יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 6

והנה הא דיוסף לעשות צרכיו נכנס ודאי אין זה מחמת רוע לבב לחמדת יצר לרוע רק כדאמרינן שהוא טעה כי ראה באצטגנינו שתתדבק ביוסף וחשבה שהיא היא ולא כן הוא כי רק זרעה כי אסנת נשאת ליוסף וא"כ זו כי שניהם התחכמו וראו ע"פ חכמת הכוכבי' וגדרת המזלות וההולדות כי שניהם ידבקו מאתם יצא זרע אמונים אשר יעשו חיל בישראל ולזאת התחכם יוסף והוא לעשות צרכיו כי חשבו שאין כאן ביטול כפי גדרת השמים ואין בזה דבר כוזב וא"כ ראוי איפוא להתדבק בה כפי הראוי לה מפאת התולד' ולהוליד זרע קודש:

אמנם יעקב בא והוכיח לו שאל יבטח בזה כי אין הוראתם וגזירתם אמת ויש בהם מהטעו' והדמות בעלמא כמו פתרון החלום כי זהו יורה על זרעה וכדומה אבל לא שיחטאו לאלהים ליקח אותה והוא בעולת בעל ולזה אמר לו אם אתה חושב שיש אמונה בגזירת הכוכבים מבלי שכולה וטעות אם כן לעתיד יעמדו אחיך על אפוד ואתה לא תהי' בתוכם כי לדעתך אינו צורך לאפוד כלל כי התרפי' מעשה ידי אדם הבנויי' על משפט הכוכבים כנ"ל מורה ג"כ כזה וא"כ איפוא למה לו או"ת וא"כ ימח שמך מתוכן ומזה השיג יוסף כי אין אמונה בגזירת הכוכבים ואף הוא פירש מאתה ואח"כ נתקיימה גזירת הכוכבים באסנת בפתרון החלום ודבר זה הוא במזל ישראל כי כפי מזל ישראל מורה שתמיד יהי' נוחלי אברהם עבדים עם שנאוי ובזוי ולכך אמר אברהם שהי' חכם באצטגנינות שבן דמשק ביתי ירשני להיות עבד והקב"ה אמר לו צא מאצטגנינות שלך כי אני אשדד המזלות אבל מכל מקום לתת להם קיום במקצת כפתרון חלום שאמרנו אם אין כולו מתקיים מקצתו מתקיים אמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' וזה הוא לקיים מקצת גזירת הכוכבים בעבדים ודע כי ענין מלך לאומה עד שאמרו הוי מתפלל בשלומה של מלכות וחולקים כבוד למלכות אפילו למלכי אומות העולם ותקנו ברכה בראי' שלהם הוא כי השפעת המזל לאומה הוא למלך וממנו יושפע לכל האומות והוא תיכף אחר המזל ולכך אמרו אין דומה חלומו של מלך לשל הדיוט כי חלומו של כל העולם היות הוא מושפע מהמזל בכלל העם ואח"כ מחלק והוא שני להמזל אך זהו במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל גבוהים הם מהמזל והם תיכף מקבלים השפע משכינה ומחלקים בישראל וזהו וישב שלמה על כסא ה' שמקבל השפע מכסא כבוד ואמרו די כורסי' רמו אחד לו ואחד לדוד כי דוד מקבל תיכף מכסא כבוד:

אמנם זה אינו בכל המלכות רק במלכות ב"ד שהיה הבטחת כסאו כשמש נגדו הרצון כמו המזל שמכונה בשם השמש כנודע כי השמש ראש למאורות המזלות כן יהיה כסאו שהוא יקבל ממנו כמו השמש ויהי' שוה למזל ולא ישב תחת המזל אך זה במלכות בית דוד אבל מלכי ישראל אינם במדרגה זו והם תחת המזל ולכך ישראל ששאלו מלך ישראל כי ידעו שעדיין לא הגיע זמן למלכות בית דוד אמרו תנה לנו מלך וכו' ככל הגוים היינו שיקבל השפע מהמזל כמו שאר מלכי גוים ולזאת קצף שמואל עליהם אף כי מצוה הוא להקמת מלך כמבואר בתורה וכמו שהקשו כל המפרשים אבל הקצף היה ששאלו מלך ככל הגוים תחת המזל ולא כן חלק יעקב ולכך אמר שמואל הלא קציר חטים היום אקרא לה' ויתן קולות ומטר ודעו כי רעתכם רבה וכו' לשאול לכם מלך ולכאורה אין מזה ראי' שיהי' מטר לקול תפלתו שהרעו לבקש מלך אבל לפמ"ש ניחא כי הרא' להם כי הם למעלה ממזל ובתפלת' יש כח לשדד המזל כי בניסן אשר כפי כח משטרי המזל אין מזמן הגשם והקולו' וברקים ובתפלתו יעשה מול חוק המזל וסדר הזמן ואם כן כשהם למעלה הרעו אשר עשו שבקשו מלך ככל הגוים היושבים תחת המזל ולגדול' מזו המה מתוקנים וא"ש:

והנה ענין גלית שבא אח"כ בימי שאול ולא בא מקודם כאשר הכה יהונתן מצב הפלשתים היא כי נודע כי כל אומות קדמוני' כל הנהגות שבת' וקומ' הי' ע"י קסמים מעונן ומנחש בחכמת הכוכבים וכאשר ידעו כי הוא במערכה גבוה וטובה הי' לוחמים וכאשר ראוי כי מערכת' שפלה היו נסוגים אחור וזה היו כל ענינם כנודע מענין עמלק וכדומה שהי' הכל ע"פ חכמת הכוכבים ולכך גלית כאשר ראה כי מזלו בגרם המעל' עד מאוד ובתכלית הצמיח' אז גאות לבש ואזר חיל להלח' כי ראה כי מזלו תקום לו ולכך אמר האיש הישראלי ילחם עמי ופרש"י ומדרש שמואל כי להיותו שאול מלך ושני למזל ישראל עליו להלחם עמו ולראות מי מהמזל יצליח וזהו שהיה טענת גלית כי כבר כתבנו כי מפאת מערכת כוכבים יחויב שיהיו ישראל עבדים רק הישראלים חושבים היותם למעלה וחוץ למזל וע"ז אמר שיהיו לוחמים עמו והוא בגרם מעלות המזל והוא ינצח המופת כי גם על ישראל שולט המזל ומזלו גבר וא"כ ראוי שיהיו ישראלים עבדים כפי משפט מערכת הכוכבים ואם ינוצח זהו לאות כי ישראל למעלה ממזל כי מזלו בתכלית הצלחה וא"כ יחויב שכל עמים היושבים תחת המזל יהיו לישראל הנשגבים ממזל לעבדים ולכך הלך גלית ויתיצב ארבעים יום כנודע כי מזל צומח בגרם המעלה הוא לערך מ' יום וכן להיפך ולכך מ' יום היה הגשם על הארץ וכן מ' יום יצירה וכדומה כי במ' יום ימי עלי' וירידה ובאמת רפו ידי ישראל להלחם בו עד שבא דוד אשר כבר נמשח משמואל וכבר עלה ל עלה ממדרגת המזל במלך דוד כהנ"ל ולכך הוא אמר לגלית כי חרף מערכת ה' להיותו חושב כי הכל במערכות הכוכבים ולא במערכת אלהי ישראל אשר למעלה ממערכת הכוכבים ומשם השפיע לישראל ולכך יצא נגדו להלחם בו ואמר היום שאז היה מזלו ברום גבוה אמר שה' יתנו בידו וכבר נודע כי כל מזלות שהם בוני' למנהגי עולם הם שמהו לישראל למשיסה ולעבדים ולכן אמר דוד אבן מאסו הבונים היינו מזלות הנ"ל היתה לראש פנה והוא כי מאת ה' היתה זאת ואמר שהגביה קרן ישראל למעלה ממזלות והיא באמת פלא הענין ונפלאים הוא בעיניו ושבעה כוכבי לכת הם נקראים רועים כי הם הרועים לעולם ולכך נאמר בשיר השירים משכנות הרועים על או"ה ולעומתם יהיה לנו לע"ל שבעה רועים אבל ה' רועה ישראל נוהג כצאן יוסף והוא המרים אבן מאסו הבונים וזהו שאמר יעקב ומשם רועה אבן ישראל והבן וזה שלבש דוד בכלי הרועים ושם אבן בילקוטו שהוא אבן ישראל הרוע' ה' ומזה הכניע לגלית ופצע מצחו ובזה תבין חכמת הבתולות השוררים הכה שאול וכו' כי ידוע כאשר ה' הסתיר פניו מעמו ונתן ישראל לרשעי' בעו"ה לבוזזים אין הקב"ה עושה להם נס כי ח"ו לא יעשה רחמנא נס לשקרא ולהרע לישראל רק מניח אותנו תחת ממשלת המזל ובזה אנו נכנעים ושחים לעפר כאשר כתבתי אשר כוכבי וכסילי שמים נלחמו למולנו דרך קשתם כאויב וא"כ כל מה שתמצא שהיו או"ה לאל ידם לעשות נגדנו הוא מפאת המזל ולא מפאת הנס והנה בקללת האזינו נאמר איכה ירדוף א' אלף הרי ראיה כי מפאת המזל כן ולא מפאת הנס מי שהוא בגבה מזל וכנגדו הוא בשפל המזל יוכל לרדוף א' אלף אבל יותר א"א למזל לפעול כי אלו היה אפשר למזל לגרום שא' ירדוף יותר מאלף אף גם באו"ה נגד ישראל היה כן כי מזלם בתכלית המעלה ונחנו בתכלית הירידה ולא נאמר בקרא רק א' מאלף וא"כ אם תמצא שא' רודף יותר מאלף אות וראיה שהוא מעזר ה' ולא מהמזל וזהו מה שנאמר יפול מצדך דהיינו מצד שמאל שהוא בצד המזלות ועולם תחתונים מהקב"ה שהוא מצדך אלף אבל מה שהוא מפאת עזר ה' בלי כוכבים ומזל וזהו מימינך ימין ה' רוממה למעלה מכוכבים רבבה וזהו כי כבר כתבנו כי שאול היה מלך תחת המזל כנודע ולכך לא היה יכול להלחם בגלית ולא היה יכול להכות יותר מאלף אבל דוד שהי' למעל' מהמזל ולכך הכה גלית והוא בצד ימין ה' כדכתיב אמר ה' לאדוני שב לימיני והכה ברבבות וזהו מאמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ושאול הבין זה ואמר א"כ עוד לו המלוכה כי בזה לו יאות יותר המלוכה ממני שנתנו לו רבבות ש"מ שהוא למעלה ממזל וזהו הראוי להיות מלך ישראל ולא מלך ככל הגוים כהנ"ל כי זהו עיקר טיב המלוכה ולכך נתקנא בו וא"ש:

אמנם ודאי שאף שאנו למטה מהמזל כעת בגלות מ"מ לא ימלט שהקב"ה למען שמו הגדול לבל יתחלל עושה לפעמים נס למעלה מהמזל והטבע וזהו שחשב דוד בהריגת גלית לרב ענותנותו לא שהוא למעלה מהמזל רק היה לבל יתחלל שמו ולבל יאמרו הגוים ידיהם רמה פעל זו בדרך נסי ושדד מערכות מזלות גלית ולכך יחס דוד נצחון זה להקב"ה כי ממנו יצא והוא שהטיב עם ישראל ואמר לך ה' וכו' והנצח כי בידך לנצח הכל וכבר ידוע מ"ש המפרשים במה דאמרו דאין אומרים הלל בפורים דאין אנו עבדי ה' רק עבדי אחשורוש באשר אנו למעלה מהמזל נקראים עבדי ה' וכן היה ביציאת מצרים שהיה הכל נס מוחלט ומופלג בלתי ישועה בשום חלק ממערכו' המזלות ולכך אומרים הללו עבדי ה' משא"כ באחשורוש שהיו נשארי' תחת המזל כי נס המן היה מפאת הטבע ובעל הרחמים סבב סבובים שיהיה ישועה לישראל בטבע מאשת המלך ומרדכי שהצילו ממות של בגתן ותרש ולכך לא נקראים עבדי ה' רק עבדי אחשורוש כנודע כי מלך הוא מרכבה למזל וזהו ענין שהקב"ה תלה נצחון בדוד להיות למעלה מהמזל והוא יושב על כסא ה' ולכן היה סיפוק בידו לנצח לגלית ולזה קראהו ה' עבד ה' לדוד ועבד השם מורה שאינו תחת המזל רק למעלה מהמזל כנ"ל בעבדי ה' וזהו לאות כי לו יאות הנצחון ותלוי בו. והנה לבאר אמרו נאם פשע לרשע זולת מה שכתבתי לעיל הוא כי באמת עיקר כוונתי בזה הדרוש לא להרבות בדרוש בביאור מדרשים ואגדות כי אם לחפש דרכנו ונחקורה בעונות שבידינו אשר בעו"ה אדם דש בעקבותיו וקבעתי יום זה כי ימים אלו יום ח' הועתק התור' לתלמי מלך מצרים יונית והי' חושך ג' ימים וכן יום ט' לא נודע מה היה בו מהצר' ויו"ד בו צר מלך בבל כנודע. ובאמת על מה שלא נודע בט' בטבת מה היה בו כבר אמרתי בפעם אחר ענין הדבר אבל גם זהו תדע כי לעולם כאשר לאחר חצי היום השמש למערב נוטה ונטו צללי ערב כבר החל ענין יום הבא ולכך בחרבן ביהמ"ק בעו"ה עיקר היה ביו"ד אבל בט' נטו צללי ערב החל הצר' והשממ' בעו"ה וכן תמיד ולכך בעי"כ כאשר נטו צללי ערב כבר החל קדושת יה"כ וקבעו חז"ל במנחה להתודות ואמרה התור' ועניתם בתשעה לחדש בערב היינו אחר חצות ודרשו חז"ל כל האוכל ועיקר הסעודה אחר חצות וכן בט' בטבת לאחר חצות כבר נטו צללי ערב מיו"ד בטבת יום צרה ומבוכה יום הרע אויב בקודש לצור על עיר ויום ההוא קשה לישראל למאוד יותר מיום חורבן הבית כי ט"ב אינו דוחה שבת ואלו יו"ד טבת לפי קביעות קדמונים שהי' אפשר להיות בשבת כבר כתב הב"י בשם אבודרהם כי דוחה שבת כמו יה"כ ומזה מופת כי צרה גדולה היה וכל התחלות קשות וכיון שכבר הותרה הרצועה מלמעלה לצור על עיר כבר אח"כ היה הדרך כבושה לפני אויבי עמו לעשות כאשר זממו בעו"ה. ולכן אף ט' בטבת מהצר' ותוכחה כי בחצי היום נטו צללי ערב ליו"ד. ולזאת ראו איך זה לעומת זה בד' תקופות בשנה מכוונים פעמים לטובת ישראל ופעמים לרעה כי ט' ויו"ד תשרי לטובת ישראל קדוש' וסליחה ג' חדשים אחריו מכוון ביום ט' ויו"ד טבת יום צרה וצוקה. ואח"כ בג' חדשים לאחריו יו"ד ניסן יום ישועה לישראל כנודע משבת הגדול כי עיקר הנס היה ביו"ד ניסן וביו"ד ניסן נבקע הירדן כנודע ואחריו ט' יו"ד תמוז הובקע' העיר בראשונה כמבואר בירושלמי ותו' ר"ה דבראשון ביו"ד הובקע. וא"כ ראוי לנו לחזק בימים אלו לקבוע יום תשובה אולי ירחם ה' עלינו כי בעו"ה עיני עוללה ויורדת מים עד מתי לא עלתה ארוכ' לשבר בת עמי נקומה נא ונסבב בשל מי הרע' ולזאת אף כי יודע אני מכף רגל ועד ראש אין בי מתו' בעו"ה מ"מ קמתי לעורר לב העם בתוכח' אולי אבנה אנכי מכם כי טיב מוכיח הוא לשני תועלת א' הוא מה שאמר שלמה בקהלת טובים השנים מן האחד וגו' כי אם יפולו האחד יקים את חבירו ואלו האחד שיפול ואין שני להקימו הרצון כי לאדם תמיד מלחמת פנימי ביצ"ט ויצה"ר כנודע שהוא בחינות גופי חיצונים שהוא בחינות שד ופנימות בהירות שהוא בחינות שדי וא"כ מי יכריע זה בכה וזה בכה אבל שהמוכיח בא ומזהיר לעשות טוב ולא רע הרי מצא יצ"ט עזר מצדו וטובים שנים מאחד ויצה"ר בטל במעוטו ונפל מי יקימו ולכן אסור להתחבר לרשעי' כי אז ליצה"ר הרוב ויצ"ט אחד שנפל ואין מקים בעו"ה זהו טעם א' להוכיח אבל עיקר טעם כי בעו"ה אין אדם רואה נגעי עצמו ויתהלך במשרים וכל אדם יאמר אני צדיק מה פשעי ומה חטאתי חף אני מעון ועל כל מעשה ומעשה יש לו אלף אמתלאות ואין אדם רואה חובה לעצמו אבל המוכיח הוא המחפש מטמונות ומזכיר נשכחות זהו עון פלילי וזה עון גדול כך וכך והשומע ישמע והנה רואה כי אך לשקר שמר ימיו וחשב כי אין בו עולה ועכשיו כל שמעו תצלנה אזניו כי רואה לרגעי' תבחננו אין רגע בעו"ה בלי עון ומכשול קטון וגדול שם הוא אבל היצה"ר מתחכם על כך ומה עושה משניא המוכיח בעיני אדם ואומר לו מה לך לשמוע דבריו הלא כבר נודע בין החיים לעבוד את ה' והלא מלתו אמורה כהנה וכהנה בספרים וכדומה ומה לך לסבול דוחק' דבי כלה וזמן ארוך בבי"הכ ומי יודע לאיזה פנים מלתו אמורה ומי יתן החריש יהי' לו לחכמה וכהנ' מוסיף שנאה עד שאינו שומע לקולו ובזאת האיש הזה הולך לטומאתו טומאת יצה"ר וחושב כי ישר מפעליו ולא עולתה בו ולכך אמרו חז"ל האי צורבא מדרבנן דסניא ליה בני מתא משום דמוכיח להו במילי דשמיא כי זהו מתחבולו' יצה"ר להשניא המוכיח בעיניהם אפס הן בחושך ולא יראו אור. וזהו מאמר דוד ע"ה נאם פשע לרשע בקרב לבי היצה"ר חוקק לרשע בקרב לבו שלא חטא כלל וצדיק וישר הוא ואם כן אין לך לפחוד כלל ממדת הדין של השם כי צדיק אתה ולמה יפחד לבבך וזה אין פחד אלהים זהו מדת הדין לנגד עיניו באמרו צדיק אתה ולא פעלת עולה. אך שלא יבא מוכיח וימצא לו עונות רבות ופשעים וא"כ יהיה נגל' שקרתו מה עוש' כי החליק בעיניו מפתה לרשע בקול חלקלקות לשונו למצוא עונו הרצון למוכיח שמוצא עונו ומברר פשעיו לשנוא שיהי' שונא אותו ולא ישמע בקולו כלל וא"כ יהי' דרכו כסל למו בטעות שלא חטא כלל עד כי יגוע לא יסור שטותו וימות בלא דעת וזהו מתחבולו' היצ"הר ולכן עם ה' בנים אתם לה' אל תשמעו בקול לשון חלקלקות שמעו בקולי אף שאני מרב' במוסר נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא יצה"ר קומו נא ונחפשה דרכנו למצוא אחת לאחת למצוא חשבון אם הדבר כן כי כנים אנחנו לא סרנו ממצות ה' או לא ראשון בענין חילוק ופירוד לבבות בישראל היא עבירה שגוררת עבירות רבות ואם מצוה ואהבת לרעך כמוך כוללת כל התורה וצוה האר"י לאומרו קודם התפלה שמקבל עליו מצוה זו. אנחנו הולכים בתר איפכא כי שונא לרעהו כמוהו כי שונא לחבירו ושונא לנפשו הלא ממצו' זו יסתעפו פארות רבות כי אם אינו אוהבו בלבו בעו"ה כאשר רוב ישראל המונים נחת ינחתו בשמעו דבת ותקלת חבירו מלבד שעובר על מצות לאהוב ישראל עובר על דבר שקר כי בפיו יאמר צר לי אחי ובלבו ישים ארבו ואדמהדר אפי' יצחוק ויאמר כן יאבדו וכדומה ומסתעף ממנו אם מתכבד בקלונו דכל המתכבד בקלונו של חבירו אין לו עו"הב ח"ו ועבירה גוררת עד שלבסוף חושב רעה איך לדחות אבן אחר נופל הן מחמתו והן מגירי' דילי' כח כחו כגופו דמי ועיקר שרואה בחבירו דבר עבירה ואינו מוחה כאלו לא ניתן הדבר להוכיח רק לרב ומור' אדרבה אם אני מוכיח היצ"הר מפת' לאדם לאו כל אדם יהי' רב לשמוע בקולו ואלו הייתי רב הייתי ג"כ כמוהו וכהנ' שבושים אבל אם חבירו עמיתו יוכיחו אל בני אל אחי כלך מדרך זו מה הנאה יש לך בעשותך מול רצון התורה ולומדיה וכהנה ודברים אלו יפעלו פירות ביותר מאלף תוכחת שלי ולכך אמרו קנה לך חבר ולא קנה לך רב כי חבר טוב תועלת יותר מרב וזהו הכלל נכלל בכלל אהבת ישראל זה לזה כריע כאח כי הלא אב אחד אלהי ישראל לכלנו ולמה נחבול בעצמינו והלא כת חנפים ושקרני' אינם רואים פני שכינ'. ואם אדם בלבו שונא לחבירו לא ימלט מזה להחניף ולשקר בעמיתו אבל מרפא חולים זה הוא הדבר כאשר יתן אדם ללבו ימים באים וגם שנאתם וגם קנאתם אבדה ומי יודע מה יולד יום היום אני אויב מחר אוהב וכן להיפוך ומה אני נבהל לתמורת הזמן הפכפך איש זר טוב לי לאחוז בתורת ה' ודורשי' לא יכשלו והנה עיקר קיום ומצב ישראל הוא בהתחברות ואחדות כי זה למול זה אנו אומרים ה' אחד והוא אומר ישראל גוי אחד ואם כן צריך להיות אחדות גמור מבלי לשקר ח"ו בחותמא דמלכא קדישא ישראל אשר בך אתפאר כי באמת כבר דרשתי פעמים רבות כי יש בישראל יותר פאר לה' מבחמ' ולבנה וכוכבי שמים כי אם הם מעידים תוקף מפעלות ה' כדכתיב וכמשיג בחוש מ"מ הא יש הרבה מכופרים פילסופים חכמים בעיניהם שחושבים כי עולם קדמון ואין בורא לשמש וירח ומהלכי שמים וטבע עשהו מקדם קדומי' וכמנהגו נוהג וכמה טרחות טרח הרמב"ם לסתור דעת אריסטו בספרו מורה נבוכים מהשכל וכמעט לא עלתה בידו אמנם ישראל אשר כל עסקיהם ושבתם וקומם הכל נסי כי הלכו מגוי לגוי ואין א' שבידו לכלותם אף כי כל מחשבות עמים לרוע וכהנה הביטו צור מחצבנו תולדות אברהם יצחק יעקב הכל בנס מוחלט כי שרה בת צ' הוליד' אחרי בלותה הית' לה עדנה וזהו מברר שיש בורא מחדש ברצון ונפשו אותה ויעש וזהו מה שאמר ברבה ויעש ה' לשרה כאשר אמר שהוסיפ' על המאורות כתיב הכא ויעש וכתיב התם ויעש ה' שני מאורות וכו' וזהו הכונה כי נס של עשי' זו שהוליד' יצחק הי' יותר נס מוסיף לספר גבורת ה' מן המאורות שעשה ה' להאיר לכל עולם אף שיש בו מגבורת ה' כי בהם יש מקו' לכופרי' לכפור משא"כ בלידת יצחק הודו כלם כי לה' נתכנו עלילו' וזהו שהוסיפה על מאורות וזה פשוט ונכון אבל אימת מתפאר בהיותינו גוי אחד בלי פירוד וחיבור מוחלט ועצום כי הקדוש' צריך הכל בחיבור ובלי פירוד כלל יתפרדו כל פועלי און והנה אמר ביומא דף כ"ב כתי' והי' מספר בני ישראל וכו' וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ומשני כאן בעושין רצונו וכאן באין עושין רצונו ויש להבין למה תלי' בזה מספר ישראל וגם למה אסור לספור והסופר מביא ח"ו קצף ונגף כאשר הי' בימי דוד שמנה ישראל. אבל ענין מה שאמרו חז"ל אל יוציא אדם עצמו מהכלל ובזוהר הוסיף יותר בשונמי' שאמר לה אלישע היש לך לדבר אל המלך היינו קב"ה ואמרה לו תוך עמי אני יושב דלא לפקיד לה מכללא דישראל והטעם מבואר כי נידון עולם בתר רוב ורוב ישראל ורוב מעשיהם כשירי' אבל אם יבוא לדון לכל א' בפ"ע מי גבר אשר לא ימצא בו מומים רבים ונגעים פצע ומכה טריה בעו"ה ולכך אסור לספור לישראל דכשהן בכלל א' הם נדונים דרך כלל אבל כשאתה מפרידן וסופרן א' לא' אף המשחית ושטן מביא לכל א' חשבון יפקדנו מעשיו בפרט ומי יצדק בדין ולכך חס ושלום יצא קצף ויהי' נגף ח"ו כאשר קרה בימי דוד אך זהו אם רוב ישראל צדיקים אבל אם ח"ו נהפך שרוב ישראל רשעים אם כן אדרבה יש למנות כי אם נדון בתר כלל ורובא יצא חמת ה' אף על צדיקי' אמנם במספר יפרדו איש מעל רעהו רשעים יהיה משפטם חרוץ וצדיקים ינצלו. ולכך אמרו כשעושין רצון ה' לא ימד ולא יספר כי המספר אסור משא"כ ח"ו באין עושין רצונו אדרבה המספר צורך גדול למלט צדיקי' ונקי' שבדור ולכך הי' מספר בני ישראל ובזו תבין מה שאמרו חז"ל בפרטן אתה מוצא ס"ט ובכללן ע' ולמה כך אלא כמ"ש כי בדבר נפרד אין שכינה שורה כי כל קדוש' הוא באתר דיחודא ולכך כשישראל עושין רצון המקום וה' שורה אתם אין לספרם להורות על דבר פריד' ח"ו כי צריך להיות ביחודא וידוע במדרש וזוהר כי שכינה השלימה מספר ע' ולכך בכללן כשכוללן יחד אז השכינה שורה ואת מוצא ע' אבל בפרטן עלמא דפרודא אז אין השכינה שורה ולכך אי אתה מוצא רק ס"ט. ומזה תבין אמרם כי יוכבד נולדה בין החומות היינו בין גבול א"י למצרים והיא השלימ'. ויש להבין למה הי' כך שכל ס"ט נולדו בא"י בצאת יעקב ויוכבד לבד היא שהשלימה בין חומה ולמה דוקא בין מצרים כנ"ל. אמנם הענין מובן כי מספר ע' הי' מספר מכוון לע' שרים כנודע ולא היה יכול להיות לא פחות ולא יותר וידוע כי מעולם לא ירדה השכינה בח"ל ואף דנאמר דירדה שכינה היינו רק האר' בעלמא אבל מעולם אין שכינה שורה אלא בא"י כמבואר בגמ' ובזהר ובס' טוב ארץ והשכינ' השלימ' אך זהו כל זמן היותם בא"י אבל בהגיעם לגבול מצרים אז פסקה השריית שכינה גמורה ואם כן חסר ע' ולכך תיכף באותו פעם נולדה יוכבד להשלים החסר ולכך לא הי' אפשר שתהי' נולד' מקדם כי א"כ הי' ע"א בצירוף השכינה ולכך לא נולד' רק בגבול מצרים זה מסתלק וזה נולד אל יחסר המנין. ואם כן ראו כמה טובה החיבור ואהבת ישראל כי אהבה לחבירו ישים ללבו לא מצידו רק להיותו עבד ה' בן אל חי ואני מחוייב לאהוב ה' בתכלית האהבה ואיך לא אאהוב בנו ועבדו נאמן ביתו אשר ידעתי כי הוא משגיח בטובתו וחפץ חסד להטיב עמו הלא מגדר אוהב לאהוב כל אשר בשם אוהב יקרא אף כי לאנשי ביתו חוסי בצל קורתו ואם כן אהבת ישראל הוא שרשו מאהבת ה' אשר זהו חלקנו ומנת כוסנו. אבל בעו"ה גם אהבת ה' אינו שלימה אצלנו כי איך אוהבים אותו בכל לב בעזבם שקידת תורתו והשגח' להרבות גדיים ותיישי' אוי לי אמי כי ילדתני בראותי שפל' הדור בכל חלקי ארופ"א ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה יושבי לומדים מומחים שוקדים על התור' בעומק הלכה של אמת ולא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת אין דורש להבין דרכי התורה על בורי' ואליכם אישים אקרא זכו חולקכון שעוסקים בתורה בתמידו' מחיל אל חיל ילכו אבל כל למודכם גמ' משניות מדרש של"ה ואין אחד נותן ללב ללמוד או"ח על בורי' לדעת הלכות תפילין ציצית תפלה ברכות נט"י ובה"מז הלכות שבת והלכות יו"ט על בורי' אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן כי בהן הלכות רבות והידיע' להמונים מעוטים ובפרט דיני מוקצ' מלאכת שבת וי"ט וח"ה ברכת נהנין וכדומה ואחשה מי"ד כי יש בהן דיני' לא דיני איסור והיתר הנמסר להורים ומורים רק שאר דינים השו' וצרכי כל נפש אדם כענין הסתכלות במראו' הצובאו' רבו המחמירי' ואומרי' דאסור לאיש לראות במראו' הצובאו' אם לא לצורך כשמסתפר או להעביר כתמי גופו וכדומה אבל לראות במראות אם לבושיו מכווני' וכהנ' הוא בגדר לא ילבש גבר שמל' אשה וכהנ' דברי' רבי' כל מה שהאיש עוש' להתקשט או להתנאות הוא לדעת רוב פוסקים בגדר לא ילבש וכו' וביחוד צריך שימור על הסתכלות המראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר ומקובלי' כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במרא' ללא צורך כנ"ל הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח ומזיק ומאוד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת ואפי' צורה מצויר בכותל יש להזהר כי אין לך צלם ודמות דלא שרי' בי' רוח רעה ובעו"ה רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעש' עמים ובתיהם מלא צורת פסל ומסכ' ורובן בצור' בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ ומלבד דהוא אסור עפ"י הדין ובפרט בצורת אדם הבולטת ורוב כלי' מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם כאשר יעשו האומנים אשר לא מבני ישראל המה לציור ופאר מלתא דלדידהו לית בי' מומא ולדידן עם קדוש לה' מום עור ופסח מחבלי' ומשחיתים יבאו הבית ואלמלא נתנ' רשות לעין לראות היו חורדי' ולא היו יודעים מה לעשות לרב פחד ולכן הכתוב אומר עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם ואין כוונת הכתוב בפשוטה שאומנים עושים אות' כי זהו פשיטא אבל כל העכו"ם שעבדו לעצבים וכי לא ידעו שהם נעשים מאומנים רק חשבו כי עליהם שור' אליל שלהם וכן היה באמת כי שור' רוח מסאבא ולהמכשפים היו נגלה ודבר עמם. וזהו היה כל תעתוע עבודת כו"ם שלהם אבל כל עניני משחיתים כבר נודע כי הקליפ' היה רק בכח קודם חטא אדם אבל בחטא אדם יצאו לפועל וביחוד ק"ל שנים שהוליד שידין רוחים והם מתדבקים בראותן תבני' אדם להיותן עלולי' מאדם ומתדבקי' בראותן אנדרטי' של אדם ולכך נאמר מעשה ידי אדם והבן וכהנה יתר דברים והכל תלוי בשקידת התורה ולימוד לש"ש. כי בתורה יבורר הכל ובה נדע המעשה אשר נעשה ואשר נחדל מעשותו ובעו"ה בביטול התורה רבו אצל המוני עם לצחוק בתורה ולעלב במלאכי אלהים ואינ' חותרים להחזיק במעוז התורה וזה עיקר שלימותנו להחזיק בתורה וג"ח ובעו"ה חדלו בישראל שוקדים על התורה ואינם נותנים על לב כי זהו תכלית בריאת שמים וארץ וכל עיקר הגליות הוא שכחת התורה ולולא שהיה ישראל שוכחים התורה בגולה היו נגאלים כבר ולכך קודם ביאת המשיח יבא אליהו ז"ל לברר כל ספיקות ויזכיר הנשכחות ואז יבא משיח ולכך אמרינן בכל בעיא דלא אפשט' שהוא בעו"ה לשכחת התורה תיק"ו: ובזה תבין מה דהי' בימי תלמי שביקש להעתיק לו התורה יוני' ג' ימים חושך דהא בכניסת ישראל לארץ כתבו כל תורה על אבנים באר היטב בע' לשון למען ישמעו אומות וילמדו ואמרו דלכך נענשו ונגזרו לשריפת סיד הואיל ולא למדו כמבואר בפ' אלו נאמרין אמנם ישוב הקושי' זו הוא כך דודאי תורת ה' תמימה ונתנה להעתיקה בכל לשון דהיינו כשהיא נעתקת כדין וכדת אבל כשהיא נעתקת בזיוף ובטעות זו היא איסור גמור ופגם גדול לשקר בתורת ה' וא"כ דרך משל ה' פסוקים יש בתורה שאין להם הכרע הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' כשהיא בלשון הקודש המקרא נכתב כמו שהוא ויהיה נדון למעלה או למטה אבל כשתעתיק הפסוק בלשון אחר וכי תוכל להעתיק בלשון אחר ג"כ בזה אופן בפסוק שלא יהיה לו הכרע אי וקם מוסב למעלה או למטה עכ"פ או שתעתיק וקם למעלה או למטה וא"כ אם שקר בהעתקתו הרי העתקת תורת ה' לשוא וכן בכל דברים ממש אין פסוק שאין בו פרושים שונים ואיך אפשר להעתיקו בלשון שיסבול כל פירושים וע"כ נתפוס א' מפירושים ואם האמת כפי' השני הלא כזבנו בהעתקה ואפי' בתחילת התורה בראשית ברא יש פירושים אם פירושו בראשון ברא ה' את שמים או פירוש קודם שברא שמים וארץ הי' תוהו ובוהו ועיין רש"י ומפרשים וא"כ איך אפשר להעתיקו על נכון ולכך בימי מיתת משה שעדיין ידעו פי' התורה על בורי' כנמסר להם מפי משה מפי הגבורה היו ידיהם מותרות להעתיק התורה לע' לשון משא"כ בימי תלמי שכבר בעו"ה גברה שכחה ועלו פי' שונים בתורה ובמקרא ולזאת היה קשה להם להעתיקו ולבל יהי' בו ח"ו דבר כוזב מנגד לאמת. וזהו שהי' חושך ג' ימים ואתם ראו כמה גברה בעו"ה השכחה ואם בימיהם היה כך מכ"ש בזמנינו אשר בעו"ה אין אתנו יודע עד מה ואפי' פי' פסוק א' על בורי' אין בידנו וא"כ איך נשמח ונגיל בשום דבר ולא יורידו עינינו כנחל דמעה ומקור נוזלים על אבדן תורתנו בעו"ה. ואין איש מתאמץ על זה כי כל העם לדרכו ולבצעו ובעו"ה בחורים תיכף כאשר יהיו לנשים אפי' שנה א' אינם נקי' לביתם בית אולפנא ותיכף ישוטטו בחוצות על מחי' וכלכלה ולא שמו בה' בטחונם ולא זו עניי' אף כי עשירים ואם כן תורה מה תהא עלי' היה לא תהיה מכאן והלאה אראה לדבר עם פו"מ יצ"ו לתקן בחרם עד חמשה שנים לאחר חתונה שלא יזיז איש מבית ספר בטחו בה' ועשו טוב ודי לכם שיהיה לכם לכפרת פשע על מעשה נערות בענין חתן וכלה הוי ואבוי על עון גדול כזה וכמה תקנות נתקנו ממני ומפי פו"מ יצ"ו ועדיין קצת מרקד בנו לעבור על איסור ג"ע כי חיבוק ונישוק לג"ע הוא בכלל קריבה דג"ע ויהרג ואל יעבור ומה נעשה לקשוי לדעת והוצאת זרע לבטלה בעו"ה וכדומה הוי הלא הוא מכ"ד מנדי' וכי בנדוי תלוי הלא מבואר בזוהר בכל אלו כ"ד דברים הכרוז יוצא בכל עולמות פלוני עבר על עבירה שחייב עליו נידוי והרי הוא בנידוי וסתם תפלתו אף כי יזעק וישוע עד שישוב בתשובה כראוי והרי הוא מנודה בכל עולמות ווי להאי בושה אוי להאי כלימה והלא אין תקנה לזה אלא בתורה ותחת כי חבקתם חיק נכרים תחבקו חיק התורה ובאהבתה תשגו תמיד כי היא אילת אהבים ויעלת חן: