יערות דבש – חלק א – דרוש יז, קטע 2

ואתם אחיי ראו נא בעו"ה איזה בית אשר תבנו ואיזה מקום מנוחה לשכן בו לבל יהי' שם כנגע נראה בבית שהוא המשחית בחטאו ששור שם והיא הנגע צרעת ממארת נגעי בתים אשר משחית דבוק בקירת הבית ולכך אמר על חטאי אדם אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה שהוא אשר שורה סטרא דמסאבא ונראה בו הנגע ולכך עלינו לטהר המקומות והבתים בתשובה ביו"ד ימים אלו ואח"כ ונתץ הבית ילך מבית לסוכה כדי לטהר המקום כי שם צלו דמהימנותא קדישא ושם יהי' לו צל סוכה להגין ולטהר הבית ולכן צריך האדם מאוד לקבוע דירתו ביום ובלילה בסוכה והפליגו חז"ל מבלי לישן שינת עראי חוץ לסוכה כי בשינה יותר עלולים נגעי בני אדם להחטיא לאדם ולכך לע"ל שיבקשו או"ה לקיים המצות ואין מקום שאין בו חטא ומשחית מהם ולכך יתן להם ה' סוכה אולי שם ישובו ולכן השמרו נא בסוכה מבלי לחטוא שם בתערוב' אנשים ונשים בחורים ובתולו' שמחה של הוללת ושטות וח"ו לשחוק שם בקארטין או לדבר שם שום דבר נבלה אוי לאותה בושה מקו' צל סוכה אשר הוא טהור ופנוי מכל נגעי אדם ונגעי בתים לעשות גם שם חטא ועון ופשע:

ובזו תבין ג"כ מה שאמרו באותה אשה עפ"י מה שאמרו חז"ל מצוה לאכול ולשתות בעי"כ דיש להבין מה טיבו של מצוה זו מימי חשובה ומחר יהיה האות הזה לטהר אותנו מכל חטא ואיך יערב לחיך האוכלים והלא יותר ראוי לעורר עצמו בתשובה שלמה כראוי אבל יש לדעת מה טיבו של ר"ה ויה"כ שהוא כ"כ מופלג יו"ד ימים מר"ה ולא תיכף אחר ר"ה יה"כ אבל תדע שהתו' הקשו ר"א הקליר יסד בפייט רי"ה אופד מאז לשפט היום משמע דאדם נברא בר"ה שהוא ר"ח תשרי ובפיוט של חג הפסח יסד עתותי קיץ וחורף בניסן נברא והיינו כר"י דבניסן נברא העולם והתו' נכנסו בדחוקים ע"ש אבל צריך להבין ג"כ מ"ש בגמ' דמונין לשנים ושנות אדם מתשרי כר"א אבל לתקופ' מונין מניסן ויש להבין בממ"נ אי בתשרי נברא ימנו הכל מתשרי ואי בניסן ימנו הכל מניסן:

אבל הענין כך כי בודאי הענין מה שאמרו בתחלת בריאה בניסן או בתשרי הכונ' אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה או בראש מזל מאזנים ומבואר במדרש רבה פ' בראשית כי קודם חטא אדה"ר הי' המאורות גלגלי' הולכים במהירות למאוד ואח"כ הולכי' במתינות למאוד בקלקול החטא ובזה יובן כי המאורות נתלו בתחל' ליל ד' במזל טלה כי הוא ראש למזלות ולכן ניסן ראשון לחדשים וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלוך ומשם יקחו דרכם אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח עד שנאמר הגיע יום הששי אחר חצות הגיעו המאורות למזל מאזני' שהוא תשרי ובזו יובן כי לתקופה שהוא תחלת מנין תליית המאורות מונין מניסן וכן יסד הקליר עתותי קיץ וחורף שהוא תלוי בסיבוב מזלות בניסן נעשו כי שם תליית המאורות אבל אדם שהי' ביום ו' הי' בתשרי כי כבר הגיע' בו ביום החמ' למאזנים וכן לבנה ולכך לשנות אדם מונין מתשרי כי באמת הי' ביום ו' תשרי כי החמה והלבנה הגיעו למאזנים וכן יסד הקליר אופד מאז לשפט היום כי זהו נעשה בתשרי ביום ו' וזהו ברור ואמת ומה עמקו מחשבת חז"ל ואיש בער לא ידע והנה מולד הלבנה שבאה בנקוד' מזל מאזנים הי' בשעה ט' ביום ו' ולכן אמרו בט' נצטוו ופירשו על קידוש החודש כי אז היה מולד הלבנה ולא שייך שית שעי מכסי סיהרא כי בג"ע ובפרט קודם חטא הי' האויר מצוחצח וקשת הראו' בהיר בשחקים והי' תיכף נראי' ויכול לקדש והי' אז ר"ה הואיל והמולד הי' בו ביום וא"כ אם תחשוב מן תחלת ליל ד' שנתלו המאורות עד ט' שעות ביום הששי הלכו המאורות כל י"א שעות וחצי מזל וששה מזלות מראש מזל טלה עד ראש מזל מאזני' הלכה בס"ט שעות שהוא ט' שעות ואז חטא אדה"ר אבל כבר נאמר במדרש שלא נתקללו ולא תלה חסרון עד מוצאי שבת כנודע וא"כ אם כל המזל הולך בי"א שעות וחצי שליש מזל מאזנים הולך קרוב לד' שעות וא"כ קרוב לשעה א' בליל' הכנסת כלה הגיעו המאורות בשליש מזל מאזנים שהוא עכשיו שליש חודש תשרי וכבר נודע כי בתחלת שבת עשה אדה"ר תשובה ואז נתקבל תשובתו ונקראת שבת תשובה כמבואר בתקונים וכן במד' כי שבת הליצ' בעדו ולכך שר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת וקב"ה העתיר לו והושיט לו ימינו והט' אליו חסד וא"כ הי' זה בשליש מזל מאזני' עכשיו שהמאורות הולכי' לאט לאט ואינם מגיעים לשליש מזל עד י' בחודש ולכך בי' בו יה"כ כי אז כשהיו מאורות בשליש מזל מאזני' נתקבלה תשובתו של אדה"ר ומה שהיה אז תיכף ורצוף שעה שלשה וארבעה עכשיו הוא בימים עשרה ולכך יה"כ מוכן לסליחה וכן הי' בחטא עגל שהוא מעין חטא אדם הראשון כנודע וג"כ נתבשרו בסליחה ביה"כ ונקרא שבת שבתון כי הי' אז שבת תשובה והנה כל החטאים והמרי שרשו מן חטא אדה"ר כי נפל תחת עץ הדעת טוב ורע ונתדבק בנחש וזה ראש לכל עונות שעלינו לתקן סמוך ליה"כ כי הי' אז קבלת תשובתו חטא אדה"ר ועיקר תשובה כנ"ל באותו מקום ואותה אשה כי אם יהי' בע"ת סגור מבלי גשת במקום נשים כלל אין ראי' שנשבר יצרו כ"כ למנוע מן חטא אם יזדמן לו אשה ההיא שקשור בה ככלב וכן בשארי עבירות מי שחטא באכילות טריפות וכדומה ממאכלים אסורים אם ימנע עצמו ממאכל כלל וכלל אין זה בגדר באותו אשה אבל אם ימנע ממאכל איסור אף כי אכל ממאכלים מותרים הרי זה באותו אשה כי המאכל לפניו ומ"מ נמנע מאכילות אסורות וזהו ענין כי כבר אמרו במדרש כי המונעים מטריפות ומאכלות אסורות מביישים לאדה"ר שהוא לא נזהר בזה ולכך בעי"כ שרצונינו לתקן חטא אדה"ר ותחת שהוא אכל ושתה דבר איסור כי חוה סחטה ענבים ונתנה לו עלינו לתקן ולכך טבוח טבח והכן ואכול ושתה ומ"מ אנו נמנעי' מלאכול ח"ו דבר איסור ואפי' פקפוק איסור בלחם של נכרי וכדומה וראשונים היו נזהרים שלא לאכול רק חולין בטהר' וכן בשתי' רק מה שמותר בלי פקפוק ובכל זה נמנעי' מהמותרות כי ח"ו להרבו' באכיל' ושתיה עד שיהיו שכורים ח"ו ביום קדוש כזה וכל ישראל נמנעים מהמותרות אינם אוכלים רק לקיום המין ובזו מתקנים חטא אדה"ר כי במותר לנו נמנעי' ומכ"ש באיסור ח"ו וזהו תשובת המשגל והיינו באותו אשה והבן ולכך מאוד צריך ליזהר בימי' אלו באכילות דברי' המותרי' שיהיו בלי פקפוק כלל ובכל דקדוקי' שאפשר לדקדק כי הוא תיקון חטא אדה"ר שבעו"ה שלח ידו בעץ הדעת עולם התמור':

והנה כבר אמרנו כי ימי' אלו ראוי' לקבוע בתורה כי הוא סם חיים אבל באמת לבעלי תשובה כאשר אנחנו בעו"ה רובם ככולם צריך תפלה כי לולא תפלה ותחינה אין תורתינו מועיל כי במקום צואה התורה תועבה ונחנו מלאים צואה בעו"ה לרוב עונות ולכלוכים אבל בתפלה ירחץ ה' צואת בנות ציון ועיקר תפלה בהכנע' ושברון לבב אשר יאמר אדם לנפשו נפשי נפשי איך עכרתיך ועכרתני כי בת מלך את וממקום גבוה עדן גן אלהים היית במושב אלהים ישבת והנה שלחך אלהים בארץ למחיה להחיות עם רב ללקט נצוצות קדושה ולהעלות אסורי' מבור שבי ולזכך החומר להיות לאבן יקר ספיר גזרתו כעצם השמים לטוהר אשר בו תיטב הנער' בעיני המלך מלכי המלכים הקב"ה ועתה עכרתני ועכרתיך כי הנה ירדת מכבודך ואת אסור בזיקים שושנה בין החוחים וניטל ממך כל הודך והדרך ותחת אשר היה לך ריח כלבנון עלתה באשך ותסריח בסרח העודף למאוד אשר כל מחנות קדושים וטהורי' אשר היו תמיד סביב לך ינודו ממך ופניך רע קדורנית מלא נגעי צרעת זרחה פרחה במצחך מצח אשה זונה אוי לאותה בושה מה תאמרי כי יפקוד ה' אותך מה תענה כאשר תגיש למשפט וכרוז קרא בחיל סורו סורו אל תגעו בו דא עבר על פולחנא דמרא טב ליה דלא איברי ומה תעשי נפשי נפשי יאבד יום הולדת בו וטוב ממך הנפל בל חזה שמש אשר באת לאור יום וחשבתי לומר אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה בגללך באור פני מלך חיים והי' הטוב אשר ייטיב ה' לך ייטב לי ג"כ וכעת ארורה האדמה חומר גופי בעבורך סר צלמיך צלם אלהים דיוק א דמלכא קדישא מעליך ואת משכן קאת וקיפוד ונאות מדבר אשר שם הרגיע' הלילי' ושעירי' ירקדו שם וי איך יהי' לשברי רפואה אם לא בחמל' ה' כי רבו רחמיו וכאשר יתאונן האדם חי גבר על חטאיו בזה בשברי לבב ונמיכות רוח הלא ירחם ה' ואז תורתו מתקבלת ובזוהר הקש' הא אין להתפלל אלא מכח חדוה דבמקום עצבות לית השריית רה"ק ושם ינוח סטרא מסאבא וא"כ בע"ת דהוא מלא עצבות כי איך ישמח בזכרו בשברו וכאבו נעכר הלא אין מנחם לנפשו כי אם בעצב ולב נשבר ונדכ' ראשו בין ברכיו בזכרו על מעלו אשר מעל בה' וא"כ איך אפשר להתפלל ואיך ישמע ה' ויפנה אל תפלתו והאריך ע"פ הסוד וסתרי תורה:

ומה שיש בו להמתיק הענין בנגלה הוא כך דאמרינן פ"ק דחגיגה במה שהקש' הגמרא על האי קרא במסחרים תבכה נפשי כו' ע"ש מחלק הגמרא בין בתי גוואי לבתי בראי אצל הקב"ה בבתי בראי לית עצבותי' וחדוה במקומו אבל בבתי גוואי כתיב במסתרי' וכו' כי בכל צרותינו לו צר כביכו"ל הרי כי התפלה ההולכ' מלמט' למעלה עוברת דרך בתי בראי ומשם לבתי גוואי לגשת לפני ה' שומע תפלה ובבתי בראי שם שרי' חדוה ולא עצבות כלל לבל יהיה מקום לסטרא אחרא להתדבק כמ"ש כי מקום עצבות הוא מקום לילית מרה שחורה ואין אור וא"כ העומד בעצבות א"א לתפלתו לעבור דרך בתי בראי ולבוא לבתי גוואי כי שם שכונה חדוה ולא עצבות ולכך אין תפלתו מקובלת אבל בע"ת הקב"ה לרב רחמיו על כל מעשיו אשר חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח חותר חתירה לקבל תפלתו דרך בתי גוואי במסתרים מבלי לעבור דרך בתי בראי ושם מקובל העצבות כנ"ל וזהו הרצון מה שאמרו הקב"ה חותר חתירה לבע"ת לקבל תפלתו והיינו לבל ילך דרך המלך דרך בתי בראי לבתי גוואי אך בע"ת יש לו דרך אחר ותמיד תפלתו דרך חתירה לבתי גוואי בלתי בתי בראי ואז ה' מקבל תפלתו אף שהוא בדרך עצבות כי שם במסתרים ה' מתעצב עמו ובצרתו לו צר כמש"ל:

ולכן יש לנו לראות בעמדנו לתפלה איך לעשות אשר ירצה ה' בקול תפלתינו והעיקר בי"ח ברכות ולא כאותם המצפצפים והמהגי' באמירת תהלי' וכהנ' ע"ב פסוקים ותחינות ובקשו' לרוב וכל המוסיף גורע בלי כונה אשרי האיש המתפלל בכונו' הלב י"ח ברכות וזה יותר לרצון לפני ה' מזבח ומנחה ואין רצוני כעת לומר כוונת אשר כל קוץ וקוץ יש בו מסתרי תורה וסודות מרכבה קדושה צרופי שמות מכל העולמות לפתוח תרעין ולפעול ולעלות לגבוה מעל גבוה שומר רק נאמר פשוט בכונת הדברים בפשוטה בכל ברכה וברכה מה יש לו לשום אל לב באמרו וזהו נמסר לכל אדם כי בברכה ראשונה באמרו:

ה' שפתי תפתח ישים בלבו כי הקב"ה שם אלו שפתים שומרי' לפה ולשון לבל ידבר דברים בטלי' ויהיו סגורי' מאין יוצא ובא כאיש אשר שם שומר למקום אשר בית נכותו שם והיש יותר בית נכות מן הלשון אשר החיים והמות תלוים בו והשפתיי' שומרי' ואינם ראוים להפתח כלל כי לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה והם דלתים סגורי' ואינם ראוי' לפותחן אלא ברצון ה' לפתוח אותם לתורתו וכל דבר חפץ חפצי שמים ולכך אמרו בעלי נוטריקון אדני במלוי אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בגימטריא תרע"א שאז השערי' נפתחי' להתפלל וע"ז נאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם וכו' כי שפתים הם שערי' אם הם לעבודת ה' הם שערי צדק והם שומרי' לפה וא"כ מי הוא איש אשר יש לו קצת בינה אשר לא יתן אל לבו להתפלל ולהודות לה' אני צריך תפלה מה' שיפתח שפתי ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים נבול פה לצנות שקרנות גנות חבירו לה"ר רכילות ומסירות ובוטה לחבירו כמדקרת חרב הוי וי מה יענה איש כזה ומה יאמרו מ"ה הלא יצחקו לו ויאמרו חסר לב קרא לו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקו' ודברי רמי' ואין דומי' לו כל היום בראש המיות יקרא וקרא זא"ז בדברים בטילי' ולשון תרמית ולכן זאת ישים על לבו שפתי לא יהי' נעות רק לדבר חפץ ואז יפה יאמר ה' שפתי תפתח והם באמת שערי צדק לבוא בם להודות לה':

והנה יכרע בברוך ודרך כלל בכל הכריעו' הענין נגלה לכוף קומתו לעפר כי ה' משפיל גאים ומגביה שפלים ולכך זוקף בשם וישים ללבו בזה הכנעה והעיקר כמ"ש בדרוש הקדום כי יש לאדם לראות מקום שילך אל עפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ושמה ינוחו יגיעי כח ומשם יעלה נשמתו לה' ולכך אמרו כל זמן דלא בלוי גופא בעפרא לית נשמתא סליק למעלה וזאת הכריע' לעפר ישוח נפשו ומשם יעלה לה' בצרור החיים ולכך זוקף אח"כ בשם ולכך אמרו מאן דלא כרע נעש' שדרו נחש והוא הטעם כי נחש עפר לחמו והוא דלא שח לעפר נעשה נחש אשר עפר לחמו ויאמר בברוך וכו':

האל הגדול הגבור וכו' וכאשר ישים ללבו גדולת הקדוש ברוך הוא וגבורותיו ונוראותיו והוא אשר בחר בנו לעבודתו וליראתו ותורתו ברי' שפלה ונבזה תולעת ולא איש איך לא ישמח ויגיל מאוד וזהו השמחה אשר יש בהתחלת התפלה באמרו גומל חסדים טובים וזוכר חסדי אבות וכו' יש ליתן אל לבו וכמה ראוי לבן אדם להיות חונן במעשיו וחסיד בדרכיו להדמות לקצת דקצת למדות הבורא ית' שמו לזכור לאדם טובתו שהטיב לו ואל יזכור לו שהרע לו כמדת הקב"ה זוכר מצות ומע"ט ומעביר נושא עון וראוי לתפוס מדתו של אברהם אבינו שהטיב לכל ופרסם מדתו של הקב"ה וטובתו בעולם והכריז יחודו של מקום וקבע דת אמת בפי כל הבריות וכן ראוי לכל אדם ואיך יעיז איש לומר מגן אברהם והוא אינו שם על לב ללכת בעקבותיו לרחם כל נדח ולפקח בכל עסקי כושל ולקבל מה שיקרה לו מה' באהבה אף שצריך להיות נע ונד בארץ ויקרהו צרות רבות כמו שקרה לאברהם והי' עם כל זה תמים עם ה' באמת ולב תמים וזהו מה שיש לו לשום אל לבב בברכה ראשונה ברכה שניה:

היא ברכת תחיית המתים כבר אמרנו בדרושים הקודמי' שקבלת תשובה מחוטא הוא מגדר תחיית המתים כי רשע בחייו קרוי מת וכאשר ישוב הרי זה בכלל מחיה מתים ולכך יש לו להתפלל שהקב"ה יחיהו ויקבל תפלתו וכאשר אדם חוטא סר נשמתו ויתפלל להקב"ה שיחיהו בטל של תחיי' המתים וכאשר אמרנו כי הטל הקב"ה מוריד בלי התעורר' דלתתא וכן מזכירים הטל להוריד אלינו ולהחיותינו בשפעת קדשו ולכך בברכת תחיית המתים יהי כונתו להחיות בזה העולם ובתחיית המתים ויתקע אמונת תחיית המתים בלבו באמונה שלמה כי דבר ה' לא ישוב ריקם שהבטיח לנו להקיץ בקברינו ושם יהיה עולם התיקון בתכליתו וע"ז יצפה ויקוה האדם וזה מעורר להאמין בבריאות יש מאין שהוא מעין תחיית המתים ומתחלה היה מחשבות ה' לעשות לאדם ראש לכל הברואים אבל בחטא נאמר מות תמות יורד ממדרגתו אבל מחשבת ה' לעולם תקום ולכן בתחיית המתי' יחזור האדם למדרגתו ויהיה ראש לכל מלאכי מעלה כדכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וע"ז יקוה איש בתכלית השמחה לשלמות הזה ויתקן עצמו במה דאפשר כדי שיהי' ראוי לכך: ברכה שלישית:

אתה קדוש בו יתקדש עצמו וישים אל לבו כמה רעש וחיל ורעדה יש למלאכי שרת טרם יאמרו קדוש לה' ואיך יוציא מפיו קדושת השם בלי אימה וחלחלה והבנה וכמה הכנו' עושים מהם טרם יצא קדושת השם מפיהם ואיך לא יטהר ויתקדש האדם עצמו טרם יוציא קדושת השם מפיו ובאמרו אתה קדוש ישים ללבו לקדש שמו הגדול ית' ברבים ולמסור נפשו על קדושת שמו וקדושת תורתו אפי' ח"ו אערקתא דמסאני מבלי לעבור ויתאו' לזה לקדש שמו כאשר מלאכי שרת מקדשים שמו בחיל ורעדה וגיל כן יהי' באדם ויכון עצמו בשמחה שהגיע למדרגה לקדש שמו הגדול ברבים ויתאוה לזה שיזכה לכך להיות נמנה בין מלאכי מעלה לקדש שמו ולהיות עד נאמן בנפשו ודמו שה' אמת ותורתו ודתו ודת ישראל אמת ואין זולתו וגם ישים ללבו לקדש עצמו במותר כדאמרינן במדרש שני קדושות מסר הקב"ה לישראל וא' נשאר לה' לבדו וכן יסד הפיוט שנים בראש בנים שוכנים וא' בראש מלכם מתקנים והענין כי מלת קדוש פי' נבדל משאר כמו קדש לי פטר רחם פי' נבדל משאר וכן כלם ולכך נאמר והתקדשת' והייתם קדושים ופי' הרמב"ן שלא יאמר אדם ארבה בתענוגים המותרים יום ולילה בשר ויין ודגים וברבורי' אבוסי' ומשגל נשים וכדומה וא"כ הרי זה נבל במצות התורה אבל בא הצווי שיהי' קדוש נבדל מן המותרו' ולא יאכל רק לשבעו לא יבעל רק להנצל מהחטא ולקיים מצות עונה ולקיום המין או למען שלא תזנה אשתו כדכתיב ופקדת נוך ולא תחטא וזהו הנקרא קדוש נבדל מהמותרו' וע"ז בא הצווי והתקדשתם ומי שאינו עושה כן הרי עובר על מ"ע הכתוב בתורה ולכך שוטים שבעולם חושבים האיש הפרוש במקצת מבלי לילך אחר רבוי התאות לחסיד ואמרו זה עושה יותר מכפי הדין וזה שקר כך שורת הדין ומ"ע של תורה כמ"ש וזהו קדושה אחת נבדל מן המותרות והחטא וכן יש צדיקים בישראל ת"ל ועוד קדושה שניה נבדלים מטבע שיכולים לעשות נסים ונפלאות חוץ לטבע כי המה נבדלים מטבע ולמעלה מטבע ולכך נאמר באלישע איש קדוש עובר עלינו שהי' עושה ניסים ונפלאות וזהו ג"כ שכיח בישראל נביאים וצדיקים כנודע בספרים אבל קדוש' שלישי' נבדל מכל גשם ולא ישיגהו כמה ואיך ומה ושום דבר בכח ופועל זה לא יתואר בו בלתי ה' סיבת כל הסיבות ועילת כל העילו' לבדו וזהו שאמרו ששני קדושות יש בישראל וא' בה' לבדו וא"כ באתה קדוש יש להכין עצמו בקדושה לפרוש מן המותרות ולקדש עצמו במותר לו ויהי' נמנה במחנה קדושים ובאמרו.

אתה חונן שהוא התחלת תפלה ובקשה ישים ללבו כי ראש לכל תפלה היא בקשת דעה וכן עשה ראש חכמים לא שאל אריכות ימים ולא עושר כי אם חכמה כי באמת זהו עיקר בריאת אדם ואמרו במדרש כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מ"ה מה אנוש כי תזכרנו וכו' א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשנברא א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתיר' יש בו ע"כ ויש להבין מה חכמה יתירה יש באדם מורכב בחומר עלול לטעו' ומקרי זמן ופגעי זמן וכל חכמתו בנוי על החושי' כנודע שהם המולידי' המושכלו' הראשונו' וממנו יולדו תולדו' וכבר מבואר כי החושי' הם טועים על הרוב וכאשר בארתי במקום אחר אל בינתך אל תשען כי האדם מיועד לטעו' ולשגיא' ושכלים נבדלים הם מנוקים מנוקים מכל טעו' וחומר העכור לא יבא בם והם שוכנים באויר למעלה וא"כ מה נאמר במלאכים שהם טהורים וקרובי' אל ה' וכבוד ה' עליהם חופף ומה שייך שיש חכמה באדם יותר מבהם. גם תמוה מה זה האות שקרא עצמו אדם וכי יש זה כ"כ רב מהחכמה להיות שנוצר מאדמה אבל ענין כך מ"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי חכמת הבורא לא יצויר בבורא שכל נבדל ויצור נחמד ונפלא כי כך מחייב ממש טבע העיל' שאין לו סוף ואין לו סיג ח"ו שיעלול שכל נבדל גדול ונורא ממש שלם ולא יחסור לו אלא שזה עילה וזה עלול זה יוצר וזה יצור אבל חכמת הבורא ניכר יותר באדם שהוא קטן הכמו' ויוצר הכל שהוא אין סוף לגדולתו ורוממותו נפח באפיו נשמת חיים באדם שהוא יציר קטן ממש כנקוד' נגד הגלגל כך ערך בני אדם נגד מלאכי מעלה כי נגד הבורא לא שייך ערך וענין כלל וזהו חכמתו וגדולתו שיצמצם כחו יתברך בנפיח' באף בן אדם כ"כ דבר משוער ומוגבל ומצומצם ובזו יוכר גדולת וחכמת יוצר בראשית הן בקטנות כמותו הן בשפלו' מעשיו ואיכתו היות קרוץ מחומר וידבק בו רוח אלהים אשר נפח בו יוצר הכל ואמרו הנופח ממה שבעצמו נופח ולכך אמרו כי הנשמה חלק אלוה ממעל ועיקר החכמה נפלאות ה' כי כבר העידו כל בעלי הטבעי' וכאשר אמרנו בדרושים קודמים כי אדמה לא ישונה בשום זכזוך שבעולם לשנו' איכת' ואם ע"י חכמת אלקימ"ה יעשו שיהי' מזוכזך כעין ספיר כאשר אחד עשה כן בפראג אצל השר א' ועש' ע"י לאברא"טרום שלו שאבן מעפר ארץ הי' מזוקק וזך כספיר ואבן בדולח מ"מ זהו באמת תכלית אדמה וכך הי' קודם המבול אבל שיהי' נעשה מאדמה ענין אחר א"א בטבע וכבר התחכמו רבים והתפארו שביכלתם לעשות כן ושקר נחלו ומעשיהם יהי' רק אחיזת עינים למי שאינו בקי בשלמות בחכמת אלקימ"ה הנ"ל אמנם האדם אף שהוא חומר ע"י נשמה שלו מתהפך החומרי לרוחני ונעשה מעפר גשם החמישי ויותר נכבד וממש נעשה שכל נבדל כאשר ידוע כי מעט מהחומר שבא אל הקבר אבל עיקר מהגוף נדבק בנפש ונשמה והיא ההולכת עמה לגיהנם וג"ע והיא המקבלת צער ונועם כי הגוף הולך עם הנשמ' והוא דם חיוני ובזה מיושב מה שצעקו המינים אם השתות שהוא הגוף ויסוד אדם יהרסון כי ירקב בקבר צדיק מה פעל שיגע בעה"ז בתורה ותעודה ולעה"ב הנשמה תחת עדן והגוף כלה ענן וילך אבל שקר בפיהם כי עיקר הגוף הולך עם הנשמה בצער ועונג וזהו האדם באמת ויותר שהאיש צדיק יותר גופו זך ונהפך לרוחני עד מעט שבמותו נבלע ונרקב בקבר ויתרו נסע עם נפש לחיי נצחי ומשה לרב זכותו כל גופו היה ממש נהפך לרוחני והי' זך כשחקים ולא נבלע ונרקב בעפר להיות כי כך היה גזירת המקו' אל עפר תשוב וכל כמה דלא בלע גופא בעפרא אין הנשמה כ"כ ברום גבוה ולהתבלע בעפר הזה ע"פ האדמה א"א כי הגיע גופו ממש למדרגת גשם החמישי ולכך ברא הקב"ה בערב שבת סמוך לשבת כאשר נגזר על אדם שאל עפר ישוב ברא קבר למשה רבינו שהוא עפר אחר כעין עפר למעלה ג"כ כמו גשם החמישי ושם נקבר ולכך לא ידע איש את קבורתו להיותו גשם חמישי ולא ישיגהו ובזו תבין מה שהקש' שכבר גדר הפילסוף בהגיון בגדר השמות כלי שיש בו דבר חשוב ושפל שלא יחול השם על השפל כ"א על הנכבד וזהו פשוט וא"כ אדם שהוא מורכב מחומר שהוא הגוף והצור' עצמי' שהוא צורה שכלית נפש רוחני וא"כ איך יקרא אדם שהוא ענין אדמה ולא יקרא שמו על שם הנפש שבו שהוא דבר עיקרי ונכבד ורבים מפילסופים שפקרו ע"י כן בהשארת נפש וצורה עצמית תהיה עונותם על עצמותם אבל הענין הוא כי כל פועל שיפעל כלי וחפץ יקרא שמו על מבחר פעולתו ולא על מבחר עצמות הכלי וגם השם על כונת הפעולה ד"מ אם כוונת הפעולה לחמם יקרא שם חימום כמו תנור שהוא מלה מורכבת מאור והוא תן אור והאל"ף נבלעת במבטא והיות מבחר הפעולה וחכמה נפלאה להפך האדמה לרוחני ונפש צורה נבחר מגשם חמישי וגם זה כונת הפעולה ותכלית הבריאה מבורא י"ת להגביה שפלים כמדתו ולהוציא יקר מזולל לעשות אדמה גשם חמישי ורוחני נקרא אדם בשם אדמה כי זה חכמת הפעול' וכונתו להפוך אדמה לרוחני וזהו תשובת הקב"ה למ"ה חכמה יתירה יש באדם הרצון בבריאת אדם ניכר חכמה יתירה מהבורא יותר מן בריאת מ"ה ולכך אמרו יוצר אדם בחכמה כי בו ניכר חכמת הבורא בכל אופן כמש"ל ונתן ע"ז מופת בשאלו לאדם מה שמו קרא עצמו אדם ייחס עצמו אחר חומר השפל ולא אחרי נשמתו חלק אלהים ממעל זהו חכמה מפוארה וכונת הבורא לקשר ולהפך חומר ליסוד החמישי ועצם השמים לטוהר כמש"ל וזה נכון וא"כ כל בריאת אדם לחכמה ודעה שזהו עילתו ולכך אמרו אתה חונן לאדם דעת לאדם דייקא והוא במתנת חנם כי מה ראה בורא עולם ליתן להאדם מהאדמה דעה לדעת בשמים ממעל וכל אופני מרכבה וכסא כבוד ינחילו לדעת כל צרופי שמת שבהם יצר העולם מה רבו דדי חכמה אשר ירוהו ללומדים והוגים בכל עת אין זה אלא חמלה ית רה לאין סוף וע"ז יוריד אדם כנחל דמעה ולבקש דעה מה' במתנת חנם ויכוון ובפרט בחורי למודי ה' שיתן להם הקב"ה לב מבין בתור' ופתוח לתורת אמת ולא של שוא ח"ו לשם גאוה וקנטור חלילה כי איך יבקש מה' ליתן לו דבר שאינו לרצון לפניו וכי מבקשים מב"ו דבר שיהי' לו אח"כ שלא לרצון וכי יאמר איש תן לי מנה כדי שאוכל עי"כ לקנות פטיש ורחיים ועי"כ לא יוכל הוא לישן כל הלילה וכיוצא בדברים האלה ואף זה כמוהו איך יבקש תן לי דעה כדי שעי"כ אתגאה ואשתרר על צבור שלא לש"ש ואהי' שמח בהעדר חכמה משל חבירי ומתכבד בקלונם ואהי' אוכל לטמא הטהור ולהסביר לו פנים מה שכל דברים אלו המה רעים בעיני ה' למאוד לכן יכוין שיהי' חכמה ודעת הכל לש"ש ולא ח"ו כחכמת דואג ואחיתופל שע"י עוצם חכמתם ירדו שאולה ועליהם נאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב לא כן הבקש' נכונה כ"א שיהי' החכמה של אמת וישים כונתו על בניו וצאצאיו שיהי' כלם בני תורה ואם זוכה לתלמידים יהי' כונתו על התלמידים שיהיו שלמים במדע ויראה ולא יהי' למודם שלא לש"ש לשם יוהרא וקנטור ח"ו וישים לבו להתפלל שירבה דעה בעולם ויהי' בישראל ת"ח רבים כי זה סימן לביאת משיח כמבואר בזוהר דדור דעה שהי' בימי משה יהי' בימי משיח וכתיב ומלאה הארץ דעה וכו' וכשאומר ברכת