יערות דבש – חלק ב – קטע 52

וא"כ הקושי' איך קאמר ונקדש בכבודי אם הוא מתלבש והיה בבחינות כבוד ה' הרי אינו כ"כ נסערה ואינו מתקדש ואינו מדקדק כ"כ כנ"ל ואיך קאמר ונקדש בכבודי.

אבל באמת כשהשכינה שורה בישראל אינו מתלבש במלאכי' רק בצדיקי' בני עלי' בהם מתלבש ובהם כבודו כאשר האריך בזה האר"י ז"ל ובהם שייך סביביו נסער' כי הם בעצם הלבושים והם קרובים ובהם יתקדש ומדקדק עמהם כמלא נימא וזהו א"ת בכבודי אלא במכובדי היינו הצדיקים מכובדי עם הם כבודי כי בהם אני מתלבש ובהם אני מתקדש לדקדק עמהם כחוט השערה ובזה יתעלה כבודי שאינו נושא פנים לקרוביו:

וא"כ שניהם אמת מכובדי וכבודי הם הכבוד והלבוש וזהו מאמר משה הוא אשר דיבר ה' בקרובי שהם הלבוש בעצמו אקדש לדקדק עמהם כנ"ל ועל פני כל העם לא אדקדק כי אכבד כי לא אראה אליהם רק ע"י לבוש וזהו אכבד בלבוש וכבוד ה' מראה להם כנ"ל ולכך לא אקדש כי מסך מבדיל אבל קרובי שהם בעצם הלבוש והכבוד בהם אתקדש והבן:

ואמר משה סבור הייתי וכו' ועכשיו ראיתי שהם גדולים הפי' הוא כי אלו היו שווים במדרגה יותר הי' למות משה ואהרן שהם זקנים משימותו הם שהם נערי' מיתת זקנים יפה ומיתת נערים קשה כמבואר במדרש וע"כ שהם גדולים ממנו וממך:

וזהו שאמרו נ"ו מתי ימותו שני זקנים הללו כי ידעו כי בהמ"ק יתקדש בשני צדיקים וחשבו כי הם ימותו כי הם זקנים ומיתתם לא קשה כ"כ ולכך אמרו מתי ימותו כי הי' מצפי' על חנוך המשכן שהי' שלימות עולם וחשבו שע"י יתקדש ודייקא זקנים הללו כנ"ל וא"ש:

ואמרתי ג"כ שם במה שאמר במדרש ורש"י ותצא אש שני חוטי אש יצא מבית ק"ק ונחלקו לד' ושרפו והפי' י"ל כך והיינו כי הם הורו הלכה בפני רבן ואמרו כל המורה הלכה ישכנו נחש ובמדרש שיר השירים איתא כשבאו ישראל למדבר פחדו מנחשים יצאו שני חוטי' מבית ק"ק ונחלקו לד' ושרפו כל נחשים א"כ היו הם מחוסרים נחש שהיו מוכנים לעשות דין בהמורה הלכה ב"ר ולכך עשו הם שליחות נחש והבן:

ויובן ג"כ במה שאמר המדרש וידום אהרן מה ה"ל לומר ביום השמיני ימול בשר ערלתו ואמרתי בדרך פשוט הוא כך כי ידוע הי' שהמשכן הוצרך להתקדש ע"י שני צדיקים כנ"ל וחז"ל אמרו הטעם מפני מה נימול לשמונה שלא יהיה אביו ואמו עצבים והכל שמחים אף פה הי' כך הכל שמחים שנתקדש המשכן והוא ואשתו עצבים והבן:

ולהבין ג"כ הפסוק שם ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן מה בא להשמיענו בזה שהיה דוד אהרן ופירשו המפרשים דוד הוא לשון אוהב כמו אני לדודי ולהבין הוא כך כי יצהר היה לו תרעומת על אהרן כמו שבאמת פרח נצר קרח ואמרו כי לא הי' לו ליקח כהונה ומלכות לעמרם רק אחד לו ואחד לבני יצהר אבל בני עוזיאל אין להם פתחון פה כי להם לא היה מגיע בשום פנים הגדולה ולכך צוה משה להם להטפל בקרובים כי אין להתעסק במת מי שיש לו טינא עליו והבן:

והזהיר הכתוב שם יין ושכר אל תשת והרבה טעמים הוא בזה כאשר אמורה עם הספר בכל המפרשים וספרי קבלה אבל העיקר להורות לבני ישראל החוקים כי אדם המערער על חוקי ה' הוא כשאינו יודע מיעוט ערכו בתורה ובמדע כי היודע פחיתת ערכו לא יתגאה לומר מה טעם יש בו ואיך יעוז הטפש לערער על מעשה חכם:

אמנם אם שותה יין נאמר ישתה יין ישכח רישו ועני בדעת הכוונה שחושב הוא חכם ומכח זה בא לערער על החוקים ולכך שלמה שאמר אני ארבה ולא אסור צווחה אמו אל למלכים שתו יין וכו' ולכך אמרה תורה אל ישתה יין להורות החוקים ואם הוא שתוי יערער על החוקים ודוק:

אך זה הקושי' עדיין אינו מיושב ובמ"ע למה חשבו שהם ינהגו הדור וכי לא היה בישראל שאר זקנים כנ"ל וי"ל כך דרמב"ן בפ' ויחי כתב דלכך נענשו כהנים צדיקים בני חשמונאי שספו תמו ע"י הורדוס כי עברו על צוואת הזקן יעקב לא יסור שבט מיהודה והם לקחו השבט וממשלה לעצמם ועיין שם ואברבנאל כי אף בגולה צריך תמיד להיות נשיא מושל מיהודה ויש להליץ בעד צדיקים ישרים כאלה איך לא שמו על לב לעבור על לא יסור וכו' וכן יש להבין איך העבירו חז"ל לר"ג ואוקמה לר"א בן עזרי' דר"ג היה מבני הלל:

אבל אמרו בגמ' לא יסור שבט מיהודה אלו בני הלל נשיאי א"י ומחוקק וכו' אלו ר"ג בבל ופי' תוס' בשם ירושלמי דנשיאי א"י לא היו רק מנוקבא מזרעא דדוד ע"ש ולפ"ז אף דהוא רק מצד אם מיהודה קרי' בי' שבט מיהודה וכן הי' בני בניו של הלל וידוע כי כל הכהנים הם שלשלת אהרן ואשתו של אהרן הי' אחות נחשון משבט יהודה ולכך לא חששו צדיקים חשמונאי בזה כי הם מצד אמם מיהודה קרי' ביה שבט יהודה כמו בני הלל וכן חז"ל לא חששו להעמיד ר"א ב"ע מקום ר"ג כי היותו כהן עשירי לעזרא הוא מצד אם מיהודה כמו זרע הלל:

ולכך אמרו נ"ו מתי ימותו זקנים וכו' ואנו ננהיג הדור כי הם אינם משבט יהודה ולא נאות להם להמשל על ישראל נגד צווא' יעקב לא יסור וכו' אבל אנו ננהיג הדור כי הם מצד אם מיהודה ולהם נאות הממשלה וא"ש: וכן

במרדכי שהי' בימיו מנהיג וראש לדור כנודע בכל ספרים והי' בשושן ראש ליהודים איד עבר על לא יסור וכו' ולזה מתרץ הכתוב אמו מיהודה ולו נאות ולכך הקדים הכתוב טרם אמרו שהי' בשושן לראש ופרנס אמר הטעם איש יהודי שהיה מיהודה מצד אם ולכך היה בשושן לראש ופרנס אמנם להך דרשא דלכך נקרא יהודי דכפר בע"ז ולא אמו מיהודה השאלה במקומו איך לא שת ללבו צוואת הזקן:

אבל במדרש יש עד כי יבא שילה זה משה כי מנין שילה כמנין משה והיינו דהי' כלול כל ישראל יש לו רשות למשול וא"כ לפ"ז אם מרדכי בדורו שקול כמשה א"ש ולק"מ דהיינו עד כי יבא שילה ולכך קאמר המדרש על היה בשושן דהיה שקול כמשה וכו' ובזה אין כאן שאלה איך עבר על לא יסור וכו' כנ"ל וא"ש:

אבל עוד אמרו במדרש איש יהודי מלמד שהיה מרדכי פרנס טוב לישראל כמשה דכתיב לולי משה עמד בפרץ אף מרדכי רצוי לרוב וכו' ולהבין כוונת המדרש בזה נראה דאמרו בגמ' דדניאל אזל לבל יהי' במעמד הצלם שהקים נ"נ ויהי' נשלך לכבשן אש כמו חמ"ו דלא יאמרו זכיתיה גרם. ואמת אמרתי טעם למה יתלו יותר בזכות דניאל מן זכות חמ"ו. אבל אמרתי כי ודאי אין צדיקים נוחים בעשות נס לבל יקרה להם גסות עי"כ כי לא סגי שלא יהי' רמות רוחא ביה כי שינה בעבורו סדרי בראשית ולכך אמרו מי שנעשה לו נס מנכין מזכותו כי לא סגי שעי"כ יהיה לו קצת רמות רוחא:

אמנם אמרו במדרש יעקב אשר פדה כי לא היה אברהם ראוי להנצל מכבשן רק בזכות יעקב וא"כ אף חמ"ו אין להם להתגאה מי יודע איזה צדיקים שיצא מהם ובזכותם נצלו כמו אברהם בשביל יעקב. אך בקרא כתיב ומבניך יהיו סריסים בהיכל המלך ודרשו בגמ' על דניאל וסריסים ממש וא"כ אלו ניצול דניאל היה מורה על זכותו דל"ל בגין בניו והיה רמות רוח ולכך נמלט וחמ"ו הם יכולים לתלות בזרען זהו אמרתי דרך דרש:

אבל פשוטן של דברים כי יתלו בזכות דניאל שהיה יותר מפורסם מהם כדאמרו הוא עדיף מנייהו אפילו מחגי זכרי' מלאכי. אבל יש כאן קושי' בהעמדת צלם של נ"נ מרדכי הצדיק מה עשה אם השתחוה ח"ו איך נאמר איש יהודי דהיה כופר בע"ז והא השתחוה לצלם ואי לא השתחוה למה לא הושלך הוא ג"כ לכבשן וצ"ל דהיה נשאר בשושן ולא הלך לבבל מקום עמידת הצלם ונמלט לנפשו וזהו שדייק הקרא איש יהודי היה בשושן כי נמלט והיה תמיד בשושן ולא הלך לשם ונשאר תמיד ביהדותו ולכך נראת כי מרדכי בשושן מלט ג"כ כל בני העיר בחכמתו שכל בני שושן לא הלכו לשם כי הוא היה מנהלם ועל פיו עשו הכל וכאשר הוא לא הלך כן הם לא הלכו ולכך אמרו בגמ' מפני מה נתחייבו כלי' מפני שנהנו מסעודה וכו' א"ל א"כ בשושן לבדן יהרגו והשיב שהשתחוו לצלם וקשה א"כ למה אמר מתחילה שנהנו מסעודה וכו' אלא תרווייהו בעי כי עם שישן נמלטו ולא השתחוו לצלם לעומת זה נהנו מסעודה ושאר ישראל שלא נהנו לעומת זה השתחוו לצלם ולכך היה גזירה כללית וא"ש:

אך יש להבין למה נמלט מרדכי ולא הלך לשם לקדש ש"ש כמו ששאל במרדכי כי מה פרסו' זכות יש בו יותר מחמ"ו. אבל אמרו שלשה על דניאל ול"ל דלא יאמרו זכותיה הוא זהו לא שייך לכאורה קב"ה מכריז עליהם פרנס טוב דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל הרי דפרנס טוב הקב"ה קורא בשם ומקרא מלא בשמך קראתי אם תעבור במי' וכו' ואם תעבור באש לא תכוה א"כ מרדכי שהי' פרנס טוב היה ה' קורא בשמו ואם כן שפיר לא נכוה באש ועדיין יתלו בזכות מרדכי היות נקרא בשם מהקב"ה:

וזהו כוונת המדרש דקאמר איש יהודי היה בשושן היינו כנ"ל דהי' כופר בע"ז רק בזמן הצלם היה הוא בשושן כנ"ל וקשה למה ולכך אמר המדרש דהיה פרנס טוב לישראל כמו משה וה' קראו בשמו ולא היה תימא אם לא היה נכוה באש:

ובאמת עיקר ענין מרדכי שקדש ש"ש ברבים כמו יהודה דאמרו שקידש ש"ש ברבים ניתן בשמו שם הוי"ה ויוסף שקידש ש"ש בסתר ניתן לו אות אחת ופי' המהרש"א כי היה בו כל השם זולת ה' אחרונה שעיקרו הוא השם הנ"ל וכן מרדכי כשהיה בשושן ולא הלך למקום הצלם קדש ש"ש בסתר כמו כן לכך נאמר איש יהודי שיש בו רק ג' אותיות ראשונים משם חסר ה' אחרונה משם אבל אח"כ כשקדש ש"ש ברבים ולא יכרע ולא ישתחוה להמן נאמר באמת מרדכי היהודי הרי כאן כל השם והבן:

וניתן ליוסף אותיות השם כי יש להבין מה קידוש ש"ש שייך בזה ומהכ"ת לזנות אשת אדוניו אבל ידוע מ"ש הזוהר כי אסתר לא נבעלה לאחשורוש רק שידת נכנס בדמות' ובצלמ' כנודע וא"כ היפלא מיוסף לעשות ג"כ כזה לשלח שד כדמותו ויופיו לעשות צורכי אשת אדוניו וינצל מחטא ותרעומת אבל היה בעיני עולם ובעיני' כעובר עבירה כאילו זינ' אשת רעהו כי הם לא יבחינו שהוא שד הבא בדמותו ויהי' ח"ה לכך הכניס עצמו בסכנ' זו וזהו כוונתם קידש ש"ש בסתר והבן:

וידוע כי שדים אף שיכולים להתלבש בדמות אדם אבל בזאת ההבדל אם מזכירי' ש"ש בפשוט כי לשד א"א להזכיר כאמרם אצל יהושע כי לכך לא חשדהו בשד היותו מזכיר ש"ש ולכך מדה כנגד מדה ניתן ליוסף בתוס' שמו שיהי' השם בשמו להורות כי קידש ש"ש ולא חפץ לשלח שד אשר סגר עליהם המדבר ש"ש:

והנה באמת מרדכי קידש ש"ש למאוד ועיקר קידוש ש"ש מבלי ליתן ח"ו פתחון פה לשאר עם שלא להקל ויכשילו וזה הי' במרדכי כי יש להבין מה שנאמר ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם כי הוא יהודי וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן חימה ויש להבין מה הי' צריך להגד' הלא יראה כי אין מרדכי כורע ומה אמרו היעמדו מה אמרו בזה וביחוד מה שנאמר כי הגיד להם כי הוא יהודי מה זה לענין היעמדו דבריו סוף כל סוף יהי' מאיזה עם שיהי' עובר מצות המלך ויותר תמוה מ"ש אח"כ שני' וירא המן כי אין מרדכי כו' כי הלא כבר נאמר שמרדכי לא יכרע וכבר אמרו לו כן להמן נוסף על הראי' ומה בא שנית לומר שראה כי אין מרדכי כורע:

אבל הענין כי לאדם מותר להשתחוות רק המן לבש צלם עכו"ם וזהו אסור וזהו היה תשובת מרדכי בשאלם לו מדוע אתה עובר את מצות המלך כי אמת מלך צוה לכרוע להמן אבל זהו לא היה כוונת המלך שיתן עכו"ם בבגדו וע"ז לא הי' כונת המלך להכריח לכל אומה לעבוד עכו"ם הלא מאז יסד המלך לעשו' כרצון איש ואיש דת ודת ועבדי המלך להבחין דבריו אמרו להמן להסיר לפעמים צלם עכו"ם ולעבור לפני מרדכי ובזאת יובחן אם אז יכרע כנים דבריו שהוא מפני עכו"ם לא יכרע אבל אם גם אז לא יכרע הרי מורה כי אין רוצה להכניע עצמו להמן:

וזהו שאמר ויאמרו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי פי' ביקשו ממנו להסיר הצלם מבגדיו כי הגיד להם כי הוא יהודי ואינו משתחוה לצלם לכך ביקשו להסיר הצלם ובזה יובחן אם יעמדו דבריו שתלה בצלם והמן עשה כדבריהם אבל מרדכי חשש לח"ה ומכשול ישראל כי הם לא יבחינו ההבדל אם הסיר הצלם או לא ועל הרוב הי' בבגדיו הצלם ולכך לא ישתחוה בשום פנים וזהו מאמר הפסוק אח"כ וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו דייקא אפי' בהסרת צלם רק לו לבדו לא השתחוה ולכך וימלא המן חימה:

והוא שעמדה אז קידוש שמו יתברך כי בעו"ה ישראל היו אז מעורבים בבנות הארץ כנודע בגלות בבל שלקחו נשים נכריות ומאמר המן היה בזה מפוזר ומפורד בין עמים היינו שלוקחים נשים נכריות אבל אמרו ודתיהם שונות ודת המלך אינם עושים ונאמר במדרש אלו היו משמרים אף דת המלך קלנדריא וסטריניא היה שותק ע"ש:

ויש להבין מה ביקש בזה דמהכ"ת ישמרו ישראל חגי נכרים ומה היה כוונתו ונ"מ בזה אם ישמרו זה או לא ומה טיבו של זה ללישנא בישא דאפיק על ישראל וביותר מה שהלשין עליהם שנזהרים ממגע יין גוים כי לא הי' אז חובה גמור רק צניעות וזהירות מדניאל וסייעתו מבלי להתגאל במשתם ולא הזכיר שאר אכילות אסורות המבדיל אותנו בין עמים שחיטה וכדומה:

אבל הענין כי בלא"ה אמרתי בגמ' ריש מגילה דקאמר מדכתיב היהודים היושבים בערי פרזות עושים יום י"ד ש"מ מוקפין בט"ו ופריך הגמרא אימא מוקפין כלל וכלל לא ומשני ולאו בני ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב ופירש"י ונשלח ספרים בכל מדינות המלך ויש להבין איך יעלה בדעת הגמרא לומר היושבים בעיר מוקפת חומה לא יחול עליהם קריאת מגילה ומה נ"מ לקב"ה בנס שעשה לבניו וחייבים להזכיר ניסו אם הם דרים בפרזות או מוקף חומה והתי' דהשיב לאו מבני ישראל ג"כ אינו מדויק רק הל"ל וכי לא היה באותו נס והתי' שני דנשלח ספרים בכל מדינות ג"כ אינו מובן דעדיין י"ל בשביל פרזים ורוב המדינו' פרזים ובשבילם שלח ומה ראי' למוקפין:

אבל כי בלא"ה אמרתי בגמ' התך זה דניאל שחתכוהו מגדולתו וח"א שכל דברי מלכות נחתכין ע"פ ויש להבין בזה שחתכו מגדולתו נכון כמ"ש רש"י שכתוב בדניאל שהצליח במלכו' דריוש ובלטשצר ואלו אחשורוש לא כתיב ולא מצינו זכר לו בכל ימי אחשורוש:

ואני אמרתי טעם למה חתכוהו מגדולתו כי אמרו במד' רבה כי לכך לא רצה יעקב להקבר במצרים שלא יעשוהו לעכו"ם ונפרעים מן נעבדי' כדכתיב באלהי מצרים אעשה שפטים וידוע כי נ"נ שם לדניאל לע"ז ואמרי' בגמרא דסנהדרין כי לכך לא המציא עצמו לכבשן אש לבל יקוים ביה פסילי אלהיהם תשרפון וכו' וא"כ וכי משא פנים הלא נפרעים מן נעבדים אפילו באונס כמו יעקב וכאשר נלקה בבל באלהים יש שופטים והי' לדניאל משפט מות ומבואר בזוהר כל מאן דנחית מדרגא לדרגא קרי' ביה מיתה ולכך היה משמים להעבירו מגדולתו כדי שיהיה בגדר מיתה והבן. באופן אחר י"ל פי' על הש"ס דקאמר אימא מוקפין כלל וכלל לא כי אמרינן בחלק. הדרשה זו אינו משתלמות לבסוף ותחסרהו מעט דף אחד אשר נאבד וחסר ואם המצא ימצא יעמוד במקום אחר ובתורה אין מוקדם ומאוחר בנתיים יצמח פורקנא ויבא משיחנו ויושע יהודה וישראל בימינו אמן: ואסיים במה דפתח לדרוש הגאון ז"ל בימי נעוריו כשנתמנה לדרשן בק"ק פראג הבירה בדרשה ראשונה:

אמרינן בש"ס דברכות דכ"ט ע"ב תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע אמר לי' תפלת ערבית רשות או חובה אמר לי' רשות כו' לפני ר"ג אמר לי' חובה אמר ליה הלא ר"י וכו' המתין עד שיכנסו בעלי תריסין כו' עמד השואל וכו' עד סוף הסוגיא בו ביום בא יהודה גר עמוני וכו' ע"ש והמאמר הזה כולה תמוה אין מן הצורך להאריך בו בתחלה אמר ר"י ת"ע רשות ואח"כ אמר לאו ואמר הגאון הנ"ל דברים כפשוטן בפי' מאמר הזה מה שכולם יבינו שדברי' אמיתי' וכנים:

דהנה מקדם צריכים להבין הפלוגתא דאמרינן שם באותו דף דאיתא תפלת ערבית אין לה קבע מאי אין לה קבע כו' ליתני תפלת הערב כל הלילה אלא כמ"ד תפלת ערבית רשות בפלוגתא דר"י ור"ג ולכאור' הוא קצת משולל הבנה במאי קמפלגי ז"א רשות וז"א חוב:

אבל נראה שכל אחד לשיטתו אזיל ושפיר פליגי הרמב"ם בפי' משניות תופס שניהם וז"ל ת"ע אין לה קבע דזמנה כל הלילה ואינו חובה ודבריו תמוהים דתפס דברי המקשן והתרצן וארכיב אתרי רכשי ועיין בכ"מ דדחק לפרשו בש' רבינו יונה ז"ל:

ונראה ליישב דודאי היה קשה דע"כ לשון אין לה קבע פירושו הוא שאין לה זמן קביעות בלילה אלא דכל לילה זמנה היא דאמרינן בדף כ"ו בברייתא מפני מה אמרו ת"ע אין לה קבע שהרי איברים ופדרים נקרבים כל הלילה וכו' ע"ש א"כ לפ"ז מאי פריך הש"ס כאן וליתני כל הלילה זמנה היא הא חד לישנא הוא אם נאמר אין לה קבע או זמנה כל הלילה ומאי נפקא מיניה בין הני תרי לישנא וצריך להבין ג"כ דברי התרצן איך יתכן ברייתא דלעיל הנ"ל:

אלא ודאי איכא נ"מ טובא בין הנך לישנא דלפי מה דאמרינן לעיל במתני' תפלות מוספים כל היום ואמרינן עלה בגמ' דאם איחרוה מז' שעות נקרא פושע ולפ"ז צ"ל דלישנא זמנו כל היום אין הפי' שאין לה זמן קבוע ביום דהרי יש לה קביעות זמן דאם איחרוה מז' שעות נקרא פושע אלא צ"ל דפירושו הוא כך אף שיש לה זמן קבוע מ"מ אם עבר הקביעות עדיין רשאי להתפלל כל היום ואינו בכלל עבר זמנו בטל קרבנו וא"כ הכי נמי יש לומר פירושו כך דקתני ת"ע זמנה כל הלילה כמו במוספים אמנם מדשינה הלשון ונאמר אין לה קבע משמע שאין לה קביעות כל הלילה דאף לכתחל' זמנה כל הלילה וזהו הנ"מ בין הנך תרי לישנא:

והנה איתא בריש מסכת הנ"ל דחכמים אומרים ק"ש של ערבית עד חצות ואמרינן שם בגמ' איזהו בן עה"ב זה הסומך גאולה לתפלת ערבית א"כ לפ"ז צ"ל דתפלת ערבית יש לה זמן קבוע עד חצות להסמיך גאולה לתפלת ש"ע כפי דעת זו שהיה הגאולה ג"כ בערבית ע"ש וא"ש לא שייך בו לישנא אין לה קבע דלכתחלה יש לה קבע עד חצות רק הל"ל זמנה כל הלילה דמורה דאם עבר חצות יוכל להתפלל כל הלילה כמו דמשמע לישנא גבי תפלת מוספין כל היום כנ"ל: