יערות דבש – חלק א – דרוש יז

דרוש יז מתחלת דף ק"י עד גמירא הפסוק אמר ויתמו ימי בכי אבל משה כו': ביאור גמרא דתמורה כמה הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה כו' ביאור גמרא מגילה מ"ש ויאמר המלך ליודעי העתים כו' ביאור גמ' שם שהמן שמח בז' אדר מת משה ולא ידע שבז' בו נולד כו' פי' מה שביקש דוד מה' להודיע לו יום שימות בו כו'. פי' על פסוק צומו עלי וישוב על קושית המדרש וכו'. ביאור טעם למה אסתר האמינה להמן כפעם בפעם כו' ביאור גמרא שם מה שאסתר צותה שכל הספרים יטמינו כו' ביאור גמרא וישב מרדכי אל שער המלך ששב לשקו ותעניתו ביאור גמרא בנימין גרם לשבטים לקרוע כו' אף מרדכי קרע בגדיו כו'. עוד פי' על חייב איניש לבסומי בפוריא כו' ביאור הגמרא כיון שהגיע אסתר לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה כו' ביאור גמ' דסנהדרין פרק ד' מיתות העובד ע"ג מאהב' ויראה כו' ביאור גמ' במ"ש עד חצי המלכות ולא דבר חוצץ וכו': תוכחת מוסר מה שדרש ברבים אדומ"ו הגאון אמיתי מהור"ר יונתן ז"ל: בהיותו על מכון שבתו בק"ק מיץ יע"א בחודש אלול שנת תק"ג לפ"ק: ישעיהו הנביא

פתח ואמר דרשו ה' בהמצאו ואמרו חז"ל אימת בין ר"ה ליוה"כ כי יו"ד ימים אלו מסוגלים לתשובה ובזו יכיר אדם רב טוב מהמקום לברואיו וחפץ חסד וטובות ברואיו כי ימים אלו מיוחדים לתשובה ואשרי אנוש לא יעבור רגע אחד מהן בלי עסק בעבודת ה' והרהור בתשובה ולכן כתב האר"י ז"ל שינהוג בהם כמו חש"מ לבל יעסוק במו"מ ושום מלאכת עבודה כ"א דבר אבוד וזולתו יהיה כל עסקו לפשפש במעשיו ולכן אף נחנו בדרושינו לא נאריך בפשטים וכדומה דרושים ארוכים כי אם לעורר לבב השומעים ליראת ה' ואשרי אדם הנותן ללב טובת ד' וכי הוא ממש מעורר ישנים ומקיץ רדומים לתשובתו וזהו כי אמרו בגמרא דתענית דף ד' כאשר כ"י בקשה ויבא כגשם לנו והקב"ה משיב בתי את מבקשת דבר שאינו במציאות תמיד אני אתן לך דבר הנמצאת תמיד וזהו אהיה כטל לישראל ויש להבין מה גשם ומה טל אבל נודע מ"ש כל המחקרים כי גשם הוא לחות ארץ העולה מעלה וחלקי מים זכים העולים וכאשר יגיעו למעלה יתקבצו כי חום השמש מגרשם מלמעלה להתקבץ יחד כי לא נשא החום לשאת אותם להיותם ב' הפכים וירדו לארץ ולכן כאשר יתייבש האדמה ולא יעלו לחות כ"כ לא ירדו גשמים אבל הטל אינו מלחות ארץ רק יורד מנטיפות הלחות החלק האויר הרחוק מאתנו ועומד תמיד קר ולח ומשם נטפו אגלי טל על הארץ ולכך תמיד יום ביומו כהחם קצת היום ירדו טיפי טל מן חלק אויר המקורר כנודע ולכך טל אינו נעצר לעולם.

והנה כן הדבר בתשובה צריך להתעוררת דלתתא מלמטה והאדם צריך לעשות מעט בתשובה אבל אח"כ הקב"ה עוזרו כאמרם הבא לטהר מסייעין אותו כי האדם צריך לפתוח בתשובה וכן אמרו במדרש אמר הקב"ה פתחו לי כסדק של מחט ואני אפתח לכם כשערו של היכל אבל עכ"פ צריך לכתחלה עובדא דלתתא אמנם לע"ל אם ח"ו ישראל אין עושים תשובה מ"מ נגאלין כי הקב"ה ישפיע בלי עובדא דלתתא כי הקב"ה אומר למעני אעשה והוא ישפיע למעלה שפעו לטהר לבבות בלי עובדא דלתתא כלל וכמו שהיה בעת הבריאה דלא היה עובדא דלתתא כלל כמו שנ' ואדם אין לעבוד את האדמה ומ"מ השפיע הקב"ה כי עשה לבריאות עולם וכן יהיה לע"ל וזהו הענין הנרצה בהנ"ל כי כ"י חשבו שבלי עובדא דלתתא בפתיחת תשובה לא יהיה שפעת אלהים מלמעלה כי כך חק ונימוס מלפניו ית' ולכך בקשתם ויבא כגשם לנו כאשר יעלו מלמטה תשובה ומע"ט מעט כף נחת זעיר שם זעיר שם ירד שפעת קדשו מלמעלה להמציא לנו בכל קראנו כמו הגשם שהוא מעליות חלקי מים דקים וחלקים קטנים ואמר הקב"ה את מבקש דבר הבלתי נמצא תמיד כי אולי לא יהיה ח"ו זכאים ואין כאן אדם לעבוד האדמה כמו יבשת האדמה מבלי עולות חלקי מים כנ"ל אני אעשה אתכם כמעשה בראשית להמציא לכם אפילו בלי עובדא דלתתא באיתעוררותא מלמעלה לבד וזהו אהיה כטל לישראל הבא מלמעלה ולכך נמצא תמיד כיון שאין צורך לעובדא דלתתא כלל והנה כבר אמרנו בדרוש הקדום כי ר"ה הוא כל שנה התחלת הבריא' ואמרינן היום הרת עולם ואם כן ביו"ד ימי תשובה מעורר אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל רק הוא מעורר אותנו כעין מעשה בראשית שהיה כטל לישראל וזהו דרשו ה' בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראינו אליו רק אדרבה הוא נמצא מקדם לעורר לבנו לתשובה ולכן אם אדם יתן ללבו ירגיש בלבו תמיד ביו"ד ימים אלו רוח התעוררו' לתשובה ויראת ה' אף שמפיג לדברים אחרים מ"מ לבו דופק לתשובה והוא כי הקב"ה מעורר אותנו בימים אלה לתשובה בלי הכנ' דלמטה וא"כ איפה כי ה' חפץ בנו וקורא אותנו לעבודתו ולתשובתו איך נעבור רגע א' ח"ו לבטלה והעיקר כי ז' ימים שבין ר"ה ליה"כ הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשוב' על אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על כל מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב' וכן כל ז' ימים ובזה מתקן כל ימיו ולכן נחפשה דרכינו ונתור לחפוש דרכי תשובה דהיינו בזו אופן לא לעשות תשובה בז' ימים אלו וכאשר יעבור יום צום הנבחר אז ידלג כאיל פסח כאלו כבר הותר' הרצועה וכבר יצא בדימוס והימים האלו ימי בכורי ענבים לרעות בגנים וללקוט שושנים בחורים ובתולות וכהנ' דברים בטלים המעבירין לאדם על דעתו ודעת קונו ח"ו טוב לנו שנניח כעת התשובה כי עי"כ אנו מוסיפין ליתן כח בס"א כאשר כבר דרשתי מימים מקדם על זה החרוז בפיוט אדיר איום ונורא וכו' צאנך מיד גוזזים הרצון שלפעמי' אנו רואים אדם רשע שחוזר בתשובה יושב בצום ובכי מתפלש בעפר וכהנה דברים טובים וכאשר יעברו ימים אחדים והנה הוא חוזר לסורו במעשים מקולקלים ונשכח ימי השבע מפני ימי הרעב וסיבה מזו הוא כמו צאן שמבקשים לגוז ובצמרו יעשו כל חפץ יתנו לו לאכול מלח וכדומה המגדל צמר למאוד וכאשר יגדל הצמר יגוזו וכן יעשו תמיד וכן הס"א יונקים מן ישראל העובר שפעת קדושה אשר בו והוא להם למחיה ולכך סביב רשעים יתהלכון אך כאשר הם יונקים וכבר נפשו יבשה ואין לחלוחית קדושה עוד בה כי ה' סר מעליו ומעשיו רעים וחטאים מה הם עושים נותנים ללבו לשוב אל ה' ולעשות טוב עד אשר ידושן נפשו מטוב ה' כפי עבודתו במצות ה' ויהיה מלא טוב בברכת ה' ואז כאשר רואים ישמן ישורון ונפשו מלא טוב אז ימנעו אותו מלילך במצות ה' כפעם בפעם ויונקים ממנו כל שפע' קדושה ובעו"ה נותן חלקו לזרים וכחו לנכרים וזהו הבקש' הנ"ל שה' יציל אותנו ולכך אמר צאנך מיד גוזזים שלא יקרה לנו כנ"ל ולכך צריך גדרים ושמירות רבות הן במדות והן במעשים שבל ישוב לכסלה ח"ו אדרבה להוסיף אומץ בכל יום בתורה ומדע וביראה וענין זה במה יזכה נער ארחו הוא העיקר בתורה ובתפלה כי הם המיישרים לאדם בכל מעשיהו ולכך קוטר דרושנו בזה בתורה ובתפלה ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ואי לא יזכיר לו יום המית' וכבר תמהו למה זה יהיה בושש לדחות יצה"ר מעליו וכל רגע פסיד' דלא הדר יאחז תיכף צדיק דרכו להזכיר יום המית' אמנם דרכי עבירות נכללים בשלשה סוגים ובאמת עיקר גרישת יצה"ר הוא בתורה והוא המגרש יצה"ר וזהו כונת חז"ל בברכות ששאלו נשים במה זכיין ואמרו באמתוני לגברייהו עד דאתי מבי רב ואדרוכי בנייהו לבי כנשתא והדבר תמוה הלא הם בני מצות כאנשים ומעט מצות שהז"ג שהנשים פטורות ואין לך מצוה ומצוה שלא תביא לאדם לידי שלימות ולכך אמרו בעל הבית דוחק ושכר הרבה פי' שהקב"ה דוחק עלינו לקיים מצותיו הוא בשביל טובותינו כדי שיהיה לנו שכר הרבה כאב שמכה לבנו ונוגשו שילך בדרך הזה לסחור ולעשות דבר כי יודע הוא כי עי"כ ישתכר ממון הרבה והוא האב רוצה בטובת בנו וכן הקב"ה דוחק לשמור פקודיו הוא ששכר הרבה והוא רוצה בתקנתינו ואומר לא עליך המלאכ' לגמור הרצון כי שלימות אדם תלוי ממך במצו' א' ולא יאמר יצה"ר כי אין אדם נשלם רק בשמירות כל תור' ומצו' ה' וא"כ זהו כמעט א"א לאדם ועי"כ יתרשל מעבודתו ברוך שמו כי יאמר לשוא אני עמל ח"ו ולא כן הוא כי כל מצוה כדאי לקנין שלימות אם הוא נעשה בתכלית שלימות מבלי פגימה ופני' אחרת בה וכן כוונו בולא עליך המלאכ' לגמור כי דרך משל אם אדם שוכר א' לבנות לו בית ולעשות לו כלי ומפריז לו שכר אם לא נגמר הבית וכלי אע"פ שיש לפועל ההוא אמתלא למה לא גמר הענין מ"מ א"א לו לשלם שכרו משלם כי לא נשלם כונת השוכרו ולא נעשה דבר מועיל אבל אם אדם רוצה לנסות אחד אם יהיה זריז בשליחותו ונאמן במאמרו ומשלחו בשליחות לדרך מה ובאמת אין לו צורך במקום ההוא כי בלא"ה יכול לשלוח למקום פלוני וכבר נודע במקום ההוא טיבו רק לנסותו שלחו והוא השליח הלך רק לא יכול לסיב' מה להגיע שם הרי שכרו משלם כי לא חפץ משלחו רק לדעת טיב השליח וענינו והרי נעשה וכן כל המצו' אין צורך גומרם מבני אדם והוא רק לנסות לבני אדם אם הם זהירים במצות ה' ולכך אמרו ולא עליך המלאכה לגמור כי אין מחוסר תיקון בעצמותיו עד שקודם שתעשה המצות מחוסר תיקון רק הוא להרבות שכר ב"א ואמר ולא אתה בן חורין להבטל ממנו הרצון השומר מצות ה' נעשה בן לה' ואין עבד וזהו בן חורין ולכך המבטל מהתורה נקרא עבד והוא שני בחינות שאנו אומרים בסליחה ברך בוכרך אנן וכו' עבדך אנן וכו' וכן בתקיעות כי בבחינת בן הוא בתרוע' רק יסורין של אהבה אבל בבחינ' עבד היא שברים לשבר כל גופו ומריה תאיב ותבר קולרי' ע"י שברים כל גופו ולכך אנו מסופקים אם אנו בבחינת בנים או עבדים ולכך תוקעים תרועה ושברים גנוחי גנח וילולי יליל ולכך אחרי התקיעות אומרים היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים כי בשני בחינות אלו הם יסוד התקיעות וא"כ השאל' במקומו מה מקום לשאלה זו נשים במה זכיין אבל באמת פי' כך כי כבר נודע מ"ש באיוב בענין בהמות בהררי אלף ולויתן שהם נמשלים ליצה"ר ובהמות היא היצה"ר על תאות מאכל ותענוג והוא אוכל עשב הררי אלף ולויתן הוא יצה"ר על תאות משגל ועריות ולכן נקרא לויתן לויה וחיבור והם שיהיו כלים לע"ל כי רוח טומאה יהיה מבוער מן הארץ ונאמר בקרא אין בעפר משלו כי א"א לעמוד לפניו והוא מלך על כל בני שחץ הם ההולכים בקרי בעו"ה ולכך צריך עזר מן השמים לנצחו וללחום עמו מלחמת מצות והיא התורה המסייעו בהלחמו ביום קרב לעמוד נגד יצה"ר ולנצחו ונאמר ומלט העיר בחכמתו היא חכמת התורה אבל מי שהוא נעדר מהתורה קשה לו לעמוד נגד יצה"ר המלך הגדול ולנצחו ומי שאין בידו חרב וחנית איך ילחום עם איש גבור מלחמה וידוע בלשון תלמוד זוכה לשון נצחון כמאמרם בהא זכיתי לבני מערבא וכהנ' טובא בש"ס.

וזהו שאלת הגמ' נשים במה זכיין ר"ל במה מנצחים ליצה"ר כי אין ליצה"ר לנצח רק בתור' ונשים לאו בני תורה נינהו א"כ במה מנצחים ליצה"ר וע"ז משני הואיל ועל, ידם נלמוד כי מסייעי' לגברים ללמוד והם יושבות ומתעגנות בעבורם וכן מדריכים בניהם לתורה הרי כאלו הם לומדים התורה ואף בזו התורה מסייעם ללחום עם היצה"ר כאלו הם לומדים התורה וכן אדם מי שאינו בעל תורה א"כ הרי הוא משולל מכלי זיין לעמוד נגד צר הצורר ובמה יגין על עצמו ולכך זאת העצ' היעוצ' להחזיק ללומדי תורה לשמה ולסייעם בכל לב ואף הוא יאזור בעוז מתניו לקום לקראת אויב ועיקר לשמח בהחזקת התורה ולא לילך בקרי שיש אנשים מחזיקים בתורה הוא עליהם לעול ואין זה מדרכי הישר לעמוד לאדם בעת דוחקו ואם כי עבודת ה' בתורה ובחכמה דע כי סוגי עבירות נכללים בשלשה רובם הם נעשים בחסרון ידיעה ושגיאה מבלי מכיר אם הוא כלל עבירה ואף שמכיר אינו יודע להיכן ועד כמה מגיע הפגם בעו"ה ועד היכן מגיע ממש פוגם בכל מערכת הקדושה החיות הקודש ושרפים ואופנים כלם נפגמים ע"י עבירה של איש ואלו ידע איש איך ינוח רגע ולא ידמע נחל דמעה על רוב עונותיו שפגם במרכבה קדושה מרכבות אלהים אשר ניצוץ קדושה שורפו אלו יגיע אליו והוא בעונו שלח ידו בקדושי אל להומם ולהטיל פגם בקדשים על זאת ידוו כל הדווים ולא יתנו דומיה יום ולילה אולי יחנן ה' צבאות וזהו באמת קטרוג צבא מעלה שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' וקטרוג על בריאת אדם כי בשלהם דיברו כי ידעו בעונו יפגום אותם וימעט חילם ולכך חשבו למעט הבריא' ולמעט הדמות מאדם ולכן אדם הלומד תורה לשמה לא זו שינצל משגיא' וידע מעשה אשר יעשה ואשר ימנע ממנו אף גם יכיר במעלות העובד השלם ופגם הבלתי עובד וכמה מעלות טובות לעושי רצון הבורא וממש במעשהו שותף להקב"ה במעשה בראשית בונה עולמות בטובתו ומחריבן ברעתו כי כך חקק בורא עולם שיהיה הכל נדון לפי מעשה אדם כמאמר המשורר כל שתה תחת רגליו ובזה הלא ימלא רתת וחלחלה ויעבוד ה' מאהבה ויראה כי איך לא יירא בזכרו בדברים כאלה ואיך לא יאהב להש"י אשר בחר בו ורוממתו ממש לכל יצורים אך אם ע"י תורה מתוקן כך אבל לעומת זה גם החמדה והגאות לא יתבטלו ואדרבא החמד' והגאות יתגבהו כי יפתח לו יצרו להחזיק טובה לעצמו שלמד חכמה והוא לבדו זכה לש"ט ורבים נכנסים לבית הספר ואינם יודעים שמץ מנהו ומי יוכל לשער בגאות ורוממות רוח שמצוי בעו"ה בבעלי תורה ובפרט להיות חכם יותר גדול הגאות ורוממות רוח ועי"כ מסתעף הקנא' וכבוד ורדיפת אחרי כבוד המדומ' והטלת מום בחבירו ופגם ודופי בזולתו כדי להרבות כבודו כללו של דבר רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיה בעו"ה הגסות רוח ואם אדם זוכה בתורה ומשיג תעלומות חכמה יותר באמת יש לו להיות עניו כי יראה בחסד הבורא אתו אך בעו"ה יצה"ר גובר ויותר שאדם גדול בחורה יותר מתגאה בחשבו כי מעוטי הם בערכו ואם הוא באמת יחיד בדורו גם גאותו גדול כי חושב כי אין זולתו וא"כ איש הגדול למאוד בתורה והוא עניו יש יותר להתהלל ענותנותו יותר משאר בני אדם כי לפי ענין הסתת ייר גאותו גדולה ולכך משה רבינו ע"ה שלא קם כמשה היה להיות מפאת היצר גאותו גדולה בחשבו מי כמוני והי' בתכלית הענו' א"כ ענותנותו יגדל מכל אדם בטבע כי ראוי להיות מתגאה ביותר ולכך נאמר כי משה היה עניו מכל אדם והרפוא' לזה בדביקות אדם בבוראו ותמיד ה' לנגד עיניו באהבתו אותו והכל כלא נחשב נגד דביקותו ב"ה וציור מחשבתו בשכלים עליונים כי איך יתגאה בחושבו כי הוא חומר נפסד כל אוכלו כמעט רגע וימאס ויהי' קיא צואה וכל ענינו הכל דברים נבאשים ומוסרחים היותו נוצר מש"ז טיפה סרוחה עובר במעבר השתן וכן ענינו תמיד ויחשוב בבורא וצבאו למעלה כולם ברורים טהורים זכים מאירים בהירי' אין לפניהם שינה ויגיעה וקלקול כלל וכל פעולתם בלי שגיאה והלא יבוש ויכל' בגאותו וזהו ענין מושג בק"ש שמייחדים השם היותו אחד בכל קצותיו ויצייר שאין מקום פנוי כלל ובמה שלא נמצא בו דביקות אלהות ומה שאין בו מקום כבודו ב"ה וא"כ איך יתגאה בראותו כי הוא עומד לפני מלך אשר כל ברואיו אינם כדאים להזכיר שמו יתעלה זכרו לנצח וכן אח"כ בקראו אהבת ה' ודביקתו ושקידת מצותיו לילה כיום לא ימנע רגע היותו דבק בה' וקביעות אות שמו הגדול בזרועו וראשו ובדירתו להורות שבכל מעשיו ומחשבתו וישיבתו יהיה הכל בדביקתו ולא יפרד מהם וכן יקבע אותו בלבושו לזכור תמיד במצותיו ומזה יבטל גאות. אמנם בכל זה לא יבטל החמד' וראש החכמים שהיה גדול בתורה מכל החכמים ודבק בה' ומעשים טובים נתקלקל בחמדה כי מרוב חום בחכמה גורם חמדה כאשר ישכילו בעלי טבעים שטבע חום להוליד חמדה וטבע חכמה להוליד חום בגדר הטבעים כי לרוב לא תמצא חום בבעלי לבנה וכן לא שכיח בם חכמה לרב מיעוט כח חום. אבל זה יבוטל בזוכרו כי האדם הולך לבית עולמו ותמס כעש חמודו ועל מה יחמוד הלא להבל דמה וכל חמדתו כאין ולא זה ביום מיתה אלא בכל יום הוא אדם נפסד וכעין מיתה בשינתו ופסק כל החמדה כי אם יחמוד אדם הכל כאשר והיה בו שעה שתים יגיע עליו שינה ויקוץ בכל חמדה ויהיה מונח כאבן דומם ויקוץ כגבור מתרונן מיין ולא ידע אם יהיה מתענג או מצער ומעונ' אין הבדל ולכן מה יחמוד האיש הלא כל רגע מעותד למיתה וחסרון יכול להמנות וכבר האריך שלמה בספרו קהלת שהרב' מכל מיני תענוגי אדם לא חסר לנפשו מכל חמדה לבסוף ראה כי הכל עמל ורעות רוח ואדם הולך לבית עולמו והוא מאמר חז"ל אם פגע בך מנוול זה וכו' ויש בו שלשה מיני חשש עבירות ולכך אמרו אולי הוא מחסרון ידיעה ולכך משכהו לבה"מ ואי אזיל מוטב ואי לאו הרצון שהוא לא מחמת חסרון ידיעה רק הוא מחמת גאות וכבוד יקרא ק"ש ואי אזיל מוטב כי כבר כתבתי כי ק"ש מבטל הגאות רק אולי היצה"ר הוא מחמת חמדה וא"כ לא יועילו אלו שנים ולכך אמרו יזכיר לו יום המיתה ובשלש אלה ינצל מידי רב עבירות וביחוד מוטל עלינו בימים האלה לשוב אל ה' ולראות לשבור יצה"ר בכל מיני סגולות המועילים לבטלו הן בתורה הן בק"ש הן במיתה כללו של דבר ימים האלו הם ימי חפץ ועת רצון לה' וראוי מבלי לאבד רגע וכבר אמרו יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ויש להבין כי אין זה מסוג א' כי אלו אמר יפה שעה א' במע"ט משנים רבות מע"ט היה מסוג הענין וכן באמרו יפה נועם ותענוג בזה מן זה היה בסוג הענין אבל יאמר מה שאינו בסוג אחד ואמר יפה שעה א' בעבודת ה' בכל נועם ותענוג בעה"ב אין זה מסוגה. אבל הענין כי יש לאהוב ה' באהבה שלימה ולעבוד אותו בתכלית האוהב כאשר יעשה לאוהבו איזה נחת יערב לעצמו כאלו קיבל הוא כל הנחת שבעולם יהיה מתעדן בכל עדונים שבעולם כי אין נחשב לו דבר נגד שמצא מקום לנחת אוהבו וזהו לו בתכלית הנחת וזהו גדר האוהב השלם וא"כ האוהב לה' בכל לב ונפש כראוי יהיה לו יותר לנחת ותענוג כשעושה דבר לרצון ה' מכל תענוג שבעולם ובפרט לאוהב ונאהב הגדול כזה הלא עבדי מלך לעשות רצון המלך הנאהב אצלם ילונו בקיץ וחורף קור וחום ע"פ שדה וממש אין להם לאכול וזהו אמרם יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בזה העולם כי בזה עושה נחת לה' וא"כ יהיה לאיש תענוג ועדן יותר מכל עדן בעה"ב כי בזה עושה נחת להקב"ה משא"כ בעה"ב שאין בו מצות ונחת לה' והאוהב השלם יבחר בנחת אוהבו יותר מנחת עצמו ולכך יהיה לאדם יפה לנחת בעה"ז. והנה בימים אלו הם ימי תשובה וראוי לאדם לפשפש במעשיו כאשר אמרתי והעיקר בגדר להתרחק מקצה לקצה במה שדש בעבירה כי אמרו בכל לבבך בשני יצרים יצר הרע והטוב והיינו כי לב האדם בו משכן נפש טבעי נפש בהמיי והיא נפש מסטרא דיצה"ר המפת' לאדם לילך אחר ההבל כמ"ש לעיל וכן משכן נפש מדבר שהוא אדם והוא ממה שבא לו מן השמים כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים והוא יצר טוב כי כל ענינו לטוב וצדיק גמור גובר עד שיצה"ר נעשה טוב והיינו נפש בהמ' נעשה נפש שכלי ואוכלו הכל למצוה אין בו פני' לחמדה כלל רק לחזק גופו ובפרט להיודעים כוונת אכילה שכולו הוא ממש כעין קרבן וזבח כי מעלה מדרגת חי למדבר וע"ז נאמר זה השלחן אשר לפני ה' וכן הי' אכילת קרבנות וקדשים כולו כליל לה' וכן כל מעשה צדיק זווג כולו לה' לקיים מצותו ואצ"ל בסודות נעלמים אשר אין כאן מקומו ולכך נאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ר"ל כשהי' מזווג עם אשתו לא היה פנייה רק בתפלה לה' לקיים מצותו וכן בכל חמדת הזמן הכל כליל לה' וחלבנ' נעשה קטורת מעלה ריח טוב ותמיד הפרש בין חי"ת לה"א כמו חמץ אותיות מצה רק ההבדל בין חי"ת לה"א זהו מסטרא דמסאבא וזה מסטרא דקדוש' וכן חלבנה הלבנ' זהו מסטרא דקדושה וזה מסטרא דמסאבותא אמנם קטורת הביא פני' יצה"ר לטוב וזהו מעשה קטורת בצדיקים שעוקדים יצה"ר לטוב נהפך הוא וחלבנה נתן ריח טוב ולכך כהן שלא היה צדיק תמים בקטורת נענש וזהו כי לא נהפך יצה"ר לטוב ונקרא אש זרה וצריך הצדיק האוחז בזה למעט המותרות כי אם ירבה וירדוף המותרות א"א להיותו כולו טוב ונקי כאמרם כל המוסיף גורע ולכך בלחם הפנים אמרו שהגיעו כפול כי בזה המיעוט משובח לזוז יצה"ר לטוב ולכך בקטור' נאמר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולא היה בקטורת דבש כי הוא מותרות כשאור ודבש ולכך נאמר אכול דבש הרב' וכו' אבל בינוני הולך בדרך ממוצע נותן פנים ליצה"ר לנפש בהמ' אוכל ונהנה מתאות המשגל וכדומה להנאת וחמדת הגשמי אך נותן פנים ליצ"ט מבלי לאכול כי אם דבר המותר ובזמן הראוי בשבתות ויו"ט אבל לא להרבות תענוגים בחול ולעשות ח"ו כל יומא כחגים ולא יתן לנשים זרים חילו ולא יתן עינו בנשים אחרות ויכרות ברית לעינו וכדומה בכל דרך ממוצע אשר ממש אין דבר בו מעץ הדעת טוב ורע וזהו כל עניני בינוני וצדיקי' הנ"ל הם האוכלים מעץ החיים ובינוני מעץ הדעת טוב ורע מתהפך מרע לטוב ומטוב לרע אבל רשעים ההולכים אחר יצרם ובעו"ה כל דבר שעושי' הוא הכל לפניה אחרת לגאוה לקנאה ולהכעיס לחבירו ולעשו' קורדום לאכול הימנו וכדומה אין לך דבר שאין לו בו פניה שלא לש"ש עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס והם עושים עין של מעלה כביכול כאין רואה ח"ו אלו שמהפכין יצ"ט ליצה"ר והם מגורשים לגמרי מג"ע וע"ז נאמר וקוץ ודרדר תצמיח ודרדר גימטריא ח"ת והם היו החתים שכל מעשיהם הי' לרוע והי' לקוצים ודרדר ולכך אמרה רבקה קצתי בחיי מפני בנות ח"ת דייקא שהם רשעים וע"ז מושל יצה"ר וס"א כמ"ש לעיל על לויתן שהוא מורה על יצה"ר ורשע שרוצה לכנוס בתשובה ולבוא לדרך ג"ע. אין הכרובים מניחים אותו כלל עד שהקב"ה חותר חתירה ממקום אחר בפתח אחר מה שאין הכרובים השומעים דרך הקודש יעכבוהו וזהו הפותח שער לדופקי בתשוב' וזה הב"ת צריך לחלק עצמו מבלי תת חלק ליצה"ר כי להכניסו בקדושה א"א וגם לעשות כעץ הדעת טוב ורע כבינוני הנ"ל ג"כ א"א פן יסור לרוע ח"ו כי כבר עלול לכך ולכן צריך להתרחק ולשמור עצמו מכל עניני יצה"ר מבלי לאכול כי אם לקיום הגוף ולהתענו' ובלי לעשות שום תענוג גשמי וכדומה באופן שיהיה יצה"ר ויצ"ט נפרד נפש שכלי מנפש בהמיי ויגרש נפש בהמיי בדד ישב עם נפש שכלי ואז הקב"ה יקרבו בימין צדקו ותומך תמימים ה' וזהו לב נשבר שנשבר הלבבו' יצר הרע מיצ"ט דדרשינן בכל לבבך כנ"ל אך ב"ת צריך לו להיות לב נשבר שנפרד יצה"ר מיצ"ט ולכך לב נשבר אלהים לא תבזה היינו ב"ת כנ"ל וזהו ענין תקיעות בר"ה כי כבר אמרנו בדרוש הקדום כי קול שופר הוא קול היוצא מן הלב והוא מורה על גימ"ל כתות אלו ולכך הוא ע"י נפיחת הלב בשופר שהוא מורה על ויפח באפיו נשמת חיים כי נפיחה באף הוא המו שופר כי אף הוא כעין שופר ולכך שופר מאריך לעורר מדתו שהוא מאריך אף ולכך שופר שהיא כעין חוטם וצדיקים כל לבבם הכל בכונה אחת כמ"ש והוא קול תקיעה שהוא קול פשוט והבינונים שהם ממוזגים ביצרם הוא בתרוע' כמ"ש עץ הדעת טוב ורע והוא תקיעה ושברים מורכב רע וטוב אבל ב"ת הם שברים לב נשבר ונדכה כמ"ש והנה אם תחלק מספר לב יהי' י"ו והוא וי ולכך בע"ת צריך לצעוק תמיד וי וי על עונותיו וכן אמרו בשברים גנוחי גנח ילולי יליל ואם כל זה תכלית התשובה נבחרת הוא אמרם ה"ד ב"ת באותו מקום ובאותו אשה שקשור בה ככלב ומ"מ עזב לעשות הרע ובזו תבינו כי במקום שאדם חוטא שם נברא משחית והוא שורה באותו מקום וכונן חיציו להשחית ולהתעות בני אדם וכמ"ש בפעור ששורה משחית בחטא ישראל לולי קברו של משה מתיש כחו וכן בכל עון באותו מקום בעו"ה נברא משחית המתע' להתעות האדם ולכך מוחה בזוהר מבלי לקבוע דירתו בבית שישבו בו רשעים כי הוא יחטא שם ולכך אמרו ה"ד ב"ת באותו מקום דייקא ששם חטאו ועונו פעלו משחית לחבל ולהתעותו והוא ניצל ממנו זהו לאות כי בע"ת גמור והקב"ה מסייעו ועוזר לו בלי יכשל בם ולכך אמר מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורי' יכולים לעמוד כי הצדיק אין לו כ"כ עוזר מה' בדרך נסיי וא"כ במקום ההוא ח"ו יהי' נפתה ע"י משחיתים האלה אבל בע"ת הקב"ה מסייע בדרך נפלא ונסיי ולכך ימלט ממנו: