יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 7

ואמרו בגמרא דב"ב דרבב"ח חזי' למתי מדבר דהוו גנו אפרקד ודמו כמבסמין ופירש"י כמו שתויי יין ופנים מצהובים ודלי' חד כרעא ורכיב טייעא אגמלי וזקיף רומחי' ולא סגיא ליה ופסקא חדא תכלתא ולא הוי סגי ליה ואמרינן כל בב"ח סכסכא מה דעתיך אי הלכה כב"ש או כב"ה הוי ליה למנות חוטי וחולי' עכ"ל והדברים בעצמותן תמוהים אבל יובנו בהבנת קרא ירמי' באמרו לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי אם איש בעונו ימות האוכל בוסר שיניו תקהינה דיש להבין מה ענין בוסר דנקט קרא ולמה לע"ל לא יענשו בנים בגין אבות אבל כי בלאו הכי יש להבין מהיכן יבא החטא לע"ל כיון שרוח הטומאה לא יהיה ולא יהיה יצר הרע אבל דע כי לכאורה קושי' זו ג"כ דמצינו במלאכי מעלה חטא עד שנאמר באיוב הן במלאכיו ישים תהלה ובנתנה תוקף לר"א אמר הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין וכן אמרינן בגמרא כמה פעמים דמחיו בשיתין פולסא דנורא ואם יש עונש ע"כ יש חטא והשאלה במקומו מנין החטא כיון שאין יצ"הר ביניהם ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונת חמדה ותאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות האלהים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראוי להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו הזמן למדרגת' ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששוחה יין יותר מכפי המד' שלרב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואלו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמר' וריחנ' פקחא. וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה שתויי יין נכנסו וזהו עיקר חטא אד"הר כי אדם עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והן יוצאים מעיל' אחד ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה והאדם בקש לעלות מהר ולהשיג ענין הזה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשב' זרה ויגרום רע לעצמו בקציצו בנטיעות וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בורי' צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו ואחר כך היה מגיע גם למדריג' זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו והייתם כאלהים יודעי ט"ור להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרב חשקם להשגת שכלית וחקר אלהים אכל מזה קודם זמנו ומהר לעלות ההרה וזהו מהמרי שלו ולכך אמרו חז"ל כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רב השגתו והסתכלותו במקום גבוהים והנה באמת חטא זה לא היה כדאי לבדו לגרום רעה לכל צאצאיו אחריו אפס כי בלא"ה היה מקום לקליפות רק היה בכח ולא בפועל מבלי לבוש כדכתיב והנחש היה ערום והוא בפגם הזה נתן מקום לקליפות לצאת לפועל וארס נחש שהיה טמון בקרבו עכשיו יצא לפועל ובין שיניו עומד ונתגבר כחם ומז' נתדבקו בכל תולדותיו אשר יצר לב אדם רע מנעוריו ובשביל זה כל רעות קרה לנו כי הן היו בעוכריו נחש וכת דילי' וזהו עבירה גוררת עביר' ולע"ל הבטיח ה' לבער רוח הטומא' מכל וכל ואלילי' כליל יחלוף ולא יהא מקום לחטוא כמין ראשון חטא תאו' אבל מין שני לחטוא יהיה לע"ל גם כן כי בהשיגם חכמה ומלא' הארץ דעה יוסיפו לעלות וימהרו ללכת לרב חשק ואש תור' ומדע לחזות מחז' שדי וכדומה ורבים אשר לא ישמרו גדרם ההוחק להם בנתיבות ומסילות בלבבם כמו מלאכי מעלה הנ"ל וזהו הוא החטא שיהיה לע"ל וזהו אכילת בוסר שלא ימתינו עד גמר פרי אבל כיון שלא יכלו לגרום עי"כ לצאת הטומא' מכח לפועל כמו אדה"ר כי כבר בטלו לעולם לא יהיה זה עון לגרום רעה לבניו כי הוא רק רב חשק לחכמה ושיניו יהיה קהות כאוכל בוסר קודם זמנו אבל לבניו לא יקרה דבר וזהו מאמר ירמיה שלא יאמרו עוד לע"ל אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינ' כי כך היה באדה"ר וחוה המה אכלו בוסר וגרמו רעה לדורותם אבל לע"ל לא יהיה כי הטומא' יבוער וא"כ מי שאכל בוסר הוא לבדו יהיה שיניו קהות וא"ש ונכון ומזה תבין חטא דור מדבר כי כל פגם שלהם היה בזה כי היו כולם זכאי קשוט ואמרו בזוהר שלא יהא כדרא דא עד דרא דמשיח' והלא היו כולם נביאים כי ראו כבוד ה' בים במ"ת באהל מועד ומה צריך ראי' יותר מאלו שהיו נביאים שהיו קדושים לה' רק כל פגמם ג"כ כחטא מלאכים הנ"ל שהרבו להשיג יותר מכפי הראוי להם לזמן ומ"ב מסעות הי' הכל מ"ב מדריגות כאשר חיבר בעל ברית מנוח' כל ספרו על זה הענין כי כל מסע ומסע מדריג' עליונ' למאוד והיה מסעיהם עפ"י ה' אבל הם הרסו לעלות ההר' וכו' ועיין ברית מנוחה בקברות התאו' שפירש שם התאוו למראות אלהים ורב השפעות עד שלתאוה נפסק נשמת' כמו נדב ואביהוא בקרבת' לפני ה' שמ' נקברו ולכן אל תדברו ותחשבו כי אבותינו דור המדבר אוכלי לחם שמים שותים מי בארו של מרים וכבוד ה' עליהם חופף היו חוטאים בחטא גשמי ללכת אחרי הבל כאנשים כערכנו וזהו מאמר רבב"ח שאמר שרא' למתי מדבר והם לא פנו עורף לה' ללכת בתר עניני עה"ז הפונים מעם ה' כי אם כל ענינם כלפי מעל' ומגמת' לראות כבוד ה' אכלו ולא ישבעו מנועם עליון וזהו דהוי גנו אפרקוד פניהם כלפי מעל' מבלי סור לשום צד ונטי' כלל וכלל רק כל ענינם דהרבו לשתות יין קודם זמנו כמו נדב ואביהוא שנא' בקרבת' לפני ה' ואמרו שתויי יין נכנסו וכן היה אצלם ולכך אמר דגנו כמאן דמבסמי ונתפתו ביינם ופניהם צהובים לרב אור עליון להפליג לדבר בשבחי' ולהראות מופת על גודל מעלתם והוא כי על ג' רגלים עולם עומד תורה עבוד' ג"ח והנה במדבר לא שייך ג"ח כי מי הוא העני הלא הכתוב העיד שלא חסר להם דבר ומלבד כי אמרו דעני שבישראל היה לו צ' חמורים טעון ביז' ממצרים וגם עבוד' לא היה להם דכתיב הזבח ומנח' הגשתם לי במדבר ודרשינן בספרי כי תמידין היו מקריבים כהנים ולא ישראל ע"ש ולא היה רק רגל א' שהוא תורה והנה ידוע עוג הוא אליעזר עבד אברהם שהיה סר למשמעת אברהם ועשה עמו חסד ללכת על גמלים לחרן להביא רבקה ותרכבנה על גמלים עד שאמרו יפה שיחתן של עבדי אבות וכו' וגם כאשר רדף אברהם ה' מלכים הוא הריק חניכיו ויצא לנגדם כמו דדרשינן וירק חניכיו הוא אליעזר וכו' ובכל זאת לא היה סיפוק בידו להלחם בישראל ונפל שדוד וזהו תוקף התורה שהיה בדור מדבר שהיה מכריע הכל וזהו אמרו וזקיפו חד כרעא והיינו התורה שהוא רגל א' והוא שזקפו כלפי מעלה ורכיב טייעא אגמלי והיינו עם הנ"ל שרכב על גמלי' וזקוף רומחא היינו הרקת חניכו ומ"מ לא סגיא לי' כי הכניעו אותו וזה לאות על עוצ' מעלתם בתורה וקרבתם לה'. ואמר דשקול מיניה חוטא דתכלת' להיות כי מתים פטורים ולא יגלו לי' כי הוי לועג לרש כמ"ש התוס' ופוסקים רק כבר פלפלו התוס' דתליא אם ציצית חובת גברא או חובת מנא כי חובת גברא לא שייך במתים אבל חוב' מנא אין ליטול הציצית מבגדי' וכבר פרש"י בפ' התכלת גבי סדין בציצית שב"ש וב"ה מחולקים אי ציצית חוב' גברא או מנא וזהו שאמרו מה דעתך דנטלת לדעת אי יש ליטול ציצית מהן משום בירור הלכ' כב"ש או כב"ה אבל כבר כתבו תוס' בנד' דיש להניח ציצית הואיל דבציצית תלוי זכירת כל מצות יש להניח' למתי' וכבר פירש"י דלכך תלוי זכירות כל מצות דמנין חולי' וחוטים עולי' תרי"ג ע"ש באור' וזהו שאמרו כי אין זה ענין להך דציצית חובת גברא או מנא כי היה לך למנות חוטין וחוליות ובזה תבין טעם שאין ליקח הימנם הציצית להיות רומזי' למנין תרי"ג וזכירות כל מצות וא"ש והבן תמימי דעי' למדו כמה גדול מעלת דור מדבר ובכל זה קב"ה יסרם וסביבו נשערה מאוד ארזי לבנון אשר נטע ה' ומה נעשה נחנו אזובי קיר מה נאמר כי יפקד ה' אוי לנו כי חטאנו מה נדבר ומה נצטדק ראו כמה תוקף מעלת התורה ולומדיה ובעו"ה אין איש שם על לבב תוקף מצות ציצית ובעו"ה רבו המתפרצי' ואלו לא לובשים ציצית הונח לי בביטול עשה אבל עוברים על עשה כי כל בגדים שקורין ראק הוא עכשיו לאחורים פתוחים הרוב וחייב בציצית לכ"ע והמפקפק בזה הוא טעות בידו ורוב עולם אינם נזהרים ויש בו תיקון באיזה חוט של משי וכדומה לדבק הנפרדים באופן שלא יהא הרוב פתוח כאשר קבעתי כאן ובעו"ה מ"מ רבו אשר אינם שומעי' בקולי ובפרט בשארי ארצות ואיך לא תבושו ותכלמו בקראכם מצות ציצית ערב ובוקר ותנשקו הציצית וכגנב נמצא במחתרת כי בכנפי בגדיכם אין ציצית ונשיקה זו היא ח"ו כנשיקה של תפלות וזהו לענ"ד הטעם שנתן יוסף לכל יושבי מצרים המילה וכבר כתב האר"י ז"ל בס' גלגולי' כי לא יפה עשה יוסף שנתן אות ברית קודש לעם נכר ארץ אבל טעמו היה כי בעו"ה כל קלקולים שהיה לישראל הוא בלמדן ממעשה גוים ויתערבו להדמות להן ומי שיש ביכולתו לעשות להתנכר שלא יהא ניכר בשבתו ובלכתו בדרך ליהודי רק יחשבו אותו לנכרי הרי זה משובח ובאמת שלא במקום סכנה אפי' עי"כ מרווח המכס אסור באיסור גמור כמבואר סוף הלכות ע"ז ע"ש ובעו"ה דשו בו בהית' ומיום שאו"ה שרים וחורי ארץ מגלחים זקנם אף יהודים עושים כן ומיום שהחל נשיאת השערות שקורין פרוק על ראש והנכרים מגלחים פאת ראש כדי שלא יצא לחוץ גם יהודים עושים כן ובעו"ה משחיתים פאת ראשם שהיא אפילו במספרים כעין תער נמי אסור והוא מתחיל ממקום פדחתו עד אוזן והאר"י ז"ל נתן שעור לגובה למעלה בראש אם תכוף אוזן למעלה וסיימו הפאות במקום כלות אוזן כאשר יתפשט למעלה מקמטים ובעו"ה רוב העם מתפרצים ותמהני איך תעיזו לומר י"ג מדות יום או יומים וקוראים בקול ה' ה' וכו' כי ה' ה' הם בבחינת שני פיאות שם א' מימין ושם א' משמאל והם מגלחים השם וקודרים אזכרה בגלחם הפאה אך זהו הכל מפאת שמדמים לעשות כמעשה נכרים והנה יוסף ראה שעתידין ישראל לבוא בגונ' במצרי' ויתערבו בם כמו שפירש"י על קוצר רוח ועבודה קשה וא"כ פחד אולי גם אות ברית ימנעו לקיים כמעשה נכרים ואם ח"ו בשר קודש יעברו לא יהיה תקומה להם בגולה מה עשה יוסף חשב מחשבות ליתן אות ברית אף למצרים וא"כ אף עם ישראל לא יעברו כראות' כי גם לגוים כאלה ולא יהיה להם חרפה בגוים. ובאמת עון גורם עון כאשר יוכיחו לזה הם מלעיבי' ואומרי' הת"ח מחדשים תורה חדשה ולא שמענו מאבותינו חדשים מקרוב באו אי שוטים כמה גדול העון הלזה:

אמרו במדרש שאלו לחכמה נפש חוטא מה יעשה אמרה רשעים ירדוף רעה לנביאים אמרו נפש חוטאת תמות לתורה אמרה תביא קרבן ויכפר להקב"ה אמר יעשה תשובה ודברים אלו תמוהי' איך סתרו זה לזה אבל הענין ד' בחינות בחטאים יש כי באמת חמורה ד"ס מדברי תורה וכבר שאלני בווינא מושל א' על זה איך יהיה מצות חכמים אשר בעפר יסודם חמור מדת אל חי ותשובתי אתה אדוני תכריע כי הנה אתה מושל גדול קרוב למלכות אם תגזור עלי כעת צא מעל פני ואני לא אשמע בקולך אף כי רשות בידך להכני מכות גדולות או לאסרני במאסר מ"מ אם תקח חנית ותדקור אותי גם עליך יעבור כעס המלך בעונש גדול כי לא ניתן מרד זה שתהרגני אבל אם אלך בחוץ ואיש מלחמה העומד בשמירת ביתך שקורין שילדוואך יצעק אלי הסר מעלי דרכך ואני לא אשמע בקולו ויורה עלי בכלי משחיתו לא יקרה לו און ואדרבה יהולל בשערים לאיש חיל שומר משמרתו כראוי וסבת הדבר הוא לרב שפלות איכותו וענינו ואם לא יהיה לו רשות לעשות משפט חרון לשוא שקד שומר כי יתעוללו בו הפוחזים כרצונ' מה שאין כן אתה אשר עוצם מעלתך היא לך לשמירה טבעת ופאר וכבוד וכן הדבר בדברי חז"ל שהם עשו משמרת לד"ת והם בגדר שומר שילדוואך הנ"ל וביותר צריך שמירה בהם לבל יצחקו עליהם צעירים ולכך ענשם חמור מד"ת שלמעלת הנותן תורה נשמרת בלי יראת עונש חמור והבן. ואם כן דע כי בתורה יש ד' מדריגות מדריגה א' מה שקבעו חז"ל בחכמתם ועוצם בינתם משמרת הקדש לשמור דרך עץ חיים ומדריג' למעלה הימנו הוא מה שקבלו בע"פ במסורת ממשה שמסרו לנביאים כדתנן במס' אבות וכמו שאמרו הך מילתא דכתיבא בנביאים מקמי דהוי נביאי מאן אמרו אלא הל"מ ואסמכינהו אקרא ומדרגה הג' הוא מה שמפורש בתורה ומדרגה ד' מצות התלוי' בהאמנת יחוד השם ומציאותו ואחדותו וכהנ' שהן דברים מחויבים ומושכלים עד שאפילו רבים מאו"ה לא יסתפקו בו. והנה כפי סדר המדריגות כן סדר עונשים כי כפי יותר קלות העון בערך יותר חמור העונש ותקנתו קשה כמש"ל בחומרת ד"ס והטע' הנ"ל וזהו שאמרו שאלו לחכמי' היינו בעובר דברי סופרי' מה תקנתם והפליגו בעונש ירדוף רעה וחויא דרבנן דלית ביה אסותא ושאלו לנביאים היינו תורה שבעל פה הנמסר לנביאים והפליגו ג"כ בעונש חייב מיתה כאמרם העובר על דברי חכמים והיינו כנ"ל חייב מיתה ושאלו לתורה היינו במ"ש בתורה וע"ז תקונו קל רק בקרבן כדכתיב אבל שאלו לה' במדריגה הנ"ל וה' חפץ חסד ושב ורפא לו כדכתיב ושבת עד ה' אלהיך עד בכלל כי דברים הנוגעים למקום התשובה מועיל בו כדמצינו במנשה שהיה ה' נעתר לו ולא ירצה ה' באלפי אלים והבן:

ולכן בני דעה הרימו מכשול זה מקרבכם להיות ח"ו לבב סורר לכם ואחרי חז"ל תלכו כסומא נשען על פקח כי המה היו לנו לעינים והעיקר לרומם קרן תורה ולחזק ידי ת"ח כי אם אין גדיים אין תיישים חס ושלום וגם להסיר קנא' ויהי' לעם אחד כמאמר יעקב הקבצו בני יעקב שתהיו לאחדים ואמרתי מה שאמר יעקב בסודם אל תבוא נפשי זה מעשה זמרי כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל כי זמרי נתגלגל בר' עקיבא וכזבי באשת טורנוסרופס הרשע ולכך נתגיירה ולקח' ר"ע כי ראוי' לו לזמרי אכל פגה ולכך בראות' שחק ובכה כי שחק שישאנה ובכה על גלגול הקודם שהי' מגפה בישראל שמתו עבורו כ"ד אלפים והם היו מתלמידי ר"ע וגם ידוע מה שכתב האר"י ז"ל כי בר"ע הי' נפש יעקב ולכך נקרא עקיבא אותיות יעקב ותקן נפש דאדה"ר במותו ולכך נתעצב אדה"ר במותו כי מאתו הגיע לו זה ולהיות כי יעקב ידע זה ברה"ק כי נפשו יבא בגלגול עם נשמת זמרי התפלל שלא יבא אז באותו פעם בימי זמרי פן חס ושלום יהיה נגרר בתר נשמתו לרוע רק יהיה אח"כ בימי ר"ע וזהו בסודם אל תבא נפשי דייקא והבן ובאמת זכות ר"ע שהוא נפש יעקב היה מגין על תלמידים כ"ד אלף לבל ימותו פעם כפעם רק הואיל שהיה ביניהם פירוד ויעקב צוה הקבצו וכו' וא"כ היה מול צוואת יעקב ולכך אף יעקב לא הגין עליהם ולכן השמרו נא מקנאה וראו להתדבק בתלמיד חכם והשמרו מכל דבר רע וביחוד מענין חתנים וכלות ואני שואל על שאלת המטרוניתא במדרש אפשר יוסף עומד בכל תומו בן י"ז שנים ולא חטא הראה לה ספר בראשית מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר ואם המקום לא כיסה עליהם איך כיסה על יוסף ויש להבין בממ"נ האמינה הך מטרוניתא דברי תורה או כפרה בהן אם האמינ' מה צורך לרב הצעת דבריהם התורה העידה על יוסף שלא חטא כדכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה וכו' ואם כפרה בתורה מה יועיל ראיה מראובן ויהודה כיון שכפרה בתורה ולא האמינה בתורה:

אמנם יובן עם מ"ש בגמ' דלע"ל יהי' יצה"ר לצדיקים כהר גדול ויבכו איך היו יכולים לכבוש ההר הזה ואף קב"ה יהיה מתמי' ויש להבין בכיה זו מה טיבו וכי בכו בכי' של חנם דמה דהוה הוה הא באמת כבשוהו ובפרטות התמי' של הקב"ה יש להבין מה טיבו אבל הדבר כי לפעמים אין כח ביד האדם לכבוש היצר רק עזר וסיוע מאת ה' אשר לא יעזוב חסידיו וא"כ יש כאן פ"פ לבלי יתן שכר כי אם לא הי' בידו לכבוש רק ממעשה ה' מה שכר יש כאן הלא על זה טבע ה' בחק הבריאה עצמות הבחירה כדי ליתן שכר ועונש למקיימים ועוברים מצות ה'. וזהו שהצדיקים יהיו בוכים כי ידמה בעיניהם כהר גדול ואמרו איך היה סיפוק בידינו לכבוש ההר הזה וע"כ ע"י עזר וסעד ה' ואם כן איפוא מה נבוא ביום מחר על שכרנו כיון שלא נעשה דבר מצדינו וה' ליישב לבבם ולנחמם מעצבונם אף הוא עמד כמתמיה וזו ראיה שלא עזר אלוה בצדו כי אלו מה' היה זאת למה יהי' הוא בעצמו מתמי'. ומזה יהיה לבב הצדיקים מיושב ומנוחם כי עוצם צדקתם פעל זאת שכרם הרבה מאד וישגה אחריתם:

וזהו ענין דברי מטרוניתא הנ"ל כי האמינה לדברי תורה שיוסף לא חטא באשת אדוניו אמנם היא אמר' אתם מפארים ומהללים ליוסף הצדיק לאיש קדוש וטהור גבורתו ותקפו להלחם ביצרו זהו אי אפשר מפאת הטבע איש בכל תומו לכבוש יצרו ובלי ספק שהיה חפץ לעשות עבירה רק מהשמי' עכבוהו ומנעוהו מעון או ע"י דמות דיוקנו של אביו כמאמר חז"ל או כהנה ע"י סיבות ומניעות אשר הרבה שלוחים למקום וא"כ אין כאן התפארות ליוסף כי לא לו ההוד והתגברות היצר רק לשמים ממעל וזה יתכן אפי' לנקל' שבנקלים כי ה' כל יכול ולזה הביאו ראיה דא"כ חטא יוסף במחשבה הו"ל לתורה להזכיר חטאו במחשבה רק שמא תאמר כי לא נאמר בתורה רק מה שהוא חטא בפועל אבל מה שהוא במחשבה בעלמא התור' כיסהו ולזה הביאו לה ממעשה ראובן ונודע מ"ש במדרש ומפרשים וישכב ראובן וכו' וישמע ישראל כי ביקש לעשות וישמע ישראל ולא יכול לעשות אשר זמם כי בא אביו והפיר מחשבתו וא"כ למה העמידו התורה וכן יהודה באמת שהי' תמר כלתו לא הי' עון כמ"ש הרמב"ן כי אז הי' היבום נוהג באב ואדרבא קיים כמ"ש מצות יבום כמ"ש במדרש ומפרשי תורה רק כל העון במחשבה שחשב היותה קדשה בעיניו ועבר על לאו לא תהי' קדש וקדשה וכדומה מהגנות והפקר לבעול אשה מופקרת וא"כ התורה העמידו ש"מ דאפילו מחשבת עון אין התורה מעלי' וא"כ לדבריך כי יוסף חטא במחשבה אף מחשבה זו היה התורה כותבו אלא שצדיק שלם בכל לבבו ומחשבתו היה ואף לו התהל' והשבח ודברים כאלה אני אומר אתם בחורים ובתולות עומדים בכל תומם מתייחדים יום ולילה בקירוב למאוד אם אתם נמלטים מעבירה והוצאת זרע לבטלה כה אחי' אם אדע שהאמת אתכם שהייתי מנשק עפרות מסילות רגליכם כי קדושים אתם אבל חוששני כי בעו"ה נכזבה תוחלתי כי אין כאן עזר אלהות בפשע הרב הזה ויצה"ר דומה להר גדול ואיך תוכלו לכבוש ההר הזה אוי ווי על שברי ושבר הדור כמה קלקולים וגזירת עשרה הרוגי מלכות ואלפים מישראל נשרפו נשמתם כמה פעמים כבר נהרג משיח בן יוסף והכל בשביל יו"ד טיפות שהוציא יוסף ז"ל והי' לקדושת השם לבל יחטא באשה זרה ר"ל ומה תעשו אתם להתחמם באור אשכם ושאול מתחת תוקד ואין מכבה בני זרים יולדו לא אמון בם והזו שמחת חתונים וכדומה אשר אם ואב רואים בנים נשחטים שוחטי ילדים וזהו אריכות גלות שלנו בעו"ה כי גם יזקינו היצה"ר כרוך בם ובזרעם אחריהם והכל בענין ביטול תורה כי אם ילמדו ידעו מה לעשות ויבינו חומר הדבר ואור תורה יגין ועיקר כי פסקו נותני צדקה מנדבי נדבות לצורך בה"מ שיהיו לומדי' עניי' לומדי תורה לש"ש ואל תמצאו בית מנוס לומר כי הזמנים קשים ועתים הם בצוק הקשה יאמרו נא ישראל אם יהי' כאן פקידה לבנות בית בחירה ומקדש ה' היהי' אחד מכם שלא יפשיט ממש חלוק התחתון ליתן לנדבת בית ה' וידעתי כי הדור כשר יותר יבואו נשים על אנשים יותר מזמן המשכן והדבר ק"ו להעמיד ולכונן בה"מ מקום ועד חכמים להרביץ תורה בישראל ולהקים תורה מעפרה והלא זו יותר טוב מבנין בהמ"ק כי אמר הקב"ה לדוד דמים הרבה שפכת אתה לא תבנה הבית הזה. ויש להבין מה ענין זה לבנין הבית אבל ענין הדבר כי ידוע מ"ש חז"ל כשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה אמר פשטו ידיכם בגדוד ויש להבין מה ביקשו מדוד בזה באמרם ישראל צריכין פרנסה אבל כבר מבואר במדרש ואני בעניי הכינותי אלף אלפים דינרי זהב וכי יש לעני בישראל אלף אלפים דינרי זהב אלא כשהרג לגלית השליכו עליו בנות ישראל כסף וזהב והוא הפרישן לבנין בהמ"ק וכשהי' רעב בארץ לא פתח אוצרות לכלכל עניים ולכך קצף עליו השם ואמר טובה צדקה מבנין בית המקדש ולכך אתה לא תבנה ונראה כי חכמי ישראל הם שבקשו שיתן לעניים מהכסף וזהב ההוא ולכך אמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה ופתח ותן והוא מאן לתת וצוה להלחם ואם כן הרבה מלחמות רשות שנעשה בשביל פרנסת עניים מה שהיה דוד יכול לתקן בפתחו אוצרות המוכנים לבית ה' וזהו פי' הפסוק דמים הרבה שפכת כי לחמת מלחמת רשות ולא היה צורך כי הי' לך לפרנס מן אוצרות ואת קמצת בשלך בצדקה והעניים היו עטופים ברעב עד עבור ימי מלחמה ובין כך סבלו דוחק ולחץ ולכך אתה לא תבנה הבית כי נבחר לה' צדקה מבנין בית ולכך אמרתי דרך הלצה ואכלתם לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ כי כאשר לא הי' לעם ישראל פרנסה פשטו ידיהם בגדוד וזהו אמרו ואכלתם לחמכם לשובע שלא יחסר לחמכם אם כן א"צ למלחמה ונתתי שלום בארץ אבל נשמע מזה כי יותר טוב צדקה מבנין בית ה' אף כי צדקה לת"ח ולהקים תורה מעפרה ומכ"ש לחזק ידי ת"ח ואני אמרתי סמך למה שכבר נודע מ"ש במדרש האומר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא וקאמר במדרש והוא שישבה על משבר ופריך המדרש והא כתיב ואחר ילדה בת ומשני עיקר ברייתה זכר היה ומתפלתה של רחל נעשי' נקבה ותמהו המפרשים דמה קושי' מאחר ילדה בת דהא לפני ישיבת משבר לשיטת המדרש מועיל התפלה ואם הקושי' קושיא מה משני עיקר ברייתה זכר היה הא זה עיקר הקושיא וגם יש לדייק למה אמר דמתפלתה של רחל נעשה נקבה ובגמ' משמע דלאה דנה בעצמה וכו' אמנם הדבר פשוט כאשר כבר בא בדפוס בעבורי. והוא אם לאה דנה בעצמה היינו לאחר שכבר הי' לה ו' בנים וא"כ חשבה דלא תהא רחל לפחות מוליד ב' בנים כשפחות וא"כ ע"כ דהי' לה זבולן והראב"ע כתב דזבולן ודינה היו תאומים וא"כ ע"כ לא התפללה לאה רק בלידת זבולן דהוא הבן הששי ואז יושבת על משבר ואיך היה אפשר להפך דינה לנקבה ולכך משני לא כן הוא דמתפלתה של לאה רק מתפלתה של רחל והיא הי' מתפללת תמיד וקב"ה שידע שזבולן במעי לאה הפך דינה לבת ויש ליתן טעם למה הי' בזבולן תאומים אבל כי עיקר זבולן שמחזיק תורה כנודע שמח זבולן בצאתך יששכר באהלך אבל כשיהי' בעל ת"ח נסמך על מתנת קצין ונדיב חייו תלויה מנגד בעו"ה ואין לו בינה כלל בתורה וגם נדיב ילאה לתת כפעם פעם אבל עיקר החזקת תורה שיש לנגיד ונדיב לעשות הוא להשיא בתו לת"ח ואם כן אך עצמו ובשרו הוא ולא יאכל הת"ח נהמא דכסופא וגם הוא יתן בעין יפה כי הלא זרעו היא וזהו תכלית החזקת תורה ולכך בזבולן נולד עמו נקבה תאומים להורות כי נקבה שכרו כי בזה יזכה לשלמות והוא יביאהו לחיי עוה"ב. ובאמת הכל היה תלוי בהתחלה וכן היה במשכן כמבואר במדרש דלא הי' א' מנדב למשכן עד שהתחיל משה ונדב משלו כל הונו ועמדו ישראל ונדבו ולכן תלוי הכל במתחיל אם יתחילו הגדולים ופני הדור לנדב לבה"מ והחזקת תורה מי לא יצא אחריהם ובזו הבנתי דברי גמרא מגילה דף ט' דאמרו אין השכינה שורה אלא וכו' עשיר דכתי' פסל לך מפסולת של לוחות העשיר משה וקשה הא מן תחלת הסנה עד פסולת לוחות שניי' היו כמעט ב' שנים ואיך שרה אז שכינה עליו אלא שבאמת הי' לו מקודם רק נדב הכל לבה"מ לכך ניתן לו עושר אחר מפסולת של לוחות כי למשה עצמו נאמר נדבת משכן קודם לוחות שניות ותיכף נדב בלבו כל כספו וזהבו. וזהו הענין ששינו בהעתקת התורה לתלמי אשר בעו"ה הי' בעצם היום הזה וכתבו תמורת וירכיבם על החמור נושאי בני אדם ופירש"י שלא יאמרו משה רבכם לא הי' לו סוסים ויש להבין מה איכפת לן בזה אשר בשביל זו ישנו בתורה אם יאמרו כי עני היה בזאת יתהלל המתהלל שהי' עני ומ"מ בצע כסף לא לקח כדכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי ואין זו בושה לאדון הנביאים כלל. אבל הענין למה אמר חכם לבב יקח מצות שהכל הולכים אחר ביזה ומשה לא הלך רק עסק בעצמות יוסף ויש להבין הלא הליכה זו אחרי ביזה היה הליכה של מצוה וקיום דברי ה' שאמר נא וישאלו וכו' וישראל קבלו שכר במצוה זו אבל טעם הדבר שהלא טענו על ישראל לפני אלכסנדר להשיב השאלה אשר בידם והשיבו תן לנו שכר עבודה וזה הי' הטעם באמת מה' ליתן חלף שכר עבודה ומשה מעולם לא נשתעבד במצרי' ולא קבל שכר עבודה ולכך לא הלך לקראת ביזה. וא"כ אלו היה כותבים על חמור יטענו מצרים א"כ ע"כ גם משה לקח מביזה שלנו דאל"כ מנין לו במדין היה עני ואין שכינה שורה אלא על עשי' וע"כ דלקח מביזה שלנו ובו לא נשתעבדנו ואם כן גזילה הוא ביד משה רבכם וכדי בזיון וקצף לומר כן על משה ולכך כתבו נושאי ב"א וי"ל דהי' עשיר ממדין כנודע כי היה שלל רב בידו ממלכותו אשר כבש וכן מה ששינו אצל שרה וכתבו במקום בקרבה בקרוביה לכאורה ג"כ תמוה ורש"י נתן טעם דלא יקשה א"כ אף על אברהם ה"ל לכעוס ולכך חלקו דזה היה בלבו וזה הי' פומבי וקשה חדא מה איכפת לן אם יהי' יונים שואלים טעם בתורה והחקר אלוה ימצאו וכהנה יהי' אלף אלפים שאלות וספיקות בתורה וילאה שכל אדם להשיגו. ועוד דעדיין קשה וכי בשביל שהי' בלב לא יקפיד ה' הלא הוא חוקר לבב ואפשר לפי מה שכתב הרמב"ן בתורה כי צחוק שהוא בקרב איש הוא משמש לשון לעג אבל צחוק הנאמר לאחרים הוא לשון שמחה כדכתיב כל השומע יצחק לי ע"ש ולכך הם חסו על אמנו שרה ראש מחצבנו שלא ידברו עלי' שרה שצחקה ולעגה בבשורת המלאכים וכתבו בקרוביה ואם כן מה שהוא לאחרים הוא בגדר השמחה. אבל זהו דוחק ויותר נראה במ"ש ואמרו במדרש היש ה' בקרבנו אם אין אם יודע מה בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו וצריך להבין מה ענינם דיסתפקו ח"ו דור דעה כזה שכבר הגיעו למעלות נבואה בי"ס אבל ספק שלהם היה זה כי ויסע מלאך ה' לפני מחנה ישראל והוא הולך עמם בעמוד ענן והי' ספק אם זה רק מלאך משרי צבאות ה' כמו שחשב הראב"ע בפרשת בשלח או שכינת השם כדכתיב וה' הולך לפניהם וכמו שפי' הרמב"ן בתורה פ' בשלח ואם הוא מלאך לא יאות לו העבודה ח"ו ואם הוא שכינת כבודו אותו נעבוד וכבר ידוע כי מ"ה אינם מכירים מה בלבו של אדם ולכך זהו היה לישראל הספק אם יש ה' בקרבנו הרצון זה המלאך ההולך בקרב מחנה ישראל אם הוא ה' או שלוחו למען דעת אם נעבדהו והיה הסימן אם יודע מה בלב אנשים ובו יובחן המלאך כנ"ל. והנה כל עכו"ם כל עכו"ם שלהם שעובדים לצבאי מעלה ושרים ואומרים שה' חלק להם לעבדם כמ"ש הרמב"ם בהל' מדע מטעות שהיה בימי אנוש אבל אלו היו העמים מודים כי אין המלאכים בוחנים חקר לבבות לא היו אומרים שלהם העבודה כי עיקר עבודה בלב וכונה רצויה והם אל לאל יושיע היותם בלתי משיגים ממנו דבר. רק הם מכחישים זה ואומרים שיודעים מה שבלב והנה מזו ותצחק שרה בקרבה יש פתחון פה לטעותם כי שרה צחקה בלבה והמלאך ידע ואמר למה צחקה שרה וכו' ואם כן מצאו מקום לכפור ולכך שינו וכתבו בקרוביה ואם הדבר יוצא משפה ולחוץ אין עוד תימא אם מלאכים השיגו מה שעשו. וזה היה טעמם ששינו מבלי ליתן פ"פ לטועים ובאמת איך ידעו מלאכים מה שבקרבה י"ל או שהשכינה היה שם כמו שאמרו במדרש ובגמרא דהיה שכינה שם או כמ"ש בכמה פעמים כי גבריאל יודע מה שבלבו של אדם הקב"ה נתן לו זה הבחינה כי הוא ממונה על חלומות ואין מראין לאדם אלא מהרהור הלב וע"כ צריך לדעת מה הרהר ומה חשב. ואצל אותן ג' מלאכים היה גבריאל כנודע. ודברים אלו אינם מאמיני' האומות ולכך שינו כנ"ל ונכון הוא: