יערות דבש – חלק ב – קטע 54

אמנם השתא דצערי' ליה לר"י בשביל יה"כ מוכח דס"ל דאף לאחר זמנו עובר על בל תוסיף וא"כ אסור להתפלל כל היום דרך נדבה משום ב"ת וא"כ י"ל בדניאל תלת זימנא הוא רשות ואין חובה כלל כמש"ל ואין הוכחה כלל לר"ג דת"ע חובה וא"כ לא הוי ליה לצערי' לר"י עכשיו ושפיר אמרו חדא מג' זימנא עביד שלא כדין נגדו ודו"ק:

אמרו תא ונעברי' מאן נוקים לי' נוקמא לר"י בעל מעשה הוא כו' אלא נוקמא לרבי אלעזר ב"ע כו' אתו ואקרו לי' ניחא ליה למר כו' אמר להו איזל ואימלוך בדבית' וכו' ע"ש ולכאורה הוא משולל הבנה איך שייך שראב"ע שבק כל עצת חכמי ישראל אשר היו רוצים להתמנות אותו לר"מ וילך אחר עצת אשתו:

אמנם בדרך דרוש נראה כך דהנה עונת ת"ח היא מליל שבת לשבת ובמס' אבות דר"נ מבואר דעונת נשיא היא מחודש לחודש מפני ביטול בה"מ ואנן קיימ"ל חמר ונעשה גמל צריך למלוך באשתו שרוצה אשה בקב ותפלות יותר מט' קבין ופרישות ולפ"ז אף כאן ששינה עונת' משבת לחודש להיות שנתקבל לנשיא כנ"ל ויכולה היא לעכב כנ"ל ולכך אמר איזל ואימלוך בדביתהו וא"ש וק"ל:

אמרה לו דלמא מעברין לך אמר לה מעלין בקודש כך הי' גירס' ופי' מהרש"א דלמא ר"ג נפייסו ויחזרו למנותו ויעברו לך אמר לה אעפ"כ ישארו לי מעט שיור מטעם דמעלין בקודש וא"מ:

ואח"כ אמרה דלמא ענוש לך כך הי' בגי' ישנה וי"ל אמאי לא שאל' לו שאלה ב' ברישא דלפי השכל נכון זה לישאל ברישא דלמא ענוש לך וכו':

ונראה דאיתא בגמ' דיומא כה"ג שראה קרי ביה"כ ומינהו אחר תחתיו ועבר יה"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונה גדולה עליו דר"מ ור"י אומר הראשון חוזר לעבודתו והשני אינו כה"ג ואינו כהן הדיוט כה"ג לא משום איבה וכהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין ואמר רבא הלכתא כר"י תוס' ד"ה הלכתא כו' תימא הלכתא למשיחא הוא וי"ל דנ"מ לפרנס שעבר מחמת איזה סיבה ומינהו אחר תחתיו ואח"כ עבר הסיבה הראשון חוזר לפרנסתו והק' המהרש"א והמג"א בא"ח הלא זהו דומה לכה"ג שראה קרי שחוזר לעבודתו וזהו בין לר"מ ובין לר"י וקושית תוס' במ"ע על רבא הלכת' למשיח':

ונראה לתרץ דתוספ' מקשי' ממ"נ כיון דאמר' כה"ג לא משום איבה משמע דמן הדין הוא להיות כה"ג וא"כ איך קאמר אח"כ ולא כהן הדיוט משום מעלין וכו' כיון דמן הדין ראוי להיות כ"ג א"כ איך ס"ד להיות כהן הדיוט הא הוי מחוסר בגדים ותי' בשם הירושלמי דהוי כה"ג שנתמנה בפה ונסתלק בפה עכ"ל והנה בירושלמי בהוריות הביא דעה אחרינא כתיב כי שמן משחת קודש כו' אישי ה' מה אישי ה' בקדושתו אף הוא בקדושתו ע"ש ונ"ל דבזה פליגי ר"מ ור"י וכ"ע אית להו משום איב' רק ר"מ ס"ל דכה"ג א"א להעבירו כנ"ל וא"כ כל מצות כהונה גדולה עליו ול"ל דלא יהי' כה"ג ולא כהן הדיוט דליכא העבר' גדולה מזו ור"י ס"ל דיוכלו להעבירו לכה"ג כמש"ל לחד דעה ולכך משום איב' מעבירין אותו וכהן הדיוט לא משום מעלין בקודש כו':

ולפ"ז אין ראי' מדברי ר"מ לפרנס דבשלמא הכא כיון דאין יכול להעבירו לכה"ג וא"כ תרוייהו כה"ג רק דיש לראשון קדימה מהשני ולכך הראשון חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונ' עליו משא"כ גבי פרנס כיון דיש כח להציבור להעבירו כי עכשיו שהעבירו לזה מחמת איזה סיבה ומינהו אחר תחתיו אין לך העברה גדולה מזו אשר יש בידם לעשות ועשוהו א"כ לפי הסברא הפרנס שני מוכרח להיות בתוקפו ואיך ס"ד לומר שאח"כ יחזור ויסלקוהו לשני ואין דומה כלל:

אמנם לר"י דס"ל דיוכל לסלקא לכה"ג ואפ"ה אמר הראשון חוזר לעבודתו ולא אמרינן כשמינהו השני הראשון א"ח וא"כ ה"ה בנדון זה בפרנס כי חד מילת' הוא וא"ש:

ואיתא בגמרא דמכות אחד כה"ג וא' שעבר שמתו מחזירין את הרוצח לפיכך אמותיהם של כה"ג מספקי' להם מים ומזון שלא יתפללו על בניהם שימותו וכה"ג וכי מצלי מייתי והכתיב קללת חנם לא תבא ומשני דהי' להם להתפלל על בני הדור וכו' ופי' המהרש"א דזה תלי' משום דהמה כה"ג ועיני העם עליהם ובהם תלוי עכ"ל:

והנה כל זה א"א כר"מ דאף כהן שעבר ממשיחתו הוא כה"ג אבל לר"י דס"ל דהשני אינו כה"ג כלל וא"כ קושי' הש"ס במ"ע ועכצ"ל כתי' המדרש דקטרגא אפילו כלפי שמיא מהני וראייתו מאיוב לית לך דלטורי' מה שהשטין על איוב:

ובזה יובן הנ"ל דמתחילה לא שאלה לו דלמא ענוש לך משום דקללת חנם לא תבא ואין לך קללת חנם יותר מזה לאיש אשר נתמנ' ע"פ כל חכמי הדור יראים ושלמים וה' עמם אמנם כששמע' ממנו דא"ל מעלין בקודש וא"מ ע"כ מוכח דס"ל כר"י דאי כר"מ אי אפשר להחזיר ר"ג להיות נשיא אף דמפייסו דלר"מ פרנס שעבר מחמת איזה סיבה ומינהו אחר תחתיו ואח"כ עבר הסיבה השני קודם א"ו דס"ל כר"י:

וא"כ קשה קושי' הש"ס כהן שעבר ממשיחתו אמאי אמו מספקת להם מים ומזון הא הוי קללת חנם וא"ל כתי' הגמ' דהי' לו להתפלל כנ"ל ז"א כיון שהוא אינו כה"ג כנ"ל ועכצ"ל כתי' המדרש דקטרוג מהני כנ"ל ולזה יפה שאלה לו דלמא ענוש לך והשיב לשתמש אינש יומא חדא וכו' וא"ש:

אח"כ אמרה לית לך חוורתא וצריך להבין למה שהת' בשאל' זו עד לבסוף ונראה דאיתא בש"ס דחגיגה ותענית ובירושלמי ב' דיעות על הפסוק שר חמשים שאין ממנין פרנס על הצבור אלא אם הוא בן נ' שנה ואמרו הטעם דאז הגיע לכלל בינה וזקנה דכתיב ויהי כי זקן שמואל כו' והי' בן נ"ב שנים ופי' אחר שאין ממנים אלא מי שהוא בקי בחמשה חומשי תורה:

ונראה דתלי' בזה לפי מה דקיימ"ל דאין ממנין פרנס על הציבור או א' מסנהדרין או ש"ץ אא"כ פרקו נאה ודעת אחד מהפוסקי' דאינו בכלל פרקו נאה כי אם שנזהר אף מחטא שוגג וחד דעה ס"ל אם חטא בשוגג מקרי ג"כ פרקו נאה רק דוקא שעבר במזיד ולכאורה לדעה הראשונה שצריך להיות נזהר אף מחטא שוגג ע"כ מוכח דס"ל דממנין נשיא אפי' פחות מנ' דמקרא מלא הוא בתורה ואם נשיא יחטא ואם אמרינן דאין ממנין לנשיא פחות מבן חמשים וצ"ל ולא חטא כלל אף בשוגג האיך ס"ד דיחטא לאחר מכן הא אמרי' כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור אע"כ דממנין פחות מבן חמשים שנה.

אמנם לאידך דעה י"ל כפי סברא החיצונה דאין ממנין אלא דוקא בן חמשים ולא קשה ה"ד כנ"ל די"ל דהי' עבר עבירה מקדם בשוגג ואפ"ה היו מונים אותו לפרנס דמקרי פרקו נאה כנ"ל:

ואיתא בירושלמי בהוריות על פסוק זה אשר נשיא יחטא ולא מקודם לפי שהנשיאות מכפרת וחד אמר ולא שחטא לאחר שעבר מנשיאותו נמצא לדעה ראשונה י"ל דהי' לו חטא ואעפ"כ מינהו אותו דס"ל כדעה זו אם חטא בשוגג הוי פרקו נאה:

ובזה יובן הנ"ל כי זה ברור דמה שאמר ראב"ע לשתמש יומא חדא בכסא דמוקרא וכו' ק"ו שבשביל כבוד ויהורא עשה כן ולהכניס עצמו במחלוקת ובוודאי ברור שכוונתו הי' כיון שנשיאתו מכפרת עון ולכך רצה להיות נשיא ונמצא ס"ל שאף שחטא מקודם לכן בשוגג מותר להתמנות אותו לנשיאות ממילא י"ל כסברת חוץ דשר חמשים הפי' שיהי' דוקא בן חמשים ושפיר אמרה לית לך חוורתא בלא זה לא הי' יכולה לשאלה דבר דהי' יוכל לומר כאידך דעה והי' מוכרח לומר דממני' אפי' פחות מחמשים כנ"ל אבל השתא שאלה שפיר לית לך חוורתא וא"ש ודוק:

ואמרו תנא בו ביום שלקהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנוס כו' ע"ש ויש להבין למה דוקא סלקוהו בו ביום דאיתא בגמרא ושער ראשו כעמר נקי מה עמר תוכו כברו אף ת"ח צריך להיות תוכו כברו ועוד דעה אחרת במדרש שער ראשו כעמר נקי דזקן נאה וראוי שיהיה בישיבה:

ובזה יובן שביקשו למנות לראב"ע לנשיאות דלא הי' איכפת להם במה דלא הוי ליה חוורתא וא"כ הם דרשינן שפיר מה עמר תוכו כברו ור"ג כשהי' מכריז דבר זה מי שאינו תוכו כברו וכו' מסתמ' לא עשה זאת מלבו רק בהסכמות כל החכמים והם היו ס"ל כך:

אבל השתא בראותם דנעשה נס לראב"ע ואקיף לי' תמני סרי דרא חוורתא מזה היה מוכח דע"כ הפי' של עמר נקי כאידך דעה נאה לבעל הישיבה שיהי' זקן ויותר אין להם ללמוד על תוכו כברו ושפיר סלקוהו אותו יום לשומר ב"המ ונתנו רשות לכל התלמידים לכנוס לבית המדרש והדברים ברורים:

ואמרו אח"כ שם בו ביום בא יהודה גר עמוני אמר להם מה אני לבוא בקהל כו' ע"ש וצריך להבין למה בא דווקא בו ביום ולא מקודם לכן וגם דברי ר"י דמתיר לבסוף משום דכתיב ושבתי את שבות עמי ישראל וכו' ע"ש עדיין אין להוכיח אם עדיין לא שבו כמו ישראל או לא וא"כ הוי ספק וספיקא דאורייתא לחומרא ולמה התירוהו ר"י:

אמנם נראה דהרמב"ם פסק במנין מצות ל"ת דאל תצור את מואב אינו נוהג לדורות אלא בימי משה וראי' דכתיב במשיח וירש את שער הנגב שהוא עמון ומואב וזה ודאי דמצות לא יהיו בטילים לימות המשיח אמנם הרמב"ן השיג עליו וס"ל שנוהג לדורות רק שכבר בא סנחרב ובלבל את כל האורות והותר ארצם למשיח ולפ"ז י"ל דר"י ס"ל כדעת הרמב"ן שבלבל סנחרב האומות ועדיין לא שבו וא"כ שפיר התיר אותו ר"י לבוא בקהל אך כ"ז לדברי ר"י דפסקינן כוותי' דמצות אינם בטילים לע"ל אבל למ"ד דס"ל דמצות בטילים לע"ל אין מקום לקושייתם ממשיח וא"כ אין להכריע אם כבר שבו או לא:

ואיתא במשנה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי וכו' עד שדרש בן זומא כל ימי חייך וכו' ויש להבין למה מיאנו ראב"ע בדרוש מ"ש חכמים כ"י חייך לרבות לימות המשיח ונראה לומר כך דס"ל דמצות אינם בטילים לע"ל וא"כ לא צריך קרא לרבות ימות המשיח דהוי כמו כל המצות ומש"ה דרש כל לרבות הלילות:

ובזה יובן דמקודם ליום הזה היו דורשי' כחכמי' להביא לימות המשיח נמצא א"כ מוכח מצות בטילים לע"ל דאל"כ מקמ"ל להביא לימות המשיח כנ"ל ואם כן הוא כמ"ד דמצות בטילים לע"ל אין מקום להקשות קושי' הרמב"ם הנ"ל ממשיח ואין הכרע אם כבר שבו עמון ומואב או לא וא"כ הוי ספק דאורייתא ולחומרא כנ"ל ולהכי לא בא יהודה גר עמוני עד עתה לשאול על עצמו:

אמנם בו ביום שנצח ב"ז ודרש כל ימי חייך לרבות הלילות והיינו כנ"ל דמצות אינם בטילים לע"ל:

וא"כ קשה קושיא הנ"ל איך ירש משיח את ארץ עמון ומואב ועכצ"ל כתי' הרמב"ן לפי שבלבל אותן סנחרב ועדיין לא שבו ולזה בא לבקש התרה על עצמו והתירוהו ר"י שפיר ודברים כנים ואמיתים ודוק:

והואיל דאתי לידינו האי מילתא במ"ש שהי' מחלוקת לש"ש בין חכמי ישראל ז"ל כנ"ל אציגה ג"כ מה שאמר הגאון הנ"ל ז"ל במחלוקת זה בברייתא בפסחים בהאי מאמר ששה דברים עשה חזקי' ג' הודו לו וג' לא הודו לו עיבר ניסן בניסן וסתם מי גיחון עליון וקצץ זהב מדלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו גנז ספר רפואות והודו לו קצץ נחש הנחש והודו לו גירר עצמות אביו במטה של חבלים והודו לו ע"כ ויש להבין כיון דלא הודו רק בג' דברים שעשה שלא ברצון חכמים א"כ יקטין היריעה מה שהודו לו כי רבו מעשה חזקי' מצדקותיו יסופר לדור דור ולמה אמרו רק ג' וצ"ל דהוא כך בשביל שלא הודו לו על ג' הודו לו על ג' והא בהא תלי':

ונראה דהרמב"ם פסק הבא על הפנוי' וילדה ומת אשתו חולצת ולא מתייבמת דחוששת כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ותמיה עליו דבגמרא דסוטה אמרי' בבי' דינא של יהודה הופיע רוה"ק דכתיב צדקה ממני מנא ידעה דלמא זינתה עם אחר ג"כ ודחי הגמרא דלמא מני יומא וירחא ואקלע מה דחזינן חיישי' ומה דלא חזינן לא חיישינן וזה מבואר דלא כדברי הרמב"ם דחשש דזינתה עם אחר מה דלא חזי' ונראה ליישב דבלא"ה יש לדייק מלת ודלמא דמה מקום ספק יש כאן פשיטא דאתרמי יומא וירחא דהכזונה ח"ו יעשה את אמנו תמר שזרע קודש שלה חוטר משיח צדקינו לא יהי' מיהודה ופשיטא דאתרמי:

לכן נראה דידוע מה שפסק הר"י מינץ דאם נתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסליו ולד כשר שיפורא גרים וימים של סיון וימים של כסליו כל א' לחודש נחשב ולזה הכל מטעם המד' אקרא לאלהים גומר עלי וכו' עיין בש"ך בהל' נדה סי' קפ"ט ע"ב ומבואר במדרש הנעלם דזו בישראל דאין מזל לישראל ולכך שיפורא קא גרם דהקב"ה מסכים למעשיהם של ב"ד כהנ"ל וכשמעברין ב"ד החודש הבתולים חזרו בג' שנים ויום א' אבל באו"ה יש מזל מה טיבו שיפורא דב"ד אצלם ולא שפורא קא גרים. והנה חטא יהודה בחמר על שבעלה קדשה בלי הכירו מי זה ואיזה ותמר הית' אז בחזקת שומרת יבם כמו א"א כמ"ש הרמב"ן על התורה לכך דינה בשריפה ולפ"ז ח"ו להרהר אחר שבטי י"ה שהם יהי' מזנים עם תמר ויעברו על איסור א"א אוקי גברא אחזקת כשרות רק הרצון שיהי' מכוון כנ"ל כעובדא דר"י מינץ איזה ימים בחודש ראשון ואיזה ימים בחודש אחרון וה' חדשים באמצע ולזה דייק ימים וירחא וא"כ ליכא למיחש לעכו"ם בשלמא לישראל שפורא קגרי' משא"כ בעכו"ם ולא נשלם עדיין זמן העיבור רק קשה דלמא באמת זינתה עם עכו"ם איזה חדשים מקמא דבעל' יהודה והרי הן חדשי' שלימים וע"ז קאמר הגמרא דזה אין לחוש כמבואר בגמרא דכתובות דאוקי אשה אחזקתה חזקת כשרות וגם חזקת בתולה כי תמר בתולה היתה מהשתא הוא דאתרע וא"כ קודם בעילת יהודה אין כאן חשש ולא מרעין חזקתה ולאחר בעילת יהודה א"א לתלות בעכו"ם כנ"ל ושפיר קאמר מה דחזי' חיישינן וכו' ר"ל לתלות שנבעלת קודם ליהודה כי לא אתרע חזקתה אז אבל מכאן ולהבא ודאי חיישינן ויפה פסק הרמב"ם כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר שנבעלה לו כבר ואתרע חזקתה:

והנה דיש להבין על מה דפריך בגמ' דסנהדרין על חזקיה ול"ל לחזקיה זה ניסן ואין אחר ניסן ומשני טעה בדשמואל דאמר אין מעברין ביום ל' של אדר וכו' נראה ליישב דודאי חזקיה ידע הך דשמואל רק טעה בהבנתו הוא דקביעות חדשים יום ל' ויום ל"א הוא דבין מולד למולד יש כ"ט מעת לעת וי"ב שעות תשצ"ג חלקים כנודע וזהו מהלך לבנה ואין לה שייכות עם מהלך חמה ביום ובלילה ועד"מ בשוכני צפונים שאין חמה זורח כלל כמה וכמה חדשים מ"מ כשיתמלא כ"ט יום י"ב תשצ"ג כנ"ל הרי חודש אחר וכן בתחילת הקיץ במקומות הנ"ל שאין שם לילה כלל והכל כיומא אריכת' בשביל זה מ"מ כשיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג הרי חודש אחר כי מה ענין לבנה לחמה ומבואר בקרא כי בחודש הראשון בשנה ראשונה למלכו עיבר חזקיה הנ"ל וע"כ דמת אחז ער"ח ניסן דאל"כ בשנה שניה מבעי' ליה דקיי"ל מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע ניסן מונה לו שנה שנית ומלכות ב"ד הבנים יורשים בלי מונים ובלי משיחה כלל כמאמר חז"ל למה משחו את יואש מפני עתליה וכו':

וידוע מ"ש רש"י בנביאים בשם המדרש כי אותו יום שמת אחז נתקצר היום עשר שעות ולא היה רק ב' שעות ואח"כ כשהגיע אור של יום שלשים לפני מהלך כ"ט פעמים מעת לעת עדיין הי' בתוך כ"ט מעל"ע כי מה איכפת בשקיע' החמה שלא בעונתה סוף כל סוף מהלך לבנה חזרה עשר שעות הנ"ל ועדיין הוא בתוך כ"ט יום ולכך סבר חזקיה כי אין זה יום למ"ד באמת ללבנה רק כ"ט יום הוא כמש"ל ובשביל כך עיבר והבן. אמנם באמת מ"מ טעה כי עכ"פ היה יום ל' למנין ערב ובוקר יום א' ואלו רצה הב"ד לקבוע אותו היום לר"ח היה הרשות בידם ואין נ"מ במהלכי לבנה דאתם אפילו שוגגים וכו' והואיל וראוי לקבוע ניסן קרי' בי' וידוע מ"ש הרמב"ם בפי' המשניות כי ספר רפואות שגנז חזקיה לא היה ספר רפואות שלנו רק הי' בנוי ע"פ מהלך חכמות הכוכבים ומזלות ולכך גנזה משום דאין מזל לישראל:

אך לפ"ז ודאי דשיפור' קגרים כנ"ל במדרש הנעלם וא"ש דבשביל שגנז ספר רפואות להורות דאין מזל לישראל וא"כ שפור' גרס וביד ב"ד לקבוע חדשים בלי סדר ומהלך לבנה כנ"ל מאקרא לאלהים גומר עלי וכו' ואתם אפי' שוגגים ואתם אפי' מזידים כי הקב"ה מסכים ע"י א"כ שפיר יום ל' של אדר אפי' באותו זמן שנתקצר היום ראוי לקובעו ניסן קרי' ביה ולא יפה עשה שעיבר ביום ל' של אדר ולכך עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו ודוק:

והנה הרמב"ם פסק דאם אביו רשע אע"פ שפטור על הכאתו וקללתו מ"מ חייב לכבדו והק' הב"י והט"ז דאמרי' הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם הניח להם אביהם דבר מסוים כגון פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן פירש"י שלא יאמרו זהו של גזל מן פלוני ופריך הגמרא והני בכבוד אביהן מי חייבו איקרי כאן ונשיא בעמך וכו' ואילו לשיטת הרמב"ם לק"מ דהא מ"מ מחויב לכבדו:

ונ"ל ליישב דיש ליתן טעם באמת למה חייב בכיבוד כיון דהוא רשע ונראה שהוא הטעם שאמרו אב ע"ה ובן ת"ח מחויב בכבודו ואמרו על מהר"ם מרוטונבורג שבשביל זה לא היה דר עם אביו בעיר אחת ומזו הטעם ס"ל להרמב"ם דגם באביו רשע צריך לנהוג בו כבוד מפני מראית עין כי מי יבחון אם הוא רשע או לא:

וא"כ ל"ק מהגמ' דגמ' פריך ממ"נ כיון דכל כבודו של אביו הוא כפי' רש"י שלא יאמרו זהו פלוני שגזלו:

וא"כ דידעו זה אין כאן מראית העין דהא נודע שהוא רשע ואם לא ידעו אין כאן העדר כבוד לאביהם דהא לא ידעו שגזלו וקשה ממ"נ וא"ש ובזה יש לכוון מ"ש רש"י דלכך נאמר וימת תרח בחרן שלא יאמרו הניח אביו זקן והלך לו וקשה באמת האיך הניחו אבל לפי הנ"ל. ניחא דבאמת היה רשע אבל מפני מראית עין הרי נתפרסם עליו שכבר מת ואין כאן מראית עין וזהו הי' הטעם ג"כ של חזקיהו דגירר עצמות אביו במטה של חבלים וקשה לשיטת הרמב"ם הא חייב בכיבוד אב רשע דהא קיי"ל מכבדו בחייו מכבדו במותו:

אבל לפי הנ"ל ניחא דבהכי לא שייך מראית עין דהכל יודעים שהוא רשע מוחלט רק על הא דאברהם בלא"ה יש לדחות דהיה ב"ת ובלא"ה אינו מצוה על כבוד אב ואם ואברהם דקיים כל התורה כולה הא כתב הרמב"ן בתורה שהיא דוקא בא"י ולא בח"ל ותרח בח"ל היה בחרן אבל א"א כיבוש יחיד שמיה כיבוש וחרן בכלל ארם נהרים ובכלל א"י יחשב א"ש כנ"ל: