיעת השמש או גיהנם ונטבע בעומק המחשבה שהוא תרדמה ואימה חשכה גדולה נופלת עליו כי פחד אם יבחר גלות אולי ח"ו יעברו עי"כ רצון השם ויהיו קרח משני צדדים וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר יהיה זרעך וכו' אבל יצאו ברכוש גדול כי יסגלו תורה ומצות למאוד כהנ"ל כשמוע אברהם כן הסכים תיכף לגלות ולכך כתיב והנ' השמש באה ואמר הכתוב שתועלת בביאת השמש שהוא קבלת הגלות והנה תנור ולפיד אש שהוא הגיהנם עבר בין הגזרים וחלף ועבר ולא יהיה בחלק ישראל ולכן אחינו קבלו הגלות בתום לבב והוחילו לה' כי עוד ישוש לטוב אתנו אבל העיקר בקביעות וחיזוק התורה וכמדומה לי אתם כעין בצלאל שבונה משכן קודם לארון וכן אתם בונים בית הכנסת מהודר ומנדבים מנורות ונרות וארון ה' שהוא ת"ח מחשכי ואזלי עד שהוא באחורים בעו"ה לא כן עשה בצלאל שעשה שניהם כמו שיש להבין במה שא' לבצלאל בצל אל היית מה פתרונו אבל דע כי יש לכאורה קושיא במה שאמר בצלאל כלים שאני עושה היכן אכניסן דתינח אם כדבריו כן עשה שתיכף במעשה משכן הקימו והכניס הארון לתוכו אבל הלא לא היה כן כי כל המשכן ארון וכליו נגמרו בכסליו ולא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן שלאחריו בין כך וב"כ ע"כ היה עומד הכל באהלו של משה וא"כ הלא אין מקום לשאלת בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסן אבל צ"ל דבצלאל שאל מסדר עולם שבונין הבית ואחר כך כלים בשביל כלים שאני עושה היכן אכניסן אף כאן במשכן כיון שה' בחר לו לדירה יש לעשותו כסדר עולם אף שאינו כן פה וכו' כנ"ל אך יש מקום לומר אדרבה זיל לאידך גיסא דאין לעשותו כסדר העולם הבונים דירה לעצמן להוציא מלב טועים שלא יאמרו לדירה הוא צריך וכהנה היה הרבה דברים שלא יאמרו לאכיל' ולאורה ח"ו צריך אמנם מבואר במדרש כשכתב משה נעשה אדם וכו' אמר משה רבש"ע מפני מה אתה נותן פ"פ למינים א"ל הקב"ה כתוב וכל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך משה אזיל לשיטתו מבלי ליתן פ"פ לטועים ולכך שינה הסדר של עולם הבונים דירה למו אבל בצלאל תפס דעת השם כי יש לעשות כסדר הדירה כדכתיב ועשו לי מקדש ומפרשינן לקבוע דירה בתחתונים ואי שהם יטעו כל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך אמר לו משה בצל אל היית דתפס דעת ה':

ועוד הפי' והוא אמת נכון לענ"ד דכתיב כאשר הראה בהר כי הראה הקב"ה למשה בהר בתבנית אש משכן וכליו ואין ספק שהראהו בפעם א' המשכן וכליו והנה משה היה עומד מול השכינה והשכינה הראהו מצדו משכן ואחר כך משוך ממנו קרוב לצד משה הארון וכלים באופן שלצד משה היה קרוב הארון ורחוק הימנו המשכן ולהיפוך לצד השכינה היה משכן קרוב והארון רחוק ומשה שפט מה שהוא קרוב לו ראוי לעשותו תחלה ואחר כך הרחוק כי קרוב קודם וכן באמת בלי ספק הואיל ונראים הכל כאחד מה שהוא קרוב לו משפט קדומה אבל טעה כי הוא נתן משפט קדימה מה שקרוב לצדו אבל צריך להיות קודם מה שבצד שכינה קרוב ואצל צד שכינה היה משכן קרוב ולו הקדימה ולכך בצלאל שהעמידו על האמת אמר בצל אל היית נשמתך היתה בצד שכינה למולי ויפה דברת כי מצד השכינה המשכן קרוב ולו הקדימה ואי כי דבר זה אמת יש לו טעם כי כל הטעם שמשכן קודם לארון הוא שתמיד קליפ' קודם לפרי ובכולם החיצונים קודמת לפנימים והטעם להגן לבל יתערב בו זר ולכך כל שקדושתו יותר היא נעשה לבסוף כי שיהיה שומרים ומגינים מוקדמים ולכך קליפה נקרא בגמרא דברכות שומר לפרי כי היא שומר. אמנם מבואר בזוהר כי זהו בזמן הזה שיש מגור ופחד לבל יאחזו החיצונים אבל לע"ל שלא יהיה רוח טומאה בארץ יהיה הפרי קודם לקליפה ולכך כתב היטיבה ברצונך את ציון אז תבנה חומות ירושלים כי לע"ל יהיה ציון נבנה קודם חומת ירושלים כי יקדים הפרי לקליפה וזהו היה טעות משה כי משה חשב כבר הגיע עת התיקון כי באמת אלו לא חטאו ישראל והיה משה בא לארץ כבר היה בימיו התיקון וכמ"ש זקני בספר מג"ע ואם כן ביקש לעשות הפנימים קודם חיצונים כמו לע"ל ציון קודם חומת ירושלים ולכך ביקש לעשות ארון קודם למשכן אבל בצלאל השיג שמשה ימות ולא יהיה עולם התיקון אז בעונות ולכך הקדים השומר לפרי ועשה ראשון משכן ואח"כ כלים כאמרו כלי' שאני עושה להיכן אכניסן הרצון להגן עליהם שלא יקרב זר אליהם ויאחזו בו חיצונים ח"ו ואמר משה כי היטב אשר עשה כי בצל אלהי' הי' וידע כי אין עדיין זמן התיקון ובעו"ה עוד שטנא נצח לקבלה:

ובזו ענין אפשר לפרש פסוקי תהלים לדוד המלך ע"ה באמרו אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב והיינו כדעת משה לעשות תחלה ארון שהוא מקום ה' ששם בין שדי ילין ואח"כ המשכן משכנות לאביר יעקב אמנם אמר כי ראיתי אני טועה הנה שמענוה באפרתה ר"ל בצלאל שהיה מזרע אפרת כנודע מזרע יהודה הנקראים אפרתים כדכתיב וגם בנה של מרים הנקראת אפרת וגם מצאנוהו כן בטבע בשדה יער שתמיד השומר קודם לפרי למחס' ולמגן וא"כ כן ראוי להיות במקדש ה' ולכך חרשתי ונבואה למשכנותיו ואח"כ נשתחוה להדום רגליו שהוא ארון ששם הדום רגלי ה' ששור' עליו והיינו עשה כבצלאל כי הנכון אתו כי הטבע מסכים עמו ולכן כל עניני ב"הכ וב"המ הכל שומרי' לפרי תורת ה' כי הוא עיקר פרי עץ חיים וטועמיה חיים זכו וא"כ איפוא למה תמנעו מלבנות ארון ה' שהוא הקמת לומדי תורה לשמה והרי ג' רגלים בידכם תורה ועבודה כנודע כל המארח ת"ח כאלו הקריב תמידין ומכ"ש המפרנסו ומזמין לו כל צרכיו צורכי גבוה וג"ח פשיטא והרי שלשה רגלים שעליהם עולם עומד ויהיה לנו עמידה וקיום בזה ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון: תוכחת מוסר מה שדרש ברבים הגאון הנ"ל ז' אדר שנת תק"ד לפ"ק בק"ק מיץ יע"א:

בפסוק למנצח על אילת השחר מזמור לדוד אלי אלי למה עזבתני ודרשו במדרש אלי בים ואלי בסיני ויש להבין מה ענין ים וסיני לזה אמנם ידוע מאמר חז"ל בגמרא ובמדרש כי זה המזמור מיוחס לאסתר המלכה אשר התפללה אותו בכניסתה לאחשורוש כנודע. ואם כי בלא"ה צריך טעם למה המשילו אסתר לאילה וכ"י לאילת אהבי' הוא מ"ש באדונינו מבחר כל היצורים ובחיר ה' משה ז"ל יהיה לזכרון לפני ה' אשר היום הזה ז' אדר חשך בעו"ה העולם בעדנו ושקעה השמש של עולם אשר פני משה כפני חמה כמבואר באריכות בתקוני זוהר והוא סבה לכל התלאות אשר קרו אותנו ואבותינו מיום מותו עד היום הזה וראוי ביום הזה להתאונן ולעשות אבל יחיד בכי תמרורים ואם חז"ל לא חסו לכבוד שבת וקבעו לומ' צדקתך על משה שנסתלק בשבת במנחה כמבואר בהרא"ש פ' ע"פ מה נאמר ביום הזה שהוא יום מיתתו וע"ז נאמר אוי לנו כי פנה היום כי נטו צללי ערב כי לעת ערב במנח' פנה הודו והדרו ולכך ראוי ונאות לעורר לבבנו ביראת ה' ותורתו ונאמר כי משה כאשר אמר לו השם שילך למצרים אמר והן לא יאמינו לי וכו' ואמר לו השם שישליך מטהו ארצה ויהי' לנחש וירא משה ויברח מפניו ואמר לו ה' אחוז בזנבו ויהי למט' בכפו ויש להבין ולמה בחר ה' בזה ליתן לו אות בנחש ולא בשאר דברים הלא היא ארורה מאת ה'. וביחוד משה גבר הגברים אשר לא פחד מכל מלאכי מעל' ינוס מפני נחש אשר במעמדו נולדה במהפכת המטה ואם עומד איש בתפלה אמרו חז"ל אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק איך משה בעמדו לפני מלך מ"ה הקב"ה ודבר עמו יגור מפני נחש וינוס מלפני השם עבור פחד כזה ואם יקרהו אסון וינשכו וימות מיתה גופניות. הלא הוא לפני ה' יתיצב ונבחר מות הזה במותו לפני ה' בדברו אליו והוא אחד מדברים תמוהים במקרא וגם יש להבין למה אמר לו השם לאחוז בזנבו ולא בראשו ואם כי ישנו בזה דברים עמוקים עד למאוד כמבואר בזוהר והאר"י ז"ל כאשר החל לגלות זה הסוד לתלמידו נקנס עליו מיתה כנודע מכתבי' מכל מקום מה שנוגע לענין תוכחת מוסר בע' פנים לתורה הוא כך כי אמרינן במדרש אילה רחמה צר ואי אפשר לה להוליד מה עשה הקב"ה מזמין לה נחש ונושך במקום הלידה ומזה מולידה. וזה ענין ישראל כי אמרינן אם אין ישראל עושים תשובה אינם נגאלים מה עשה קב"ה מעמיד להם מלך צר כהמן ומתוך צרה עושים תשובה וזה הנמשל כי רחם של ישראל צר להוליד כתולדות' של צדיקים תורה ומע"ט ותשוב' כי בעו"ה אפס עצור ועזוב ועל זה אמר הנביא באו בנים עד משבר וכח אין ללידה והיינו להוליד בתשובה הגאולה והישועה מה עשה הקב"ה מזמין לנו נחש היינו מלך כהמן שנושך אותנו ומכאיב אותנו עד שעי"כ חוזרים בתשובה ומזה הולידה והצמיחה צמח צדקה וישועה לישראל וזהו ענין אילה ולכך המשיל שלמה כ"י לאילה. וכן היה במשה כי משה אמר והן לא יאמינו וכו' כי ראה משה שאין הדור זכאים כמו שנא' שערך צמח וכו' ואת ערום ועריה מתורה ומעשים טובים ולא שמעו אל משה מקוצר רוח מעכו"ם שנדבקו בה ואם כן הי' קשה למשה ולזקני הדור להאמין שיהי' יום פקידה כי חלילה אל לא יעות משפט כיון שאין ישראל זכאים לכך. ולכך הראהו השם נחש הרצון שיהיה נחש נושך והיינו קושי השעבוד שהרע מאוד לישראל ומתוך זה ישובו לחשובה ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים. וזהו ויהי לנחש כי רמז לו קושי השעבוד ומשה בהרגישו קושי השעבוד המר הזה הצר לו למאוד ופחד לנפשו פן ח"ו ישראל לא יכלו לעמוד בנסיון ושעבוד המר הזה כמ"ש למה הרעותה לעם הזה וכו' אמנם תכלית התקנה לסבול גזירות גליות הוא בהכניעו עצמו לכך ולקבלן בהכנע' והשפל' כמאמר חז"ל סוף יבמות כל גל וגל שבא עלי נעניתי והרכנתי ראשי ללמדך אם צרות יבואו על אדם ירכין ראשו ובזה יוכל לסבול. וזה מאמר השם שלח ידך ואחוז בזנבו הרצון ההכנעה ושפלות כאמרם הוי זנב לאריות ובזה תוכל לו ויהי' מנחש מטה ישע כי עי"כ יצמח הגאול' וכן הי' כי ע"י קושי שעבוד באה הגאולה וכן הדב' באסתר כי אז היה זמן פקידה למלאות ע' שנה והיו צריכים ישראל לתשובה כי אין לך פקיד' בלי תשובה וישראל רחמם היו צר ורחוקים מתשובה הזמין להם הקב"ה נחש בריח הוא אחשורוש והמן וע"י חזרו בתשובה לכך נמשל אסתר לאילה ולכך אמרו אילת השחר כמו נחש הנושך שהוא תכלית הצרה ונזק ואחר כך הישועה כן היה קודם האיר המזרח שהכוכבים אספו נגהם להיותם שקועי' תחת אופן וקשרי הלילה המתגברי' והולכים עד שחשך מזלם וכמעט רגע האיר היום וקראוהו הזוהר קדרותא דצפרא וכן היה בזמן אסתר כי הי' חשך מאד וע"י נשיכת הנחש הי' אור לישראל בגאולת המן ואחר כך בבנין הבית על תלו ולכן נקרא אילת השחר והנה עוד טעם יש למה דוק' אסתר כינהו אילת השחר והוא במה דדרש במדרש ש"ט על אסתר הי' בחשך אור שאסתר הי' מאיר' לישראל וחושך לאו"ה והענין כי כל הנסי' הם שינוי הטבע כי מה שיתכן בטבע אין בו שם הנס כלל ובניסים לא מצינו על הרוב שני הפכיים בחוץ לטבע כי קריעת ים סוף הי' הצלת ישראל עפ"י הנס שהולכים בנתיבה במים עזים אבל במה שהטבעו המצרים בים אין בו שום שינוי הטבע שהיו המים נוזלים והבאים בים ירדו תהום רבה ולעומת זה בנס סיסרא הי' הנס שנפלו אויבים ומן השמים נלחמו בעד סיסרא כוכבים ממסילותם אבל השלום לישראל אחר כך היה בטבע כי שבת הנוגש וצר הצורר וממילא ישבו בקרב ארצם בשלום וכן במחנה סנחרב הי' נס נפלא כי בלילה אחד נפלו ונהרגו פ' אלף אבל שהי' אחר כך חזקיה יושב בטח בירושלים הי' בטבע כי כך הטבע כאשר נכרת האויב אמנם באסתר היה הנס שני הפכים כי אלו היה הנס לשנות הטבע אחשורוש היה שונא לישראל כמאמר הגמרא משל לבעל תל וחריץ לאהוב לישראל וליתן להם כתב בטבעת המלך לבל יגע בהם איש היה הנס מפורסים בשנות טבע המלך אבל עדיין היה המן במעמדו וכל העם העמלקים יושבים לבטח וכמו כן היה יכול להיות להיפוך שיהיה אחשרוש בכעס על המן שהסיחו לדבר זה באמרו מי הוא זה וכו' ויגזור לבטל מחשבתו ולהרוג בעמו אבל בשביל זה לא מחויב שיהיה מרדכי בתכלית הגדולה וכל עדת ישראל עד שרבים מע"ה מתיהדים ויהיה עם יהודה בחשיבות ופאר מה שאחשורוש שונא והם עם לבדד ישבו שנואים מגוי' ודתיהם שונים מכל עם אבל באמת היה כאן נס כפול ושני הפכים בו כי הגיע מרדכי ועמו לתכלית הכבוד והגדולה ולעומתו המן ועמו לאבדון ולתכלית הירידה וכך אמר שאסתר היתה אור לישראל וחושך לרשעים וזה אילת השחר כי נודע כאשר בזה חלק העולם לילה והעול' תחתינו הנקרא בלשון לטיין אנטיפרי שהוא חלק אמעריקא הוא יום וכן להיפוך ולכך אמרו יום ולילה לא ישבותו וא"כ כאשר אצלינו עמוד השחר הוא ליושבי ממולנו שקיעת החמה לנו תחלת היום ולהם תחלת הלילה וזה היה באסתר בנו התחיל היום להאיר ולהם היה לשקוע חושך ואופל וצלמות ולכך נקרא אילת השחר: