יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 5

שים שלום יש להתפלל על השלום כי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום כי הוא דבר הנחמד והוא אחדות גמור של ישראל וכאשר יתפלל על השלום יתפלל שלא יהיה מחלוקת בישראל ולא יהיה קנאה ושנאה ותחרות כי כלם יהיו אהובים אחוזי' ואחודי' בתכלית היחוד ואהבה ואחוה וריעות ויהיה כל ישראל נפש אחת ויכוין לקיים ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל כל התורה וזה יהיה בתכלית התפלה שהוא כלל התפלה ויתפלל שלא יהיה בו מדת כעס כלל כ"א עניו לכל והוא במדרגת שלום כי במקום שהכעס מצוי אין שלום ואמרו גמרא דיומא בכהן שנטל סכין ותחבו לחבירו בלבו בשביל שקדמוהו לרוץ ולעלות בכבש ועמד רבי צדוק ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וכו' וערפו העגלה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות ופריך בגמ' בירושלים מי מביאין ע"ע ומשני הגמרא לעורר לב העם בבכי' ויש להבין מה עורר בבכי יש כאן אמנם מה שנראה כי יש ליתן טעם למה באמת אין ירושלי' מביא ע"ע וגם אמרו נמצא סמוך לספר ח"ל אין מביאין ע"ע בא"י אבל הענין הוא מ"ש בנדרים בהאי דקם ושחטיה לחבריה מתוך כעס תמה ר"י ונתן לך לב רגז בבבל כתיב א"ל האי שעתא לא קעברו ירדן ע"ש הרי דלב לרגוז ולכעוס היא מיוחד לח"ל ולא לא"י והטעם כי במקום קדושה אין כעם שורה רק במקום שריית טומאה ובמקום קדוש אין רוגז וכעס וכמו למעלה במחנה קדושי' נאמר כלם אהובים כלם ברורים אין ביניהם שנאה ותחרות וכן למטה במקום קדוש אין כעס ולכך לב רגז בבבל כתיב כי שם אין קדושה כ"כ וכן השיבו האי שעתא לא קעברו הירדן ופי' הר"ן ז"ל כי הרבה קדושות שלא נתקדשו בו ולמיעוט קדושה מתרבה הכעס שהוא מרכבת ס"א ר"ל וא"כ יפה אמרו נמצא הרוג סמוך לספר ח"ל אין מביאין ע"ע בא"י כי בחזקת שרוצח היה מח"ל כי אלו היה מא"י לא היה לו לב רגז אבל כשהוא מח"ל יש לו לב רגז כאותו מעשה שקם חד ושחטיה לחבירו ואם כן ודאי רוצח מח"ל כי הוא עלול לכעס ורציחה ולכך אין מביאין בא"י ע"ע וכן תמיד כל המקודש מחבירו אהבה יותר מחבירו ואין ביניהם כעס כלל וירושלים מקודש מערי ישראל אף הכעס בפחות באנשי ירושלים והיה האהבה עזה ביושבי ירושלים ולכך אמרו לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים כי כדהוי רחימתן עזיזא וכו' וא"כ נמצא הרוג סמוך לירושלים הרי זה בחזקת שא' מאנשי חוץ לירושלים הרגו כי בירושלים נתמעט מאוד מדת הכעס והיה לרב קדושה רב אהבה וחבה ולאין ספק שאינו מאנשי ירושלים ולכך אין מביאין ע"ע וא"כ אלו נמצא הרוג ואין יודעים אי הי' רוצח מירושלים או מעזרה גם זה ברור שהוא מירושלים כי בעזרה הקדושה יותר ויותר תקוע האהבה בלב כל איש כי לפי רב הקדוש' כן רב מיעוט הכעס אך זה כ"ז שהקדוש' היתה ולא גברה בעו"ה החטא אבל כאשר גברה בעו"ה החטא ונסתלקה השכינה וגבר סטרא דמסאבא ובעו"ה ביותר סביב הקדוש' יתהלכו רשעים וגברו כחות החיצונים והי' במקום קדושה ואהבה כעס וכמו שאמרו כהנים קפדנים הם וכהן הוא מסטרא חסד ורחמי' גמורי' ואין בו כעס כלל כאהרן רודף שלום אבל בעו"ה נהפך הכל מקצה אל קצה וכן עזרה היה מקום רציחה שכיח כדברי יוסף בן גוריון בספרו ע"ש וע"ז מקונן ישעיהו צדק ילין בה דהיינו צדקה וחסד ועתה מרצחים כי נהפך בעו"ה מענג לנגע ואם כן עכשיו בעו"ה הספק במקומו אם ימצא חלל בין ירושלים לעזרה איך להביא ע"ע כי הך כללא כי אין בעזרה כעס ליתא בעו"ה וזהו כונת רבי צדוק שרא' בחכמתו חורבן בית וסילוק שכינת עוזו כאשר התענ' בשביל כך מ' שנה כנודע כאשר ראה הכעס בעזר' שתחב סכין לחבירו בלבו הרגיש בסילוק השכינה ומקום קדושה נהפך בעו"ה ומקום צדק הי' למעון מרצחים ובקש לעורר עם בבכי ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל וכו' אנן על מי להביא על העיר או על העזרות כי מקדם הי' בחזקת שרוצח הוא מירושלים כי בעזרה אין כעס כלל לרב קדושת' כנ"ל אבל עכשיו נראה כי נסתלק' השכינה בעו"ה ובטלה הקדושה ויש כאן מרצחים וכעסנים וא"כ הספק במקומו כנ"ל וע"ז ידוו ויבכו כל ישראל אשר בית מקדשינו היה למהפכת זרים והי' המאמר זה החסיד והפרוש למוסר אמר והתעוררות גדול ליתן אל לבו כי ה' אין בציון ואין מלכה בה ולכן רבו המרצחים ומדת הכעס וע"ז געו כל העם בבכי' ויבכו לה' כי ראו כי בעו"ה אות חורבן ושממה כאשר הי' באמת אח"כ ולכן תפלתינו להסיר כעס כ"א אהבה אחוה ושלום ובזו אות על רב קדושת השם בנו כי לפי גודל קדושת המקום יותר ימעט הכעס ויתרבה השלום ואהבה ולכך אמרו על ת"ח בא"י כועס ועל ת"ח בבבל מחבלים ולכך תפלתינו שישים משכן בתוכינו וישפות לנו שלום ולכך אמרנו ולמקללי נפשי תדום שהוא למעט מדת כעס וחרון כי אם אהבה וזהו לאות על קדושה ולכך בעי"כ שהוא הכנ' ליום הקדושה והנורא צריך מחילה זה לזה וביטול הכעס ורבוי אהבה נעשה לאות כי הוא יום קדוש לאדונינו וזהו תכלית כונת התפלה שמוטל בחובת גברא על כל איש ישראל וביחוד בימים אלו שיש לאיש לפשפש במעשיו ולזכות כי הוא עת תשובה ואין הדבר תלוי אלא בו ואם ירצה איש יוכל להגיע לכל תכלית המדרגה ואל יתייאש איש מן התשובה לומר רב חטאי ואיך אפשר לשוב כי זה מעשה יצה"ר כאשר רואה כי אדם רוצה לשוב בתשובה מכביד לבו לומר איך אפשר לשוב וא"כ טוב לך שיהיה לך עוה"ז כי עוה"ב בלא"ה נאבד וזהו תכלית מעשיהו אבל איש חכם לא ישמע לקול דבריו כלל כי אין הדבר תלוי אלא בו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה:

ואמרו בגמרא דע"ז דף י"ז אמרו על ר"א בן דרדיא שלא הניח זונה וכו' בשעת הרגל עביר' הפיח' ואמרה כשם שהפיחה אינו חוזרת כך אלעזר אין לו תקנה בתשובה הלך ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים ואמרו עד שאנו מבקשים רחמים עליך נבקש רחמים עלינו שנאמר כי ההרים ימושו וכו' ע"ש בגמרא עד סוף הענין וזה המאמר א"צ לדקדק בו כי הוא כולו מוקשה וביחוד מה שבכה ר"א בכי' זו מה טיבו אדרבה לשמוח שרבים חסדי ה' עד שבשעה א' קנה עולמו ותיקן אשר קלקל בשנים רבות. אמנם הענין כך כי זאת הזונה ביקשה לזרזו לתאותו וחמדת העבירה ולכך הפיחה ואמרה כשם שא"א להחזיר הפיחה דהא כבר נעשה כך אדם שחטא מה יועיל תשובה הא כבר נעשה העבירה והקלקול והפגם וכל תשובה שבעולם לא יועיל לתקן את אשר כבר נעשה וא"כ דאין לך עוה"ב שמח בחור בילדותך וייטיב לך בע"הז כי זה חלקך מכל עמלך ור"א ב"ד לא שמע לקולה ונתן לבו לחקור והנה חקר טיב החטא בשל מי הרעה למרוד בה' וחשב מתחלה כי רוחות רעות השוכנים בארץ הם המסיתים לאדם לחטוא המה בעוכריו כדכתיב יפול מצדך אלף וכו' ואמרינן כי קיימו לאדם ככסלא לאוגיא והם רק רע כל היום והם המסיתים לאדם לעבור פי ה' ומי יכול לעמוד באלו וידוע כי רוב מאלו שוכנים בהרים וגבעות מקום שאין מעבר לבני אדם ולכך העכו"ם עע"ג על ההרים אלהות ואין לך הר וגבעה שלא יהיה שם עכו"ם כי שם היה משכן רוחות האלה כמאמר חז"ל גדא דהר כי שם עיקר חניי' השר וממשל לרוח הטומאה ההוא וזהו היה תחלת דעת ר"א בן דרדיא ואמר הרים וגבעות יבקשו עלי רחמים הרצון כי אתם הגורמים לחטאי ולכך עליכם לבקש עלי רחמים והשיבו כי טועה הוא כי אין בכחם לעורר אדם לבטל דברי ה' ואדרבה דבר ה' יקום והמה יחלופו דכתיב כי ההרים ימושו והיינו כדאמרינן במדרש כי כל מקום שחטאו ישראל יהיה הקב"ה לע"ל מחליף ומעביר כדי שלא יהיה בושה לישראל וזהו לאות כי אינם כדאי להחטיא ולהעביר לאדם על דעת רצון קונו בע"כ כי מה המה נגד דבר ה' ואחר כך חשב כי החטא הוא בסבת שפעת שמים וארץ שהמה דברים הפוכים ומתנגדים זה בכה זה בכה וכבר גזרו הטבעים כאשר יהיה פועלים דברים בלתי שוים אף המה יולידו דבר בלתי נאות כי דברים בלתי מסכימים יולידו דבר בלתי מקובל להטוב ולכך שמים וארץ שהמה פועלים באדם בלתי מסכים לפעולתם השוה זה רוחני בתכלית וזה טבעי חומרי בתכלית ולכך הנולד בלתי טוב ויפה אל הבריאה ותלה בהם החטא והמרי כאלו כרוך בתולדתו אמרו גם המה א"א לבטל דבר השם כי המה יעברו בתוהו כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו וכו' ודבר ה' יקים ואם יפעלו דבר בלתי מזוג בטבעי מכל מקום אין בידם לפעול בן סורר ומורה בדבר ה' הגבו' מהם ואחר כך תלה כי הדבר תלוי במזל כי יש נולד במזל להיות צדיק ופרוש ויש נולד במזל להיות זנאי ורשע וכאשר גזר מזלו כן יהיה ומי ילחום עם כוכבי שמים ומתחלה תלה הלידה והעיבור בחמה ולבנה לידה בחמה ועיבור בלבנה כמאמר הפילוסוף כי לידת אדם מהחמ' והריון מהלבנה וכך אמר איוב יאבד יום אולד בו ויחס הלידה לחמה ויום והלילה אמר הורה גבר הוא הלבנה אשר ממשלת' בלילה עת הריון ולכך שפט כי החמה ולבנה המה סיבה לחטא כי כך נוצר ע"י וקבעו בו טבעי לחטא בכח התאוה והמרי ואף המה השיבו כי א"א להם לבטל גזירת השם ומצותיו ואמרו שאף הם יבטלו בדבר ה' כמו דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה והטעם ג"כ כמש"ל לבל יהיה לבושה לישראל שחטאו בהם וממנו ילמד כי כחם נקל לבטל מצות ה' ודבריו ואח"כ חשב אולי הגזירה מפאת י"ב מזלות כי עפ"י תולדות אדם במערכתם ומבטם כאשר יטו לארץ מנלם כן יהיה האדם אם לטוב אם לרע וכאשר באמת גזרו חכמי התולדות ואמרו הם הנותנים לאדם הרצון ובחירה אם לטוב לרדוף חכמה ומוסר אם לרוע לרדוף תאוה ומותרות החמדה ולכך תלה הדבר בהם אך אף המה ענו לו כי כחם נקל מלבטל מצות ה' כי הם חלופים ויעברו וכו' ולכך האדם בעל בחירה מה' בתולדתו ואין דבר בעולם שיכול לעצור לו לעשות הטוב והרע כי כך גזר מהחכמת הבורא לתת לאדם הבחירה מאין מעכב בשום דבר מן יצוריו הן גדולים או קטנים ולא ישען אדם בדבר שקר לומר כי המה בעוכריו כי הוא לבדו גבר בעצמו לילך בדרך אשר יבחר אם בדרך טוב או רע לא ימאס כי ה' נתן לפניו ב' דרכים ואין שים דבר מעכב ומכריח כלל ולזאת הכיר שאין הדבר תלוי אלא בו והוא המורד במצות ה' מבלי טעם ומכריח ולכך שם ראשו בין ברכיו ובכה עד שיצאה נשמתו ויצא ב"ק שהוא מוכן ומזומן לחיי עוה"ב ויש להבין למה מת תיכף וצ"ל הן בקדושיו לא יאמין כי חשב אולי כאשר יחיה ח"ו יחזיר לסורו כי יצרו רע והקב"ה חפץ בטובת ברואיו ולכך מת תיכף בעודנו בתשובה שלמה לפני המקום ולכך יש קונה עולמו בשעה אחת כאשר הקב"ה רואה אם יחיה לא יעשה טוב ויש קונה עולמו בזמן ארוך כאשר רואה הקב"ה אם יתמיד יוסיף בתורה ובתשובה ויראה ומע"ט ולכך בכה ר"א ב"ד כי ראה שאין לבטוח בעצמו שאם היום חוזר בתשובה יש לחוש למחר יחזיר להוסיף לחטוא ולמרוד בה' ולכך צוח שלמה יום המות טוב מיום הולדו ופשיטא שיש לבכות כי מי יודע מה יולד יום ואדם בכל רגע בחזק' סכנה אולי יגבור ח"ו יצרו עליו למרוד בה' ולכן ראוי לעורר בתשובה בעודנו בכחו גובר על יצרו ולהחליש כחו ולבקש מהשם שיתן לו כח ועזר וסעד לגבור על יצרו כי הוא המסייע למבקשי תשובה כמש"ל כי ימינו פשיטה לשבים ליתן להם לב טהור ולחדש להם רוח נכון לקום נגד יצרם דהיינו בתפלה לה' שמסייע לכבוש היצר וה' פנה אל תפלת בע"ת כי לא בזה תפלתו כן נחנו נתפלל לה' שישלח עזרו מקודש להחזיר אותנו בתשובה שלמה והשיבנו ונשובה ונחדש ימינו כקדם ובא לציון גואל אמן: תוכחת מוסר מה שדרש הגאון הנ"ל ט' טבת תקל"ד בק"ק מיץ יע"א:

נעים שיר זמירות לישראל כאשר החל לדבר מגבורת יצה"ר לפתות אנשים בחלקלקות לשונו לשון רמי' פתח ואמר למנצח לעבד ה' לדוד נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו' וכבר התעורר המדרש ש"ט למה אמר בזה לעבד ה' ואמר כאשר נצח דוד לגלית ואמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אמר דוד הנצחון של קב"ה הוא ואמר לך ה' הגדולה וכו' והנצח אמר הקב"ה אתה תולה נצחך בי אני אתלה אותו בך דכתיב למנצח לעבד ה' לדוד וכו' ודבר זה יותר קשה הבנ' דמה ענין זה עבד ה' לדוד המורה על נצחון אם הוא מהשם ולה' יתייחס או של דוד ולו יתייחס והנה פשוטו של מקרא הוא כך כי כבר כתב הרמב"ם ויתר חכמי הדור מכת פריצים הפושעי' המורדים כי חושבים להיות כי כל כוונת מצות ה' בכונה שכלית כי לא יתכן מצות חכם שיצוה דבר בלתי השכל' וע"ד משל ציצית הוא עי"כ להזכיר מצו' ה' ולהשכיל באמיתת מציאותו וא"כ איפוא הם ימ"ש חושבים לרעה א"כ לאיזה צורך ציצית בהשכל' בלב וקביעות זכר למצות קדושת השם וכדומה די ובזו יפעל ענין וטעם הציצית וכונת המצות וכן הדבר בתפילין ושבת לדעת חידוש עולם וכי בו שבת וכי נברא העולם בששת ימי מעשה וכי הכה כל הבכור והרים ראש ישראל וקרבנו לתורתו ואם כן בהשכל' ומחשבה זו די וא"צ לשמור בהנחת תפילין בגשמי או שמירת שבת וכדומה זהו תכלית המרי אשר פעל היצה"ר באנשים החוטאים בנפשותם אשר חשבו להשכיל ויעשו כוני' למלאכת השמים וזהו בתכלית המרד והפשע אמנם בענין הלז וכדומה לזה במקצת פשתה נגע צרעת הזה בכל מחנה עברי' בעו"ה אשר המון עם אומרים רחמנא לבא בעי וחושבים להיות לבבם תמיד עם ה' לייחד קדושת שמו ברבים ולאהוב אותו בתכלית בכל עבודת המסורים ללב בזו די ואינם מקפידים אם עוברים על מצות מעשיות ועבודת ה' בכל דבר וזהו אומרו נאם פשע לרשע בקרב לבי הרצון הואיל ועבודת ואהבת ה' תקוע בלבי אין עוד נ"מ במעשה חיצונים הנראים לעיני' כי אדם יראה לעינים אבל אלהים יראה ללבב ואם לבך שלם עם ה' מאי איכפת עוד במעשה הנרא' לעינים וזהו אין פחד אלהים לנגד עיניו כי אין נ"מ בזה וזהו הפשע לרשע וזהו פרי חטאת יצה"ר בעו"ה אך באמת שקר הוא ומלי' כזבים ולא יקומו רשעים במשפט ה' כי שניהם כאחד טובים רעותא ועובדא כונה ומעשה ואם כי כונה עיקר אבל צריך מעשה לעורר הכונ' וכונה לעורר המעשה וידוע כי אנו לפני ה' בשני בחינות בחינת בן ובחינת עבד והוא זה בכונה לאהבה בלב הוא בבחינות בן כי הבן אהוב לאביו נפשו קשורה בנפשו ובאהבתו ידלג שור ולא כן עבד אמנם בבחינת המעשים ועבודת ממש הרי בבחינת עבד כי אין הבן עושה עבדות כמו עבד אשר זהו ענינו יום ולילה לא ישבות ולכך יש לנו שני בחינות בן ועבד ולכך דוד בקומו להזהיר העם הישראלי לבל יפנו לקול היצה"ר להבטל ח"ו מעבודת ומעשה מצות וכי אין הדבר תלוי בלב לבד פתח ואמר לעבד ה' לדוד כי זהו בענין עבדות ה' ולכך אנו נקראים עבדי ה' היות אנו עובדים משמרת הקודש ובכתף ישאו וזהו נכון אבל כוונת המדרש דיש להבין ענין גלית בטעם בחרו לכם איש וילחם בי כו' והמנוצחי' יהיו למנצחים עבדים מה טעם יש לזה לא כמשפט הדת וטיב מלחמה שאל זאת ולא כן במשפט השכל כי בשביל שגבור אחד כובש גבור השני יהיה כל העם עבדים ואם יקר לו מקרה שיחלק ע"ג קרקע מקום הלוחמי' או שיפול חרבו מידו כמקרה הלוחמי' אשר עי"כ גובר השני יהיו כל העם עבדים וגם יש להבין במה שאמר דוד שחרף מערכות ה' מה חירוף יש לה' שאין בנמצא אצלינו גבור תקיף וחזק כמו גלית ולא בכח יגבר איש להשיג שלימות נפשו אדרבה מחוק וטבע תורתינו ורב מצות מבלי להיות רק חלש ותש כח ולהכי נקרא שמה תושי' ובפרט לא היה לפלשתי' תמיד גלית רק בזמן אחד וכבר היו ימים שהי' לישראל גבור הוא שמשון המפורסם:

ויותר תמוה כשאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו קנא שאול לדוד ואמר לי נתנו האלפים ולדוד הרבבות ועוד לו אך המלוכה שאין לו שחר כלל כי בשביל זה יהיו לו המלוכה וכי בחרו הגבור למלך ואין זה מתנאי בחירת המלך הלא שאול עצמו הכריז מי שיכה גלית יתן לו בתו וכו' כי לבבו חלש ללחום אתו ואם המכה יהיו גבור ממנו ובי בשביל זה ימלוך בישראל אמנם להבין דע בשנבין ג"כ במה שאמרו בגמר' דסוטה ביוסף שבקש לעשות צרכיו ובא דיוקנו של אביו ואמר יוסף עתידים אחיך שיעמדו על אפוד רצונך שימחק שמך מתוכם וחזר בו וי"ל למה לא אמר לו שום דבר שפוגם ומורד בה' ובנשמתו רק בזה שימחוק שמך מהאפוד ומה ענין זה להך דחטא עם אשת אדוניו והדבר תמוה עד שאין צורך להאריך אבל הענין כך כי כבר נבוכו רבים אם יש מציאות לחכמות וגזירות משפטי כוכבים והוברי שמים או לא כאשר הרמב"ם צחק עליהם אבל הראב"ע מגן בכל כחו בעדן והאמת כי ודאי יש לכוכבים כח לפעול בגשמי' כי לא לחנם נתן ה' אותם ברקיע בגלגלים שונים ואור גד ל עולים ויורדים רצים ושבים אבל הוא אצלם כחולם חלום שיש בו מהאמת אבל צריך פתרון מהנ"ל כי ודאי דגזרת כוכבים מורים דברים שיש בה מהאמת כי מורין על דבר בדומה או דבר רחוק כמו פתרון חלום וזהו או מסיבת החוז' כי א"א להשיג הדבר בשלימות או מפאת הכוכבי' בעצמן כי השפעת השם בכוכבי' אינו כ"כ פסיקה וחלוטה שיהיו גזירתם והוראת ענינם בש ימות ובפסוקו' המוחלט ודבר זה ההבדל וההפרש שהיה בין אורים ותומים ובין תרפים שהיה לכל מלכי או"ה כי התרפים היו לאו"ה בנוי על חכמת הכוכבים כפי מהלכם וקטבן ואלכסן כאשר התחכם הראב"ע בענין אפוד ואורים ותומים שהיה ג"כ על מתכונת הזה וכפי משטרי השמים אבל כבר חלקו עליו חכמי אמת כי לא כן הוא וזהו שהיה לחכמי גוים ובהם התחכמו לדעת עתידות וקורות הזמן אבל לא הגיעו לשלימות ודבר ברור בלי ספק והקרא אמר התרפי' דברו און ולא כן אורים ותומים אפוד קודש שהיה בו השפעת רוח הקודש וענין נבואה שהיה דבריהם מוחלט ותמים בלי שיפול בו ספק או שיהי' פתרון בדרך דמיון או בדרך רחוק ומדומה רק הכל באר היטב ואמרו אורים שמאירים דבריהם תומים שמשלימים דבריהם ואפשר החכם הראב"ע ז"ל לא כדין מילי' שצייר תמונת מהלכי כוכבים באפוד ומרובע וכדומה כי את זה לעומת זה כגובה השמים למעלה מכוכבים באור השפעת אלהים בצורת הקודש וכסא כבוד ג"כ בדמותו מאורו' גשמי' ויש בו ג"כ כל האופנים הזה ועולם התחתון מכוון לעולם עליון כאשר ישכילו חכמי אמת בזה ואין כאן מקומו להאריך אבל זו ההבדל בין אורי' ותומים לתרפי' ובזה נפלינו היינו מכל העכו"ם אשר היו על פני האדמה וזהו לאות כי אין בגזירות הכוכבים דבר ברור דאל"כ מה טיבו של או"ת ומה כל החרד' הזה כיון שיש כח בטלמסאות העשוים ע"פ גדרי כוכבי' להגיד כל דבר להשלימות בו לחכמה וזה פשוט: